בינה במקרא

 

לימוד בחתך נושאי הוא החידוש המאפיין בדורנו את לימוד התורה שבכתב ואת והעיון  בפרשיות שבוע. כלומר להתמקד בנושא אחד ולערוך סביבו את כל הפרשנים.  הכל סובב על ציר אחד. הפרשנים הקודמים לדורותיהם היו צמודים לטקסט ופירשו  בעיקר את הפסוקים. לעומתם פרשנים  בני זמננו  בוחרים נושאים בפרשה ועוסקים בבירורם. כך  עשתה פרופ' נחמה ליבוביץ בעיוניה,  ר' יצחק נחשוני  בספריו "הגות בפרשיות התורה",  ולאחרונה הרב אלחנן סמט  בסדרת ספריו "עיונים בפרשיות השבוע" ממשיך בכך. ואלו רק דוגמאות. אחד מפורצי הדרך החדשה היה הרב ד"ר יששכר יעקבסון, מחבר ספרי "בינה במקרא, חזון המקרא".

פרטים ביוגרפים על הרב ד"ר יעקבסון תוכלו לקרוא בהמשך הרשימה.

לאחרונה נתרמו לספריית הרמב"ם   פנקסים כתב ידו של הרב יששכר יעקבסון ובו רשם ראשי פרקים לשיעורים  שנתן בשבת בבית כנסת איחוד שיבת ציון בין השנים תשט"ז-תשכ"ו (1956-1966).

הפנקסים נשמרו בעזבונו של שמחה גוטליב ז"ל, שהיה משומעי לקחו של הרב יעקבסון בשנות החמישים, ונמסרו לספריה ע"י בני משפחתו.

בהצצה בפנקס  ניתן לראות כאן את מבטו הרחב על תופעות ואישים, ועל השימוש שעושה בפרשנים מסורתיים וחדשניים, מקורות פנים וחוץ.

הדף המצורף כותרתו : "למהות החלום בספר בראשית". 

ידידי ר' יוסף לייכטר, ספרן מובהק בספריה הלאומית, הקדיש את רשימתו  במדורנו המשותף "עלי ספר" (בתוך "שבת בשבתו" גיליון "וישב", תשע"ג) לרב יששכר יעקבסון.

להלן נוסח הדברים :

                            ויבינו במקרא

הרב יששכר יעקבסון, המבורג ט"ז שבט תרס"א (1901) – תל אביב א' טבת תשל"ג (1972)

איש של תורה ודרך ארץ היה הרב יששכר יעקבסון. הוריו, ר' שלמה וצירל  הנחילו לו אהבת תורה ויראת שמים. למד ב'תלמוד תורה' בהמבורג. את השכלתו  השלים בבית ספר תיכון כללי. למד תורה בישיבת הרב יוסף צבי קרליבך הי"ד בהמבורג, בישיבת גלנטה שבהונגריה,  ובבית המדרש לרבנים בברלין.  לצד לימודיו בבתי המדרש  למד גם באוניברסיטאות של המבורג וברלין, בהן רכש את ידיעת השפות השמיות עברית וארמית, ערבית וסורית. למד גם פילוסופיה, פדגוגיה ופסיכולוגיה. מחלת ריאות בה לקה, גרמה להפסקת לימודיו, הוא לא המשיך במסלול של לימודי רבנות והסתפק בתפקידי הוראה וחינוך.

בשנת תרפ"ה (1925) החל להורות ב'תלמוד תורה' של המבורג, תחת  ניהולו של הרב יוסף צבי קרליבך הי"ד. הרב יעקבסון הושפע עמוקות מדרכו החינוכית של הרב קרליבך, בשיעוריו ובכתביו הרבה להזכירו. עסק גם במתן הרצאות ב'בית המדרש הפתוח'  למבוגרים על שם פראנץ רוזנצוייג. שם הקדיש את כוחותיו לבני הנעורים והמבוגרים, במטרה לקרב אותם ליהדות. בשנת תר"ץ (1930) נשא לאישה את חנה אדית לבית ויסברג, שליוותה אותו בחייו ובעבודתו החינוכית והספרותית. עוד בגרמניה החל בהוצאת חוברות הדרכה   עבור תנועת 'תורה ועבודה' בנושאי הלכה ומועדים ותרגומים  מיצירות המופת של הוגי היהדות.  פעילותו החינוכית התרחבה אחרי עליית הנאצים לשלטון, כשנאסר על הנערים היהודיים ללמוד בבתי הספר הכלליים, וכולם נאלצו ללמוד בבית הספר 'תלמוד תורה'. באותם שנים הכין ספר גדול בשפה הגרמנית בשם 'עם ותורה' ספר ללימוד מחשבת ישראל משולב עם תולדות ישראל. הספר הודפס בשני כרכים ב-3000 עותקים, אך לפני שהספיקו להפיץ את הספרים הם נשרפו על ידי הנאצים. בליל הבדולח נעצרו הרב יעקבסון ורעייתו, אך  שוחררו אחרי 15 יום ומייד נמלטו מגרמניה להולנד. חדשים ספורים לפני מלחמת העולם קיבלו סרטיפיקט ועלו לארץ ישראל.

בתל אביב נפתח מעגל חדש בחייו של הרב יעקבסון. בארץ ישראל חש שעליו להקדיש את מרצו וכוחותיו להוראת התנ"ך בלבד. תוך זמן קצר החל ללמד בעברית רהוטה,  במבטא ייקי מודגש.  תחילה לימד בבית הספר 'מוריה' ובהמשך בסמינר 'תלפיות' ובישיבת 'הישוב החדש'. מלבד זאת נתן הרצאות ב'איחוד שיבת ציון' וב'חוג הנוער הדתי'. מדי ליל שבת התכנסו בביתו בני נוער שבאו לשמוע שיעורים בפרשת השבוע ובהפטרתה. שיעורים אלו היו הבסיס לספריו 'בינה במקרא' ו'חזון המקרא'. הרב יעקבסון היה אדם חולני, בעל גוף חלש ומדוכא בייסורים. ובכל זאת התמיד בעבודת ההוראה ובכתיבת מאמריו וספריו, בבחינת וקווי ה' יחליפו כח … ירוצו ולא ייגעו (ישעיה מ, לא). בכל פעולותיו סייעה לו רעייתו,  ששימשה 'עזר כננגדו' בסדור ספריו, הגהתם והבאתם לדפוס.   לא זכו בני הזוג לבנים, אך את שמם  קנו להם בספרים, שם טוב מבנים ומבנות.

ספרו 'בינה במקרא' הוא עיונים בפרשיות התורה על פי הספרות הפרשנית. בכל פרשה הוא עוסק בסוגיה אחת לדוגמא בפרשת וישב הוא עוסק בדמותה של תמר. הוא דן בפסקו של יהודה 'הוציאוה ותשרף' מביא את דברי רש"י שיהודה דן אותה כבת כהן שזינתה, מביא את קושיית הרמב"ן הרי היא הייתה רק בזיקת יבם ואין לה דין מוות?  בהמשך הוא מביא את פירוש בעל הטורים  "ורבי יהודה החסיד פירש: לא דן אותה יהודה בשריפה, אלא שישרפו לה רושם בפניה לסימן שהיא זונה. וכאשר ידע יהודה שהיה ממנו ולא היתה זונה, לא עשו לה דבר". חיזוק לפירוש זה מצא הרב יעקבסון במאמר של ד"ר יעקב נויבאור, המשווה את פסקו של יהודה לחוקי חמרופי. במסגרת דיוניו לא נמנע הרב יעקבסון מלהביא גם מפרשים חדשים וגם משאינם בני ברית. וזאת על פי הכלל 'ושמע  האמת ממי שאמרה'  (רמב"ם, הקדמה למסכת אבות).   שיטתו המיוחדת בפרשנות התנ"ך ניכרת בספרו 'חזון המקרא' על ההפטרות.  בשנותיו האחרונות החל להוציא את פירושיו על הסידור בשם 'נתיב בינה'.   שני  הכרכים הראשונים יצאו בחייו, ושלושת הכרכים האחרים יצאו אחרי פטירתו. זכה הרב יעקבסון לתלמידים רבים, גם אני הכותב   חש עצמי כתלמידו, כיון שזכיתי ללמוד מפי תלמידו הגדול הרב ח"י הדרי שליט"א.

לצפיה במדור "עלי ספר"  פרשת וישב תשע"ג לחץ כאן.

שער פנקס מעזבונו של הרב ד"ר יששכר יעקסון

 

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

נא פנה אלינו rambaml1@gmail.com