בע"ה, פרשת ראה, תשפ"ב
אִישׁ, כְּמַתְּנַת יָדוֹ, כְּבִרְכַּת יְ-הוָה אֱ-לֹהֶיךָ, אֲשֶׁר נָתַן-לָךְ.
בעת עבודתי בסידור מחדש של אוסף הספרים הנדירים בספריית הרמב"ם נחשפתי לפנינה נאה זו. על הכריכה הפנימית של של מקראות גדולות חלק ג: נביאים אחרונים, שנדפס בונציה בשנת שע"ז (1617) הודבק דף שיר מעוטר. דף זה מצוי פעמיים: הן על הכריכה הפנימית הקידמית והן על האחורית. שימוש משני בדפים לכריכה של ספר אחר מכונה "גניזת הכריכות".
דף זה נדיר הוא ונמכר באחת המכירות הראשונות בבית הוצאה "קדם". שם נמכרו 2 עותקים ממנו. לפי מצבם הפיזי נראה שגם הם הוצאו מתוך כריכת ספר.
מה הסיפור מאחורי דף זה?
שיר לכבוד הכנסת ספר תורה על ידי יעקב בכמ"ר ידידיה ליאון לבית כנסת של קק"י איטאליאני.
השיר מהלל את יעקב:
עוסק / בחשק רב/ בדברי כושר
עומד / וטוב לומד/ בתורתנו
שוקד/ יצור פוקד / בחצרותינו
עם גוף / וגם נפש / והון ועושר
כותב השיר החתום בסופו הוא דניאל נחמו. מחכמי קהילת יהודי אנקונה אשר באיטליה במאה השמונה עשרה. ידוע גם בזכות נכדו, שגדל על ברכיו, ר' דניאל טירני, מחבר הפירוש ההלכתי לשו"ע "עקרי הד"ט".
אין לנו תאריך מדוייק להדפסת דף שיר זה.
עותק הספריה של מקראות גדולות כרוך בכריכת קלף, מה שלכאורה מעיד על עושרו של בעליו. מאידך גיסא חותמת הבעלים בתוך הספר היא של "תלמוד תורה יר"ה מעיר אנקונא יע"א". מתלמוד תורה נשמרו לנו תקנות משנת ת"ד (1644) והוא התקיים עוד בתחילת המאה העשרים למניינם.
קהילת אנקונה היתה קהילה עשירה. העיר היא עיר נמל ומטבע הדברים אספה אליה אנשי עסקים.
הקהילה סבלה קשות מגזירות נגדה במאה השש עשרה, שבשיאם נשרפו למוות 24 יהודים בככר העיר. בעקבותיה הטילו יהודי העולם חרם על הנמל הידוע כ"חרם אנקונה"
המקור כאן.
בית הכנסת האיטלקי של העיר, שהיה מהבניינים העתיקים בעיר, נחרב על ידי השלטונות בשנת 1932 ותכולתו הוצאה ממנו והועברה לבית הכנסת המזרחי (ליבאנטינה) . לפי עדות המבקרים שמורים שם ספרי תורה העתיקים של בית הכנסת האיטלקי עד היום. מי יודע אולי ביניהם גם ספר התורה זו שתרם יעקב בן ידידיה ליאון.
שבת שלום
אבישי
צילומי שני העותקים של ספריית הרמב"ם:


אבישי שלום,
ושוב אני מגיבה על מה שכתבת. על השרפה שארעה באנקונה נכתבה קינה שבחלק מהקהילות נהגו לאומרה בתשעה באב. ראה כאן
https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH002516960/NLI#$FL169347213
הערה שכתב אברהם יוסף שלמה גרציאנו:
"קינה על שרופי אנקונא זכר צדיקי' וחסידי' קדושים לברכה אשר חברה החכם והנבון ר' מרדכי בכמוהר"ר יהודא דבלאניש זצ"ל, ועיין בס' שלשלת הקבלה ממוהר"ר גדליא יחייא ז"ל בסופו, שגם הוא כתב המעשה הזה, ושהיו כ"ג אנשים, וזקנה אחת שנתלו ונשרפו בימי' מועטים"
בשוליים הוסיף וכתב: "בימי האפיפיור פאולו קאראפא מנאפולי בשנת ה' אלפים שט"ו לבריאת העולם[1] ולשמע אזן דאבה עיני, ובפרט כשהיה מקוננן את הקינה הזאת האשל הגדול חכם הכולל כמוהר"ר יחיאל מונדלפו מעלת דודי זלה"ה בן המשכיל והנבון כמה"ר שמואל זצ"ל, בכל יום תשעה באב שבכל שנה ושנה בב"ה ספרדית אשר בעיר פיסארו אז גם כן [מעל השורה] נעשה בשרי חדודין חדודין ומקול אנחתי דבקה עצמי לבשרי, י"ר[2] שנפשם בטוב תלין, עם כל נפשות חסידיו ית', להינות מזיו הדר כבוד מלכותו, עד עת יקיצו שומרי אמנותו אכי"ר[3]".
[1] 1555
[2] יהי רצון.
[3] אמן כן יהי רצון.
להתראות יעל