מסלוניקי לגימנסיה הרצליה

בע"ה

"וַיֹּאמֶר, לֹא-יֵרֵד בְּנִי עִמָּכֶם"

בראשית פרק מב פסוק לח

רשימה לפרשת וישב

יעקב אבינו סרב להיפרד מבנימין ולשלוח אותו עם אחיו למצרים. היו לו סיבות טובות לכך, הלא נותר הוא בן יחיד לאמו.

על דוגמא אחרת לקשיי הניתוק של בן מהוריו וממשפחתו התוודעתי, אגב אורחא, כשעסקתי בהבנת הרקע למכתב הבא.

התאריך המתנוסס בראש המכתב: חשון תרע"ד (1913). כותב המכתב היה הרב יעקב מאיר, באותה עת הרב הראשי של קהילת סלוניקי, ולימים ה"ראשון לציון" בתקופת המנדט. המכתב מופנה למנהל גימנסייה הרצליה בתל אביב [!], ותוכנו בקשה לקבל לבית הספר תלמיד שנשלח מסלוניקי.

שלוניקי ב' חשון התרע"ד

לכבוד מנהל הגימנאסייא העברית נ"י

יפו

———–

אדון יקר ונכבד

הצעיר יוסף בן אברהם בורלה חניך תלמוד-התורה

הגדול, חפץ לגמור את חק למודיו בבית ספרו […] […]

הנני רוצף תעודת האדון הנכבד י' איפשטיין אשר ממנה

יוכח לדעת על מהותו. הוא איננו דורש תמיכה כי אם

לקבלו חנם בבית ספרו. יואל להודיעני אם אפשר למלאות

בקשתי ואודה לו במוקדם.

הנני דורש בשו"ט ומוקירו ומכבדו

הצב"י יעקב מאיר

[מקום החותם]

התמונה לקוחה מספר זכרון סלוניקי (1967).

בסיפור זה ישנן שלוש דמויות. כותב המכתב (הרב יעקב מאיר), נשוא המכתב (התלמיד יוסף בורלא) ומנהל בית הספר בסלוניקי (האדון י' אפשטיין).

יוסף בורלא היה אחד מקבוצה של בני נוער שנשלחו לארץ ישראל מתוך תקוה שיחזרו לסלוניקי וישתלבו בעבודה החינוכית בקהילה.

קבוצה זו נשלחה לשנה אחת לגימנסיה הרצליה בתל אביב ואחר כך המשיכה לבית מדרש למורים "דוד ילין" בירושלים.

תיאור על תהליך התארגנות הקבוצה וקשייה מופיע בזכרונותיו של דוד בנבנשתי, עלייתי לארץ ישראל, בתוך "שבט ועם" חלק שמיני תשל"ח (1978).

דוד בנבנשתי עצמו, היה נכדו של הרב שמואל יוסף בנבנשתי, אב בית הדין בסלוניקי, שהטיל ווטו על עזיבת נכדו האהוב את הקהילה. וכך כתב הוא בזכרונותיו:

האם צדק הרב שמואל יוסף בנבנשתי ?

שבת שלום

אבישי

---

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

כתבו אלינו:

rambaml1@gmail.com

 

 

מודעות פרסומת