בע"ה
המסע הארוך
(רשימה לפרשת שמות)
בפרשת השבוע משה רבינו מתחיל במסע הגדול של שיבת עם ישראל לארצו. תחילתו של המסע בהוצאת בני ישראל ממצרים, אמצעיתו עובר דרך מתן תורה ובניית המשכן ובסופו מגיע המסע לארץ ישראל. לא משימה קלה לקחת אנשים "קצרי רוח" ולרומם אותם להיות בני עליה, ממלכת כהנים ועם קדוש.
הדגש הוא שמדובר כאן על תהליך. לא של יום אחד ולא של שנה. תהליך של דורות. שהרי יש לזכור שיוצאי מצרים לא זכו להיכנס לארץ ישראל.
ישנו משל יפה לכך בספר מטה יהודה, לר' ליב אופנהיימר, שנדפס באופיבך בשנת תפ"א (1721).
חלק ניכר מהספר הוא נוסח מנוקד [!] של ברכת המזון מלווה בהערות דקדוקיות ופירוש קצר.
בשני צידי השער דמויות של משה רבינו ואהרן הכהן. בראשו גלגל המזלות המקיף את כדור הארץ וכוכביו. בציור הנ"ל יש רק 4 מעגלים מקיפים את הארץ בעוד שלפי מבנה העולם של אריסטו יש 7 מעגלים של כוכבי לכת והמעגל השמיני הוא של המזלות. על כן מדובר באלמנט קישוטי של בית הדפוס ולא ציור "מדעי" (תודה לידידי אהוד בר סיני על הערתו). צילום השער מעותק ספריית הרמב"ם
מחבר הספר, ר' לייב אופנהיימר, שואל שאלה העולה מתוך השוני הלשוני בין הברכות השונות של ברכת המזון.
מקובל שברכת המזון מורכבת מארבע ברכות שונות:
- ברכת הזן, אותה תיקן משה רבינו במהלך מסע בני ישראל במדבר
- ברכת הארץ, אותה תיקן יהושע בן נון עם הכניסה לארץ
- ברכת ירושלים והמקדש אותה תקנו דוד ושלמה בירושלים
- ברכת הטוב והמטיב שנתקנתה אחרי חורבן ביתר במרד בר כוכבא.
השאלה היא: מדוע ברכה ראשונה ואחרונה הן בלשון נסתר ("כי הוא א-ל זן …") לעומת הברכות האמצעיות, שהן בלשון נוכח ("נודה לך…") ?
התשובה לפניכם:
ובעיבודו של הרב שמואל מונק בספרו "עולם התפילות":
"כדי להסביר שינוי זה רומז ר' יהודה לייב אופנהיים, בספרו מטה יהודה, על משל תלמודי (יומא נד ע"א) בו נמשל יחסה של כנסת ישראל לה' ליחס של כלה כלפי בעלה.
כל זמן שהיא בבית אביה צנועה מבעלה, כיון שבאתה לבית חמיה אינה צנועה מבעלה, ואחרי שנתגרשה מבעלה שוב צנועה ממנו, כי נתגרשה חזרה לחיבתה הראשונה.
כן מדברת הברכה הראשונה, שאותה תיקן משה רבינו בשעת מסעי ישראל במדבר בלשון הוא, כסימן הסתייגותה של כלה לגבי חתנה, שאינה מכירה אותו עדיין.
הברכה השנייה והשלישית שחוברו בארצנו הקדושה משתמשות לעומת זאת במלה אתה, כביטוי של אינטימיות וקירבה משפחתית.
ואילו בברכה האחרונה, שמוצאה מימי הגלות,חוזרת כנסת ישראל, אחרי חורבן הבית וביטול עצמאותה הלאומית, להסתייגות נעוריה הצנועה הקודמת, ומדברת לפני ה' שוב בלשון הוא מתוך צניעות יראת כבוד והכנעה".
תשובה נוספת לאותה שאלה, עונה האדמו"ר רבי מרדכי יוסף מאיזביצא בספרו "מי השלוח" (חלק שני) בפרשת ואתחנן . ראו נא כאן.
לסיכום:
מהלך התקרבות של עם ישראל לקב"ה דומה להיכרות בין כלה לחתן.
הריחוק הראשוני הוא טבעי ורק לאחר היכרות ממושכת המרחק מתקצר.
שבת שלום
אבישי
————–
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.
rambaml1@gmail.com
תודה רבה רבה, האמרה שהבאת מיוחדת במינה, התפעלתי מאד.
להוסיף חדות לדברים: הגמרא אומרת 'משה תיקן להם לישראל ברכת הזן בשעה שירד להם המן'. המן התחיל לרדת בכ' באייר. מתן תורה היה כידוע טקס הנישואין בין הקב"ה לעם ישראל, 'ביום חתונתו – זה מתן תורה', 'יצא הקב"ה לקראת ישראל כחתן היוצא לקראת כלה' ועוד ועוד. אם כך בכ' באייר כנסת ישראל היתה עדיין ככלה מאורסת טרם נישואיה.
שבת שלום
ישראל ג.