ערב שבת פרשת בהעלותך, שבוע אחרי חג שבועות תשפ"ב
צבי לוז – ניסיון "תשובה"
הרשימה השבועית איננה מהרשימות הרגילות, שעוסקות בסיפור מן העבר או בספר ישן. היא נחצבה מתוך מציאות חיינו כאן: דתיים וחילוניים.
השאלה שמעסיקה אותי האם החילוני – שאינו מסורתי – חווה (או יכול לחוות) את המטען הרגשי שיש לי בשעה שאני מתפלל, לומד תורה או מקיים מצוה.
האם "תיקון ליל שבועות" הוא חויה רוחנית שיש בה קדושה וטהרה או רק ערב תרבותי – חגיגי הנמשך לתוך הלילה, כמו שנעשה לפני שבוע כאן בספריית "בית אריאלה"?
דוגמא מופתית להתנסות עמוקה חילונית בעולמו של הדתי חווה יונתן שתיל כפי שתיאר בספרו "פסיכולוג בישיבת ברסלב: מיסטיקה יהודית – הלכה למעשה" (תל אביב, פפירוס, 1993).
כדי שנסתכל במשקפיים של אדם חילוני אני מבקש להציג רשימה שכתב הסופר צבי לוז, איש קיבוץ דגניה, מתוך חוויותיו הדתיות האישיות.
מתוך ערכו בויקיפדיה
תחילה מספר מילים על האיש היקר הזה. צבי נולד וחי כל ימיו בקיבוץ דגניה, שאביו קדיש לוז (שהיה שר החקלאות ויו"ר הכנסת) היה ממקימיו. היה סופר פורה ומרצה לספרות.
באחד הויכוחים ביניהם אמר צבי לאביו, כי התנועה הקיבוצית כשלה מפני שהעמידה את תיקון החברה לפני תיקון האדם, וזה בלא זה אינו יכול לעמוד.
כחלק מהתמודדתו האישית עם זהותו היהודית פנה צבי לבחון את היהדות המעשית-הדתית.
האם צלח הניסיון? (תשובה בסוף הרשימה…)
בתור התחלה קראו את הפסקה הבאה:
כדי לעבור עם צבי את כל ה"ניסוי כלים" שערך, ממליץ להוריד את הפרק כדלקמן למחשב שלכם ולקרוא את כולו.
הפרק לקוח מספרו "בעקבות חילופי משמרות: מסות ממבט חוזר", הוצאת הקיבוץ המאוחד תשע"ו 2016. כותרתו: אור חוזר על נסיון "תשובה".
סיכום.
כפי שכתב צבי הניסיון כשל. נשארו אצלו מעט ממצוות התורה. אלו ש"דיברו אליו". הוא לא קיבל על עצמו את עול המצוות ונשאר מסוייג מתועלתם.
רשימה זו נכתבה כשבוע אחרי פטירתו של אורי זוהר, שבמסע חייו חצה את הרוביקון.
נער הייתי וצפיתי באורי זוהר בדמותו הראשונה – החילונית במלוא מובנה – ובאותם ימים שחל בו שינוי עד שהפך לדתי חרדי. מאז עומם זהרו ולא הצליח לבנות את הגשר על נהר הרוביקון שכל כך חפץ בו. יהי זכרו מבורך.
שבת שלום
אבישי
——————
הורים המעוניינים לשחק ב"אתגר הכתר" (חינמי!) עם ילדיהם או בקיטנות הורים בחופשת הקיץ נא הזמינו מקום מראש.
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.
משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.
rambaml1@gmail.com
עם הספר 
אבישי שלום
קראתי בתשומת לב את רשימתך זו. וברשותך אוסיף מהרהורי ליבי.
ראשית, אולי למען ההגינות, היה מן הראוי לציין, שמר לוז הוא רפורמי (במובן השלילי של המילה) כפי שעולה מתוך דבריו, וכפי שציין, שעשרים שנה שאינו דורך בבית כנסת המייחד עזרת נשים דהיינו אורתודוכסי. מה שאומר, של החויות שהוא מתאר הן מ"בתי הכנסת" הרפורמיים, ואם כך אין פלא על התחושות שלו. כל אדם יהודי, כולל נשיא המדינה מר הרצוג, מתאר את "חויית" התפילה אצל הרפורמים כאותה חוייה שחש המבקר בכנסיה, רחמנא ליצלן (בלי לתייחס לאיסור ההלכתי שכרוך בכך). הרפורמים הם זייפני היהדות, החותרים לעוות ולערער את התורה ואת חז"ל. לא פלא שלוז לא מצא לעצמו מקום בחברתם. תמיהני שלא ציינת כל ההפרדה בין המינים היא חובה הלכתית המופיעה כבר במשנה ובתלמוד (סוכה דפים נא,ב-נב,א). המושג הדרת נשים, ביטוי תמהוני שלא משקף את המציאות ושמקורו בכת הרפורמית, בא לציין שנאה תהומית ליהדות המקורית ולכל מה שכרוך בה. חשוב שלא נתבלבל. התורה מכבדת את האישה ומזהירה על כבודה ומעלותיה יותר מכל הגויים וחוקיהם, והרבה יותר מהחילונים הרואים בה חפץ גשמי שכל תכליתו ליבוי וגירו יצרים שפלים, ושאפשר לעשות בו כתאוותם החופשית באין מונע.
די לצביעות ולשקרים העלובים הבאים לחפות על עגלה ריקה, תאווה חסרת מעצורים, ושנאה לכל שומר תורה ומצוות באשר הוא!
זאת ועוד: היהדות אינה מוצר העומד למכירה בשוק הרחב. כל יהודי, חייב לקיים את התורה ומצוותיה, ירצה או לא ירצה. יאהב או לא יאהב. האדון לוז, תינוק שנשבה, מעולם לא זכה, למרבה הצער, לראות באור היהדות, להרגיש את מתיקות התורה, ולטעום קרבת אלוקים, ולא פלא שזו תגובתו. מי שניגש ליהדות מתוך תנאים מוקדמים, דעות קדומות, ואנוכיות, ללא ענווה והתבטלות, לעולם לא ימצא בה את מקומו. אי אפשר לחוש התעלות כשלא מעוניינים באמת להתעלות. ואגב, זוהי בעיה המשותפת לכל אלו שחונכו לראות ביהדות פולקלור בלתי מחייב. אלא שלוז הרחיק לכת וחיפש את יהדותו אצל זייפני היהדות – הרפורמים.
אתה כותב: נער הייתי וצפיתי באורי זוהר בדמותו הראשונה – החילונית במלוא מובנה – ובאותם ימים שחל בו שינוי עד שהפך לדתי חרדי. מאז עומם זהרו ולא הצליח לבנות את הגשר על נהר הרוביקון שכל כך חפץ בו.
חוששני כי במילים אלו פגעת בכבודו של הרב אורי זוהר. זהרו של הרב זוהר לא עומם, כי אם להיפך: מבדרן העוסק בהבלי עולם הזה, בשחוק וקלות ראש ובכל דבר אסור, השתנה מהקצה אל הקצה, והפך ליהודי ירא שמים, שומר תורה ומצוות, מזכה הרבים ובעל מידות טובות.
ובמאמר המוסגר: למרות שאתה לא מכנה אותו רב, זכאי הוא לתואר זה בכל קנה מידה. ולא על היותו חרדי, אלא משום שעשה בעצמו מהפך והפך ליהודי צדיק, תלמיד חכם מופלג, למד ולימד עשרות שנים את התורה הקדושה. יש מגזרים שבהם מי שעבר מבחן ברבנות זכאי לתואר "רב" לכל החיים, גם אם הוא משמש כמדריך טיולים או מורה לכדורגל ולא פותח ספר (כמעט). ואני יודע על מה אני מדבר. אבל בחברה שבה הקירבה לתורה ולעבודת ה' היא המדד העיקרי, אדם תלמיד חכם שבחר לפרוש מהעולם הזה והנאותיו, ולהקדיש את עצמו לתורה, תפילה וזיכוי הרבים, מתוך ויתור מרצון על כל התענוגות, הוא "רב" ומורה דרך אמיתי.
ואם כבר מדברים על גשר, הלא ידעת אם לא שמעת, כי הרב אורי זוהר היה ממייסדי ומראשי הארגון "לב לאחים", שבנה גשר רחב ואיתן על הרוביקון והעביר מאות ואלפי יהודים [תינוקות שנשבו] מהעולם החילוני לעולמה של תורה. אכן, גשר על הרוביקון!
ואולי צריך להוסיף, מה שבני ימינו לא יאמינו, כי הוא עשה זאת ללא כל תמורה!
הלוואי ירבו בישראל צדיקים כמותו, ויהי זכרונו לברכה.
שתזכה להגדיל תורה, להאירה ולהאדירה
ותמשיך לזכות את הרבים
בברכת התורה והחודש
יהודה
אבישי שבוע טוב,
תודה רבה על השיתוף. מאוד נהניתי לקרוא.
אני משער כי חוויית ההתעלות הרוחנית שאתה מתייחס אליה אפשרית גם עבור החילוני, כשם שמתאר קאנט (ה-חילוני) בחיבורו על חוויית "הנשגב".
כמו כן, אני מניח שלא כל פרקטיקה דתית כרוכה בתחושת התרוממות רוחנית. אני נזכר בפעם ששמעתי את פרופ' משה הלברטל מספר בחיוך על כך שידוע כי זמן תפילת הבוקר מוקדש לכל ההרהורים שאינם קשורים לתפילה.
אבל הערותיי אלו הן כמובן בשולי הדברים. והטקסט שפירסמת עמוק ומעשיר מאוד.
תודה לך
אורי
מדהים ! . להשלמת התמונה כדאי לראות בקונפליקט דומה העולה מן הכתבה עם אחיו החוקר אהוד לוז.
https://musaf-shabbat.com/2017/03/17/%d7%9e%d7%a4%d7%92%d7%99%d7%a9-%d7%90%d7%aa-%d7%94%d7%9e%d7%a7%d7%91%d7%99%d7%9c%d7%99%d7%9d-%d7%99%d7%90%d7%99%d7%a8%e2%80%ad-%e2%80%ac%d7%a9%d7%9c%d7%92/
מרתק.תמשיכו בפעילות המשכילה והמרתקת שלכם.
תבורכו.שבת שלום