בע"ה
— כִּי-תְאַוֶּה נַפְשְׁךָ לֶאֱכֹל בָּשָׂר —
דברים פרק יב פסוק כ
רשימה לפרשת ראה
בספריית הרמב"ם כרוכים יחדיו שני ספרים ישנים:
א. שאלות ותשובות רבי ישראל מברונא. דפוס שלוניקי תקנ"ח 1798.
ב. חסד לאברהם לר' אברהם אזולאי. דפוס אמשטרדם תמ"ה 1685. ספר שעניינו קבלה.
בין דפי הספר ועל כריכותיו שני רישומי בעלות: תו-ספר וחותמת.
לדעתי, הם מייצגים שני קצוות.
מחד, אנשים של עשירות ואצילות ומאידך, אנשים של פשטות ועממיות. ושניהם אוהבי תורה ולומדיה. זה היופי בעם שלנו.
נתחיל מהסוף.
א. יחזקאל ששון (או שושן) היה מנקר בשר. עובד בבית המטבחיים ותפקידו בהפרדת החלב (חי"ת בצירה) והגידים מחלקי הבשר הכשרים לאכילה. לא מצאתי פרטים אודותיו*.
בדף השער הפותח ובעמוד החותם מופיעה החותמת שלו:
יחיאל ששון בן מנחם כהן
מנקר בשר
בחיפה
I. Shoshan Cohen Haifa
סתם "מנקר בשר" אינו תואר אצילות. זו עבודה חשובה אבל בדרך כלל עוסקים בה לשם פרנסה .
ב. על גבי הכריכה הפנימית הודבק תו הספר (Ex-Libris):
משפחת די פיג'וטו היתה משפחת סוחרים עשירה מאד – ולכן מופיעה ספינה במרכז כי הם עסקו בייבוא וייצוא של סחורות – שעברה מליוורנו באיטליה לעיר חלב בסוריה בשלהי המאה ה-18 למניינם. בני המשפחה כהנו כקונוסולים של מדינות שונות באירופה – ולכן מופיעים בתו הספר נשרים כמו אלו המסמלים את מלכות רוסיה ודומיה. מפאת קשריהם וכשרונותיהם אבי המשפחה רפאל פיג'וטו קיבל בשנת 1806 תואר אצולה מקיסר אוסטריה. בשל כך הוצמד לשם המשפחה תוספת "די" בצרפתית (הדומה ל"פון" בגרמנית"). על סיפורה המיוחד של המשפחה תוכלו להאזין בהרצאתו הקצרה והמעניינת של פרופ' ירון הראל באתר בית אבי חי על "משפחת (דה) פיג'וטו".
נציין שעל השדרה של הכריכה החיצונית – שידעה בעבר ימים יפים יותר – הוטבע בתחתיתו סמל (אצולה?) לא מזוהה.
אינני יודע מי הוא מ. ד. די פיג'וטו – שהיה בעליו של ספר זה וספרים רבים נוספים. חזקה שהיה אדם אמיד ונשא בגאון את תואר האצולה המשפחתי.
—————–
מה ראינו?
באותו ספר החזיקו שניים באהבה ובאמונה. הראשון עטף אותו וכרכו בשיריאין והשני מן הסתם החזיק אותו בידיים חשופות.
כך הם דברי הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה:
כל איש מישראל חייב בתלמוד תורה, בין עני בין עשיר, בין שלם בגופו בין בעל יסורין, בין בחור בין שהיה זקן גדול שתשש כחו, אפילו היה עני המתפרנס מן הצדקה ומחזר על הפתחים, ואפילו בעל אשה ובנים – חייב לקבוע לו זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה שנאמר והגית בו יומם ולילה.
שבת שלום
אבישי
תוספת.
רעי ר' יוסף לייכטר שלח לי את תמונת מצבתו של יחזקאל ששון כהן.

המקור: אתר billiongraves כאן.
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.
rambaml1@gmail.com
יישר כח כרגיל. תיקון קטן יש לכתוב "בשיראין" דהיינו בגדי משי ולא "בשיריים".. זהו. תודה רבה שוב
בברכה חסדיאל שופק 0548438856
————–
תודה.
תיקנתי.
אבישי
חזק וברוך, מעניין.
יישר כח על הכתבה.
לעניין הגדרת המנקר הריני להעיר שמנקר הינה עבודה שבדרך כלל הייתה נעשית בידי תלמידי חכמים יראי שמים מופלגים, גם המציבה שצירפת מגדירה את המנקר כחכם שהוא תואר רבני ספרדי.
אציין שסבה של סבתי רבי משה טוקרסקי זצ״ל גם היה מנקר בחיפה לאחר שהיה לפני כן המנקר של העיר קישינב ויתכן שהמנקה שהזכרת היה קשור אליו אם כי אין לי מידע נוסף.
———————————
בע"ה.
שלום
תודה על הערתך. קבלתי משוב דומה מחבר שכתב לי:
מנקר אינו תואר אצילות ואינו תיאור מלאכת כפיים, אלא תואר כבוד של כלי-קודש כדוגמת: שו"ב, והיה מאוד מקובל בקהילות חו"ל.
אני מסכים עם הערתך שמדובר בפעולה חשובה המצריכה יראת שמיים וידע בתחום. אבל מנקר כמו גם שוחט אינו מלאכה נקיה. בילדותי אני זוכר את מוישלה השוחט בשטיבל של רדז'ין בחיפה . איש חביב, ירא שמים ובעל תפילה. אבל כידוע אצל הרבה שוחטים זה מקצוע שאינו בבחירה ראשונה ואכמ"ל.
שסבת שלום
אבישי
תודה על פוסט מהנה!