גירוש המלבי"ם מבוקרשט

בע"ה, ערב שבת קודש פרשת "כי תצא" אלול תשפ"ב.

שמעיה אומר, אהוב את המלאכה, ושנא את הרבנות, ואל תתודע לרשות. [אבות פרק א משנה י]

בשער ספר "שערי דורא", דפוס יעסניץ בשנת תפ"ד 1724, מופיעה חותמתו של המלבי"ם, בעת כהונתו כרב בבוקרשט. המלבי"ם (תקס"ט-תר"מ 1809-1880) היה פוסק, למדן ומדקדק, אך עיקר רישומו הוא בפירושו הידוע לתנ"ך.

המיוחד בחותמת זאת היא הסמל המלכותי, דמות נשר, המוטבע בתוכה. במעט חותמות רבניות ראיתי נשר. משמעות החותמת היא שהמלבי"ם היה רב רשמי גם מטעם השלטונות.

כמה אירוני, שדווקא כהונתו של המלבי"ם נסתיימה בגירושו המביש על ידי השלטונות כפי שיסופר להלן.

סיפור רבנותו של המלבי"ם בבוקרשט התחיל ברגל ימין. בכתבה הבאה, שפירסם ר' נח זבולני בעיתון "חירות", תמצאו פרטים על החוזה שנחתם בין מרכיבי הקהילה (הרומניים והרוסיים) בבוקרשט למלבי"ם. חוזה סטנדרטי.

ד"ר יעקב גלר ז"ל (נפ' שבט תשפ"ב!) הקדיש את חייו לחקר יהדות רומניה. ספר מיוחד כתב על רבנותו של המלבי"ם בבוקרשט, ובה חשף מסמכים אוטונטיים רבים הקשורים לפרשת רבנות כאובה זו במשך ארבע שנים בבוקרשט. 

הרבה נכתב ופורסם שם, אך עולה על כולנה עדותו של המלבים עצמו אחרי גירושו בשנת תרכ"ד (1864), בפנייתו למנהלי חברת "כל ישראל חברים" בפריז בבקשת עזרה. 

"…בעש"ק פ' ויקרא, באו אל ביתי שלוחי הפאליצייא (המשטרה) בפקודת המניסטר ואנשי חייל מזויינים… ויבואני בליל ש"ק לעיר גיורגיו שם השליכוני אל הבור אשר הגנבים אסורים, וביום השבת הובילוני על ספינת דוגה, ואלפים יוונים מלוים אותי בלעג ובוז על ישראל ודתם, וינחו אותי מעבר לגבול טורקייא…"

נמצינו למדים כמה חשיבות יש לשמירת העצמאות הרבנית בפני כל שררה. 

שבת שלום

אבישי

---

נ.ב.

סוגיה זו של יחסי רבנות-שלטון רלוונטית גם לימינו ואף במדינתנו. 

הרב משה לוונטהל, בצמד ספריו "שררה שהיא עבדות": סוגיות ברבנות קהילה, מצטט את דברי הרב יוסף דב סולובייציק בספרו "חמש דרשות" עמ' 122 בנידון זה.

ובהערה שם חוזר ומדגיש:

---

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

rambaml1@gmail.com