"שקופים"
רשימה לחג הפסח
לאחרונה קבלנו לספריית הרמב"ם את אוסף ההגדות הגדול של"בית אריאלה" שהיה מונח בספריית אחד העם. להבדיל מהאוסף שלנו, שבו הגדות עם פירושים, באוסף זה שלל הגדות מאויירות, הגדות עם תרגום לשפות זרות וגם הגדות שונות ומשונות. על אחת מהן "הגדת אפיקומן" שעיצב יגאל תאנה, אני מבקש להתעכב.
המיוחד בהגדה זו שעל העמוד האחרון (המודבק על פנים המעטפת האחורית) צורף "חלון" שקוף המכיל פרוסה קטנה של מצת מכונה. כל הדפים שלפניו, כולל המעטפת הקדמית, נחתכו במרכזם, כך שבחלל שנוצר בכל דף ניתן לראות את המצה .
יגאל יצר שלשה טיפוסים של הגדה שכזאת: הגדת אפיקומן, הגדת כוס של אליהו והגדת הים.
בהגדת אפיקומן משולבת מצה אמיתית תוצרת מצות אביב. בהגדת כוס של אליהו יש צורה של גביע ממולא ביין אדום מיקבי ראשון לציון ובהגדת הים – אלמנט של גל ים ובו טובעים חיל פרעה. שתי ההגדות הראשונות מצויות באוסף שלנו. ההגדה השלישית – הגדת הים – לא מצאתי רישום שלה בשום מקום (אתגר לאספני ההגדות…).
נשוב להגדת אפיקומן. כולנו קראנו את ההגדה בליל הסדר. בכל הגדה משולבות הוראות פעולה. בכל המקומות כשאנחנו מרימים את הכוס, מופיעה ההוראה: "מכסים את המצות, מגביהים את הכוס". כך הוא כאשר אומרים "והיא שעמדה" וכן ב"ברכת השיר" סמוך לסעודה.
טעם הדבר "כדי שלא יראה הפת בושתו" (משנה ברורה, סימן תע"ד אות עח). כלומר, הלחם חשוב יותר מן היין ולכן קודם לו בברכתו, ואם אנחנו מעדיפים את היין מן הראוי שהלחם יהיה מכוסה, כדי שלא יתבייש.
תמהתי לעצמי, מה יעשה מי שמשתמש ב"הגדת אפיקומן"? האם החלון השקוף נחשב כיסוי של המצה?
שאלה זו נידונה בפוסקים בהלכות שבת כאשר מכסים את החלות קודם הקידוש. האם חלה העטופה בשקית ניילון שקופה תחשב מכוסה? לדעת רוב הפוסקים התשובה חיובית. ראו נא את הפסקה הבאה הלקוחה מגליון "אליבא דהלכתא" (אדר תשע"א 2011) של חברת אהבת שלום. בטוב טעם כתוב הסבר יפה: שאין הטעם "כלפי הפת" אלא "כלפינו", שלא ננהג באופן של "מביישים" וכשאנחנו עושים "פעולת כיסוי" סגי (-מספיק) .
להסבר זה ישנה השלכה מעשית-מוסרית בהלכות "דרך ארץ". כך מסופר בגיליון הבא של "אליבא דהלכתא".
"סיפר לי הרה"ג גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א, שהיה מעשה באיזה שמחה שנערכה בשבת באולם, ועל הלחמניות של כל המוזמנים לא היה כיסוי, וכשבעל השמחה רצה להתחיל לקדש קם אחד וצעק לו: איך אתה מתחיל לעשות קידוש, האם אינך יודע דצריך קודם לכסות את החלות? ולא השכיל דבעצם כל מה שאנו נוהגים לכסות את החלות לפני הקידוש הוא שנשריש בנו לא לבייש את הזולת".
אם בבני אדם עסקינן, הביטוי "שקופים" בשיח הציבורי מתייחס לאלו שאנחנו פוגשים אותם בתפקידים זוטרים ולא נותנים להם את היחס הראוי. במובן מסויים אלו "עבדים" מודרנים. אלו המצויים בתחתית הסולם החברתי-כלכלי.
הרב ליאור אנגלמן כינס סיפורים קצרים בספרו "שקופים" (ירושלים, הוצאת בית אל תשע"ה 2015). הסיפור, הנושא את שם הספר -שקופים- בקובץ המצויין, קולע בדיוק למסר הנ"ל – "לא לבייש את הזולת".
חג כשר ושמח
אבישי
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה בהקדם.
rambaml1@gmail.com
שבוע טוב
תודה רבה! מרגש מאד. כל מילה פנינה! שקוף שזה בהחלט חובת השעה והדור…
כחלק ממצוות והגדת לבנך, סבורני שראוי לחנך את ילדינו להקדים שלום לכל אדם, ועל אחת כמה וכמה לאלו השקופים, כמו הנהגים בתחבורה הציבורית, עובדי נקיון, מאבטחים, קופאיות וכו' וכו', וכמובן להחמיא ולהודות. כמה זה חשוב וכמה זה מחזק, לא יאומן! גם ל'חזקים' ובלתי שקופים זה חסר וחשוב, קל וחומר לשקופים ולחלשים. פשוט להרגיל אותם מקטנות, להודות על כל דבר, הקטן ביותר, ולכל אחד. המחמאה והאיחול השגרתי: יום טוב לך, לילה טוב, שבוע מדהים, חג שמח וכדומה, זה כבר השלב הבא שגם הוא כמובן חשוב ביותר אבל זה כבר יבוא מאליו לאחר שנתרגל להכרת הטוב הבסיסית שהיא ממידותיו של הקב"ה, והלא אחת המצוות היא להידבק במידותיו!
בברכת קיץ בריא ופורה, שמחה ואושר לאורך ימים
יהודה אריה מרקסון
המסר של "שקופים" מאלף!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
מועדים לשמחה
כל שבוע ושבוע, כמעט, אתה משמח את ליבנו בפוסטים המעניינים שאתה שולח לנו מהווי הספריה.
בפרט הסיפור המקסים של ליאור אנגלמן על השקופים. מי ייתן ונלמד ממנו.
הפעם ביכולתי להשיב לך כגמולך. אמנם לא פוסט משלי אבל בודאי יעניין אותך.
ייתכן שאתה מכיר, ייתכן שכבר קיבלת הפוסט הזה. אבל אם לא – תהיה לי הזכות:
https://www.ybzblog.org.il/single-post/pesach
חג שמח
איתן