בס"ד. אייר תשע"ב
בעלון החודשי "מגד ירחים" היוצא על ידי בית הרב קוק פרסמתי רשימה על הרב אליהו קלצקין זצ"ל, אב"ד לובלין ומגאוני ישראל. בסופו הבאתי את הסיפור כיצד מנעו מהרב קוק ורבנים נוספים להספיד את הרב אליהו קלצקין בעת מסע ההלוויה בירושלים (תרצ"ב 1932) :
בבטאונה המרכזי של "אגודת ישראל" בפולין פורסמה תחת הכותרת "תלמיד חכם שלא נספד כהלכה" הרשימה הבאה:
"… בדבר שערוריה חדשה, שהטילה קבוצת של צעירים מחוסרי אחריות והביאו לידי בזיון המת, לעלבונם של תלמידי חכמים גדולים ולעלבונם של היהדות הדתית, מבלי לדבר על אש המחלוקת המתלהבת ע"י מעשים כאלה… העובדא היא כדלקמן: כפי שכבר ידוע לקוראינו נפטר בירושלים בשבוע שעבר מי שהיה רב בלובלין הרב הגאון ר' אלי' קלצקין ז"ל. והנה מה שמסופר במכתב הפרטי שקבלנו:
אל ההלוויה באו גדולי הרבנים ותלמידי החכמים. ההלוויה יצאה מבית החולים ולך ולפי התוכנית עומדים היו להביא את המטה אל חצר הת"ת "עץ חיים" ששם אמרו לערוך את ההספדים. וכך היה. בשעה שההלוויה התקרבה לחצר "עץ חיים" נכנסו חשובי הרבנים אל החצר בכדי להספיד שם את הנפטר הגדול. בין הרבנים היו: הרב קוק, הרב משה מרדכי עפשטיין ר"מ בישיבת סלבודקה, הרב איסר זלמן מלצר, הרב יעקבמשה חרל"פ, הרב ליב חסמן, מנהל ישיבת חברון, הרב אהרנזון ואחרים. והנה מספר הצעירים הללו, שרוצים כנראה דוקא במחלוקת בין היהודים החרדים בירושלים, בראותם שמתכוננים להספידפהאת הנפטר עמדו וחטפו את המטה,לא נתנוה להכנס לחצר "עץ חיים" ויטלטלוה הלאה. עשה עשו את הדבר הזה כדי שהרב קוק לא ישא מספד. מובן שהמעשה הקים מהומה גדולה . הרבנים הנוכחים נתרגשו באופן יוצא מן הכלל וכל הקהל יצא ממש מכליו לרגלי ביזיון המת שלא נשמע כמותו, שמספר צעירים מחוצפים גרמו לו. (ע"פ "התור" שנ' 11 גל' ה ב' תמוז תרצ"ב)
סיפור מרגיז כל לב רגיש וחושב.
השבוע ראיתי את תיאור ההלוויה כפי שדווח בעיתון "קול ישראל" של אגודת ישראל הירושלמית מאותם ימים. הפרסום הופיע במדור "בימים ההם" בגיליון "המבשר" (יז אייר תשע"ב) . משפט אחד בתוך התיאור הקצר "הקפיץ" אותי.
"הרב טיקונצינסקי, מנהל "עץ חיים" אמר לפני הלויה שהוא אינו רוצה שיכניסו את המיטה למגרש עץ חיים, כי עץ חיים איננה מקום מעמד להספדים".
שאלתי את עצמי: מדוע הודגש פרט טפל זה? למי זה חשוב?
לעתים צריך להפעיל חוש בלשי בקריאת דיווחים בעיתונות החרדית, כדי להבין מה נאמר בין השיטין של מה שנכתב .
ברור שכאן ישנה תגובה חרדי-קנאי ירושלים לבזיון החיים והמתים, כפי שקרה בעת מסע ההלוויה.
תגובה מיתממת ונטולת אחריות.
[ גם משה זעירא, במאמרו המקיף לתולדות "רבי אליהו קלצקין – אב"ד לובלין" שנדפס בקובץ ישורון טו (תשס"ה) עמ' תשמה-תשצז ממעט לעסוק ב"תקופת ירושלים" של הרב אליהו ומתעלם לחלוטין מתיאור הלווייתו].
אך אל דאגה. הרב קוק הספיד את המנוח, הרב הדגול שעמו עמד בקשרי ידידות שנים רבות.
מארכיון "בית הרב קוק" קבלתי את המסמך הבא: מברק תנחומים מהרב קוק לבנו ד"ר יעקב קלצקין. במברק מספר הרב קוק כי הספיד את הרב קלצקין "בקהל רב אשר נאסף לכבודו הגדול בישיבת מאה שערים".
מרדכי, כנראה השמועה שסיפר לך רי"ד רוזנטל אינה מדוייקת, שכן ר' אליהו קלצקין לא ידע עד יומו האחרון על מעללי בנו יעקב. אפשר לקרוא בפירוט את הכתבות שהתפרסמו במעריב (יש קישור בויקיפדיה בערך יעקב קלצקין). זה באמת מדהים, אבל יעקב קלצקין הסתיר מאביו את נישואיו לנוצריה ואת לידת בנו, ואף כתב לו מכתבים על כך שהוא לומד כל יום גמרא….
ייתכן שהרא"ד רוזנטל שידע על בנו של ר"א קלצקין הוא שהחליט לקבוע את לוח הזכרון.
בקשר לגאון זצ"ל. הגאון ר' יששכר דב רוזנטל העומד היום בראש הועד הכללי כנסת ישראל מירושת אביו הגרא"ד רוזנטל רבה של שערי חסד זצ"ל, שמשמש כרב בית הכנסת במשכנות, סיפר לי כדלהלן: בבית כנסת זה קבע מקום תפילתו הגאון מלובלין במזרח. שם קבוע לוח המספר על כך. ואמר לי שנצטער מאוד שלא האיר אחריו זרע ההולך בדרכו אמר לאביו שרוצה לקבוע לוח זכרון במקום מושבו, ואביו הגרא"ד הוא שניסח את הלשון שם. בבית כנסת זה היה עד לא מכבר כולל בוני ירושלים ברוח דתית לאומית. עתה משנתרחב עבר לבית כנסת אחר עתיק יומין באיזור.
ייש"כ על הדברים. ושאלה קטנה: אתה מספר על דברים שהתפרסמו "בבטאונה המרכזי של 'אגודת ישראל' בפולין", אבל אחר בסוף הבאת הדברים אתה מציין ל'התור', שהיה השבועון של 'המזרחי' בארץ ישראל. לאיזה ביטאון כוונתך? (וכי 'התור' הירושלמי זקוק לביטאון פולני כדי לדעת מה נעשה בעירו שלו?) בכל אופן, האירוע דווח כמובן גם ביומונים ובשאר עיתונים, ואכן צורת התיאור ב'קול ישראל' היא היתממות גרועה.
נ.ב. בעזרת ה' בעוד כמה שבועות תתפרסם תמונה יחידה שבה אפשר לראות יחד את הראי"ה קוק ואת רבי אליהו קלצקין. התמונה עצמה כבר פורסמה בעבר, אבל טרם הובחן מיהו הזקן היושב שתי כסאות משמאל לראי"ה…
יש בנו"ט להעתיק את עדותו של יעקב קלצקין, ב'כתבים', בפרק העוסק באביו, על טיב קשריו ויחסיו עם הרב קוק (אינו תח"י כעת).