בע"ה
וְעָשׂ֖וּ אֶת-הָֽאֵפֹ֑ד זָ֠הָ֠ב תְּכֵ֨לֶת וְאַרְגָּמָ֜ן תּוֹלַ֧עַת שָׁנִ֛י וְשֵׁ֥שׁ מָשְׁזָ֖ר מַֽעֲשֵׂ֥ה חֹשֵֽׁב
שמות פרק כח פסוק ו
על צדיקי בית רוזי'ן
רשימה לפרשת תצוה
בימים אלו מקטלגת הספרנית גב' איה כהן את ספרייתו הפרטית של התעשיין אריה שנקר (1877-1959)*, במרכז המוזיקה ע"ש פליציה בלומנטל (תל אביב). אריה שנקר היה צאצא למשפחה חסידית מיוחסת וסבו היה מבאי ביתו של ר' ישראל מרוז'ין. על כן אין להתפלא שבאוסף ספריו נמצאים גם ספרי חסידות. לבקשתה של איה, אנחנו משתדלים לסייע בזיהוי נכון של הספרות התורנית שבאוסף.
מבין ספרים אלו יוצאת דופן היא מחברת בכתב יד ובה תורות קצרות מהאדמו"ר הזקן מסדיגורא, ר' אברהם יעקב פרידמן, בנו של ר' ישראל מרוז'ין. האדמו"ר נפטר בשנת תרמ"ג (1883) ולקוטי תורותיו קובצו בספרים כנסת ישראל (ורשה תרס"ו 1906) ואמת ליעקב (ירושלים תשנ"ג 1993). בבדיקה ראשונה נראה שהתורות המצויות במחברת נדפסו בספרים הנזכרים.
כתב היד נרשם (או הועתק) על ידי פנחס לערנער** מצפת, בשנת תרמ"ד 1884, סמוך לפטירת האדמו"ר .
כך מצויין בשולי שער המחברת.
שער מחברת כתב יד: כתבי קודש ואמרות טהורות מאדמו"ר…. ר' אברהם יעקב זצוק"ל (=זכר צדיק וקדוש לברכה) מסא"ג (=מסאדיגורא)…
ברשימתנו נתמקד בהקדמה ובו ישנה התייחסות לנוהג של אדמו"רי בית רוז'ין ללכת בבגדי פאר והדר.
סוגיה זו היתה אחד מגורמי המחלוקת בין חסידי צאנז לבין חסידי סדיגורא. כתב על כך באריכות פרופ' דוד אסף בספרו "הציץ ונפגע" (חיפה, תשע"ב 2012).
כך נכתב בהקדמת כתב היד:
פ"א ספרו אנשים לפני הצדיק ר' שלום מבעלז איך שהצדיק
ה"ר ישראל מריזין וגם בניו הצדיקים הולכים מלובשים בכל מיני
מאהדיס איך יכול להיות שהצדיקים כאלה יעברו על בחוקותיהם
לא תלכו. והשיב להם שאסור לרגל עליהם שהם ממש כמו כהנים
שאע"פ שכתוב בתורה שאסור לילך בשעטנז אפ"ה הכהנים כשהיו
עושים עבודה בביהמ"ק היו מלובשים בבגדי שש וארגמן ותכלת שזה
שעטנז, כמו כן הצדיקים הללו הם עובדים השי"ת עתה בביהמ"ק
שלמעלה בכל יום לכן הם מותרים ללכת בבגדים כאלה, אבל
לנו אסור להתדמות אליהם שהם הולכים בדרכים נסתרים
כמו על חרב חדה שמי שאינו יכול ללכת עליה הוא מסוכן בחייו:
שלחתי את ההקדמה לפרופסור דוד אסף ושאלתי אותו על עמדת חסידות בעלז במחלוקת הנ"ל ואם דף זה מחדש לנו על היחסים בין שתי החסידיות, בעלז וסדיגורא, בעת ההיא.
תשובתו של דוד לא איחרה לבוא והרי היא לפניכם :
"תודה ששיתפת אותי. סיפור זה אינו מוכר לי ממקורות אחרים, אף כי ברוחו סופרו דברים דומים מאוד, שעיקרם: אי אפשר לבקר את התנהגותם של בני המשפחה המלכותית, מפני שהם קדושים ובסודם אל תבוא נפשך. הם זקוקים לדרך המלכות ובלעדיה אין להם קיום ועל כן הותרו להם דברים שאינם מותרים לאחרים. מצד שני, אפשר לסמוך עליהם שאין הם נהנים ממנעמי השלטון ולו כחוט השערה… (זה רק אני, או שזה מזכיר לי אקטואליה?)
אבל טעות בידך. אין מדובר ברבי יהושע מבלז אלא ברבי שלום, האדמו"ר הראשון של בלז, שמת ב-1855 וממילא אינו קשור למחלוקת הגדולה שפרצה ב-1869 אחרי עריקתו של הצדיק בערניו מליאובה למחנה המשכילים. ממילא קשה לקשור סיפור זה למחלוקת עצמה, אבל בוודאי שכאשר הוא מובא בידי חסידי סדיגורה – כמו הכותב מצפת – הוא מובא מתוך עמדה אפולוגטית שכבר מכירה היטב את הגורמים למחלוקת צאנז-סדיגורה ואת ההאשמות שהוטחו בצדיקי סדיגורה.
עמדת בלז במחלוקת זו היא עמומה למדי, אך מאחורי הקלעים הם תמכו בעמדת צאנז ופעלו נגד סדיגורה – על כך הרחבתי בספרי הציץ ונפגע, עמ' 353-349.
נחום דב שדבר מותו נזכר בשולי המכתב הוא נחום דב מסדיגורה, בנו השני של שלום יוסף מסדיגורה, שהיה בנו בכורו של ישראל מרוז'ין ומילא את מקומו לאחר מותו לפרק זמן קצר. נחום דב נשא לאישה את בתו של אברהם יעקב מסדיגורה (כלומר את בת-דודו!) , ועל כן הוא נקרא כאן 'חתנא דבי נשיאה'. הוא בוודאי מוכר לך בזכות אוסף הספרים שטיפח."
כבן למשפחה חסידית אני זהיר בכבודן של אדמו"רים.
לר' ישראל מרוז'ין, בדרך המלכות שלו, היתה הנהגה מיוחדת, שאינה דרך לרבים.
שבת שלום
אבישי
נספחים:
*
אריה שנקר
על אריה שנקר וספרייתו ראו נא רשימה "בדרך שאדם רוצה ללכת בה מוליכין אותו" – על אריה שנקר.
הרשימה פורסמה בבלוג "רגע מוזיקאלי" של גב' יוכבד שורץ, מנהלת מרכז המוזיקה והספרייה על שם פליציה בלומנטל .
**
פנחס לרנר
המקור: אתר GENI כאן
ר' פנחס לערנער, לפי הרשום ב GENI, חי בערך בין השנים 1830-1890.
היה מחסידי בויאן והשתייך לקהילת החסידים בצפת (על פי ספר משכנות הרועים. ירושלים תשע"ב עמ' רד). *ראו נא בתגובות מה שכתב על כך שלמה לערנער
היה גיסו של הרב אהרן מנדל הכהן, רבה האשכנזי של קהיר. (תודה לרעי חנוך גוטליב על המידע).
כך מצויין במכתב שנמכר בבית מכירות "יודאיקה ירושלים":
עמוד מתוך קטלוג בית מכירות "יודאיקה ירושלים"
בספר "תורת כהנים" (שולחן ערוך חושן משפט), זיטומיר תרט"ו 1856, שנמכר ב"אומץ – מכירות פומביות", מופיעות חתימתו של ר' פינחס וחותמות שני הגיסים.
חתימתו של פינחס לערנער על עותק "תורת כהנים" שהוצע למכירה ב"אומץ – מכירות פומביות". המקור כאן.
תוספת לרשימה
ידידי ר' יוסף לייכטר איש הספריה הלאומית שלח לי צילום מתוך כתב יד הנמצא בבית עגנון ובו ציטוט של ההקדמה כמו שלנו:
מציאת העתק נוסף של ההקדמה מחזק את ההשערה שהיו העתקות רבות שעברו בין החסידים. ייתכן כי ר' פינחס לערנער העתיק קטע מתוך כתב יד שלם, שעותק ממנו נמצא בבית עגנון.
פירוט תוכן כתב היד בבית עגנון (מתוך קטלוג הספריה הלאומית):
- דרשות ר' ישראל מרוז'ין (חלקן לא נדפסו). עם דרשת "מאדמור" ר' אברהם מפראבישטש אחי הריב"ש" (דף ס ע"א)
- "כתבים מאדמור מסא"ג שליט"א" (דף סד ע"א)
נספח לתוספת:
בסוף ההקדמה לכתב יד בבית עגנון נוספה ההרה בסוגריים וזו לשונה:
ועיין ע"ז בכתבי אדמו"ר הק' מרוזין במ"ש בליל א' דחנוכה בד"ה חשבתי דרכי דף ט"ו ובדף י"א ד"ה אורח צדיקים ובדף מ' מהסיפור של רבי מענדיל מוויטעפסק ובדף ט"ו מה שסיפר בפר' מקץ מהרב מאפטא
להלן הציטטות שאליהן הראה מקום הכותב – האלמוני – בהערה זו:
- בכתבי אדמו"ר הק' מרוזין במ"ש בליל א' דחנוכה בד"ה חשבתי דרכי דף ט"ו
"פאר לישרים" דף נב
- ובדף י"א ד"ה אורח צדיקים – ???
- ובדף מ' מהסיפור של רבי מענדיל מוויטעפסק
"עירין קדישין" דף יח
- ובדף ט"ו מה שסיפר בפר' מקץ מהרב מאפטא
"עירין קדישין" דף י
——————————————————————————
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.
משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.
rambaml1@gmail.com
חיפשת איפא מובא המאמר "אורח צדיקים" ?
זה אכן לא מופיע בפאר לישרים, רק בעירין קדישין דף מט ע"א.
בברכה
חיים ג.
יש ברשותי כבר שנים איזה קובץ של כתבי חסידים מבית רוזין ושם מופיע האמרה הנ"ל ורק מוסיף עוד על הנ"ל
וז"ל:
פ"א סיפרו אנשים לפני הצדיק ר' שלום מבעלז איך שהצדיק הר' ישראל מריזין וגם בניו הצדיקים הולכים מלובשים בכל מיני מאדע, איך יכול להיות שהצדיקים כאלה יעברו על ובחוקותיהם לא תלכו. והשיב להם שאסור לדבר עליהם שהם ממש כמו כהנים שאעפ"י שכתוב בתורה שאסור לילך בשעטנז אפ"ה הכהנים כשהיו עושים עבודה בביהמ"ק היו לובשים בבגדי שש וארגמן ותכלת שזה שעטנז, כמו כן הצדיקים האלו הם עובדים השי"ת עתה בביהמ"ק שלמעלה בכל יום, לכן הם מותרים לילך בגדים כאלה, אבל לנו אסור להתדמות אליהם שהם הולכים בדרכים נסתרות כמו על חרב חדה, שמי שאינו יכול לילך עליה הוא מסוכן בחייו
ומכאן ההוספה שיש בכתבי חסידים:
ועל בניהם ועל בני בניהם עד ביאת משיח צדקינו נאמר זה מה שאיתא בתקו"ז (יח:) ילדים אשר אין בהם כל מום בצלותהון ולא בנשמותיהון וטוב מראה בכל עודיהון ומשכיל יד בכל חכמה ושפרין למחזי וכו'
אגב, רבי אהרן מקהיר היה גם מחסידי רבי ישראל מסאדיגורה
בתגובה זו פרופ' אסף הוא הטועה, כשכותב שדברי לרנר אינם קשורים עם סיפור המחלוקת, כשהוא טוען ובצדק, שהמחלוקת פרצה בתקופה מאוחרת ולא בחייו של השר שלום מבלז.
כי התפרצות המחלוקת בתקופה המאוחרת היתה בעקבות הצטברות של טענות ורגשות, שהתפתחו עד שהגיעו לנקודת שבר. דברי לרנר מבטאים בהחלט את אחד משלבי ההתפתחות של אותה מחלוקת, אלא ודאי שבגלל טענה זו לכשעצמה לא היתה פורצת המחלוקת – אילו לא היו נילווים אליה הסיבות המאוחרות – כי אילולא כן הרי שמחלוקת היתה פורצת כבר אז.
בכבוד רב
דוד נ. רוטנר
פינחס לערנער הוא אבי זקני, התמונה שלו הכניס ע"י , ומה שכתבתם שהיה מחסידי בויאן , לידיעתי היה חסיד להרב ישראל מסאדיגורה ולבנו הרב אברהם יעקב בעל אביר יעקב,
ומאוד מעניין לי כל מה שכתבתם, נא לשלוח לי כל הפרטים וכו' ,
יישר כוחכם
שלמה לערנער – ניו יארק