בע"ה
וְיוֹסֵף… הוּא הַמַּשְׁבִּיר לְכָל עַם הָאָרֶץ
(בראשית פרק מב פסוק ו)
רשימה לפרשת מקץ, שבת חנוכה
לאורך ההסטוריה זכורות דוגמאות רבות של יהודים שניהלו את קופת המדינה. לעיתים זה היה תפקידם הרשמי ולעיתים רק כונו כך ("יהודי החצר") בשל עסקיהם המשותפים עם חצרות המלכים והשליטים למיניהם והאשראי הכספי שהעמידו לרשותן, בפרט בעיתות מלחמה הזוקקות למימון רב. כך נוצרו זהות אינטרסים בין בעלי ההון לשליטים.
דוגמא לעשירות יוצאת דופן היתה באלג'יר בשלהי המאה השמונה עשרה ובתחילת המאה התשע עשרה, שם פעל בית עסק יהודי משותף למשפחות בכרי ובוג'נאח. להם היה מונופול על יצוא תבואות ומיני מזון מאלג'יר לאירופה.
בספר תולדות "היהודים באפריקה הצפונית" (ירושלים, תשכ"ה 1965) מביא ההסטוריון חיים זאב הירשברג (1965) הערכה כי במשך שנה אחת הפליגו מאלגי'ר מאה ושבעים (170) ספינות ועליהם סחורות בשווי שנים וחצי מילון דולאר, הון עצום בערך הימים ההם. כל אלו שווקו על ידי בית המסחר של בכרי-בוגאנח!
בשנות המלחמה של נפוליאון הם ספקו את צרכי המזון הגדולים של הצבא הצרפתי. בשל כך ממשלת צרפת חבתה להם – ובעצם לשלטון המקומי שערב למסחר – סכומים עצומים. כתוצאה מאי תשלום החוב נוצר משבר ביחסים הבין לאומיים, שלבסוף הביא לכיבוש צרפתי של אלג'יר (ראו נא ערך "פרשת בכרי-בוג'אנח" בויקיפדיה).
בית מסחר זה ייסד דוד בוג'אנח, שהגיע לצפון אפריקה מליוורנו וייסד אמפריית עסקים חובקת ארצות. כתב על כך בפרוטרוט ח"ז הירשברג בספרו הנ"ל.
ספר "זכות אבות", לרבי יצחק עטיה, חכם חלבי, נדפס בליוורנו בשנת תקפ"א (1821). בעותק ספריית הרמב"ם מצאנו הקדשה נלהבת בכתב יד המחבר לנדיב דוד בוג'אנח. אני מניח שהוא נכדו או קרוב משפחתו של דוד בוג'אנח הראשון.
(תודה גדולה למכובדי אלי שטרן על העתקה מדויקת של ההקדשה ופענוחה).
רעי חנוך גוטליב הפנה את תשומת לבי לספר נוסף שנדפס בליוורנו בשנת תקפ"ו (1826) בשם "בן הא הא" שבהקדמתו מודה המביא לבית הדפוס לדוד בוג'נאח (בוצנאח) על תרומתו להוצאת הספר
שבת שלום
חנוכה שמח
אבישי
תוספת מאת חנוך גוטליב:
בשני ספרים נוספים מאותו בית דפוס של יעקב טובייאנא בליוורנו מופיע אחרי שם המדפיס המשפט הבא:
הגביר המחזיק בידו מגן דוד יהיה בעזרו. אכי"ר.
כיון שכך הוא גם בספר "זכות אבות" נשוא רשימתנו לעיל, האם זהו אותו נדיב דוד בוג'אנח ?
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.
משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.
שלום ר' אבישי ותודה על הרשימה המעניינת, ובהזדמנות זו אודה גם על הרשימות האחרות מדי שבוע. אני קורא ומעשיר את ידיעותיי.
בנוגע לכותרת הרשימה, יש במגילת אסתר קשר ישיר יותר לנושא הרשימה – מרדכי היהודי כ"יהודי חצר". רס"ג בפירושו לאסתר, שבעז"ה יתפרסם בקרוב בתרגום לעברית, כותב בסוף פרק ב:
וכך גם החיבור של ומרדכי יושב בשער המלך (פסוק יט) עם אין אסתר מגדת (פסוק כ), פירושו שלמרות שאסתר סידרה למרדכי מעלה רמה בבית המלך היא לא ספרה לו על אומתה, אבל היא עשתה כפי שכעת אנו רואים רבים מן היהודים והנוצרים שמתמסרים למוסלמים ומשרתים אותם , כך הייתה המחשבה לגביה.
רס"ג רומז לתופעה שרווחה בזמנו, והחל מכמאה שנים לפני כן, כשהתגבש מעמד של יהודים ונוצרים עשירים שנכנסו ויצאו בחצר הכ'ליפה והיתה להם השפעה מדינית גדולה, שאף גדלה על השפעת ראשי הגולה. רס"ג עצמו קשר קשרים עם משפחות אלו ובפרט עם משפחת נטירא, שהיתה מקורבת לכ'ליפה אלמקתדר, והועילה לו במחלוקתו עם ראש הגולה דוד בן זכאי עד שנרצח אותו כ'ליפה. וכך כתב רס"ג באיגרת למצרים בעת שהתמנה לראש ישיבת סורא (במרכזים ובתפוצות עמ' 39-40, במלכות ישמעאל): וכן כל חפץ ושאלה אשר יהיה לכם מצד המלכות, הגד תגידוהו לפנינו, כי אז נצוה את בעלי בתים חשובים אשר בבגדד, אשר אנחנו יושבים ביניהם, בני מר נטירא ובני מר אהרן, יזכר הנאספים לברכה וזכרון פליטיהם לקימה. ואז ישיבו לכם מאת המלך כאשר יספיק ה' מעזנו בידם. כן תעשו ואל תטשו.
חנוכה שמח
יהודה זייבלד