Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘הרבנית בת שבע קנייבסקי’

בס"ד

החגב שבא לעזרת הרב חיים  קנייבסקי שליט"א

על חיבור של ההלכה והמציאות

בשבת חול המועד סוכות האחרון הלכה לבית עולמה הרבנית בת שבע קנייבסקי זכרונה לברכה, אשת חבר לרב חיים קנייבסקי שליט"א. בחייה הרבנית היתה ידועה ככתובת לתפילות וברכות, ונשים רבות היו באות להתייעץ עמה ולהתברך מברכותיה. במפעלי החסד שלה הלכה הרבנית בדרכו של הסבא שלה, הצדיק הירושלמי הרב אריה לוין זצ"ל. סמוך לפטירתה יצאו  לאור שלשה ספרים ובהם סיפורים המאירים את אישיותה המיוחדת, מתארים את סדר יומה העמוס ואת  כוחות הנפש המיוחדים שלה. עקב חופשת מחלה עברתי על כל אותם שלשה ספרים ומכל שלל העובדות והסיפורים אני מבקש לבחון סיפור אחד, שהרבנית היתה מספרת, על שאירע לרב חיים קנייבסקי שליט"א.

הסיפור מופיע פעמיים  ואלו נוסחיו:

א.

מעשה זה הרבנית הרבתה מאד לספרו מה שזכתה לראות בעיניה. אמר רבינו (הרב חיים קנייבסקי) שיש הנהגה מיוחדת בלומדי התורה שמסייעים להם משמים ללימודם, וכשעסק בחיבור קונטרס "קרני חגבים" נצרך לדעת במדויק איך נראה חגב, וממש באותו זמן  נזדמן שתוך כדי לימודו נחת על הספר שלפניו חגב, ויכל להתבונן בו מקרוב. ולבדוק כל מה שרצה לדעת. ושאלתי לרבינו מהיכן ידע שזה חגב והשיב לפי הסימנים. [ושמעתי מרע"ט שליט"א שמעשה זה אירע לאחר שסיים רבינו כתיבתו  בענין חגבים, שאלו למורה לטבע, ואמרה דלא כך נראה החגב, והי' לו מכך עגמ"נ, ואז בדיוק הגיע החגב וראה שאכן נראה כפי שכתב, ושמח על כך רבינו, והלך מיד לספר זה לאביו בעל הקהלות יעקב זצ"ל, ואביו מאד התפעל מכך].

המקור: 'באר שבע' עמ' מא

ב.

בעלי הרב שליט"א  חיבר פעם את אחד מספרי ההלכה שלו. הספר שהוא עב כרס, היה כבר ערוך כולו ומוכן לדפוס אך הדפסתו התעכבה, זאת מכיון באחד הפרקים בספר הופיעה הלכה בקשר לחגב, והיה חשוב לרב לדעת בדיוק איך נראית הכנף או היכן ובאיזה צורה בדיוק היא מונחת. אך בעלי – הרב שליט"א שלא ראה חגב מימיו, לא ידע בדיוק כיצד נראים כנפיו.  הוא ביקש ממני לדאוג שיחפשו בסמינר, אולי התמונה של החגב קיימת בספרי טבע. חיפשו ולא מצאו משהו שיעזור לו. הרב שליט"א הצטער מאד על כך, כיון שידיעת ההלכה חייבת להיות שלמה  ומדויקת, ובלי שיראה את החגב, הוא לא יוכל להדפיס את הספר עם הלכה זו. והנה בסעודת שבת, נוחת לפתע, בדיוק אל מול פניו, לא פחות ולא יותר… חגב ! הרב התבונן על החגב ובחן את כל מה שהיה צריך לראות, ואז אמר: "עכשיו אני כבר יודע את כל מה שברצוני היה לדעת בהקשר להלכה", רק סיים הרב שליט"א את  דבריו – ותיכף עף החגב ונעלם.

המקור: 'שלישי באשמורת' עמ' 20

סיפור מקסים זה מתייחס  לחיבורו של הגר"ח קנייבסקי "קונטרס קרני חגבים "על הלכות אכילת חגבים.  הקונטרס נדפס לראשונה בשנת תשל"ו (1976) בתוך ספרו "שיח השדה", חלק שני, עמ' קיא-קמ.  בהקדמה לחיבורו כתב הגר"ח: "וכתבתי עיקר קונטרס לפני הרבה שנים". אמנם מנוסח ב של הסיפור משמע שאירע בסמוך לעריכתו לדפוס בשנת תשל"ו.

המוקד של הסיפורים הוא החיבור של ההלכה והמציאות. האמירה כי אי אפשר לפסוק הלכה ולחתום את החיבור עד שייראה הפוסק את נשוא פסיקתו – החגב – בעיניו ממש.

אמנם ישנו הבדל בולט ומשמעותי בין גירסא א של הסיפור לגירסא ב.

בגירסא א היתה סתירה בין דעת חכמי הטבע (או באופן ספציפי "המורה לטבע") לדעת הגר"ח, והמציאות הוכיחה שהצדק עמו.

בגירסא ב  לא היתה כל סתירה, "…שיחפשו בסמינר,  אולי  תמונה של החגב קיימת  בספרי הטבע", חיפשו ולא מצאו, ואז הגיע החגב בעצמו  לפני הגר"ח.

 בתורה מופיעים שמות ארבעה מיני חגבים: ארבה, סלעם, חרגול וחגב. הגמרא במסכת חולין דף סה עמוד א מונה שמות של ארבעה מינים נוספים. יתר על כן הגמרא שם דף סג  עמוד ב מזכירה שמונה מאות [!] מיני חגבים, וכפי שהראה  הב"ח בהגהותיו על אתר מדובר במיני חגבים טהורים (ראה על כך בקונטרס קרני חגבים פרק ח). לפיכך הרוצה להתחקות אחר זיהוי החגבים הכשרים צריך להיזדקק לידיעת הסימנים המופיעים בתורה ולזיהויים של החגבים המסויימים ככשרים על פי  המסורת. על כך נתחבר הקונטרס הנ"ל.

הסתקרנתי לראות אם מזכיר הרב חיים קנייבסקי את הסיפור בתוך חיבורו על החגבים. האם יציין כי עובדה פלונית התבררה לו מתוך מפגש עם חגב חי. לצורך זה עברתי על הקונטרס הנ"ל. אמנם תוחלתי נכזבה ולא מצאתי אסמכתא לסיפור הנ"ל, מאידך, עיני צדה שלושה מקומות בקונטרס שבהם מתייעץ המחבר בחכמי הטבע באופן ישיר או עקיף.

יש לציין שישנם מיני חגבים המצויים בארץ ישראל, כך שישנה אפשרות מציאותית שיינחת חגב על שולחנו של הרב קנייבסקי . ישנה  גם אפשרות שמדובר  ב"צרצר" (מעמ' קכג לקמן), שהגר"ח קנייבסקי הסתפק בו.

להלן הציטטות:

1. עמ' קיח: (וכן העידו לי בשם ספרי הטבע שהחגב יש לו ושט אבל לא קנה).

2. עמ' קכג: (עיי' במאירי שכ' הצרצור שקורין  גירי"ל… הצועק ומצפצף בלילה… ושאלתי לבעלי הטבע ואמרו לי שהגריל הזה אין לו זנב ממש אבל קצה גופו ארוך ונראה כמו זנב וצ"ע).

3. בעמ' קלו: … שיש שש מיני בע"ח והמין הה' הוא הרמשים… וכמדומה שהחגבים בכלל המין החמשי (וכן העידו לי בשם ספרי הטבע)…

על הממשק בין ההלכה והמציאות ראוי להביא ציטוט נוסף מהספר, שבו מבטל המחבר את החכמה מלפני התורה.

4. עמ' קלא: וראיתי בס' פרי תואר  יו"ד סי' פ"ה, "ואמרו לו מקצת מחכמי דורו שאין במציאות בעולם חגב שקרסוליו סמוכין לצואר והוא דחה דבריהם וכתב דהעיד לו ת"ח אחד דראה חגב שקרסוליו סמוך לצואר" ע"ש ולא ידעתי למה הוצרך לכך והלוא רש"י בחומש…

כמובן שיש לסייג שלא מדובר כאן ב"חכמי הטבע" כי אם "מקצת מחכמי דורו" של ר' חיים בן עטר, האור החיים הקדוש, מחבר ספר פרי תואר על יורה דעה.

 

הרוצה לעיין בשאלת זיהוי החגבים בימינו מנקודת מבט מדעית יעיין נא בספרו של פרופ' זהר עמר, "הארבה במסורת ישראל" הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, תשס"ד (2004), פרק ה,  עמ'  102-156.

קישוריות בנושא:

החגב, השיפוצים והוראת הרב קנייבסקי

ויהיו בעיניו החגבים: תיעוד מיוחד

ויסתבל החגב

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת  ישנים וחדשים לא תשלום

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

נא פנה אלינו rambaml1@gmail.com

מודעות פרסומת

Read Full Post »

%d בלוגרים אהבו את זה: