זכרון של חתול

בע"ה

ציור החתול בפיוט "חד גדיא".
הגדת אוצר פרושים וציורים. ניו יורק תרע"ז 1917

למרבה הפלא, גידול חתולים בבית יהודי מתקבל בברכה.

החתול נתפש כחיה מועילה, מפני שאוכל הוא עכברים, שהם מכרסמים ומזיקים ידועים.

מוכרים סיפורים על רבנים חשובים שהאכילו חתולים:  רבי יצחק אלחנן ספקטור, הרב אליהו לופיאן ועוד.

מקורות קדומים  בשבח גידול החתולים הביא ר' יצחק נחמן אשכולי בספרו על צער בעלי חיים.

אמנם בהגדה של פסח משתבשים סדר הדברים. החתול אינו אוכל עכברים אלא גדי.

אין זה טבעו של החתול לאכול בעל חיים גדולים.  כך פסק הרמב"ם :

"… אבל כלב שאכל כבשים קטנים או חתול שאכל תרנגולים גדולים הרי זה שינוי ומשלם חצי נזק". (משנה תורה, הלכות נזקי ממון, פרק שלישי)

מדוע דווקא החתול הוא הטורף של הגדי ב" חד גדיא" ?

לחתול מיוחסת תכונה של שכחה. כביטוי העממי: זכרון של חתול.

בתלמוד מיוחסת תכונה זו לחתול מפני שמאכלו הם העכברים.

"שאלו תלמידיו את רבי אלעזר: מפני מה הכלב מכיר את קונו וחתול אינו מכיר את קונו ? אמר להם ומה האוכל ממה שעכבר אוכל משכח,  האוכל עכבר עצמו על אחת כמה וכמה". (מסכת הוריות דף יג עמוד א)

בספרי החסידות מובא שהמאפיין את מצרים הוא השכחה (פרעה לא זוכר את יוסף, ושוכח את הבטחתו לשחרר את בני ישראל לאחר כל מכה). החתול, סמל השכחה, מייצג את מצרים.

לעומת השכחה המצרית, הרי עם ישראל מצטיין בזכרון ארוך הטווח שלו. "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך".

לכן בפיוט "חד גדיא" מי שטורף את הגדי (המסמל את עם ישראל)  הוא החתול.

ציטוט  מספר "תולדות יעקב יוסף" ( פרשת בהר) לר' יעקב יוסף מפולנאה, תלמיד הבעל שם טוב

זכרון הוא תודעה.

בזכירה –  סוד הגאולה.

חג שמח !

אבישי

 

—————————–

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

נא פנה אלינו