ערב שבת קודש פרשת "ויגש" תשפ"ג
"וַיָּבֵ֤א יוֹסֵף֙ אֶת־יַֽעֲקֹ֣ב אָבִ֔יו וַיַּֽעֲמִדֵ֖הוּ לִפְנֵ֣י פַרְעֹ֑ה וַיְבָ֥רֶךְ יַעֲקֹ֖ב אֶת־פַּרְעֹֽה".
רש"י: ומה ברכה ברכו, שיעלה נילוס לרגליו, לפי שאין ארץ מצרים שותה מי גשמים אלא נילוס עולה ומשקה, ומברכתו של יעקב ואילך היה פרעה בא [עומד] על נילוס והוא עולה לקראתו ומשקה את הארץ.
תחילתו של סיפור. נגש אלי בספרייה מר עופר רגבי, גמלאי וסטודנט לתואר שני בבר אילן, וביקש לראות את ספר שו"ת "ומצור דבש" (ירושלים, שנת תער"ב 1912), שחיבר רבי רפאל אהרן בן שמעון, רבה של קהיר. כשהצעתי לו לראות את הספר במאגרים הממוחשבים, ענה לי שהוא מחפש תרשים שנדפס בתוך הספר ולא מצוי בעותקים שנסרקו למאגרים. כהוכחה לכך שלח אותי לכריכת ספרו של ד"ר צבי זוהר "מסורת ותמורה", ובו מופיע התרשים.
שלפתי את הספר ממעמקי המחסן. הספר בפורמט גדול מאד (40 ס"מ אורכו) עם שער צבעוני מרשים.
בחלק יורה דעה, סימן ד: קונטרס מקוה טהרה, המחבר דן באריכות ברעיון יצירתי: כיצד לפתור את בעיית זלזול בטבילת הנשים במצרים על ידי בניית מקוואות פרטיים בבתים. לצורך כך למד ר' רפאל אהרן את מבנה המכונה החדשה והמודרנית שבנו הצרפתיים בקהיר לשאיבה של מי הנילוס ודחיפתם לבתים.
לא נאריך בפרטי ההיתר (בחיתום תשובתו כותב המחבר, שכל זה להלכה ולא למעשה עד שיסכים הראשון לציון ה"יש"א ברכה", ובסימן הבא מובאת תשובתו של ה"ישא ברכה" שמסכים עם כל הטיעונים ההלכתיים אך על סמך התבוננות בתרשים מכונת השאיבה מפקפק בהיתר למעשה).
הקונטרס ארוך ומשתרע מדף לח צד ב ועד דף נב צד א.
לשמחתי ראיתי בין דף לח לדף לט נוסף דף כפול. הדף אותו אנחנו מחפשים. דף שלא נסרק במאגרים בכלל (אוצר החכמה, hebrewbooks) או נסרק באופן מקוטע ובאיכות גרועה (אוצר השו"ת). הנה הוא לפניכם במלוא הדרו.
אחד הדיונים המעניינים בתשובה – וקצת מן התמוהים לנו כיום – הוא בשאלה מאין הנילוס מקבל את מימיו?
בהגדרה ההלכתית יש לכך חשיבות מרובה להכשרת המקוואות: האם לנילוס דין מעין או דין מי גשמים. שאלה זו נכונה לנהרות רבים (בגמרא דנים בה בנוגע לטבילה בנהר פרת). האם הנילוס שונה?
בהקשר הזה נדונה בתשובה תופעה ייחודית לנילוס, המוכרת מדורי דורות, שבסוף הקיץ הוא עולה על גדותיו ומציף שדות.
תופעה מוזרה לכאורה!
שהרי אם ניזון הוא מגשמי החורף ומשלגים בהרים הרחוקים היה צריך הנילוס לעלות על גדותיו בחציו הראשון של הקיץ, עת הפסקת הגשמים והפשרת השלגים?
מכאן יש שהסיקו שיש לנילוס מעיין עצמי וכך סידר הקב"ה בבריאה. המצרים הקדמונים היו חוגגים את מועד עליית הנילוס, ועל כך כתבו רשימה ותיקה בבלוגנו "טיפת הנילוס" כאן.
היום אנחנו יודעים שמשטר הגשמים בהרי אתיופיה – מקור הנילוס – הוא כזה שדווקא בסוף הקיץ יורדים גשמים מרובים.
בתוך הדיון המרתק המחבר, רבי רפאל אהרן, מביא דעה שעליית הנילוס החלה רק עם ברכתו של יעקב אבינו לפרעה. הוא תמה מאד על דעה זו המנוגדת למדרשי חז"ל שעליית הנילוס היתה ידועה כבר מקודם.
אז מה היא ברכת יעקב לפרעה?
שיזכה הוא לראות במפלס הנילוס בעלייתו הצפויה אחרי סיום שנות הרעב והבצורת בעולם, שבהם התמעטו הגשמים והנילוס ירד לשפל עמוק.
נ.ב. בתשובה הנ"ל המחבר ר' אהרון רפאל מביא את דעת הרדב"ז, שהנילוס הינו מי גשמים, הוא כותב שחפץ מאד לראות את התשובה ("נכספא וגם כלתה נפשי לראו את הדברים במקורם". ומצור דבש דף נ), כי דעת הרדב"ז משמעותית. אך לצערו לא מצא אותה בשו"ת הרדב"ז הנדפס. בשנת תשל"ה יצא כרך שמיני של שו"ת הרדב"ז מכתב יד! (בני ברק , הוצאת "עט סופר", מהדיר יצחק צב"י סופר), ושם נמצאו התשובות במילואם (סימנים קלט-קמא). דעתו הברורה של הרדב"ז אינה כמסקנת הרב אהרון רפאל בספרו "ומצור דבש" הנז' לעיל. דפים של התשובה נמצאו גם בגניזה הקהירית ופורסמו ע"י פרופ' שמואל גליק בספרו "שרידי תשובות מחכמי האימפריה העות'מאנית. ירושלים תשע"ג, כרך ב ' עמ' 548-557 .
שבת שלום
אבישי
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.
משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.
עם הספר 
איני יודע מה הלשון אותו נקט רבה של קהיר זצ"ל אבל דעה זו שהנילוס עלה מברכת יעקב ואילך, אינה 'מנוגדת' למדרשי חז"ל, אלא היא היא דעת רבותינו בתנחומא והביאו רש"י הקדוש בראשית מז, י בזה"ל ויברך יעקב, כדרך כל הנפטרים מלפני שרים מברכים אותם ונוטלים רשות "ומה ברכה ברכו, שיעלה נילוס לרגליו, לפי שאין מצרים שותה מי גשמים אלא נילוס עולה ומשקה, ומברכתו של יעקב ואילך היה פרעה בא אל נילוס והוא עולה לקראתו ומשקה את הארץ"
ומקריאת דבריו נעלמת כל קושיא, שאכן הנילוס עלה והשקה מאז ומעולם, אבל מברכת יעקב לא עלה הנילוס אלא בשעה שהגיע פרעה עד כדי כך שיכל להטעות העם ולהתפאר ברשעותו ובכפיות הטובה 'לי היאור ואני עשיתיו'.
תודה רבה על הבלוגים הנפלאים!!!