Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘מרקוס קליינברג’

"בואו של צדיק". צייר: ישראל בקר

כמו רבים אחרים גם אני אוהב לקרוא ביוגרפיות על אנשים מפורסמים. בתחום שלי מדובר ברבנים ותלמידי חכמים, שהיו בחייהם מופת לרבים.  רוב החיבורים מן הסוג הזה נכתבים "אחרי-מות", הכתיבה נועדה לתאר את הדמות כפי שידועה לציבור. חסרה לי הנימה האישית.

לכן טעם מיוחד יש  ברשמים אישיים על אנשים  מאד מפורסמים; כאלו שנכתבו בגובה העיניים,  ועל ידי מי שנכח שם בזמן אמת.  לדעתי, דווקא התיאורים  האלו הם הכי קרובים למקור.  סוגה מיוחדת היא כתיבת רשמים על פגישות ראשונות או חד פעמיות, כאלו שהשאירו רושם בל ימחה דווקא על הצופה מן הצד. רציתי להביא בהרחבה דוגמא לכך.

יום אחד הזדמן לידי ספר "בימת חיי" (תל אביב תשל"ט 1979).

על כריכת הספר: המחבר ואמו על מרפסת ביתם. צייר: ישראל בקר

ספרו הביוגראפי ישראל בקר, שהיה שחקן נודע ובמאי, מדור הנפילים של  תיאטרון הבימה. הספרן שעובד עמי (נאור תגר) סיפר לי שהוא קרוב משפחתו ומתוך סקרנות נגשתי לקרוא את הספר.  בספר תיאור של חוויות ילדות של ילד בן טובים ושובב שגדל בביאליסטוק בימים של טרום מלחמת העולם השניה. ישראל בקר מלווה את זכרונותיו בציוריו הצבעוניים שבאמצעותם מביע הוא את עולמו הפנימי. אולי  נכון יותר לומר שהזכרונות הם אלו שמלווים את הציורים.  

שם, להפתעתי, מצאתי סיפור כדלקמן:

בשנת תרפ"ה הגיע לביאליסטוק אורח יחיד במינו. ה"חפץ חיים",הוא הרב והמנהיג הרוחני של יהודי פולין, שיצא למסע התעוררות וביקור בקהילות ישראל. יום בואו היה יום חג והילולה ליהודי העיר. אלפים ורבבות יצאו מבתיהם לקבל את פני הצדיק, את ה"חפץ חיים", וכשהגיע ברכבת והושיבוהו בכרכרה, כדי להסיעו למעונו התירו  היהודים  המשולהבים את הסוסים מרתמתם, רתמו עצמם בכרכרה, וכך הובילוהו על פני העיר. גויים עמדו משתאים נוכח המראה, ושאלו – מי זה האורח? והתשובה היתה קנטרנית ומבודחת קמעא. "הרי מלך היהודים הגיע". הביאוהו לביתו של הרב גרוסמן, שם עמד ה"חפץ חיים" להתאכסן במשך שהותו בעיר. גרנו אז באותו בית, דלת מול דלת. במשך השבוע הזה המו הרחובות הסמוכים מהמוני יהודים סקרנים, חסידים, אשר בקשו לחזות בזיו פניו. ביום האחרון לשהותו  בביתו של הרב גרוסמן – באה אשתו ואמרה לאמי:
"מרים, בואי מהר, קחי את הילדים, "החפץ חיים" יברך אותם". אחי ואחיותי נעלמו כלא היו, ורק אני, אוחז ביד אמי, הוכנסתי לחדר שבו ישב. מה שאני זוכר במיוחד, אלה הם עיניו. עיני תכלת עמוקות וזכות המסתכלות וחודרות ומחייכות. קרבתי אליו והוא שאלני: "מה שמך ילד?" אמרתי: "ישראל". על כך השיב: "ישראל? הרי כל עם ישראל נמצא בתוך השם הזה! ומה אתה רוצה להיות כשתגדל, ישראל?" עניתי בקול חלוש: "אינני יודע". ואז אמר לי: "טוב, אתה תהיה כל מה שתרצה להיות!". ברכה זאת דבקה בי עד עומקי ישותי. שנים על  שנים הייתי מהרהר בה… הרי היא תמצית כל חיי. היא מעודדת אותי בכל רגעי הספק. אם ארצה דבר מה באמת, אשיג. ה"חפץ חיים" אמר לי כך. אני בוטח בה, בברכה הזאת והיא עולה בזכרוני רק אז כאשר קשה לי ביותר. כשאני עומד על פרשת דרכים. כשעלי להחליט ולעשות צעד נועז. לעשות. [עמ' יב-יג]

 עד כמה היתה פגישה זאת משמעותית עבורו, המשיכו וקראו נא את השורות הבאות:

למחרת שיחרור הכותל, במלחמת ששת הימים, באתי עם שחקני הבימה לירושלים. קבלנו רשות לגשת לעיר העתיקה, לכותל. עמדתי יחד, עם המוני בית ישראל, אשר נהרו לחזות בשריד המקודש. אנשים בכו ושמחו, התפללו ורקדו ואני עמדתי ביניהם, וברכת "החפץ חיים" מהדהדת בלבי… [עמ' טו]

 ר' ישראל מאיר מראדין, הנודע בכינויו ה"חפץ חיים" היה אחד מן הרבנים המפורסמים ביותר בדורות האחרונים.  אישיותו של החפץ  חיים זכתה לתיאורים נרחבים וסדרות של ספרים נכתבו עליו ועל פעלו.

בין ציוריו הרבים בספר בחרתי להביא לפניכם  בראש הרשימה את הציור פרי מכחולו של ישראל בקר  "בואו של צדיק". דרכו תוכלו להתרשם עד כמה כבוד נחלו צדיקי הדור  אצל היהודים בימים ההם.

 ************************************************************************

 

ברשימות הבאות אני מקוה להביא בפניכם  דוגמאות נוספות ל"פנינים" שכאלו. והנה לפניכם "קדימון" לרשימה הבאה.

מי היה מעלה בדעתו למצוא תיאור מרתק  על ביתו ואורח חייו של צדיק בגליציה דווקא בספרו של המרגל מרקוס קליינברג  ("המרגל האחרון". תל אביב תשס"ז 2007).  מתברר  שמרקוס (הוא מרדכי) היה נכדו של הרב משה חיים  קלינברג, הרב מקששוביצה. רב מפורסם, שהיה בנם של אדמו"רים ונכדו של  הרב הקדוש ר' יצחק אייזיק מקומרנה.  אותו מרקוס גדל כילד אצל סבו והוא אף הקדיש לו פרק בזכרונותיו . נשאיר זאת לרשימה הבאה.

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך
שירות סריקה ומשלוח חומר תורני מתוך ספרים וכתבי-עת ישנים וחדשים

לפרטים נוספים פנה אלינו  rambaml1@gmail.com

מודעות פרסומת

Read Full Post »

%d בלוגרים אהבו את זה: