בע"ה
לָכֵן, אֱמֹר: הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת-בְּרִיתִי, שָׁלוֹם.
במדבר פרק כה פסוק יב
רשימה לפרשת פינחס

שער תדפיס מאמר שנדפס בקובץ לכבוד פרופ' טור סיני בשנת תשי"ז (1957). התדפיס נשלח מקופל כמות שהוא בדואר ישראל. בראש השער הקדשת המחבר: לספריית הרמב"ם, בזכר טוב, ניסן
בספריית הרמב"ם מאות תדפיסים. מה הם תדפיסים?
תדפיסים הם דפים בודדים המהודקים יחדיו ובהם מאמר בודד שנדפס בבמה כלשהיא. צורתם כמי שנתלשו מתוך חוברות או ספרים שבהם נדפסו.
פעם היה מקובל לתת כמות גדולה של תדפיסים לכל כותב של מאמר כדי לחלק בין מכריו. סוג של "שכר סופרים".
גם אני כשכתבתי מאמרים לכתב העת "המעין", לפני כשלושים וחמש שנים, קבלתי בדואר מעטפה עבה ובה עשרות עותקים של המאמר. עותקים המונחים כאבן שאין לה הופכין במשרדי.
מה החשיבות לתדפיסים של מאמרים שנדפסו כבר בבמות שונות?
יש להם ערך אם יש בהם הקדשות של המחבר או הערות ותיקונים בכתב ידו על הנדפס.

שער ידני (חסר במקצת) בכתב ידו של המחבר' בנימין ליפקין. מצורף לתדפיס מאמר "סמכות החקיקה של הציבור". נדפס בחוברת "סיני". שבט-אדר תש"ט (1949).
בגיליון "סיני" חודש ניסן-אלול תש"ט (1949) פרסם ר' בנימין ליפקין מאמר על "סמכות החקיקה של הציבור". הימים הם ימיה הראשונים של המדינה והנושא רלוונטי מאד. ר' בנימין היה עילוי ונמנה על צוות תלמידי החכמים במכון הרי פישל בירושלים. הוא נפטר צעיר וכתביו כונסו לספר "בני בנימין" שהמכון הוציא לאור בשנת תשנ"ו (1996). גם מאמר זה על סמכות החקיקה של הציבור חזר ונשנה שם.

שער הספר. דברי שבח מופלגים לזכרו נכתבו בהקדמת הספר. ראו נא כאן.
בספריית הרמב"ם יש תדפיס של המאמר ב"סיני" עם הערות בכתב יד המחבר.
מעניין לראות שרוב גדול של ההערות נכנסו לתוך המאמר במהדורא בתרא – בספר "בני בנימין" ומיעוטן נותרו בחוץ. ברשימה נעסוק בהערה אחת כזאת.
בדף המצורף להלן, מתוך פרק ז של המאמר, יש חמש הערות. מהן קצרות ומהן ארוכות. רובם ככולם שובצו במהדורה בתרא.
דווקא ההערה הארוכה מכולם, זו שנמצאת בשולי העמוד משמאל, לא נכנסה למאמר המכונס בספר !
אמנם כשבודקים את המאמר עצמו רואים שישנה השמטה גם בגוף המאמר, שאליה מתייחסת ההערה.
יש כאן השמטה מכוונת, שאומרת דרשני !
נצטט את ההשמטה מגוף המאמר:
(ולחינם העיר על זה ווייס ב"דור דור ודורשיו" ג, ע' 217-225: הרי כמה גזירות ותקנות נתחדשו אחר חתימת התלמוד)
וההערה הנוספת בצידה:
אמנם א"ה וויס מעיר שם שאנו מוצאים בספרות הגאונים ועוד אחרי חתימת התלמוד לימודים חדשים וכו', וע"ז יש לדון במקו"א, ואנו בדיוננו זה בשטח התקנות באנו להעיר שע"ז אין איש חולק שאפשר לתקן ולגזור אחר חתימת התלמוד ואין זה בכלל הוספה ע"ד התלמוד.
יש להניח בסבירות גבוהה שההשמטה המאוחרת נעשתה בשל הזכרת החכם אייזיק הירש וייס וספרו "דור דור ודורשיו".
א"ה וייס היה מורה לתלמוד ב"בית המדרש" בוינה. נפטר בשנת תרס"ה (1905). הרוצה להכירו יקרא את ערכו ב"ויקיפדיה".
שיטתו של א"ה וייס ב"דור דור ודורשיו" בוקרה בחריפות על ידי ר' יצחק אייזיק הלוי בספרו "דורות ראשונים".
שבת שלום
אבישי
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.
משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.
כתבו אלינו:
rambaml1@gmail.com
שלום הרב אבישי,
נכנס אני אחת לתקופה ליהנות ולהתבשם ממנעמי הבלוג הנפלא.
שמחתי על חדות עינך בתוספת תדפיס של דו"ז הגר"ב ליפקין זצ"ל. (שהינו דודו של חמי ר' ישראל ליפקין מק. ארבע).
הלוואי ונזכה לגאול גם את שארית כתביו ולהוציאם לאור עולם, שכמדומני יש מהם עדיין מצויים במכון הארי פישל.
לגבי אייזק הירש וייס, מעבר לתגובת מרן הגריא"ה הרצוג זצ"ל שהשיבו עליו בספרו, גם הגר"מ עמיאל זצ"ל בפ"א מהמבוא למידות לחקר ההלכה (ע"מ כ"ב-כ"ה) מכה על קדקדו, "… וכל אלו 'חוקרי התלמוד',כביכול, לא רק שלא התבוננו על זה, אלא שהיו בבחינת *אינם יודעים שאינם יודעים*. בגסות רוח שאין דוגמתה הביטו על כל חכמת התלמוד, שלא היתה להם אפילו איזו גישה קלה לכך, וביחד עם זה כתבו ספרים גדולים רבי הכרס על דבר 'התפתחותה של התורה שבע"פ'. כי חקירת התלמוד נכנסה אצלם כחלק מ'חכמת ישראל',זאת אומרת לא 'תורת ישראל' אלא דווקא 'חכמת ישראל'… די לנו להביא את דברי הארי שבחבורה שבין 'חוקרי התלמוד', כביכול, את וייס, איך הוא הבין את חכמת התלמוד… החוקרים האלה שמו לב ביותר להתחקות על הצבע של זקנם של אביי ורבא למשל, לדעת אם היה להם זקן שחור או צהוב, כאילו כל העולם כולו לא מתקייםאלא בשביל חקירתם זו, ולזה קראו בשם המצלצל כל כך 'חכמת ישראל', ובהויות דאביי ורבא גופה, ראו רק הבלים בדברי רוח לבד"…
אמנם הגרש"י זווין זצ"ל במאמרו "על הספר" (שבמהדורת מוסד הרב קוק נספחה לחיבור) ע"מ 20 כתב "… לדוגמא מצטט המחבר את דברי 'הארי שבחבורה שבין חוקרי התלמוד'. *וויס*, בשביל להוכיח את כל האבסורדיות של חקירותיו ודעותיו על התלמוד ופלפולו. אין ספק שצדק המחבר בנוגע לווייס, אלא שאין וויס משמש בנין-אב להחוקרים המדעיים בכלל. 'ארי שאמרת נעשה שועל'.בימינו אנו כבר ירד ערכו של ווייס אפילו מבחינה המדעית, ואף אחד מאנשי המדע אינו מחשיב אותו ל'ארי שבחבורה'…" יעו"ש עוד.
שוב ייש"כ על כל פועלך המחכים והמרענן.
אייל שמאי (מרכז הרב)
ירושלם שבין החומות
ת"ו