בע"ה
וַיִּירָא, וַיֹּאמַר, מַה-נּוֹרָא, הַמָּקוֹם הַזֶּה: אֵין זֶה, כִּי אִם-בֵּית אֱ-לֹהִים, וְזֶה, שַׁעַר הַשָּׁמָיִם.
[בראשית פרק כח פסוק יז]
רשימה לפרשת ויצא
ברשותו של חותני, הרב פרופסור רפאל וינברג, מצוי סידור תפילה בכתב יד ישן.
לאחרונה העביר את כתב היד לבני יצחק וביקש שיחקור את כתב היד.
נא התבוננו בשני הדפים מתוך הסדור. מה קופץ לעיניכם? במה הוא שונה מכל דף בסידור אחר?
ובכן… צדקתם… הניקוד !
הניקוד הוא ניקוד עליון. כלומר נמצא מעל האותיות ולא כמקובל מתחתיהם.
ניקוד עליון נקרא ניקוד בבלי והוא שונה מהניקוד שלנו שנקרא ניקוד טברייני.
בניקוד בבלי גם אין סימן ניקוד 'סגול'. שימו לב לניקוד של צמד המילים "דרך אמת".
בקמץ/פתח ולא בסגול כמקובל היום:
דֶּרֶךְ אֱמֶת
ניקוד בבלי נהג בתימן מקדמת דנא ורק במאות השנה האחרונות הוא התחלף בהדרגה לנקוד טברייני.
כל זאת למדתי ממאמרו של הרב יוסף קפאח זצ"ל על "ניקוד, טעמים ומסורת בתימן" (נדפס בתוך כרך שני של כתביו. ירושלים, תשמ"ט 1989):
הרב קפאח מציין כי המעבר בתימן מהניקוד העליון לתחתון היתה הדרגתית. תחילה בצנעא וסביבותיה ואחריה בשאר כפרי תימן ועריה הרחוקים. לנתון זה ישנה השפעה על הנסיון לתארך את גילו של הסידור כתב היד הנ"ל.
וזאת למה?
בין דפי הסידור מצוי דף נפרד, כתוב ערבית-יהודית בניב תימני מקומי.
כדי לפענחו פניתי לעזרתו של הרב הדיין אבירן הלוי. אף הוא פנה לרב עזרא קורח, שהוא תלמיד חכם מופלג ובר סמכא גדול בתרגום מערבית. התרגום לקמן הוא מעשה ידיו.
הרב קורח טרח לציין כי השפה הלא מתורגמת היא ניב מקומי, כפי הנראה מדרום תימן, הגם שיש שם מלים שמתאימות רק למרכז תימן.
הדף כנראה חסר חשיבות כשלעצמו. אין לו קשר לסידור או לדברים שבקדושה.
אבל ייתכן ונותן לנו את האיזור בו נכתב גם הסידור – דרום תימן.
כזכור הרב קפאח כתב כי מהפכת התרגום הגיע לאיזורי הספר בתימן באיחור של מאות שנים. לפיכך אם נרצה להסתייע ב"ניקוד העליון", כדי לתארך את הסידור העתיק, כי אז ייתכן והסידור איננו עתיק כל כך.
—————————
פענוח הדף ותרגומו.
עמוד1 – מקור:
לק"י
ומעוצ֗ה יצחק יבלג סו"ה יחיא סעיד רשט"ו
אבו"ב וכל"א ר"ש
חבית חקק לך אני בעת את֗ום וזקר דהב ומכיאלין
ותרה וצלך וכלצ כרה ודוד ש"ע כותוב ועלא מנשד
ונתה יא עם יחיא נסינא לעצ֗ם ולקישמה ולטבק מא חסבנהום
ושלום עב"ב ומ"ב
ולגורה פלנוץ ד֗י ענד בנשיבה חק למחפה
תרגום:
לק"י
ומעוצה יצחק דורש בשלום סו"ה יחיא סעיד רשט"ו
אבו"ב וכל"א ר"ש
חפצתי לברר לך שמכרתי השום ודמוי זהב ושתי מדות…
……………………………………………….
ואתה דוד יחיא שכחנו העצמות והצנון והטבק לא חישבנו אותם
ושלום עב"ב ומ"ב
… החצי אשר אצל … של ….
עמוד 2 – מקור:
מן זוהרה ונתה יאבה ולכום עפרה קהותכום מדי חקת לעיד ולא מא יכול מלא אבא צ֗כרכום מן זוהרה
ונתי ימה סעותש תסוקי תובי לכן מנסאד מנסר עיני
סגלה קלבי ולא וסוקי די ענדיש כלה וכא
סלם כרה וזות הדה ונתה יא עם יחיא וצלך אלמצ֗כור נפדה ע"ב לא יגס סאעה ולא שי ורקה סוקהא יסמח
ולמצ֗כור כלה ביד שוך
ושלום
תרגום:
מן זוהרה ואתה אבא …………………………
…… לחג ולא מה לאכול…. …. מן זוהרה
ואת אמא……. שתוליכי בגדי, אבל …………….
נדבת לבי ולא והוליכי מה שאצלך כולו …
שילם שכר… זה ואתה דוד יחיא הגיע לך הנזכר
שלח … לא ישאר שעה ואם יש פיתקה הוליכנה ימחל ….
והנזכר כולו ביד ….
ושלום
—————-
שבת שלום
אבישי
נ.ב.
ברכת מזל טוב, שפע ברכות ואיחולים לבתי יקרת ולבח"ל רועי לבית מועטי לחתונתם.
ימלא ה' משאלות לבכם לטובה.
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.
משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.
rambaml1@gmail.com
מתי השינוי של הטבריינים? האם שנת 1000 התחילו להשתמש בסגל שלוש נקודות או רק מאוחר יותר? תודה
בעניין הניקוד הבבלי יש לציין שבתרגום של שפרבר 'כתבי הקודש בארמית' ליידן תשיח
מנוקד לפי הניקוד הבבלי, ובניקוד זה אין סימון לשווא נח
זה יכול להקל להבחין בין שווא נע לנח
למשל יברכך של ברכת כוהנים אין סימן על הכ' וזה מראה על שווא נח
בניגוד לכלל הדומות.
יש סידורים תימניים בזמננו שאינם מסמנים שווא נח
אבל נותנים ניקוד טברני
גם מפעל הכתר של בר-אילן בראשות פרופ' מנחם כוהן אינם מסמנים שווא נח
גם דגש אין בדרך כלל בניקוד העליון, אבל בתנ"ך קורן בסוף יש צילום של כ"י מקראי בניקוד עליון עם דגשים. במפעל הכתר סימנו חלק מהדגשים לפעמים סימון שווא בתוך המלה מעיד על דגש שעשה אותו שווא נע.
צריך לזה קצת הבנה בדקדוק
שלום אבישי.
מחר אדפיס לסבא.
מעניין..
נתראה לשבת
קארן