Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘משה מנדלסון’

בע"ה, רשימה לט"ו באב, שבת "נחמו", תשפ"ב 

זה ינחמנו3

שער ספר מכילתא, עם פירוש "זה ינחמנו" לר' משה פרנקפורט, דפוס אמשטרדם תע"ב (1712).
עותק ספריית הרמב"ם (בית אריאלה).

איך בודקים מיתה?

אמר רבן שמעון בן גמליאל, לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים…

(משנה. תענית. פרק ד). רבה בר בר חנה א"ר יוחנן: יום שכלו בו מתי מדבר.

רש"י:

שכלו מתי מדבר – דתניא: כל ארבעים שנה שהיו במדבר בכל ערב תשעה באב היה הכרוז יוצא ואומר: צאו לחפור! והיה כל אחד ואחד יוצא וחופר לו קבר וישן בו, שמא ימות קודם שיחפור. ולמחר הכרוז יוצא וקורא: יבדלו חיים מן המתים! וכל שהיה בו נפש חיים היה עומד ויוצא.

וכל שנה היו עושין כן, ובשנת ארבעים שנה עשו ולמחר עמדו כולן חיים. וכיון שראו כך תמהו ואמרו: שמא טעינו בחשבון החדש, חזרו ושכבו בקבריהן בלילות עד ליל חמשה עשר. וכיון שראו שנתמלאה הלבנה בט"ו ולא מת אחד מהם, ידעו שחשבון חדש מכוון וכבר מ' שנה של גזרה נשלמו. קבעו אותו הדור לאותו היום יו"ט.

———————————————

בשנת תקל"ב (1772) פקד הדוכס ממקלנבורג על הקהילה היהודית שלא לקבור את מתיה עד שיעברו שלשה ימים, שמא המת לא מת רק התעלף. פקודה שעמדה בסתירה להלכה שאין מלינים את המת ללא צורך. בשווערין – בירת המחוז – כיהן אז הרב מרדכי יפה. הרב ופרנסי הקהילה הריצו מכתבים לרב יעקב עמדין (היעב"ץ) ולמשה מנדלסון ובקשו את התערבותם.

מכתב פרנסי ורבני קהילת שווערין למשה מנדלסון. פורסם בכתב העת "בכורי העתים" תקפ"ד 1824. עותק ספריית בית אריאלה

חלופי המכתבים בין היעב"ץ למשה מנדלסון וביניהם לפרנסי העיר שווערין התפרסמו בשו"ת שאילת יעבץ (חלק שלישי, סימן מד-מז. מהדורה חדשה, תשע"ו 2016) ובכרך כתב העת של המשכילים "בכורי העתים" (משנת תקפ"ד 1824).

פרשה זו יש בה ממשק למפגש בין רפואה והלכה והיא תוארה בהרחבה, על ספיחיה והשתלשלותה ההיסטורית, במאמרו של משה סמט בכרך השלישי של "אסופות" של יד הרב נסים. פרק מהמאמר ראו נא כאן.

ממאמר זה למדתי שמנדלסון במכתבו לדוכס תמך בעמדה המסורתית ללא סייג, ובמכתב שכתב לרבני שווערין טען שיש לקבל את דרישת הדוכס.

אין בידינו פרטים רבים על הרב מרדכי יפה, ויש להניח שאלמלי אותו פולמוס משמעותי לא היה שמו נודע ברבים.

 

מקור התמונה: ספר "אבות ומידות". המחבר: אליעזר לוי. תל אביב תשכ"ג 1963.

באחד מעותקי ספר "זה ינחמנו" המונח בגנזי ספריית הרמב"ם ישנה הקדשה (שצויינה בחץ אדום בראש הרשימה), ולפיה ספר זה ניתן במתנה לחתונתו של יעקב בנו של הרב מרדכי יפה משווערין.

מתנה לדורן דרשה לש"ב (=לשאר בשרי) הב"ח (=הבחור החשוב) המופלא כהר"ר יאקב בהרב המופלא מה"ו (=מורנו הרב) מרדכי יפה נר"ו אב"ד דק"ק שווערין במדינת מעקלין ברג ממני הק' שלום סג"ל מ[…]

בסופו של פולמוס התקבלה עמדתו של הרב מרדכי יפה משווערין, שהיא העמדה המסורת מקדמת דנא בהלכה היהודית, ולפיה בדיקת המוות ניתנת לידיעה ולהבחנה בזמן אמת/המת ואין להלין את המת ימים נוספים.

שאלת קביעת רגע המוות היא רלוונטית מאד גם כיום ונוגעת להשתלות לב. 

טו באב שמח.

שבת שלום

אבישי


הורים המעוניינים לשחק ב"אתגר הכתר" (חינמי!) עם ילדיהם או בקיטנות הורים בחופשת הקיץ נא הזמינו מקום מראש.

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

rambaml1@gmail.com

Read Full Post »

שורשיה של תופעת החילון בעם ישראל נעוץ בתנועת ההשכלה. זו עשתה את צעדיה הראשונים במאה ה-18 למניינם.  האם בספריה תורנית ראוייים להימצא ספרים שכתבו ראשוני המשכילים ?

פרופ' שמואל פיינר, מומחה בעל שם עולמי בחקר תנועת ההשכלה, ערך השבוע  חיפוש אחר ספרי השכלה ישנים בספריית הרמב"ם, במסגרת רצון להקים בעתיד אוסף ספרי השכלה בספריית "בית אריאלה".  במהלך שיטוטיו באולם הקריאה של ספריית הרמב"ם שלף מאחד מהדפים את  ספרו הפילוסופי של הרמב"ם*  "מורה נבוכים" עם פירוש "גבעת המורה" . מהדורת ברלין, שנת  תקנ"א 1791.

בשער הספר לא מצויין מי חיבר את הפירוש "גבעת המורה" אך בסיום הקדמת המבאר חתם הוא בשורות אלו:

קורא משכיל אהובי

תדע שמי ושם אבי

בהתבוננך במלת שב"י

שב"י הוא שלמה בן יהושע. שמו המקורי של שלמה מימון, פילוסוף יהודי  בן דורו של המגיד ממזריטש, שעזב את העולם הדתי ו'התמשכל '.

סיפור חייו מסופר ביומנו האישי "חיי שלמה", שיצא לאחרונה מחדש [תל אביב, ידיעות אחרונות-ספרי חמד. 2009].

העותק במצב מצויין מונח בין כל המהדורות השונות של ה"מורה נבוכים" בספריית הרמב"ם.

פרופ' פיינר מצא עוד  עשרות ספרים השייכים לתקופת ההשכלה הקדומה.

מציאה נוספת [ונדירה ביותר !] של ספר השייך לחוגי ההשכלה הוא קונטרס "עלים לתרופה" שנדפס באמשטרדם בשנת תקל"ח (1778). מדובר בהדפסה של  דוגמא מביאור  משה מנדלסון (רמבמ"ן)  לתורה עם הקדמה מעניינת מאת תלמידו שלמה דובנא.  הקונטרס נדפס לצורך החתמת מנויים, אך תכנית זו  לא הושלמה באותה עת . ‬

למרות פרישתו של שלמה דובנא, הביאור נדפס ע"י מנדלסון בשנת תק"מ (1880)  לאחר שהצליח לאסוף חותמים רבים שאפשרו את המימון של ההוצאה. הדפסת הביאור נחשבת לאחד ממפעלי המו"לות המוצלחים ביותר.

מנהלה הקודם של הספריה, הרב ראובן אליצור, היה איש חרדי. בקובץ מאמריו, שנדפס בספר הזכרון לזכרו  "דגל מחנה ראובן" [בני ברק תשע"א] בולטת הנטיה לפסול כל ספר שנזרקה במחברו מינות של השכלה. אמנם גם בימיו שמרה הספריה על אוסף ספרי ההשכלה. כנראה מתוקף הגדרתה של ספריית הרמב"ם  כספריה תורנית-מדעית ומתוך יחס של כבוד לקודמיו בתפקיד.

ספריית הרמב"ם פתחה את שעריה בעבר גם  לספרים שחברו משכילים  וספרים אלו שמורים באוצרותיה עד היום .

בשולי הדברים. נדמה לי שיש חידוש דבר,  שהגרש"ז אוירבך, פוסק הלכה מובהק, למד "מורה נבוכים". במאמרו 'טעם גודל החיוב לשמח חתן וכלה' (בתוך קובץ חכמת שלמה א, תשס"א)  כותב על "חוש המישוש שחרפה הוא למין האנושי",  כנוסח ושיטת אומות העולם ואינו כך גישת קדושת התורה. הרמב"ם במורה נבוכים (מאמר ג, ח) מצטט אמרה זאת בשם אריסטו,  ווהרמב"ם מקבלו כגישה נכונה. האם ה"מורה נבוכים" הוא המקור לציטוט שמביא הגרש"ז בשם חכמי אומות העולם?

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

נא פנה אלינו rambaml1@gmail.com

 

Read Full Post »

%d בלוגרים אהבו את זה: