Feeds:
רשומות
תגובות

Posts Tagged ‘בית אריאלה’

בע"ה

"כָּל-דָּבָר אֲשֶׁר-יָבֹא בָאֵשׁ, תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ וְטָהֵר–אַךְ, בְּמֵי נִדָּה יִתְחַטָּא; וְכֹל אֲשֶׁר לֹא-יָבֹא בָּאֵשׁ, תַּעֲבִירוּ בַמָּיִם"

במדבר פרק לא, פסוק כג.

רשימה לפרשת מטות

בפרשת השבוע מסופר על כלי שלל שהובאו למחנה ישראל אחרי המלחמה עם המדיינים. על כלים אלו נצטוו בני ישראל להעביר אותם הכשרה כיון שבושלו בהם מאכלים אסורים.

בפסוקים אלו נקבעו כמה כללי יסוד של דיני הכשרות היהודיים.

בבסיס ההלכה מונחת הקביעה שיש בליעה על ידי חום. כלומר אם מאכל של איסור בושל בכלי כשר לא ניתן להשתמש בכלי היות שבדפנותיו נבלע טעם איסור. אם נבשל שוב בסיר זה יפלט טעם האיסור הבלוע בדפנותיו וייתן טעם פסול במאכל החדש. הכשרת הכלי הוא לפי צורת השימוש שהשתמשו בו.

הלכה זו  נוגעת לא רק לכלים אלא גם למגע בין מאכלים שונים. מגע חם בין מאכל כשר למאכל טרף יאסור את המאכל הכשר לאכילה, היות שבלע טעם איסור.

ההלכה מתייחסת למצב בו מאכל אחד הוא צונן והשני חם.  במקרה כזה יש עדיפות למצב של המאכל התחתון. אם הוא חם אזי שני המאכלים אסורים. אם הוא צונן די בהסרה כדי קליפה.

ההגדרה ההלכתית קובעת כי "תתאה גבר" (בארמית) = "התחתון גובר" (בעברית).

כך נפסק בשולחן ערוך, יורה דעה, סימן צא סעיף ד:

בשר וחלב רותחין שנתערבו יחד ואפילו בשר צונן לתוך חלב רותח או חלב צונן לתוך בשר רותח הכל אסור משום דתתאה גבר.

אבל חלב רותח שנפל על בשר צונן או בשר רותח שנפל לתוך חלב צונן קולף הבשר ושאר הבשר מותר,

ואם נפלו זה לתוך זה צוננין מדיח הבשר ומותר.

לדיון בטעמים להלכה זו, ראו נא כאן  פרק מתוך ספר "נחלת יהושע" לר' יהושע אסטנבולי (ירושלים, תשס"ב 2002).

——————————

השבוע מצאתי כתוב בשער ספר "מעון הברכות" (דיהרנפורט, תקע"ו 1816) את הביטוי  "תתאה גבר".

הקפתי אותו בעיגול ירקרק והגדלתי אותו כפי שתראו בתמונות הבאות.

מדוע נכתב כאן ?

האם עוסקים אנו בדיני כשרות ?

 

 

הספר "מעון הברכות" הוא פירוש למסכת ברכות, הראשונה בסדר התלמוד הבבלי.

אין כאן דיני כשרות.

השימוש בביטוי "תתאה גבר" הוא שימוש מושאל בלבד.

בעליו הנוכחיים של הספר – אברהם הלוי המכונה בראמבערגע  (כנראה לו החותמת A.M. LEVYׁׁׂׂׂ) – מחק את שם הבעלים הקודמים. הוא העביר קו על שמם וכתב את שמו מתחת.

"תתאה גבר" – הספר שייך למי ששמו כתוב אחרון, בשורה התחתונה. אולי כוונתו למאוחר בסדר הדורות.

 

שבת שלום

אבישי

——————————–

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

נא פנה אלינו rambaml1@gmail.com

מודעות פרסומת

Read Full Post »

בע"ה

 פמוטות הכסף של זלדה

חנוך גוטליב

 

"וביום השבת"

– רשימה אורחת לפרשת פינחס – 

 

עמוד ראשון מכתב ידה של המשוררת זלדה. באדיבות "מכון גנזים" בבית אריאלה

 

באהבתי את שירת זלדה, בחפשי אחר יצירתה הנוגעת בנפש הדלקת הנר ערב שבת, ראיתי כי כתב יד של השיר פמוטי הכסף (כך במקור, ובדפוס פמוטות הכסף) מצוי באתר גנזים. בעזרתו האדיבה של ידידי ר' אבישי אלבוים מנהל ספרית הרמב"ם ואנשי גנזים אשר בבית אריאלה בתל אביב – נגלה לי כי יש עוד שני כתבי יד של השיר. אם כך הרי יש לפנינו חמש גרסאות השיר. הנוסח הראשוני בכתב יד מפברואר 1960. הנוסח השני בכתב יד ממרץ 1960. הנוסח השלישי בכתב יד לא מתוארך בכתב היד עצמו אך להבנתי תוך בחינת התפתחות הטקסט הוא נכתב אחרי מרץ ולפני דצמבר 1960 אז התפרסם לראשונה השיר בדפוס במאזנים. והגירסא החמישית היא הפרסום  בספר השירים של זלדה "פנאי" ב1967 (גירסא השונה אך במעט מגירסת מאזניים).

שכתוב וניתוח צורני בסיסי ראו כאן

 

אלחנן ניר כתב יפה על הרצוא ושוב בשירת זלדה (במאמרו "כל הנשמות בשקיקה נוראה", המנתח את שירתה והיחס בינה ולשיטת הרצוא ושוב בחב"ד מקור הולדתה). נראה לי שהשיר כאן כולו ברצוא ושוב. בין טירה בשמים ושמחה באלוהים לבין חושך ויערות המוות.

יש עוד רבות לקלף שכבה אחר שכבה ולחשוב מחשבות מה סערה נפשה בכותבה ובמוחקה בחסרות וביתרות, בכל תג ותג שקשרה. רציתי להתמקד בעיקר בבית האחרון ובמעט שלפניו, בית שלא מופיע בגירסא ראשונה כלל ומופיע בצורה שונה בגירסא שניה מכפי שמופיע בשלישית ובדפוס.

טבלת השוואת הגירסאות. מתוך שכתוב וניתוח צורני בסיסי.  ראו כאן הניתוח בשלמותו

 

הדלקת הנרות באה בד בבד עם הדמעות. גם בשיר "ערוגה של חבצלות" מופיעות דמעות בהדלקת נרות של שכנתה. דבורה חיץ במאמרה "השכנה השוכנת בנפשה", כותבת על הבכי המקביל ל"צער השכינה", ומבטא את הגעגועים לבורא ואת ההתעצבות על מצב הפירוד שבהוויה. הדלקת הנרות היא תיקון, חיבור של האדם לאלוקיו, ושל אדם לאדם – ואני אוסיף ואומר בהקשר של השיר פמוטות הכסף (כפי שנראה להלן) – חיבור של דור לדור – נגוהות ירושה.

יש בדמעות הדלקת הנרות משהו שמהדהד שורות משירו של ביאליק "אמי זכרונה לברכה" – "וַיְהִי בְּהַעֲלוֹתָהּ הַנֵּרוֹת וְלֹא יָכְלָה הִתְאַפֵּק, / כִּי מַר לָהּ, כִּי רֻתַּח לְבָבָהּ, / וַתֵּבְךְּ הַצַּדֶּקֶת, וְדִמְעָה מִקִּמְטֵי לְחָיֶיהָ נָפָלָה – / וְנֵר אֶחָד תָּסַס וְכָבָה. / … //  אָז תִּשַּׁל מִלְּחִי הַצִּדְקָנִית דִּמְעָה אַחַת בּוֹעֶרֶת, / רְסִיס אֵשׁ לֶהָבָה, / וּבְצָנְחָהּ, וַיִּפֹּל בַּבַּיִת אוֹר מִשְׁנֶה, כִּי נִצַּת / הַנֵּר אֲשֶׁר כָּבָה. // כִּמְעַט פָּקְחָה אִמִּי עֵינֶיהָ הָעֲשֵׁשׁוֹת וָאֵרֶא: / אוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים שָׁם יָהֵל, / כִּי נָשְׁקָה הַשְּׁכִינָה עֲלֵיהֶן – תַּעֲמֹד זְכוּת הַצַּדֶּקֶת / לָנוּ וּלְכָל-יִשְׂרָאֵל".

אולי דמיון יש כאן, אבל לטעמי שירה של זלדה שונה לגמרי. הדמעה המקדשת ונוסכת אור שבעת הימים אצל ביאליק באה בגלל המסכנות ההווה המתוארת קודם לכן בשיר, אולם אצל זלדה היא אינה אלא תמצית זכרון לעם זוכר, בליל שבת שיש בו "זכר" למעשה בראשית וליציאת מצרים.

אני פה בירושלים עם כוסף קדושה ותשוקה לאל חי – אבל שם, בגלות – היה או יש יהודי אחד ועוד אחד, עולם יהודי שלם, ביערות המוות, שנקבר תחת השלג ואפילו זכרו מחתה הסופה והוא סהר שותק, אולי צל ירח, צידו הנסתר – והוא "כבר ברשות הירח / שמאיר את השער / אל העולם הכמוס" (שירה "ברשות הירח") – אין לו זכרון כלל. הוא נחבא. – אך זלדה מחיה אותו, לא "דמעתו עוד חמה" הנשארת רחוקה שם ביערות המות (בגירסא 2) ולא רק אוחיל פניו (כפי שמופיע בגרסא 3) אלא גם "אכפר" – היא מכפרת על שכחתו – בדמעתו הניגרת מעיניה שלה – כאן עם הבהוב הנרות – הבהוב דייקא – אש עולה ויורדת, מרקדת, בין יש לאין – וכך, בכל זאת – הבו לי יין – הוא כאן, הוא הכאב המר והוא הוא גם אחד מבנאיה של טירה עתיקה – על כן, בנשף הערב, מזגו לנחבא. דמעה מחברת דורות.

הנחבא הלזה, איננו רק מטאפורה כללית, היא מאוד ספציפית – הגירסא הראשונה מגלה לנו שהוא הנחבא הוא הנלבב שצר הפמוטים הללו. בדפוס יש שני בתים נפרדים זה מזה ואולי מתמסגר כל אחד לעצמו, אך בגירסא ראשונה אנו רואים כי "שמו קבור בשלג" הוא המשך ישיר ל"אי הנלבב שצר עטרת תפארת זו". רק נשאר עלום מי היה צורף הכסף, הצדיק (המופיע בגירסא 2) – "שיצק גיל ורעדה כעדיים לשבת?". זלדה הופכת את תשוקתה שלה לאל חי (תשוקתי – גירסא 2), לתשוקתו שלו (גירסת 3 ובדפוס) העוברת מדור קדום אליה, למשהו צומח ועולה ומתרונן מגבעולי הכסף.

יתכן וגם לזלדה היה הוא עלום, רק ידעה היא שקיבלה ממשפחתה שהגיע מאוקראינה את פמוטות הכסף נגוהות ירושה – כתרים ממורקים בדמעות.

כמה כח יש בפמוטי הכסף, לא רק בערב שבת לא רק בשלהבותם החיות – ב"ציפור אחוזת קסם" היא כותבת – "בהיכל הלילה, באפלה העמוקה, כשמבחינה עיני בפמוטי הכסף, מבהיק בלבי חלום המדרגות הלבנות.  מתבשם דמי משכרון הנשמה, הכורעת על סף האושר".

ואחרי הכל, אחרי התרוממות הנפש כל כך, אחרי החופש והשמחה, אחרי החושך והברקים, אחרי גיל ורעדה, אחרי יערות הפרא ויערות המוות, אחרי כאב מר וששון תינוקות – אחרי הכל – כל העולם כולו זבול על בלימה – הבהוב נרות.

ואיך אפשר שלא נסיים בשירה של זלדה "הדליקו הנר" – יש בו מוטיבים שמופיעים גם בפמוטות הכסף – יש בו הנר והיין והשמש השוקעת ושושנת הרקיעים –

הדליקו נר / שתו יין. / השבת קטפה בלאט / את השמש השוקעת. / השבת יורדת בלאט / ובידה שושנת הרקיעים. //

איך תשתול השבת / פרח עצום ומאיר / בלב צר ועיוור? / איך תשתול השבת / את ציץ המלאכים / בלב בשר משוגע והולל? / התצמח שושנת האלמוות / בדור של עבדים / להרס, / בדור של עבדים / למוות?! / למוות, / בדור של עבדים / להרס,למוות. //

הדליקו נר! / שתו יין!  / השבת יורדת בלאט…

 


ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

כתבו אלינו:

rambaml1@gmail.com

Read Full Post »

בע"ה

"כנחלים נטיו, כגנות עלי נהר, כאהלים נטע ה', כארזים עלי מים"

(במדבר פרק כד פסוק ו)
רשימה לפרשת בלק

פרשתינו עוסקת בברכותיו של בלעם לעם ישראל. באחת מהן מוזכר הביטוי כ"אהלים". אין אלו אהלים במובן של בית אלא סוג של צומח בגינות.

תרגום אונקלוס, אחריו נמשך גם פירוש רש"י, מבאר שמדובר בצמחי בשמים.

כאהלים נטע ה' – כבוסמיא דנציב י"י (תרגום אונקלוס).

כאהלים – כתרגומו, לשון מור ואהלות. נטע ה' – בגן עדן (רש"י).

הרשימה השבוע צועדת בעקבות חותמת ייחודית של "מוכר בשמים".

באוסף העשיר של ספרי שאלות ותשובות בספריית הרמב"ם מצוי עותק משו"ת "לשד השמן", שנדפס בורשה בשנת תרל"ט 1879.

את שער הספר מעטרות ארבע [!] חותמות זהות.

וזה נוסח החותמת: חנוך העניך האלבפינגער (מעגל חיצוני) מוכר בשמים.

 

החותמת אינה שגרתית. הן מהבחינה הגראפית והן בתואר שנקבע בתוכה "מוכר בשמים". הנוכל למצוא עקבות בעל הספר ? מי הוא ומה נמכר בחנותו ?

עיון במקורות מלמד אותנו שמוכר בשמים יכול להתפרש בכמה מובנים:

א. מוכר מוצרי קוסמטיקה (פֶּרְפוּמֶרְיָה בלע"ז).

"מוכר בשמים, המחזיר בעיירות להביא בשמים לנשים להתקשט בהם" (מסכת בבא בתרא דף כב ברש"י שם).

ב. מוכר מוצרים המריחים ריח טוב.

"אי אפשר לעולם בלא בסם ובלא בורסקי אשרי מי שאומנותו בסם".

בסם – מוכר בשמים (מסכת קידושין דף פב וברש"י שם).

לדוגמא, ב"שוק הבשמים" בעיר העתיקה נמכרו גם תבלינים.

(בשוק זה ובדומיו גם מצויים בעלי רפואה עממית, כנראה על בסיס מרקחות שנרקחו במקום. גם עלוקות נתנו להשגה במקום, [הערת ד"ר אייל דודסון]. "מוכר בשמים" במובן רפואי מוזכר ב"מעשה טוביה",ח"ב דף נח, בהקשר של תאומי סיאם)

מה נמכר, אפוא, בחנותו של מוכר הבשמים שלנו?

פניתי לחוקר האינטרנט, רעי חנוך גוטליב, ומכאן ואילך אלו ממצאי חקירתו.

חנוך העניך האלבפינגער נולד ב 10 אפריל 1843 ונפטר ב 17 אוקטובר 1911. פרטים אלו מופיעים באתר JRI. תמונת מצבתו בבית  העלמין אוקופובה בורשה ראו נא כאן.

ברשומות מופיע שהיה לו בן בשם ישעיה, שגם חותמתו מופיעה בראש שער ספר "לשד השמן" הנ"ל.

חנוך עסק במסחר וחנותו היתה  ברחוב פרנציקנסקה מס' 21. רחוב בו היו  מצויות חנויות יהודיות רבות.

רחוב פרנציקנסקה מס' 21 תמונה משנת 1912. הבית נהרס במלחמה. המקור כאן.

תמונה כללית של רחוב פרנציקנסקה משנת 1908. המקור כאן.

רחוב זה נחקר ותועד בדף אינטרנט ייעודי. בדף רשומים כל שמות בעלי העסקים וכתובתם, כאשר הם מחולקים לעשרות סיווגים לפי אפיון של החנות. הדף המקורי הוא בפולנית וכאן תוכלו למצוא אותו מתורגם לאנגלית.

מודענו – חנוך האלבפינגער – מופיע בקטיגוריה:

Kolonialnych towarów sklepy* /Colonial goods stores

Colonial goods stores=חנויות של סחורות קולוניאליות

אם הבנתי נכון, הוא היה יבואן של סחורות.

חנוך העניך "מוכר בשמים" – האם משום שהסחורות היו תבלינים מן המזרח ?

מה דעתכם ?

נא כתבו לי לפי הכתובת בסוף הרשימה.


* בפולנית Kolonialnych towarów sklepy

תמונת בית מספר 19 (משנות ה-30). שימו לב לשלט מעל החנות.

[נכתב ביום ראשון -המשך]

התייעצתי בספריה עם אגניישקה קופיצ'ינסקה, עובדת מרכז תרבות בבית אריאלה. המושג מוכר לה מהספרות הפולנית בין שתי המלחמות (כי תחת השלטון הקומינסטי לא היו חנויות פרטיות). התמונה המצטיירת לה  היא של חנות עם קופסאות פתוחות ובה נמכרים המוצרים בתפזורת ובמשקל. החנות מכילה מגוון מוצרים: תה, קפה, טבק, תבלינים, ממתקים וכו'. מקור המוצרים מחוץ לארץ.

באדיבותה, אגניישקה ערכה עבורי חיפוש ברשת ומצאה את ההגדרה במילון הפולני  (ראו נא כאן) המלווה בדוגמאות מהספרות.

ישנו גם ערך בויקיפדיה הפולנית sklep kolonialny ובו מופיעה התמונה הזאת:

כמדומני, שניתן לסכם. בחנותו של חנוך הניך האלבפינגער נמכרו מוצרים שיובאו מחו"ל (כגון קפה, תה, תבלינים).

"מוכר בשמים" – אלו מוצרים עם ארומה וריח חזקים.

 


נספח:

חנוך העניך היה תומך תלמידי חכמים ומסייע בידם להדפיס את ספריהם. אנחנו מוצאים אותו חתום בין שמות הפרענומעראנטין (=חתומים מראש) המופיעים בספרים ישנים.

ראוי לציין כי הספר הראשון שנמצא את שמו ברשימת המנויים הוא הספר שלנו !

1879 לשד השמן

ראו נא טור שלישי, השם האחרון.

1894 – צלותא דאברהם

1896 עצי בשמים

1902 האדרת והאמונה

 

צילום מצבת ר' חנוך העניך האלברפינגער

שבת שלום

אבישי


ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

כתבו אלינו:

rambaml1@gmail.com

 

 

 

Read Full Post »

בע"ה

 בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים, כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם, בִּמְחֹקֵק, בְּמִשְׁעֲנֹתָם

במדבר כא,יח

רשימה לפרשת חוקת

איינר מונקסגורד. האיש שמאחורי הדפסת כתב היד של הרמב"ם. המקור כאן.

השבוע חזרו כל ספרי אולם הקריאה למקומם. אלו שהיו ארוזים במאות קרטונים במחסן כשנה ומחצה מפאת השיפוץ ראו שוב אור. אף כי עדיין לפנינו עבודה רבה בסידור המדפים עד למועד פתיחתה המחודשת של הספריה – זו שעה חגיגית עבורי.

אך לא לכל הספרים היה מקום בארונות החדשים ונאלצתי להחליט "מי יעלה, ומי ירד". מי יירד בחזרה למחסן החשוך ומי יעלה לאולם המואר באור טבעי.  בזכות השיפוץ נחשפה התקרה המקורית של הבניין שתוכננה במיוחד לתת אור שכזה.

אחת הקטגוריות שנבחרו היא התאמת הספר למדף סטנדרטי ולמעט ספרים בגודל ענק וחריג. ספרים אלו בחלקם הם פקסימילים (מהדורות צילום משובחות) של כתבי-יד . בעידן טרום-דיגיטציה היו הם הדרך היחידה לראות שכיות חמדה אלו.

כך ירדו למחסן שני כרכים עבי כרס וכבדים מאד, המכילים פקסימילה של פירוש המשניות שכתב הרמב"ם. גודל כל כרך 42×32 ס"מ.

הידעתם שכתב ידו המקורי של הרמב"ם בפירוש המשנה התגלגל  ונשמר עד לימינו ?

הידעתם שבכתב היד הזה ישנם תיקונים, הגהות ומחיקות שכתב הרמב"ם לאורך כל ימי חייו ?

הידעתם שהרמב"ם מזכיר באחת מהערותיו את ספרו מורה נבוכים (וזו הזכרה יחידה בכל כתביו!) ועונה לשאלת הנוקבת: האם הוא מאמין בחידוש העולם?

מכובדי הרב יהודה זייבלד כתב מאמר ארוך ומרתק על גלגוליו של כתב היד ועל המשמעויות שלו בלימוד התורה. המאמר פורסם בקובץ המשובח "חצי גבורים" כרך תשיעי (לייקווד, תשע"ו 2016). המעוניין להעמיק  יראה נא כאן המאמר במילואו.

הסדרה כוללת שלשה כרכים – לנו חסר האחרון – התבססה על כתב היד בחלקיו השונים שהיה מצוי בשלשה אוספים באנגליה. שנים בספריות הבודליאנה ואחד באוסף הפרטי של משפחת ששון. עותק זה נמצא כיום בספריה הלאומית.

ראו כאן דוגמא לדף מן הספר.

אנחנו נפנה את מבטינו אל מי שיזם את הפקה גדולה ואיכותית זאת, ועל כך שזכות זאת התגלגלה לפאתי צפון, לקופנהגן בירת דנמרק. שם נדפסו הכרכים בין השנים תשט"ז-תשכ"ו 1956-1966.

מעניין להיווכח שהיזם של הפרוייקט הוא איינר  מונקסגורד, דני לא יהודי !

מי היה איינר מונקסגורד? 

מעט החומר שמצאנו אודותיו ברשת (בסיועו של מיודענו חנוך גוטליב) היה בשפה הדנית.

לפי המסופר בערכו בויקיפדיה הדנית הוא חי בין השנים 1890-1948. ברשותו היתה חנות ספרים גדולה והוצאה לאור שהתמחתה במהדורות מדעיות שונות.

בבית ההוצאה לאור "מונקסגורד" הופיעו בין השאר פרסומים של החברה המדעית המלכותית הדנית והאגודה המדעית האיסלנדית.

איינר גם כתב ספרים בעצמו. בין רשימת חיבוריו  ע"פ הויקיפדיה נרשם גם הפריט הבא, שמשך את תשומת לבי:

Den første danske Bibel og dens Historie, København 1928

התנ"ך הדני הראשון ותולדותיו, קופנהגן 1928

הפריט כנראה נדיר מאד ולא נמצא בספריה הלאומית ובספריית הקונגרס.

חנות הספרים של מונקסגורד בקופנהגן. המקור כאן

מה היה המניע של הדני איינר  מונקסגורד לפרוייקט יקר ושאפתני שכזה?

סלימאן דוד ששון, שכתב את המבוא לסדרה, מציין  את העיתוי המיוחד של השנים אחרי מלחמת העולם השניה.

לדבריו, החשש לשלימות כתבי יד אחרי מלחמת העולם השניה, בה נבזזו ונשרפו ונכחדו  אוצרות כתבי יד בספריות רבות, הניע את איינר מונקסגורד להבטיח את קיומם של כתבי-היד יקרי הערך לתועלת דורות יבואו.

הקדמת סלימאן ששון למהדורת פקסימילה של פירוש המשניות. נדפסה גם בשם: מחקר מקיף על כתב ידו של הרמב"ם

ראוי לציין שפרסום זה היה אמור להיות הראשון בסדרת פרסומים של כתבי יד עבריים בימי הביניים.

כעורך כללי נבחר רפאל אדלמן, שהיה ספרן המחלקה היהודית בספריה המלכותית בקופנהגן.

שער מקדים: שער הסדרה

נשוב לכותרת הרשימה:  "בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים, כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם, בִּמְחֹקֵק, בְּמִשְׁעֲנֹתָם"

בזכות נדיבי עם, מדפיסים ומוציאים לאור, בני ברית ושאינם בני ברית, זכינו לבאר מים חיים.

שבת שלום

אבישי

————–

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

כתבו אלינו:

rambaml1@gmail.com

Read Full Post »

בע"ה

ולא יהיה כקרח וכעדתו

(במדבר, פרק יז פסוק ה)

רשימה לפרשת קרח

קרח לא נבחר לכהן בכהונה גדולה.

בדימוי שלי, כמו מכרז אליו נגשו מספר מועמדים, ומי שלא זכה בתפקיד מערער על התוצאות ומבזה אותם. צריך לדעת להפסיד בכבוד.

ביישוב בו אני מתגורר – פדואל אשר בשומרון – מתקיימים סבבי לימוד בפרקי אבות מידי קיץ. אף הופקה חוברת המכנסת תוצרים מאותם מפגשים.

 

מבקש לשתף אתכם בפירוש נפלא למשנה במסכת אבות, שהתוועדתי אליו באחד המפגשים:

כל מחלוקת שהיא לשם שמים, סופה להתקיים.

ושאינה לשם שמים, אין סופה להתקיים.

איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים, זו מחלוקת הלל ושמאי

ושאינה לשם שמים, זו מחלוקת קרח וכל עדתו. (פרק חמישי, משנה יז).

המתבונן במשנה רואה א-סימטריה בין "זו מחלוקת הלל ושמאי" מול "זו מחלוקת קרח וכל עדתו".

מול "מחלוקת הלל ושמאי" היה ראוי לומר "מחלוקת משה וקרח".

זו קושיה מפורסמת, אבל התירוץ הוא מקורי ומפתיע.

תירוץ זה נמצא ב"חסדי אבות" – פירושו של החיד"א לפרקי אבות. פירוש זה נדפס תחילה בסוף ספרו "שם הגדולים", חלק ראשון, (עליו כתבנו כאן) בליוורנו בשנת תקל"ד (1774).

מהדורה שניה של "שם הגדולים" עם תוספות נדפסה שם בשנת תקנ"ח (1798) בחיי המחבר. גם חלק "חסדי אבות" חזר ונדפס ונוספו בו פירושים אשר כונו בשם "ראשי אבות". החידושים הישנים והחדשים שולבו יחד בטקסט רציף. הקטעים החדשים סומנו באמצעות  "צורת יד".

מהדורות רבות של "חסדי אבות" נדפסו על פי המהדורה הראשונה ולא הובאו בהן פירושים אלו.

מהדורת ליוורנו תקנ"ח (1798). פירוש חדש מסומן ב"צורת יד". הצילום לקוח ממאגר אוצר החכמה.

 

כך הן השורות הפותחות, שצילומן לפניכם:

איזהו מחלוקת שהיא לשם שמים זו מחלוקת הלל ושמאי וכו'

המפרשים דקדקו: דכי היכי דנקט הלל ושמאי – הוי ליה למימר זו מחלוקת קרח עם משה ?

ושמעתי מעטרת ראשי אבא מארי זלה"ה משם מורינו הרב הגדול קרובינו מהר"י זאבי זלה"ה בשום שכל במשנה, דלא נקט מחלוקת בית הלל ובית שמאי אלא הלל ושמאי …

פירוש זה שמע החיד"א מאביו ששמע זאת מקרוב משפחתו הרב יצחק זאבי.

אנחנו מכירים את הרב יצחק זאבי כחכם שחי בחברון ונשלח מטעמה פעמיים כשד"ר לערי אירופה.

שליחויות אלו מתוארות בספרו של אברהם יערי "שלוחי ארץ ישראל"  (עמ' 584  ואילך. ראה נא כאן).

ר' יצחק זאבי דייק שהוזכרו במשנה "הלל ושמאי" ולא "בית הלל ובית שמאי".

להלל ולשמאי היו שלוש מחלוקות בלבד לעומת עשרות רבות של בית הלל ובית שמאי, לפיכך האם לא היה מתאים יותר לייחס מחלוקת לשם שמים לבית הלל ובית שמאי?

התירוץ המדהים הוא, שאם נבדוק את שלוש המחלוקות של הלל ושמאי, המובאות בראש מסכת עדויות, נמצא כי ישנה דעה שלישית, דעת חכמים "לא כדברי זה ולא כדברי זה". הלכה כדברי חכמים, שהם הרבים!

והנה גם הלל וגם שמאי לא עמדו על דבריהם ולא שברו את הכלים. בזכות זאת נשמרו דבריהם לדורות.

הדברים מפורשים במשנה, שחור על גבי לבן.

זהו פירושו של ר' יצחק זאבי. (לצפיה בדברים במקורם, ראו נא כאן).

למדנו שגם הלל ושמאי וגם קרח ועדתו עמדו באותו מבחן. כולם הפסידו ב"מכרז" ולא הגיעו למקום הראשון.

זאת שעת מבחן לאהבת האמת ובירור מי כוונתו לשם שמים ומי לתועלת עצמית.

יש מי שזוכה בכל עולמו ויש מי שמפסיד את כל עולמו.

 

שבת שלום

אבישי


ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

כתבו אלינו:

rambaml1@gmail.com

 

 

 

 

Read Full Post »

שער חוברת היובל. בני ברק תש"י 1950

המעפילים

רשימה לפרשת שלח

וַיַּשְׁכִּ֣מוּ בַבֹּ֔קֶר וַיַּֽעֲל֥וּ אֶל-רֹאשׁ-הָהָ֖ר לֵאמֹ֑ר הִנֶּ֗נּוּ וְעָלִ֛ינוּ אֶל-הַמָּק֛וֹם אֲשֶׁר-אָמַ֥ר יְ-הֹ-וָ֖-ה כִּ֥י חָטָֽאנוּ: וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה לָ֥מָּה זֶּ֛ה אַתֶּ֥ם עֹֽבְרִ֖ים אֶת-פִּ֣י יְ-הֹ-וָ֑-ה וְהִ֖וא לֹ֥א תִצְלָֽח:

וַיַּעְפִּ֕לוּ לַֽעֲל֖וֹת אֶל-רֹ֣אשׁ הָהָ֑ר וַֽאֲר֤וֹן בְּרִית יְ-הֹ-וָ-ה֙ וּמֹשֶׁ֔ה לֹא-מָ֖שׁוּ מִקֶּ֥רֶב הַֽמַּחֲנֶֽה: וַיֵּ֤רֶד הָעֲמָֽלֵקִי֙ וְהַֽכְּנַעֲנִ֔י הַיֹּשֵׁ֖ב בָּהָ֣ר הַה֑וּא וַיַּכּ֥וּם וַֽיַּכְּת֖וּם עַד-הַֽחָרְמָֽה: 

במדבר, פרק יד, פסוקים מ-מה

הפסוקים הסוגרים בפרשת השבוע על חטא המרגלים ועונשם – ארבעים שנה במדבר – מספרים לנו על נסיון ההעפלה, שלא צלח.

מפליאים הם דברי ר' צדוק הכהן מלובלין, מגדולי ההוגים בישראל בדורות האחרונים (נפטר תר"ס 1900), בספרו "צדקת הצדיק" (לובלין תרע"ג 1913 ) :

…והם לא הצליחו בזה מפני שאכלוה פגה (=בוסר), כמו שאמרו ז"ל (סוטה מט) "בעקבתא דמשיחא חוצפא יסגא" (=בעקבי המשיח – החוצפה תרבה), שאז הוא העת לזה (ולעתיד נקבה תסובב גבר ואין כאן מקומו) ולכך אמר להם משה "והיא לא תצלח", נראה שעצה היא אלא שלא תצלח. ודייק "והיא" שבכל מקום דרשו רז"ל היא ולא אחרת, שיש זמן אחר שמצליח והוא זמננו זה שהוא עקבי משיחא. [צדקת הצדיק, אות מו]

נראה לי שדברי ר' צדוק מתאימים לתנועה הציונית, שהיתה תנועה חילונית והיו שותפות בה מפלגות עם השקפת עולם אנטי-דתית. התנועה הציונית זכתה להצלחה, למרות שהחלוצים לא שמרו תורה ומצוות.

מעניין שהרב מאיר בן ציון עוזיאל (ראשון לציון ורב ראשי בין השנים תרצ"ט-תשי"ג 1939-1953) השתמש בביטוי "העפלה" על מתנחלי העיר הדתית "בני ברק".

בגנזי ספריית "בית אריאלה" שמור מכתב ברכה ששלח הרב לראש עיריית בני ברק ומייסדה יצחק גרשטנקורן, לרגל חגיגת כ"ה שנים לעיר. בתוך דבריו מופיע הציטוט הבא:

"זכות היתה לי שעמדתי בשעת יצירתה של מושבה זאת באותו

צריף בודד בשממת ההרים חשופי סלעים, שחותם החורבן טבוע עליהם.

ומתוך כך הכרתי והוקרתי את ההעפלה הנועזה, שבאה מתוך אמונה איתנה

בקדוש ישראל וגואלו, האומר לערי יהודה תבנינה וערים נשמות יושיבו".

הרב עוזיאל היה נוכח בעת הנחת אבן הפינה לבני ברק בתאריך י"א תמוז תרפ"ד (1924). באותה עת כיהן כרב ראשי הספרדי לתל אביב ויפו.

רושם רב השאירו עליו אז מתנחלי בני ברק נוכח השממה. במכתב אחר כתב:

זכורני לפני יובל חצי שנים, כאשר נקראתי לחנוכת היסוד של נקודת ישוב זו, התכנסו כל הקרואים והמתישבים בצריף עץ קטן ובודד בלב מדבר שומם, אשר נקרא כפר בני  ברק.

לעיני תעמוד גם היום דמותה וצורתה של האדמה בעת ההיא, שהיתה אדמת טרשים… (מכמני עוזיאל, חלק שני, עמ' רס)

תיאור על קשיי הימים ראשונים ועקשונתם של המעפילים הנועזים כתב יצחק גרשטנקורן בספרו "זכרונותי על בני ברק" שנדפס בשנת תש"ב 1942.

ראו נא כאן את הפרקים  על "בראשית ההתיישבות" ו "אבן הפינה וישובה של בני-ברק".

אז !  מתוך "בני ברק – עיר ואם בישראל". חוברת יובל החמישים. הוצאת עיריית בני ברק, תשל"ד 1974

 

העליה לקרקע של תושבי בני ברק הראשונים היתה מתוך קדושת הארץ ומצוותיה. ובכל זאת בשם מעפילים יקראו.

שבת שלום

אבישי


ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

כתבו אלינו:

rambaml1@gmail.com

Read Full Post »

בע"ה

"ויהי בנסוע הארון"

רשימה לפרשת בהעלותך

בשעה טובה השיפוצים לקראת סיום, אנחנו מתכוננים לשיבתנו לאולם הספריה המקורי. המדפים החדשים כבר במקומם, הספרים הועלו מהמחסנים, עדיין בארגזים מחכים לפריקתם והעמדתם לפי סדר.

לצורך ארגון הספריה מחדש, תלינו השבוע על דלת הספריה הזמנית מודעה, וזה לשונה:

הודעה חשובה

ספריית הרמב"ם החלופית תיסגר לקהל החל מיום ראשון, כ' סיון תשע"ח / 3.6.18, ועד להודעה חדשה, לצורך התארגנות לקראת פתיחתה המחודשת.

חלל אולם ספריית הרמב"ם.  צילום: מאיר שפירא.

על מועד פתיחת הספריה מחדש תבוא הודעה בהמשך. ההערכה היא שנהיה סגורים חודשיים-שלושה.

—————————————————————————————————————————————————

שכני חגי עמנואל הוא אדריכל ומעצב פנים. הוא הציע לי להוסיף בספריה "סטנדרים".
חגי סיפר לי, שמנסיונו האישי, הציבור הכללי (החילוני) לא מכיר כלל את ה"סטנדר", שהוא רהיט [כמעט] חובה בכל ישיבה.
יש כאן גם שימור לרוח "בית המדרש הישן" וגם אטרקציה למי שלא מכיר זאת.
מהו "סטנדר" ?
מדובר ברהיט עתיק יומין. מקור השם בא משפות זרות. stand = לעמוד.סטנדר פירושו עמוד קריאה.
הסטנדר מאפשר לימוד במיגוון מצבים: בעמידה או בישיבה כשהסטנדר מוטה במצב אלכסוני.

תלמידי ישיבת מיר בשאנגחאי בזמן מלחמת העולם השנייה, 1942. התמונה לקוחה מערך "ישיבה" בויקיפדיה. שימו לב ! לפני כל תלמיד עומד סטנדר.

תגלית: הסטנדר הוא רהיט של בית כנסת !

מתי הומצא הסטנדר? מה מקורו?

כשהתחלנו לחקור – אני, חגי וחנוך גוטליב – את תולדות הסטנדר, ראינו שהפריט מוזכר לראשונה בספר "טורי זהב" בהלכות בית הכנסת.

שלחן ערוך, אורח חיים, סימן קנא, אות ג.

הגהות הט"ז (=טורי זהב) לשלחן ערוך נדפסו לראשונה בשנת תנ"ב (1692) , כעשרים וחמש שנים אחרי פטירת המחבר רבי דוד בן שמואל הלוי.

בהמשך אנו מוצאים פריט זה בדיונים רבים על קדושת בתי כנסת, עד שפוסקים אחדים ראו בזה "מנהג ישראל", שאין לשנותו.

סקירה מקפת על הסטנדר בבתי הכנסת כתב ר' יחיאל גולדהבר בתוך מאמרו "מנהגי צורת בית הכנסת", בקובץ צהר ז (תש"ס, עמ' שפו-שפז) ובספר "מנהגי הקהילות" (ירושלים תשס"ה, עמ' כג-כד).

האם סטנדר הוא רהיט חובה בישיבה ?

אני חניך ישיבת "מרכז הרב". בישיבה בה למדתי היו רק סטנדרים. שולחנות היו בספריה לא בהיכל הישיבה. כך היה מקובל אז בכל הישיבות.

חריגה היתה בזמנו ישיבת "הר עציון" באלון שבות (גוש עציון) . שם היו שולחנות ולא סטנדרים.

מתברר שגם ב"גוש"  השינוי לא עבר חלק. על הוויכוח בין ראשי הישיבה כתב ד"ר יוסי זיו ברשימה ל"דמותו של הרב ליכטנשטיין", שפרסם ב"עין חינוכית" גליון 153:

סוגיית הסטנדר והשולחן עלתה לדיון מרכזי בישיבה. ישיבת הר עציון הוקמה בשנת 1968 על ידי חנן פורת ז"ל והרב יואל בן נון ייבדל לחיים ארוכים, שהזמינו את הרב עמיטל לבוא ולכהן כראש הישיבה. לאחר כשנתיים שלח הרב עמיטל מכתב לרב ליכטנשטיין לשמש לצדו כראש הישיבה. בפנייה זו יש ענווה רבה, חשיבה מקורית ופריצת דרך, הקיימת היום כדבר מובן מאליו בישיבות רבות. לא פעם נשאלו ראשי הישיבה: "כיצד זה עובד – שני ראשי ישיבה?" השיב הרב עמיטל: "קבענו לעצמנו כלל, כל אחד אומר את דעתו בצורה גלויה וישירה, וכאשר יש חילוקי דעות קובעים לפי מי ש'הדבר בנפשו' ".
כאשר בנו את בית המדרש החדש, הרב עמיטל, כבוגר ישיבת חברון, ביקש לרהט אותו בסטנדרים, כפי שהיה בבית המדרש הישן וכמקובל מדורי דורות בעולם הישיבות. "הסטנדר הוא חלק ממהות הישיבה", טען הרב עמיטל. לעומתו, הרב ליכטנשטיין הציע להכניס למקום שולחנות כדי לאפשר לכל תלמיד לפתוח בד בבד מספר ספרים. הוויכוח התעצם, אולם הרב ליכטנשטיין עמד על דעתו בעניין זה. "ראיתי שזה בנפשו", סיפר הרב עמיטל לאחר שנים, "והחלטתי לוותר". בשולי בית המדרש הוצבו מעט ספסלי עץ וסטנדרים, סוג של פינת זיכרון.

 

כריכת הספר שיצא לאור על ידי ישיבת הר עציון, אלון שבות, תשע"ד 2014. שימו לב ! התלמדים מסבים ליד שולחנות

 

מעניין שמרדכי מאיר במאמרו "והלך לפניך צדקך"; שימוש בחפצים המזכירים את זכויות הנפטר בעת ההלוויה /  "סיני" קלב, ד (תמוז-אלול תשס"ג)/ מביא מעשים רבים שבו תלמידי חכמים בקשו שיכינו את הארון לקבורתם (כמנהג חוץ לארץ) מהשולחן או מהסטנדר שעליו למדו.

 

לסיום:

קול קורא !
אני מציע מקום של כבוד בספריית הרמב"ם לסטנדרים עם ייחוס.
אשמח לקבל תרומה של סטנדר שהיה בשימוש…
שבת שלום
אבישי
———————-
 נ.ב. ידידי חנוך גוטליב מצא סטנדר בציור משנת 1508 [!] . תיאור תקיעת שופר בבית כנסת. לחזן  יש סטנדר !
הציור מופיע במאמר של ד"ר נעמי פויכטונגר-שריג בקובץ מאמרים Revealing the Secrets of the Jews, ברלין/בוסטון 2017. ראו נא  כאן.

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

rambaml1@gmail.com

Read Full Post »

Older Posts »

%d בלוגרים אהבו את זה: