שאינו יודע

ערב פסח, תשפ"ב

שאינו יודע – לשאול

לא שפר חלקו של הבן "שאינו יודע לשאול", המוצג בהגדות כילד קטן וחסר בינה. לפנינו התייחסות שונה.

סריקה מתוך פקסימיל של שני דפים שנשמרו מהגדה עתיקה של פסח /  על פי א. יערי (ביבליוגרפיה של הגדות פסח, פריט 5) שנת ההוצאה של המקור רע"ה 1515 בערך. על פי י. יודלוב (אוצר ההגדות, פריט 9) נדפס המקור בקושטא או בסלוניקי בין רפ"ז ל-רצ"ה (1535-1527) / Berlin : מוציא לאור לא ידוע, תרפ"ז 1926 / עותק ספריית הרמב"ם (בית אריאלה).

רבינו חיים יוסף דוד אזולאי באחד מפירושיו להגדה (גאולת עולם, ליוורנו תקנ"ד 1794) מביא את שכתב ר' שלמה אלקבץ (כ"י / כתב יד ) בזכות אותו הבן שהוא "ירא וחרד לדבר ה' ואינו שואל מפני היראה מהשגיאה".

ושאינו יודע לשאל וכו' כתב הרב הגדול עיר וקדיש / מהר"ש הלוי בן אלקבץ זלה"ה בפירושו כ"י / וז"ל לאו בשופטני עסקינן אבל הוא ירד וחרד לדבר ה' ואינו / שואל מפני היראה מהשגיאה ואינו יודע לסדר שאלתו על כל / ענין וענין ככל אחיו ולכן פתח לו שתלהיבהו לשאול / ותמשיכהו בדברים עד שמתוך זה יפתח פיו ויאירו דבריו / וזהו והגדת לבנך לשון המשכה שתמשיכהו בדברים עד יסיר /  החסום מפיו  וימהר לדבר צחות עכ"ל לעניננו. וכדבריו / דייק אומרו ושאינו יודע לשאל דהו"ל לומר ושאינו יודע ותו / לא אבל דקדק ושאינו יודע לשאל כי יודע הוא ומבין רק שאינו / יודע לסדר שאלה כאחיו אחד חכם אחד תם.

---

 + + + + + + + + + + + + + + + + + + + ++ + + + ++ + + + ++ + + + + + + + + + + + +

אחד מגדולי מפרשי התנ"ך והתלמוד הוא ר' שלמה יצחקי (רש"י). אין צורך להכביר במילים על כך.

רש"י הצטיין במידה אחת שאינה מצויה בשאר הפרשנים והחכמים. פעמים רבות כתב "איני יודע".

חכמי הדורות אספו מקורות רבים בהם רש"י התבטא באופן שכזה. ראשון להם ר' יאיר בכרך בספרו שו"ת חוט השני (פרנקפורט תל"ט 1679 סימן יט). שנה אחריו ר' עקיבא איגר בגיליון הש"ס ( נדפס בש"סים במסכת ברכות דף כה ע"ב) ועוד.

כמאמר בסיסי למי שמתעניין בנושא אני ממליץ על ר' יונה בעמנואל במאמרו:  "לא ידעתי" בפירוש רש"י לש"ס. פורסם ב"המעין" (שנה לא, גיליון א, תשנ"א). שם יש סיכום טוב של ההיבטים השונים והפניה למקורות נוספים.

ר' שמואל אשכנזי,  כשלעצמו "בור סוד שאינו מאבד טיפה",  כתב:

("אור תורה", גליון צט תשל"ו )

בגליונות "נחלת יעקב יהושע" בשנה זו (פרשיות תולדות ואילך) עסקו בפענוח רשימה של "איני יודע" בפירוש רש"י, המופיעה בשולי גמרתו של הרב חים קנייבסקי. שם הופיע הסיפור הבא על כוחו של "איני יודע" בגאולן של ישראל:

שנזכה להיות במעלת "שאינו יודע".

לא נבוש לשאול: "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות"?

כי בשאלה סוד הגאולה.

חג פסח כשר ושמח.

אבישי

---

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

כתבו אלינו:

rambaml1@gmail.com

Read Full Post »

הבן החכם ועץ הארז

מ. אריה (מאייר): הגדה של פסח, ‫ תל אביב, תשי"ט (1959). ‬

רשימה לפרשת מצורע

ידידי ורעי  דוד בן נעים מספריית אוניברסיטת בר אילן אצר תערוכה על ציורי  ארבעת הבנים בהגדה של פסח. כל צייר ודרכי הבעתו. לצפיה במצגת התערוכה ראו נא כאן.

באחת ההגדות ישנו שימוש בצמחים כמעבירי מסרים.

הבן הרשע עומד ליד שיח הצבר הקוצני ואילו הבן החכם עומד לצד עץ ברוש ומצדו השני מין ירק.

עמידתו של הבן החכם ליד עץ הברוש, שהוא מין ממיני הארזים, הזכירה לי שאלה  יפה בפרשת השבוע ושוברה בצידה.

בטהרת המצורע כתוב:

וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי צִפֳּרִים חַיּוֹת טְהֹרוֹת וְעֵץ אֶרֶז וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזֹב. (ויקרא פרק יד)

רש"י במקום מסביר שצמחים אלו (ארז ואזוב)  מסמלים את נגע המצורע  ואת דרכי הריפוי.

הארז הגבוה והתמיר מסמל את האדם בגאוותו ובגסות רוחו.

האזוב הנמוך והשפל מסמל את התיקון לנגע המצורע, שישפיל עצמו כאזוב.

שואל ה"שפת אמת": למה לי ארז ?  למה לא די בלקיחת האזוב, שהוא הביטוי לתיקון החטא?

לשאלה זו עונה הרבי ר' שמחה בונים מפשיסחא, שכל אחד חייב שיהיה גם עץ ארז וגם אזוב.  מחד, מודעות עצמית והכרת ערכו ומאידך , ענווה ושפלות.

ובלשונו:

כי צריכים לשני עניינים. ענווה ושפלות כאזוב וכשני תולעת. ומאידך, צריך גדלות כעץ ארז שלא יפול בייאוש בעצת היצר, על דרך שאמרו חז"ל: לפיכך כל אחד חייב לומר בשבילי נברא העולם. (מתוך ספר "קול שמחה", לקוטי תורות של ר' שמחה בונים מפשיסחא).

הבן החכם – המייצג את האיש השלם – צריך שיהיה לידו גם עץ ארז/ברוש וגם אזוב.

בהגדה זו ישנן גם תמונות נוספות של הבנים: תם ואינו יודע לשאול. דימוי הצומח הצמוד אליהם מעורר למחשבה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

התייעצתי עם חברי הגנן ר' מאיר פלדהיים ובקשתי שיזהה לי את הצמחים השונים, וכך השיב לי:

לפי התמונה של דף  ההגדה ששלחת לא נראה שיש כאן כוונה לקשור בין צמח בוטני ספציפי לכל אחד מארבעת הבנים, והציורים של השיחים אינם מאפשרים זיהוי מוגדר לאיזשהו צמח. אלא ציור כללי של צמחיה שאמורה בצורתה לבטא משהו: קוצים של צבר ליד הרשע, עלים חלקים – תמימים ללא פרחים ליד התם, ברוש (גבוה?) ליד החכם ושני ברושים וכמה שיחים ליד זה שאינו יודע לשאול…,  אני לא מצליח לראות כאן משהו ברור יותר.

למה ברוש מסמל את החכם?

אולי בגלל שראשו בשמיים ובגלל ישרותו , ואולי מי שערך את ההגדה הזו הכיר את השיר "ואני ראיתי ברוש", שיר נפלא.

 

יש לכם הסברים לצמחים השונים ?

אשמח שתכתבו לי לספריית הרמב"ם (הכתובת בסוף הרשימה!)

שבת שלום וחג פסח  כשר שמח !

אבישי

 

תגובות:

א.

1. ברוש – הגמרא במגילה מדמה את מרדכי לברוש (תחת הנעצוץ יעלה ברוש" ובעקבות זאת גם במעוז צור ("כרות קומת ברוש")..
2. קושיית ה"שפת אמת" הזכירה לי הסברים ל"מתחיל בגנות ומסיים בשבח".

פסח כשר ושמח

אורי

ב.

כדאי לעיין בשיר הברוש והלהבה
שתי תנועות בנפש
שתי תפיסות
ואולי שני בנים

יפה. יישר כח

חנוך

 

שני יסודות  /  זלדה       (מתוך: "שירי זלדה")

הַלֶּהָבָה אוֹמֶרֶת לַבְּרוֹש

כַּאֲשֶׁר אֲנִי רוֹאָה

כַּמָּה אַתָּה שַׁאֲנָן

כַּמָּה עוֹטֶה גָאוֹן

מַשֶּׁהוּ בְּתוֹכִי מִשְׁתּוֹלֵל

אֵיךְ אֶפְשָׁר לַעֲבֹר אֶת הַחַיִּים

הַנּוֹרָאִים הָאֵלֶּה

בְּלִי שֶמֶץ שֶל טֵרוּף

בְּלִי שֶמֶץ שֶל רוּחָנִיּוּת

בְּלִי שֶמֶץ שֶל דִּמְיוֹן

בְּלִי שֶמֶץ שֶל חֵרוּת

בְּגַאֲוָה עַתִּיקָה וְקוֹדֶרֶת.

לוּ יָכֹלְתִּי הָיִיתִי שׂוֹרֶפֶת

אֶת הַמִּמְסָד

שֶׁשְּׁמוֹ תְּקוּפוֹת הַשָּׁנָה

וְאֶת הַתְּלוּת הָאֲרוּרָה שֶׁלְּךָ

בָּאֲדָמָה, בָּאֲוִיר, בַּשֶּׁמֶשׁ, בַּמָּטָר וּבַטַּל.

הַבְּרוֹש שוֹתֵק,

הוּא יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ טֵרוּף

שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֵרוּת

שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דִמְיוֹן

שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחָנִיּוּת

אַךְ הַשַּׁלְהֶבֶת לֹא תָבִין

הַשַּׁלְהֶבֶת לֹא תַאֲמִין.

תודה ושבת שלום

 ג  

.חכם אבישי, שלום  וברכה, ראשית, יישר כח על העלונים שבהם אתה מעשיר אותנו

באשר לקשר בין החכם לברוש – ואולי: 1. כי הברוש הוא עץ מעצי א"י, בניגוד לארז הלבנון. 2. הוא מובא כסמל להפרחת המדבר ("אֶתֵּן בַּמִּדְבָּר אֶרֶז שִׁטָּה וַהֲדַס וְעֵץ שָׁמֶן אָשִׂים בָּעֲרָבָה בְּרוֹשׁ תִּדְהָר וּתְאַשּׁוּר יַחְדָּו" יש' מ"א י"ט , וכן כי הוא מועיל לאדם באשר ממנו עושים רהיטים "רהיטנו ברותים" – שיה"ש), בדומה לת"ח שמעשיר את שומעיו. 3. ממקלות הברוש עשו מין כלי שיר – ("וְדָוִד וְכָל-בֵּית יִשְׂרָאֵל מְשַׂחֲקִים לִפְנֵי יְהוָה בְּכֹל עֲצֵי בְרוֹשִׁים וּבְכִנֹּרוֹת וּבִנְבָלִים וּבְתֻפִּים וּבִמְנַעַנְעִים וּבְצֶלְצֱלִים"-שמ"ב ו' ה'), ות"ח מילותיו כ"שיר

.השירים". 4. ואולי גם כי הברוש הזכיר לו את ה"ראש"-ואין ראש אלא ראש ת"ח

תודה ושבת שלום

 משה

ד.

ר' אבישי יקירי,

שלום וברכה,

יישר כח על העיון המעניין בתמונות ההגדה.

התמונות של החכם והרשע, הזכירו לי מאד תמונות דומות ממגילת אסתר. כתבת על מרדכי שנמשל לברוש בדברי הפסוק, ולפי זה המן הרשע נמשל לנעצוץ,

וכך מצאתי בויקיפדיה:   ttps://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A0%D7%A2%D7%A6%D7%95%D7%A5:

נעצוץ

הגה מצויה

נעצוץ הוא צמח קוצני. במאה ה-20 הוא זוהה עם הגה מצויה, עם עץ האלון, או עם החוח

על פי המסורת, ההגה המצויה הינה הנעצוץ. זהו "עשב רע" המפריע לחקלאים ולגננים, ופוצע את המרחיקים אותו. לכן נבחר לייצג את הצמח שיוחלף בברושים – כפי שאכן קרה בחקלאות בראשית ההתיישבות היהודית החדשה.

יש הסוברים כי דווקא צמח החוח, הדומה מעט במבנהו לברוש – הוא הנעצוץ, כמו שהסרפד דומה במידה מסוימת להדס מוקטן, אלא שזה קטן ומזיק, וזה גדול, ריחו טוב, והוא משמש למצווה.

מעניין שצמח הצבר, תוכו מתוק….

 יישר כח,

שבת שלום,

חג כשר ושמח!

איתן

ה. 

ראיתי שיש שכינו את הפילוסוף היהודי (השנוי במחלוקת) שפינוזה, "בן הקוץ", שכך תרגום שם משפחתו. ראו נא בפורום ספרים וסופרים, בקבוצת דיון על ר' שם טוב גפן:

 

———————

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

נא פנה אלינו rambaml1@gmail.com

 

Read Full Post »

"הבן הרשע" בציורי ארבעת הבנים

 "הבן הרשע"

בציורי ארבעת הבנים. 

 הגדה של פסח,  אמשטרדם תע"ב 1712

אוסף ההגדות של בית אריאלה מחולק לשנים. הגדות אומנותיות, כאלו שיש בהם עם איורים ותמונות, נמצאות בספריית אחד העם. הגדות עם פירושים נמצאות בספריית הרמב"ם.

ההגיון שעומד מאחורי חלוקה זו נובע מההבדל בין פרשנות  לאומנות.  הפרשנות היא פרי רעיונותיו של הלומד והאומנות פרי כשרונו  של האומן.  האומנות אין לה גבולות של שפה ומקום. מקורות השראותיו של האומן יכולות להיות גם ממקורות זרים. 

מחקרים  על ציורי הגדות של פסח שנעשו על ידי חוקרי האומנות היהודית חושפים את המקורות מהם הועתקו הציורים. לעיתים אלו ציורי תנ"ך, שצוירו ע"י אמנים  נוצרים, ומצאו את דרכם אל ההגדות של פסח.

דוגמא מעניינת היא הגדת אמשטרדם תע"ב 1712, שיצאה במהדורת  פקסימילה על ידי הוצאת מקור בשנת תשל"ג 1973. להגדה צורפה חוברת דקיקה ובה  מבוא  "על ציורי הגדת אמשטרדם ומקומם בתולדות אמנות הדפוס העברי" מאת פרופ' בצלאל נרקיס (האוניברסיטה העברית, ירושלים).

אני מצטט מתוך החוברת:

פרופ' רחל וישניצר, מחשובי חוקרי האמנות היהודית קבעה עוד בשנת 1931 את המקורות העיקריים מהם שאב האמן של "הגדת אמסטרדם". היא הצביעה על ציורי התנ"ך של מתיאוס מריאן מבזל, משנת 1625-30 כעל המקור הנוצרי לציורי ההגדה, והראתה כיצד עיבד האמן נושאים מסוימים מהתנ"ך של מריאן לנושאים אחרים בהגדה. לדוגמא: "צורת חכמים מסובין בבני ברק ומספרים ביציאת מצרים כל הלילה" לקוח מתוך תאור סעודת יוסף ואחיו במצרים.

בסעודת יוסף ואחיו השתתפו אחד עשר איש לעומת זה בסעודת "ליל הסדר" בבני ברק השתתפו כמחצית מכמות האנשים – חמשה במספר.  המתבונן בתמונה יכול להתרשם כי  רק בצד אחד של השולחן יושבים חמשה אנשים…

דוגמא נוספת  היא ציורי  ארבעה בנים בהגדה זו.

"ארבעה בנים  דברי תורה" מצורפים מתמונות שונות של "תנ"ך מריאן": התם למשל הוא העתק דמותו של שאול הנמשח למלך ע"י שמואל. ואילו הרשע הנו חייל הנס מן המגיפה במצור על שכם… [שם]

מאמר שפרסמתי בעיתון הצופה ז"ל  ( מיהו "הבן הרשע" , גיליון ערב פסח תש"ס 2000)  עסק בתופעה מיוחדת זו ביחס ל"בן הרשע",  שבהגדות קדומות מצוייר  בדמות חייל טיפוסי לתקופה ולמקום בו נדפסה ההגדה.

ייתכן כי כאן  רמוז המאבק לארוך הדורות בין ישראל לעשו. ב"הגדה  של פסח" מוזכר מאבק  על ירושת ארץ ישראל בין ישראל לעשו כמפתח להבנת שעבוד מצרים.   מצוטט  שם הפסוק " ואתן לעשו את הר שעיר לרשת אותו, ויעקב ובניו ירדו מצרימה".

מעניינת נקודת מבטו  של ר' אליעזר אשכנזי, בפירושו מעשה ה',  הנדפס בתוך הגדת אמשטרדם הנ"ל, על "ארבעת הבנים".

בפירושו משווה הוא את ארבעת הבנים לבניו ונכדיו של אברהם אבינו לפי ההתאמה הבאה: יצחק – חכם, יעקב – תם, עשו – רשע, ישמעאל – שאינו יודע לשאול.

כהשלמה לדברי ר' אליעזר אשכנזי  אפשר לסמוך מה שמצאתי   בגנזי כתבי היד של  ספריית הרמב"ם, במחברת  כתב ידו של  ר' מנחם מתתיהו הכהן, בעל  ספר "רמזים וגימטריאות" (ירושלים תרצ"ח 1938).  גם שם מובע רעיון  דומה, שארבעת הבנים הם בניו של אברהם אבינו, אב המון גויים. הוא מצא לזה רמז:  החישוב המספרי (גימטריה)  המשותף ל "חכם, רשע, תם, אינו יודע" הוא 1235 –  שווה בערכו  ל"זהו יצחק , עשו, יעקב, ישמעאל".

"הבן הרשע" הינו אדמוני לבוש אדרת שיער, שכל מטרתו לצוד ציד כמיטב המסורת של שונאי ישראל.

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת  ישנים וחדשים לא תשלום

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

נא פנה אלינו rambaml1@gmail.com

Read Full Post »