Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘הסכמות בספרים’

אֶת-אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ

רשימה לפרשת וישב

בתיאור מסעו של יוסף אחר אחיו מספרת התורה:

וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ, וְהִנֵּה תֹעֶה בַּשָּׂדֶה; וַיִּשְׁאָלֵהוּ הָאִישׁ לֵאמֹר, מַה-תְּבַקֵּשׁ.

וַיֹּאמֶר, אֶת-אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ; הַגִּידָה-נָּא לִי, אֵיפֹה הֵם רֹעִים.  

 וַיֹּאמֶר הָאִישׁ, נָסְעוּ מִזֶּה–כִּי שָׁמַעְתִּי אֹמְרִים, נֵלְכָה דֹּתָיְנָה; וַיֵּלֶךְ יוֹסֵף אַחַר אֶחָיו, וַיִּמְצָאֵם בְּדֹתָן.

(בראשית פרק לז)

רש"י:

נָסְעוּ מִזֶּה – הִסִּיעוּ עַצְמָן מִן הָאַחֲוָה.

ההיסטוריה שלנו מלאה אסונות שבאו משנאת אחים. גם וויכוח, סוער ככל שיהיה, אסור שיגיע למצב שלא יכולים לדבר שלום זה עם זה.

על דרך השלילה אני מציג את הדוגמא הבאה. מחיקה שמו של הרב חיים הלברשטם מצאנז !

ספר "תפארת צבי" דפוס יוזפף שנת תרכ"ז (1867). עותק ספריית הרמב"ם

ספר שאלות ותשובות "תפארת צבי" לרבי צבי הירש  בן ישראל בנימין בישקו נדפס בשני שלבים.

תחילה נדפסו התשובות לחלק אורח חיים ויורה דעה על ידי בנו משה בשנת תקע"ו (1816). בשלב שני התגלגל כתב היד והגיע לר' צבי מנחם מייזליש אב  בין דין בעיר חדש הסמוכה לקרקוב. מכתב יד זה הודפס החלק השני: תשובות על חלק אבן העזר.

המחבר היה מפורסם בדורו. כיהן כרב בערים בראד, גלוגא ובקהילות אה"ו (המבורג ושכנותיה) ושם מנוחתו כבוד בשנת תקס"ז (1807). עוד בימי חורפו היה נושא ונותן עם ה"נודע ביהודה" ועם בעל ההפלאה. מחותנו של רבי עקיבא איגר.

המו"ל של החלק השני של הספר* השיג הסכמות חשובות להדפסת הספר. ההסכמות נדפסו בדף הראשון וחולקו לשניים: גאוני עסטרייך וגאוני פולין.

ההסכמה הפותחת היתה של רב חיים מצאנז.

כל מי שמבין בדרך קבלת הסכמות יודע שאם באמתחתך הסכמה מגדול הדור הרי בנקל יחתמו לך רבנים נוספים. גם כאן כך הווה. באחת ההסכמות הנוספות בספר כתוב:

"… ועל החיבור הנחמד אשר משתדל הרב להוציא לאור כמה וכמה גדולים וגאוני הזמן מהללים ומשבחים את החיבור, וביותר מעיד הרב הגאון הצדיק המפורסם מוה' חיים הלברשטאם שליט"א אבדק"ק צאנז  בשם כבוד הרב הגאון בעהמ"ח ישועת יעקב אשר שיבח דברי הספר ההיא ולזה מצוה גדולה להיות לעזר וסעד…"

מי האיש זה אשר מחק את שמו של הרב חיים צאנז מהסכמתו לספר "תפארת צבי"? זאת איננו יודעים.

יש להניח שמחיקה זו קשורה למחלוקת הגדולה בין צאנז לסדיגורה. רגלים לדבר העובדה כי ספר זה הגיע לספריית הרמב"ם מספרייתו של הרבי מטשורטקוב ז"ל.

הבה נניח כי מדובר ב'מעשה נערות', מעשה ידי אחד מצעירי הצאן.

 

גב דף השער של עותק "תפארת צבי" ובו חותמת הבעלים והתנצלות [מעניינת !]  בפני הגוים ובה כתוב: "בימינו, אור המדע… בכל ארצות אירופא ויושביהן…כשבת אחים גם יחד… יהי אור, ויהי אור".

שנרבה שלום ואחוה בינינו.

שבת שלום וחנוכה שמח !

אבישי

——————

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

rambaml1@gmail.com


  • שו"ת תפארת צבי מוזכר בפוסקים שלאחריו במגוון נושאים. לדוגמא, תשובה לח הנמצאת בחוברת דיני חגרמ"ה. התשובה עוסקת במחלת נפש, והמחבר רואה בזה "מום גדול", כיון שמחלת  נפש עתידה לחזור. יסוד זה מוזכר בפסקי בתי דין הרבניים.
  • עותק של החלק הראשון נמצא במאגרים הדיגיטאליים: HEBREWBOOKS, אוצר החכמה ואוצרות התורה. עותק זה נדפס בשנת תקע"ו (1816) ואין בו הסכמות כלל !   בכל המאגרים  נוסף דף ההסכמות בספר. עיון בהם מראה שכולם הן הסכמות משנת תרכ"ה-תרכ"ו (1855=1856) וכפי שנדפסו בחלק השני.  כנראה לפני המאגרים הנ"ל עמדה מהדורת צילום של החלק הראשון, שאליה הוסיפו את  דף ההסכמות המאוחר.

Read Full Post »

 על היחס להסכמות רבנים על ספרים.

בעקבות ההסכמות שנתנו רבנים לספר "תורת המלך" (יצהר, תש"ע 2010) וההתעסקות הציבורית בפרשה זו וספיחיה , עולה שאלה מעניינת על מידת הקשר בין הרב המסכים לתוכנו של הספר עליו מופיעה הסכמתו.

האם כל רב חשוב ומפורסם שכותב הסכמה לספר מסויים גם עובר על תוכנו? האם הרב מעיד על טיבו של מחבר הספר בלבד או גם  על איכות החיבור ומסקנותיו ?  

 ההסכמות הן עניין כלכלי. בתחילה ניתנו למדפיסים [!] כהגנה על זכויותיהם (ראה על כך בהרחבה: נ' רקובר. זכות היוצרים במקורות היהודיים. ירושלים תשנ"א 1991, שער שני). כיום עיקר  משמעותן של ההסכמות  היא כמקדם מכירות  בשוק  הספרים העמוס לעייפה (ראה דוגמאות במאמרי, 'שינויים בהסכמות' בתוך 'המעיין' גל' תשרי  תשנ"ח 1998) ואין לייחס להן חשיבות יתירה. זאת ועוד,  יש להניח כי רבנים עמוסים בעבודה ואין עיתותיהם בידיהם לקרוא כל ספר או לראיין כל מחבר שמבקש הסכמה.

שאלה זו על טבעה של הסכמה ומשמעותה עלתה לאחרונה במסגרת דיון   על "כשרות" אנציקלופדיה אוצר ישראל  ("ירושתנו", ספר שלישי – ספר רביעי. בני ברק תשס"ט-תש"ע 2009-2010) . סדרת ספרים זו נדפסה בארה"ב  לפני כמאה שנה  ע"י יהודה דוד איזנשטיין וזכתה למהדורות רבות במשך השנים שעברו, מה שמעיד על הפופולריות של הסדרה  מאז ועד היום. המחבר ידוע בכינויו 'בעל האוצרות' עקב סדרת ספריו בהם כינס אוצרות בתחומים שונים כגון אוצר מדרשים, אוצר ויכוחים, אוצר  מסעות, אוצר דינים ומנהגים ועוד.  רבנים חרדים מסויימים כתבו שאסור להשתמש בה מפני שנמצאו דברי כפירה בערכים שונים של האנציקלופדיה וכן  בספריו האחרים של המחבר.  לא ארחיב בשאלות עקרוניות העולות בעקבות פולמוס  זה  (ישנם גם דעות אחרות, לדוגמא דעתו של  הרב מאיר מזוז שליט"א השולל גישה זו של פסילת ספרים).  בין שני צידי המתרס  עומדים גברי רברבי: פרופ' יעקב ש. שפיגל מאונ' בר אילן מצד אחד ולעומתו מהצד השני  החוקר הרבני המלומד ר' דוד צבי  הילמן (שהסתלק לבית עולמו בשנה האחרונה. תנצב"ה) .  רד"צ הילמן  אסף עשרות ציטיטות המעידים כנגד  "כשרות" האנציקלופדיא אוצר ישראל .  המעניין הוא שלספר יש הסכמות מרבנים ידועים בעלי שם: הרב חיים ברלין  והרידב"ז (ר' יעקב דוד וילובסקי) , שמעידים כי מכירים את האיש ומהללים את ספרו.

מה יעשה רד"צ הילמן עם תוקף מכתבי ההסכמות של הרבנים?

על כך כתב  בסוף דבריו: "חושבני שדי לקוראים תלמידי חכמים במה שליקטתי כדי לדון על אוצר ישראל ועל יוצרו. ליישב היטב את הניגוד בין מה שהבאתי לבין מכתבי הגאונים ר"ח ברלין והרידב"ז – איני יודע".

אחז הוא בפלך השתיקה. כמאמר חז"ל בפרקי אבות: סייג לחכמה – שתיקה.

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך
שירות סריקה ומשלוח חומר תורני מתוך ספרים וכתבי-עת ישנים וחדשים

פרטים נוספים פנה אלינו  rambaml1@gmail.com

Read Full Post »

%d בלוגרים אהבו את זה: