בע"ה. ערב שבת קודש פרשת בשלח תשפ"ג
תְּבִאֵ֗מוֹ וְתִטָּעֵ֨מוֹ֙ בְּהַ֣ר נַֽחֲלָֽתְךָ֔
שמות פרק טו פסוק יז
השבוע נפטרה סבתא של חתני, יהודית אודט רחמונה בת דיאמנטה, למשפחת מועטי. בת 92 היתה. ילידת אלג'יר שעלתה ארצה עם בעלה וילדיה בשנת 56. מאז התגוררה בדירה צנועה בעכו. נסענו לניחום אבלים אני ורעייתי. הבית המה מבקרים, חברים מילדות, שכנים ומכרים. מֶמֶה (כפי שנקראה בפי כל צאצאיה) היתה מרכז השכונה ומרכז המשפחה. על קירות סלון הדירה ראינו תמונות רבניות רבות. מעין מקדש מעט. במרכז תמונה גדולה של חכמי העיר קצונטינה (היא העיר קונסטנטין), ובצידיה תמונות אבות ואמהות המשפחה בדורות עברו.
התמונה הוותיקה והמרשימה ביותר היתה של הרב אליהו טוביאנא, הבבא זיזי, שהיה אב בית דין באלג'יריה. הוא הסבא רבה של סבתא.
כשחזרתי לספריה התחקתי על עקבותיו. מצאתי בחוברת מהות כד (לוד, הוצאת מכון הברמן, תשס"ג 2003), שהרב אליהו חיבר שיר מיוחד במינו.
שיר שהוקדש לכבוד הבחור אליהו בן דוד קדוש הי"ו, בן עשרים ואחד, שבא לעבוד עבודת צבא ונכנס בשלום ויצא בשלום.
השיר מופיע בספרון קטן בשם "שפתי רננות" שנדפס באלג'יר בשנת תרח"ם (1888). ייתכן שפיוט זה נדפס כאן בגלל אופיו החינוכי של הספרון, שיצא לאור על ידי חברת עץ חיים בקצונטינא.
לשמחתי מצאתי עותק של הספר במחסננו.
שגור על לשוני שמצוה רבה בדור שלנו ללכת לניחום אבלים. משום שכשואלים שם על אודות מקום לידתם של הנפטרים/ות, על פי רוב תשמע איך זה עלה ממזרח וזאת ממערב, אלו מארצות הצפון ואלו מארץ חבש.
כך אנחנו נפגשים ומתוודעים לנס קיבוץ גלויות שבדורנו.
זה אירוע חד פעמי ! לא היה בדורות שעברו ולא יהיה בדורות הבאים (שכן רובנו 'צברים' ילידי הארץ ב"ה).
"תניא: אמר להם בן זומא לחכמים: וכי מזכירין יציאת מצרים לימות המשיח? והלא כבר נאמר: הנה ימים באים נאם ה' ולא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות אשר הדחתים שם! – אמרו לו: לא שתעקר יציאת מצרים ממקומה, אלא שתהא שעבוד מלכיות עיקר, ויציאת מצרים טפל לו"
[מסכת ברכות דף יב]
אשרינו זכינו.
שבת שלום
אבישי
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.
משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.
עם הספר 