מי כותב רשימות יוחסין ?

[לפרשת פינחס]

בפרשת פינחס נמנים בני ישראל לפי משפחותיהם.

כך הוא לשון הכתוב:

א וַיְהִי, אַחֲרֵי הַמַּגֵּפָה; 

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, וְאֶל אֶלְעָזָר בֶּן-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן לֵאמֹר.  ב שְׂאוּ אֶת-רֹאשׁ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה–לְבֵית אֲבֹתָם:  כָּל-יֹצֵא צָבָא, בְּיִשְׂרָאֵל.  ג וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, אֹתָם–בְּעַרְבֹת מוֹאָב:  עַל-יַרְדֵּן יְרֵחוֹ, לֵאמֹר.  ד מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה, וָמָעְלָה, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, הַיֹּצְאִים מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.  ה רְאוּבֵן, בְּכוֹר יִשְׂרָאֵל; בְּנֵי רְאוּבֵן, חֲנוֹךְ מִשְׁפַּחַת הַחֲנֹכִי, לְפַלּוּא, מִשְׁפַּחַת הַפַּלֻּאִי.  ו לְחֶצְרֹן, מִשְׁפַּחַת הַחֶצְרוֹנִי; לְכַרְמִי, מִשְׁפַּחַת הַכַּרְמִי.  ז אֵלֶּה, מִשְׁפְּחֹת הָראוּבֵנִי; וַיִּהְיוּ פְקֻדֵיהֶם, שְׁלֹשָׁה וְאַרְבָּעִים אֶלֶף, וּשְׁבַע מֵאוֹת, וּשְׁלֹשִׁים… [במדבר פרק כו]

 

בפסוקים אלו ניכרת  תבנית מיוחדת  של הוספת אותיות ה"א ויו"ד לכל שם. לדוגמא: חנוך / משפחת החנוכי,  חצרון / החצרוני.

על כך מבאר רש"י :

"לפי שהיו האומות מבזין אותם ואומרים: מה אלו מתייחסין על שבטיהם, סבורים הם שלא שלטו המצריים באמותיהם, אם בגופם היו מושלים קל וחומר בנשותיהם.

לפיכך הטיל הקב"ה שמו עליהם, ה"א מצד זה ויו"ד  מצד זה ["לחנוך משפחת החנכי"], לומר מעיד אני עליהם שהם בני אבותיהם".

לפי טעמו של רש"י  החשש הוא עירוב זרע נכריים בזרע ישראל על ידי אונס בנות ישראל בידי  השליטים המצריים. מטרת רשימת משפחות בני ישראל הוא להודיע על ייחוסם, שכל אחד ואחד אביו היה מישראל.

לפניכם דוגמא היסטורית נוספת, למצב בעייתי שגרר בעקבותיו כתיבת מגילת יוחסין: פרעות שנת ת"ח (1648), שבהם נאנסו נשים רבות על ידי הקוזקים ימ"ש. בעקבותיה כתב הרב שבתי הלוי הורוויץ, בנו של השל"ה הקדוש, בראש צוואתו את סדר ייחוסו, ונימק זאת  כך:

"בהיות כי ידוע החורבן השלישי שנעשה בימינו  בשנת ת"ח לאלף הששי שהיה הרג רב, בעוונותינו הרבים, ממש היה דומה לחרבן  הראשון  והשני,  אוי נא לנו כי חטאנו.  והיה בעתים הללו תערובות  רב בעוונותינו הרבים. ומה שחכמי הדור יכלו לתקן  – עשו, ומה שלא היה אפשר  – היו נשארים  בתערובות. ויש לחוש  פן במשך השנים יעמדו אנשים ויטילו מום בקדשים, יאמר אחד לחברו, שהוא מאותו זרע. לכן הראוי   שכל איש אשר הוא בימים ההם יעשה סדר יוחסין לזרעו ולזרע זרעו שיהיה  לאות ולמשמרת. ובכן להודיע אהו' בני… שאתה בני ואני בן הגאון הגדול החסיד… ".

צוואה זו, שעניינה מוסר והנהגות טובות, נדפסה במהדורות רבות בפני עצמה ואף צורפה לספרים רבים.  בחרנו לצלם אחת מההדפסות הקדומות ביותר, זו שצורפה כנספח  לספר "שלחן ארבע", דפוס פראג שנת 1783.

נאה לסיים כפי שמסיים המחבר: "ולא כתבתי זאת כדי להתגאות… רק מטעם הנ"ל שתדעו מי אתם ומי אביכם… כי אין הקב"ה משרה שכינתו אם לא ע"י מיוחסים שבישראל".

 

 

 

 

————————————————–

 

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

rambaml1@gmail.com