"אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל"
דברים פרק א פסוק 1
עד לפני ימים מספר לא הכרתי ולא שמעתי את השם מאיר אגסי. הוא היה סופר, צייר, מתרגם, עיתונאי ומבקר אמנות. בן קיבוץ רמת הכובש (דרום השרון). יליד שנת תש"ז (1947).
שער ספרו של מאיר אגסי. "הכד מטנסי". תל אביב, עם עובד, תשס"ח 2008. דיוקן עצמי
מעגלי החיים שבהם חי ויצר מאיר אגסי ז"ל נראים רחוקים כמטחווי קשת מעיסוק בתורה ולימודה.
למרבה הפליאה, השבוע קבלתי לספריה כרך ישן של התלמוד הבבלי, שהיה ברשותו ושהשקיע בו מאמץ לשיקומו.
כיצד הגיע ספר זה לידינו?
לפני ימים התקשר עמי ידידי אהוד בר-סיני והציע לתרום מקבץ של ספרים על אסטרונומיה יהודית, ספרים מספרייתו הפרטית שהגיעה שעתם להימסר לספריה ציבורית.
בנוסף שאל אותי אם אני מעוניין בכרך ישן ובודד של תלמוד בבלי שנדפס בשנת תקנ"ו (1796).
כשאהוד הביא אלי את הספרים, סחב עמו גם כרך גדול מאד ועב הכרס, שהכיל שלשה מסכתות מסוף סדרת התלמוד: בכורות, זבחים ומנחות.
מצב העותק גרוע. חורים של עש בשדרה המרכזית בכל דפי הספר.
בעמוד הפותח ישנו רישום בעלות של מאיר אגסי ורעייתו (הראשונה) רותי. בכתב ידו המיוחד כתב "מאיר ורותי" (ראה תמונה למעלה, מסומן בחץ). עליו נוספה החותמת: "רותי ומאיר אגסי"*.
כיצד הגיע ספר זה לידיו של מאיר אגסי?
על כך היה לאהוד בר-סיני סיפור לספר.
שער מסכת "בכורות". שימו לב לנזקי העש בצד ימין של דף השער.
אהוד אף הוא קיבוצניק לשעבר, יליד קיבוץ בארי בנגב. בנערותו פגש את מאיר אגסי בפעילות בין-קיבוצית משותפת סביב נושאי אומנות, שעניינו את שניהם. כך נוצרה חברות.
וכך כתב לי אהוד
"זכור לי שהלכנו ברחובות תל אביב, כשמאיר ראה את התלמוד בחנות לספרים יד שניה. הוא החליט לקנות אותו (25 לירות). הספר היה מפורק לגמרי. לכן הוא נתן אותו לאביו, שחיבר דף אחרי דף ממש בעבודת נמלים עד שהספר חזר לצורתו הראשונית, ובכך הציל אותו מגניזה ודאית…"
דף ממסכת מנחות (צח:-צט.) שימו לב לחורי העש ולסרט ההדבקה לכל אורכו של קו התפר בין שני העמודים.
לאורך כל דפי הספר – כשלוש מאות ועשרה דפים ! – ישנה הדבקה ידנית של סרט הדבקה שקוף בשדרה של הספר, מקום בו עשו תולעי העש שמות והותירו חללים בנייר.
לימים מסר מאיר אגסי את הספר לאהוד בר סיני.
מאיר עזב את הארץ ועבר לגור בבריסטול שבאנגליה. שם קיפד את חייו בתאונת דרכים בשנת 1998.
לזכרו הוקדש חדר – "מוזיאון מאיר אגסי" – במשכן לאומנות בעין חרוד.
רשימה זו, כותרתה היא הפסוק הפותח את "משנה תורה", חומש דברים, שנקרא בו השבת את "פרשת השבוע":
"אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל".
התורה שמוסר משה רבנו שייכת לכל ישראל. לכל אחד מישראל יש אות בתורה !
שבת שלום
אבישי
* הבהרה.
ברישום הבעלות בכרך התלמוד הנ"ל כתוב גם "לה"ו בחזקת".
זהו מאפיין של רישום בעלות דתי. לה"ו = ראשי תיבות של לה' הארץ ומלואה. הספר הוא רק בחזקתו של המשתמש אך הבעלות האמיתי אינה שלו, כי לה' הארץ ומלואה. לכן הוא ישאיל את הספר למי שמבקש וכד'. תוספת זו אינה פרי עטו של מאיר אגסי אלא תוספת של אהוד בר-סיני, כשקיבל את הספר במתנה לחזקתו.
———————–
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.
משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.
כתבו אלינו:
rambaml1@gmail.com
אני מבין שרותי בין החיים. הלא כן?
מה בפיה?
להלן מכתב שהתקבל בתיבת הדואר של הספריה:
שלום וברכה למכובדי הרב אבישי אלבום
תודה על פועלכם הן בספריה, והן בחומר הנחמד, שאתם מואילים לשלוח לנו מדי ע"ש.
תבורכו.
אשר לרשימתכם האחרונה. אני מופתע מהחידוש שמצאתם בהתענינותו של מאיר אגסי בכרך מהתלמוד.
מוכרים לי היום מספר אנשים חילוניים, שקרובים בהתענינותם ולא באורח חייהם לכל סוגי ספרי הקודש, מי במקרא, מי בתלמוד, מי בפרשנות ומי בקבלה ועוד ועוד.
איני יודע האיך המצב היום בספריה, אך לפני שנים לא רבות, כאשר הייתי יותר נייד, פגשתי בספריית הרמב"ם רבים רבים מאחינו שנראו רחוקים, והיו קרובים מאוד לאהבת ספרי הקודש, הן כחוקרים, כמרצים, כמורים, והן כמבקשי תורה, כל אחד לפי דרכו.
לפי תגובתכם, נראה לי שהיום המצב כנראה שונה. אמנם אני עצמי מסרתי שיעורי תורה, באחד מאזורי היוקרה של רמת השרון. שם נאספו אנשים בכירים מחוגי "הצוארון הלבן", ועסקו בתורה פשוטו כמשמעו. למיטב ידיעתי, גם היום פועלים חוגים כאלה. ולא אלמן ישראל, כן ירבו.
הרב שמואל. ב.
—————————
לכבוד הרב שמואל. ב.
מכובדי !
… לגופם של דברים אני מסכים מאד וכיוונתי לשם. אמנם מאיר אגסי אינו רק "חילוני". הוא שייך לחוג האומנים – אנשי העולם הגדול – שהם חוג בפני עצמו. אם היית מעיין בכתביו וביצירותיו בוודאי היית מבין לרוחי. ואין ברצוני להוסיף יותר.
שבת שלום
אבישי