בע"ה
וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מִצְרַיִם מַעֲבִדִים אֹתָם וָאֶזְכֹּר אֶת בְּרִיתִי.
רשימה לפרשת וארא
במחסן ספריית הרמב"ם בתוך כריכת קרטון דקה נמצא העמוד הבא ובו תמונה עמוסת פרטים.
מה הסיפור? מה רואים בציור?
על גבי כריכת הקרטון מופיע כותרת:
"מסע המוות של ווינצנץ פטמילך"
מי היה ווינצנץ פטמילך (Vinzenz Fettmilch)?
אופה גרמני שהנהיג מרד של הגילדות נגד מועצת העיר פרנקפורט בשנת 1614. למרד נוסף נופך אנטישמי ובמהלכו פרעו אנשיו של ווינצץ בקהילה היהודית בפרנקפורט, הרסו את בתיהם והגלו את תושביהם מחוץ לעיר. לאחר דיכוי המרד והוצאתו להורג של מנהיגו חזרו היהודים לפרנקפורט וקבלו פיצוי על נזקיהם. לזכר המאורע חגגו בקהילת פרנקפורט את "פורים פרנקפורט" או "פורים וינץ" ביום כ' אדר מידי שנה.
תמונתו של ווינצץ מופיעה בראש העמוד יחד עם שני חבריו המורדים. הוא הראשון משמאל. ייתכן ותמונתו מופיעה בתוך הציור (מוקפת בעיגול אדום).
כשאני מתבונן בתמונה, אינני יודע אם זו תמונתו בעת תחילתה של המרידה -כשהוא מוקף בחייליו- או שזה מסע התבוסה שלו, כשהוא שבוי ומובל למשפטו. מה דעתכם?
מי הדפיס את הציור ומתי?
בגב כריכת הקרטון נרשם כי הדף חולק כמתנה לחברי "שונצינו" (Soncino): אגודת הידידים של הספר העברי, בתאריך 17 לפברואר 1929.
הדף הוא מהדורה ביבליופילית של תחריט עתיק והודפס ב – 250 עותקים.
ישנם סימנים כי זהו דף אחד מתוך יצירה גדולה.
"שונצינו" הייתה החברה היהודית הראשונה והיחידה של ביבליופילים בגרמניה. הוקמה בשנת 1924 והתפרקה בשנת 1937.
ידידי חנוך גוטליב הפנה את תשומת לבי להערה המופיעה בספר משנת 2014 שכותרתו בתרגום לעברית:
שברים מהתרבות היהודית בספריית העיר מיינץ: תגליות ופרשנויות
בעמוד 222 שם נכתב:
הערה זו מוסיפה נופך על הקשר בין אגודת "שונצינו", המדפיסה מהדורות ביבליפיליות, לביזת כתבי היד היהודים על ידי פורעי וינצנץ.
תוספת:
ידידי המלומד הרב יהודה הורויץ הסב את לבי לחיבור "מגלת עפה" (קרקוב, תר"מ 1880 ) המביא את המעשה כולו בחרוזים כפי שנכתב בידי עד ראיה. מסמך מרתק. תודתי נתונה לו.
באחד הבתים מצאתי גם התייחסות לביזת הקלפים:
חלקו ביניהם ספרי קלפים / חדשים גם ישנים / היו שווים כמה אלפים / יקרים היו מפנינים / ומכרו אותם אל אומן אחד / לכרוך בהם שאר ספרים / ולא עלה עליהם מורא ופחד / לשלוח יד באלה הדברים / (עמ' 17).
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.
rambaml1@gmail.com
לכב' ב"ה מוצ"ש, כ"ט בטבת תש"ף
הרב אבישי אלבוים 26.1.2020
מנהל ספריית הרמב"ם
שבוע טוב
התרשמתי מסיפורך על ידידך מר ניר מן והקשר המשפחתי שלו לרבי לייב שרה'ס, קרי בן שרה. אני מבקש להשלים מעט את התמונה בעניין זה.
מעשה שהיה כך היה. ב"מעט מן האור", שנוסד ונערך על ידי הרב חנן פורת ז"ל, בפרשת "כי תצא" {י' באלול תשע"ג}, פורסמה כתבה "בין הנסתר לנגלה" אודות הקשר המשפחתי, שעשרה דורות מפרידים בין הרב לייב בן שרה לבין ד"ר ניר מן, בן קיבוץ בית השיטה, בן ללוחמי פלמ"ח וחלוצי עמק יזרעאל".
בראיון עם ד"ר ניר מן שערכה שרית כהן ציין ד"ר מן – בין יתר דבריו "אנו חבים חוב גדול לפועלו של הרב ראובן מרגליות, שכינס את המעשיות המיוחסות לר' לייב בן שרה בפירוט ובהרחבה בספר "גבורת הארי' שבכך הנציח – באהבה גדולה את דמותו"
איתרתי את המחבר ושוחחתי עמו אודות הרב ראובן מרגליות זצ"ל. ביקשתי ממנו למכור לי את ספרו-מחקרו על "רבי לייב בן שרה". מר מן כתב לי "ברצוני להודות לך מקרב לב על שיחתך. בהוקרה עמוקה על תרומתו של דודך, הרב ראובן מרגליות זצ"ל במפעלו המחקרי העצום והמעמיק. בברכה נאמנה ניר מן ערה"ש תשע"ד".
בידי גם גזיר מ"שבת בשבתו", "עלון תורני לכבוד שבת קודש", אותו יסד וערך שנים רבות הרב ד"ר יצחק אלפסי {שהקב"ה ישלח לו מעט רפואה להקלת סבלו הרב}. אין לי את התאריך המדויק של העלון. בעלון מופיע הטור של ידידי מנערותנו, המנגן הקלרינטן ר' משה {מוסא} ברלין בטורו "עלי הגיון בכינור" על "הרועה", בו הוא מספר על ר' לייב בן שרה ששוטט בעולם כעני ואביון ופעם בהונגריה, ביער נתקל ר' לייב שרה'ס בילד יהודי ששר שיר של רועים במנגינה המקורית ששבתה את לבו של ר' לייב. הילד שהיה יהודי, שינה את מילות השיר המקוריות למילות ולשיר יהודי: "שכינה, שכינה, למה כה רחקת ? גלות, גלות, למה הארכת ככה ? אם נצא מן הגלות נתראה פנים אל פנים".
מוסא מביא את מילות השיר, כדלקמן :
"קורא התרנגול / הנה הבוקר אור / ביער ירוק, בשדה לבן / מטיילת לה ציפור.
מה יפית ציפור / מה יפית ציפור / צהובת רגל, צהובת מקור / מצפה לי הציפור.
חכי, חכי, ציפור / חכי, חכי ציפור / אם לך יעדני א-ל / איתך אגיל בדרור.
הנה הבוקר אור / קורא התרנגול / יבנה המקדש, עיר ציון תמלא / מתי יגאל דור ושם נשיר שיר חדש וברננה נעלה / הגיע כבר התור. {על פי סיפור מאת ר' שמחה רז}.
אישית, בעת שלמדתי בכיתה ד' או ה' בבית ספר "יסודי התורה" ששכן ברחוב הכובשים בתל אביב המחנך הרב טורק ז"ל לימד אותנו שיר זה. המנגינה מאד סנטימנטאלית והשתפכות הנפש. המילים פה ושם היו מעט שונים, כמו "שכינה, שכינה, למה את כה רחוקה, גלות, גלות למה את כה ארוכה. צהובת – וזהובת. אבל המנגינה לעולם נשארת.
ומילה על קיבוץ בית השיטה. זהו הקיבוץ שאיבד 11 מבניו במלחמת יום הכיפורים הנוראה. החללים נקברו בבתי קברות זמניים. ההודעות על מותם של החללים היו "לא רשמיות", לא נערכו לוויות, ועל כן גם לא ישבו בימים ההם "שבעה" עליהם. עובדה זו העצימה את הכאב והשכול. רק כחודשים אחרי המלחמה התקיימו ההלוויות בקיבוץ. בזה אחר זה הגיעו קומנדקר אחרי קומנדקר, ארון אחרי ארון. אחת-עשרה לוויות ברצף אחד. כאב בלתי מובן.
זהו גם קיבוץ "בית השיטה" שיאיר רוזנבלום, בן הקיבוץ, הלחין את תפילת "ונתנה תוקף קדושת היום" מתפילת הימים הנוראים ואשר בוצע והושר בחרדת קודש על ידי חנוך אלבלק ז"ל. המנגינה המרטיטה – אומצה וקודשה ומושרת ברבים מבתי הכנסת של הציונות הדתית. מי יודע, וייתכן שאף הקב"ה, נהנה ומתרגש לשמיעת המנגינה הקדושה לעילוי נשמות חללי, קדושי עליון שמסרו נפשם להגנת העם והארץ במלחמת יום הכיפורים.
ד"ר ניר מן הוא אחד מילדי הקיבוץ. זהו, איפוא, סיפורו האישי של ד"ר ניר מן. אך מי יודע אלו עוד נשמות דומות מצאו מקומן בקיבוץ זה.
חנניה וינברגר
ידידי המלומד הרב יהודה הורויץ הסב את לבי לחיבור "מגלת עפה" (קרקוב תר"מ 1880 ) המביא את המעשה כולו בחרוזים כפי שנכתב בידי עד ראיה. מסמך מרתק. תודתי נתונה לו.
באחד הבתים מצאתי גם התייחסות לביזת הקלפים:
חלקו ביניהם ספרי קלפים / חדשים גם ישנים / היו שווים כמה אלפים / יקרים היו מפנינים / ומכרו אותם אל אומן אחד / לכרוך בהם שאר ספרים / ולא עלה עליהם מורא ופחד / לשלוח יד באלה הדברים / (עמ' 17).
אבישי
שלום
אינני יודע אם זו תמונתו בעת תחילתה של המרידה -כשהוא מוקף בחייליו- או שזה מסע התבוסה שלו, כשהוא שבוי ומובל למשפטו. מה דעתכם?
—מנהגו של עולם לפרסם את התבוסה. וסימנך
ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב
מאיר בר אילן
Fetmilch is the only one in the etching not wearing a helmet or head covering.
(תרגום: פטמילך הוא היחיד בתחריט שאינו חובש קסדה או כיסוי ראש. [א.א.])