בע"ה
"וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה"
רשימה לפרשת "כי תצא"
כיצד פתרו בעיות של "שלום בית" בין הרב לאשתו במושבה "משכונות יעקב" ?
במחצית השניה של המאה ה- 19 הוקמה מושבה חקלאית יהודית קטנה, "משכונות יעקב", בסמוך לעיירה ינובה (ביילרוס). המושבה הוקמה על אדמות הכתר ומנתה עשרות משפחות. בעיתון המליץ משנת תרמ"ג 1883 (שנה 19 גיליון 15 עמודות 231-233. לעיון בגיליון ראו נא כאן) ישנו תיאור מפורט על יסוד המושבה וקשיי החיים בה. תמונות משנותיה המאוחרות של המושבה מצויות באתר בית התפוצות.
אנקדוטה מחיי המושבה הקטנה מצאתי באחד המכתבים השמורים בארכיון ספריית "בית אריאלה". "מעשה רב" על גט שנתן הרב המקומי לאשתו מיוזמתו ועל דרך הטיפול הלא שגרתי שנקטו כנגדו במקרה זה.
המכתב המדובר נשלח בשנת תרס"ה (1905) ע"י שלמה אדלר לבנו ישראל יהודה (יש"י אדלר), שהיה אחד ממייסדי תל אביב ואיש רב פעלים בשדה החינוך והוראת העברית בהתיישבות החדשה בארץ ישראל.
על שמו היישוב רמת ישי בעמק יזרעאל, שנבנה מכספי תרומתו של יש"י אדלר, ובתנאי שהמתיישבים ישמרו על קיום מסורת ישראל ! (עיתון דבר. 08.09.43).
יש"י אדלר היה יליד העיירה ינובה הסמוכה לעיר פינסק. אביו שנשאר בנכר שמר עמו על קשר מכתבים רצוף ובו עדכונים על מצב המשפחה וסיפורים מהקורה בעיירתו ובסביבתה.
הסיפור שלפנינו מחיי המושבה "משכונות יעקב", הסמוכה לינובה, שבה פתחנו את רשימתנו. מן הראוי להקדים, שכנראה דמות הרב המקומית, במקום נידח זה, לא היתה "מציאה" וייתכן שהיה "כלי קודש" ולא רב מוסמך.
תמצית הסיפור: הרב המקומי במושבה הסתכסך עם אשתו ועל דעת עצמו נתן לה גט. לבירור העניין נלקח הרב על ידי בני המושבה לעיירה הסמוכה, אל הרב הגאון שכיהן שם ובית דינו.
פסק הדין היה שעל הרב לקדש את אשתו מחדש, מספק שמא היא מגורשת. הרב הנ"ל סרב לעשות זאת בשום אופן.
בויכוח שהתלהט התערבו בחורים "הנקראים לצבא" (חיילים !) ואיימו להלקות אותו אם לא יישמע להוראות הרבנים.
כשראה הוא שהאיום רציני, (התחילו "להתיר חבלי מכנסיו"), נכנע והסכים לשלום בית, אבל הוסיף תנאי אחד... שתאכל עמו תפוחי אדמה בלתי מקולפים.
וכך הוא דברי האגרת ככתבם וכלשונם:
"… הלא ידעת את המושבה משכונות יעקב אשר היא בכתובים яковлев [= יעקבלב, קהילת יעקב]…
הנה זה כשמונה עשר ירחים לקחו להם איזה רב…, ובהתקוטט עם אשתו כתב הוא
בעצמו גט ונתן לה. ובכן לקחו אותם בני המושבה פה להרה"ג. הוא טען אשר נתן לה הגט בידה ממש
והיא אמרה אשר נפל לה הגט על הארץ וצוו עליו הרבנים שיקדש אותה מחדש, ואח"כ יראו מה לעשות.
והוא לא הסכים לדברי הרבנים בשום אופן. ולקול צעקת הרבנים נתאספו הרבה אנשים
ובתוכם גם בחורי הנקראים לצבא. והסכימו כולם פה אחד לעשות לאיש מקובל, למען ידע מלמטה
מה נעשה מלמעלה. וכן עשו פשטו אותו על השולחן שלשה פעמים. והוא באחד לא אקדש אותה.
ויהי כאשר התחילה להתיר חבלי מכנסיו אז צעק בקול מר אקיים אקיים ככל אשר יצו' עלי
[…] אבל אמר בתנאי שתאכל עמו תפוחי אדמה בלתי מקולפים. מז"ט מז"ט נעשה שלום ביניהם.
אבל מסופק אני אם יקבלו אותו על להבא לרב, שמעתי כי נסעו מפה הרבנים לתוך ביניהם.
אמור ואמרת להזהיר גדולים על הקטנים לבל יעשו דבר נבלה כזאת…"
ממני אביך דו"ש שלמה אדלער
בשולי הדברים:
האם ניתנת לבתי הדין הזכות להשתמש באמצעים פיזיים כדי לכפות עשיית צדק ? האם ראוי להשתמש בזכות זו כיום ?
לאחרונה כתב על כך הרב יצחק שילת במוסף "שבת" של מקור ראשון ("כופין אותו", גליון פ' מטות מסעי). במאמר הוא מציע שימוש בלחץ פיזי כדי לכפות גט על בעל סרבן. על הקושי ליישם זאת במציאות ימינו, ראו נא בתגובת פרופ' אביעד הכהן (שם, גיליון פ' דברים).
לשמיעה של רשימה זו בפודקאסט "עם הספר" הקשיבו נא לקישורית כאן.
שבת שלום
אבישי
———————
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.
משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.
כתבו אלינו:
rambaml1@gmail.com
מרגש מאוד לראות את כתב ידו של אביו של סבא רבא! לא ידעתי שאוצר זה מצוי בארכיון בית אריאלה, אני אסירת תודה על הפרסום.
שנה טובה
סמדר
————–
להלן מכתב ארוך שכתבה סמדר אלי בעקבות "מציאת" הרשימה.
לרב אבישי אלבוים,
מנהל ספרית הרמב"ם.
שלום וחתימה טובה!
שמי סמדר גלבוע אני נינתו של יש"י אדלר, חוקרת שורשי המשפחה, וההיסטוריונית המשפחתית (אני מקווה שבעתיד אוכל גם להוסיף גם את התואר הביוגרפית של יש"י אדלר). סבתא שלי רבקה כרמי היתה בתם השניה של יש"י וברכה. היא ואחותה (השלישית מבין ארבע) חנה שדה חן, התגררו בכפר יחזקאל, כור מחצבתי. כיום אני מתגוררת בלוס אנג'לס.
ידענו שיש"י תרם את ספרייתו לתל אביב אך לא ידענו שאת ארכיונו גם כן ולכן ההתרגשות מרובה! אני כותבת לשאול בעצתך: האם וכיצד ניתן להשיג צילומים של המכתבים של שלמה, והאם ידוע לך האם יש רשימת מצאי לארכיון של יש"י בספריה. לא הצלחתי למצוא דבר בקטלוג באתר האינטרנט.
אני מצרפת את תמונתו של שלמה, אביו של יש"י שקיבלתי מצאצאיו שהיגרו לארה"ב (את הקרובים "מצאתי" לפני כחמש שנים). שלמה היה בעל עסק חייטות בינובה. הוא נולד ב 1838 ושם המשפחה המקורי היה קרביץ (חייט בפולנית). שם המפחה אדלר החל להופיע בענפי המשפחה השונים בסביבות 1880. שלמה היה אב ללפחות תישעה ילדים משתי נשים. אשתו הראשונה נפטרה כששתי בנותיו הבכורות היו צעירות. יש"י היה בכורו מנשואיו השניים לחנה סגלוביץ' מפינסק. ארבעה מילדיו היגרו לארה"ב, שלושה לארץ. משפחותיהן של שתי הבנות שנשארו ברוסיה (שאת שם הנישואים שלהן איני יודעת) נרצחו על ידי הנאצים או לאחר המלחמה. איני יודעת בברור מתי שלמה ניפטר, אך הנכד הראשון לו ניתן השם שלמה נולד בדצמבר 1906.
כשקראתי את הבלוג תהיתי אם העובדה ששלמה כתב את מכתבו בעברית נובעת מקנאותו של יש"י לשפה. לאחר שיש"י פתח את החדר המתוקן בהומל (1901-1904) הוא לא הרשה לבני ביתו לדבר בשפה אחרת מעברית. בתו השלישית חנה שדה חן (1899) כתבה בזכרונתיה:
…"משפחתנו היתה צריכה לשמש דוגמה לאחרים. על כן אסר עלינו אבא לדבר בבית בכל שפה זרה, רק עברית. ידיעתנו בשפה זו היו מועטות, וגם אמא לא ידעה הרבה, על כן היה דומה ביתנו למנזר השתקנים. בשעה שאבא היה מחוץ לבית, היה ביתנו ככל בית אחר, אנו הבנות, היינו חופשיות, משתובבות ומדברות בשפה המקובלת על כל היהודים, אידיש. ברגע שהתקרב אבא הביתה, השתתקנו והיינו מתפזרות לפינות הרחוקות של הבית. כאשר לא הרגשנו בבואו של אבא, ונתפסנו בקלקלתנו, היינו מקבלות את עונשינו מידיו".
סבתי רבקה (1896) סיפרה שעל אחת מהבנות הגדולות (היא או אחותה הבכורה אלישבע (1895)) היה לעמוד ליד החלון בכדי להתריע על שובו של יש"יהביתה.
אזכור לאוירת הבית נכתב על ידי פאלק הלפרין תחת כינוי העט "פליט" בספר היובל של ר' יש"י אדלר (עמוד 112) וכך הוא כתב על ארוחה בבית אדלר בהומל: " ישבנו אל השולחן, שנינו לבדינו, שתי נשים שימשו לפנינו. לפי השערתי אשת בעל הבית וחותנתו. כצללים היו מופיעות ומסתלקות, מגישות ומסירות ונעלמות. הוא דיבר אליהן עברית, והן שתקו. אף מלה לא שמעתי מפיהן. נדמה כאילו טרגאדיה מתרחשת פה, והיא האיסור לדבר בלשון אחרת זולת עברית. חשבתי: אילו שלטו הנשים הללו בלשון העברית, או אילו ניתנה להן הרשות לדבר בלשון אחרת והן היו יושבות אל השולחן ומשתתפות בשיחה, כי אז היתה משתנית כל התמונה…נדהם הייתי למראה האדיקות הזאת, המקריבה שמחת המשפחה על מזבח הלשון. אדיקות כזו נראתה לי אכזרית לא רק לגבי הנשים אלא גם לבעל הבית עצמו. אדיקות כזו ללשון לא ראיתי עוד כל ימי חיי. וכשאני נזכר באדלר ובבוקר השבת ההוא בהומל, אני אומר: אמנם לא בזול עלתה לו לאיש הזה העברית שלו!"
למיטב ידעתי בנות אדלר היו הבנות היחידות שלמדו בחדר המתוקן בהומל, כשהן עלו ארצה עם אימם כשנתיים לאחר עליתו של יש"י הן כבר דיברו בעברית שוטפת.
בתודה מראש,
סמדר
בשקיקה קראתי את המאמר כמו בכל שבוע, אך נראה לי שהפעם נפלת ב'פח' והסיפור מפוברק מתחילתו ועד סופו
א. אם היה ויכוח על נתינת הגט, מדוע לא שאלו את העדים, [ובלי עדי קיום אינו גט כלל]
ב. מדוע ציוו עליו לקדשה מחדש, מקסימום שיתן גט מחדש?
ג. גם כל הפרטים נשמעים מוזרים ומגוחכים, ומה ענינם של תפוו"א בלתי מקולפים, ומי הוריד לו את המכנסים ומדוע?
ד. האם שמעת פעם על מושבה בשם זה?
אשמח לראות תגובתך
בברכת שבת שלום
זאב
—————————–
בע"ה
שלום זאב
בע"ה
שלום
יישר כוחך.
א. מושבה כזאת היתה גם היתה. בקישוריות בפסקה הראשונה ישנה הפניה למקורות מוסמכים המתעדים את קיומה.
ב. עניין העדים, המחוייבים בקיום גט כדבר שבערווה, שלא מופיעים בסיפור הוא אכן תמוה.
ג. התנאי על אכילת תפוחי אדם בקליפתם הביא גם במחשבתי אולי יש כאן רמז למשהו אחר. אולי אין זה אלא כתב סתרים בין אב לבנו.
ד. הקידושין מחדש הוא פטנט של "שלום בית".
ה. הבאתי דברים ככתבם. כל השערה שעולה על דעתו של הקורא אפשרית. כמו גם לקבל את הסיפור כמותשהוא, ולהניח שישנם חלקים חסרים בסיפור ויש להשלימם ע"ד ההשערה.
בברכה
אבישי
אגב השם "משכנות יעקב".
השו"ת המפורסם "משכנות יעקב". נכתב על ידי רבי יעקב ברוכין (תקמ"א-תר"ה), אב"ד קרלין. קרלין זו היא פרבר של פינסק המרוחקת 35 מייל מיעקבלבו = קהילת יעקב או כפי שמכונה במכתב משכנות יעקב.
המושבה נוסדה 1849. ר' יעקב ברוכין נפטר 1844.
האם יתכן כי שם המושבה נקרא על שמו של הספר ומחברו המפורסם מקרלין?
הכפייה כאן היתה על קידושין …
בקידושין אין חשש 'מעושה'
ד"ר בנימין אלבוים 054-5968942 .Binyamin Oelbaum, PH.D
———————————
שלום
ישנה טעות נפוצה כי "גט מעושה פסול". ולא היא !
כפי שציין הרב שילת שליט"א בקצרה במאמרו, ישנו חילוק בהלכה בין גט מעושה כדין שכשר לכתחילה – כשבית הדין מחליטים שהבעל חייב לתת גט – לעומת גט מעושה שלא כדין שפסול – כאשר הבעל אינו מחוייב לתת גט בבית הדין.
ראה ערך "גט מעושה" ב"אנציקלופדיה תלמודית".
בברכה
אבישי
מעניין כרגיל.
כמובן, התכוונת במחצית השניה של המאה ה-19, ולא המאה ה-18.