איה שרה אשתך ?

לראש השנה

 

 

האיור הזה  נמצא בספר עטרת אלי', פירוש על מסכתות מסדר קדשים לר' אליהו שידלוב.

פרטי הדפוסת של הספר הם: פיורדא, דפוס איצק בן דוד צ"ד ויתמי חיים מדפיס, שנת  ויק’ח את אדרת’ אל’יהו’ אשר נפלה מעליו [שנת תקל"ו 1776]. ‬

מיקום האיור הוא באמצע הספר [!]  במעבר בין פירוש מסכת זבחים לפירוש מסכת מנחות.

האיור נעשה בטכניקה של חיתוך עץ. האיור פגום קצת  (כך הוא במקור), אך ניתן להבחין בשלושה אנשים היושבים מתחת לעץ  סביב שולחן,  ועליהם איש העומד לשרתם ומגיש להם תקרובת. מאחוריהם, בפתח הבית עומדת אשה.

מה פשרה של התמונה ומדוע מופיעה בספר זה?

ידידי דודי בן נעים מספריית אונ' בר אילן פתר לי:

התמונה היא של של הסיפור על שלשת המלאכים המבקרים את אברהם אבינו ומבשרים לו על פקידת שרה בבן זכר.  אברהם אבינו מגיש אוכל לשלושת המלאכים, שרה באוהל מאחור.  המלאכים שאלו  את אברהם אבינו: איה שרה אשתך ?  – "ושרה שומעת פתח האהל והוא אחריו" (בראשית פרק יח).

האיור נקבע באמצעיתו של הספר ולפני תחילת הפירוש למסכת  מנחות = אברהם מגיש מנחה לאורחים.

 

 

מסורת ביד חכמינו, שבראש השנה  נפקדה שרה (מסכת ראש השנה דף יא),  לכן הקריאה בתורה  בבית הכנסת בראש השנה מתחילה: " וה' פקד את שרה כאשר אמר" וגו' (בראשית פרק כא), פסוקים שהם מעניינו של יום.

 

* * * * * * * * * * * * * *

מבקש להוסיף דברים על הקריאה בתורה המיוחדת ליום ראשון של ראש השנה.  הפותחת בלידת יצחק וממשיכה בגירוש ישמעאל והגר מבית שרה ואברהם.

אני כשלעצמי מתקשה כל שנה בקריאת אותה הפרשה, שמלבד הפסוקים הראשונים, רובה ככולה ממשיכה בגירוש ישמעאל. מה הקשר של גירוש ישמעאל לראש השנה?

התמיהה בולטת לעומת הקריאה של היום שני היא פרשת עקדת יצחק אבינו (בראשית פרק כב). כאן הקשר ברור ומיידי. הקריאה היא זכר לעקידת יצחק. בראש השנה תוקעים בשופר. השופר עשוי מקרן של האיל, שנשחט במקום  יצחק אבינו. מדוע לא קראנו זאת ביום הראשון ?

בתורה ראש השנה  הוא יום אחד בלבד.  בארץ ישראל חגגו אותו יום אחד  עד תקופת הגאונים.  (עדות על כך מופיעה ב"בעל המאור" על מסכת ביצה פרק ראשון דף ח) . יש לשער שהקריאה של  ראש השנה , כשהוא  יום יחיד,   התחילה מסיפור לידת יצחק והמשיכה עד עקדתו על המזבח.

שני הפרקים (כא-כב) בספר בראשית מספרים את עוצמת מעשה העקדה, מיום שנפקדה בו שרה אמנו דרך החגיגות סביב לידת יצחק ועד הניסיון להעלות את יצחק כקרבן לעולה, ניסיון  מר וקשה שאברהם אבינו עמד בו!

אם נכונה השערתנו, על הקריאה הארוכה  שנהגו לעשות כשראש השנה יום אחד , הרי אפשר שאותה הקריאה  חולקה לשניים- לשני ימי ראש השנה : חלקה הראשון – פרק כא – ביום ראשון וחלקה השני – פרק כב – ביום השני. משום כך  נקרא ביום הראשון מלידת יצחק ועד תחילת העקדה (ובאמצעיתו מעשה גירוש ישמעאל) ולמחרת נמשיך ונעפיל לפרשת העקדה עצמה.

קוראי הנאמנים !

אשמח לדעת מי קדמני בהשערה זו?

 

כתיבה וחתימה טובה

אבישי

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

rambaml1@gmail.com

 

—————————————————————

תגובות קוראים:

א.

אחד מקוראינו  העלה את שאלתי בפורום אלול וימים נוראים באתר אוצר החכמה.

"צופר הנעמתי"  הגיב בפורום לאתגר:

פליישר כבר שיער כן, עי' במאמריו "לוח מועדי השנה בפיוט לר' אלעזר בירבי קליר", תרביץ נב עמ' 251, וכן "פיוט ותפילה ב'מחזור ארץ ישראל – קודקס הגניזה'" קרית ספר סג עמ' 244.

[לתועלת הקוראים סרקתי את דברי פרופ' פליישר. שימו לב להערה 74]

ב. 

אליהו לוין כתב:

נדמה לי שגם בלי להכנס לחילוקי הנוסח  בין כ"י מינכן לנוסח הדפוס  הקריאה של היום השני בלי לקחת בחשבון את בני מלכה  היא רק של יט פסוקים ואינה מספיקה לר"ה שחל בשבת

[גם עם בני מלכה לא בכל שלושה פסוקים אפשר לעצור] לכן במנהג יום אחד שהיה נהוג בא"י לפחות בזמן המשנה החלו את הקריאה מהולדת יצחק, וממילא גם על העדפת יצחק על ישמעאל וגירושו.  ובבבל שנהגו יומיים החצי הראשון הגדול יותר נשאר ליום הראשון שלפעמים חל בשבת. [אגב גולדשמיד טוען שקריאת בני מלכה מיותרת לחלוטין, והוא מנהג מאוחר] .

ג.  

אברהם אומן כתב:

המשנה והתוספתא כותבים שמנהג א"י לקרוא בר"ה "בחודש השביעי" (בפרשת שור או כשב).

ובברייתא כתוב שתי שיטות או בחדש השביעי או וה' פקד. והגמ' אומרת על זה שהאידנא שיש תרי יומי קוראים ביום הראשון כיש אומרים (משמע רק וה' פקד בלי העקידה) וביום השני 'והאלקים ניסה את אברהם'.

 

 ד. 

 פרופסור יוסף תבורי כתב:

שלום וברכה

אני מצרף בזה מה שכתבתי בספרי מועדי ישראל (עמ' 248) . בעניין קריאת התורה בראש השנה. השערתי דומה לשלך אלא שאני משער שלא חילקו את הקריאה לשניים אלא בחרו ליום הראשון את הפרשה שקדמה בתורה לקריאת היום הראשון שהועברה ליום השני. בדומה לכך שיערו חכמים שקריאת התורה במנחה ביום הכיפורים היא בפרשת עריות מכיוון שהיא מופיעה במרחק לא רב מפרשת אחרי מות שנקראה בבוקר.