בע"ה
"וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם,
וְשָׁמַר יְ-הוָה אֱ-לֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ"
רשימה לפרשת עקב
יפה היא השפה העברית ועמוקות מילותיה. ביטויים שמקורם בגוף האדם מקבלים משמעות מופשטת.
כך המילה בראש פרשת השבוע שלנו "עקב". אנחנו משתמשים במושג עקב, כמבטא את החלק האחרון הבולט של כף הרגל, וגם כתבנית או סימן שנותרים בקרקע לאחר שהולכים או עוברים עליה.
ובאופן מושאל, תקופתנו היא תקופת "עקבתא דמשיחא", לדעת הוגי דעות חרדים רבים. כלומר תקופה בה נגלים לנו עקבות המשיח. מקור הביטוי הוא בפסוק החותם את הספר השלישי של תהלים: אֲשֶׁר חֵרְפוּ אוֹיְבֶיךָ יְ-הוָה אֲשֶׁר חֵרְפוּ עִקְּבוֹת מְשִׁיחֶךָ. המשיח עוד לא כאן, אך עקבותיו כבר רשומים במהלך ההיסטוריה.
גם בעולם הספרים והספריות ישנו שימוש לעקבות.
לאחרונה התוודעתי לפרוייקט שאפתני חובק עולם, המנסה לעקוב אחרי נדידת ספרים יהודיים ממקום למקום. הנה הלוגו של האתר:
ברשימתי השבוע אביא עקבות שנשארו בטעות בספר.
כולנו רגילים בעידן העריכה הממוחשבת לגלות במהלך קריאה של טקסט הוראות עריכה שנשארו בטעות בגוף הטקסט.
לפניכם דוגמא שכזאת, מזמן הדפוס המכני, ומשום כך היא נדירה.
פירוש "שפתי כהן" לתורה חובר על ידי מרדכי הכהן מצפת. נדפס לראשונה בחיי המחבר בשנת שס"ה (1605) בוונציה.
בדפוס של יצחק גאלדמאן (ורשה תרמ"ד 1883) הוסיפו בסוף חומש שמות שני עמודים שכותרתם: ענין מס’ … צדה לדרך על התורה, מהגאון בעל באר שבע ז"ל, בפ’ כי תשא.
והנה בתחתית העמוד השני (בצד ימין) כתובה הערה קצרה באותיות קטנות. בהגדלה מוצאים אנו את הנוסח הבא:
(האייבינדער יסיר את הדף הזה וידביקנו לסוף כרך שמות)
אייבינדער ביידיש הוא הכורך. בלשון של פעם: מי שמלאכתו מלאכת קישור ספרים.
שאלות ותשובות דברי יוסף, ר' יוסף שורץ. ירושלים תר"ג (1843)
כלומר, לפנינו הערה מודפסת [!] ובה תזכורת לכורך, שדף זה נדפס באיחור מקום, ויש להסירו משם ולהדביקו כאן.
ייתכן והכורך היה אמור לחתוך את שולי הדפים, כדרך הכורכים מאז עד ימינו, (הרבה אנחנו מצטערים על הערות בכתב יד בשולי הגיליון בספרים רבים, שאבדו בשל כך), ואז ההערה אמורה לא להופיע לעין הקורא.
הערה זו השאירה עקבות על הספר המודפס.
גבי חווה, נחל חווה, הר הנגב. (צילום עצמי)
סוגיה נוספת, הקשורה לכף הרגל, נדונה בפרשנות לפסוק נוסף בפרשת השבוע.
שִׂמְלָתְךָ לֹא בָלְתָה מֵעָלֶיךָ וְרַגְלְךָ לֹא בָצֵקָה זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה.
(דברים פרק ח, פסוק ד)
פסוק זה מופיע בצורה דומה בהמשך החומש:
וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר לֹא בָלוּ שַׂלְמֹתֵיכֶם מֵעֲלֵיכֶם וְנַעַלְךָ לֹא בָלְתָה מֵעַל רַגְלֶךָ.
(דברים פרק כט, פסוק ד)
פירוש רש"י בפרשתינו עורר תמיהה אצל פרשניו. רש"י באר:
"לא בצקה" – לא נפחה כבצק כדרך הולכי יחף שרגליהם נפוחות (דברים פרק ח, פסוק ד, רש"י).
הקושי ברש"י הוא על רקע הפסוק השני, המציין שבני ישראל הלכו במדבר עם נעלים !
ואם כך הוא, מה שבח "ורגלך לא בצקה", כדרך הולכי יחף ?
העיר על כך הרא"ם (רבי אליהו מזרחי), הרחיב ובאר המהר"ל ב"גור אריה", ובא "שפתי חכמים" וחידש לחלק בין יוצאי מצרים בעלי הנעליים לילידי המדבר שהלכו יחפים.
מתוך פירוש המזרחי לר' אליהו מזרחי
תחילת פירושו של המהר"ל ב"גור אריה". להמשך ראו נא כאן.
חידושו של ה"שפתי חכמים"
ברשותכם, אשתמש בבמה זו לספר סיפור אישי, שיש בו לעניות דעתי גם רלוונטיות לפסוק הנ"ל.
בתחילת חודש ניסן האחרון יצאתי לטיול יומיים בנגב עם בני מאיר נר"ו. טיול רגלי שהתחיל במצפה רמון והמטרה היתה להגיע לנחל חווה, הצופן בחובו גבי מים מלאים משיטפונות החורף ומעיין נובע בלב המדבר. הלכנו יומיים רצופים, כשאנחנו נושאים עמנו את כל הציוד הנדרש לשהות בשטח. אני שלא רגיל במסעות הלכתי בערך כארבעים ק"מ במסע הארוך. לקראת סוף היום השני התנפחה שלפוחית בכף רגלי ולא יכולתי לדרוך עליה. (כן, גם עם נעליים יש בצקות…). עוד מעט חשיכה, לפנינו כברת דרך ללכת, ואנחנו תקועים בגלל כף הרגל שלי !
לעזרתנו הגיע בדואי מקומי, שלקח אותנו ברכב השטח שנהג בו עד לכביש הראשי. הוא לא הסכים לקבל תמורה חומרית על העזרה שהגיש. בקשתו היתה שנעשה גם אנחנו מצוה עם אנשים אחרים. "שכר מצוה – מצוה".
מצורף בזה כרטיס הביקור,שנתן לנו אבו בלייה סאלם, אותו צדיק בדואי.
המעיין בנחל חווה. באמצע המדבר. מקור מים חיים.
שבת שלום
אבישי
______________
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.
משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.
rambaml1@gmail.com
עם הספר 
פרטים נוספים על יעקב שכניץ, שחנוך גוטליב אסף מתוך בהמרשתת:
– עבודת -דוקטורט יעקב שכביץ 1844-1933 איש העלייה הראשונה ב'חרש תרבות' : חקר השיח באיגרותיו בעברית וביידיש.
– פרטים קצרים מבת המשפחה.
– מוזכר כי בספר "רעים אהובים – ענייני חתונה ממרן הראי"ה קוק" יש גילויים חדשים ומעניינים, כמו למשל מכתבים של הרב יעקב הכהן שכביץ, מידידיו של הרב קוק, המתפרסמים לראשונה מכת"י.
הקשר עם הרב קוק נזכר בעוד שני מקומות –
– מכתב של שכביץ אודות אתרוגי ארץ ישראל – קטע נדיר מתוך מכתבו של הרב יעקב שכביץ זצ"ל (שהיה ממקורבי הראי"ה), לאחד הרבנים בחו"ל. במכתב זה מספר הרב שכביץ על פעילות זו בקשר לאתרוגים, ועל חלקו בה, והנה חלק ממכתבו: "…ותוך כדי כתבי הדרנא, כי לא באתי לתאר התעמולה ולקשור כתרים להעמל הרב שהשקענו בה, כי מה יתן לי התואר ומה יוסיף לנו, הן גם אז לא בקשתי דבר, אלא [אני] מוציא מגנזכי הכתבים אֵי אלה דברים שמהם תצא לדעתי תועלת. כותב הטורים פנה אז אל משפחה כבודה מאוד, להרב הראשי באנגליה הרר"נ אדלער, ותהי תשובתו כי יפקד על כל צאן מרעיתו בבריטניה וגבולותיה שלא יקח איש אתרוג אשר אין עליו עדות הגאון דיפו [הרב קוק] (אז שכן כבוד הגאון מרן שלי"ט ביפו). את תשובת ההגר"נ אדלער שלח לי המנוח לנג ז"ל….
– באגרות בר טוביה [(שרגא פייבל פרנקל) לרצי"ה קוק – נזכר "מידידנו היקר מר יעקב הכוהן שכ"י"
– במאמרו של משה נחמני כתב כי הרב שכביץ היה בין שומעי שיעורו המרכזי של הרב קוק בספר 'הכוזרי', אשר נועד לתלמידי הישיבה וגם לאורחים מבחוץ [שם הערה 9] זה מתואר יפה באסיף – ""ויעידו על זה אנשי המדע הגדולים שהיו באים להקשיב לשעוריו של רבנו ב"כוזרי". זכורנו איך שהיה בא מגדרה ליפו רבי יעקב הכהן שכביץ זצ״ל הידוע לחלק גדול מהנאספים כאן, והיה יושב כפוף לפניו כתלמיד לפני רבו אף שהיה הרבה קשיש ממנו … [היה ישיש מן הרב בעשרים ואחת שנים]
– באנצקלופדיה של תדהר מוזכרות שתי נקודות מעניינות –
– הגה תכנית לרכישת אדמת הכפר הערבי יבנה לשם ייסוד ישיבה גדולה לזכר יבנה וחכמיה ואף לרכישת הכותל המערבי.
– עמל במשך כארבעים שנה בחיבור קונקורדנציה, לתורה שבעל-פה. בא בענין זה בקשרים עם חוקרים, סופרים ונדיבים, ביניהם אחד-העם ואלכסנדר אהרנסון, אך לא זכה לראות את חיבורו בדפוס. חתנו העשיר ר' יעקב רמברג מוורשה כבר הקציב לו סכום ראשון להוצאת משניות, אך לפתע נתערער מצב עסקיו והענין נתבטל.
– לגבי הקונקרדונציה – בדברים שכתב הרב יוסף לייכטר על הרב חיים יהושע קוסובסקי זצ”ל נכתב – למרות מאמציו המרובים לא הצליח ר' יעקב להגשים את חלומו. במפגש עם הרב קוסובסקי הוא שיכנע אותו לנסות את כוחו [וזה האחרון הוציא את אוצר לשון המשנה ועוד]
– אנקדוטה נוספת ממנו – יעקב שכביץ זכה להקביל את פניו של ד"ר תיאודור הרצל, חוזה מדינת היהודים, בעת ביקורו של האחרון ב"מקוה ישראל", ולא רק נפגש עמו אלא גם "בירך את ד"ר הרצל בברכת שהחיינו, כשספר תורה בידיו, וזכה לתודה לבבית מחוזה המדינה. אחר כך נוהג היה לספר על מאורע זה ברטט לב".
נקודה מעניינת- האור החיים על הפסוק הראשון בפרשתנו, פרשת עקב מסביר את המושג עקבתא דמשיחא הפוך מהדרך בה אנו רגילים להסביר, הוא אומר שעקב הוא סוף הגוף וכך עקבתא דמשיחא הם גמר ביאת המשיח. וז"ל:
"עקב תשמעון פירוש עקב הוא סוף ותכלית, כדרך שמצינו שישתמשו חז"ל בלשון זה בלשון המשנה בעקבות משיחא וכו' כי בגמר זמן ביאתו יקרא עקבות…".
שבת שלום