"גג על גג"

בס"ד

 סגנונות שונים בלימוד התורה

ראיינתי ספרן וותיק לגיליון הבא של  ספרני היהדות. הראיון נסב על תחילת  הקריירה שלו  כמנהל ספריה של ישיבה וותיקה ומפורסמת בבני ברק. הראיון היה מרתק ונאמרו בו אמירות נוקבות.  תמללתי את הראיון והעברתי לו לבדיקה. לאחר זמן אמר לי שהוא איננו יכול להסכים לפרסום, כי יש בדברים שאמר זלזול  ברבנים. כדוגמא לכך הביא מה שאמר על אחד הרבנים, מראשי הישיבה ומנהיג ציבור מפורסם. להלן הציטוט של הקטע הרלוונטי מהראיון:

ש: מה היה מקומה של הספריה בתוך הישיבה ?

ת:  בישיבת … ראשי הישיבה התנגדו לספריה. הרב …  היה מפורש נגד ספריה. הוא התנגד לאנציקלופדיה תלמודית כי היה בדעה שזה מקל ולוקח את העיון בלימוד. מחפשים בקיאות. כל אחד צריך שיהיה לו את זה בראש (מעצמו לא מלימוד בספרים אחרים). גם ב'מאירי' הוא לא עודד להשתמש.  לכן באולם הישיבה היה רק מה שצריך: גמרא, רמב"ם ור' חיים. זה מה שנחוץ ללימוד.

לא הסכמתי איתו. למה יש כאן לזות שפתיים לומר על תלמיד חכם, שדי לו בגמרא על הסטנדר ?

ראש ישיבה שלא רואה  עין בעין כמוך (הספרן) את חשיבות העיון בספרים רבים ולא בספרייה גדולה,  האם יש כאן "לשון הרע" ?

לכאורה יש כאן חילוק בין תלמידי חכמים בעלי אופי שונה.  בימי חלדי המועטים נפגשתי  בדוגמאות לתלמידי חכמים מסוגים שונים; כאלו שמרחיבים בעיונם  וכאלו שבקיאים בחכמת הצמצום.

לפני כשנתיים פניתי לראש ישיבת תל אביב, הסמוכה לספריה, והצעתי לו לשים עותק דיגיטאלי של קטלוג ספריית הרמב"ם  במחשבי ספריית הישיבה. הוא השיב לי, שהוא באופן אישי אינו נזקק לספרים רבים בלימודו. אך מבין הוא שישנם כאלה,  שזקוקים למרחב ומעיינים בספרים הרבה. ולשם כך קיימת ספרייה !

קטלוג ספריית הרב"ם על גבי תקליטור

ראש הישיבה שלי ב"מרכז הרב", הרב אברהם אלקנה  כהנא שפירא זצ"ל, היה טיפוס כזה. אהב ספרים. רגיל היה לומר, בבדיחות הדעת,  שעיקרי תורתו למד על הסולם בספריית ישיבת חברון, בה למד בנעוריו.  כשעלה על הסולם לקחת ספר מסויים היה רואה את הספר לידו  ומסתקרן, וכך עובר מספר לספר והזמן חולף עמו.  ידידי הספרן הבלתי נשכח של מרכז הרב עדיאל לוין סיפר לי, שהיתה לו הנחיה קבועה, להביא לר' אברום לעיונו את הספרים החדשים, טרם כניסתם לספריה.

אחד ומיוחד מבין באי ספריית הרמב"ם בשנים עברו היה ר' חיים אלימלך קורנברג, תלמיד חכם בעל שיעור קומה גדול, עם מאור פנים רחב וענווה גדולה. ר' חיים נפטר בחטף במהלך  ראש השנה תשס"ה בעלותו לשהות בחג  בחצר חסידות גור בירושלים.

בספר הזכרון "חיים של תורה", שיצא לזכרו בעריכת הרב אברהם יחיאל רוזנבך,  ישנו פרק המוקדש לשיטת הלימוד של חכמי גליציה.

שם הפרק: "גג על גג" – עם חכמי גליציה ותורתם.

שיטת הלימוד של חכמי גליציה עד הדור האחרון,  (כולל מנהל הראשון של ספריית הרמב"ם, הרב ראובן מרגליות, מלבוב), שילבה פילפול מחודד עם בקיאות עצומה. "גג על גבי גג" משמעו בניין שנבנה קומה אחר קומה. בשם ה"חזון איש" אמרו, כי בשביל תורת גליציה היה צורך בידיעת כל התורה כולה, בקיאות בתלמוד ובנושאי כליו, לצד חריפות מרובה.

כיום מועטים הלומדים בדרך זו.

כזה היה ר' חיים קורנברג. "ראש ברזל". אמר לי שעד  גיל חמישים זכר כל מה שלמד, בלא שכחה כלל.  היה מגיע לספריה כש"חקירה" פלונית מעניינת אותו,  ותמיד חיפש מה אומר על כך ה" בית יצחק" – ר' יצחק שמלקיש – מגדולי  רבני גליציה לפני כמאה שנים. יום אחד בא אלי לספריה עם חקירה חדשה וביקש לשמוע את דעתי הקטנה (איזו ענווה!). נושא החקירה היה בדיני לשון הרע, שר' חיים התרחק מהם כמו מאש.  הסכיתו ושמעו:

מה הדין כאשר מספרים בחוגי ה"עדה החרדית" על רב פלוני שהוא רחמנא ליצלן "ציוני". ובאמת רב זה הינו ציוני נלהב ?

מצד אחד באזני המספר והשומע יש כאן בוודאי לשון הרע. מצד שני הלוא מי שעליו סופר הלשון הרע רואה בזה מחמאה, והוא מתגאה ב"ציונותו" ?

תמצית החקירה הוא בשאלה: האם לשון הרע הוא עניין יחסי או עניין מוחלט? כלומר רק במקרה שכולם רואים זאת לגנאי ייחשב לשון הרע ?

לצערי, לא פשט ר' חיים   את ספקו ואינני יודע מה ההלכה בנידון.

על פניו  דומה שאלה זו  לנושא בו פתחנו: ראש ישיבה לא רואה ערך בעיון ספרים רבים ולא בספרייה גדולה .  האם יש כאן "לשון הרע" ?

אשמח לשמוע חוות דעתכם !!!

נ. ב.  לעת עתה גנזתי את הרעיון לפרסם את הראיון [מצונזר], למרות שהיה בו "טעם זקנים משובח".

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת  ישנים וחדשים לא תשלום

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

נא פנה אלינו rambaml1@gmail.com