בע"ה
"ברוך אתה בעיר, וברוך אתה בשדה"
דברים פרק כח פסוק ג
רשימה לפרשת כי תבוא
בשער ספר בגדי יום טוב, שחברו הדיין הרב יום טוב קריספין, מחכמי העיר איזמיר, מופיעה הקדשה הכתובה בכתב הספרדי המקובל המכונה "חצי קולמוס".
הספר נדפס בשני חלקים. הראשון בשנת תרל"ד (1874) והשני בשנת תרמ"ז (1887). לפנינו שער החלק הראשון.
הנה ההקדשה בהגדלה:
וכך הוא נוסח הכתוב:
ב"ה
להגביר המפואר השר
והטפסר תפארת ישראל
הגביר הרב ועצום
כמוה"ר ג'י* רפאל
הלוי נר"ו יאיר
אורו נסו"א ממני
המחבר הי"ו
(תודה לידידי אלי שטרן על הפענוח).
רציתי לדעת מי הוא הגביר רפאל הלוי ?
פניתי בשאלה למכובדי ד"ר דב הכהן, מרצה במחלקה לספרות עם ישראל באוניברסיטת בר-אילן, ומומחה בעל שם בתולדות יהודי אזמיר.
מעניין לציין שדב הוא דור שביעי לאחותו של המחבר. מרים קריספין, נישאה לבנימין רודיטי ודב הוא דור שביעי לזוג זה.
בקשתי את עזרתו ונעניתי בנפש חפצה ויד רחבה.
וכך כתב לי:
"… אם לא נאמר שההקדשה מופנית לגביר (חכם) בעיר אחרת, האיש היחיד באזמיר שהתיאור הזה יכול להתייחס אליו הוא ג'יליבי רפאל הלוי (ת"ר-תרע"ד), שהיה בן למשפחת גבירים ותיקה באזמיר.
אביו היה הגביר ג'יליבי בכור חיים הלוי (תקע"ב-תרס"ה), שהיה מוכר באזמיר כבעל יכולות מופלגות בחיזוי העתיד (ראה עליו אצל גאון, יהב"י, עמ' 340. ושם, בטעות, רושם שנפטר בתרס"ח).
בשל כשרונותיו כאסטרולוג, היה נשאל גם על ידי רבנים ומסופר שבנסיבות אלו נפגש אף עם הסולטן בקושטא.
במצבתו רמוזים כשרונותיו ומעמדו הרם ("רב תכונות, סוב'ר הרזי'ם, מופיע צפונות […] במלכים יתקלס, שרים וסגנים").
גם אביו של בכור חיים הלוי, רפאל הלוי, נחשב לאדם רם מעלה. במות אשתו, רחל, בשנת תרל"ז, נכתב עליו "משרת את המלך [הסולטן?], נטע נעמן" (כתב יד מכון בן צבי, מס' 1714, עמ' 99).
ג'יליבי רפאל הלוי המוזכר בהקדשה (אם אכן מדובר בו), היה תלמידו של הרב פתח הדביר (ראה פתה"ד, ח"ב, סי' ר, אות ב, דף כד, ריש עמודה ד; ח"ג, סי' רע"ד, אות ד, עמודה ב).
בכסליו תרכ"ב הוא נשא לאשה את וידא קלארה, בתו של ר' יוסף (ב"ר חיים) פאלאג'י (ראה: אברהם את ידו, ח"ב, דרוש ב לנישואין, דף פ ע"א). לכן, לעתים הוא מוזכר בתור נכדו של הרב חיים פאלאג'י.
חמיו מזכירו בספרו ויוסף אברהם, דף יא ע"א וע"ב (ושם, בכינוי ג'י[ליבי]).
רפאל הלוי לא היה מוכר בקהילה כדמות רבנית, כפי שמשתמע מן ההקדשה הזו. הוא נפטר באזמיר בשנת תרע"ד ובמצבתו תאריו הם "הג'[ביר] כה"ר" (ראה צילום המצבה, שרכשתי מידיו של פרופ' דוד בוניס לפני למעלה מעשרים שנה, מצ"ב).
עותק של הספר בית השואבה (לר' יהודה שמואל אשכנזי, ליוורנו תר"ט) שאותו ירשתי מזקני, חכם שם טוב הכהן ז"ל (ואינני יודע כיצד הספר הגיע לידיו), היה שייך לרפאל הלוי דנן.
מצ"ב צילום כריכתו המפוארת ועליה מתנוססים שמו ושם אביו: "הצעיר רפאל הלוי הי"ו בכר [=בן כבוד רבי] חיים דמ'[תקרי] בכור ס"ט".
כל טוב,
דב
באדיבותו של ד"ר דב הכהן אני מפרסם הקדשה נוספת של המחבר, שנכתבה לישיבת מגן שאול באזמיר, שם למד בצעירותו.
הקדשה זו נרשמה על החלק השני של ספר "בגדי יום טוב" שנדפס בשנת תרמ"ז (1887) וזה לשונה:
ב"ה
ישיבת מגן
שאול יב"ץ
ממני קטן
המחבר ה"י
יש עשיר בדעת ויש עשיר בממון.
ברוך מי שחולק מחכמתו ומתורתו לאחרים.
ברוך מי שמזיל ממעותיו לפרנסת תלמידי חכמים ולהפצת תורה בישראל.
"ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה".
שבת שלום
אבישי
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.
rambaml1@gmail.com
אלא ששתי שאלות לי:
א. מהו נסו"א?
ב. מהו יב"ץ? כמו יכב"ץ?
יורנו הכהן החכם ונדעה.
————————–
אני הקטן בדקתי בספר ראשי תיבות וראיתי כי "נסו"א" – ראשי תיבות נצח סלה ועד אמן.
שנה טובה
אבישי
קראתי והתפעלתי. חוץ מהתפריט של הארוחה שהיה נוהג ג'יליבי רפאל הלוי לאכול מידי בוקר יודע דב הכהן הכל על אודותיו של הגביר מאזמיר.
לא ידעתי מה פירוש המלה ג'יליבי. תרתי אחר משמעותה, ומצאתי הסבר שלם ומפורט.
מי המסביר? כמובן, דב הכהן.
והנה דבריו:
אמנם באחד הפרקים בעבודת התזה שלי בתואר השני ("מעמדם החברית של תלמידי חכמים באזמיר במאות הי"ח והי"ט"), עשיתי קצת סדר בתארים הרבניים שהיו בשימוש בין יהודי טורקיה, אולם איני רואה את עצמי בקי בתארים טורקיים.
ובכל זאת…ג'יליבי היה תואר שניתן באופן לא רשמי לאנשים חשובים. משהו בסגנון "אדון", או "סיניור", לפני שמו של האדם.
אלא שמצאנו במקורות שונים, שלאנשים רבים, לא בעלי חשיבות בולטת, נוסף לשמותיהם הכינוי "ג'יליבי".
באחד המקורות הרבניים מראשית המאה התשע עשרה, מצאתי התייחסות לעניין. מדובר ברישום של גט שנעשה בבית דינו של ר' רפאל יצחק מאייו (אזמיר תפ"ה לערך – תק"ע). אגב עיסוק הרב בבירור שמו של הבעל, ניתן לעמוד על אחת מצורות השימוש בכינוי "'גיליבי". אני מצטט:
"בשני בשבת חמשה עשר יום לירח מרחשון שנת חמשת אלפים וחמש מאות וששים ואחת [=1800], גירש אהרן בן משה פארדו לאשתו שרה דמתקריא שרותה בת משה המכונה מורינו חודארה בשני גיטין, האחד בלי כינוי ג'יליבי להמגרש… יען זה הכינוי ג'יליבי … יש זמן רב כמו עשרה [!] שנים ויותר שאין מכנין אותו בשם ג'יליבי וכל בני העיר ואפילו בני ביתו אין מכנין אותו בשם ג'יליבי, אבל הם יודעין שכל הזמן שהיה דודו חי שהיה נקרא אהרן כשמו של זה המגרש היו קוראין לזה המגרש בשם ג'יליבי מפני כבוד דודם וכשמת דודם חזרו לקרותו בשמו אהרן [ב]לבד… ומפני שנסתפקו… כתבנו גט שני ב'המכונה ג'יליבי' כמנהגנו" (פאת ים, שאלוניקי תקצ"ב, סו, ב).
אם כן, כאן השימוש בג'יליבי הוא ככינוי ולא תואר, ולא ככינוי של כבוד אלא הוא ניתן דווקא לאדם ה"פחות מכובד" וכדי שלא לפגוע באחר בעל שם פרטי זהה.
הרב אבישי אלבוים מכובדי היקר,
תענוג להתבשם מניחוחות האוריינוּת הידענית והבקיאוּת המופלגת.
עונג שבת אמיתי.
——–
תודה ניר
שנה טובה
אבישי