Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘בית אריאלה’

בע"ה

וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם.

בראשית פרק ט פסוק כ

רשימה לפרשת נח.

על "שתיית טוטי"ן" 

האם מחבר ספר "פרי מגדים" עישן נרגילה?

הכל התחיל מבני יצחק. בימי הקורונה זוכים אנו שהעתיק מקום לימודיו מהישיבה אל הבית. הוא שיתף אותי בשאלה על העישון בתקופות קדומות, כדי להבין טוב יותר פסק הלכה שראה בספר פרי מגדים.

שער הספר. מחבר: הרב יוסף תאומים. דפוס פרנקפורט דאודר תקנ"ח 1798. עותק ספריית הרמב"ם

נקדים קצת על תיאור מלאכת העישון ותולדותיה.

החומר העיקרי המשמש לעישון הוא הטבק. השימוש בטבק הגיע אלינו  אחרי גילוי יבשת אמריקה בשנת 1492. תחילה לספרד ומשם התפשט ברחבי העולם.

ניתן לעשן בצורות שונות: בנרגילה, במקטרת או בסיגריות.

נרגילה מהסוג המקובל במצרים. המקור: ויקיפדיה

רבי מרדכי בן יהודה הלוי ממצרים (אבי ה"גנת ורדים", נפ' תמ"ב 1682) הכיר את הנרגילה כחידוש. כך כתב על זה:

על שתיית העשן שמוצצים אותו דרך קנים חלולים, כי לא נמצא זה בספרי הפוסקים ז"ל לפי שלא היה בימיהם. כי מקרוב עלה עשן זה ונתפשט בכל העולם ורובם ככולם שותים אותו. (שו"ת דרכי נעם, ונציה תנ"ז 1697, סימן ט)

ציטוט מספר "דרכי נעם" [סימן ט] הוצאת מכון זכרון אהרן. מהדורה חדשה. מקור: אוצר החכמה.

אם כיום מקובל שהעישון מזיק לבריאות, לא כך סבר ה"פני יהושע" (תמ"א-תקט"ז 1680-1756) שכתב בחידושיו על הש"ס, כי מותר לעשן ביום טוב, היות ומדובר בעסק של רפואה: "ואם כן נראה דעישון הטובא"ק נמי הוי לבריאות הגוף לעכל המזון ולתאוות המאכל וכיוצא בזה". (שבת ל"ט ע"ב)

בהסתמך על פסק של ה"פני יהושע" כתב הרב יוסף תאומים (תפ"ז-תקנ"ב 1727-1792) בספרו "פרי מגדים" חלק משבצות זהב:

והנה אני רגיל לשתות טוטי"ן ביום טוב כמנהג עולם לרפואה, ובפרט כהיום ממש שוה לכל נפש, ולקרוע הנייר צריך מערב יום טוב. (אורח חיים סימן תקיא אות ב)

וכאן הבן שואל.

מה הוא "לשתות טוטי"ן"? טוטי"ן בערבית הוא טבק.

לשתות טוטי"ן – כנראה הכוונה לעשן נרגילה, שיש בה גם טבק וגם נוזל.

האם ה"פרי מגדים", שחי באשכנז, עישן נרגילה?

לדעתי, התשובה ברורה. ה"פרי מגדים" לא עישן נרגילה.

לשתות טוטי"ן הוא מושג מושאל לעישון מקטרת או סגריות.

מה עישן, אפוא, ר' יוסף תאומים, ה"פרי מגדים"?

בזה ישנה מחלוקת אחרונים.

בספר תפלה למשה / רבי משה לוי ז"ל, שהיה תלמיד חכם ומורה הוראה בישיבת כסא רחמים בבני ברק, כתב שה"פרי מגדים" עישן סיגריות. לצורך גלגול הטבק בנייר היה צריך לקרוע נייר מערב יום טוב לפי מידת הסיגריות. שהרי מלאכת קורע היא ואסורה בחג.

 

הסבר זה מוקשה. חיתוך נייר לפי מידה הוא מלאכת מחתך ולא מלאכת קורע.

זאת ועוד, נייר לסיגריות הוא מוצר חדש, רק משלהי המאה ה-17. עיקר הפצתו במאה התשע עשרה. (כאן)

לכן נראה שמדובר בנייר שנחתך לצורך הבערת אש במקטרת וכפי שכתב (ה"כתב סופר) בחידושיו: "ולהדליק בנייר, עיין פרמ"ג סי' תקי"א [משב"ז סק"ב] שאסור לקרוע הנייר ביו"ט ", שמשמעו שהדליק את האש עם הנייר.

"כתב סופר". מסכת ביצה דף כג

כך או כך. הביטוי "לשתות טוטי"ן" שלקוח מתרבות המזרח, מעישון נרגילות, נדד אל הפסיקה האשכנזית, למרות ששם עישנו במקטרות או בסיגריות.

שבת שלום

אבישי

תודה לבני על החברותא ולחנוך גוטליב שתמיד עומד לנו לעזר.

*להרחבה: ראו נא מאמר מקיף על העישון של הרב דב לנדאו. "האם סיגריות צריכות הכשר לפסח". הובא באתר כושרות כאן.

————————————-

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

כתבו אלינו:

rambaml1@gmail.com

Read Full Post »

בע"ה

"עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות"

מסכת אבות פרק חמישי

רשימה לפרשת בראשית

והפטרת "מחר חודש" – ראש חודש חשון

שער ספר "ישועה בישראל" דפוס פרנקפורט ת"פ (1720). מחברו הוא יהונתן בן יוסף. עותק ספריית הרמב"ם

ספר "ישועה בישראל" עוסק באסטרונומיה יהודית בעקבות הלכות קידוש החודש לרמב"ם. בשער הספר בצד שמאל למטה דיוקן יוצא דופן של יהונתן בן שאול.

אסטרונומיה היא מהנושאים המסובכים בהלכה. זמן "בין השמשות" הוא חלק מתחום זה.

"בין השמשות" מציין את זמן המעבר שבין יום ולילה, ולזה יש השלכות הלכתיות רבות: בתפילות, בשמירת שבת, בברית המילה ביום השמיני ועוד.

אחד ההיבטים המעניינים והלא מוכרים בקביעת זמן בין השמשות קשור לאחידות ההלכה.

הדוגמא שאביא היא מהיישוב פדואל בשומרון בו אני מתגורר. תחילה נתבונן במציאות ולאחריה נביא את הפסק ההלכתי.

המבנה המורפולוגי של הרי השומרון יוצרים בו שלוחות הרים המוקפות בגאיות וערוצי נחלים עמוקים.

פדואל שוכנת על רכס בולט (עליו ממוקמת תצפית נוף מדהימה בשם "המרפסת של המדינה") ובה שתי שכונות מרכזיות על גבעות נפרדות. בכל שכונה ממוקם בית כנסת. יש הפרשי גובה משמעותיים בין שני בתי הכנסת (המסומנים בעיגול כתום). בית הכנסת הוותיק שעל שיא ההר -"אהל רבקה" – גבוה בכארבעים (40) מטר מרעהו בשכונה הנמוכה – בית הכנסת "מאור יוסף".

האם נתונים אלו משפיעים על זמן הזריחה והשקיעה הנראית?

פדואל ממעוף הציפור. צילם: שמואל פולק

שכני וידידי שמואל פולק ערך את החישובים המתאימים, עיבד אותם לנוסחאות ולפיהן נראה שהזריחה הנצפית בבית הכנסת על ההר קודמת ב 4.5 דקות!

הסבר לדף: הפרש הגובה – 40 מ'. מרחק ההסתרה מרכס ההרים הקרוב 2 ק"מ. ההפרש הזויתי 20 אלפיות (קצת יותר ממעלה אחת). השמש זורחת בקצב של 14 שניות לאלפית ולכן 20 אלפיות יתנו הפרש של 4.5 דקות בשעת הזריחה.

לאור הנתונים הנ"ל, האם תפילת ותיקין, עם הנץ החמה, תיערך בזמנים שונים בשני בתי הכנסת בפדואל?

רבינו החיד"א בספרו "ברכי יוסף": הערותיו לשלחן ערוך אורח חיים, (מהדורה ראשונה בשנת תקל"ד 1774), כתב דברים ברורים:

  1. מונין לפי ראש הדבר הגבוה יותר שיש בעיר.
  2. וכן נתפשט המנהג בירושלים ובחברון מזמן גאוני הדורות שלפני דורנו.

ברכי יוסף. אורח חיים סימן שלד. אות ז. בדין מילה בשבת. צילום מהדורת ירושלים תש"נ (אוצר החכמה)

הוכחה נאה ראיתי בהקדמה של "לוחות חי" (הנקראים גם "בכורי יוסף") ברשת. בהקדמה זו יש חדושים מפליגים בדיני לוחות הזמנים בערים הענקיות ברחבי העולם, אך קודם להם סקירה על הבעיות בקביעת זמני היום.

ההוכחה נמצאת בתלמוד בבלי במסכת יומא דף לז.

המשנה מספרת בשבחה של הילני המלכה, ש"אף היא עשתה נברשת של זהב על פתח של היכל" (בבית המקדש). במקור תנאי המובא בגמרא מסופר: "בשעה שהחמה זורחת ניצוצות יוצאין ממנה והכל יודעין שהגיע זמן קריאת שמע". כלומר, השמש בזריחתה היו קרניה מפזזות על נברשת הזהב וניצוצות יוצאים ממנה. כך גם מי שלא ראה את השמש הבחין בנברשת הזהב שהיתה במקום בולט וידע על זריחת החמה. הגמרא מביאה את דברי אביי, שסימן זה לא היה לכהנים אלא "לשאר עמא דבירושלים" (=לשאר העם בירושלים). מדברי הראשונים מוכח שהכוונה לכלל תושבי ירושלים ולא לאלו שנמצאים בתוך המקדש (ריטב"א). והלא ידוע שירושלים הקדומה בתקופת בית שני שכנה בכיוון נחל קדרון וגיא בן-הינום. ואף כי הורחבה לכיוון צפון, רוב תושביה גרו במקומות נמוכים מהר הבית. ובכל זאת קביעת רגע הזריחה נקבע לפי המקום הגבוה בעיר – שער ההיכל. מכאן ראיה שהמקום הגבוה בעיר הוא הקובע.

"עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות"

"בין השמשות", במשנה במסכת אבות, הוא מטפאורה לחיבור שבין נס לטבע, בין ששת ימי הבריאה לעולם החוקי שאנחנו חיים בתוכו.

כשם שמציאות "בין השמשות" היא זמן דמדומים, שיש בה מזה ומזה, כך החיבור בין נס לטבע אינו מובהק וחד משמעי, ופעמים רבות מה שנקרא טבע יש בו מן הנסי ולהפך.

שבת שלום

אבישי

==========

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

כתבו אלינו:

rambaml1@gmail.com

Read Full Post »

בע"ה

בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת

ויקרא פרק כג פסוק מב

חג הסוכות הבא עלינו לטובה מסמל את האחדות.

כיצד אשב בסוכה אחת עם מי שדעותיו וארחות חייו מנוגדים אֵלַי תכלית הניגוד?

היש לנו שפה אחת ולשון משותפת לדתיים וחילוניים בארצנו?

סיפור שמצאתי בספרו של משה בלוי "על חומותיך ירושלים" (תש"ו 1946, עמ' לג) על מפגש מעניין בין הרב יעקב אורנשטיין, מהלוחמים נגד אליעזר בן יהודה, לבין בר פלוגתיה.

רבני העדה החרדית. מתוך אוסף שמואלי דרור. אתר ישראל הנגלית לעין. המקור כאן


ודאי אותי לא תָדוֹן

על חָקרי את גורדוֹן

שונא ושנוא הרבנים. –

שכן אני עושה כוָָּנים

למלאכת השמים;

ואין כונתי אלא

להוציא נוזלים מן הסלע

להשקות העם הצמא למים.

ספרייתו הפרטית של ר' שאול חנה קוק נתרמה בשעתו לספריית הרמב"ם. באחד התדפיסים שנשלחו אליו ישנה הקדשה מחורזת.

כותב ההקדשה הוא אברהם אברונין, בלשן, חוקר לשון וחבר ועד הלשון העברית משנת תרפ"ו 1926.

המאמר עוסק בהיבט הלשוני של שירת יל"ג (יהודה ליב גורדון, נפ' תרנ"ב 1892. ממנהיגי ההשכלה ברוסיה).

יל"ג מכונה "שונא ושנוא הרבנים", ובצדק. יודע זאת כל מי שקרא את יצירותיו האנטי-דתיות והמלאות זלזול בפסיקה ההלכתית-רבנית. (מהמפורסמות שבהן: "ברבורים אבוסים", "קוצו של יו"ד" שהיתה חלק מתוכנית הלימודית בבתי ספר בארץ! על כך בקורתו הנוקבת של אברהם קריב, "על קוץ ישן")

אברהם אברונין מתנצל על עסוקו בדברי יל"ג:

ודאי אותי לא תָדוֹן על חָקרי את גורדוֹן שונא ושנוא הרבנים. –

שכן אני עושה כוָָּנים למלאכת השמים (מליצה ע"פ ספר ירמיהו ז, יח),

ואין כונתי אלא להוציא נוזלים מן הסלע להשקות העם הצמא למים.

האם קיבל ר' שאול חנה קוק התנצלות זאת? כנראה שכן, שהרי חוברת זאת מונחת באוצרותיו.

 

חג שמח

שבת שלום

אבישי

——————–

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.

משתדלים לענות לכל פונה בהקדם.

לרגל המצב הספריה סגורה עד אחרי החגים.

כתבו אלינו:

rambaml1@gmail.com

Read Full Post »

בע"ה

יְ-הֹוָ֖ה בָּדָ֣ד יַנְחֶ֑נּוּ וְאֵ֥ין עִמּ֖וֹ אֵ֥ל נֵכָֽר.

דברים פרק לב פסוק יב

רשימה לפרשת האזינו – שבת שובה

פירוש הרמב"ם למסכת ראש השנה נדפס פעם ראשונה בפריס על ידי יחיאל בריל בשנת תרכ"ה (1865), על פי כתב יד עתיק שנמצא באחת הספריות שם.

שער מהדורה שניה. [ברסלוי] תרכ"ח 1868. עותק סרוק ב hebrewbooks

מאז הדפסתו חיבור זה שנוי במחלוקת בין מלומדי דורות האחרונים, האם אכן יצא מתחת ידו של הרמב"ם או שלפנינו ליקוט מדברי ראשונים? משנה אחרונה בין החוקרים מאששת את ההנחה הראשונית כי אכן הרמב"ם כתב פירוש זה.

המעוניינים ראו נא הפניות למאמרים בסוף הרשימה.

בסופו של כתב היד הוסיף והעתיק ר' שמואל שיקילי, חכם מפרובנס שביקר בארץ ישראל בשלהי המאה השלוש עשרה (למניינם), אגרת מכתב ידו של הרמב"ם. אגרת זאת מפורסמת כי בהמשכה משמע שהרמב"ם התפלל בירושלים בהר הבית כנגד פסיקתו ב"משנה תורה".

ברם אני מבקש להפנות אלומת אור לציטוט אחר מתוך אגרת זאת כפי שציטט רבינו החיד"א בספר "מחזיק ברכה":

 ואני ראיתי בשיטת ר"ה להרמב"ם [שיטה היא מילה מקבילה לפירוש. ר"ה – ראש השנה] בסופו איתא שם שהרמב"ם קיבל עליו להתבודד ביום הצרה בכל שנה וביום שלאחריו לשמוח, ולשון זה הביאו בספר חרדים, וכיוצא בזה נמצא שעשה בעל תוי"ט ועוד גדולים כאשר יצאו מצרה לרוחה.

החיד"א ראה את כתב היד וממנו ציטט. דברי החיד"א הובאו גם בפסקי "משנה ברורה".

התבודדות זאת – מדוע?

לשון זו מקורה בנס המיוחד שארע לר' משה בן מימון (הרמב"ם) בנסיעתו לארץ ישראל.

כך שח הרמב"ם במכתבו:

וביום שבת עמד עלינו נחשול שבים לטבעינו והיה זעף גדול בים ומנדרי שאהא אני יושב לבדי בעשירי באייר לא אראה אדם אלא מתפלל וקורא כל היום ביני לבין עצמי.  וכשם שלא מצאתי בים באותו היום אלא הקב"ה כך לא אראה אדם ולא אשב עמו אלא אם כן נאנסתי.

אגרת הרמב"ם. נדפסה בסוף ספר פירש הרמב"ם למסכת ראש השנה

לפני כחודש ומחצה זכיתי בחסדי שמיים להצלת חיי בעזרתם של שלוחי מצוה, שבטיפול מהיר ומקצועי טיפלו  בדום לבבי. כשחזרתי לביתי, בריא בגופי וברוחי, ברכתי בשם ומלכות ליד מטתי את הברכה המיוחדת השמורה למקרים שכאלו: ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שעשה לי נס במקום הזה (ע"פ פסק ה"נשמת אדם", סימן סה).

יהי רצון שנדע לבודד את הצרה מן השמחה. כדי לבוא מתוך כך להעצמת הכרת הטוב, "כיתרון אור מן החושך" (קהלת ב, יג).

חתימה טובה

ורפואה שלמה לכל החולים

אבישי

———————————————————————————————–

נספח:

מאמרים מחקריים על פירוש הרמב"ם למסכת ראש השנה.

ישראל תא-שמע. פירוש הרמב"ם לתלמוד – חידה ודרך פתרונה. שנתון המשפט העברי, כרך יד-טו.

דוד הנשקה. הרמב"ם כמפרש דברי עצמו. ספונות כרך כג.

אפרים קופפר. השלמות לפירוש רבינו משה בן מימון למסכת ראש השנה. סיני כרך נה.

שי ואלטר. בדיקת עדי החודש במשנת הרמב"ם ושאלת הפירוש לתלמוד למסכת ר"ה המיוחס לו. המעין. תשרי תש"ע.


ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.

משתדלים לענות לכל פונה בהקדם.

לרגל המצב הספריה סגורה עד אחרי החגים.

כתבו אלינו:

rambaml1@gmail.com

.

Read Full Post »

בע"ה

כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ

דברים פרק לא פסוק כא

רשימה לפרשת נצבים-וילך

השבוע ברצוני לשתף אתכם במאמר שצלמתי ושמרתי אותו בקלסרי בביתי מלפני כשלושים שנה !

מאמר שהותיר עלי רושם ושתפתי אותו בקבוצת לומדים על נושא השכחה.

השאלה שדנו בה: האם יש ערך ללימוד תורה אם שוכח מה שלמד?

גדול המתנגדים ללימוד ללא זכירה עומד רבי שניאור זלמן מלאדי. בהלכות תלמוד תורה כתב :

וגם עכשיו שנכתבה תורה שבע"פ ויוכל לעיין בספרים מה ששכח אין זה מועיל כלום, כי מיד ששכח עובר בלאו קודם שיעיין, כמו בימיהם שעובר בלאו בשעה ששוכח, אף שאח"כ יחזור וישאל מרבו וילמדנו מה ששכח, ועוד שמצות התורה לא תשתנה בשינוי הדורות ולא יחליף ולא ימיר דתו לעולמים. (פרק ב סעיף ד).

הדרישה לזכור כל מה שלומדים נשמעת לאוזן רגילה כדרישה בלתי מציאותית.

…עד שמצאתי את שיעורו של הרב זלמן נחמיה גולדברג זצ"ל: בענין הדרך ללמוד וללמד, לשמור על הלימוד ולקיימו, שנדפס בספר שיעוריו הראשון "לב המשפט" (ירושלים תש"ן 1990). מומלץ להוריד את המאמר למחשב כדי לקוראו בבהירות.

הרב מעמיד עקרון: דרך החזרה והשינון בלימוד היא להעביר את הידיעה מההכרה לתת הכרה, מזכרון פעיל לזכרון לא פעיל.

עקרון זה נלמד מר' ישראל סלנטר, מייסד שיטת לימוד המוסר. ר' ישראל הצביע על כך שישנן לאדם שני כוחות: בהיר וכהה. בלשוננו כיום: הכרה ותת הכרה.

"אור ישראל" לר ישראל סלנטר. מכתב שביעי

הרב הגרז"ן (כינוי של הרב הגאון רבי זלמן נחמיה בפי כל תלמידיו) הלך עם העיקרון של ר' ישראל צעד קדימה. ר' ישראל במכתבו הנ"ל השווה את תהליך הלמידה של אדם מבוגר לדרך למידת הקריאה לנער מתחיל. שאל הרב: כמה חזרות צריך ילד המתחיל לקרוא אותיות א"ב ולצרפן למילים עד שקריאתו שוטפת?

קראו במאמר ותראו שהחשבון עולה לחמש עשרה אלפים (15000!).  אמנם אין הרב הגרז"ן קובע מסמרות כמותיות אך בדרכו שלו מציע להעמיד כל לימוד על כללים קצרים, שעליהם יש לחזור פעמים רבות מייד ותכף ללימודו הראשון, עד שתחדור הידיעה לזכרונו הכהה ותעלה לפניו מאליה כשיצטרך לה.

הרב זלמן נחמיה גולדברג הסתלק לגנזי מרומים לפני כעשרים ימים בגיל 89 שנים.

במכתב תנחומים שכתב למשפחה הרב ברוך דוב פוברסקי, ראש ישבת פוניבז' וחברו לספסל הלימודים בצעירותו, מופיע ביטוי מיוחד שנאמר על הרב הגרז"ן מפי רבם אז, הרב כהנמן זצ"ל.

"ידועה היתה בישיבה אמרתו של רבנו הגאב"ד דפוניבז' כי מוחו של זלמן נחמי' מנגן ככינור".

המקור: פורום אוצר החכמה: משפחות סופרים וימות עולם: הגאון רבי נחמיה זלמן גולדברג זצ"ל. ראו נא כאן.

פירושים שונים ניתנו לאמרה יוצאת דופן זאת.

אולי יש כאן ביטוי לאהבת תורה של רבנו הגדול ולהתמדתו בה. כפי שמסופר בגמרא במסכת ברכות על דוד המלך .

אמר רבי שמעון חסידא: כינור היה תלוי למעלה ממיטתו של דוד וכיוון שהגיע חצות לילה בא רוח צפונית ונושבת בו ומנגן מאליו מיד היה עומד ועוסק בתורה עד שעלה עמוד השחר.

משל ונמשל. נגינתו של הכינור ולימוד התורה של דוד המלך. ככינור המתנגן מאליו.

שבת שלום

אבישי

 

נ.ב. תודה לכל המאחלים והמברכים שאזכה לרפואה שלמה ולחזרתי לאיתני.


ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.

משתדלים לענות לכל פונה בהקדם.

כתבו אלינו:

rambaml1@gmail.com

Read Full Post »

בע"ה

"תניא: רבי אלעזר הקפר אומר: עתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל שיקבעו בארץ ישראל" [מסכת מגילה דף כט]

שלום

לפני כשלש שנים כתבתי בפרשת "כי תבוא" על ספרים שהגיעו אלינו מחורבנן של ספריות בתי המדרש בחוץ לארץ. ספרים שעליהם מוטבעים חותמות של אותם "בתי מדרשות שבבל".

אז עסקנו בבית המדרש של קרן מורא סלומון לייפציגר בעיר ברסלאו.

השבוע נעסוק בחותמת נוספת המוטבעת בשולי אחד מהספרים הישנים  במחסני ספריית הרמב"ם.

חותמת פשוטה אבל ראויה להתייחסות.

בית החסידם

ס'אלכסנדרס

דפה גראדזיסק

העירה גרודז'יסק מרוחקת כשלושים ק"מ מוורשה. העיירה ידועה על שם מייסד חסידות גרודז'יסק, רבי אלימלך שפירא, שכיהן בה כאדמו"ר וממנו השתלשלה שושלת מפוארת, ומהם נציין בדור הקודם את ר' קלונימוס קלמיש שפירא (מחבר "אש קודש, "חובת התלמידים") והאדמו"ר החלוץ.

חצר חסידות אלכסנדר, היתה לצד חסידות גור, הגדולה בחסידויות בפולין.

האם ישנה משמעות שבעיירה שמרכזה חסידות גרודז'יסק היה שטיבל של חסידות אלכסנדר ?

בשנת 2018 יצא לאור ספר חדש החוקר את תנועת החסידות.

הספר הוא קובץ מפות ונקרא בשם: האטלס ההיסטורי של החסידות (הספר באנגלית).

מחברו הוא ההסטוריון הפולני מרצ'ין וודז'ינסקי. הספר יצא בהוצאת היוקרתית של אוניברסיטת פרינסטון. הרבה השתוקקתי לצרפו לאוספי הספרייה וטרם הצלחתי להשיגו.

בסקירה מצויינת של ד"ר דניאל רייזר למדתי רבות על חשיבות הספר למחקר החסידים והחסידות.

אחת המפות באטלס מתייחסת לפריסה של השטיבלאך ברחבי מזרח אירופה. המחבר אסף רשימה 2854 שטיבלאך, הפזורים ב- 858 מקומות ושייכים ל- 66 חסידויות והציב אותם על מפה אחת.

גם החותמת שלנו – שטיבלאך של אלכסנדר בגרודז'יסק – מצטרפת לאוסף הנתונים הגדול, שנותן לנו מושג על מידת השפעתה של כל חצר חסידית ותחומה הגיאגראפי.

אני ממליץ בחום לכל מי שמתעניין בנושא לקרוא את מאמרו ד"ר דניאל רייזר 'מן המרחב קראתי': החסידות בעין המפות. המאמר הופיע בחוברת ציון שנה פ"ד תשע"ט. ראו נא כאן !

מעטפת הספר

נוספות: קבלתי שתי הצעות לפענוח מתוקן של החותמת:

  1. פרופ' דוד אסף  מציע לקרוא את השורה השניה: מאלכסנדרס
  2. ישראל מציע לקרוא בשורה השניה אלכסנדר (העיגולים בראש ובסוף השורה, אינם חלק מהמילה, אלא קישוט).

 


 

לפני שבועיים ומחצה נדם ליבי ובחסדי ה' ושליחיו הנאמנים נצלתי ממיתה לחיים.

מאז אני נעדר מעבודתי בספריה ואני מודה לעוזרי הנאמן נאור שהעמיס כל עבודת הקודש על שכמו.

שבת שלום

בריאות טובה

אבישי

—————

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.

משתדלים לענות לכל פונה בהקדם.

כתבו אלינו:

rambaml1@gmail.com

 

 

Read Full Post »

בע"ה

— כִּי-תְאַוֶּה נַפְשְׁךָ לֶאֱכֹל בָּשָׂר —

דברים פרק יב פסוק כ

רשימה לפרשת ראה

בספריית הרמב"ם כרוכים יחדיו שני ספרים ישנים:

א. שאלות ותשובות רבי ישראל מברונא. דפוס שלוניקי תקנ"ח 1798.

ב. חסד לאברהם לר' אברהם אזולאי. דפוס אמשטרדם תמ"ה 1685. ספר שעניינו קבלה.

עמוד אחרון מספר שו"ת מוהר"י ברונא ודף ראשון מספר חסד לאברהם.

בין דפי הספר ועל כריכותיו שני רישומי בעלות: תו-ספר וחותמת.

לדעתי, הם מייצגים שני קצוות.

מחד, אנשים של עשירות ואצילות ומאידך, אנשים של פשטות ועממיות. ושניהם אוהבי תורה ולומדיה. זה היופי בעם שלנו.

נתחיל מהסוף.

א. יחזקאל ששון (או שושן) היה מנקר בשר. עובד בבית המטבחיים ותפקידו בהפרדת החלב (חי"ת בצירה) והגידים מחלקי הבשר הכשרים לאכילה. לא מצאתי פרטים אודותיו*.

בדף השער הפותח ובעמוד החותם מופיעה החותמת שלו:

יחיאל ששון בן מנחם כהן

מנקר בשר

בחיפה

I. Shoshan Cohen Haifa

סתם "מנקר בשר" אינו תואר אצילות. זו עבודה חשובה אבל בדרך כלל עוסקים בה לשם פרנסה .

 

ב. על גבי הכריכה הפנימית הודבק תו הספר (Ex-Libris):

משפחת די פיג'וטו היתה משפחת סוחרים עשירה מאד – ולכן מופיעה ספינה במרכז כי הם עסקו בייבוא וייצוא של סחורות  – שעברה מליוורנו  באיטליה לעיר חלב בסוריה בשלהי המאה ה-18 למניינם. בני המשפחה כהנו כקונוסולים של מדינות שונות באירופה – ולכן מופיעים בתו הספר נשרים כמו אלו המסמלים את מלכות רוסיה ודומיה. מפאת קשריהם וכשרונותיהם אבי המשפחה רפאל פיג'וטו קיבל בשנת 1806 תואר אצולה מקיסר אוסטריה. בשל כך הוצמד לשם המשפחה תוספת "די" בצרפתית (הדומה ל"פון" בגרמנית").  על סיפורה המיוחד של המשפחה תוכלו להאזין בהרצאתו הקצרה והמעניינת של פרופ' ירון הראל באתר בית אבי חי על "משפחת (דה) פיג'וטו".

נציין שעל השדרה של הכריכה החיצונית – שידעה בעבר ימים יפים יותר – הוטבע בתחתיתו סמל (אצולה?) לא מזוהה.

אינני יודע מי הוא מ. ד. די פיג'וטו – שהיה בעליו של ספר זה וספרים רבים נוספים. חזקה שהיה אדם אמיד  ונשא בגאון את תואר האצולה המשפחתי.

—————–

מה ראינו?

באותו ספר החזיקו שניים באהבה ובאמונה. הראשון עטף אותו וכרכו בשיריאין והשני מן הסתם החזיק אותו בידיים חשופות.

כך הם דברי הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה:

כל איש מישראל חייב בתלמוד תורה, בין עני בין עשיר, בין שלם בגופו בין בעל יסורין, בין בחור בין שהיה זקן גדול שתשש כחו, אפילו היה עני המתפרנס מן הצדקה ומחזר על הפתחים, ואפילו בעל אשה ובנים – חייב לקבוע לו זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה שנאמר והגית בו יומם ולילה.

שבת שלום

אבישי

 

תוספת.

רעי ר' יוסף לייכטר שלח לי את תמונת מצבתו של יחזקאל ששון כהן.

המקור: אתר billiongraves כאן.


ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

rambaml1@gmail.com

Read Full Post »

וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת יְ-הוָה אֱ-לֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ

דברים פרק ח פסוק י

רשימה לפרשת עקב

פנה אלי ידיד, מושך בעט סופרים, ובפיו בקשה.

אני עובד כעת על ספר המבקש להוכיח  שהעולם הבא קיים, חי ונושם. זאת על בסיס סיפורים  שמקורם אמין ומעל לכל ספק. האם תוכל להפנות אותי לספרים וסיפורים  שמשרתים את הנושא הזה?

התמזל מזלי והיה באמתחתי סיפור שהתחדש לי השבוע בעקבות הסתלקות לבית עולמו של הרב אליעזר דוד פרידמן, מזקני וחשובי חסידות ויז'ניץ. איש אשכולות. שלחתי את הסיפור כדלקמן וקבלתי משוב: הסיפור ששלחת הוא יפיפה ואמין.

קראו והתרשמו.

אני מעתיק את המעשה כמו שהוא מאתר דרשו.

רבי מנדל שיינין זצ"ל, היה מגדולי השקדנים בישיבה ומטובי תלמידיו של "הסבא מסלבודקה", הגאון הצדיק רבי נתן צבי פינקל זצוק"ל. לימים כיהן הרב שיינין כרב ביהמ"ד "חניכי הישיבות" בבני ברק עד לפטירתו בשנת תשל"ו.

היה זה בעת לימודיו בישיבה שבעיר חברון. יום אחד ישב התלמיד ר' מנדל בסמיכות ל"סבא", בעת שזה בירך ברכה אחרונה, "ברכת מעין שלוש". ה"סבא" ישב ובירך במתינות כמונה מעות את מילות הברכה, והבחור מנדל עשה אוזנו כאפרכסת ועקב אחר הברכה הנאמרת בכוונה עמוקה.

כל מילה שיצאה מפי הסבא היתה ספוגה ומלאה ביראת שמים, ותודה עמוקה ממעמקי הלב לבורא שנתן לנו מיפי פרות הארץ לשבוע ממנה. בעוד הסבא אומר את המילים המוכרות כל כך "ועל תנובת השדה ועל ארץ חמדה טובה ורחבה…" שמע התלמיד שהוא מוסיף נוסח לא מוכר: "ועל ברית ותורה שנתת לנו".

התלמיד הביט ברבו הגדול בפליאה. זו אינה הפעם הראשונה שהוא שומע את הסבא מברך את ברכת "על המחיה", פעמים רבות שמע אותו, עוד בישיבה בסלבודקה שבליטא מברך את הברכה. למיטב זכרונו תמיד אמר את הנוסח המקובל.

אמון על הכלל של 'לא הביישן למד' ו'תורה היא וללמוד אני צריך', החליט לגשת ולשאול, הרי חייב להיות הסבר לכך. מי שהכיר את הסבא ידע שהליכותיו מדוקדקות בתכלית הדיוק, אומר ועושה. ניגש אל ה"אלטער" והתבונן בו.

ה"אלטער" הביט בו מבעד למשקפיו העגולות ושאל: "וואס ווילט איהר? אתם רוצים משהו?"

"כן", עונה מנדל, "שמעתי את הברכה שהרב בירך בתוספת המילים 'ועל ברית ותורה', ורציתי להבין מדוע הוסיף ראש הישיבה מילים אלו בנוסח הברכה, מה המקור לכך?"

"ראיתי את הגירסה הזו במחזור ויטרי", השיב לו הסבא בחביבות, "און איהר קענט זיך אויך פיהרן אזוי" (וגם אתה יכול לנהוג כך).

תלמיד השומע מילים כאלו מפי רבו – אינו יכול לשנות מהם זיז כלשהו. זאת הוראה מפורשת מפי הסבא! מאותו יום ואילך קיבל על עצמו להוסיף "ברית ותורה" בנוסח ברכה אחרונה. כל חייו נהג ר' מנדל בהנהגה זו, ולא עוד אלא אף לימד את בניו, כולם גאונים מובהקים בתורה, על גרסה זו, בהוראה ברורה שיצאה מפי רבו, הסבא הצדיק מסלבודקה.

במרוצת השנים עבר ר' מנדל להתגורר בבני ברק, שם פתח את בית המדרש 'חניכי הישיבות'.

לאחר פטירתו של ר' מנדל בשנת תשל"ו, החל בנו הגאון רבי נחום שיינין שליט"א, אב"ד תל אביב, ללמוד משניות לע"נ אביו בכל ליל שבת בביהמ"ד 'חניכי הישיבות' בו כיהן אביו.

שבת אחת הגיעו למשנה במסכת ברכות (ג, ג), בנידון חיוב נשים בברכת המזון, האם חיובן הוא מדאוריתא או מדרבנן, והעמיקו בדברי רבי עקיבא איגר המדבר על העניין "שאינן לא בברית ולא בתורה". כיון שהזכיר את המילים "ברית ותורה", סיפר ללומדי בית המדרש, אגב אורחא, על מנהג אביו להזכיר "ברית ותורה" בברכה אחרונה של ברכת 'מעין שלוש', כפי ששמע מן הסבא מסלבודקה, שנהג כך על פי מחזור ויטרי.

הוא סיפר את המעשה ששמע מאביו לפי תומו, ולא תיאר לעצמו אלו ניצים יתעופפו בעקבות סיפור זה.

***

במוצאי שבת לאחר תפילת ערבית ניגשו אל ר' נחום כמה מחשובי המתפללים, תלמידי חכמים מופלגים מצד עצמם, ומחזור ויטרי בידם. "ילמדנו רבינו" פתח אחד מהם, "היכן מובאת במחזור ויטרי גירסה זו?" חיפשנו רבות בהלכות סעודה וברכות הנהנין, ולא מצאנו את הגירסה של ברכה אחרונה עם המילים "ברית ותורה".

ר' נחום נבוך: "שמעתי זאת מאבי לא פעם אחת, אבל אודה על האמת שלא בדקתי במחזור ויטרי מבפנים, אתם מכירים את הכלל "אין בודקין מן המזבח ולמעלה"… אם הסבא מסלבודקה אמר לאבי שראה את הגירסה הזו במחזור ויטרי, אין לי ספק שכך היה. הסבא לא אמר דברים מליבו. גירסה זו מלווה אותי מאז ינקותי ומעולם לא פקפקתי בדבר. אלא מאי, נעלם הדבר? עלינו לברר מקחו של צדיק, ולהצדיק את גרסתו של הסבא מסלבודקה".

עמדו הוא והלומדים בבית מדרשו ועיינו עמו שוב במחזור ויטרי, בכמה מקומות הקשורים לעניין, אך לא מצאו בשום מקום היכן מוזכרת גירסה זו.

ר' נחום שב לביתו כשהוא תוהה ומשתומם. איך באמת קורה דבר כזה? הרי הסבא מסלבודקה אמר שראה גירסה זו במחזור ויטרי. אם הוא זצ"ל אמר כך, אין ספק שהדבר כתוב שם. אם כך, מדוע היא נעלמת מעינינו ואין מוצאים אותה?

כמה ימים התהלך ר' נחום וראשו בל עמו, על שאינו יודע להסביר את פשר המעשה המלווה אותו מאז ילדותו. הוא חיפש שוב ושוב במחזור ויטרי, אך חיפושיו היו לשווא. הוא לא מצא כלום. לאחר שעבר על הספר בכל מקום רלוונטי ולא מצא דבר, נואש ממציאת הגירסה. עוגמת נפש מילאה את ליבו מהעניין, וחלישות הדעת על כבוד הסבא מסלבודקה, שנראה כאילו טעה, חלילה, בדבר משנה.

***

באחד מלילות אותו שבוע, רואה ר' נחום בחלום את אביו המנוח, הגאון הצדיק ר' מנדל, בבהירות רבה, כפי שהיה נראה בחיי חיותו. ר' נחום התרגש ונפעם בחלום. זה זמן רב לא ראה את אביו בחלום, ואף אם ראה היה זה חלום מעורפל ומטושטש. כעת חש את אביו כאילו הוא חי ועומד לידו.

ניגש אל אביו והחל משוחח עמו כאילו חזר אביו לחיים.

לא עוברים אלא שניים ושלושה משפטים ור' נחום נזכר בדבר המטרידו. הוא פנה לאביו ושאל אותו בנושא המעיק כל כך על ליבו, גירסת "ברכת מעין שלוש" שנמצאת, או לא נמצאת במחזור ויטרי.

"סיפרתי בשמך, אבא, על מנהגו של הסבא מסלבודקה להזכיר 'ברית ותורה' בברכה אחרונה, כפי שאמר לך שראה במחזור ויטרי, והנה כמה תלמידי חכמים באו והעירו שאין במחזור בנוסח הברכה, שמץ שינוי מהגירסה המקובלת בידינו", התאונן הבן בחלום לפני אביו.

ר' מנדל הצביע על דמות שעמדה קרוב אליו.

"רואה אתה יהודי נכבד זה?"

"אכן" אמר ר' נחום למראה אדם בעל הדרת פנים מכובדת.

"אם כך, שאל אותו, הוא יודע".

ובמילים אלו נעלם.

ר' נחום מתעורר משנתו כשהוא חדור בתחושה עמוקה שהיה זה חלום אמת. החלום היה כה חי עד שחש באמיתתו.

הכלל של "דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין" ו"אין חלום בלא דברים בטלים", היה ידוע לו משכבר הימים, אך כעת חש שהחלום הינו אמת ואינו פרי דמיונו, או שראה דברים מהרהורי ליבו. הוא זכר את כל המדובר לפרטי פרטים, כאילו התרחשו הדברים במציאות.

והעיקר, הוא הכיר היטב את הרב נשוא הפנים שעמד ליד אביו, וזיהה אותו בוודאות, דמות חשובה מאד בבני ברק, הידועה בכל רחבי העולם החסידי, הלא הוא הגאון החסיד רבי אליעזר דוד פרידמן שליט"א שהתגורר לא הרחק מביתו…

ר' נחום הכיר את הגרא"ד פרידמן היטב, הוא החליט להכות על הברזל בעודו חם, יצר עמו קשר עוד באותו יום וקבע עימו פגישה. בהגיעו אליו, סיפר להגה"ח רבי אליעזר דוד את המעשה, כשהוא מתאר את הנהגת אביו כפי ששמע מהסבא מסלבודקה, המשיך וסיפר על שיעורו בליל שבת, שאלת האברכים, והחלום שחלם אמש.

הגרא"ד התפעל מאד מהחלום. "אין ספק, זהו חלום אמת! דבר פלא אומר לך, גם אני לא ידעתי עד לפני זמן קצר על נוסח זה המופיע במחזור ויטרי, ואם היית בא לשאול אותי עד לא מכבר, לא הייתי יודע מה לענות לך, אלא שממש בתקופה האחרונה עיינתי בספר "ליקוטי מהרי"ח" של הגה"צ רבי ישראל חיים פרידמן זצ"ל אב"ד ראחוב, ובהלכות 'ברכות הנהנין' הוא מביא גירסה זו בשם מחזור ויטרי (חלק ב' סימן נ"ט) בהלכות ליל הסדר.

ר' נחום נפעם. הלכות ליל הסדר? דבר כזה כלל לא עלה בדעתו. הוא מיהר לעיין במחזור ויטרי, ואכן מצא כי בהלכות ליל הסדר מובא נוסח ברכת 'מעין שלוש' על ארבע כוסות ששותים בליל הסדר, וכותב כך:

… לאכול מפריה ולשבוע מטובה ולהודות לך עליה ועל ברית ותורה שנתת לנו. רחם ה' אלוקינו על ישראל עמך וכו'.

ולבסוף כותב שם: "ברית ותורה צריך להזכיר בה בברכת הארץ" (ואגב, גם בספר "בירור הלכה" להג"ר ר' יחיאל אברהם זילבר זצ"ל בן הגאון ר' בנימין זילבר זצ"ל, מובא כי כך נהג הסבא מסלבודקה כפי שהעיד תלמידו רבי מנדל שיינין זצ"ל).

(יישר כח לסופר הרה"ח יאיר וינשטוק הי"ו, ששיתף אותנו בסיפור נפלא זה מאוצר גנזיו). מתוך 'תבונות' מקץ תשע"ז.


בשולי הסיפור אוסיף הערה.

  1. המעיין בלקוטי מהרי"ח יראה שהמקור לנוסח "ברית ותורה" בברכת מעין שלוש נסמכת גם על הראשונים: אבי עזרי, רוקח ואור זרוע. הראיה ממחזור ויטרי הובאה על תוספת מלכות בית דוד המופיעה שם.
  2.  במהדורה חדשה של מחזור ויטרי הוכח כי פסקה זו על – ברית, תורה ומלכות בית דוד- אינה מדברי בעל "מחזור ויטרי" אלא מחכם אחר ר' יצחק ב"ר דורבולו. (עליו ראו בכתבי ר' אברהם אפשטיין כאן). קטע זה נמצא רק בכתב יד אחד של מחזור ויטרי. כתב יד לונדון (=כי"ל).

הציטוט מתוך ספר לקוטי מהרי"ח. מהדורה חדשה. ירושלים תשע"ג. 2013

מחזור ויטרי. מהדורת גולדשמידט . מהדורה מתוקנת. ירושלים תשס"ט 2009.

 

אסיים בפסקה נהדרת, הדורשת התבוננות.

שבת שלום

אבישי

——————————————

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.

משתדלים לענות לכל פונה בהקדם.

כתבו אלינו:

rambaml1@gmail.com

Read Full Post »

בע"ה

קוצי תשעה באב

יום אחד לפני צום תשעה באב התגלגלה לידי בספריה חוברת דקיקה על שמות צמחי ארץ ישראל. חיבור מילוני מקורי הנותן שמות עבריים לצמחי הארץ בהתבסס גם על ידע עממי. המחבר אפרים רבינוביץ (לימים: הראובני). השנה תרע"ז (1917).  החוברת, הגם שאינה תורנית, מופיעה במאגר Hebrew Books.

בעמוד האחרון של שמות הצמחים ראיתי צמח 'חדש' בשם קוצי תשעה באב.

מי הוא הצמח העונה לשם המיוחד זה ומדוע נקרא כך?

ברשימת הצמחים שבאתר "נאות קדומים", שהוקמה על ידי בנו נגה הראובני, מופיע שמו הבוטני – לכיד קוצני – בצד שמו במקורות קוצי תשעה באב.

המקור: כאן

 

נזכרתי מעשה בילדותי בשטיבל של חסידי ראדז'ין בחיפה.

נוהגים היינו, ילדי השטיבל, לקטוף בערב תשעה באב 'גולגלך', פירות עץ האזדרכת, ולהביא שקיות מלאות מהם לבית הכנסת. במהלך קריאת איכה היינו זורקים אותם על המתפללים. משתדלים לקלוע לכובעם או לתוך חולצתם. לא פעם זה היה נגמר בצעקות או בשפיכת מים עלינו וגירושנו מהשטיבל.

אינני יודע מה מקור המנהג המוזר הזה שכילדים התלהבנו ממנו. ברי לי שהוא עתיק יומין והובא לשטיבל מהשטיבלים החסידיים שחרבו באירופה בזמן השואה.

היום קראתי בזכרונותיו של בן ציון גולד, יהודים ויהדות בפולין לפני השואה (ירושלים, כרמל, תשס"ט 2009).  ושם מספר הוא על מנהג זה בתשעה באב בעיר ראדום בה נולד וגם מצאתי טעם בדבריו.

"מעשי המשובה של הילדים ריככו את חומרת האבל של תשעה באב. בשעת קריאת מגילת איכה, כשהמבוגרים ישבו על הקרקע כמנהג האבלים, ניסו הילדים להסיח את דעתם והשליכו על זקניהם זרעים קיצוניים." (עמ' 47).

בני יצחק הראה לי שבספר אליה רבה על שלחן ערוך לר' אליהו שפירא, נפטר בשנת תע"ב 1712, מופיעה הסתייגות ממנהג זה.

בשלחן ערוך, הלכות תשעה באב סימן תקנט סעיף ה כתב מרן כי בשעת הקינות אסור לספר דבר…". הוסיף וכתב על זה ב'אליה רבה':

וכ"ש [וכל שכן] שרע עלי המעשה במה שקצת נוהגין קלות וזורקין זה לזה בבה"כ [בבית הכנסת].

 

כנראה שמנהג זה לא התבטל בדורות הבאים כי גם המשנה ברורה מביאו בלשונו ועוד מוסיף עליו:

סימן תקנט סעיף ה

(כב) אסור לספר דבר – וכל שכן שרע עלי המעשה במה שקצת נוהגין קלות, וזורקין זה לזה בבית הכנסת.  ועוון גדול הוא, דאפילו שלא בתשעה באב אסור להראות קלות בבית הכנסת, וכל שכן בתשעה באב ובשעת קינות, שעם ישראל מקוננים על בית ד' שנחרב ועל עמו שנפזרו בכל העולם.

כמדומני שמנהג זה נדיר מאד כיום במחוזותינו.

אודה למי שייספר שאצלו בבית הכנסת או השטיבל נהגו כך אמש.

 

בציפיה לישועה ולבניין בית המקדש בימינו.

אבישי

 


תוספת:

מכל התשובות הרבות שקבלתי עולה שתופעה זו, שהייתה רווחת בהרבה בתי כנסת בארץ ויסודה במנהג ישן-נושן, נעלמה בבת אחת – בדור אחד, ונראית לנו כיום מוזרה. הלוא דבר הוא !

להרחבה במקורות נוספים ראו נא גם מדור התגובות לרשימה זו.

מגוון  תשובות שקבלתי:

  1. א.ט. כתב:
לבקשתך, אמש ובעיקר היום, נהגו כך הילדים בבית הכנסת שהתפללתי – קהילות החסידים בטבריא.
מאז שאני זוכר עצמי בכל בית כנסת שהתפללתי בשלושים שנות חיי בתשעה באב [בעלזא בתל אביב, לעלוב בירושלים] נהגו כך הילדים. אציין שבירושלים הילדים זורקים 'בובקעס' מסוג קשה ביותר הלא הם האיצטרובלים בעודם קטנים ועגלגלים.
2. ישראל ר. כתב:

גם לי זכור שאספנו בערב תשעה באב את הבובקעס. בבית הכנסת בשכון פאג"י בירושלים היו זוקים למרות שלא היה לרוחם של רב בית הכנסת, הרב בנימין זאב יעקבזון זצ"ל ושל ההונגרים (ואבי ז"ל בתוכם) שבין המתפללים. מאידך, ההונגרים שאבות אבותיהם הגיעו לארץ וכבר נקראו "סאברעס" ("צברים" – בעברית) בבית הכנסת בבתי הונגרים בירושלים, היו זורקים.

היום אני חושב, שרק "מספרים" על זה אבל אינני מכיר בתי כנסת שזורקים בהם בובקעס.

3. דוד א. כתב:

אני גם זוכר מנהג זה מילדותי שלי בראשית שנות השישים. בערב תשעה באב, בבית הכנסת הגדול שבשדרות סמאטס בתל אביב, היינו הילדים זורקים חרולים כאלה על המתפללים

4. יהודה י. כתב:

בילדותי הייתי מתפלל בבית הכנסת דחסידי ויז'ניץ בבית שמש
ושם נהגו במנהג זה
5. יהודה ז. כתב:
בית הכנסת בו היינו מתפללים בילדותינו- בית כנסת מוהליבר בבני ברק (כיהנו שם ברבנות: הרב אליהו שולזינגר [מחבר יד אליהו על הירושלמי], הרב שלום צוקרמן [אחיו של הרב אברהם צוקרמן מכפר הרוא"ה], הרב זאב זלצר – זכרונם לברכה, ויבדלו לחיים ארוכים הרב יהושע מגנס [חתנו של הרב שלום צוקרמן], וכיום הרב אהוד שפירא לאוי"ט), נהגנו גם כן כך בילדותינו. אצלנו קראו לזה: בומקלך.
לילד שהיה לו גם קנה חלול (ממתכת או מפלסטיק) ובאמצעותו היה נושף את ה"בומקלה" על מישהו אחר, היה נחשב יותר!!
6. חנוך ג כתב:
אצלנו בשיכון הפועהמ'ז ביד אליהו הילדים זרקו בונקלך/גולגלך. זכרוני שאבי ע'ה היה מן הלוחמים נגד זה.
ב'ה לא ראיתי מעין זה כבר עשרות שנים.
יה"ר  שנזכה לבניין שלם.
7. איל ד. כתב:
מרתק.
אני בעד חידוש המנהג. כאן, עכשיו ולאלתר.
8. יחיאל ו. כתב:
גם אני זוכר מצעירותי בבני ברק [הגעתי לארץ בגיל 14] את המנהג של זריקת  בובקעס  בתשעה באב. כל הרחובות היו מלאים מהבובקעס. בבית כנסת שלנו ירחי כלה שע"י ישיבת פוניבז זה היה המנהג הפשוט, ומי יעיז להתנגד למנהג ישראל. סיפרו לי שבאחד התלמודי תורה בעיר, המלמד בחן את תלמידיו מה הן החגים, והאחד מהן מנה גם את תשעה באב בתור חג. ולשאלת המלמד ענה התלמיד בתמימותו בגלל שזורקים בובקעס.. כבר הרבה שנים שבחוגי הליטאים המנהג הזה כבר לא קיים.
9. שמואל א. כתב:
גם אני ואחי התאום וכל חבריי בשיכון הפועל המזרחי שבגבול שכונת שפירא וקריית שלום
נהגנו להשליך את קוצי תשעה באב על מתפללי בית הכנסת והשתדלנו מאוד לכוון ולפגוע.
זה היה חלק מ"מצוות היום". כילדים חשבנו שבקצת מכאוב שבפגיעה אנחנו מסייעים
למתפללים לחוש באבל, ולא זכור לי שהמבוגרים התרעמו עלינו על כך..

10. יוסי ל. כתב:

גם אני זוכר מילדותי. ביקרתי אצל סבי ר' יהודה אהרן לייכטר ז"ל בקרית אתא (אז כפר אתא). סבי התפלל בשטיבל של גור. וגם שם אספו הילדים מלא חופניים מפרי האזדרכת ונמטירו אותם על המקוננים, שישבו על ספסלים הפוכים ברחבה שלפני השטיבל.

11. נתנאל ר. מספר:

היה זה לפני שנים רבות.קיץ שנת תשל"ג. הייתי- התארחתי אצל סבי וסבתי  בשכונת בתי רנד בירושלים, אותה ייסד זקני רבי מנדל רנד.
זו השכונה בה ביליתי שנים הרבה מחיי הצעירים . בערב ט באב קטפנו אני וחברי מבתי מונקטש הסמוכה כמות נכבדה של בובקעס מעץ הברוש בגינת השכונה. בליל ט באב אני לא זרקתי אבל היו שזרקו.
ולמעשה: עד לפני שלושים שנה הילדים היו יוצאים לאסוף בובקעס. היו שחיפשו קטנים ורכים המהדרין היו מחפשים גדולים וקשים…  ובט' באב היו מתרכזים בפינות בית הכנסת ובכניסה, משם היו מקיימים מנהג אכזרי זה. באותו הזמן היו הופכים את השולחנות בבית הכנסת והיו יושבים בתוכם. שם גם היו הילדים מחביאים את אוצרותיהם. עם קניית השרפרפים וגדילת ילדי השכונות מסביב וכן קצת חינוך ותרבות שבאה לעולם…ברוך ה' מנהג זה נעלם.
נתנאל רוזנבליט.
נ.ב. אם  נלך שבעים שנה אחורה, אבי רבי מנחם מנדל שליט"א מספר: היו שעשו זאת לשם קצת שמחה והיו שעשו זאת באכזריות. הוא עוד זוכר איך אדם מבוגר זרק בובקעס בכוח רב ופגע בבעל הקורא רבי פישל גרובר תיכף צמחה חבורה על המצח ענקית, נורא!
12. שמחה ש.
לר' אבישי

כיון שלא ראיתי את הרשימה שלך על "קוצי תשעה באב"
ושם ראיתי את בקשתך לעדויות על זריקת בונקעלך ב-תשעה באב.
גם אצלנו בשיכון ה' בבני ברק-בבית הכנסת בו גדלתי
ונראה לי שהיה זה בכל השכונה-נהגו במנהג הזה
היו מנסים להשיג צינור פלסטיק שבו מכניסים את חוטי החשמל-צינור קשיח
ולעתים גם קצת בעיגול ואיתו היו יורים את הבונקעלך
אינני זוכר בוודאות, אבל בימי נערותי הייתי מתארח רבות אצל דודתי שגרה במושב יסודות
זהו מושב של פא"י(ז"ל) במועצה איזורית נחל שורק. זהו ישוב של אנשים יראים ושלימים מה שנקרא.
והייתי שם כמה פעמים בתקופה של ט' באב-ונדמה לי שגם שם היה מנהג זה נהוג
בברכה
שמחה

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

כתבו אלינו:

rambaml1@gmail.com

Read Full Post »

בע"ה

אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן

רשימה לפרשת דברים

לפני שנים נכנסתי לביתו של רב נכבד בתל אביב. עקב מעבר דירה זימן אותי לבחור ספרים מספרייתו העשירה לספריית הרמב"ם.

גלגלתי עמו שיחה על סופרים וספרים. לאחר התלבטות ארוכה שיתף אותי בסיפור הבא:

אחרי חתונתי באה הצעה לערוך את ספר חדושי רבינו חיים מטלז על הבבות. מדובר היה באוסף פתקים ודפים, שהיה צורך לערוך מפה ומשם. כדי לצרף לעניין אחד הייתי צריך להשלים משלי.

הציעו לי סכום גדול יותר אם אוותר על שמי כעורך הספר. הסכמתי כי באותה עת הייתי נצרך לכסף.

אכן כתבו "חבר תלמידים" בשער.

על זה נאמר: כשם שמקבלים שכר על הדרישה – כך מקבלים שכר על הפרישה.

 

שער הספר. בני ברק תשכ"ה 1965

 

הערה בגב שער הספר

———————————

בשבת שעברה נסתלק לבית עולמו באריכות ימים ושנים ר' שמואל אשכנזי.

איש ספר, בעל זכרון אדיר, שהיה כתובת לשאלות וחקירות בכל מכמני הספרים.

 

י"א טבת תרפ"ב – כ"ה תמוז תש"ף. מקור: ערכו ב"ויקיפדיה".

מיוחדים הם הספרים שקבצו בהם תלמידיו מרשימותיו ונקראו בשם "אלפא ביתא דשמואל זעירא".

כרך א: בעריכת שמואל אברהם תפלינסקי. תש"ס (2000). כרך ב (א-ב): בעריכת יעקב ישראל סטל. תשע"א (2011).

בהקדמה לחלק הראשון מופיעה רשימת הפרסומים של ר' שמואל אשכנזי.  סך הכל 295 פריטים כמניין "כי כבר רצה הא' את מעשינו".

אני מבקש להפנות תשומת לב לדברי המביא לבית הדפוס אודות סוגי הפרסומים, כפי ששמע מר' שמואל בעצמו:

"יש בהם אשר כתב בהם מאלף עד תו

ויש בהם אשר "רק" סגנן וערך בתוספת נופך משלו

ויש אשר "הסתפק" בהם בציון מ"מ ובהערות והארות זעיר שם וזעיר שם"

"יש בהם אשר כתב בהם מאלף עד תו",  למרות זאת בספרים אלו לא מופיע שמו כמחבר.

וכן כתב המלבה"ד: ידעתי גם ידעתי, כי יצאו מתחת ידו כמה וכמה ספרים ומאמרים שאינם חתומים בשמו…

 

אנחנו אמונים על דברי חכמינו: כל האומר דבר בשם אומרו – מביא גאולה לעולם (מסכת מגילה דף טו).

יש לברך על כל 'הרמת מסך' ונתינת התודה למי שכתב ותרם מידיעותיו לספר.

שבת שלום

אבישי


*סוֹפֵר צְלָלִים הוא כינויו של אדם הנשכר לכתוב ספר או נאומים עבור אדם אחר, כשהקרדיט לכתיבת הספר אינו ניתן לו אלא למי שמשלם לו. (מתוך: ויקיפדיה).


ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

rambaml1@gmail.com

Read Full Post »

בע"ה

וְזֶה-יִהְיֶה לָכֶם, גְּבוּל צָפוֹן:  מִן-הַיָּם, הַגָּדֹל, תְּתָאוּ לָכֶם, הֹר הָהָר.

פרק לד פסוק ז

רשימה לפרשת מטות – מסעי

אחת הסוגיות הגיאוגרפיות/התנ"כיות הסבוכות היא איתור המקומות המציינים את גבולי ארץ ישראל.

אנחנו מכירים ארבע מערכות של גבולות הארץ:

  1. גבולות ההבטחה בברית בין הבתרים (בספר בראשית).
  2. גבולות מצוות ירושת הארץ בפרשת מסעי (בספר במדבר).
  3. גבולות עולי מצרים.
  4. גבולות עולי בבל.

לכל גבול יש משמעות הלכתית.

אנחנו נתמקד ברשימתנו בצד הצפוני של גבול עולי מצרים.

הנקודה הצפונית המוזכרת בתנ"ך בכיבושי יהושע היא "בעל גד", הנמצאת בבקעת הלבנון. היא מוזכרת בשלשה מקומות בספר יהושע בפרקים יא-יג. לראשונה כאן:

מִן-הָהָר הֶחָלָק, הָעוֹלֶה שֵׂעִיר, וְעַד-בַּעַל גָּד בְּבִקְעַת הַלְּבָנוֹן, תַּחַת הַר-חֶרְמוֹן; וְאֵת כָּל-מַלְכֵיהֶם לָכַד, וַיַּכֵּם וַיְמִיתֵם (פרק יא פסוק י"ז).

בעל גד מזוהה כיום עם העיירה בעל בק בבקעת הלבנון צפונית מזרחית לבירות.

הרוצה להעמיק בסוגיה יפנה לספרו של יהודה לנדי "שלש ארצות לשביעית". ירושלים תשע"ד, בפרק על תחום עולי מצרים – הבנה גיאוגראפית. ראו נא כאן

תמונה מתוך ספר "שלש ארצות לשביעית".

כדרכנו בבלוג זה אנחנו מבקשים להסב את תשומת לבכם להארה ביבליוגרפית בספרותנו התורנית.

קבלתי השבוע בקשה מהרב אהוד אחיטוב נר"ו רב הישוב "בני דקלים", מרבני ההלכה של מכון התורה והארץ ורעי משכבר הימים לספסל הלימודים ב"מרכז".

הרב אהוד הפנה את תשומת לבי למחיקה בפירוש המשנה "מעשה ארג" לרבי מקומרנא, רבי יצחק אייזיק ספרין, כפי שנראה מעותק המצוי במאגר "אוצר החכמה". עותק זה הוא דפוס צילום שנעשה בניו יורק בשנת תשי"ד (1954).

התבקשתי לבדוק  בעותקי הספריה את המקור כפי שנדפס במהדורות הראשונות.

השויתי עם עותק שלנו במהדורת למברג תרל"ג (1873) ואכן שם אין מחיקה !

במה המדובר?

הפסקה עוסקת במעמד של העיר עכו ושל העיר בירות הנמצאים בגבול עולי מצרים. המחבר פוסק שיש בגבול עולי מצרים  קדושה – "קדוש יאמר לו" – באדמה וביושביה !

ועד היום מי שקונה קרקע בכיבוש מצרים כגון עכו ובראט  וכיוצא מה שהיא מכיבוש ראשון הרי הוא חל עליו קדושת ארץ ישראל מימות אברהם, קדוש יאמר לו, ולא נעבד  בשביעית אבל נאכל שלא גזרו שם על הספיחין

וזה יסוד מוסד לא יזיזו אותו כל הרוחת שבעולם, לישראל הקונה קרקע בכיבוש מצרים הרי הוא בקדושות הארץ לכל דבריה מן התורה, קדוש יאמר לו והנקבר שם הוא קבור בארץ ישראל

מדוע נמחקה "בראט" – היא העיר בירות – מהמהדורה המאוחרת?

האם סבר מאן-דהו שבירות אינה כלולה בתחום עולי מצרים והגבול עובר דרומית לה (כדעה המובאת בספר "אדמת קודש", שהגבול עובר בנחל הליטאני, קראו בפרק על תחום עולי מצרים – הבנה גיאוגראפית כאן)?

אשמח לשמוע את דעתכם!

הוסיפו תגובה לרשימה או כתבו נא אלי לכתובת הספריה  המופיעה למטה.

שבת שלום

אבישי

 


נספח:

איך הגיע הרב אהוד לכל זה? —סיפור בפני עצמו.

ראו נא מכתבו ובו השתלשלות העניינים:

 

ב"ה י"ד תמוז ה'תש"פ

לכבוד

… אבישי אלבויים שליט"א

שלום רב וברכת ה' עליכם

שמחתי לדבר אתך ואשמח גם להבא בעזרת השי"ת.

בהמשך לשיחתנו אקדים שאני עורך תשובה (כנראה טיוטה) שנשאל זקני הסבא רבה שלי. שמו היה רבי נתנאל חבובא זצ"ל והוא היה סבא ישיר של אבא שיח' שקרוי כשמו, הוא נולד הרבה אחרי  שסבו נפטר. הסבא רבה היה ראב"ד בדמשק עד שנת תר"ס כשבאותה שנה עלה לירושלים בה למד עם חכמי המקובלים ונפטר בשיבה טובה בשנת תרע"ז.

השאלה הייתה האם צריך לנהוג קדושת שביעית בפירות וירקות שגדלים בעיר בירות? כשלא ידוע מי השואל כשיתכן שזה אחד מבניו שידוע שהיה חי תקופה מסוימת בעיר בירות.

כפי הנראה השואל בשאלתו זכר שהתוס' יו"ט סבר שהעיר בירות היא בתחום עולי מצרים והסבא ע"ה כותב לו שהדברים אינם כתובים בתוס' יום טוב אלא בפירוש "מעשה אורג" כשהוא מצטט אותו מילה במילה, כפי שרואים בצילום של המהדורא הראשונה שנדפסה בניו יורק בברכת בנו של האדמו"ר, אך לא מצוין באיזו שנה.

הבעיה היא שדווקא המילה העיקרית "ברת" שסבא מצטט בשמו הושמטה מה במהדורת הצילום. (הדבר בולט שחסרה שם מילה כי יש רווח באמצע שורה). וכפי הנראה בעקבות אותה השמטה זו היא גם הושמטה גם במהדורות הבאות.

לענ"ד ברור שלפניו של הסבא הייתה המהדורא הראשונה, כי התשובה נכתבה לפני למעלה ממאה שנה, שהרי הוא נפטר לפני 103 שנה בירושלים, ועד פטירתו לא יצאה מהדורה נספת. כך שבין אם הוא כתב את התשובה בהיותו בדמשק ובין אם הוא כתב אותה כבר בירושלים, לא הייתה לו מהדורה אחרת.

ניסיתי באוצר החכמה אכן יש שם משניות בהוצאת המהדורה הראשונה, אך לא בסדר זרעים. כמו כן בדקתי בהיברובוקס ושם הם בכלל לא מופיעים. גם בספריה הלאומית לא מצאנו.

אשמח ואודה לך, אם תמצא אותו בספריית הרמב"ם ותשלח לנו צילום של "מעשה אורג" מס' שביעית פ"ו מ"א במהדורה הראשונה.

בברכת התורה והארץ

אהוד אחיטוב  

——

ב"ה ל' תשרי א' דר"ח מר-חשוון ה'תשפ"א

לכבוד

ידידי ורעי

הרב אבישי אלבויים שליט"א

שלום וברכה שבוע טוב וחודש טוב וברכת ה' עליכם

זיהוי של "ברטא" כעיר בירות

כיוון שראיתי שיש המשך להתכתבות בנושא שהעלנו לפני כשלושה חודשים, מצ"ב בהמשך לשאלת הכותבים שלא ברור אם כן "ברטא" היא העיר בירות?

אכן זה נושא התשובה של מו"ז הרב נתנאל חבובא זצ"ל כשבתחילה הוא מתייחס בספקנות ש"ברטא" היא אכן בירות עם ההשלכות שיש לכך שלדעת המעשה אורג היא בתחום עולי מצרים.

אך לבסוף הקרבן נתנאל מאשש את דברי המעשה אורג לאור דבריו המפורשים בדברי רבי אשתורי הפרחי בספרו כפתור ופרח, מהדורת בית המדרש להלכה בהתיישבות פרק יא כשבתחילה הוא דן היכן הוא הור ההר, ואז הוא כותב:

"לדעת זה ההר אי זה הוא ואנה הוא מקומו טרחתי זמן מרובה ויגעתי ומצאתי תהילות לאל דע כי מן ההר הסמוך לעכו והוא הר הכרמל ואל הצפון ימצאו קצת ראשים בים יבואו וגם בשטח הארץ כמו צור וצידון ובירות וכו'

וכן בהמשך דבריו שם ד"ה גבול צפון, כשהוא מתאר את הגבול הצפוני של ארץ ישראל, הוא מתייחס לזיהוי של "ברטא" כבירות:

"אל בירותא קורין לה היום בירות בתיו דגושא, ובפירקא דחסידי הוא שנזכר אלעזר איש ברתא".

לכן, אך טבעי הדבר שרבים מתלמידי החכמים שבכל הדורות העוסקים בגבולות הארץ בהלכה, הסתמכו על דברי הכפתור ופרח, ובוודאי בזיהוי מקומות מרכזיים שמבוססים על מסורת רבת שנים, כמו בנוגע לעיר בירות. ולכן גם טבעי הדבר שגם האדמו"ר מקאמרנא זצ"ל יקבל הנחת יסוד זה. ויהי רצון שנזכה בעזרת השי"ת לכוון לאמיתה של תורת אמת.

בברכת התורה והארץ

אהוד אחיטוב

————————————–

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

כתבו אלינו:

rambaml1@gmail.com

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

Read Full Post »

בע"ה

לָכֵן, אֱמֹר:  הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת-בְּרִיתִי, שָׁלוֹם.

במדבר פרק כה פסוק יב

רשימה לפרשת פינחס

שער תדפיס מאמר שנדפס בקובץ לכבוד פרופ' טור סיני בשנת תשי"ז (1957). בראש השער הקדשת המחבר: לספריית הרמב"ם, בזכר טוב, ניסן

בספריית הרמב"ם מאות תדפיסים. מה הם תדפיסים?

תדפיסים הם דפים בודדים המהודקים יחדיו ובהם מאמר בודד שנדפס בבמה כלשהיא. צורתם כמי שנתלשו מתוך חוברות או ספרים שבהם נדפסו.

פעם היה מקובל לתת כמות גדולה של תדפיסים לכל כותב של מאמר כדי לחלק  בין מכריו. סוג של  "שכר סופרים".

גם אני כשכתבתי מאמרים לכתב העת "המעין", לפני כשלושים וחמש שנים, קבלתי בדואר מעטפה עבה ובה עשרות עותקים של המאמר. עותקים המונחים כאבן שאין לה הופכין במשרדי.

מה החשיבות לתדפיסים של מאמרים שנדפסו כבר בבמות שונות?

יש להם ערך אם יש בהם הקדשות של המחבר או הערות ותיקונים בכתב ידו על הנדפס.

שער ידני (חסר במקצת) בכתב ידו של המחבר' בנימין ליפקין.  מצורף לתדפיס מאמר "סמכות החקיקה של הציבור". נדפס בחוברת "סיני". שבט-אדר תש"ט (1949).

בגיליון "סיני" חודש ניסן-אלול  תש"ט (1949) פרסם ר' בנימין ליפקין מאמר על "סמכות החקיקה של הציבור". הימים הם ימיה הראשונים של המדינה והנושא רלוונטי מאד. ר' בנימין היה עילוי ונמנה על צוות תלמידי החכמים במכון הרי פישל בירושלים.  הוא נפטר צעיר וכתביו כונסו לספר "בני בנימין" שהמכון הוציא לאור בשנת תשנ"ו (1996). גם מאמר זה על סמכות החקיקה של הציבור חזר ונשנה שם.

שער הספר. דברי שבח מופלגים לזכרו נכתבו בהקדמת הספר. ראו נא כאן.

בספריית הרמב"ם יש תדפיס של המאמר ב"סיני" עם הערות בכתב יד המחבר.

מעניין לראות שרוב גדול של ההערות נכנסו לתוך המאמר במהדורא בתרא – בספר "בני בנימין" ומיעוטן נותרו בחוץ.  ברשימה נעסוק בהערה אחת כזאת.

בדף המצורף להלן, מתוך פרק ז של המאמר, יש חמש הערות. מהן קצרות ומהן ארוכות. רובם ככולם שובצו במהדורה בתרא.

דווקא ההערה הארוכה מכולם, זו שנמצאת בשולי העמוד משמאל, לא נכנסה למאמר המכונס בספר !

 

אמנם כשבודקים את המאמר עצמו רואים שישנה השמטה גם בגוף המאמר, שאליה מתייחסת ההערה.

יש כאן השמטה מכוונת, שאומרת דרשני !

נצטט את ההשמטה מגוף המאמר:

(ולחינם העיר על זה ווייס ב"דור דור ודורשיו" ג, ע' 217-225: הרי כמה גזירות ותקנות נתחדשו אחר חתימת התלמוד)

וההערה הנוספת בצידה:

אמנם א"ה וויס מעיר שם  שאנו מוצאים בספרות הגאונים ועוד אחרי חתימת התלמוד לימודים חדשים וכו', וע"ז יש לדון במקו"א,  ואנו בדיוננו זה בשטח התקנות באנו להעיר שע"ז אין איש חולק שאפשר לתקן ולגזור אחר חתימת התלמוד ואין זה בכלל הוספה ע"ד התלמוד.

יש להניח בסבירות גבוהה שההשמטה המאוחרת נעשתה בשל הזכרת החכם אייזיק הירש וייס וספרו "דור דור ודורשיו".

תמונת א"ה ווייס. המקור: ויקיפדיה

א"ה וייס היה מורה לתלמוד ב"בית המדרש" בוינה. נפטר בשנת תרס"ה (1905).  הרוצה להכירו יקרא את ערכו ב"ויקיפדיה".

שיטתו של א"ה וייס ב"דור דור ודורשיו" בוקרה בחריפות על ידי ר' יצחק אייזיק הלוי בספרו "דורות ראשונים".

 

שבת שלום

אבישי


ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

כתבו אלינו:

rambaml1@gmail.com

 

Read Full Post »

בע"ה

"מה טובו אהליך יעקב, משכנותיך ישראל"

רשימה לפרשת בלק

סימן לבית יהודי היא המזוזה בפתח.

יש הידור להניח בפתח הבית מזוזה גדולה, שנכתבה על ידי סופר אומן וירא שמיים.

גם בפתח ביתי יש מזוזה מהודרת. מזוזה שכתב אפרים איובי הי"ד תושב כפר דרום, שהיה נהגו האישי של הרב דרוקמן הי"ו ונרצח בכביש חוצה יהודה בואכה חברון בתאריך כ"ג בחשוון תשנ"ד  (7/11/1993). מזוזה זו הולכת עמי מדירתי הראשונה ועד היום.

מה יעשו העוברים דירה במזוזה מהודרת הקבועה בפתח והם חפצים לקחתם עימם?

האם מותר להעתיק את מזוזות מהבית הישן לביתם החדשה?

על כך תקראו בהערה הבאה.

השבוע הראה לי מר חנניה וינברגר הערה בכתב ידו של הרב ראובן מרגליות זצ"ל. הערה המופיעה בשולי אחד מגליונות כתב העת "הפוסק" המונח על מדפי הספריה.

שער חוברת "הפוסק" שנה רביעית, חוברת כ"ז. תל אביב תש"ג (1943)

הרב ראובן מרגליות היה מנהלה הראשון של ספריית הרמב"ם וחנניה וינברגר הוא שאר בשרו הקרוב. ההערה אינה חתומה, אך שנים רבות של עבודה שמשקיע ר' חנניה בהדרת כתבי הרב ראובן הביאו אותו לזיהוי מיידי של מחבר ההערה.

ניסיון לקרוא את ההערה נתקל בקושי, היות ודפי החוברת חתוכים בצדם הימני וחסרות מילים. לצערנו, זה מעשה ידי הכורך שיישר את הדפים בסכין חד.

לאחר עיון, זו ההצעה שלי לנוסח השלם:

[ראה] בדעת [קדו]שים סת"ם [הל'] מזוזה סי' [רצ"א] שכתב [אך לה]חליף [מ]זוזה [כשי]וצא אף [ששוין] או לתת [שאי]נה חשובה [כל כ]ך במקום [הח]שובה אין חשש לכו"ע.

כדי להבין את ההערה, עלינו לפתוח תחילה את חוברת "הפוסק", שעליה נסובה הערתו של הרב ראובן.

השאלה שנשאלה הגיע מבסרביה שברומניה לרב הלל פוסק (שכיהן כרב בטטרונבר הסמוכה).

להלן נוסח השאלה והתשובה כפי שהעתקתי.

שאלה: 

הרב ישעיה מענדל גזר זצ"ל ארציז בעסרביה

בדין הסרת מזוזות מדירה לדירה.

ליד"נ הרב… פוסק נ"י. באתי אליך בשאלה אשר נחשדתי בעיני לפותרה, ובכן עליה דידיה קא רמינא נפשאי להשיבני דבר ברור: באלו הימים עלי להעתיק את מושבי לבית שקניתי, בבית משכני עתה יש לי מזוזות גדולות מהסופר הר' ישראל זצ"ל מטטרבונר ששלמתי בעדן במיטב כספי סכום רב.  וכאשר הדין  נותן לאיסור לקחת  המזוזות מדירה לדירה אחרת כמבואר בב"מ ק"ב, ורצוני לקבוע מזוזות אחרות  תמורתן ואלו הראשונים לקבוע בביתי החדש, אך זאת למפגע לי חשש הירושלמי: קרש שזכה בדרום לעולם בדרום, זכה בצפון לעולם בצפון אצל משכן, ומזה למדו אחרונים איסור החלפת הטלית מצד לצד, ובכן נבוך אני אם יש איסור ג"כ בזה לקחתן ממקומן  הראשון וליתן אחרים תמורתם, בינה זאת ידידי והשיבני חוו"ד.

 תשובת הרב הלל פוסק:

ב. ובדבר המזוזה ששאלת שהשכן היוצא מהדירה רוצה להחליפה, חוכך אנכי להחמיר אפי' בחליפין לאחלופי, ומדייק אנכי מלשון הר"ן ז"ל אפי' כשצריך אותה לבית אחר (פי' שאין בנמצא מזוזה אחרת) כיון דחיילה קדושת שכינה בבית זה אין לסלקה משם, (ויש דעות שהוא מבעה"ת וצריך לדקדק בלשונו) הריטב"א ז"ל עכ"ל. ולכן עצתי לבלי לזוז המזוזות ממקומן ובפרט במקום סכנה אין לנו לעשות שום ערמות וטצדקאות נגד זה.

הרב הלל פוסק פסק להחמיר. רבנים אחרים נטו להקל. הם סמכו על מה שנכתב בספר "דעת קדושים" לר' אברהם וורמאן.

בסימן מיוחד העוסק בדין "לקיחת המזוזות בעת מעבר דירה", בספר "אבני דרך" לרב אלחנן פרינץ, הביא את דעות הפוסקים להקל, על סמך דעת הרב בספרו "דעת קדושים".

וזה מה שרצה הרב ראובן מרגליות להגיד בהערתו:

ראה בדעת קדושים סת"ם הל' מזוזה סי' רצ"א שכתב: אך להחליף מזוזה כשיוצא אף ששוין או לתת שאינה חשובה כל כך במקום החשובה אין חשש לכו"ע.

אפשר להקל לדינא.

שבת שלום

אבישי

———————

הרשימה השבוע מוקדשת באהבה לבתי רננה וחתני הרב מאיר וילדיהם המתוקים: צור, רעי ותמה עם קביעת המזוזה בביתם החדש בעיר שדרות ת"ו.


ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

כתבו אלינו:

rambaml1@gmail.com

Read Full Post »

בע"ה

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה

רשימה לפרשת חוקת

אחת המחשבות שלי בעתיד לעשות תערוכה בספריה לספרים בהם נדפסו אותיות אדומות.

אני אוהב שערים צבעוניים אלו ואוסף אותם אחד לאחד במצלמתי.

אינני יודע אם לכך יש ערך ביבליוגרפי. מהמעט שהצצתי בשערי ספרים עתיקים בלטינית תופעה זו מצויה שם מאד.

שער ספר "משפט המלך". ספר שכולו נכתב לטינית – למעט שתי המילים 'משפט המלך' בדף השער. נכתב על ידי Wilhelm Schickard. דפוס לפסיא 1624. עותק ספריית הרמב"ם

בספרים שלנו התופעה מצויה הרבה פחות. האם מפני שאותיות אדומות מייקרות את ההדפסה? האם יש כאן קושי טכני לביצוע?

ראו נא את הדוגמא  הבאה, המבליטה את קשיי הביצוע.

שער "ספר פרי מגדים", דפוס פרנקפורט דאודר תקנ"ח (1798). הספר בפורמט גדול נדפס באותיות אמשטרדם.

שער ספר "פרי מגדים" לר' יוסף תאומים. ספר יסודי בלימוד ההלכה. דפוס פרנקפורט דאודר תקנ"ח (1798). עותק ספריית הרמב"ם

האותיות האדומות של עמוד השער נראות מהצד השני. בוודאי זו תקלה של המדפיס.

אותיות אדומות הן גם פטנט שיווקי. בשל כך ניתן למצוא שהמדפיסים מבליטים דווקא נתון שמיועד למשוך את הקונים. אולי יש בו מימד של הטעיה.

ראינו דוגמא אחת לעיל ב"פרי מגדים" שנדפס בו אמשטרדם באותיות 'קידוש לבנה'. מקום הדפוס המקורי -פ' דאדר- נכתב בקיצור ובאותיות של 'משיב הרוח ומוריד הגשם'.

דוגמא נוספת בספר "גדולי תרומה", דפוס זולקוב תקס"ט (1809). בשערו באותיות מודגשות מופיע כמו שנדפס "בויניציאה". מקום הדפוס הנכון רשום בלועזית באותיות קטנות.

גדולי תרומה, דפוס זולקוב תקס"ט (1809). פירוש ר' עזריה פיגו לספר התרומות. עותק ספריית הרמב"ם

מבקש לסיים בדוגמא מאוחרת, שהפתיעה אותי מעט.

ספר "אגלי טל" על מלאכות שבת נחשב לספר בסיסי בין עוסקי התורה במסכת שבת והלכותיה.

חיבר את הספר בעל ה"אבני נזר", האדמור מסוכצ'וב, שהיה חתנו של האדמו"ר מקוצק.

הדפסה ראשונה של הספר בשנת תרס"ה (1905) בפיעטרקוב. עותק ממנה מונח לפני. הספר ומקום ההדפסה הובלטו באדום, ויפה עשו. הספר חזר ונדפס בשנת תרצ"א. אינני יודע אם בהוצאה זו השתמשו בצבע האדום.

מהדורה שלישית נדפסה בשנת תש"ט (1949) על אדמת גרמניה. מהדורה זו היא מדפוסי שארית הפליטה. בגב השער מופיעות הנצחות לקרובי המשפחה שנחנקו בתאי הגזים (כך הלשון שם). מהדורה זו מונחת בביתי ירושה מסב אשתי, הרב יצחק נפתלי וויינברג זצ"ל.

ספרי "שארית הפליטה" מצטיינים בדרך כלל בפשטותם ובאיכות הדפסה גרועה.

ולכן הופתעתי מעט למצוא שער איכותי עם אותיות אדומות.

שער "אגלי טל". [גרמניה] תש"ט (1949). עותק פרטי.

שבת שלום

אבישי


ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

rambaml1@gmail.com

Read Full Post »

ממשה עד משה לא קם כמשה

רשימה לפרשת קורח

ספר התשבי לר' אליהו בחור הוא מילון למילים המופיעות בתלמודים ובמדרשים. יש בו 712 ערכים (כמנין תשבי).

הספר נדפס לראשונה בשנת ש"א (1541) בעיר איזנא על ידי מדפיס נוצרי בשם פאול פגיוס.

ספר זה חזר ונדפס כמה פעמים. נציין את מהדורת הורדנא תקס"ה (1805) ומהדורת מרמורש-סיגט תר"ע (1910).

במהדורה אחרונה זו נוסף בעותק הספריה דף שהודבק לספר. על הדף נכתבה מחאה כנגד השמטה זדונית שנעשתה בתוך הקדמת המחבר.

 

ספר התשבי. דפוס מרמורש-סיגט תר"ע 1910. עותק ספריית הרמב"ם (בית ארילה)

שתי פסקאות במחאה זו. הסדר הנכון לקרוא ראשונה דווקא את זו שמופיעה שניה בעמוד.

V ובאמת ראוי שבני עמו יקראו עליו, כמו שאנו קוראין על רבנו משה בן מימון: ממשה עד משה לא קם כמשה. כך יאמרו עליו : מפאולוש עד פאולוש, לא קם כפאולוש.

השמטה זדונית בהוצאה זו ונמצא לנכון בתשבי הוצאת הוראדנא תקס"ה. פאולוש זה – מו"ל, מדפיס ומעתיק התשבי ללשון רומי – נזכר גם בשיר המחבר התשבי בסוף הספר דף צד, ב. והיה אחד מחסידי אומות העולם. זכרונו לברכה.

 

דברים כדורבנות !

הכותב הוא יהודה פריס-חורב, מהדיר ספרי קדמונים. ספרייתו הגדולה נתרמה לספריית הרמב"ם ובעותקים רבים ישנן הערות שלו. דוגמא ראו נא  כאן

מי הוא אותו פאולוש? מה טיבו?

אליהו בחור היה מומחה לדקדוק עברי. פרנסתו מצא כמגיה בבתי הדפוס וכמורה לעברית למלומדים נוצרים. התקופה היא תקופת הרפורמציה בנצרות במאה ה-16 למניינם. אחד מפטרוניו היה פאול (פאולוש)  פגיוס, שהיה כומר והקים בית דפוס בעיר איזנא.

סופו של אותו פגיוס שנרדף על ידי הקתולים וגופתו הוצאה מקברה ונשרפה ברבים. ראו נא כאן הקדשה שכתב בעברית ותיאור תולדותיו (באנגלית).

אחד ממפעליהם המשותפים של אליהו בחור ופאולוש פגיוס היה הדפסת ספרו של בחור "התשבי" בעברית עם תרגום לטיני, עמוד מול עמוד.

 

דף מספר התשבי. עמוד בעברית מול עמוד בלטינית. דפוס איזנא ש"א (1541). הועתק מאתר הספריה הלאומית.

בא ונבדוק יחדיו מה כתב אליהו בחור על פאולוש פגיוס, כפי שנדפס במהדורת הוראדנא תקס"ה.

שער ספר התשבי. דפוס הורדנא תקס"ה (1805). עותק ספריית הרמב"ם

ובבאי הנה תהיתי בקנקנו ומצאתיו מלא ישן ולא הוגד לי החצי מחכמתו וידיעתו ורבים שואבים מי תורתו  ודורש טוב לעמו נאה דורש ונאה מפרש ובאמת ראוי  שבני עמו יקראו עליו כמו שאנו קוראין על רבינו משה בן מיימון ממשה עד משה לא קם כמשה כך יאמרו עליו מפאוליש עד פאולוש לא קם כפאולוש ובראתו הספר הזה אשר חברתי והכיר רב טובו ותועלתו נזדרז מאוד והעתיק אותו ללשון לאטין אשר קראו קדמונינו לשון רומי וחבר שתי הלשונות יחד עמוד לקראת עמוד לא העדיף ולא החסיר. ובכן הסכמנו להדפיסם יחד ונשים עיונינו עליו בכל מאמצי כחנו הוא מצד אחד ואני מצד אחר ונקרא איש אל אלהיו שיצלח את מלאכתנו…

בדפוס מרמרוש-סיגט השמיטו שני [!] קטעים.

ובבאי הנה תהיתי בקנקנו ומצאתיו מלא ישן ולא הוגד לי החצי מחכמתו וידיעתו ורבים שואבים מי תורתו  ודורש טוב לעמו נאה דורש ונאה מפרש [ובאמת ראוי  שבני עמו יקראו עליו כמו שאנו קוראין על רבינו משה בן מיימון ממשה עד משה לא קם כמשה כך יאמרו עליו מפאוליש עד פאולוש לא קם כפאולוש] ובראותו הספר הזה אשר חברתי והכיר רב טובו ותועלתו נזדרז מאוד והעתיק אותו ללשון לאטין אשר קראו קדמונינו לשון רומי וחבר שתי הלשונות יחד עמוד לקראת עמוד לא העדיף ולא החסיר. ובכן הסכמנו להדפיסם יחד ונשים עיונינו עליו בכל מאמצי כחנו [הוא מצד אחד ואני מצד אחר ונקרא איש אל אלהיו] שנצלח את מלאכתנו…

לעניות דעתי, השמטה זו אינה השמטה זדונית  כקביעתו של יהודה דה פריס. 

שני המשפטים שהושמטו מתייחסים למהדורה קמא ואינם רלוונטים לקוראי הדפוס הנוכחי, שכולו עברית.

יש להניח שמשפטים אלו צורמים לאוזן של הקורא.

גם תיאור פאולוש כ'חסיד אומות העולם' טעון הוכחה. ראוי לציין שעל רקע תקופתו היה לו יחס מכובד ליהודים (ראו ערך פִילוֹשמיות  Philo-semitism) .

שבת שלום

אבישי


ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

rambaml1@gmail.com

Read Full Post »

בע"ה

טובה הארץ מאד מאד

רשימה לפרשת שלח

הרב אליהו נחום פרוש-גליקמן (תרנ"ב-תשט"ז 1892-1956)

התמונה מתוך מדורו של מ. ירושלמי. "למשפחותם לבית אבותם". מוסף קהילות של עיתון המבשר.

השבוע נקלעתי למבוכה. הכל התחיל בקונטרס  קטן "עלים לדוגמא", מספר החקלאות בתלמוד, שראיתי במחסן שלנו. קונטרס של ארבעה עמודים. על פי הרישום במפעל הביבליוגרפיה הקונטרס נדפס בשנת תרע"ז 1917, עותק נוסף נמצא רק בספרייה הבריטית.  פריט נדיר.

בראש הקונטרס נרשם בעיפרון: מחירו חצי  בשליק.  מטבע שהיתה מקובלת בזמן שלטון התורכים. מה שמאשש את התאריך שנקבע.

עמוד ראשון מ"עלים לדוגמא". עותק ספריית הרמב"ם.

כדרכם של "עלים לדוגמא" אתה בודק אם בהמשך נדפס כל הספר "החקלאות בתלמוד". מצאתי שנדפסה בשנת תרע"ט 1919 רק חוברת ראשונה: הגפן. יותר לא יצא.

 

מתוך דברי ההקדמה לחוברת זו למדתי שהמחבר היה מחוגי הרב קוק זצ"ל, שבהמלצתו נדפסה החוברת על ידי הסתדרות (דגל) ירושלים.

 

 

המחבר, אליהו מנחם פרוש-גליקמן היה באותה עת תלמיד חכם צעיר, שהתמנה זה עתה להיות משגיח בתלמוד תורה הירושלמי "עץ חיים" לצידו של ר' אריה לוין. תפקיד אותו מילא במשך עשרות שנים.

חוברת זאת עוררה בי עניין. נדמה שזאת תופעה יוצאת דופן שצורב צעיר עוסק בפן התורני-חקלאי. ואולי היא מסימני התקופה דאז של ייסוד המושבות החקלאיות בארץ ישראל המתעוררת. אין להתפלא שהרב קוק זצ"ל תמך ביוזמה זו.

החוברת זכתה להסכמתו של הרב יחיאל מיכל טיקוצינסקי, מנהל ת"ת "עץ חיים".  גם הוא היה ער לחידוש שבחיבור זה, ועל זה העיר בהסכמתו:

"אין כל חדש לתלמוד תורה וישיבת עץ חיים שאחד מתלמידיה יחבר ספר תלמודי, אבל חדש הוא שאחד מפרי עץ חיים יעריך ספר על עץ השדה שבתלמוד, וחדשה היא בכלל עבודתך זו בספרותנו התורנית".

חיפוש אחר פרטים נוספים מחיי המחבר העלה שהיה מתנגד חריף לציונות ולמדינה הציונית.

בקובצי "משמרת חומותינו" של נטורי קרתא נדפסו מאמרים שלו המשקפים סגנון חריף ובלתי מתפשר.

לדוגמא, מאמרו "אשרי מי שלא חטא ומי שחטא ישוב" , הפורס את משנתו נגד השתתפות  בבחירות  (ומתייחס גם לתקופת המנדט מראשיתו).

ר' אליהו נחום היה דמות מובילה ומשפיעה בנטורי קרתא ואף כיהן כחבר הנהלה. התרשמתי מההספד על  "יהודי ירושלמי זקן" המתאר את דמותו.

אז…

רבי אליהו נחום פרוש-גליקמן, תלמיד חכם ירושלמי—

האם אתה מחוגי הקנאים של נטורי קרתא או מחוגו של הראי"ה קוק?

או אולי גם וגם…?

 

שבת שלום

אבישי


נ.ב.

בילדותי גרנו בחיפה בשכנות לרב מנחם צבי ברלין שליט"א, כיום ראש ישיבת הרב חיים עוזר בבני ברק.

בנו אלעזר, בן כיתתי, סיפר לי שאביו בא ממשפחה ירושלמית וותיקה. כשאביו של הרב ברלין השתדך עם ארוסתו היה זה מפגש בין שתי משפחות. האחת תומכת ומעריצה את הרב קוק זצ"ל והשניה מתנגדת. בגלל מסורת משפחתית זו,  כשעלה שמו של הרב קוק בביתו של הרב מנחם צבי ברלין לא אפשרו לומר ולו מילה אחת בגנותו.

תיקון:

מכירי תולדות משפחת ברלין עדכנו אותי שאביו של הרב ברלין היה תלמיד בישיבת מרכז הרב. הוא מצולם בתמונת המחזור של ראשוני התלמידים בישיבה (שנדפסה גם כגלויה). בניו נהיו בריסקאים. בסלון ביתו היתה תלויה כל השנים תמונת הרב קוק זצ"ל עד שבערוב ימיו בניו  הסירוה. למרות הנטיה של הבנים לבריסק הם שומרים על כבודו של הרב קוק זצ"ל כפי שהתחנכו בבית אבא. לפיכך יש לדייק כי אין קשר להנ"ל ולמשפחת אמו של הרב ברלין, היא משפחת זייבלד הירושלמית.

 


ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

כתבו אלינו:

rambaml1@gmail.com

Read Full Post »

בע"ה

וְהָאִ֥ישׁ מֹשֶׁ֖ה עָנָ֣ו מְאֹ֑ד מִכֹּל֙ הָֽאָדָ֔ם אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה.

רשימה לפרשת בהעלותך

מעלת הענוה גדולה היא. אמרו  בתלמוד הירושלמי בשם רבי יצחק בר אלעזר: מה שעשתה חכמה עטרה לראשה – עשתה ענוה עקב לסולייתה. (ירושלמי ,שבת פרק א הלכה ג).

נהגו חכמי הספרדים להוסיף בחתימת שמם את ראשי התיבות ס"ט. ישנם כמה אפשרויות לפענוח ראשי התיבות. יש אומרים שהם סיפיה טב (=סופו טוב) ויש אומרים שהם "סין טין", כלומר עפר ואפר או רפש וטיט.

הנה שתי דוגמאות:

א.   בשער ספר ברך משה (ליוורנו תקס"ט 1809) מופיעה הקדשה בכתב יד ספרדי חצי רהוט.

שער ספר "ברך משה", ליוורנו תקס"ט 1809. המחבר: רבי משה גאלנטי. עותק ספריית הרמב"ם

 

ההקדשה היא של בן המחבר, החותם "כ"ד (כה דברי) שועל בן ארי, קטן מכל שבטי [ישראל], הצעיר יהונתן גאלנטי ס"ט.

כך הוא פענוח מלא של ההקדשה:

ב. בסוף ספר "אברהם במחזה" לר'  יהושע אברהם קריספין (אזמיר תרכ"ט 1869) מופיעים שמות שני בניו, שלקחו אחריות על הספר:

הצעיר יום טוב קריספין ס"ט, הצעיר יצחק קריספין ס"ט.

 

תשומת לב מיוחדת אני מבקש שתקדישו דווקא לחותמות הידניות.

לרוב החותמות הספרדיות הציוריות יהיה להן חלק עליון ובו שם החותם בצורה נאה (וקשה לפענוח…) וזנב היורד למטה ובו כתוב ס"ט.

ראש שער ספר "אברהם במחזה", אזמיר תרכ"ט 1869. המחבר: יהושע אברהם קריספין. עותק ספריית הרמב"ם

אני מעלה כאן השערה, שצורה החתימה הזאת מבטאת ענוה.

האם רק אני מדמיין בחלק התחתון ציור הדומה לתולעת או לשבלול, כדברי דוד  המלך בספר תהילים פרק כב: ואנכי תולעת ולא איש ?

שבת שלום

אבישי


ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

rambaml1@gmail.com

Read Full Post »

בע"ה

מתג ורסן 

רשימה לחג שבועות

בימים אלו של היציאה מעידן הקורונה והחזרה המדורגת לשגרה – ספריית הרמב"ם עדיין  ללא קהל. אנחנו נותנים שירות מרחוק באמצעות המייל כפי שעשינו בעבר.

בזמן הפנוי שלנו אנחנו במחסן מסדרים ספרים. סוג של עבודת כפיים.  מפה ושם אני רואה עותק מיוחד ואז אני מצלם אותו לימים יבואו.

ברשימתי השבוע כמה זוטות שעלו ובאו.

א. בספר "עדות ביהוסף" (וילנה תרכ"ו 1866) לר' יוסף בן יצחק רוזין מטלז, חותנו של רבי יעקב יצחק ריינס, מופיעה מחיקה באחד מעמודי ההקדמה. עולה השאלה": מה מסתירים?

בדקתי בעותקים סרוקים במאגרים השונים. באוצרות התורה ובהיברובוקס מופיעה אותה המחיקה. באוצר החכמה המילה חסרה.

מה מסתירים?

הנה העתקה של הקטע כולו:

[זולת אשר באמת לא לגדולים בארץ יצאתי בספרי זה, כי המה עומדים על המקור, ואינם צריכים למים (—מחיקה—) כאלה אשר אני אצוק היום, ורק לאנשים אשר כערכי ולחברים המקשיבים לכל דבר תורה, המובא לפניהם, לאלה שמתי מטרה החפץ הלזה –] 

 

הניגוד הוא בין הגדולים אשר עומדים על המקור ואינם צריכים למים מסוג אחר , שהמחבר יוצק

בהתחלה חשבתי שיש כאן ביטוי חריף כדוגמת מים סרוחים. לאחר עיון נוסף (ובהסתמך על הקצה של האות אלף הבולטת כלפי מעלה)   נדמה לי שהביטוי הוא מעודן: מים שאובים, שהם הניגוד למי מעיין מקוריים.  האם בשביל זה היה צורך לתקן את כל העותקים?

ב. ספר טור על יורה דעה, "בית ישראל", מהדורה ראשונה עם פירוש דרישה ופרישה (לובלין שצ"ה 1635).  ספר עב כרס.

על חודי הדפים כתוב שמו "בית ישראל על יורה דעה". תופעה נדירה. זו גם שאלה הלכתית בהלכות שבת (שש"כ, כח, ב).

מבט ספרני טהור. יש שאלה במחקר כיצד הניחו פעם ספרים על המדפים.

בספר "הספרים על מדף הספרים" של הנרי פטרוסקי (תל אביב, עם עובד, תשס"א) מוקדש לכך דיון מיוחד בעמודים 126-127.

התמונות הבאות מתוך ספר זה והן לקוחות מתוך איורים עתיקים (א. 1499, ב. 1665 למניינם).  אפשר להבחין בשני מצבי הנחת ספרים: א. בערימה, ב. בעמידה כאשר חודי הדפים כלפי חוץ.

בשני המצבים מתבקש לסמן את שם הספר על קצות דפיו כפי שנעשה בעותק "בית ישראל" שלפנינו.

א.

הספרים שבפינה הימנית העליונה מונחים אחד על גבי השני.

 

ב.

ספרים מונחים במדפים אחורי המוכר. שימו לב ! חודי הדפים בחזית.

 

ג. בגב דף השער בספר "כנסת יחזקאל" (סדילקוב תקצ"ד 1834) מופיעה האזהרה השגרתית על שמירת "זכויות יוצרים": להוי ידוע שיש ת"י המביא לדפוס הסכמות על משך יוד שנים ולא נחשד שום אדם לפרוץ פרץ להדפיס הספר הנ"ל…

אבל הכותרת… מתג ורסן.

האם אנחנו זקוקים למתג ורסן כאחת הבהמות?  

"אל תהיו כסוס כפרד— אין הבין. במתג ורסן עדיו לבלום" (תהלים פרק לב).

נחמד.. לא?

 

חג שבועות שמח

שבת שלום

אבישי


ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

rambaml1@gmail.com

Read Full Post »

בע"ה

וּמִשְׁמַרְתָּ֗ם הָאָרֹ֤ן וְהַשֻּׁלְחָן֙ וְהַמְּנֹרָ֣ה וְהַֽמִּזְבְּחֹ֔ת וּכְלֵ֣י הַקֹּ֔דֶשׁ אֲשֶׁ֥ר יְשָׁרְת֖וּ בָּהֶ֑ם וְהַ֨מָּסָ֔ךְ וְכֹ֖ל עֲבֹדָתֽוֹ.

במדבר פרק ג פסוק לא

 

בשעה טובה סיימנו להתקין את משחק "אתגר הכתר" בספריית הרמב"ם.  המשחק בנוי מחמש תחנות שונות ובהן ישנם אתגרים המשלבים לימוד וכיף. המשחק מיועד לכל גווני הציבור התל-אביבי. אחרי תקופת הרצה נפתח אותו לקהל הרחב. פרטים יפורסמו בבוא היום.

לפניכם צילום של אחת התחנות: "שולחן הרמב"ם". על השולחן מוטבעות ידיעות על הרמב"ם שבעזרתן יש לפתוח מנעולים ולפענח צפנים סמויים.

 

"שולחן הרמב"ם" בספריית הרמב"ם (בית אריאלה)

 

ולהבדיל,  במשכן היו כלי קודש: ארון, שולחן, מנורה וכלים נוספים.

בית הכנסת בהיותו "מקדש מעט" מסמל את המשכו של המשכן. מכאן פתח למסע הבא.

אמר ריש לקיש: כל מי שיש לו בית הכנסת בעירו ואינו נכנס שם להתפלל – נקרא שכן רע. (מסכת ברכות דף ח).

הגאון מווילנא מסביר שכל יממה מתחלקת לארבעה חלקים. כנגד שלשה מהם יש זמני תפילות ואילו הרביעית  – היא זו של מחצית השניה של הלילה, בה אדם קם ממיטתו ולומד תורה בביתו.

לפי המקובלים כנגד ארבעת החלקים אלו יש ארבעה כלים: מיטה, שולחן, כסא ונר. וסימנם משכן.

מי שלא בא לבית כנסת מאבד שלשה חלקים ולכן נקרא שכן רע. שכן = שולחן, כסא, מנורה. נשאר לו רק החלק האחרון: לימוד התורה בביתו כשקם מעל המיטה.

אמרי נועם. חידושי הגר"א על מסכת ברכות. לפירוש המלא ראו נא כאן

ראשי התיבות של משכן מובאים בזוהר הקדוש בהקשר של אלישע הנביא:

וַתֹּ֙אמֶר֙ אֶל-אִישָׁ֔הּ הִנֵּה-נָ֣א יָדַ֔עְתִּי כִּ֛י אִ֥ישׁ אֱ-לֹהִ֖ים קָד֣וֹשׁ ה֑וּא עֹבֵ֥ר עָלֵ֖ינוּ תָּמִֽיד:

נַֽעֲשֶׂה-נָּ֤א עֲלִיַּת-קִיר֙ קְטַנָּ֔ה וְנָשִׂ֨ים ל֥וֹ שָׁ֛ם מִטָּ֥ה וְשֻׁלְחָ֖ן וְכִסֵּ֣א וּמְנוֹרָ֑ה וְהָיָ֛ה בְּבֹא֥וֹ אֵלֵ֖ינוּ יָס֥וּר שָֽׁמָּה (מלכים ב פרק ד).

בספר הזוהר נשאלה השאלה:  מדוע קדמה מיטה לשולחן ולכיסא?

זוהר הקדוש.פרשת בשלח ח.

אין לי  הבנה בנסתרות. על כן אני מבקש לצרף בנגלה שני מקורות על היחס בין מיטה לכסא ולשולחן.

א. סיפור מקסים על ר' שמחה בונים מפשיסחא.

המיטה מבטאת את קביעות הבית. ש"הוא יודע היכן יניח  ראשו" !

מתוך רשימתו של הרב פינחס הכהן וילמן. "המצווה ומה קודם לה". סיני כרך קלד. 

לקביעות של בית יש ביטוי חי ועכשווי בסרטון קצר של עמותת "אבוקת אור", המטפלת בעיוורים בוגרים בעלי נכויות קשות. ראו נא כאן. העמותה מגייסת כעת תרומות לרכישת דירות.

ב. שולחן ערוך, חלק חושן משפט, בהלכות גביית מלוה, סימן צז סעיף כג.

בעת עיקול הנכסים משאירים ללווה: "מיטה לישב עליה, ומיטה ומצע הראוים לו לישן עליהם".

ומה עם שולחן וכסא?

דעת  פוסקי ימינו שכסא ושולחן הם חלק בסיסי בריהוט הבית כיום.

מתוך ספר "הדין ונימוקו". מחבר: הרב יששכר דוב כהנא. לייקווד. תשע"ב 2012. עמ' קלב

שבת שלום

אבישי


ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

כתבו אלינו:

rambaml1@gmail.com

Read Full Post »

 

וְרָדְפוּ֨ מִכֶּ֤ם חֲמִשָּׁה֙ מֵאָ֔ה וּמֵאָ֥ה מִכֶּ֖ם רְבָבָ֣ה יִרְדֹּ֑פוּ וְנָפְל֧וּ אֹיְבֵיכֶ֛ם לִפְנֵיכֶ֖ם לֶחָֽרֶב.

רשימה לפרשת בהר-בחוקותי

ידועים דברי רש"י: וכי כך הוא החשבון? אם חמשה רודפים מאה – אזי היחס הוא 1/20, ובהמשך התורה מציינת שמאה רודפים את עשרת האלפים (=רבבה), כלומר יחס של 1/100?

כאן למדנו יסוד חשוב באיכות של הכמות. "אינו דומה מועטין העושין את התורה למרובין העושין את התורה".

אחד מענפי המדע, שחכמי ישראל העריכו בכל הדורות, הוא פתרון שאלות מתימטיות. יש מתמיטיקה ברמה פשוטה, זו של בית ספר יסודי. ויש מתימטיקה ברמה גבוהה זו שלומדים בתארים מתקדמים באוניברסיטה. כוונתי לשאלות מסובכות ברמה הגבוהה. חכמי ישראל השתמשו במדע המתימטיקה לחישובים שונים הנדרשים בהלכה.

מכובדי הרב משה לוונטהל, חיבר סדרת הספרים מצויינת "שררה שהיא עבדות": סוגיות ברבנות קהילה.  בספרים אלו ר' משה עוסק בדמוי הרבנים ובתיפקודן בקהילות. הוא המליץ לי לקרוא את ספרו של יעקב מרק "במחיצתם של גדולי הדור" (ירושלים, תשי"ח 1958)  ונימוקו עמו:  "מרק היה בעלים של מלון באתר נופש בליבוי ששם נפשו רבים מגדולי ישראל, ומשום כך יצר קשר בלתי אמצעי עם רבים מהם. אני מאד אוהב את הספר, כי הוא יצא ב-1927, טרום עידן 'טיפולי הפנים' של ספרות הגדולים".

אכן הספר מרתק. כל הסיפורים הם ממקור ראשון ואותנטיים. בפרק על  רבי חיים סולובייציק  ראיתי גם את העובדה הבאה:

 

לפני כשבוע נפטר הרב נחום רבינוביץ, תלמיד חכם בשיעור קומה עצום. הרב שימש ברבנות בקהילות שונות בחו"ל. לאחר עלייתו ארצה היה ראש ישיבת ההסדר "ברכת משה" במעלה אדומים במשך עשרות שנים. הוא היה בעל תואר שלישי במתימטיקה מאוניברסיטת טורונטו. שם כתב את עבודת הדוקטורט שלו בשנת תשל"ג (1973) שעסקה ב"סבירות והסתברות בספרות חז"ל והראשונים". בשנת תשע"ח (2018), לכבוד יום הולדת תשעים של הרב, עבודת הדוקטורט תורגמה לעברית ויצאה לאור. קטונתי מלהבין את סוד כל המספרים והנוסחאות, אך דוגמא להלך מחשבתו של הרב נחום על שילוב תורה ומתימטיקה אפשר ללמוד ממאמר שפרסם בכתב העת תרביץ (כרך מב, תשל"ג 1973)  על "תורת ההסתברות בספרות הרבנית".

 

במלאת שבעה ימי האבל האזנתי להספדים על הרב נחום. המספידים ספדו דרך ה"זום" ודבריהם שודרו בערוץ 7. אחד ההספדים הבלתי שגרתיים היה של פרופסור הלל פורסטנברג, מתימטקאי בכיר, שזכה לאחרונה בפרס "אבל" היוקרתי (המכונה פרס נובל למתימטיקאים). הלל הוא יהודי שומר תורה ומצוות, שבניו למדו בישיבת מעלה אדומים.

פרופסור הלל היה בילדותו תלמיד מחונן של סב אשתי הרב נפתלי וינברג בניו יורק ולמד בישיבה אוניברסיטה אצל הרב סולובייצ'יק. בהספדו מתח קו משותף לרב רבינוביץ ולרב סולובייצ'יק על מקום המתימטיקה בעולמם הרוחני-דתי. מנגד ציין פרופ' הלל את ההבדל בין שני האישים. הרב רבינוביץ, שהיה בעל תואר שלישי במתמטיקה, עסק במתימטיקה שימושית במסגרת ההלכה. לעומתו הרב סולובייצ'יק התמקד בהגותו בצד המופשט של המתימטיקה, וליתר דיוק בצד האסטתי-רוחני שלה.

ממליץ לשמוע את הההספד כאן החל מדקה 39:45 בהנחייתו של הרב יצחק שילת.

 

שבת שלום

אבישי


ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

כתבו אלינו:

rambaml1@gmail.com

 

Read Full Post »

בע"ה

קריאה בחומש

רשימה לשבת פרשת אמור, ל"ג בעומר תש"פ

אנחנו בע"ה בסיומה של תקופה מיוחדת במינה בה התפללנו בחצרות וברחובות.

ביישוב שבו אני דר לפי הוראת הרב המקומי לא הוצאנו את ספרי התורה מבית הכנסת עד השבת האחרונה. היות וכך הווה, לא קראנו בתורה כמה שבתות בספר תורה המקודש.

חילוף לדבר, נהגנו לעשות זכר ולקרוא את הפרשה מתוך חומש מודפס ללא שבעה עולים לתורה, "שלא תשתכח תורת קריאה".  המקור לכך נמצא בספר תניא רבתי לאחד מן הראשונים ונפסק להלכה בהלכות קריאת ספר תורה (שלחן ערוך, אורח חיים, סימן קמג, ב"מגן אברהם" אות ב). קריאה זו אינה מעיקר הדין ולכן גם אין מברכין את ברכות ההפטרה לאחריה (שם סימן רפד סעיף א).

השימוש בחומשים ללימוד תורה יומי, "חק לישראל", נפוץ  בעשרות רבות של מהדורות. בחומשים אלו ישנו סדר לימוד הכולל חלק מהפרשה, פרק משנה וגמרא ומובאה מהזוהר.

סדר הלימוד "חק לישראל"  מיוחס להאר"י הקדוש, שכך היה נוהג מידי יום ביומו, לפי עדות תלמידו ר' חיים ויטאל.

הרב החיד"א הוסיף אף לימוד הלכה פסוקה ומוסר וכך הוא הסדר בחומשים המודפסים "חוק לישראל".

לכבוד ל"ג בעומר, יום הילולא של רבי שמעון בר יוחאי, הנה לפניכם שער יפה בחומש שנדפס בורשה [תרס"ט 1909].

המיוחד בשער הינן התמונות המצויירות בו, שנטועות הנה ב"עולם הסוד" ובלימוד "חוק לישראל".

האר"י ז"ל, ר' חיים וויטאל, ר' חיים יוסף דוד אזולאי.

 

נ.ב.

בשולי השער מצד ימין מופיע הכיתוב:

זה החומש שייך להנגיד החסיד המפורסם לשבח ולתהלה מאיר דוד … [שם משפחה לא ברור].

רישום זהה נכתב גם בעפרון בדף השער. אשמח לעזרה בזיהוי שם בעלים זה.


 

שעת הדחק דקורונה העלתה בפנינו שאלות הלכתיות שאינן מצויות באורח חיינו הרגיל. הנה אחת מהן:

תקנת הקריאה בתורה וותיקה היא מאד. לפי הירושלמי משה רבנו תקן לישראל שיהיו קורין בתורה בשבתות וימים טובים. מאוחרת ממנה היא הקריאה בתורה בימים שני וחמישי ובשבת בתפילת המנחה שהיא מתקנת עזרא הסופר. האם לפי הנימוק "שלא תשתכח תורת קריאה" – הוא רק על הקריאה הראשית בשבת ותו לא?

מלשונו של "פרי מגדים", חלק אשל אברהם, עולה שכך הוא גם בקריאות הקטנות (שני וחמישי ותפילת מנחה בשבת) שכך כתב : ובישוב שאין מנין, אפשר טוב לקרות בלא ברכה, שלא תשתכח תורת קריאה, ושלא ילכו ג' ימים בלא תורה (סי' קמג אות ב).

בתפילה של מנחה עלתה השאלה, כיצד לנהוג עם הקדישים שלפני שמונה עשרה, כי אין מקום לשני קדישים סמוכים. בשבת רגילה אנחנו מפסיקים בין הקדישים בקריאה בתורה במנחה, שהיא  מתקנת עזרא, אבל כעת אנחנו קוראים רק כ"זכר לדבר"?

סיכום הדעות השונות מצאתי באתר ויקישיבה בלשונית "מיקרופדיה", בה מופיעים תמציות של ערכים הלכתיים. זהו פרוייקט חדש  מבית היוצר של ה"אנציקלופדיה התלמודית".

.

שאלה בלתי מצויה זו יש בה דעות שונות.

 אנא כתבו אלי מה עשו במניינכם בתפילת מנחה של שבת.

ב"ה חזרנו לעבודה, ללא קהל בינתיים, אבל עונים במייל בכתובת המצורפת בסוף הרשימה.

שבת שלום

ל"ג שמח

אבישי

—————-

 

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

כתבו אלינו:

rambaml1@gmail.com

 

 

Read Full Post »

"איש אביו ואמו תיראו"

רשימה לפרשת אחרי מות -קדושים

שמחים לארח השבוע רשימה פרי עטו של  חנוך גוטליב.

מסע מעניין בזמן הוא העיון בכריכות הפנימיות של הספרים, בעמודי השער, בכתב ידם של יהודים לפני למעלה ממאה שנים ופעמים אף מאות שנים. יהודים נהגו לכתוב שם הבעלים בתוך הספר.

והלכתי והתבוננתי בספר ישן אחר שיש לי מירושת אבות, הוא ספר "מגיני ארץ" שנדפס בשנת 1873.

היה קשה לפענח את השמות הרשומים על כריכתו. ראיתי את השם יוסף ווילנער, ומצאתי כי הוא סב סבתי. הוא יליד 1851 וגר בעיירה בזזוב בגליציה, שם גם נולדה סבתי, אם אימי ישראלית הכ"מ – סבתא  אסתר (לימים ברנשטיין, אשת ר' ישעיהו ברנשטיין מראשוני הפועל המזרחי ומעצבי דרכה הרוחנית של התנועה). בספר מופיע גם הצרוף אברהם יוסף וילנער אולם זה לא הצלחתי למצוא. האם הוא אותו יוסף ווילנער או אולי דור קדום יותר.

בספר אחר, מאותה ירושה, ספר "אשלי רברבי", שנת הדפסה 1764, בדף האחרון של הספר, הופתעתי לגלות שיר. זהו שיר שכתבו הש"ך. שיר ובו שורות שורות מחורזות על סדר פרקי ההלכות המופיעות ביורה דעה.

כשקראתי את השיר סקרנה אותי מימרא אחת עלומה, המשפט הנוגע להלכות כיבוד אב ואם :

"גם כבד אם ואב, ראש מאמרו נערב, נאה דרש חרב, אז לפני הר חורב, אל חי בקרבנו".

מהו "דרש חרב"?

וכבר החילותי לחפש ולדרוש ומצאתי בתחילת מדרש במדבר רבה שדורש את שמות הר סיני. אחד מן השמות הוא חורב "שעליו נשמטה החרב, שנאמר מות יומת הנאף והנאפת, מות יומת הרצח". מדרש זה צריך פירוש. אבל לא נתיישב ליבי בדבר והלכתי וחיפשתי באתר הספריה הלאומית מהדורות אחרות של השיר הזה.

אכן, בשתי מהדורות שהודפסו קודם לכן מופיעה השורה בצורה מעט שונה.

א. מהדורה ראשונה. שנת הדפסה ת"ו 1646

ב. שנת הדפסה תל"ז 1677

 

"נם כבד אם ואב, ראש מאמרו נערב, נאה דרש הרב, אז לפני הר חורב, אל חי בקרבנו"

– אם כן, לא חרב אלא הרב. וכמו כן לא גם אלא נם.

משנתבונן על השיר כולו נראה כי הוא כתוב על סדר הא"ב ואם כן ברור שהאות הראשונה בשורה צריכה להיות נ ולא ג. מסתבר שהסדר (ה'בחור הזעצער') של מהדורת אשלי רברבי  שנת תפ"ד 1764 לא דקדק.

לעומתו, הנוסח המדוייק בדפוס הראשון של הש"ך (ת"ו-ת"ז 1646, דפוס מייזלש בקראקא) וכך גם בדפוס אשלי רברבי (תל"ז 1677), אותו סדרו ודייקו האחיות רבקה ורייכל שהיו "הפועלת הזעצערין", הלא הן בנותיו של המחוקק יצחק כץ יודלש כ"ץ ממשפחת גרשוני שהדפיס ספרים רבים בעיר ווילהרמש דארף (Wilhermsdorf).

אחר העיון ראיתי במהדורה חדשה של שולחן ערוך מלכים כתוב שם בשורה במדוברת :

"נם כבד הורים ורב ראש מאמרו נערב…"

מניין גירסת הורים ורב על פני אם ואב – לא אדע.

אמנם שניהם מצויים בפרשת השבוע שלנו – כפי שכתב בספר החינוך – מצווה רי"ב: "לירא מהאבות, כלומר שיתנהג האדם עם אמו ואביו הנהגה שאדם נוהג עם מי שיירא ממנו, שנאמר "איש אמו ואביו תיראו"… משרשי המצוה כתבתי במצות כיבוד האבות", ובמצווה רנ"ז כתב "לכבד החכמים ולקום מפניהם שנאמר "מפני שיבה תקום" ותרגם אונקלוס: מן קדם דסבר באורייתא תקום. "והדרת פני זקן" פירשו זכרונם לברכה אין זקן אלא מי שקנה חכמה… ".

עד כאן  רשימתו של חנוך. תודה.

————————————————–

שבת שלום

אבישי אלבוים

מנהל ספריית הרמב"ם

 

נ.ב. בע"ה מקוים לחזור לספרייה בתחילת שבוע הבא לעבודה בלי קהל.

ואז שירות המייל חוזר לסדרו.

—————————————-

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

כתבו אלינו:

rambaml1@gmail.com

 

 

 

Read Full Post »

בע"ה

יוֹרְדֵי הַיָּם בָּאֳנִיּוֹת עֹשֵׂי מְלָאכָה בְּמַיִם רַבִּים.

תהלים פרק קז פסוק כג

פרק קז בתהלים פותח בפסוק: הֹדוּ לַיהוָה כִּי-טוֹב: כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. יורדי הים מצויים בסכנה ובעת עלותם ליבשה עליהם להודות לה'. הרשימה השבוע עוסקת באוניות ובנוסעיהם.

א.

בשער עותק ספר מרכבת המשנה (שלוניקי, שנת תקמ"ב 1782) של ספריית הרמב"ם  ישנם רישומי בעלות.

במעט הידע שלי הצלחתי לקרוא את השורה השניה:

וקניתי אני ממנו הצעיר סעדיה הלוי הי"ו

זו חתימתו של רבי סעדיה מירקאדו הלוי, (סביבות תקכ"ח-ת"ר 1768-1840), מחכמי אזמיר. עליו כתבתי ברשימתי "נהנה מיגיע כפיו : חכם סעדיה מירקאדו".

לא הצלחתי לקרוא את השורה הראשונה, המסקרנת מאד, ובסופה מופיעה חתימה בצורת אניה.

רשימה מרשימה על "אניה בחתימה", פרסם אלי שטרן בבלוגו המצויין "נוטריקון".

חתימות אלו מזוהות עם משפחת אזולאי לדורותיה. סביבה נרקמה אגדה כי מקור החתימה באבי המשפחה, רבי אברהם אזולאי, שנעשה לו נס בעלייתו דרך הים לארץ ישראל.

ברשימתו כותב אלי, כי למרות שהאגדה יפה, מסתבר שאין בה ממש, שכן חתימות באותו סגנון, שהושפעו מאמנות הקליגרפיה המוסלמית, ניתן למצוא גם אצל חכמים אחרים מאותה תקופה. גם כאלו שלא נמנו על משפחת אזולאי.

הנה לפנינו דוגמא נוספת לחתימת אניה. הסתקרנתי לדעת של מי היא?

פניתי לעזרתו של ידידי המלומד ד"ר דב כהן מאוניברסיטת בר אילן.

דב הוא אוצר ידיעות מופלא ואיש אשכולות.

הוא זיהה את הכיתוב ואת החתימה של רבי חיים בנימין עוזיאל.

להלן הפענוח המלא :
״שאול הוא אתי מעם החכם הנעלה כה״ר חיים אליא קורקידי לי אני (חתימת) הצעיר חיים בנימין עוזיאל״ 
״וקניתי אני ממנו הצעיר סעדיה הלוי הי״ו״
״ישראל יעקב הלוי״
״[שייך ל] הח״ר ש״ט מורינו הלוי הי״ו״
דב הוסיף כי חתימה זאת מופיעה בין חברי החברא קדישא באזמיר בשנת תק"מ 1780:

ב. 

בימים אלו שבים אנו לעסוק בשייט באוניות, אמצעי התחבורה הבין-יבשתי הנפוץ בעבר עד להמצאת המטוסים. אוניות שטות הן מדגרות להתדבקות במחלות נגיפיות. בחדשות אנחנו שומעים על הדבקויות המוניות במהלך שיט תענוגות לחוף ימים או על סיפון נושאות מטוסים ענקיות.

למניעת העברת מחלות מאזור נגוע על ידי יורדי הים נמצא פתרון באמצעות הקמת מחנות הסגר בסמוך לנמלים ובהם שהו הבאים במשך שבועות תחת פיקוח קפדני – אין יוצא ואין בא – כדי לראות שאין הם נשאים של חיידקי המגיפה.

מחנות אלו – המכונים בלע"ז  Lazaretto לאזארטו – ידועים לנו באיטליה כבר במאה ה-15 למנינם ואילך. אחד המפורסמים שבהם היה הלאזארטו של העיר ליוורנו.

הרב החיד"א (חיים יוסף דוד אזולאי) היה שד"ר ונדד בימי חייו בין ארץ ישראל, צפון אפריקה וארצות אירופה. במהלך חייו מצא עצמו כמה פעמים במחנה הסגר (ראו נא קובץ מקורות, "לאהבה" גיליון 38 עמ' 2) והכיר מציאות עגומה זאת מקרוב.

פסק שנתן הרב החיד"א בספרו "מחזיק ברכה" (ליוורנו שנת תקמ"ה 1785) אודות תפילה במניין בתנאים של בידוד ב'לאזאריטו' מהווה אחד המקורות החשובים ל"מניין המרפסות" הנוהג לעת הזאת במקומות רבים, עת בתי כנסת נעולים ואסורה התפילה אף במקומות פתוחים. ב"תפילת המרפסות" רואים המתפללים זה את זה אך הם נמצאים בבתים נפרדים.

"יא. בלאזאריטו שנוהגים בערים האלה…" ספר מחזיק ברכה על שלחן ערוך אורח חיים סימן נה אות יא.

הרב צבי רייזמן (ישלח לו ד' רפואה שלמה מחולי הקורונה) פרסם בירור הלכתי על תפילה במניין בתחילת מגיפת הקורונה. – "תפילה בציבור וברכת כהנים בבידוד" . בסוף המאמר מסופר, שכך נהג למעשה הרב חיים קנייבסקי הי"ו בנמל חיפה בשנת תשכ"ג (1963) עת ליווה את חבריו שהפליגו באניה והוא נותר על הרציף. לכאורה, הלכה למעשה כוחה רב. הסיפור נשמע מדוייק וממקור ראשון. להפתעתי לא ראיתי שמעשה זו מצוטט בכל הדיונים ההלכתיים הרבים.  מי יודע היכן מקורו של הסיפור?

 

 

ציטוט הסיפור מסוף מאמרו של הרב צבי רייזמן.


תוספת (כ' אייר):

בקשתי מאחד מחכמי בני ברק שיבדוק עבורי בחוג המשפחה של הרב חיים קנייבסקי הי"ו. להלן התשובה שקבלתי.

התבקשתי למסור למע"כ בשם הדומ"ץ שליט"א בזה"ל:
ככל הנראה בסביבת מקורביו של מרן הגרח"ק אף אחד לא מכיר ידע או שמע על הסיפור בהקשר לליוי באניה לשווייץ ותפילת ערבית על הרציף, עד כמה שהבנתי מנכדו הרב גדליה הוניגסברג גם מרן הגרח"ק שליט"א לא זוכר (כיום) אירוע זה.
————————————————————————————————-

נאחל לכל החולים רפואה שלימה,

ובמהרה בעז"ה השבת החיים למסלולם.

שבת שלום

אבישי

מנהל ספריית הרמב"ם

בית אריאלה, תל אביב

————–

Read Full Post »

ב"ה, ערב חג פסח תש"פ

בית הכנסת הישן של חסידי קרלין בטבריה

אילו זכינו…

לימים כתיקונם, כותרות החדשות היו עוסקות במפלס ימת כנרת, שאו-טו-טו מתמלאת עד שפתה.

אילו זכינו…

חותמת נאה מעטרת את דף הסוגר של עותק הספריה בספר אסיפת זקנים – שיטה מקובצת – שאסף וקיבץ רבי בצלאל אשכנזי, דפוס ליוורנו תקל"ד 1774.

סביב החותמת כתוב:

שיך לבי"הכנס כולל וואלין בע"הק טבריא ת"ו

במרכז החותמת מצוייר בנין גדול עם כיפה מרשימה עליו ומוקף במים ומתחתיו רשום "ים כנרת".

למי שייך בית כנסת זה?

תולדות היישוב החסידי בטבריה התחילו עם עלייתו של ר' מנחם מנדל מויטבסק בראש עליית תלמידי הבעל שם טוב בשנת תקל"ז 1777.

בשנת תקמ"ו 1786 בנה ר' מנחם מנדל מבנה גדול על שפת הכנרת. הקומה ראשונה שימשה כבית דירה ומעליה שכן בית הכנסת. רעידת אדמה שפקדה את הגליל בשנת תקצ"ז 1837 החריבה את בית הכנסת.

חסידי קרלין גאלו את חורבות בית הכנסת והקימו אותו מחדש במצוות רבם, האדמו"ר השני לחסידות קרלין.

חסידי קרלין חנו תחת תמיכת כולל וואהלין ונהנו מכספים שנאספו בפולין. (להבדיל מעדת חסידי סלונים שנהנו מחסות כולל רייסין, תרומת כספים שנאספו ברוסיה ואוקראינה).

רעי היקר חנוך גוטליב מצא חותמת דומה באחד מגליונות "בית אהרן וישראל".  החותמת מצויה במכתב שנשלח מטעם גבאי בית הכנסת לפקוא"מ בשנת תר"ס 1900.

שימו לב לכיתוב שמלוה את החותמת:

 

קובץ "בית אהרן וישראל". שנה לא גליון ה (קפה) עמ' קפט

בתמונות המצויות כיום של מראה בית הכנסת חסר כיפה. מכיון שלא מצאתי תמונה אחרת סברתי שאולי הוסיפו לבית הכנסת כיפה לתפארת, כדרך בתי הכנסת הגדולים בירושלים.

מקור: ערכו בויקיפדיה

חומר רב לתולדות חסידות קרלין נדפס בחוברות "בית אהרן וישראל" היוצאים מידי חודשיים בקביעות על ידי החסידות ברצף של עשרות שנים.  בכל חוברת יוצאים לאור כתבי יד מאוצרות הרבי.

שמחתי לקרוא את המאמר שכתב אברהם אביש שור "לתולדות בית הכנסת העתיק "בית אהרן" לחסידי קארלין בעיה"ק טבריה ת"ו" (בית אהרן וישראל, שנה ב גליון ג (ט) עמ' צט-קיא. ראו נא כאן), שם  מצאתי את הערה כדלקמן, המלמדת כי היתה כיפה מקומרת לבניין בהבנותו.

תוספת:

בשיח שהיה בין פרופ' אלחנן ריינר מהספריה הלאומית וד"ר ראובן גפני חוקר בתי הכנסת על אודות החותמת, העלה ראובן השערה שהציור בתמונה הוא של האתר הקדוש הסמוך, קבר רבי מאיר בעל הנס, מבנה ועליו כיפה. לביסוס השערתו צירף תמונת חותמת אחרת של בית  הכנסת קרלין בטבריה ובו ציור קבר ר' מאיר בעל הנס.  אלחנן סובר שהתמונה היא של בית הכנסת היושב על הים, וראיה לכך מספר החלונות הרב של המבנה, המתאימים להלכות בית הכנסת: שנים עשר במספר.


לפני חג פורים פורסם בבתי הכנסת של חסידות קרלין מנשר המצורף כאן.

הוראות אלו היו אז סנונית ראשונה למצב הקשה שאנחנו כעת בעיצומו.

האדמו"ר מקרלין-סטולין שליט"א היטיב לקרוא את העתיד לבוא ופעל גם בהמשך בעצימות גבוהה לקדם פני הסכנה.

המקור כאן.

שבת שלום

חג כשר ושמח

בשורות טובות

אבישי

 

Read Full Post »

בע"ה

…ומעריבים וזמירות ישראל

רשימה לפרשת ויקרא – ראש חודש ניסן

שלום.

בשבוע וחצי האחרונים סגרנו את בתי הכנסת בקהילה ואנחנו מתפללים מניין מצומצם תחת כפת השמים. בתי הכנסת בכל השנה משמשים אותנו לתפילה בציבור וללימוד משותף בבוקר ובערב. חסרונם מורגש ביותר בימים אלו. בע"ה נשוב אךליהם במהרה בבריאות טובה ונתפלל לרפואה שלמה לכל החולים.

בשער עותק ספריית הרמב"ם של ספר "מראה עיני הכהן" (ברעסלא, תקע"ו 1816) ישנה חותמת מחוקה במקצת וממנה מבצבץ כיתוב המשייך אותה לבית כנסת מסויים. הכיתוב משולב אותיות עבריות ולועזיות.

חלק ראשון מספר מראה עיני הכהן (ברעסלא, תקע"ו 1816). המילים חלק ראשון מחוקות.

אם נתבונן מקרוב בחותמת ונהפוך אותה כדי לקרוא אותה  מכל הכיוונים נבחין במילים הבאות:

  1. במרכז החותמת כתוב:

    Scarborough St Synagogue

חיפוש במרשתת של בית הכנסת, אשר שכן ברחוב Scarborough, מעלה כי מדובר בבית כנסת צנוע בעיר לונדון, שיש לנו ידיעות על פעילותו  בין השנים 1873-1920. בית הכנסת מנה עשרות חברים.

2. בסובב לכיתוב הלועזי מופיע כיתוב עברי אשר מחוק בחלקו. ניתן לקרוא בבירור את המילים:

ומעריבים וזמירות ישראל

בטרם נפנה לפענח את המילים המחוקות נסב תשומת לבכם לחותמת נוספת דהויה בתחתית עמוד השער.

פענוח:

19SEP05

Rabbi  A Hyman

st, South London […]

רבי a hyman הוא הרב אהרן היימן. אישיות שאני מכירה היטב דרך הספרים שכתב, אלו העומדים במדף ספרי היעץ מאחורי דלפק הספרנים. נציין שתי יצירות מופת של איסוף וסידור:

  1. תולדות תנאים ואמוראים. לונדון תר"ע 1910 (מהדורה ראשונה)

2. כרכי "תורה הכתובה והמסורה", המקיפים את כל מקורות חז"ל לפי סדר פסוקי התורה והנ"ך. תל אביב תרצ"ז – 1937

על קורות האיש המיוחד ראו נא ערכו באנציקלופדיה של תדהר עמוד 1, עמוד 2.

בהקדמה שכתב בנו בראש ספר "תורה הכתובה והמסורה" ובו תיאור חייו של הרב אהרן מופיע גם בית הכנסת שלנו:

"משכימים ומעריבים זמירות ישראל" 

הרב אהרן זכה לגמור את לימוד הש"ס בצבור ארבע פעמים בבית כנסת זה.

עתה נשוב לחותמת הראשונה ונשלים את המילים המסתתרות ונקבל את הכיתוב המלא:

שייך לחברה ש"ס המשכימים

ומעריבים וזמירות ישראל

בבית כנסת קטן זה, ששכן בדרום לונדון, התקיימו בקביעות לימוד תורה ואמירת תהלים ("זמירות ישראל"?) בהשכמת הבוקר ובערוב היום ("המשכימים ומעריבים").

הרי זו דוגמא אחת, נפלאה, על מרכזיותו של בית הכנסת בחייו של היהודי.

שבת שלום

בשורות טובות

אבישי

נ.ב. תודה לרעי חנוך גוטליב על עזרתו הרבה בפענוח החתימות ובהכנת הרשימה.


ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

כתבו אלינו:

rambaml1@gmail.com

Read Full Post »

בע"ה

הלכה כבית שמאי?!

רשימה לפרשת ויקהל פקודי

הציפיה לביאת המשיח עולה לשיח הציבורי בימים קשים אלו.

האם אנחנו בפתח תקופה חדשה?

הרשימה השבוע עוסקת ב"הלכתא למשיחא".

מתוך ספר "רבי אליעזר דון-יחייא": מגילת חייו. ירושלים תרצ"ב 1932

בסוף שנת תרצ"ט 1939, חודשים ספורים לפני פרוץ מלחמת העולם השניה, הוציא לאור הרב בן ציון דון יחייא את חלקו השני של שלחן ערוך חלק אורח חיים בצירוף חידושיו וחידושי אביו, הרב אליעזר דון יחייא.

הרב אליעזר דון יחייא היה דמות יוצאת דופן בעולם הרבנות. היה בעל כוחות מיוחדים בכל המובנים (רוחני ופיזי), כמתואר במגילת חייו.

הספר נדפס בעיר לודזא – לוצין (לטביה). מהדורה זו נדירה בספריות בגלל סמיכות ההוצאה למלחמה, ששטפה והחריבה את היישוב היהודי כולו במזרח אירופה.

אנקדוטה מקומית: ברשימת החתומים הנכבדה (ששה וחצי עמודים בדפי הספר, מכל הגלובוס)  מופיעה גם הספרייה ע"ש הרמב"ם בתל אביב.

בספר זה נדפסה הסכמה ארוכה של הרב אברהם יצחק קוק משנת תרצ"ה 1934, חודשים ספורים לפני הסתלקותו. בהסכמה דן הרב קוק באריכות בשאלה, האם במחלוקות הלכתיות הנוגעות לשאלות עתידיות – "הלכתא למשיחא" (הלכה לימות המשיח) – ישנה הכרעה על פי הכללים הנקוטים בימינו. הבסיס לכל הדיון הוא דברי המהרי"ק בתשובותיו סימן קס"ה אות ד. בפתח דבריו ציטט הרב קוק דעת המהרי"ק: "דכללי ההוראה שנאמרו מחז"ל… לא נאמרו אלא בשביל הענינים הנוהגים בזה"ז (בזמן הזה) ולא בשביל דברים שהם הלכתא למשיחא".

בעותק הספריה נוספה על כך הערה בכתב ידו של הרב ראובן מרגליות, מנהלה הראשון של ספריית הרמב"ם.

וזה נוסח ההערה:

הטעם משום דלע"ל (לעתיד לבוא) תהיה ההלכה כבית שמאי וממילא אנן אחרי הבת קול דהלכה כבית הלל אין לנו להכריע לע"ל. ר"מ (ראובן מרגליות).

הרב מרגליות מתייחס לאחד הכללים הידועים: הלכה כבית הלל כנגד בית שמאי.

כדברי  הגמרא במסכת עירובין דף יג:

אמר רבי אבא אמר שמואל: שלש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל. הללו אומרים הלכה כמותנו והללו אומרים הלכה כמותנו. יצאה בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי א-להים חיים הן והלכה כבית הלל. וכי מאחר שאלו ואלו דברי א-להים חיים, מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותן ? מפני שנוחין ועלובין היו ושונין דבריהן ודברי בית שמאי, ולא עוד אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהן.

בספרי אחרונים מצאנו חידוש גדול: לעתיד לבוא תהיה הלכה כבית שמאי.

הלכה מחודשת זו מקורה בחוגי המקובלים. במאמר מרתק של הרב ישראל דנדרוביץ, "הלכה לעתיד לבוא – כבית שמאי ?!", (אור ישראל, שנה יז חוברת א) יצא המחבר לחפש היכן הוזכרה לראשונה. בדפוסים מצאה בספר "חלק שמעון" בשנת תמ"ז (1687) ולאחריה בספר "ויקהל משה" בשנת תנ"ט (1699). ראו נא כאן המאמר במלואו.

הרב ראובן מרגליות בהערתו נסמך על החידוש שההלכה תתהפך לעתיד לבוא ותהיה כבית שמאי. לפי זה אין לנו להתחשב בבת קול הנוכחית, שפסקה כבית הלל.

האם כוונתו שתצא בת קול חדשה? או שבת הקול התאימה למצב רוחני מסויים?

אשמח לשמוע איך הבנתם את כוונתו.

שבת שלום

בשורות טובות

אבישי


נ.ב.

האם הרמב"ם מסכים לשיטת המהרי"ק?

  1. תוספות יום טוב במסכת כלים פרק שלישי משנה ב: "לפי שראיתי למהרי"ק בתשובה שרש קפ"ה שכתב דהנהו כללות דהלכה כמר לגבי מר לא אמרו על הדינים הבלתי נהוגים בדורינו.

על זה כתב תוספות חדשים שם: אבל הרמב"ם לא ס"ל כן שתמיד הולך בכל ספרו אפילו באינם נוהגים בכללות אלו עצמו מלספר גם לא היה אפשר לחבר חיבורו ולפסוק הלכה אם לא על דרך זה. וכן מוכח בגמרא מנחות דף נ"ב ע"א דפליגי ר"י ור"ש ובברייתא אחרת נשנה דבריהם להיפך וקאמר הי מינייהו אחרנייתא ופירש"י דקי"ל ר"י ור"ש הלכה כר"י ונדע דנסמוך עליה…וכל אלו אינם נהוגים בזמנינו.

3.  קובץ שיעורים לר' אלחנן וסרמן, מסכת בבא בתרא אות תצט. ד"ה הלכתא כוותן או הילכתא כוותייכו.
…ובתוס' שבת ע' כתבו בהא דפסיק רבא כר"י לגבי ר"ל, דאפשר דהוא רק בדברים הנוהגים בזה"ז, וכן כתב בתוי"ט רפ"ג דכלים בשם מהרי"ק, ובתוס' חדשים שם כתב דדעת הרמב"ם אינו כן… ובאגרות הרמ"ה נגד הרמב"ם הובאו שם דברי הרשב"א על התוס' בדברי הרמב"ם בעיר הנדחת שפסק כר"ל כנגד ר"י וכתב הטעם משום דאינו נוהג בזה"ז, וזה שלא כדברי תו"ח הנ"ל בדעת הרמב"ם דאין לחלק בזה.

4. הרב קוק בהסכמתו הנ"ל (בסוף דבריו)
וע"פ דברינו אלה אין לנו ראיה כלל מדברי הרמב"ם שאיננו מסכים לדברי המהרי"ק ואדרבה מקומות בודדים ישנם בדברי הרמב"ם שהם נגד הכללים שיתישבו דוקא עפ"ד המהרי"ק אלא שברוב המקומות לא מצא הרמב"ם הוכחות נגד הכללים ועל כן סמך גם בהם אף שהיו דברים שאינם נוהגין בזה"ז על הכללים שכללו לנו חז"ל שמ"מ גם בהם אנחנו מוצאים מדת הכרעה במדה ידועה, וראוי להאריך בכלל גדול זה הרבה לבארו לעומקו ולפרטיו אבל אין הזמן גרמא לי כעת להאריך בזה.


ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

rambaml1@gmail.com

Read Full Post »

בע"ה

נתבעים ונותנים

"אמר רבי בא בר אחא אין את יכול לעמוד על אופי של אומה הזאת – נתבעין לעגל ונותנין, נתבעין למשכן ונותנין"

תלמוד ירושלמי, מסכת  שקלים 

– רשימה לפרשת כי תשא –

***עצה בעת צרה מהרב אליהו לופיאן זצ"ל. ראו בסוף הרשימה***

מן המפורסמות שישנו קשר בל יינתק בין קמח לתורה, בין עשירים לתמיכה במפעלים תורניים, בין נדיבים להדפסת ספרים.

דוגמא לכך מצאתי בספר "דברי חיים", שנדפס בשנת תרל"ב 1872 באיידטקונהען (כיום Chernyshevskoye), עיירה קטנה בליטא.

המחבר חיים זאב וולף ירושלם, יליד רוסיה, כתב ספר זה במטרה לממן את עלייתו לארץ ישראל.

באחד מעותקי ספריית הרמב"ם ראיתי בשער הספר חותמת חלשה/דהויה. במבט ראשון רואים שמחזיק הספר היה תושב מוסקבה MOSCAU.

במוסקבה היתה קהילה יהודית מצומצמת. רשיונות ליהודים להתגורר במוסקבה ניתנו במשורה ולבעלי זכויות. לכן גיליתי עניין בחותמת זאת והסתקרנתי מי בעליו של עותק זה.

 

בטרם נפתור זאת, נספר משהו מיוחד על ספר "דברי חיים".

בעותק שלפנינו נוסף דף שאינו נמצא ברבים מעותקי הספר. דף זה כולל הסכמות ומכתבי ברכה, חלקם משנת תרל"ד 1874 !

נזכיר שהתאריך בשער הספר הוא שנת תרל"ב 1872 (אמנם בקולפון של הספר מוזכר שהסתיים בשנת תרל"ג 1873).

בסוף אותו דף ובמסגרת מיוחדת המחבר מעתיק מכתב ברכה שקיבל מאת משה מונטופיורי.  וכן מוצא לנכון להזכיר את תמיכתם הכספית של אישים נוספים ושל "השר הטפסר האדיר האדון המפואר מהור"ר שמעון זאב וואלף המכונה באראן ווי"ק פאן ראטהשילד שליט"א מפפ"ד". שמעון זאב וולף, שכונה הברון "הצדיק" מפרנקפורט, היה חותנו של הנדיב הידוע. "ווי"ק פאן ראטהשילד" אלו ראשי תיבות של שמו הלועזי: וילהלם קרל רוטשילד.

 

תופעה של הכרת הטוב לתורמים הכספיים מוכרת לנו משערי ספרים רבים ומהקדמות מחברים.

טוב לראות שגם אישים בכירים ובעלי ממון והשפעה, טרחו ושלחו מכתבי תמיכה בכתב ידם בצירוף מענק כספי למחבר אנונימי.

בדפדוף מהיר בספר מצאתי בסוף הקדמת המחבר את אותה חותמת והפעם ברורה כשמש.

הופתעתי לראות את שמו של בעל הספר: קלמן וולף ויסוצקי Kalman Wulf Wissotzky.

קלמן זאב וולף ויסוצקי ייסד ברוסיה בשנת 1849 מפעל מצליח לייצור תה. תשלובת מפעלי תה ויסוצקי, שכולנו מכירים, מתפארת בייחוס זה.

היקף עסקיו היה עצום והוא כונה "מלך התה של רוסיה". ויסוצקי  היה דמות מרתקת בפני עצמה. דגל בדוגמא אישית. למד בישיבת וולוז'ין ואצל ר' ישראל סלנטר תקופה קצרה. בשנת תרנ"ב 1892 חגג יובל שנות נשואין ולכבודו פורסמה חוברת "מופת לרבים" ובה נכתבו זכרונותיו ומפעלי הצדקה הרבים שהקים. בהמשך חייו תמך בציונות ובאחד העם.

מקצוע: נדבן המקור: ערכו בויקיפדיה

יש לשער כי זאב וולף ויסוצקי תמך אף הוא במחבר ספר "דברי חיים". משום כך הגיע עותק של הספר לספרייתו הפרטית.

שאלה פתוחה: מדוע לא הוזכר שמו בהקדשה הממוסגרת לנדיבי עם שתמכו במחבר?


עניית אמן יהא שמיה רבה (איש"ר) בכל כוונתו

ידיד מימי ילדותי בחיפה, תלמיד חכם נפלא, ר' יחיאל רוזנבך נר"ו  התקשר עמי על עצה קלה שכתב הרב אליהו לופיאן זצ"ל לאחר עלייתו ארצה. המכתב משנת תשי"ב 1952. לפי הידוע לו המכתב מתייחס להתפרצות מגפת שיתוק ילדים (פוליו).

"ובעת כזו שהדין מתוחה על כל העולם, עננים שחורים תלויים ח"ו בעתיד, יפחד האדם אם לא יעשה עצה קלה כזו… היא בחינה גדולה אם הוא מאמין"

העצה הנקובה היא: אמירת "יהא שמיה רבה…", הנאמרת בקדיש, בכוונה מרובה.

על פי דברי חכמינו ז"ל, בכוחה של אמירה זו לקרוע גזר דין לרעה.

ממליץ לראות את המכתב במילואו כאן.

 

שבת שלום

בשורות טובות

אבישי

 

Read Full Post »

בע"ה

 יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים

מגילת אסתר פרק ג פסוק ח

שאלות ותשובות "פרי הארץ". קושטא תפ"ז 1727. כריכה פנימית קדמית. עותק ספריית הרמב"ם

שאלות ותשובות "פרי הארץ". קושטא תפ"ז 1727. כריכה פנימית אחורית. עותק ספריית הרמב"ם

 

ספר שאלות ותשובות "פרי הארץ" נתחבר על ידי ר' ישראל מאיר מזרחי, חכם ירושלמי ידוע. חלקו הראשון הדפיס בעיר קושטא (טורקיה), אליה הגיע במהלך שליחותו בשנת תפ"ז 1727.

בעותק ספריית הרמב"ם הספר כרוך בכריכה ישנה ומהודרת. כש'התקלפה' הכריכה מצאנו בתוכה דפים בודדים ממסכתות שונות.

מה שראו עינינו אלו שני דפים. האחד ממסכת מכות והשני ממסכת מגילה. הדפים בפורמט קטן. שס"ים כאלו הודפסו לצורך עוברי דרכים, שנשאו עמם בצקלונם.

פניני לידידי ר' חזקי סופר, המומחה בה"א הידיעה לזיהוי הדפסות ש"סים, ובקשתי את עזרתו בזיהוי מקור הדפים.

הדפים היו מוכרים לו (ובכך אין חידוש…). שניהם דפוס אמשטרדם. מסכת מגילה משנת תפ"א 1721 ומסכת מכות משנת תפ"ג 1723. שניהם מאותו בית דפוס, דפוס יוסף דיין באמשטרדם.

שימו לב !

ספר "פרי הארץ" נדפס בקושטא בשנת תפ"ז 1727. הדפים המצויים בכריכתו הם קודמים לו ונדפסו בשנת תפ"א-תפ"ג 1721-1723 !

אני מניח שהספר 'נסע' מקושטא ללא כריכה והגיע לאמשטרדם. שם נכרך בבית הדפוס של יוסף דיין. הכורכים השתמשו בדפים עודפים שנשתמרו בבית הדפוס מהדפסות ש"סים בשנים קודמות.

אולי אפשר לראות גם בזה "עם אחד – מפוזר ומפורד".

מפוזר גיאוגרפית –  ומאוחד בתורתו.


מֹ֮שֶׁ֤ה וְאַהֲרֹ֨ן בְּֽכֹהֲנָ֗יו וּ֭שְׁמוּאֵל בְּקֹרְאֵ֣י שְׁמ֑וֹ

תהלים פרק צט

רבינו החיד"א מביא בספרו יוסף תהלות (ליורנו תקס"א 1801) רעיון ששמע מפי הרב המובהק ישראל מאיר מזרחי, מחבר שו"ת פרי הארץ, על פסוק זה, "והוא חידוש עצום ורב".

 


שבת שלום

חג פורים שמח

אבישי

————————

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

כתבו אלינו:

rambaml1@gmail.com

 

 

Read Full Post »

בע"ה

ויבן את הבית ויכלהו ויספן את הבית גבים ושדרת בארזים

הפטרת השבוע. מלכים פרק א פרק ה.

רשימה לפרשת תרומה

 

בעותק הספריה של ספר "עצי ארזים" דפוס פיורדא תק"נ (1790) יש רישום בעלות בכתב יד בראש דף השער, וזה נוסח הכתוב:

במתנה גמורה מהקצין המפורסם הר"ר וואלף ברלין יצ"ו י"ט [… …] אייר תקנ"ט […] לפ"ק […] שלא ימשלו / בו ידי זרים חלילה חתמתי שמי הק' חיים בן הרב מוהר"ר משה נר"ו […] מדישפעק לע"ע פה ק"ק פיורדא / יע"א.

ספר "עצי ארזים" נסוב על הלכות פריה ורביה, אישות וקידושין. המחבר היה חשוך בנים ורמז על כך בשם ספרו  כדבריו בהקדמתו:

הספר מלא בשולי גליונותיו הערות ארוכות  ולכן חשוב היה לי להבין מי הוא בעל הספר. מהכיתוב למעלה למדנו ששמו חיים בן משה מדישפעק, שחונה לע"ע [=לעת עתה, כלומר בשנת תקנ"ט 1799]  בפיורדא.

פניתי לסדרת ספריו של בנימין שלמה המבורגר על "הישיבה הרמה בפיורדא", שלשה כרכים עבי כרס על עיר תורה בדרום גרמניה וגאוניה (בני ברק, מכון מורשת אשכנז, תש"ע 2010). מצאתי שם ערכים רחבים על ר' חיים צבי הירש ברלין, מחבר ספר "עצי ארזים" ועל אחיו ר' אריה ליב ברלין, אב"ד קאסל. לאח זה יש בן, שהיה פרנס בפיורדא, בשם וואלף. לפי הכתוב בראש העותק של ספריית הרמב"ם לעיל, וואלף ברלין העניק את הספר למחזיקו חיים דישפעק בשנת תקנ"ט 1799.

שלחתי שאילתא לבנימין שלמה המבורגר, האם מכיר את חיים דישפעק? וקבלתי את תשובתו כדלהלן:

לצערי אין בידי תשובה לשאלה זו. חכם זה שהה "לע"ע פה ק"ק פיורדא", אבל לא השאיר בם חותם הידוע לי.

בטרם נצא לדרך נוסיף עובדה אחת. חיים דישפעק הרבה לחתום בצד הערותיו, בהן גם ציין את כתובת מגוריו בעת כתיבתן: "העכינגען".

דוגמא אחת לפניכם:

השורות הראשונות: העכינגען… ה'תקפ"ח לפ"ג

בעזרתו של רעי הטוב חנוך גוטליב יצאנו לחיפוש בעקבותיו של חיים דישפעק.

מה מצאנו ?

  1. במיזם החדש "כתיב", האוסף הבינלאומי של כתבי יד עבריים דיגיטליים, לה שותפים קרן פרידברג והספריה הלאומית, מצאנו הספד מר שנשא ר' חיים דישפעק על החצרנית קוילא קאולה בבית המדרש "קולי קולות" בהעכניגען בשנת תקס"ט 1809.ההספד מכיל 32 עמודים בכתיבה תמה. סיפור חייה של חיה'לה-קוילא קאולה ראוי לרשימה בפני עצמה. היא היתה אשה עשירה מאד ועסקיה פרחו. היתה ספקית מזון וכסף לנסיכות וורטמברג Wuerttemberg. שימשה כ"יהודי החצר" באותם ימים. עם כל זה שמרה מצוות ותמכה בלומדי תורה. בכל תמונותיה היא מכסה ראשה במטפחת. לאחר נישואיה חיה בהעכינגען ושם מצבת קבורתה עד היום. בעמוד 18 מציין ר' חיים דישפעק כי היה בפיורדא בשנת תקמ"ו (1786), עת הספיד הרב נתן אדלר את רבה של פיורדא הירש יאניף (הרב צבי הירש יאנוב).
  2. ר' חיים דישפעק נהג להוסיף הערות ארוכות בספריו.  בעותק של ספר בן פורת יוסף, דפוס פיורדא תקנ"ו 1796, שנמכר בבית המכירות "קדם" ישנן הערות נוספות ממנו. כדרכו של בית מכירות מכובד זה נעשתה עבודת חקר על מחבר ההערות, וישנה הפניה למקורות מהם עולה שר' חיים דישפעק התכתב עם חכמי דורו: רבי אלעזר פלקלש ורבי משה קוניץ.

גם בבית מכירות "ברנד" נמכר ספר "חזון למועד", דפוס פראג תקפ"ד 1824, עם הערות ר' חיים דשיפעק. ספר זה הוא קיבל מזלמן בן יעקב קוילא (יעקב היה היה אחיה וחתנה של גב' קאולה הנזכרת). ראו נא כאן.

3. חיפוש אחר מופעים נוספים של הרב חיים דישפק במאגרים וברשת העלה התייחסות אחת מפתיעה במקומה. בעיתון בריטי משנת 1965 (עמוד 8) הופיעה רשימה אודות ברתולד אוארבך (1812-1882), סופר ומשורר יהודי-גרמני ידוע. ברשימה מוזכר שברתולד היה תלמיד ישיבה בצעירותו  ולמד אצל רבי חיים דיספקר בהכניגען.

נסכם:

ר' חיים דישפעק היה תלמיד חכם, שחי בדרום גרמניה ולימד תורה בעיירה העכינגען. תקופת פעילותו בין הרבעון האחרון של המאה הי"ח לרבעון הראשון של המאה הי"ט למניינם.

 

שבת שלום

אבישי


תוספת:

ר' חיים דישפעק כתב שני ספרים:

ראה חיים על אבן העזר. מופיע בהערה בחתימת ספר "עצי ארזים".

באר מים חיים על התורה. מופיע בהערה בספר "חזון למועד".

כנראה ספרים אלו נשארו בכתב יד ואבדו מאתנו.

—————————————-

שלחתי את הרשימה הנ"ל  לר' שלמה בנימין המבורגר והודיתי לו על עבודתו הגדולה שהיתה הבסיס למחקר-זוטא שערכנו.

השיב לי :

 נפלא מאד, ברוך שמסר עולמו לשומרים. 

עכשיו שזיהית את החכם, אשלח לך מה נרשם עליו בכרטסת שלי:

רבי חיים דיספק-דישבק ב"ר משה
הערה
Biographisches Handbuch der Rabbiner. Teil 1, Die Rabbiner der Emanzipationszeit in den deutschen, böhmischen und großpolnischen Ländern 1781-1871, herausgegeben von Michael Brocke und Julius Carlebach; bearbeitet von Carsten Wilke, München 2004, p. 253
L. Loewenstein, Zur Geschichter der Juden in Fuerth, II, s. 82.
חומש "דרך סלולה", שמות, פיורדא תקפ"ד, רשימת החותמים – העכינגען.
מסכת שבת, פיורדא תקצ"ב, רשימת החותמים.
שו"ת תשובה מאהבה, ח"ג, סי' תכז.

 

———————————————-

 

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

כתבו אלינו:

rambaml1@gmail.com

 

 

Read Full Post »

  • בעזרת ה'

וְכִי-יִמְכֹּר אִישׁ אֶת-בִּתּוֹ, לְאָמָה…  

וְאִם-לִבְנוֹ, יִיעָדֶנָּה–כְּמִשְׁפַּט הַבָּנוֹת, יַעֲשֶׂה-לָּהּ.

שמות פרק כא

רשימה לפרשת משפטים

שער ספר "עצי ארזים". פיורדא תק"ן 1790. עותק ספריית הרמב"ם

בשבועות האחרונים אני מעיין בעותק ספר "עצי ארזים" ועליו הערות ארוכות פרי קולמוסו של חיים דישפק. ספר זה נדפס בעיר פיורדא בשנת תק"ן 1790 וההערות נכתבו זמן קצר אחר כך.

ברשימתי הבאה אי"ה אני מתעתד לעסוק בהרחבה בעותק זה ובדמויות סביבו. לעת עתה נביא הערה אחת הנוגעת גם לפרשת השבוע ונסבירה.

נקדים ונאמר כי מדובר בנישואי קטנה. נישואים אלו אסורים על פי החוק ומכונים נישואי בוסר.

כך לשון ההערה:

ואע"ג דאריא"ר (=דאמר  רב יהודה אמר רב) במס' קידושין דף מ"א ע"א אסור לאדם שיקדש את בתו כשהיא קטנה, בכל זאת נ"ל להביא ראי' דאמורא בתרא לא חשו לזה כדמצינו במס' נדה דף ס"ו ע"א יע"ש: אימר דאמר רבא בגדולה אבל בקטנה לא, משמע דרבינא איעסק לברי' עם קטנה והוא בתרא ולכך פסק הריב"ש כוותי' ודוק.

וגם משמע בתוס' במס' קידושין דף הנ"ל שאם יחוש האב שלא יהא לו נדוניא ברבות הימים  ישיא את בתו כשהיא קטנה וק"ל

ביאור הדברים:

התורה מעניקה לאב זכות להשיא את בתו הקטנה. בפרשת השבוע מוזכר כי אדם המוכר את בתו הקטנה לאמה עבריה – זכאי הקונה (או בנו) לשאתה לאשה.

אמנם חכמינו ז"ל הסתייגו מנישואי קטנה.

כך לשון התלמוד במסכת קידושין דף מא:

אמר רב יהודה אמר רב [אלעזר]: אסור לאדם שיקדש את בתו כשהיא קטנה עד שתגדל ותאמר בפלוני אני רוצה.

במסכת נדה דף יג כתוב,  שאלו שנושאין תינוקות מעכבין את בן דוד מלבוא, כיון שבטלים מפריה ורביה כל ימי קטנותה.

למרות זאת יודעים אנו על קיום נישואים כאלו לאורך ההיסטוריה.

אברהם גרוסמן, במאמרו על נישואי בוסר בחברה היהודית בימי הביניים עד המאה השלוש עשרה, ("פעמים" גליון 45), אוסף דוגמאות לא מעטות מספרות השאלות והתשובות והפסיקה אודות נישואי קטנות.

בשולחן ערוך בהלכות אבן העזר סימן ב' מובאת להלכה תשובת הריב"ש ובו הכרה במציאות זו דה-פקטו.  כך לשונו של הרמ"א בהגהתו:

… וכן מי שלא קיים פריה ורביה ובא לשאת אישה שאינה בת בנים כגון עקרה וזקנה או קטנה, משום שחושק בה  או משום ממון שלה, אע"פ שמדינא היה למחות בו , לא נהגו מכמה דורות לדקדק בענין הזיווגים… (ריב"ש סי' ט"ו).

נזכיר שהריב"ש היה פסוק חשוב, חי באלג'יר ונפטר בשנת קס"ח (1408). הריב"ש מעיד שכבר כמה דורות לפניו לא אכפו את איסור נישואי קטנה.

הרב חיים דישפק, בהערתו לעיל, מצא שלדברי הריב"ש יש יסוד כבר בתלמוד עצמו.

התלמוד במסכת נידה דף ס"ו מספר על רבינא שעסק בתכנון החתונה של בנו עם בתו של רב חביבא. מעיון בדיון התלמודי עולה כי בת זאת היתה קטנה.

מכאן שחכמי התלמוד האחרונים (=בתראי), שרבינא נמנה עליהם, לא קבלו את ההמלצה של אחד מראשוני האמוראים, שהתנגד לנישואי קטנה באופן גורף עד שתגדל ותאמר בפולני אני רוצה.

נ.ב. קדימון לשבת הבאה:

מי היתה האשה הכי עשירה בגרמניה וכיצד היא קשורה לרב חיים דישפק?

שבת שלום

אבישי


ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

נא פנה אלינו rambaml1@gmail.com

 

Read Full Post »

מתן תורה

"ויתיצבו בתחתית ההר"

שמות פרק יט פסוק יז

איך עמדו עם ישראל בתחתית ההר? לפי שבטים, משפחות או חברים?

בספריית הרמב"ם בעותק של מקראות גדולות חלק שמיני: תהלים, לבוב תקס"א 1801, מצויה החותמת הבאה:

חברה חייטים

דפה ביאליסטאק.

כלומר הספר הזה שייך לבית הכנסת/בית המדרש של חברת החייטים בביאליסטוק.

נשמע מוזר היום שמתפללים ולומדים ביחד בעלי אותה מלאכה. האם היה נראה לנו סביר שיהיו מניינים בשכונתנו לעובדי הי-טק לחוד או בית מדרש שמיועד לעורכי דין בלבד וכדומה?

הבה נתוודע למושג שהיה רווח מימי הביניים ועד העת החדשה: "גילדות".  גילדה היא אגודה של בעלי מקצוע העוסקים באותו תחום, שמטרתה להגן על האינטרסים המשותפים שלהם ולקיים כללי אתיקה בין חברי האגודה. [ערכו בויקיפדיה].

גם בקהילה היהודית התפתחו מעין גילדות שכאלו.

ההסטוריון ישראל הייילפרין בספרו יהודים ויהדות במזרח-אירופה (ירושלים, תשכ"ט 1969) הקדיש פרק בספרו ל"חברות בעלי מלאכה יהודים בפולין ובליטא".

נתמזל מזלנו ופנקס חברת חייטים בביאליסטוק הגיע לידינו ופרופסור ישראל היילפרין העתיק בספרו קטעים רבים מתוכו, כדוגמא מייצגת של "גילדה" יהודית.

בפנקס מתועדים חוקי החברה שעסקו הן בעניינים מקצועיים והן בעזרה הדדית.

חברות בעלי המלאכה דאגו גם לצרכים הדתיים של חבריהם: תפילה ולימוד תורה ולכן היה להם בית כנסת מיוחד. חייטי ביאליסטוק התפללו  באגף של בית כנסת הגדול וברשותם היתה ספריה צנועה שכללה חומשים וספרי מוסר.

עדות קדומה על 'גילדות' בבתי כנסת מופיעה בתלמוד בבלי מסכת סוכה דף נא, בבית הכנסת הגדול באלכסנדריה. וכך מתוארים סדרי בית הכנסת:

תניא: 'רבי יהודה אומר: מי שלא ראה דיופלוסטון של אלכסנדריא של מצרים – לא ראה בכבודן של ישראל; אמרו: כמין בסילקי גדולה היתה, סטיו לפנים מסטיו; פעמים שהיו שם ששים רבוא כיוצאי מצרים, ואמרי לה כפלים כיוצאי מצרים, והיו בה שבעים ואחד קתדראות של זהב כנגד שבעים ואחד של סנהדרי גדולה , כל אחת ואחת אינה פחותה מעשרים ואחד רבוא ככרי זהב; ובימה  של עץ באמצעיתה, וחזן הכנסת עומד עליה והסודרין בידו, וכיון שהגיע לענות אמן – הלה מניף בסודר וכל העם עונין אמן, ולא היו יושבין מעורבין אלא זהבין בפני עצמן וכספין  בפני עצמן ונפחין בפני עצמן וטרסיים בפני עצמן וגרדיים בפני עצמן, וכשעני נכנס שם היה מכיר בעלי אומנתו ונפנה לשם, ומשם פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו'.

כיצד הגיעה כרך זה מ"חברת חייטים" בביאליסטוק לספריית הרמב"ם בתל אביב?

חותמת בגב השער מספרת לנו:

נדבת תושבי עיר ביאליסטאק לטובת

בתי כנסיות בארץ ישראל. שכר הובלה

נדב הג' ר' יחזקאל בעקער  מביליסטוק

כעת גר בתל אביב, בהשתדלות הרב

ר' שמעון זעליג צערניאווסקי ור' משה

מרדכי ביאלאסטאצקי

[…] חברה תורה No 324

'עתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל שיקבעו בארץ ישראל'. האם נשכיל לאמץ בארצנו את המודל חברתי-קהילתי בבתי הכנסיות,כפי שנהוג בין חברי הגילדות שבבבל?

שבת שלום

אבישי


 

 

Read Full Post »

וְהָיָה֙ בַּיּ֣וֹם הַשִּׁשִּׁ֔י וְהֵכִ֖ינוּ אֵ֣ת אֲשֶׁר־יָבִ֑יאוּ

שמות פרק טז פסוק ה

רשימה לפרשת בשלח

 

מסכת סופרים עם פירוש מקרא סופרים ועיטור סופרים. סובלק תרכ"ב 1862. עותק ספריית הרמב"ם

בעותקים ישנים מוצאים לפעמים הערות בכתב יד בגליונות הספר. בעזר ה' אני פותח קו חדש בבלוג ובו אעסוק מידי פעם בהערה אחת.

היום נעסוק בהלכות הכנות לשבת קודש. השאלה היא: האם מותר לעשות קניות לשבת ביום ששי לפני תפילת שחרית?

ההערה על כך נמצאת בשולי חיבור קדמון "מסכת סופרים", שהיא אחת מהמסכתות הקטנות, ועוסקת בעיקרה בהלכות ספר תורה.

במסכת סופרים ישנה שורה אחת המשמשת בסיס לדיון בשאלה הנ"ל. כך כתוב שם:

אבל ביום טוב מאחרין לבוא (לבית הכנסת), שהן צריכין לתקן מאכל של יום טוב. כלומר הכינו את סעודת החג בבוקר קודם שהלכו להתפלל.

ציטוט זה הובא בגמרא מגילה דף כג עמוד א ובפירוש רש"י על אתר.

כנגד זה ישנה גמרא במסכת ברכות דף יד: אמר רב אידי בר אבין אמר רבי יצחק בר אשיאן: אסור לו לאדם לעשות חפצו קודם שיתפלל.

כיצד נתאם בין שני המקורות הנ"ל? כיצד יטרח אדם בסעודתו קודם שיתפלל?

שאלה זו שאל הרב יצחק אליהו לנדא בפירושו עיטור סופרים למסכת סופרים (סובלק, תרכ"ב 1862) ועליה נסוב ההערה בשולי הגיליון, וזה לשונה:

עי' מג"א ס"ס רנא. ופר"ח ס"ס פ"ט באו"ח ותראה דלק"מ. ועי' מ"ש מזה בעתים לבינה על העתים ריש ה' ברכת ועונג שבת ומ"ש עה"ג שם.

ולאחר פענוח ראשי התיבות: עיין מגן אברהם סוף סימן רנ"א. ופרי חדש סוף סימן פ"ט באורח חיים ותראה דלא קשה מידי (=שלא קשה דבר). ועיין מה שכתב בזה בעתים לבינה על העתים ריש הלכות ברכת ועונג שבת ומה שכתב על הגיליון שם.

כותב ההגהה מפנה לשני פוסקים מרכזיים שהשיבו לשאלה זו בחיבוריהם: המגן אברהם (ר' אברהם גומבינר)  והפרי חדש (ר' חזקיה די סילוה). ומאידך גם מפנה לחיבור נוסף (בינה לעיתים) שתמה את אותה תמיהה. מקורות אלו מצוטטים בסוף רשימתי זו.

מי כותב ההערה?

הערה זו היא הערה היחידה בכל הספר. בשער הספר לא מופיעה חתימת בעלים כלשהיא.

אך עיון מדוקדק בשער מראה שישנה חותמת אחת הפוכה בראש השער. חותמת ייחודית.

אני משער שאינה של כותב ההערה ומקוה שתסכימו עמי .

 

RUCHEL SINGER

[רוחל/רחל סינגר]

 

שבת היא מתנה יקרה שניתנה לעמנו. יסודה בפרשת המן, שלא היה יורד בשבת. לכן הצטוו בני ישראל ללקוט ביום ששי משנה לחם גם לשבת.

הכנות לשבת זו מצווה העומד בפני עצמה. לפיכך מותר לקנות צרכי שבת קודם תפילה (משנ"ב סימן פט אות לו).

שבת שלום

אבישי


מקורות:

  1. מגן אברהם.

"… ואם לא ימצא לקנות אחר התפלה, אזי יקנה ואח"כ יתפלל, שזו מצוה עוברת וגם היא דאורייתא, ובלבד שיקרא קריאת שמע קודם, ואם הציבור מתפללין, לא יפריש מהם…"

2. פרי חדש:

ועוד אמרינן במס' מגילה בי"ט מאחרין לבוא וממהרין לצאת. וכתב רש"י בי"ט מאחרין לבא לב"ה שצריך לטרוח לסעודת י"ט ע"כ ומכאן יש סמך למה שנוהגין מקצת אנשים לקנו' צרכי שבת בבוקר קודם תפילה, ועוד מדאמרינן בפ' היה קורא: אסור לעשות חפציו קודם שיתפלל משמע דוקא חפציו הוא דאסיר הא חפצי שמים ות"ת בכלל מותר ועיין במ"ש לעיל סי' ע' סעיף ד' והכי נקטינן.

 

3. עתים לבינה:

עתים לבינה:

ולדידי צע"ג דהא מבואר בברכות י"ד ע"א דאסור לעשות חפציו קודם ק"ש ותפילה ואם נאמר דווקא חפצי שמים אבל זה הוי כחפצי מצוה הא רש"י פי' בברכות ה ע"ב דאף ללמוד אסור קודם ק"ש ותפלה ועיין פרי חדש ססי' פ"ט.

 


ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

נא פנה אלינו rambaml1@gmail.com

Read Full Post »

בע"ה

וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ, בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר

(שמות , יג, ח)

רשימה לפרשת בא

 

שער מעטפת. הגדה של פסח. קיבוץ בית השיטה. ת"ש 1940. עותק ספריית בית אריאלה.

בשבוע שעבר נערך ערב מרתק בספריית הרמב"ם בנושא היחס למסורת ודת בקיבוצים ובהתיישבות העובדת.

היה גשום וקר בחוץ ומנגד סוער וחם בפנים.

שני הדוברים המכובדים – ד"ר מוטי זעירא והרב גלעד חוטר – שעוסקים בסוגיה זו תדיר והיא על סדר יומם ולבם, הציגו את השקפת עולמם. השאלה שעמדה על הפרק היא כיצד ממזגים חדש וישן.

פתחתי את הדיון בהצגה של "הגדות של פסח" הקיבוציות שהגיעו אלינו מספריית אחד העם בבית אריאלה לקיטלוג מחדש.

לא קל היה לספרן המקטלג בספריית הרמב"ם לטפל בהן, כי אנחנו אמונים על קדושת המסורת. הוא שאל אותי: האם אלו "הגדות של פסח" או שמא ניתן להם שם אחר? אנחנו סיווגנו אותם תחת הנושא "הגדות של פסח – לא מסורתיות".

דף מ"הגדה של פסח". קיבוץ בית השיטה. ת"ש 1940

הדיון התלהט כאשר ניתנה רשות לשאלות מתוך הקהל.

במוקד שבה ועלתה השאלה: האם החידוש הקיבוצי ממשיך את המסורת היהודית או מתנתק ממנה?

להרגשתי לא תם הדיון  ואנחנו עוד נשוב לעסוק בסוגיות אלו בערבי עיון בעתיד הקרוב.

 

כמי שנוקט צד בוויכוח, אני מביא לפניכם גזיר עיתון ובה התייחסות של הרב אברהם יצחק קוק זצ"ל ל"הגדות הקיבוציות".

הרב קוק ראה בהתיישבות העובדת חלוצים אידיאליסטים.

סיפור מיוחד על ביקורו בקיבוץ עין חרוד הופיע ברשימתי "עקידת יצחק בעין חרוד בשנת תרפ"א (1921)"

אך כשספרו לו על הגדות של פסח הקיבוציות, אמר: – אפילו אם תרצו  – אין זו "הגדה"…

 

 

 

שבת שלום

אבישי


ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

נא פנה אלינו rambaml1@gmail.com

Read Full Post »

בע"ה

וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מִצְרַיִם מַעֲבִדִים אֹתָם וָאֶזְכֹּר אֶת בְּרִיתִי.

רשימה לפרשת וארא

במחסן ספריית הרמב"ם בתוך כריכת קרטון דקה נמצא העמוד הבא ובו תמונה עמוסת פרטים.

מה הסיפור? מה רואים בציור?

 

על גבי כריכת הקרטון מופיע כותרת:

"מסע המוות של ווינצנץ פטמילך"

מי היה  ווינצנץ פטמילך (Vinzenz Fettmilch)?

אופה גרמני שהנהיג מרד של הגילדות נגד מועצת העיר פרנקפורט בשנת 1614. למרד נוסף נופך אנטישמי ובמהלכו פרעו אנשיו של ווינצץ בקהילה היהודית בפרנקפורט, הרסו את בתיהם והגלו את תושביהם מחוץ לעיר. לאחר דיכוי המרד והוצאתו להורג של מנהיגו חזרו היהודים לפרנקפורט וקבלו פיצוי על נזקיהם. לזכר המאורע חגגו בקהילת פרנקפורט את "פורים פרנקפורט" או "פורים וינץ" ביום כ' אדר מידי שנה.

תמונתו של ווינצץ מופיעה בראש העמוד יחד עם שני חבריו המורדים. הוא הראשון משמאל. ייתכן ותמונתו מופיעה בתוך הציור (מוקפת בעיגול אדום).

כשאני מתבונן בתמונה, אינני יודע אם זו תמונתו בעת תחילתה של המרידה -כשהוא מוקף בחייליו- או שזה מסע התבוסה שלו, כשהוא שבוי ומובל למשפטו. מה דעתכם?

מי הדפיס את הציור ומתי? 

בגב כריכת הקרטון נרשם כי הדף חולק כמתנה לחברי "שונצינו" (Soncino): אגודת הידידים של הספר העברי, בתאריך 17 לפברואר 1929.

הדף הוא מהדורה ביבליופילית של תחריט עתיק והודפס ב – 250 עותקים.

ישנם סימנים כי זהו דף אחד מתוך יצירה גדולה.

"שונצינו" הייתה החברה היהודית הראשונה והיחידה של ביבליופילים בגרמניה. הוקמה בשנת 1924 והתפרקה בשנת 1937.

ידידי חנוך גוטליב הפנה את תשומת לבי להערה המופיעה בספר משנת 2014 שכותרתו בתרגום לעברית:

שברים מהתרבות היהודית בספריית העיר מיינץ: תגליות ופרשנויות

 

בעמוד 222 שם נכתב:

Zahlreiche offzielle Dokumente und j ̧dische Berichte aus Frankfurt belegen, dass nach der Pl ̧nderung der Judengasse durch die Anhanger des  Vinzenz  Fettmilch  1614  zentnerweise  Pergament  judischer Schriften auf  dem Markt fur hohe Summen verkauft worden ist.
תרגום:
מסמכים רשמיים רבים ודיווחים יהודיים מפרנקפורט מראים כי לאחר ביזה של יודנגאס [רחוב היהודים] על ידי תומכי ויננץ פטמילך בשנת 1614, נמכרו קלפים של כתבים יהודיים בשוק תמורת סכומים גדולים.

הערה זו מוסיפה נופך על הקשר בין אגודת "שונצינו", המדפיסה מהדורות ביבליפיליות, לביזת כתבי היד היהודים על ידי פורעי וינצנץ.

שבת שלום
אבישי
————————-

תוספת:

ידידי המלומד הרב יהודה הורויץ הסב את לבי לחיבור "מגלת עפה" (קרקוב, תר"מ 1880 ) המביא את המעשה כולו בחרוזים כפי שנכתב בידי עד ראיה. מסמך מרתק. תודתי נתונה לו.

באחד הבתים מצאתי גם התייחסות לביזת הקלפים:
חלקו ביניהם ספרי קלפים / חדשים גם ישנים / היו שווים כמה אלפים / יקרים היו מפנינים / ומכרו אותם אל אומן אחד / לכרוך בהם שאר ספרים / ולא עלה עליהם מורא ופחד / לשלוח יד באלה הדברים / (עמ' 17).

 

———————

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

rambaml1@gmail.com

Read Full Post »

וַיַּאֲמֵן הָעָם

(שמות פרק ד פסוק לא)

רשימה לפרשת שמות

ביום שלישי הקרוב נקיים אירוע בספרייה שייבחן את יחסה הנוכחי של ההתיישבות העובדת לדת .

האם בתי כנסת המוקמים כיום בקיבוצים מעידים על שינוי? האם יש כיום פתיחות לרוח היהודית בניגוד לטאבו בעבר?

האירוע פתוח לכולם ללא תשלום. מוזמנים לבוא .

אני מאמין שכל יהודי מחובר למסורת ומקיים מצוות (גם אם באופן חלקי). יתר על כן ייתכן והוא אחד מל"ו צדיקים. אם תקראו את הסיפור הבא תבינו למה כוונתי.

הסיפור הוא עדות ממקור ראשון. סיפר לי אותו חבר אישי והוא נאמן.

במסגרת עבודתי בעריכת דין נפגשתי לפני מספר שנים עם לקוח לחתימת חוזה לרכישת דירה בירושלים.

המוכר היה יוסי שריד ואחותו. הדירה היתה שייכת להוריו של יוסי שריד שנפטרו. במהלך הפגישה שאלנו אותו, האם ההורים שלו היו שומרי שבת ? — מכיון שיש מחוץ לדלת הדירה בחדר המדרגות מנורה שאותה אפשר להדליק מתוך הדירה. מנורה המשמשת בבתים משותפים דיירים שומרי שבת שאינם יכולים להדליק את האור בחדר המדרגות בשבתות.

המנורה – אמר לנו יוסי – זו המנורה של ר' אריה לוין.

אבי, כך סיפר, היה מקורב מאד לר' אריה לוין, ופעם שאל אותו: ר' אריה, האם אתה מל"ו צדיקים?

לפעמים – ענה לו ר' אריה לוין. והסביר: ל"ו צדיקים אינם אנשים קבועים. בכל רגע ורגע  יש בעולם ל"ו צדיקים אחרים. כל אחד יכול לגמול חסד ולהיות ברגע הזה אחד מהם.

באותו הרגע, אמר יוסי שריד, החליט אבי ז"ל לשים מחוץ לדלת של הדירה מנורה שתידלק בשבת ותשמש את דיירי הבניין שומרי השבת, כאשר הם משתמשים בחדר המדרגות בשבת. והסביר לי – גם אני רוצה להיות למספר שניות אחד מל"ו צדיקים.

ידידי ניר מן, בן קיבוץ "בית השיטה" ואחד מל"ו צדיקים, כתב ספר על רבי לייב בן שרה, דמות פלאית בדורות הראשונים של החסידות (נפ' תקנ"א 1791). לפי המסופר הכיר ר' לייב את ל"ו הצדיקים הנסתרים בדורו ודאג לכלכלם.

בראש הספר מופיע מסה של הרב ד"ר יצחק אלפסי על ל"ו צדיקים. ראו נא כאן.

מה הביא את ניר לכתיבת ספר זה?

סבו של ניר היה אפרים שמאראגד. מזכיר התאחדות מגדלי הבקר בישראל. חבר קיבוץ תל יוסף.

כשהגיע ניר לשנת בר המצווה בקבוצו נדרש להכין עבודת שורשים. כשבא לראיין את סבו, פתח ואמר לו הסבא:

"דע לך, ניר, שזכית להיות דור תשיעי לצדיק הנסתר, רבי לייב שרה'ס, תלמידו של הבעל שם-טוב".

ספרו של ניר מתחיל בסבא הגדול ר' לייב שרה'ס ומסתיים בהספדים על קברו של סבו אפרים שמאראגד.

שני קצוות, לכאורה,אבל קו אחד מחבר ביניהם.

 

להתראות ביום שלישי הקרוב !

שבת שלום

אבישי

 

 

 

 

Read Full Post »

בע"ה

"… אל נא תקברני במצרים…"

(בראשית, פרק מז פסוק כט)

רשימה לפרשת ויחי

יעקב אבינו מבקש מבנו יוסף להיקבר במערת המכפלה בארץ ישראל ולא בקבורה מפוארת במצרים. מדוע?

במדרש רבה מובאים כמה טעמים. אחד מהם: "שלא יעשו אותו עבודת כוכבים".

בספרים רבים מופיעים על דפי הכריכה הפנימיים רישומי בעלות של רבנים  וברבים מהם התוארים מופלגים. מכיון שמידת הענווה והצניעות היא נר לרגלנו ומידת החכמים הגדולים, לכן התלבטתי אם אלו רישומים מקוריים או שנכתבו על ידי תלמידים ומשמשים.

שאלתי את ידידי המלומד אלי שטרן, המומחה למליצות בחתימות. בתשובתו כתב כי במקרים רבים אחד מבני המשפחה או מתלמידי הרב היה כותב רישומים כאלה. דפי המגן והכריכה הריקים של הספרים היוו שטח מוצלח להתנסות בשרבוט וקשקוש, בעיקר לנערים הצעירים.

חיזוק לדבריו מצאתי בכריכות מפורקות שצילומן מובא כאן.

בכריכה הראשונה בצד ימין למטה כתוב: זה הספר הוא של הרב כמוהר"י פינצי נר"ו יצ"ו. ולצידו כתוב תולעת יעקב.

רישומים אחרים על הכריכה הם לנסות הקולמוס. שרבוטים סתמיים, החוזרים על עצמם, לניסוי הדיו והקולמוס – אם נאים הם.

נראה שכל הכתיבות יצאו מתחת קולמוס אחד ומכותב אחד.

  1. כריכה פנימית קדמית

2. כריכה פנימית אחורית

 

חכם יעקב פינצי היה רב בבוקרשט, עלה לארץ ישראל והיה שני בקודש לראשון לציון חכם אברהם גאגין. לאחר פטירתו, כנראה בשנת תר"ט 1849, הוציא בנו את חיבורו של אביו "זכות אבות" על פרקי אבות (בלגרד, תרל"ח 1878), ובו תיאר את אביו בתארים מפליגים:

בהר הזיתים מוטלת מצבת קבורתו, ובה נכתב עליו:

"אביר יעקב בתורה", "הר' המופלא בנסתר" ועוד.

המקור: אתר עיר דוד כאן  קריאת הנוסח על המצבה קשה. אשמח למי שיעזור לפענח  את הכתוב*.

להרחבה על רבי יעקב פינצי ראו נא באתר "החכם היומי"

אינני יודע עם הכיתוב על גבי הכריכה "תולעת יעקב" מתייחס  לר' יעקב פינצי או נכתב רק לנסות הקולמוס.

יאה הביטוי תולעת יעקב לענווה מופלגת, כדברי דוד המלך: "ואנכי תולעת ולא איש" (ספר תהלים פרק כב).

שבת שלום

אבישי

————–

תוספת:

כתב לי חנוך:

חיפשתי ברשת "דרושים דבריו ליעקב" והגעתי לאתר הר הזיתים – ראה נא כאן – עם תמונות המצבה ושם  יש גם הטקסט מפוענח רובו כמעט כולו:
אי לך     ארץ
שאי קינה מרה כל ער..
עפר יעקב דבק ..אוף
תימן אביר יעקב בתורה
לשמה איש מלחמה קהלת
יעקב מחדש חדושים
מרר .. פרושיא מעשה
דרושים דבריו ליעקב
במילי דאבות סבית אבות
קרא שמו יעקב משפטים עדי
תשו..פקק הקול יעקב ה'ר המופל'
בנסתר ובנגלה כבוד ה' מלא יקרא
בשם יעקב פ'ינצי זצ'וקל תר'ט .. "

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

כתבו אלינו:

rambaml1@gmail.com

Read Full Post »

רשימה לפרשת ויגש

 וַיֶּאְסֹ֤ר יוֹסֵף֙ מֶרְכַּבְתּ֔וֹ וַיַּ֛עַל לִקְרַֽאת־יִשְׂרָאֵ֥ל אָבִ֖יו גֹּ֑שְׁנָה וַיֵּרָ֣א אֵלָ֗יו וַיִּפֹּל֙ עַל־צַוָּארָ֔יו וַיֵּ֥בְךְּ עַל־צַוָּארָ֖יו עֽוֹד.

בראשית פרק מו פסוק כט

אבל יעקב לא נפל על צוארי יוסף ולא נשקו, ואמרו רבותינו, שהיה קורא  את שמע.

רש"י

הפגישה של יעקב אבינו ובנו יוסף, לאחר שנים רבות של ניתוק קשר, מתוארת בפרשת השבוע באופן חד-צדדי. רק מצידו של יוסף.

רש"י מסביר שיעקב 'לא שיתף פעולה' מפני שהיה קורא קריאת שמע באותה עת.

המקור לדברי רש"י אלו נמצא בידינו רק בתשובות הגאונים בשם רב יהודה גאון. לכך מפנה ר' שמואל גלברד בספרו "לפשוטו של רש"י":

תשובות הגאונים. דפוס ליק תרכ"ד (1864). שמ"ק = שאלו מן קמיה

הרבה פירושים ניתנו לדברי רש"י אלו והמעיין ימצאם בפרשני רש"י על אתר.

אני מוצא כאן מקום להביא כמה סיפורים על יכולת הריכוז של תלמידי חכמים המביאה אותם להתנתק מהקורה עמם.

בחרתי להתמקד בסיפורים על טיפולים רפואיים כואבים שנעשים ללא הרדמה, כאשר אותו מטופל שקוע בסוגיה כזאת או אחרת.

אשמח לקבל מקורות לסיפורים נוספים מעדות ראיה בלבד.

שני הדמויות שלפנינו – הרב עובדיה יוסף, הרב חיים קרייזווירטה – בני דורנו.

א.

הרב עובדיה יוסף. ראשון לציון ונשיא מועצת חכמי התורה. נפ' תשע"ד (2013)

המקור: ויקיפדיה  כאן

 

מתוך "הרפואה בהלכה והאגדה". מלקט: דוד שלום בן ציון נקי. ירושלים תשע"ד (2014)

 

ב.

רבי חיים קרייזווירטה. רבה של "קהילת מחזיקי הדת" באנטוורפן. נפ' תשס"ב (2002).

תמונת הרב חיים קרייזווירט בעת סיפור המעשה. אז עמד בראש ישיבה בבית מדרש לתורה בשיקגו. התמונה התפרסמה בתוך כתבה בעיתון מקומי בשנת 1950. קישורית בפורום אוצר החכמה כאן.

 

פעם אחת נזקק ר' חיים לטיפול שיניים קשה. הסעתי אותו לרופא השיניים, וכשהתיישב על הכסא, סיפר לרופא שבבוקר חש שלא בטוב ולקח תרופות מסויימות. "מצטער", אמר הרופא ופתח את יומן הטיפולים שלו, "נצטרך לדחות את טיפול השיניים שלך בחודש, אני לא יכול לתת לך זריקת הרדמה אחרי כל התרופות שלקחת". "לא בא בחשבון", אמר הרב קרייזווירט, "יצאתי כבר מבית המדרש, זה בשבילי ביטול תורה, אני לא יכול לבטל כל כך הרבה זמן. טפל בי בלי זריקות". "אתה בטוח?" שאל הרופא.  "בטוח", ענה לו ר' חיים, "תן לי רק דקה או שתיים שאוכל להתרכז", הוא ביקש להתרכז בסוגיה שלמד, וכך להתנתק מהכאב שבחוץ. הרופא לא האמין ורעד כולו. בסופו של דבר הוא עשה כדברי הרב ועקר לו את השן בלי שיזריק לו תחילה חומר הרדמה. ר' חיים נותר בפה פתוח ולא זז מילימטר כל זמן הטיפול. אחר כך סיפר לי כמה חידושים שחידש באותן דקות.

המספר: הרב דוד פוקס זצ"ל, בספרו "לנטוע שמים". אלון שבות תשע"ו (2016) הרב הסתלק לבית עולמו לפני שבועיים. יהי זכרו מבורך.

אכן, יכולת ריכוז מפליאה.

חוזר על בקשתי. אשמח לקבל מקורות לסיפורים נוספים מעדות ראיה בלבד. סיפורים אלו יצורפו לרשימה זו.

שבת שלום

אבישי


תוספת:

קבלתי הפניות רבות לסיפורים על תלמידי חכמים. מהם הוזכרו בפורום אוצר החכמה (כאן) ומהם בספרים שונים. כמדומני שהסיפור המוקדם ביותר הוא על "בית הלוי" בשנת תרנ"א 1891. ראו נא תיאורו בספר "הראשון לשושלת בריסק" מאת הרב חיים קרלינסקי (מכון ירושלים תשד"מ) עמ' 416 והערה 641.

אף כי מיעוט הסיפורים עמדו במדד שבקשתי – סיפורים מעדות ראיה, אין לפקפק ביכולות של תלמידי חכמים להתרכז בלימודם  ובכך להתנתק מהסובב אותם עד כדי חיתוך בבשרם.

השאלה שעולה בין השיטין (ולעיתים גם נאמרת במפורש): האם זאת מציאות לכתחילה או דיעבדית.

כלומר, האם כל הסיפורים מתחילים במקום בו אי אפשר לעשות הרדמה מסיבות רפואיות (כגון רמת סוכר גבוהה -אצל הרב עובדיה- או נטילת תרופות -אצל הרב קרייזווירטה*)  או שזו עמדה לכתחילה, שלא להזקק לאמצעי הרדמה. לגישה זו מצאתי שתי סיבות: 1. כדי לא להיות בהשפעה של חומרי ההרדמה והטשטוש, שכידוע נמשכת מעבר לזמן הניתוח. (ייתכן יש מקום לחלק בין הרדמה כללית להרדמה מקומית). 2. צדיקים שמוכנים לסבול כאב (כדרך חיים או באופן חד פעמי).

בדוגמא הבאה נראה מזה ומזה. בספר "אדם גדול הוא ושמח במצות" (תשע"ט), פרק "קבלת יסורין", מובאים כמה סיפורים על הרב אהרון יהודה ליב שטיינמן (נפ' תשע"ח) כפי שנכתבו על ידי נכדו גדליה הוניגסברג .


*

דוגמאות נוספות:

הרב אהרון כהן. בספר הכהן הגדול מאחיו (מאת שמעון יוסף מלר, תשס"ט) עמ' 252.

הרב ישראל יעקב פישר. בספר רועה ישראל (מאת אהרן פישר, תשס"ט) עמ' תלג.

הרב שמעון נתן נטע למברג. בספר הרבי הקדוש מלעלוב (מאת יאיר וינשטוק, תשע"ט) עמ' 226-228.

הרב אהרן מרגליות. בספר אתהלך (מהדורה שלושים ואחת, תשע"ט) עמ' 330-340.

 

נ.ב.  לא הבאתי סיפור על האדמו"ר הראשון מודז'יץ, ר' ישראל טאוב, וחיבור הניגון "אזכרה" בעת הניתוח, כי כפי עדות בנו  וממשיך דרכו, בספרו אמרי שאול (תל אביב תש"כ, עמ' שיא),  חיבר האדמו"ר את הניגון אחרי שהתעורר מתרדמת הניתוח.

 


ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

נא פנה אלינו rambaml1@gmail.com

————————————————–

הזמנה פתוחה לכל חובבי ספרים עתיקים .


 

Read Full Post »

בע"ה

אָֽנֹכִי֙ אֶֽעֶרְבֶ֔נּוּ מִיָּדִ֖י תְּבַקְשֶׁ֑נּוּ

בראשית, מג, ט

רשימה לפרשת "מקץ". שבת חנוכה

ר' עמרם אבורביע היה יליד מרוקו (תרנ"ב 1892) ועלה בצעירותו עם סבו ארצה לירושלים*. היה מחכמיה וממקובליה עד שנתמנה כרב ראשי בפתח תקוה. נפטר בז' טבת שנת תשכ"ז (1966). בספרו "נתיבי עם" מלקט את מנהג ירושלים מדורי דורות. הספר נדפס בשש מהדורות ומצוטט הרבה בספרי הפוסקים.

תמונת הרב עמרם אבורביע זכר צדיק לברכה. מתוך ערכו בויקיפדיה.

במהדורה השניה של ספרו "נתיבי עם", שהוציאה משפחתו בשנת תשס"ג (2003), מופיעים ששה סיפורים תחת הכותרת: "מאורעות מופלאים מחיי הרה"ג עמרם אבורביע זצ"ל". בכל הסיפורים בקובץ יש נופך של "פלאות" ודברי חלומות.

ספורים אלו נכתבו על פי מה ששמעו מרב עמרם עצמו ומפי בניו.

אנחנו נעתיק את הסיפור הראשון והאחרון. לקריאת הקובץ המלא ראו נא כאן.

הראשון, עוסק בערבות ההדדית בין יהודים. מתאים לפרשת "מקץ", כהמשך לערבות בין יהודה לבנימין, המוזכרת בפסוק המצוטט בכותרת.

האחרון, עוסק בספרים עתיקים. רשמתיו כי אנחנו בלוג של ספריה, וגם כי קיימת עדות בעל פה לסיפור ואפשר להשוות.

א. התרת אסורים בערב פסח

 

ב. ספרו של ה"אור החיים" הקדוש

סיפור זה נכתב בספר על פי בן המחבר פרופ' אהוד אביבי (יליד 1930, פרופסור למטלורגיה, מחלוצי מדעני הגרעין בישראל וממייסדי הקריה למחקר גרעיני בנגב), שנוכח היה בשעת המעשה. בסרטון  כאן אהוד מספר את הסיפור. יש הרבה חן בבחינת הסיפור בשתי גרסותיו. לי נראית הנוסחה המסופרת בעל פה יותר אותנטית.

תחילה הגירסא המודפסת ואחר כך אכתוב את תמלול הסיפור שבעל פה.

תמלול הסרטון [דקה 2:05 ואילך]:

… בחנות הזאת הגיעו יום בהיר אחד בני משפחה של אחד מבני הקהילה שנפטר. והם הביאו לאבא שק שלם של ספרים. 'לנו אין מה לעשות בהם, אנחנו לא קוראים מה שאבא שלנו קרא, קח לך את הספרים האלה'… אבא אמר: מה אעשה עם הספרים האלה. ספרים ישנים, קרועים, בלויים. אמר: יש לי חברים באוניברסיטה שהם מחפשים ספרים ישנים. מחפשים למצוא אוצרות… הזמין אותם לחנות. הם באו לחנות. רוקנו את כל השק. התחילו לנבור בספרים האלה. לחפש ולחפש. ואז הם מצאו ספר אחד ואמרו: שמע ! זה ספר מעולה, זה ספר דבר נדיר מאד. אבל מה, אין לו הדף הראשון. (כל ספר יש דף ראשון, שכתוב שם מי חיבר, ובאיזה דפוס זה הודפס, ועם ציורים תמיד וכו'). אין דף ראשון אז ערכו לא כל כך. זה הספר אנחנו חושבים שזה הוא. אז [אבא] אומר להם: כל הערימה פה – תחפשו. חפשו, חפשו כל שלושת החוקרים האלה ולא מצאו שום דבר והלכו לדרכם. לפני זה אמרו לו: אנחנו משלמים לך, כמה מגיע לך ?  [אמר להם]: אני לא יודע כמה מגיע לי. אני שלמתי על הערימה הזאת כך וכך. [אמרו לו]:  אנחנו משלמים לך את כל מה שהוצאת על הערימה הזאת, והשאר תמכור, אם תרויח-תרויח. אבל אם ימצאו את הדף הזה, זה יעלה את מחיר הספר פי עשרה או יותר.

ואני כילד רואה את הדבר הזה ולא מבין בכלל על מה הם מדברים, ומה זה דף, מה זה ספר. נגמרה הסצנה הזאת עם המדענים ואנחנו הולכים לחיי השגרה שלנו.

יום יומיים אחרי זה, אני תמיד התפללתי עם אבא ותיקין. הייתי ילד אבל הולך איתו. אחרי התפילה היינו הולכים לשוק מחנה יהודה, ברחוב אגריפס לפני שבנו את השוק החדש, היינו קונים מצרכי הבית ואני סוחב… יום אחד אבא אומר לי: אני הולך כעת לחנות. אני אומר לאבא: שש וחצי – מי יבוא לקנות בחנות? לאן אתה הולך? החנות שלו היתה לא רחוק, ליד שוק מחנה יהודה. אני רואה אבא הולך – אני הולך איתו. אני נושא את המשא של הירקות שלנו… ומגיעים לחנות. הוא פותח את החנות, נגש ישר אל השק בבהלה. אפשר להתקל, יש חושך, זה לא מואר, בסך הכל היה פנס אחד בכל החנות, נורה אחת קטנה. נגש לשק. פותח את השק ועל השק ישנו דף הפתיחה של הספר. והוא אומר: זה מה שנאמר לי, כך הוא אמר לי, זה מה שנאמר לי.

מי אמר לך? מתי אמרו לך? – לא יודע.

(למחרת) בהגיע שעת העבודה התקשר לחוקרים ואמר להם: מצאתי את הדף. ישר הם באו עם מונית. היו שתי מוניות בכל ירושלים. הם באו: איפה הדף הזה ? הם רואים את הדף. 'שמע ! העלית כעת את מחיר הספר הזה לרום מעלתו. משהו בלתי רגיל, נדיר'. הספר היה אור החים מהדורה ראשונה שנדפסה על ידי ר' חיים בן עטר באיטליה. אז הוא אומר : בסדר. אז אומרים לו: מה בסדר ? אנחנו חייבים לך כעת פי עשרה ממה ששלמנו לך. [אמר להם:] לי אתם לא חייבים כלום. תשלמו למי שהדף שייך לו. למי שייך הדף? בהר הזיתים, ר' חיים בן עטר, הוא בעל הדף. לא אני !

כולם נדהמו. דבר כזה לא ראינו. יש לך אוצר.

[זה סיפור קטן. יש לזה המשך אבל זה לא להערב הזה…]


*

לקורות משפחת אבורביע ועלייתה ארצה, ראו נא רשימתה של צמרת-רבקה אביבי:

שלמה אבורביע – איש אלקים קדוש נפטר מחלשות לב 

בתוך בלוגו של עודד ישראלי "ספורי ארץ ישראל – מצבות מדברות 1850-1950"

——————–

שנזכה לראות בנסים ונפלאות,

כשם נעשו לאבותינו בימים ההם, בזמן הזה.

חנוכה שמח  ושבת שלום !

אבישי


ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

rambaml1@gmail.com

Read Full Post »

אֶת-אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ

רשימה לפרשת וישב

בתיאור מסעו של יוסף אחר אחיו מספרת התורה:

וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ, וְהִנֵּה תֹעֶה בַּשָּׂדֶה; וַיִּשְׁאָלֵהוּ הָאִישׁ לֵאמֹר, מַה-תְּבַקֵּשׁ.

וַיֹּאמֶר, אֶת-אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ; הַגִּידָה-נָּא לִי, אֵיפֹה הֵם רֹעִים.  

 וַיֹּאמֶר הָאִישׁ, נָסְעוּ מִזֶּה–כִּי שָׁמַעְתִּי אֹמְרִים, נֵלְכָה דֹּתָיְנָה; וַיֵּלֶךְ יוֹסֵף אַחַר אֶחָיו, וַיִּמְצָאֵם בְּדֹתָן.

(בראשית פרק לז)

רש"י:

נָסְעוּ מִזֶּה – הִסִּיעוּ עַצְמָן מִן הָאַחֲוָה.

ההיסטוריה שלנו מלאה אסונות שבאו משנאת אחים. גם וויכוח, סוער ככל שיהיה, אסור שיגיע למצב שלא יכולים לדבר שלום זה עם זה.

על דרך השלילה אני מציג את הדוגמא הבאה. מחיקה שמו של הרב חיים הלברשטם מצאנז !

ספר "תפארת צבי" דפוס יוזפף שנת תרכ"ז (1867). עותק ספריית הרמב"ם

ספר שאלות ותשובות "תפארת צבי" לרבי צבי הירש  בן ישראל בנימין בישקו נדפס בשני שלבים.

תחילה נדפסו התשובות לחלק אורח חיים ויורה דעה על ידי בנו משה בשנת תקע"ו (1816). בשלב שני התגלגל כתב היד והגיע לר' צבי מנחם מייזליש אב  בין דין בעיר חדש הסמוכה לקרקוב. מכתב יד זה הודפס החלק השני: תשובות על חלק אבן העזר.

המחבר היה מפורסם בדורו. כיהן כרב בערים בראד, גלוגא ובקהילות אה"ו (המבורג ושכנותיה) ושם מנוחתו כבוד בשנת תקס"ז (1807). עוד בימי חורפו היה נושא ונותן עם ה"נודע ביהודה" ועם בעל ההפלאה. מחותנו של רבי עקיבא איגר.

המו"ל של החלק השני של הספר* השיג הסכמות חשובות להדפסת הספר. ההסכמות נדפסו בדף הראשון וחולקו לשניים: גאוני עסטרייך וגאוני פולין.

ההסכמה הפותחת היתה של רב חיים מצאנז.

כל מי שמבין בדרך קבלת הסכמות יודע שאם באמתחתך הסכמה מגדול הדור הרי בנקל יחתמו לך רבנים נוספים. גם כאן כך הווה. באחת ההסכמות הנוספות בספר כתוב:

"… ועל החיבור הנחמד אשר משתדל הרב להוציא לאור כמה וכמה גדולים וגאוני הזמן מהללים ומשבחים את החיבור, וביותר מעיד הרב הגאון הצדיק המפורסם מוה' חיים הלברשטאם שליט"א אבדק"ק צאנז  בשם כבוד הרב הגאון בעהמ"ח ישועת יעקב אשר שיבח דברי הספר ההיא ולזה מצוה גדולה להיות לעזר וסעד…"

מי האיש זה אשר מחק את שמו של הרב חיים צאנז מהסכמתו לספר "תפארת צבי"? זאת איננו יודעים.

יש להניח שמחיקה זו קשורה למחלוקת הגדולה בין צאנז לסדיגורה. רגלים לדבר העובדה כי ספר זה הגיע לספריית הרמב"ם מספרייתו של הרבי מטשורטקוב ז"ל.

הבה נניח כי מדובר ב'מעשה נערות', מעשה ידי אחד מצעירי הצאן.

 

גב דף השער של עותק "תפארת צבי" ובו חותמת הבעלים והתנצלות [מעניינת !]  בפני הגוים ובה כתוב: "בימינו, אור המדע… בכל ארצות אירופא ויושביהן…כשבת אחים גם יחד… יהי אור, ויהי אור".

שנרבה שלום ואחוה בינינו.

שבת שלום וחנוכה שמח !

אבישי

——————

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

rambaml1@gmail.com


  • שו"ת תפארת צבי מוזכר בפוסקים שלאחריו במגוון נושאים. לדוגמא, תשובה לח הנמצאת בחוברת דיני חגרמ"ה. התשובה עוסקת במחלת נפש, והמחבר רואה בזה "מום גדול", כיון שמחלת  נפש עתידה לחזור. יסוד זה מוזכר בפסקי בתי דין הרבניים.
  • עותק של החלק הראשון נמצא במאגרים הדיגיטאליים: HEBREWBOOKS, אוצר החכמה ואוצרות התורה. עותק זה נדפס בשנת תקע"ו (1816) ואין בו הסכמות כלל !   בכל המאגרים  נוסף דף ההסכמות בספר. עיון בהם מראה שכולם הן הסכמות משנת תרכ"ה-תרכ"ו (1855=1856) וכפי שנדפסו בחלק השני.  כנראה לפני המאגרים הנ"ל עמדה מהדורת צילום של החלק הראשון, שאליה הוסיפו את  דף ההסכמות המאוחר.

Read Full Post »

ב"ה

עִם־לָבָ֣ן גַּ֔רְתִּי…

בראשית פרק לב פסוק ה

רשימה לפרשת וישלח

רש"י: "גרתי" בגימטריא תרי"ג. כלומר, עם לבן הרשע גרתי, ותרי"ג מצות שמרתי, ולא למדתי ממעשיו הרעים.

עם הבנקאי העשיר הברון דב (ברנרד) אסקלס נפגשתי במהלך חפושי אחרי הרב יששכר בן מיכאל מפוזנא ובנו גבריאל.

רחוקה מאד דמותו, כפי שמצטיירת מתמונתו, משושלת הרבנים והפרנסים שאליה התייחס.

המקור: ערכו באנציקלופדיה ויקיפדיה.

תחילתו של החיפוש בהערה מסתורית בראש שער ספר שאלות ותשובות "אבן  השהם ומאירת עינים" (דפוס דיהרנפורט תצ"ג 1733).

שער ספר "אבן שהם ומאירת עינים". דפוס דיהרנפורט, שנת תצ"ג 1733. עותק ספריית הרמב"ם

בהערה נכתב: גם אני מסכים להר"ר המחבר

ובהמשכה שרבוט של חתימה.

מי הוא המסכים? 

לצערי שולי שער הספר חתוכים ועמם גם הסתלקה האפשרות לזהות את החותם.

בשער הספר מופיעות גם חתימות עתיקות נוספות של אב ובנו. ומכאן עלתה המחשבה שייתכן שספר זה בא בירושה, ואם נזהה את הבעלים הנוספים נדע מי המסכים.

יששכר בער ב"ר מיכאל מפויזנא

החתום על דף השער בשני מקומות.

ובנו הק' גבריאל בן מהורר יששכר בער 

התחלתי לחפש אחר שלשלת רבנים שיש בהם את השמות גבריאל / יששכר בער

כך התגלגלתי אל רבי יששכר בער בן גבריאל אסקלס (עשקעלעס) מקראקא, חתנו של יהודי החצר שמשון ורטהיימר.

בערכו באתר בית התפוצות מסופר שהיה גם רב וגם ספק נשק ומקורב למלכות.

פרטים על המשפחה וייחוסה הרם מצאתי בנספח לספר "יש מנחילין" (ירושלים, מכון חתם סופר, תשמ"ו 1986), שכתב הרב יצחק דוב פעלד. שם מצויין כי הרב גבריאל אסקלס החליף את רבי דוד אופנהיים ברבנות פראג. בין שבחיו אף מוזכר שתשובותיו הובאו בספר שו"ת אבן השהם הנ"ל !

על רבי גבריאל נכתב:

על רבי יששכר בער מצויין:

האם רבני משפחת אסקלס הם בעלי הספר, החתומים בשער "אבן השהם" שלנו?

רעי היקר חנוך גוטליב בדק את שושלת משפחת אסקלס ומצא כי אינה מתאימה לחותמי הספר.

בשער הספר מוזכר כי ר' יששכר בער היה בנו של מיכאל. בשושלת המשפחה אין שם כזה.

חנוך  הסב את תשומת לבי כי אחד מבניו של הרב יששכר בער היה הבנקאי Bernhard von Eskeles (דוב אסקלס).

תקופה מסויימת היה ראש הקהל בקהילת וינה, אך בהמשך חייו הראה קשר רופף ליהדות.

אדון ברנרד ומשפחתו תמכו כספית במפעלי התרבות בעיר וינה ובמלחינים בטהובן ומוצרט.
סוף דבר, לצערנו, הוא הטביל בנו ובתו לנצרות !!!
זוהי מדמנת הגלות והאמנציפציה. חבל על דאבדין.

עם לבן גרתי ותרי"ג מצוות לא שמרתי. 

שבת שלום
אבישי
——————————————————————————————————–
תוספת:
הספר "אבן השהם ומאירת עינים" נדפס על ידי בן המחבר בשנת תצ"ג 1733. לספר הקדמה ארוכה ומעניינת על קורות חייהם של בני המשפחה בצל הימים הקשים של מלחמת שבדיה-פולניה והאסונות שפקדו את היהודים בעטיה.
בספר ששים ושש תשובות. המחבר מביא גם תשובות שהשיבו רבני הדור לשאלותיו.
על תולדותיו של מחבר ספר "אבן השהם ומאירת עינים"  נדפס הספר:

כותרת הספר. המחבר: פינחס זליג גליקסמן. לודז' תרצ"ו 1936

עיון בספר מעלה שהרב אליקים געץ גר בסוף ימיו בפוזנא.
נזכיר גם כי בחתימות השער צויין כי יששכר בער בן מיכאל הוא מחכמי פוזנא.
לפיכך, יש לחפש את החותמים על שער הספר בין רבני העיר.

 

Read Full Post »

בע"ה

וַיִּירָא, וַיֹּאמַר, מַה-נּוֹרָא, הַמָּקוֹם הַזֶּה: אֵין זֶה, כִּי אִם-בֵּית אֱ-לֹהִים, וְזֶה, שַׁעַר הַשָּׁמָיִם.

[בראשית פרק כח פסוק יז]

רשימה לפרשת ויצא

ברשותו של חותני, הרב פרופסור רפאל וינברג, מצוי סידור תפילה בכתב יד ישן.

לאחרונה העביר את כתב היד לבני יצחק וביקש שיחקור את כתב היד.

נא התבוננו בשני הדפים מתוך הסדור. מה קופץ לעיניכם? במה הוא שונה מכל דף בסידור אחר?

ובכן… צדקתם… הניקוד !

הניקוד הוא ניקוד עליון. כלומר נמצא מעל האותיות ולא כמקובל מתחתיהם.

ניקוד עליון נקרא ניקוד בבלי והוא שונה מהניקוד שלנו שנקרא ניקוד טברייני.

בניקוד בבלי גם אין סימן ניקוד 'סגול'. שימו לב לניקוד של צמד המילים "דרך אמת".

בקמץ/פתח ולא בסגול כמקובל היום:

  דֶּרֶךְ אֱמֶת

ניקוד בבלי נהג בתימן מקדמת דנא ורק במאות השנה האחרונות הוא התחלף בהדרגה לנקוד טברייני.

כל זאת למדתי ממאמרו של הרב יוסף קפאח זצ"ל על "ניקוד, טעמים ומסורת בתימן" (נדפס בתוך כרך שני של כתביו. ירושלים, תשמ"ט 1989):

הרב קפאח מציין כי המעבר בתימן מהניקוד העליון לתחתון היתה הדרגתית. תחילה בצנעא וסביבותיה ואחריה בשאר כפרי תימן ועריה הרחוקים. לנתון זה ישנה השפעה על הנסיון לתארך את גילו של הסידור כתב היד הנ"ל.

וזאת למה?

בין דפי הסידור מצוי דף נפרד, כתוב ערבית-יהודית בניב תימני מקומי.

כדי לפענחו פניתי לעזרתו של הרב הדיין אבירן הלוי. אף הוא פנה לרב עזרא קורח, שהוא תלמיד חכם מופלג ובר סמכא גדול בתרגום מערבית. התרגום לקמן הוא מעשה ידיו.

הרב קורח טרח לציין כי השפה הלא מתורגמת היא ניב מקומי, כפי הנראה מדרום תימן, הגם שיש שם מלים שמתאימות רק למרכז תימן.

 

הדף כנראה חסר חשיבות כשלעצמו. אין לו קשר לסידור או לדברים שבקדושה.

אבל ייתכן ונותן לנו את האיזור בו נכתב גם הסידור – דרום תימן.

כזכור הרב קפאח כתב כי  מהפכת התרגום הגיע לאיזורי הספר בתימן באיחור של מאות שנים. לפיכך אם נרצה להסתייע ב"ניקוד העליון", כדי לתארך את הסידור העתיק, כי אז ייתכן והסידור איננו עתיק כל כך.

—————————

פענוח הדף ותרגומו.

עמוד1 – מקור:

לק"י

ומעוצ֗ה יצחק יבלג סו"ה יחיא סעיד רשט"ו

אבו"ב וכל"א ר"ש

חבית חקק לך אני בעת את֗ום וזקר דהב ומכיאלין

ותרה וצלך וכלצ כרה ודוד ש"ע כותוב ועלא מנשד

ונתה יא עם יחיא נסינא לעצ֗ם ולקישמה ולטבק מא חסבנהום

ושלום עב"ב ומ"ב

ולגורה פלנוץ ד֗י ענד בנשיבה חק למחפה

תרגום:

לק"י

ומעוצה יצחק דורש בשלום סו"ה יחיא סעיד רשט"ו

אבו"ב וכל"א ר"ש

חפצתי לברר לך שמכרתי השום ודמוי זהב ושתי מדות…

……………………………………………….

ואתה דוד יחיא שכחנו העצמות והצנון והטבק לא חישבנו אותם

ושלום עב"ב ומ"ב

… החצי אשר אצל … של ….


עמוד 2 – מקור:

מן זוהרה ונתה יאבה ולכום עפרה קהותכום מדי חקת לעיד ולא מא יכול מלא אבא צ֗כרכום מן זוהרה

ונתי ימה סעותש תסוקי תובי לכן מנסאד מנסר עיני

סגלה קלבי ולא וסוקי די ענדיש כלה וכא

סלם כרה וזות הדה ונתה יא עם יחיא וצלך אלמצ֗כור נפדה ע"ב לא יגס סאעה ולא שי ורקה סוקהא יסמח

ולמצ֗כור כלה ביד שוך

ושלום

תרגום:

מן זוהרה ואתה אבא …………………………

…… לחג ולא מה לאכול…. …. מן זוהרה

ואת אמא……. שתוליכי בגדי,  אבל ……………. 

נדבת לבי ולא והוליכי מה שאצלך כולו …

שילם שכר… זה ואתה דוד יחיא הגיע לך הנזכר

שלח … לא ישאר שעה ואם יש פיתקה הוליכנה ימחל ….

והנזכר כולו ביד ….

ושלום

—————-

שבת שלום

אבישי

 

נ.ב.

ברכת מזל טוב, שפע ברכות ואיחולים לבתי יקרת ולבח"ל רועי לבית מועטי לחתונתם.

ימלא ה' משאלות לבכם לטובה.

 

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

rambaml1@gmail.com

 

 

Read Full Post »

וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ.

בראשית פרק כג פסוק ב

רשימה לפרשת חיי שרה

אברהם אבינו הוא ראשון המספידים. אחריו לאורך הדורות באו אלפים ורבבות.

ספר "הלכות גדולות", שחובר בתקופת הגאונים, פותח את "הלכות הספד" כך:

ומאן דשכיב ליה מיחייב למספדיה ולמיקבריה, דהכי אשכחינן באברהם בעידנא דשכיבא ליה שרה בכייה וספדה וקברה, דכתיב (בראשית כג) ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה.

תחילת פרק הלכות הספד בספר "הלכות גדולות"

[תרגום: ומי שמת לו מת – חייב להספידו ולקוברו, שכך מצינו באברהם בזמן שמתה שרה בכה עליה וספדה וקברה, שכתוב (בראשית כג) ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה].

הספדים נרשמו בעבר בארבעת כרכי "מפתח ההספדים", שהוציא דובער ווכטשטיין בין השנים תרפ"ב-תרצ"ג (1922-1933). ווכטשטיין היה ספרן בספריית הקהילה בוינה ורשם את ההספדים שראה בספריה זו. יש להניח שמאז ועד היום נדפסו עוד מאות רבות של הספדים.

אף אני אוסיף הספד לא ידוע שמצאתי בגנזי ספריית הרמב"ם. ההספד מודפס על דף בודד שהיה מקופל שנים רבות. עקבות קיפולו ניכרים בסריקה.

המספיד הוא הרב יהושע פאלק (וולפסון) שהיה רב בקהילת פאלטשען ברומניה.

ההספד נישא בשנת תר"נ (1890) על קברו של יוסף סיגלער, מנכבדי הקהילה ועשיריה.

בניו של יוסף הדפיסו את ההספד למזכרת.

תוכן ההספד לשבחו של הנפטר שעסק בגמילות חסדים בגופו ובממונו. בניין בית החולים [שפיטאל] עומד בזכותו. עוד סיפר המספיד על יוסף סיגלער, כי לאחר שהוקם בית החולים "עמד על המשמר באישון לילה לדלג בלאט על שערי השפיטאל לבקר את משרתי בית השפיטאל אם עומדים הם על משמרתם ואם שומרים הם מועדי הרצעפטין לרגעיהם".

הרב יהושע פאלק הקדיש בראש ספרו "תורת האדם" (ירושלים תרע"ג 1913)  שני עמודים: "פותחין בכבוד אכסניא בפתיחת ספרי להיות לזכרון דברי ימי עירנו פאלטישען ורבניה וגדוליה מאז הוסדה עד עתה".

ידיעה מעניינת מופיעה בזכרונות אלו, כי העיר היתה בהשפעה חב"דית  וכי התפללו בעיר בנוסח חב"ד ומנהגיה.

ברשימה זו מוזכר גם הנספד יוסף סיגלער ש"עוד היה בימי".

סוף ההקדמה לספר "תורת האדם"

טבעם של הספדים לעורר את השומעים לבכיה.

"וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ"

לפעמים הבכי בא מחמת ההרגשה, שהדורות הקודמים טובים היו מאלו הנשארים.

הרב יהושע פאלק מסיים את זכרונותיו על נכבדי עירו באלו המילים:

"ווי לשופרא דבלי בארעא. חבל על דאבדין ולא משתכחין. ואין אחד מבעלי כיסין עתה מתחזק עמנו על אלה. איש לבצעו מקצהו. ועמא דארעא אזלא ודלדלא. ה' ירחם".

שבת שלום

אבישי


ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

כתבו אלינו:

rambaml1@gmail.com

Read Full Post »

בע"ה

"…כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן-הָאָמָה הַזֹּאת, עִם-בְּנִי עִם-יִצְחָק"

בראשית פרק כא פסוק י

רשימה לפרשת וירא

בפרשיות השבוע ישנו מאבק בין ישמעאל ליצחק אבינו על ירושת אברהם והארץ.

הרשימה השבועית עוסקת בנוכחות של ישמעאל בהלכה.

כך לשון הטור בחלק אורח חיים סימן ח, הלכות ציצית:

…וסדר עטיפתו פירשו הגאונים כעטיפת ישמעאלים…

מדוע עטיפת הישמעאלים? האם יש קשר פנימי בין מצוות ציצית לישמעאלים?

ראשית נציין שהלכה זו אינה ברורה ונחלקו בה הפוסקים האם עטיפת הישמעאלים כוללת גם את כיסוי העיניים.

לכאורה זו שאלה שבמציאות? נלך ונראה את הישמעאלים כיצד עטיפתם?

כך סבר הרב מאיר מאזוז שליט"א, ראש  ישיבת "כסא רחמים". במכתב המצ"ב נוקט עמדה ברורה, שאין לכסות את העיניים, ולימד זכות על הפוסקים האשכנזים בחיבוריהם (משנה ברורה, קיצור שלחן ערוך) "שלא ראו עטיפת ישמעאלים  מימיהם".

 

כך הוא גם ההלכה בספר "בני חי", שחברו הרב יצחק בוחניך, מחכמי תוניסיה, ויצא במהדורה מאוירת על ידי מכון הרב מצליח (שעל יד ישיבת כסא רחמים)  בשנת תשל"ט. באיורים אלו יש תמונה והסבר על דרך השלילה. "עטיפה כזו – טעות".

 

מעניין שזו גם גישתו של רבי יחזקאל הלברשטם משינובה (גליציה) , בנו בכורו של ר' חיים מצאנז ואדמו"ר חשוב בפני עצמו. הוא ביקר בארץ ישראל בשנת תרכ"ט 1869. מסופר שכשהגיע לארץ התבטא בזאת הלשון:

"כל ביאתי לארץ ישראל כדאית היתה אך ורק לראות את הישמעאלים בגלימותיהם, ומזה לדעת סדר עטיפת הטלית כהלכתה".

"דברי יחזקאל" תשנ"ט.ליקוטים, עמ' שי-שיא.

נחזור לשאלה בה פתחנו:

מדוע עטיפת הישמעאלים? האם יש קשר פנימי בין מצוות ציצית לישמעאלים?

החכם הירושלמי רבי נח גד וינטרוב בספרו "ענות חן" (ירושלים, תשי"ג 1953) מסביר שהציצית היא בחינת ארץ ישראל. כשם שאוחזים כנפות הציצית כך נאחזים בכנפות הארץ.  פעולת עטיפת הציצית כישמעאלים קשורה, אפוא, בירושת הארץ לבני יצחק אבינו.

"ענות חן" עמוד ו


  • להרחבה. ראו נא מאמרו של הרב יוסף עזרא זליכה, שו"ת באופן עטיפה בטלית, בקובץ "פעמי יעקב", גליון לב, ניסן תשנ"ה (1995). ראוי לציון פסקת הסיום בדבריו, שנותן טעם במציאות לדעה החולקת.

שבת שלום

אבישי

Read Full Post »

בע"ה

וְשֵׁם חֶבְרוֹן לְפָנִים קִרְיַת אַרְבַּע הָאָדָם הַגָּדוֹל בָּעֲנָקִים הוּא וְהָאָרֶץ שָׁקְטָה מִמִּלְחָמָה

ספר יהושע, פרק יד פסוק טו.

רשימה לפרשת לך לך

האדם הגדול בענקים
אמר רבי:

זה אברהם.

[ילקוט שמעוני, שם פרק כג]

חכמינו רואים באברהם אבינו דמות ענקית. יחיד ומיוחד.

במדרש קהלת רבה  אף הפליגו ואמרו כי "ראוי היה אברהם להבראות תחילה, שנאמר: "האדם הגדול בענקים הוא" – הוא תכלית הבריאה, הוא ה"אדם".

אברהם אבינו היה גם פורץ דרך וגם שמרן.

ראש וראשון למאמינים ועל אמונתו שמר ועמד בנסיונות כל ימיו.


השימוש בתארים מופלגים בספרות הרבנית היא תופעה מצויה. שאלת "הגדולים" מצויה תדיר  לפתחנו. מי הוא גדול ומי הוא ענק ?

ובכל זאת יש דמויות שבלי ספק הטביעו חותם של גדלות.

רבי שלמה בן אדרת, הרשב"א (מחכמי ספרד. 1235-1310 בערך, למניינם), היה אחד מענקי הדורות, וזכה לתארים מופלגים בדומה לאברהם אבינו.

כך הוא מכונה בשער ספר "תולדות אדם" – אחד מקבצי שאלות ותשובות של הרשב"א.

שער ספר שאלות ותשובות לרבי שלמה בן אדרת (רשב"א). דפוס למברג תקע"א 1811. עותק ספריית הרמב"ם

האדם הגדול בענקים / שושנת העמקים / ועוקר הרים / כבודו בדור דורים

תיאור זה חוזר ונשנה בהסכמה לספר (שנדפסה בעמוד האחרון!).

מבין חכמי הראשונים מיוחד הרשב"א בתשובותיו. אלפי תשובות כתב רשב"א בחייו. תשובות אלו הנן עוגנים הלכתיים לדורות.

מפליא שתשובותיו נדפסו חלקים חלקים במשך כחמש מאות שנה: מתחילת הדפוס ועד ימינו !

תופעה זו הביאה את פרופ' שמחה עמנואל לכתיבת מאמר ייחודי שפורסם בגליון 13 של JSIJ (הפקולטה למדעי היהדות, אוניברסיטת בר אילן). המאמר כולו פתוח לקריאה כאן. לפניכם הפתיח למאמר:

הרשב"א העניק לנו מורשת ספרותית-תורנית כאחד הענקים.  מורשת זו כוללת פירושים למסכתות בש"ס, ספרי הלכה ושו"ת בכל תחומי הדעת. כספרן בספרייה תורנית גדולה -ספריית הרמב"ם- אני נפגש בגדולה זו יום-יום.

שבת שלום

אבישי

—————————————————-

להרחבה על מסכת חייו, חיבוריו ופעלו של הרשב"א:

רבי שלמה בן אדרת – הרשב"א / ישראל מ. תא-שמע. ראו נא כאן.

קווים לדמותו של הרשב"א / מנחם ברונפמן. ראו נא כאן.


ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

rambaml1@gmail.com


בואו ללמוד !

מודעה:

ניתן לקבל הודעה באמצעות הדואר האלקטרוני על כל רשימה סמוך להופעתה.

באופן זה לא נספחים פרסומות, שאינן רצויות ואינן מתאימות לאופי הבלוג. 

נא לשלוח בקשה אלי בכתובת הספריה.

Read Full Post »

בע"ה

אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו

(בראשית ו, ט)

קצת על "קצות החושן"

רשימה לפרשת נח

נפתח בסיפור קצר ולא ידוע. שמעתיו הבוקר מר' דוד אנגל. הסיפור מלפני חמישים שנה.

למורנו הרב אברהם כהנא שפירא זצ"ל, ראש ישיבת מרכז הרב, היה שיעור קבוע במוצאי שבת ב"קצות" (ספר קצות החושן על שלחן ערוך חושן משפט), שהוא ספר יסוד בלימוד תורה לעומק ובחריפות. לר' אברום – כך הוא בפי תלמידיו –  היה כוח פלפול עצום והיה כל שיעור כותש דק דק את דברי הקצות. באחת השבתות שינה בסגנונו וקרא את דברי הקצות וביארם ללא קושיות. שאלו אותו מדוע נהג כך? ולא השיב. בעת רצון נענה ואמר כי נגלה אליו בחלום מחבר ספר "קצות החושן" וטען כנגדו: מדוע כותש הוא דבריו? משום כך ר' אברום שינה מדרכו.

—————————-

השבוע, עת סדרתי את מחסן הספריה, נפגשתי בכרכי "קצות" מדפוסים ישנים. בשער כל הכרכים מופיע התיאור "צדיק תמים הי' בדורותיו". חשבתי שהוא דבר נפלא. כי אנחנו מכירים את כותב ה"קצות" כמי שיש לו ראש חריף, והנה מדגישים כאן את צדקותו. שבתי וקראתי את תולדותיו, שחי בעוני גדול, את ענוותנותו ואת צדקותו.

מתוך שער המהדורה הראשונה. למברג תקמ"ח (1788). מקור: אתר hebrewbooks

במחשבה שניה (ואולי שלישית ורביעית…), אני חושב שהתואר "צדיק תמים הי' בדורותיו" מתייחס לאביו הרב יוסף הכהן,  כיון שהתיאור מופיעה במהדורה הראשונה, שנדפסה בחיי המחבר בשנת תקמ"ח (1788), כשהוא רק בן ארבעים ושלש.

על אביו כתב המחבר בהקדמתו כי היה "מריה דעובדן (בעל מעשים) וחד מבני עליה".


ספר ה"קצות" הוא אבן שואבת ללמדנים. בספריית הרמב"ם מצוי עותק של הספר מדפוס ישן עם הערות והשגות ארוכות בכתב יד. לספר ה"קצות" ישנם שני חלקים. לפנינו סט שמורכב כך:

א. חלק ראשון. בשער כתוב שנדפס בלמברג בשנת תקנ"ז (1797). ברם זה אינו נכון. לפי קטלוג מפעל הביבליוגרפיה, הספר נדפס באחד מדפוסי רוסיה  בשנת תקע"ז (1817).

ב. חלק שני. דפוס דיהרנפורט בשנת תקע"ט (1819).

נציג תחילה את שערי הספרים וחותמות הבעלים הזהים בשני החלקים. אחר כך נקדיש מקום לפסקה אחת ב"קצות" .

 

על שערי שני הספרים חתימות של שני בעלים.

הראשון רשם בראש דף השער:

"את אבן החותם תתן על קצות החושן למען לא יזח החושן ממני […] באתי עה"ח

[…] דובלאא (=דוב בן לאדוני אבי) אברהם אבלי סגל זצל"ה".

אני משער שהכוונה לרבי דוב בעריש סגל בן רבי אברהם סגל מטיסמניץ.

על פי "אוצר הרבנים" (ערך 4569) היה רב בטשטרקוב בשנת תק"ע (1810).

אביו היה דמות ידועה. ראו נא אודותיו כאן וכאן.

השני חתם בכמה מקומות: "דוד צבי  מווישגראד", "דוד צבי המכונה אש נ"י".

על פי "אוצר הרבנים" (ערך 5202) היה דוד צבי א"ש רב בטעטינג בשנת ת"ר (1840). אחיו הוא ר' מאיר א"ש, מחבר ספרי אמרי אש ואמרי בינה.

———————————————————————————–

בעותק ספריית הרמב"ם מצויים הערות ארוכות מכתב ידו של הרב דוב הנ"ל בשני חלקי הספר.

ההערות בחלק השני קשות לקריאה כי הדיו נמרח. ייתכן היום באמצעים טכנולוגיים אפשר לפענחן.

לעומתן בחלק הראשון שפר חלקנו וניתן לקרוא ולפענח את הכתוב בקלות יחסית.

בעמוד שלפנינו שלש הערות. אחת בשולי העמוד משמאל. השניה רואים את סופה בתחתית העמוד אך רובה נסתרת בצילום והיא כתובה בשוליים הפנימיים. השלישית והקצרה רשומה לאורך בין שני טורי ה"קצות".

נציין כי תוכן ההערות כולן הוא השגות כנגד דברי ה"קצות" !

הנה ראו סגנון ההערה השלישית:

לא עלה בתיקו רק איבעיא לא איפשיטא ועיין ש"ך סי' שמ"ו סק ח' נ"מ לדינא

 

רשימה זו עסקה קצת ב"קצות החושן" וקצת על תמימות ופלפול.

כך הוא לימוד התורה, שבתחילתה נעשים כאויבים זה לזה וסופה אהבה.

שבת שלום

אבישי

——————————————————————————————————-

נספח:

 מכאן ואילך זו למדנות, המחייבת החזקת ראש ורקע מוקדם. 

במה עוסק ה"קצות" בדף הנ"ל ?

הסמ"ע (=ספר מאירת עיניים) מביא תשובת הר"ן (=רבינו נסים)  כדלקמן:

וכתב הר"ן בתשובה סי' י"ט, על ראובן שהשאיל לשמעון ספר אחד ושמעון הניח בידו ספר אחר למשכון, ובאו שוללים בבית שניהן ושללו מהם אותם הספרים, לימים החזירו לראובן אותו ספר שהיה ממושכן ביד ראובן משמעון. והשיב שחייב להחזיר לשמעון, דאין שמעון חייב באונסו של  ספר של ראובן שהיה בידו.

כלומר, היו כאן חלופי ספרים בין ראובן (המשאיל) לשמעון (השואל). שני הספרים נלקחו באונס מידי המחזיקים בהם. לאחר מכן החזירו רק ספר אחד (זה של שמעון) לידי לראובן. פסק הר"ן שצריך להשיבו לבעליו, כי שמעון לא חייב להשיב לראובן את הספר שלו כי נאנס.

השאלה שלכאורה עולה מפסק זה היא שבדיני שומרים כל שואל חייב באונסין?

והתשובה המופיעה בשו"ת הר"ן תלויה בדין "פרוטה דרב יוסף".

"פרוטה דרב יוסף" היא מחלוקת רבה ורב יוסף אם שומר אבידה דינו כשומר חינם או כשומר שכר, היות שהיה פטור מלתת צדקה אם בא בעת שמטפל בחפץ, כדין עוסק במצוה פטור מן המצוה. לרב יוסף דינו כשומר שכר.

לפי הגמרא, שואל חייב באונסין כי כל ההנאה שלו. טוען הר"ן, היות שלהשאיל ספר ללמוד בו הוא מצוה, גם למשאיל שקיבל משכון לשמירה עבור ההלוואה, יש הנאה  מדין "פרוטה דרב יוסף".

הש"ך במקום תמה על הסמ"ע, היות  פוסקים שלא כדעת רב יוסף להלכה, הרי כאן יש לנו דין שואל שחייב באונסין ?

ה"קצות" (אות לד) יוצא להגנת הסמ"ע בכמה טעמים וסובר שהלכה זו של הר"ן תהיה מקובלת גם על דעת רבה, החולק על רב יוסף. אחת הסברות שמעלה ה"קצות" מפקיעה כאן את דין שואל מעיקרא. הוא נסמך על הכלל כי "מצוות לאו ליהנות ניתנו", ובעצם טובת ההנאה של השואל (שאינו צריך לשכור את הספר בכסף) היא צדדית. ראיה לדבר מביא מסוגיה במסכת בבא מציעא,  בה מסתפקת הגמרא על מי ששאל בגד "כדי ליראות בה", כדי שיחשבו שהוא עשיר, האם זו נחשבת  הנאה ודין שואל לו. הגמרא נשארת בתיקו ולהלכה אנחנו פוטרים אותו.

על דברי ה"קצות" האלו, כאן באה ההערה השלישית והקצרה של המשיג:

לא עלה בתיקו רק איבעיא לא איפשיטא ועיין ש"ך סי' שמ"ו סק ח' נ"מ לדינא

כנראה וצריך להגיה בהערתו ועיין ש"ך סי' שמ"ו סק ה'.

כך הוא לשון הש"ך שם. (ה) לרבעה כו'. עיין בסמ"ע ס"ק ט"ז שמביא אבעיות דש"ס ומסיים בתיקו כו' וזה אינו אלא בש"ס ובפוסקים הוא בעיא דלא איפשטא אבל לא סלקא בתיקו ונ"מ דאם תפס המשאיל אין מוציאין מידו אבל אי הוי סלקו בתיקו מוציאין מידו וכמש"ל סי' כ"ה ס"ב לדעת הרא"ש וטור וכן כתבתי שם בשם רש"ל (וכן כתבתי לקמן ס"ס שצ"א לדעת הטור ע"ש) וכ"כ הטור כאן להדיא ואף לענין אונסין אי תפס לא מפקינן מיניה שוב הארכתי בזה בספרי תקפו כהן:


 

מוזמנים להצטרף ללומדים!

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

rambaml1@gmail.com

Read Full Post »

בע"ה

וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ.

רשימה לפרשת בראשית

רשימה זו מחולקת לשניים. בתחילה אביא ציטוט על אחוות אחים. כמשקל נגד למריבת קין והבל – כי אפשר גם אחרת.

לאחריה נרחיב בפרשיה עלומה הקשורה למחבר.

א.

"שער המלך" לר' יצחק נוניס, מחכמי אזמיר, הוא אחד מספרי הפירושים החשובים על משנה תורה לרמב"ם. הוא נדפס לראשונה בשלוניקי בשנת תקל"א (1771). מהדורה שניה נדפסה בברין בין השנים תקס"א-תקס"ג (1801-1803) ובה נוספו חידושים בשם "טעם המלך" מאת הרב ברוך ייטלס.

שער ספר "שער המלך"כם "טעם המלך". ברין תקס"א-תקס"ג (1801-1803). עותק ספריית הרמב"ם

בגב השער של החלק השני מופיעה הכותרת: "חותם אהבה" לכבוד אחי הצעיר ממני בימים התורני המהולל המשכיל כהר"ר בצלאל נר"ו. אחי הנחמד !

 

ר' ברוך מהלל את האחווה בין האחים, גם בהיותם בשדה. אצטט שורות אחדות מההקדשה:

"… הן אתך אחי הלכתי אחוז יד לשיח בשדה. ישבנו  תחת צללי צאלים. ותחת אלון ואלונה המתקנו סוד.  דברנו מימים הראשונים חלפו הלכו להם עלמים היינו חף מכל פשע. כל רואינו שמחו בנו. כי הקנאה לא לבש חרב. להפיל חללים במו אופל ולארוב במסתרים לירות חץ ותאמר: הלא כמתלהלה אני… כהנה וכהנה הי' רגשת לבבינו".

ב. 

כשהתחלתי לברר אודות המחבר ר' ברוך ייטלס (תקכ"ב-תקע"ד 1762-1813)  מצאתי שהיה דמות מוערכת מחד גיסא ומושמצת מאידך גיסא.

בחוברת "מוריה" (גליון אלול תשל"ט) נדפסה אגרת ובה קווים לדמותו של בעל "טעם המלך". לאגרת קדם מבוא של המערכת ובה נכתב בשבחו:

ברם פרשה אחת מעיבה על הדמות. מחלוקת שהיה בין ר' ברוך לר' שמואל לנדא, בנו של ה"נודע ביהודה".

ר' ברוך אף חיבר תחת שם בדוי חוברת בשם "האורב", וינה תקנ"ה 1795, בה התפלמס עם ר' שמואל.

אחת מספיחיה של המחלוקת היתה האשמה של ר' שמואל כנגד ר' ברוך, שגנב ממנו דברי תורה והדפיס אותם בספר "טעם המלך".

האשמה זו הופיעה בלי ציון שמות בספר שאלות ותשובות נודע ביהודה, מהדורה תנינא, חלק אורח חיים תשובה צא.

תחילת תשובה צא בשו"ת נודע ביהודה תניינא. דפוס פראג תקע"א (1811)

"בהאי עניינא דרשתי פה בבה"כ מייזיל בשבת הגדול שנת תקנ"א… ואעפ"כ איש אחד שלח בו יד להתלבש עצמו מה שהיה בכח השגתו לתפוס". תחילת תשובה צא בשו"ת נודע ביהודה תניינא. דפוס פראג תקע"א (1811)

בקובץ "כרם שלמה" (באבוב) בחוברת אלול תשמ"ה (1985) פרסמו הערות בכתב ידו של ר' שמואל לנדא על העותק הפרטי של ספר "שער המלך" עם חידושי "טעם המלך". בהערות אלו יש אמירות חריפות מאד כנגד ר' ברוך. בין השאר נחשף שם כי הוא החשוד בגניבה.

מתוך "גליון ספר שער המלך מהגאון מוה"ר שמואל סג"ל לנדא אבד"ק פראג זצ"ל", בתוך חוברת "כרם שלמה". "גנבא גניב וטעמו טעם", כי מים גנובים ימתקו. (הרוצה לקבל את כל ההערות המופיעות ב"כרם שלמה", נא יפנה אלי לפי הכתובת הרשומה בסוף הרשימה).

המקור הבא מפתיע. לדעתי יש לראותו על רקע המאבק בהשכלה בהונגריה.

האם ר' ברוך העתיק לספרו גם  חלקים גדולים מכתב יד של ר' יהונתן אייבשיץ שהיה ברשותו?

אבקש מקהל הקוראים, כי גם לאחר קריאת הציטוט ידונו את ר' ברוך לכף זכות ולא יאמינו לחשד זה.

דברים חמורים אלו רשומים בספר "מראש צורים" (יומן מסע של מרדכי אפרים פישל זוסמן-סופר, ירושלים תשס"ד 2004)  מפי מהרי"ץ דושינסקי, שהיה רב בהונגריה ואחר כך כיהן כראב"ד העדה החרדית בירושלים.

בסוף הקטע נזכר כי ר' ברוך ייטלס התחבר למשכילים שבדור.

האם היה ר' ברוך ייטלס משכיל?

מפאת קוצר היריעה אני מבקש לא להידרש לשאלה זו ברשימתי. נסתפק בזכרון דמותו כאחד מחכמי פראג המובהקים.

שבת שלום

אבישי

——————–

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

rambaml1@gmail.com

 

 

Read Full Post »

אחת שאלתי מאת ה' 

רשימה ערב יום הכיפורים

שער ספר "קב הישר" לר' צבי הירש קאידנובר. דפוס אורטה קואי (ליד קושטא). שנת תקפ"ב 1822. עותק אוסף רבין בספריית הרמב"ם. המביא לבית הדפוס יהודה ירושלמי (לפי א. יערי. "ירושלמי" הוא תיאור לחכם קראי שעלה לרגל לירושלים)

בספריית הרמב"ם אוסף מיוחד הכולל דפוסים נדירים ודפוסי מזרח רבים שמקורו בספרי ד"ר יעקב רבין, כפי שמעידה החותמת הנלוית לכל ספר.

ד"ר יעקב רבין היה יליד פרוסקורוב (לימים חמלניצקי), עיירה ליד קמניץ פודולסק, שנודעה בעטיו של פוגרום גדול שבו נטבחו באכזריות 1800 יהודים בשנת תרע"ט 1919. אביו הרב עוזר היה מורה צדק בעיירה (על פי שו"ת מהרא"ש סימן נג) ודור עשירי לרבנים. הוא נרצח באותן פרעות (על פי אנציקלופדיה לציונות דתית, ערך: רבין, ישראל אברהם). בשנת תרפ"א 1921 המשפחה עלתה ארצה. יעקב עסק ברפואה במושבות. בכתב העת "הרופא העברי" פרסם מאמרים על ענייני רפואה של חכמינו בעלי התוספות וכותבי ספרי שאלות ותשובות לאורך הדורות.

יעקב נפטר בי"ג חשון תשמ"ז 1987 ומקום קבורתו בקרית שאול. אשתו מרים נפטרה לפניו בשנת תשמ"ג 1983. בנם הוא המשורר עוזר רבין. מכיון שאשתו מוזכרת בחותמת ההקדשה בברכת המתים, יש להניח שספריית יעקב רבין הוקדשה לספריית הרמב"ם בין השנים תשמ"ג-תשמ"ז 1983-1987.

על ייחודו של האוסף ישנה מסורת בידי כפי שקבלתי ממנהל ספריית הרמב"ם הקודם הרב ראובן אליצור.  ד"ר יעקב רבין היה רופא, שטיפל בחולים. לרבים מהם לא היה בידם יכולת כלכלית לשלם עבור הטיפול והתרופות. תמורת התשלום נעשתה בספרים ישנים.

שער ספר "מעיל צדקה" לר' אליהו הכהן. דפוס אזמיר. שנת תצ"א 1731. עותק אוסף רבין בספריית הרמב"ם

על החשיבות שיש במעמד כלכלי איתן, עמד האדמו"ר ר' ישראל ממודזיץ בפירושו המקורי לבקשת דוד המלך בספר תהלים:

אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש.

בתפילת יום כפורים אנחנו נסמכים על שלשה יסודות: תשובה, תפילה וצדקה.

שניים מהם: תשובה ותפילה – הן דברים התלויים בנו.

השלישי: צדקה – אין הדבר בידינו, כי צריכים לזה השפעת עושר מאת ה'.

אחת שאלתי מאת ה' -שיתן לי יכולת ממון די הצורך לעשות צדקה. 

המקור: קונטרס "תפארת ישראל". חוברת ב. אייר תשי"ב.עמ' לו

שנזכה להיות מהנותנים ולא מהמקבלים.

חתימה טובה !

אבישי


בעקבות הרשימה.

ד"ר רינה חבלין, קרובת משפחה של ד"ר יעקב רבין, שלחה לי תמונה שלו, ש"גזרה" מסרט משפחתי. תודתי נתונה לה.

האיש המבוגר בצד ימין הוא ד"ר רבין.

Read Full Post »

בע"ה

"ועל המדינות בו ייאמר"

(מתפילת ראש השנה)

השבוע עדכנו את מאגר עיתונות דתית-חרדית "אסופות", אשר בשם "הארכיון היהודי" יכונה.

המאגר מכיל מאות אלפי עמודים של עיתונים ישנים וחדשים עם תוכנת חיפוש  מתקדמת. אתם מוזמנים לפנות אלי כדי לבצע שאילתא.

בהצצה אל דפי העיתונים אנחנו חוזרים אחורה בגלגל הזמן.

לפני מאה שנה נפטר בוורשא יואל וגמייסטר, גביר עשיר ונדיב, נציג הקהילה היהודית  ויד ימינם של אדמו"רי גור ה"שפת אמת" ובנו ה"אמרי אמת". בן שמונים ושתיים היה ובחייו היה מעורב במפעלי חסד ועזרה רבים.

לאחרונה נחלץ צבי עמלי לחקור אודות קורות חייו של יואל, שהיה סב סבתו. צביקה אינו מניח אבן שאינה הופכה כדי למצוא כל מידע אפשרי. קצרה כאן היריעה להביא את ממצאיו עד כה והוא ישמח לקבל כל מידע נוסף מצאצאיו של יואל וגמייסטר.

טעימה ממחקריו של צבי:

הַלָּבָן שֶׁבָּעַיִן ונֶסֶךְ הַיַּיִן

על קרבת הלבבות בין יואל וגמייסטר והרבי מגור ראו נא כאן.

יואל וגמייסטר במועצת המדינה של הממלכה הפולנית (ראשון מימין בשורה השנייה מלמעלה) . התמונה צולמה בשנת תרע"ח 1918

 

יואל וגמייסטר בערוב ימיו

חיפוש במערכת הממוחשבת העלה עשרות מופעים של השם וגמיסטר בהופעותיו השונות (כגון וועגמייסטער).

אשתף אותכם בדוגמאות אחדות לתוצאות החיפוש שנעשה במאגר "הארכיון היהודי"

  1. משתתף באסיפת ייסוד "אגודת ישראל". ביחד על הבמה עם גדולי ישראל. העסקן הצבורי המפורסם כהר"ר יואל וועגמייסטער מווארשא. המקור: המודיע פאלטאווע-10 28 06 1912 תרע"ב

2. תורם סכום נכבד בשביל העשוקים בארצות הבאלקאן, 25 רובל כסף.

המקור: הדרך-פראנקפורט-31 09 01 1913 תרע"ג

3. תוצאות הבחירות לועד הקהילה בוורשא בשנת תרע"ב (1912). יואל זכה ב-1359 קולות.

המקור:המודיע פאלטאווע-10 02 05 1912 תרע"ב

 שימו לב להמשך הידיעות במדור "מהנעשה והנשמע":

  1. מפעל של חברת יק"א נסגר וחמש מאות משפחות נשארו בלי משען לחם.
  2. ברשימת הניצולים מאניית טיטאניק נמצאו שמות יהודים ואלו שמותם: אבעלסהאן, אברהמסאן…  ראזנבוים, ראט, ראהטשילד.

נ.ב. תודה לצבי עמלי על התמונות. החפצים במידע נוסף נא כתבו לצבי zviamely@gmail.com.


שנזכה בשנה הבאה שהכתבות עלינו בעיתוני הזמן יהיו של שלום ואחוה, וביחד נצלח את מאורעות השנה הבאה עלינו לטובה.

כתיבה וחתימה טובה

אבישי


ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

rambaml1@gmail.com

Read Full Post »

בע"ה

וּבַגּוֹיִם הָהֵם לֹא תַרְגִּיעַ, וְלֹא-יִהְיֶה מָנוֹחַ לְכַף-רַגְלֶךָ

רשימה לפרשת כי תבוא

 

הוצאת "קפת הספר" הוקמה בשנת תרפ"ב 1922 על ידי הסתדרות המורים ואגודת הסופרים. היא התמחתה בהוצאת ספרונים לילדים.

במסגרת זו הוצאה חוברת "מעגלי צדק" על ידי אז"ר. בחוברת לוקטו אמרי מוסר מתוך "ספר חסידים" לר' יהודה החסיד (נפטר בערך בשנת ד' תתקע"ה 1215!).

העמוד הראשון מוקדש לנושא מסירות נפש.

בשוליו נוספה הערת העורך:

*) בפרק זה נשמע הד הרדיפות הנוראות שסבלו אבותינו בעד אמונתם בימי הביניים.

 

לקראת ה"ימים הנוראים" נקיים ב"בית אריאלה" לקהל הרחב ערב שנושאו הפיוט "ונתנה תוקף".

פיוט זה הולחן ומושר בכל בתי הכנסת האשכנזים בעיצומה של תפילת יום ראש השנה ויום הכיפורים.

למי שלא מכיר (ויש כאלה…) כדאי להאזין כאן לביצוע המרגש של הפיוט על ידי חנוך אלבלק ז"ל, חבר קיבוץ בית השיטה.

דף פרסומי. תוכנית הערב ב"בית אריאלה". התאריך העברי. ג' תשרי תש"פ

קישורית להרשמה (ללא תשלום) כאן

 לפיוט יש גם רקע אגדתי של סיפור אמנון מגנצא, שנמצא עמוק בתוך ייסורי היהודים בימי הביניים.

—————————————————————————————————————————————————————–

מעשה ר' אמנון ממגנצא. מתוך ספר "אור זרוע" מועדים, סימן רע"ו (מהדורת מכון אור עציון)

מקובל כיום על כל החוקרים כי הפיוט קדום בהרבה לימי הביניים ולתקופתו המשוערת של ר' אמנון, שכן קטעים מהפיוט מצויים בגניזה הקהירית.

סיפורו של ר' אמנון ממגנצא מבטא את הטרגדיה שעברה על יהודי אשכנז ואיטליה בעת מסעי הצלב וגזירות המרת הדת.

להרחבה ראו נא כאן מאמרו של שלמה איידלברג על "הרקע ההיסטורי  של מעשה ר' אמנון ותפילת 'נתנה תוקף' בספרו בנתיבי אשכנז (ניו יורק, תשס"א 2001) עמ' 23-28.

שבת שלום

אבישי אלבוים


ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

כתבו אלינו:

rambaml1@gmail.com

Read Full Post »

בע"ה

אמרו חכמים ראשונים

"כי יחם לבבו"

(דברים,  פרק יט, פסוק ו)

רשימה לפרשת שופטים

מחר, ז' באלול הוא יום השנה לפטירתו של הרב ראובן מרגליות זצ"ל, מנהלה הראשון של ספריית הרמב"ם.

ר' ראובן ידוע בספריו, שמהם ניכרת בקיאותו הרבה בכל מרחבי התורה, וממנה דלה פנינים ומרגליות טובות.

הקדשה  לרב ראובן מרגליות על עותק ספריית הרמב"ם מאת מחבר הספר "ברכת אברהם" (ירושלים, תש"י 1950).  מרגליות – "כשמו כן הוא".

במהלך השנה האחרונה התוודעתי לספר "מוסר ודעת", שהיה מונח כל השנים בספריה על מדף נושאי הכלים של הרמב"ם, בלי לשים לב כי עותק הספריה היה שייך לרב ראובן מרגליות, ובו כתב מספר הערות קצרות על הגיליון.

על שער הספר מצויין מספרו הסדורי של הספר: מ/No.7. האות מ מציינת את מרגליות, וכנראה היה הספר השביעי [!] בספרייתו הפרטית בתקופת לבוב.

שער ספר מוסר ודעת : הערות וביאורים על הלכות דעות ותשובה לרמב"ם. המחבר: שלמה זאב מגיד. וילנה תרכ"ח 1867.

גב השער. חותמת: ראובן מרגליות, לבוב.

בחרתי להביא הערה אחת קצרה ולהרחיב בה. הנה לפניכם: