התמונות הנלוות לרשימה: שערי חוברות שהוצאו מתוך ארגזי עלוני בית כנסת שהגיעו לספריית הרמב"ם.
Ephemera אפמרה
לאחרונה למדתי מושג חדש, שהוא כוכב עולה בשמי האספנות החדשה: אפמרה.
אפמרה היא מילה שלקוחה מהיוונית והיא מורכבת משתי מילים: "מרה" – יומי ותחילית "אף" שמשמעותה ל-, בשביל, עבור. כלומר פריטים שנעשו לצורך יומי ולא על מנת להישמר. דברים שנועדו לשימוש חד-פעמי, קצר מועד, חולף.
היום האספנים והספריות אוספים בעיקר כרזות, גלויות, הזמנות לחתונה וכל מיני "ירקות" שבעבר לא התייחסו אליהם והיו נשלכים מאליהם לפח.
ההתעניינות הגוברת בפריטים מעין אלו נובעת מההבנה שדווקא אלו מייצגים את ההוויה התרבותית כמות שהיא.
כך התרשמתי מהאזנה לכנס הבין לאומי הראשון לאוצרי אוספים יהודיים שהתקיים בספריה הלאומית בירושלים (4-6 יוני). השימוש במילת הקסם הזאת Ephemera ריחף על הכנס כולו. מושב שלם הוקדש לאיסוף סוגה מיוחדת זו. (Collectic Jewish Ephemera) . פרופ' שלום צבר בהרצאתו המעניינת העניק נופך מדעי למושג.
חלק מהרצאות כנס עלו ליוטוב. המעוניין לצפות בהרצאה באנגלית יראה זאת כאן.
המעוניין בתרגום סימולטני לעברית יכתוב אלי ואשלח לו.
בספריה תורנית אנחנו מתמודדים בסוג דומה של אפמרה. כוונתי לפרסומים המחולקים בבתי כנסת. במיוחד אנחנו מכירים את דפי פרשת השבוע המחולקים חינם בבתי הכנסת מידי שבת, ובדרך כלל מוצאים את מקומם בקופסת הגניזה המקומית במוצאי שבת.
ישנם מאות רבות של דפי פרשת שבוע היוצאים לאור בישראל ובתפוצות. חלקם מופצים בקרב קהל רחב וחלקם שכונתיים או משפחתיים. חלקם מיוצרים במוסדות חינוך וישיבות לתצרוכת פנים וחלקם מייצגים חצרות חסידיים וככאלה משווקים לאנשי שלומם. האם ישנה חשיבות לכלל הדפים האלו?
התשובה: כן !
המצוי בין כל אותם דפים יודע כי עצם ריבוי הדפים הוא עצמו בעל ערך, כמייצג את שלל הדעות והגוונים בעם ישראל. לעיתים פולמוסים עונתיים מוצאים את דרכם אף לבמות אלו.
האם עלינו לאסוף זאת?
לצערי התשובה: לא !
אין לנו משאבים לאסוף,לקטלג ולהנגיש לקהל. האם אין לנו "כאב ראש" מבלעדי כל זה?
דוגמא לדבר מנסיוני האישי כמנהל ספריית הרמב"ם. לפני מספר חודשים הביא לי יהודי יקר מבני ברק אחד עשר ארגזים מלאים במאות דפי פרשת שבוע שאסף במשך שנתיים מבתי כנסת בעירו. הדפים ארוזים בצפיפות ובדוחק רב בתוך שקיות. כל שקית מכילה דפים של שבת אחת. בשבילו היתה זו עבודת קודש שבועית לעבור בכל בתי הכנסת ולאסוף מכל טוב. לבסוף הגיע למסקנה שזה "גדול" עליו והחליט להעביר אלינו את כל הדפים שאסף.
האם אני כספרן אמור לפרק את השקיות ולאסוף את הדפים מחדש לפי סווג של כותרת (ולא לפי שבת שבהם נלקטו)? האם אוכל להתפנות לזה? וגם אז יהיו לנו דפים של שנתיים בלבד, ומה קודם ומה אחר כך?
מתברר שגם בספריה הלאומית "הרימו ידיים". ד"ר חזי עמיאור, "אוצר ישראל" בספריה הלאומית, אמר בהרצאתו [בעברית !] בכנס הנ"ל, שנוכח שטפון הדפים שומרים הם בספריה הלאומית רק אוסף מדגמי ומייצג של דפי פרשת שבוע.
על זה נאמר: "אם בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו אזובי הקיר?"
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום
משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.
נא פנה אלינו rambaml1@gmail.com
עם הספר 
באופן עקרוני הייתי סבור שתפקידה העיקרי של ספרייה, היא לשמר ולעשות את המלאכה שהיחיד אינו מסוגל לעשותה. על כן, תמכתי מאוד בפעולותיו של רביצקי בשעתו, כשהו"ל פקסימיליות של כתבי יד ושל נדירים, וגבה עבורם סך גבוה. הלוא ליחיד בין כך קשה מאוד לאסוף את כל החומר היקר והחשוב, שבעבר לא היה בהישג יד, אבל אם המחיר היקר יעודד את המו"ל לפעול הרבה, כדאי הדבר, ולפחות הספריות ירכשו את הצילומים שעדיין מחירם זול בהרבה מן האוריגינלים.
בשכונתנו יש בית חב"ד שמו"ל עלון שבת, ובמרכזו צילום מאמר, שלדעתם חשוב ומעניין מתוך כפר חב"ד, ולא פעם אני מוצא בו 'פנינים'. וגם בעלון הידוע של 'שיחת השבוע', יש
לפעמים 'פנינים' [פעם פרסמו שם את סיפור הבדיה על עלילותיו של ד"ר י' רפאל וצאצאיו,
ש'התמחו' בחדירה לספריות אקזוטיות כוואטיקן ואסקוריאל, וגניבת כתבי יד משם. שבוע לאחר נאלצו לבושתם לפרסם הכחשה לסיפור. לא מזמן הייתה שם כתבה מצחיקה על כלי המקדש בוואטיקן].
בברכת גמר חתימה טובה, ובברכת השנים הרבות ארוכות וטובות.
שז"ה