רשימה לפרשת ויגש
וַיֶּאְסֹ֤ר יוֹסֵף֙ מֶרְכַּבְתּ֔וֹ וַיַּ֛עַל לִקְרַֽאת־יִשְׂרָאֵ֥ל אָבִ֖יו גֹּ֑שְׁנָה וַיֵּרָ֣א אֵלָ֗יו וַיִּפֹּל֙ עַל־צַוָּארָ֔יו וַיֵּ֥בְךְּ עַל־צַוָּארָ֖יו עֽוֹד.
בראשית פרק מו פסוק כט
…אבל יעקב לא נפל על צוארי יוסף ולא נשקו, ואמרו רבותינו, שהיה קורא את שמע.
רש"י
הפגישה של יעקב אבינו ובנו יוסף, לאחר שנים רבות של ניתוק קשר, מתוארת בפרשת השבוע באופן חד-צדדי. רק מצידו של יוסף.
רש"י מסביר שיעקב 'לא שיתף פעולה' מפני שהיה קורא קריאת שמע באותה עת.
המקור לדברי רש"י אלו נמצא בידינו רק בתשובות הגאונים בשם רב יהודה גאון. לכך מפנה ר' שמואל גלברד בספרו "לפשוטו של רש"י":
הרבה פירושים ניתנו לדברי רש"י אלו והמעיין ימצאם בפרשני רש"י על אתר.
אני מוצא כאן מקום להביא כמה סיפורים על יכולת הריכוז של תלמידי חכמים המביאה אותם להתנתק מהקורה עמם.
בחרתי להתמקד בסיפורים על טיפולים רפואיים כואבים שנעשים ללא הרדמה, כאשר אותו מטופל שקוע בסוגיה כזאת או אחרת.
אשמח לקבל מקורות לסיפורים נוספים מעדות ראיה בלבד.
שני הדמויות שלפנינו – הרב עובדיה יוסף, הרב חיים קרייזווירטה – בני דורנו.
א.
הרב עובדיה יוסף. ראשון לציון ונשיא מועצת חכמי התורה. נפ' תשע"ד (2013)

המקור: ויקיפדיה כאן
ב.
רבי חיים קרייזווירטה. רבה של "קהילת מחזיקי הדת" באנטוורפן. נפ' תשס"ב (2002).

תמונת הרב חיים קרייזווירט בעת סיפור המעשה. אז עמד בראש ישיבה בבית מדרש לתורה בשיקגו. התמונה התפרסמה בתוך כתבה בעיתון מקומי בשנת 1950. קישורית בפורום אוצר החכמה כאן.
פעם אחת נזקק ר' חיים לטיפול שיניים קשה. הסעתי אותו לרופא השיניים, וכשהתיישב על הכסא, סיפר לרופא שבבוקר חש שלא בטוב ולקח תרופות מסויימות. "מצטער", אמר הרופא ופתח את יומן הטיפולים שלו, "נצטרך לדחות את טיפול השיניים שלך בחודש, אני לא יכול לתת לך זריקת הרדמה אחרי כל התרופות שלקחת". "לא בא בחשבון", אמר הרב קרייזווירט, "יצאתי כבר מבית המדרש, זה בשבילי ביטול תורה, אני לא יכול לבטל כל כך הרבה זמן. טפל בי בלי זריקות". "אתה בטוח?" שאל הרופא. "בטוח", ענה לו ר' חיים, "תן לי רק דקה או שתיים שאוכל להתרכז", הוא ביקש להתרכז בסוגיה שלמד, וכך להתנתק מהכאב שבחוץ. הרופא לא האמין ורעד כולו. בסופו של דבר הוא עשה כדברי הרב ועקר לו את השן בלי שיזריק לו תחילה חומר הרדמה. ר' חיים נותר בפה פתוח ולא זז מילימטר כל זמן הטיפול. אחר כך סיפר לי כמה חידושים שחידש באותן דקות.

המספר: הרב דוד פוקס זצ"ל, בספרו "לנטוע שמים". אלון שבות תשע"ו (2016) הרב הסתלק לבית עולמו לפני שבועיים. יהי זכרו מבורך.
אכן, יכולת ריכוז מפליאה.
חוזר על בקשתי. אשמח לקבל מקורות לסיפורים נוספים מעדות ראיה בלבד. סיפורים אלו יצורפו לרשימה זו.
שבת שלום
אבישי
תוספת:
קבלתי הפניות רבות לסיפורים על תלמידי חכמים. מהם הוזכרו בפורום אוצר החכמה (כאן) ומהם בספרים שונים. כמדומני שהסיפור המוקדם ביותר הוא על "בית הלוי" בשנת תרנ"א 1891. ראו נא תיאורו בספר "הראשון לשושלת בריסק" מאת הרב חיים קרלינסקי (מכון ירושלים תשד"מ) עמ' 416 והערה 641.
אף כי מיעוט הסיפורים עמדו במדד שבקשתי – סיפורים מעדות ראיה, אין לפקפק ביכולות של תלמידי חכמים להתרכז בלימודם ובכך להתנתק מהסובב אותם עד כדי חיתוך בבשרם.
השאלה שעולה בין השיטין (ולעיתים גם נאמרת במפורש): האם זאת מציאות לכתחילה או דיעבדית.
כלומר, האם כל הסיפורים מתחילים במקום בו אי אפשר לעשות הרדמה מסיבות רפואיות (כגון רמת סוכר גבוהה -אצל הרב עובדיה- או נטילת תרופות -אצל הרב קרייזווירטה*) או שזו עמדה לכתחילה, שלא להזקק לאמצעי הרדמה. לגישה זו מצאתי שתי סיבות: 1. כדי לא להיות בהשפעה של חומרי ההרדמה והטשטוש, שכידוע נמשכת מעבר לזמן הניתוח. (ייתכן יש מקום לחלק בין הרדמה כללית להרדמה מקומית). 2. צדיקים שמוכנים לסבול כאב (כדרך חיים או באופן חד פעמי).
בדוגמא הבאה נראה מזה ומזה. בספר "אדם גדול הוא ושמח במצות" (תשע"ט), פרק "קבלת יסורין", מובאים כמה סיפורים על הרב אהרון יהודה ליב שטיינמן (נפ' תשע"ח) כפי שנכתבו על ידי נכדו גדליה הוניגסברג .
*
דוגמאות נוספות:
הרב אהרון כהן. בספר הכהן הגדול מאחיו (מאת שמעון יוסף מלר, תשס"ט) עמ' 252.
הרב ישראל יעקב פישר. בספר רועה ישראל (מאת אהרן פישר, תשס"ט) עמ' תלג.
הרב שמעון נתן נטע למברג. בספר הרבי הקדוש מלעלוב (מאת יאיר וינשטוק, תשע"ט) עמ' 226-228.
הרב אהרן מרגליות. בספר אתהלך (מהדורה שלושים ואחת, תשע"ט) עמ' 330-340.
נ.ב. לא הבאתי סיפור על האדמו"ר הראשון מודז'יץ, ר' ישראל טאוב, וחיבור הניגון "אזכרה" בעת הניתוח, כי כפי עדות בנו וממשיך דרכו, בספרו אמרי שאול (תל אביב תש"כ, עמ' שיא), חיבר האדמו"ר את הניגון אחרי שהתעורר מתרדמת הניתוח.
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום
משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.
נא פנה אלינו rambaml1@gmail.com
————————————————–
הזמנה פתוחה לכל חובבי ספרים עתיקים .
לכבוד ידידי הרב אבישי אלבוים. בעצמי ראיתי את בקיאותו הנפלאה של הגר"ח
קרייזווירט וזכרונו המופלא. בדידי הוה עובדא. היה זה בשנות לימודיי בישיבת
תורה אור. רבי חיים היה שוהה בדירתו סמוך לישיבה ואף מתפלל בה לעיתים. וכך
נקשר קשר עם בחורי הישיבה. באחר הבקרים נסענו ביום שישי לתחנה המרכזית
בירושלים ולהפתעתנו אף הוא עלה והתיישב מולנו. בדרך שאלנו מה לומדים. הצגנו לו
שאלה במסכת ב"ק. חשב כמה שניות ואמר. גרסינן בב"ק…וכך גרס בעל פה חצי דף.
אחר כך לשון רש"י בעל פה. ואז סיים ואמר; עכשיו הקושיא מתורצת. כך סיים הגר"ח
וירד מהאוטובוס…ואנו נשארנו בהלם…
כיוצא בזה רבנו [=הרצי"ה] סיפר שכשמרן הרב זצ“ל היה צריך לעשות ניתוח הוא ביקש
מהרופאים שהניתוח לא יהיה בהרדמה כללית, מפני שסם ההרדמה גורם לטשטוש
ההכרה, אך היות והיו צריכים הרופאים לחתוך בבשרו החי סירבו לבקשתו והסבירו
שאין אפשרות לזוז בזמן הניתוח וכאבי החיתוך גדולים מנשוא. לבסוף מרן הרב
עשה פשרה עם הרופאים: הוא הבטיח שלא יזוז והרופאים הבטיחו שכל עוד הרב
לא זז, לא ירדימו אותו. רבנו תיאר איך שהרופאים אחזו בסכין וחתכו בבשר החי של
מרן הרב ובמשך כל הניתוח הרב לא זז ולא הוציא הגה מפיו.
המקור – הרב י' גרינולד [עיטורי ירושלים – אדר א' תשע"ד גליון 90 עמ' 48]
כתב לי ידידי שמואל אבנרי :
סיפר תלמיד חכם שנמנה עם תלמידי אבי (בשיעורים שנתן בירושלמי וברמב"ם), שבעת שבא לבקרו בביה"ח
ושאל אותו "כבוד הרב, האם אתה מקבל עליך את הייסורים באהבה?" ענה לא אבי "לא!", ואף הוסיף ופירש לו:
"כתוב 'ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה', וכן נפסק ש'הנותן מתנה – בעין יפה נותן',
אז אם כך מה מקום לייסורים בעת שכמתנת חיים היו צריכים שנים אלה אלה להתברך בטוּב?"
אבי היה "מתנגד" בדם (מתלמידי רבי ברוך בר ליבוביץ, חיים עוזר, נפתלי טרופ ועוד) . לא אהב
סיפורי נפלאות של חסידים, וגילם בדרכו הישרה כסרגל את הציווי "אל תהי צדיק הרבה".
בע"ה
שלום
אם כבר נזכיר מי שמפנה אותנו לעיין בשו"ת הגאונים אזי זה בודאי לא חידושו של בעל ספר לפשוטו של רש"י, אלא החכם ר' אברהם ברלינר בספרו זכור לאברהם (ליקוטים דף קפג) שעמל קשה על הנוסח המדוייק של רש"י לפי המקורות שאליו הגיע בזמנו.
וכן הרד"ק הזכיר הדרש הלז.
אמנם היום שכבר זכינו לגלוי מדרש אגדה,שהדפיס החכם שלמה בובר, שרש"י מרבה להזכירו, אזי פשוט שהוא הוא המקור לדברי רש"י ולא שו"ת הגאונים.
בברכה
חגי
השאלה היא אם מדרש אגדה הוא המקור לרש"י או שרש"י הוא המקור למדרש אגדה, (עי' במבוא של בובר למדרש הזה).
תוספת מאת אבישי אלבוים.
יותר מכל חביב עלי הסיפור על היהודי הפשוט שמסר עצמו לייסורים של עקירת שן בריאה בלי הרדמה !!!
ראו נא כאן !
מתוך ספרו של ר' חיים קלופט "ויבוא מלך הכבוד" קרית ספר תשס"ט 2009 עמ' עז.
שבת שלום
שמעתי מפה קדשו של מרן הגר"י אבמרסקי זצ"ל בזה"ל:
כשהייתי בלונדון פעם בעת שישבתי ולמדתי בחדר הלימוד שלי נכנס גנב לחדר גנב ויצא ואני לא הרגשתי כלום, עכ"ל.
מיכאל ש.