וּמִֽי־הָאִ֞ישׁ אֲשֶׁר־אֵרַ֤שׂ אִשָּׁה֙ וְלֹ֣א לְקָחָ֔הּ יֵלֵ֖ךְ וְיָשֹׁ֣ב לְבֵית֑וֹ פֶּן־יָמוּת֙ בַּמִּלְחָמָ֔ה וְאִ֥ישׁ אַחֵ֖ר יִקָּחֶֽנָּה.
דברים פרק כ, פסוק ז
רשימה לפרשת שופטים
המהלך הטבעי בו בני זוג קושרים את חייהם יחדיו הוא רב שלבי. לא ביום נוצר קשר לבבי. תחילתו באופן רשמי רשמי בטקס אירוסין, למשמעויות השונות במשך הדורות, ורק לאחר זמן טקס החופה וקדימה לחיים…
בתקופת המעבר מקובלים חלופי מתנות בין החתן והכלה כדי לקרב את הלבבות. בלשון משנה נקראו מתנות אלו "סבלונות".
תקופת האירוסין יש לה יופי מיוחד, דווקא משום הצפיה לעתיד, ועל כן הנביא הושע מתנבא שהקשר של עם ישראל לאלוקיו יהיה תמיד במעמד של אירוסין: "וארשתיך לי לעולם…" (הושע ב, כא).
הפריט הבא, פקסימיליה של מתנה ששלח חתן לכלתו, הגיע אלינו לספריה באקראי. עוזרי הנאמן נאור מצא אותו בבית הכנסת בעירו בתוך ערימת ספרים שהוצעו כמתנה לכל דורש.
כך נכתב בעמוד ממול לשער:
מנחה … מה"ה החתן … הר"ר קאפיל בן … כהר"ר ירמי' ברודא להכלה … גיטל בת … כמהור' זאביל ליידרשדורף. נעשה ונכתב ע"י הסופר משולם המכונה זימל פאלין שנת נפשי אל יי ק'ו'ת'ה' [תקי"א (1751)].
כתב היד מכיל סדר ברכת המזון, סדר מצות חנ"ה (חלה, נדה, הדלקת הנר) וסדר ק"ש על המיטה.
כתב יד המקורי מצוי במוזיאון היהודי בבודפסט.
מהדורת הפקסימיליה יצאה לאור בשנת 1991 על ידי בית ההוצאה HELIKON בבודפסט, ונלווה אליה חוברת קטנה ובו תיאור כתב היד ע"י איריס פישוף.
הנה דף נוסף ממתנה יפה זו. בציור מופיע סיפור יהודית הקשור לחג החנוכה.
למתעניינים בהלכה, נא שימו לב להערה בעמוד השמאלי הכתובה באידיש.
הערה זו נוגעת למי ששכח לומר תפילת "על הניסים" במקומה באמצע ברכה שניה של ברכת המזון.
מבקש את עזרתכם בפענוח ההנחיות הכתובות שם.
- האם הם שונות מההלכה הנוהגת כיום ?
"כל שמונת ימי חנוכה אומר על הנסים בברכת המזון בברכת הארץ ובתפלה בברכת מודים ואם לא אמר אין מחזירין אותו (וע"ל סימן רצ"ד סעיף ד' וה') ומיהו אם נזכר באותה ברכה כל זמן שלא הזכיר את השם אפילו נזכר בין אתה להשם חוזר:
- הגה: י"א כששכח על הניסים בברכות המזון כשמגיע להרחמן יאמר הרחמן יעשה לנו נסים ונפלאות כשם שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה בימי מתתיהו כו' (כל בו וכבר נתבאר סי' קפ"ז ס"ד)".
(שו"ע, או"ח, סימן תרפ"ב, סעיף א).
2. מדוע מופיעה כוכבית * (הפניה להערה) לאחר התיבות "תמיד לעולם ועד" ?
בשבוע שעבר מונה הרשימות האוטומטי של בלוג "עם הספר" עבר את רף מאתיים חמישים (250) הרשימות. אירוע משמח, מבחינתי, שהתמדתי מאתיים חמישים שבועות בכתיבה יצירתית, כל פעם מחדש .
פעמים רבות אני מקבל לתיבת הדואר תגובות על הרשימה, שמעשירות את הידע ומוסיפות עניין וצבע. על פי רוב אני מצרף זאת כתגובה לרשימה, ולכן אני ממליץ כשגולשים לבלוג לצפות פעם נוספת גם ברשימה של השבוע שעבר ובפרט בתגובות אליה.
בשבוע שעבר נושא רשימתי היה "ישיבת היישוב החדש". קבלתי תגובות רבות. הרי לפניכם אחת, שנתנה לי מבט חדש על הישיבה והעומד בראשה, ואף השאירה סימן שאלה בסופה. וזו לשון התגובה:
"…יש כמובן הרבה מאוד לספר, גם באישי וגם בציבורי, אבל בזה אני לא שונה מדורות של בוגרים, ותקצר היריעה.
למרות זאת, אנצל את ההזדמנות לסיפור קצר ושאלה בצידו.
כידוע, בישיבת היישוב החדש היו לימודים גם ביום העצמאות (לימודי קודש בלבד, סדר בוקר והשיעור), אך תלו על הישיבה את דגל ישראל, וכולם היו צריכים להופיע בחולצות לבנות. במקום זמירות של ימי חג שרו בחדר האוכל משירי ארץ ישראל (פזמונים ישראליים).
אני זוכר היטב דבר תורה שאמר לנו הרב קולודצקי (ר' יידל) באחד מאותם ימי עצמאות.
הוא שאל, איך חז"ל למדו מפרשת ואתחנן כמה וכמה הלכות הקשורות לעניין התפילה וכיצד ראוי להתפלל, הרי לכאורה התפילה הזו לא עלתה יפה ומשה רבינו לא נענה לתפילה זו.
והשיב: שמשה רבינו כן נענה בתפילה זו, כאשר אמר לו הקב"ה "עלה ראש הפסגה ושא עיניך וגו' ". ההיענות למשה רבינו היתה בכוח הראיה שנתן הקב"ה למשה רבנו ובאותה עת העניק אותו לכל דורות ישראל שבגלות, אותו הכוח להסתכל על הארץ מבחוץ, גם אם מעולם לא היית בה, אבל להרגיש אותו געגוע כמי שנולד וחי בה.
את הדברים הנ"ל אמר ר' ייד'ל בשם הרב קוק, אך מעולם מאז לא שמעתי ממישהו שהכיר את הדברים בדברי הרב קוק או ידע לומר איפה/מתי אמר אותם".
בברכה
איצו ליפשיץ
שבת שלום
אבישי
—————–
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.
משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.
כתבו אלינו:
rambaml1@gmail.com
עם הספר 
בס"ד.
מה שכתוב למעלה הוא שאם שכח על הניסים ועדיין לא סיים את הברכה יחזור ויאמר על הניסים ויאמר שוב על הכל, אך אם סיים כבר את הברכה יאמר בהרחמן את הנוסח המצורף שם איך לומר.
בצד הוא כותב שאם סיים ברכת המזון ושכח ולא אמר בכלל ועל הניסים, אז אינו צריך להתחיל ולברך שוב, כי מאחר ובחנוכה אין חיוב סעודה, אבל בפורים יש חיוב לאכול, ממילא ההלכה היא שאם שכח בלילה על הניסים חייב הוא לחזור ולברך.
מה שתמוה מאוד, כי אפילו להפוסקים שלדעתם צריך לחזור שוב כששכח על הניסים הרי זה בעיקר בסעודת היום ולא בסעודת הלילה כי הרי עיקר סעודת פורים הוא ביום. ולפי מה שכתוב שם בלילה בודאי שצריך לחזור ולברך. ולגבי היום אינני מבין מה שהוא כותב.
למעשה, המשנ"ב פוסק במפורש שלא לחזור ולברך ונראה לכאורה שאין היום מי שפוסק שצריך לחזור ולברך
הנהנה בכל שבוע מחדש
ישראל צבי רויטמן
בני ברק
תודה על הרשימות המעניינות והמחכימות.
למה שייכות המילים האלו שנמצאות באמצע הטקסט? :
אני מוכן לקבל שיש סגולה עצמית לישראל, כמו לארץ ישראל, אך היא במושגים רוחניים מופשטים שכדבריך לא ניתן להוכיחם אמפירית, ובעיקר לא באמצעות כל מיני אמירות כלליות המונעות מסטראוטיפים, אגוצנטריות ורצון להרגיש טוב עם עצמנו.המטה.
יש כאן 2 הערות הלכתיות:
הראשונה מעל 'ועל הכל': כשושכחים על הניסים בברכת המזון לפני סיום ברכת ועל הכל (לפני ה') אומר על הניסים ויתחיל על הכל, אבל אם נזכרים אחרי סיום הברכה יאמר ב(הרחמן הוא)…
השניה בצמוד ל'ועל הכל': אם בכלל שכחו על הניסים עד אחרי ברכת המזון אזי הדין הוא כך: בחנוכה לא צריך להתחיל מחדש ברכת המזון כי בחנוכה אין חיוב לאכול. אבל בפורים יש כן חיוב עד כאן מופיע בעמוד זה המשך ההערה בעמוד הבא לאכול, אז הדין הוא כך, בלילה הראשון שקוראים בה את המגילה כששכחו לשבץ על הניסים מחויבים לחזור ולברך ברכת המזון.
אם ביום פורים אכלו סעודה אחת ואמרו על הניסים, אז כבר תלוי בדעות.
לתשומת לב! 3 נקודות:
1. תרגום שלושת המילים האחרונות הם בתרגום חפשי ולא מילולי. 2. ההלכה הפסוקה כאן מעניינת מאד שאינה כפי הנהוג בפסיקה ההלכתית בימינו. 3. כנראה שבאותה עיר נהגו שני ימי פורים וזה כבר נושא למחקר, באיזו עיר באירופה נהגו שני ימי פורים, אולי פראג.
בברכה
ד. נ. רוטנר
לנקודה 3. כותב הברכון לא נהג בשני ימי פורים שכן הוא מדגיש "בלילה הראשון בו קוראים במגילה". כלומר, שבלילה השני לא קראו במגילה. וכפי שכבר כתבתי לעיל.
שלום,
א. הכוכבית היא סתם קישוט בסיום קטע , מין פסיק או נקודה, ולא הפניה להערה. (אפשר לאות אחת כזאת בסוף העמוד הקודם).
ב. בהערה הוא כותב שהדין של חנוכה שונה משל פורים בזה שבחנוכה אין חיוב אכילה ולכן אין צורך לחזור ולברך אם שכחו על הניסים, בעוד שבפורים ישנו חיוב לאכול… (כאן נגמר העמוד וההמשך הוא כנראה בעמוד הבא.)
ג. יישר כח על הפוסטים שלך שתמיד מחכימים אותנו.
כה לחי
ובהקשר להערתו של איצי לפשיץ בנוגע לדברים משבוע שעבר.
דברים דומים אך שונים מופיעים בספרו של הרב נריה זצ"ל "נר למאור" בפרשת ואתחנן בשם הרב קוק זצ"ל שהיום יום פטירתו, ומופיעים גם במועדי הראי"ה עמ' רלז' וכך כותב שם:
"בפרשת ואתחנן אמר מרן הרב זצ"ל על שולחנו הטהור:
מידות גדולות שהיו צריכות להקבע במסד האומה, נפתחו בגדולי – גדולים, והם שהעמיקו בהם עד השיתין של הנפש, והעלו אותם למרומים שברוח.
מידות החסד והאהבה נפתחו על ידי אברהם אבינו, מידות הגבורה והיראה נפתחו על ידי יצחק אבינו, וכיוצא בזה.
והנה רצה הקב"ה לפתוח שערי מידה חדשה, להעמיק בלב האומה הישראלית, מידת געגועים לארץ ישראל, שגם בהיותם על אדמת נכר, תהיינה עיניהם נשואות לציון, וליבם יהיה מלא המיה לארץ אבותיהם, ועמד ופתח מידה זו על ידי רעיא מהימנא, השליח הראשון אשר נשתלח לגאול את ישראל.
"ואתחנן אל ה'… אעברה נא ואראה את הארץ הטובה" (דברים ג', כג-כה) – שיטח משה רבנו תחנונים ותפילות כמנין ואתחנ"ן, והרחיב והעמיק רבות רבות בהפצרותיו, ככל המבואר בספרי הקדמונים, ובמיוחד ב"מגלה עמוקות", ובתחנוניו – תפילותיו המרובות של משה רבנו, נפתח מעין עמוק ביותר של געגועים לארץ ישראל שכוחו המרווה יפה לכל הדורות. ומאז כל השואב ממעיינו של משה רבנו, גם אם הוא נמצא במרחקים, מתגעגע הוא לארץ ישראל, ואין סוף לצימאון, ואין גבול לכמיהה, כי גדול המעיין ועמוק הוא".
יש נקודות דמיון בין הדברים של ר' יידל לאלו של הרב נריה, ייתכן שהם שמעו אותם באותה הזדמנות וכל אחד קלט חלק מהם או שקלטו את אותם הדברים ממש כל אחד בדרכו שלו, או שאמר הרב בהזדמנויות שונות דברים עם רעיון דומה
שבת שלום
בהמשך להערתו של הרב יונה גודמן, נראה שהכוכבית היא הוספה של עיטור ואכן היא מופיעה גם בסוף להודות ולהלל לשמך הגדול בצד ימין וגם בסוף הרחמן שבצד שמאל. כמו כן ייתכן שהיא מופיעה דווקא בסוף קטע של הברכה, אך כאן באמצע היא מופיעה מכיוון שלא היה ניתן להוסיף את המילה "ואכלת" שפותחת את השורה הבאה, מחוסר מקום, ועל כן הוסיף הסופר עיטור על מנת שלא להשאיר חל ריק.
יישר כח ושבת שלום
שיטת כמה מהאחרונים -מהרש"ל, של"ה וט"ז- שבסעודה הראשונה שאוכלים ביום פורים, שהיא סעודת חובה, אם שכח על הנסים צריך לחזור ולברך.
לרב אבישי שלום,
תודה על הדברים היפים המגיעים אלינו כל שבוע.
לגבי הכוכבית שמפנה להערות שוליים – איני חושב שמבחינת המעצב מדובר בהפנייה להערת שוליים, אלא בסימון סוף פיסקה. ראה בעמוד הימני, אחרי המילה "הגדול".
יישר כוח ושבת שלום,
יונה
שלום
מעין מקור למה שאמר הרב קולודצקי בשם הרב קוק מופיע במועדי הראיה לז' באדר עמ' רלז. מצורף צילום (כאן).
בברכה
מנחם ויצמן
תודה רבה על הרשימה.
הדברים שבתמונה שצירפת הם באידיש עתיקה שאינה מדוברת כיום כלל, וקשה מאוד להבין כל מילה מתוכם, אך ככלל בהערה שבדף השמאלי למעלה כתוב שאם שכחו על הנסים ונזכרו לפני סיום הברכה חוזרים ואמרים עה"נ וואח"כ ממשיכים ועל הכל, ואם כבר סיימו את הברכה יאמרו עה"נ בהרחמן. בהערה שבצד הדף כתוב שאם לא אמרו עה"נ וכבר סיימו את ברכת המזון אין צריך לחזור לברך.
בעצם לא מדובר בשתי הערות נפרדות, אלא בהערה אחת האומרת כנ"ל שאם כבר אמרו את הברכה צריך לומר הרחמן, וכאן מופיע נוסח הרחמן זה, ואח"כ ההערה ממשיכה שאם כבר סיימו את ברכהמ"ז אי"צ לחזור.
כעת אני מבחין שהכותב מחלק בין חנוכה שבו אין חיוב לאכול ואי"צ לחזור לבין פורים שבו חייבים לאכול, ויש לחזור ולברך. המילים המודגשות באחרונה אינן מופיעות בדף שסרקת, אך לפי הענין מסתבר מאוד שזו הסיומת של ההערה בדף הבא.
אם אני מבין נכון כתוב שם שאם בליל קריאת המגילה שכחו חייבים לחזור ולברך, אך לא ביום. נראה לי ממש מוזר והיפך הדין של סעדות פורים שעשאה בלילה לא יצא יד"ח, יש בכ"ז דעה כזו?
בברכה
לוי יצחק
ההערה ביידיש ישנה
ווען מן העט פרגסן אין בענטין "על הניסים" און ער ארמאנט זיך אייער די "ברכה" פון (על "הכל") ["על הכל"], אויב לאזט פר דעם "שם", מאג ער "על הניסים, זאגין און ווידר "על הכל" אנהיבן. ווען מן אביר נאך דער "ברכה" אויב גזטגט זיך ארמאנט, זאל מן אזא זאגן בייא "הרחמן".
יידיש מתוקנת
ווען מען האט פארגסן אין בענטשן "על הניסים" און ער ערמאטנט זיך אייער די "ברכה" פון (על "הכל") ["על הכל"], אויב לאזט פאר דעם "שם", מעג ער "על הניסים, זאגן און ווידער "על הכל" אנהייבן. ווען מן אבער נאך דער "ברכה" אויב געזטגט זיך ערמאנט, זאל מען אזא זאגן ביי "הרחמן".
לשון הקודש.
כשאדם שכח על הניסים ונזכר לפני הברכה של על הכל, אם הוא נמצא לפני שהזכיר את השם, הוא יכול לומר על הניסים, ואח"כ להתחיל על הכל. אבל אם הוא נזכר אחרי הברכה, שיאמר בהרחמן.
אם תוכל לשלוח לי את העמוד הבא, כיון שבהערה ביידיש בצד שמאל למטה, נראה שהוא מחלק בין חנוכה לפורים, בדיני על הניסים, צריך לראות את ההמשך.
ישראל
————————————————————–
[הערת העורך: לבקשתו של ישראל נשלח אליו גם העמוד הבא. להלן המשך התרגום]
יידיש ישנה
זאלט מען האבן גאר פר געסין ביז נאך דעם בענשין איז דער "דין" אזוא, אן "חנוכה" דרף מן ניט ווידר אויפט נייא אן פנגין צו בענשין דען ווייל אן (חנוכה) קיין (חיוב) איז דש מען עסין מוז. אביר (פורים) איז יוא איין (חיוב) דש מען מוז. אביר "פורים" איז יוא איין "חיוב" דש מען מוז עסין, איז דער "דין" אזוא, די ערשטע נאכט דש מן די "מגילה" לייאנט, ווען מן העט פר געסן "על הניסים", איין צו זעלין, מוזט מען "מחיוב" ווידר בענטין. העט מן אן פורים בייא טאג שון איין מאלט געסן, אוב "על הניסים" גזאגט, זיין שון צו דער "סעודה דעות".
יידיש מתוקנת
זאלט מען האבן גאר פארגעסן ביז נאך דעם בענטשן איז דער "דין" אזוי, אין "חנוכה" דארף מען ניט ווידער פון דאס ניי אנפאנגען צו בענטשן, דען ווייל אין "חנוכה" קיין "חיוב" איז דאס מען עסן מוז. אבער "פורים" איז יוא א "חיוב" דאס מען מוז עסן, איז דער "דין" אזוי, די ערשטע נאכט דאס מען די "מגילה" לייענט, ווען מן האט פארגעסן "על הניסים", איין צו (זעלין) [זאגן], מוזט מען "מחיוב" ווידר בענטשן. האט מען אין פורים ביי טאג שוין איין מאלט געגעסן, אויב "על הניסים" געזאגט, זיין שוין צו דער "סעודה דעות".
לשון הקודש
אם שכחו על הניסים עד אחרי ברכת המזון, הדין הוא כזה, בחנוכה לא צריך לברך מחדש מהתחלה, כיון שבחנוכה אין חיוב לאכול, אבל בפורים יש חיוב לאכול, והדין הוא כך: בלילה הראשון שקוראים את המגילה, כששכחו על הניסים, חייבים לברך מחדש. ואם שכחו ביום, אם כבר אכלו סעודה אחת ואמרו על הניסים וכו', (כאן לא הבנתי מה הוא מסיים)
בכל אופן יוצא מדבריו א. שגם בליל פורים יש חיוב לאכול סעודה כמו ביום, ב. שאם שכחו על הניסים בפורים חייבים לחזור ולברך.
וצריך להבין מה כוונתו אם שכחו "בלילה הראשון שקוראים את המגילה", הרי פורים זה רק יום אחד גם בחו"ל, לא עושים יומיים.
ישראל
אם קראתי נכון את הכיתוב באידיש, הרי שכתוב כך:
ווען מן העט פרגעסן אין בענשין (על הניסים) אונ' ער ארמאנט זיך אז ער דיא (ברכה) פון על-(הכל) אויז לאזט פר דעם (שם) מאג ער (על הניסים) זאגין אונ' ווידר (על הכל) אנ היבן. ווען מן אביר נאך דער (ברכה) אויז גזאגט זיך ארמנט. זאל מן אזא זאגן בייא (הרחמן הוא).
הרחמן הוא …
זאלט מען האבן גאר פר געסין ביז נאך דעם בענשין איז דער (דין) אזוא, אן (חנוכה) דרף מן ניט ווידר אויפט נייא אן פנגין צו בענשין דען אייז אן (חנוכה) קיין (חיוב) איז דש מען עסין מוז. אביר (פורים) איז יוא איין (חיוב) דש מען מוז
ותרגומו הוא:
כששכחו בברכהמ"ז על הניסים. אם הוא נזכר כשהמשיך את הברכה על הכל לפני השם, מותר לו לומר על הניסים ושוב להתחיל על הכל. אבל אם נזכר כשכבר סיים את הברכה, יאמר בהרחמן הוא:
הרחמן הוא …
אם שכח לגמרי עד אחר ברכהמ"ז, אזי הדין כך, בחנוכה אין צריך לחזור מחדש ולהתחיל לברך, בגלל שבחנוכה אין חיוב לאכול. אבל בפורים יש חיוב.
יש כאן כמה חידושים:
א. נוסחו הוא: מותר לו לומר על הניסים. ולא שחייב לחזור.
ב. ההבדל המעניין בין חנוכה לפורים. (כשלא מציין מה ההבדל ההלכתי הנובע מהבדל זה, האם המשיך לבאר את דבריו מעבר לדף)*.
ג. לכאורה הכוכבית מציינת על מיקום הפיוטים. כשבירכו ברכהמ"ז בחתונה או בסעודת ברית עצרו שם ואמרו אז את הפיוטים.
——————————————
[הערת העורך: שלחתי לאהרן את המשך הדברים מעבר לדף. להלן השלמת הדברים על ידי אהרן ]
המשך התרגום:
עסין. איז דער (דין) אזוא. דיא ערשט נאכט דש מן דיא (מגילה) לייאנט ווען מן העט פר געסן על הניסים) איין צו זעצין. איזט מען (מחויב) ווידר צו בענשין.
העט מן אן פורים בייא טאג שון איין מאלט געסין. אונ' (על הניסים) גזאגט, זיין שון צו דער (סעודה דעות).
תרגומו:
לאכול. אזי הדין כך, בלילה הראשון שבה קוראים את המגילה ושכחו להוסיף (ובתרגום מדוייק: לשבץ) על הניסים. מחוייבים לברך שוב(!!!). ואם ביום הפורים [כ]שאכל כבר פעם אחת/סעודה אחת (אפשר לתרגם "מאלט", גם כ'פעם'=מאל. וגם כ'סעודה'=מאהל) ואמר על הניסים, אזי הסעודה הוא כבר דעות(?). [לכאורה יש לתקן: רשות].
ודבריו מרפסין איגרי. לא ידועה הלכה כזאת בפורים. ובכלל, נפסק להלכה שסעודת פורים שעשאה בלילה לא יצא יד"ח, וכאן נפסק שהסעודה היא חובה.
יש כאן גם עדות תרבותית מעניינת, הוא קורא לליל פורים בשם "ליל פורים הראשון", היות ובמוצאי פורים נהגו להמשיך את הסעודה [וההוללות] עד תוך הלילה, קראו ליל מוצאי פורים "הלילה השניה".