Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘ספורי צדיקים’

פרט משער ספר "חלב חטים"

רבי יצחק חי טייב 'לא מת'

אחד מהמיוחדים ברבני תוניסיה היה רבי יצחק חי טייב 'לא מת'.

למה מכונה ר' חי טייב בכינוי 'לא מת', כינוי שלא זכה לו אף אחד מגדולי ישראל? משום מעשה שהיה: כאשר שבק חיים לכל חי בשנת תקצ"ו חרת האומן על מצבת קברו: 'רבי חי טייב מת בשנה פלונית במקום פלוני'. האומן היה כנראה אדם פשוט ביותר ולא ידע לנסח בלשון של כבוד 'נתבקש בישיבה של מעלה', 'הלך לעולמו' וכדומה, כי אם פשוט: 'מת'. בא אליו הרב בחלום בחזיון לילה וביקש לחונקו. צרח היהודי מתוך שנתו, והרב המשיך לומר לו: 'האינך יודע מאמר חז"ל, צדיקים במיתתם נקראו חיים ? עתה תקום בבוקר ותוסיף בין השורות את המילה 'לא', השמעת ?! נחרד האיש וילפת, וכאור בוקר עמד והוסיף את המילה 'לא'. ויהי ר' חי טייב 'לא מת' לאות ולמופת בישראל. (הרב מאיר מאזוז. קונטרס  איש הפלא. בני ברק תשמ"ו)

ישנה עדות ראיה על מצבת קבורתו בבית העלמין הישן בתוניס והמילה 'לא' תלויה בין השורות.

ר' יצחק טייב הפך לדמות נערצת עוד בחייו. אחת לשנה בי"ט כסלו, נערכת ההילולה לזכרו בקרב יוצאי העדה התוניסאית.

סיפורי מופתיו ונסיו ומעשהו כאיש פלאי נתפרסמו בקרב יהודי צפון אפריקה. עד כמה גדולה היתה הערצתו גם  בקרב החכמים יעיד ערכו בספר תולדות חכמי תונס, שחיבר חכם תוניסאי, דור אחד אחרי ר' יצחק חי טייב. שם מופיע בקצרה:  מהר"ר יצחק חי טייב החריף מאד, קולע אל השערה, ומספרים עליו נפלאות בקבלה מעשית כהבעש"ט בסגולותיו. 

לא מת1

 ד"ר  מיכל שרף אספה סיפורים אלו בספר "צמידי הזהב"  (לוד,  תשנ"א 1991) ומשם לקוח הסיפור הבא, המשקף את יכולתו של ר' יצחק חי לראות  "מעבר לקיר":

היה  חכם אחד שהתגורר בעיר רחוקה מאד מהעיר תוניס.  הוא שמע שרבי חי טייב הינו איש מופת המחולל נסים ונפלאות ואף מסוגל לראות עתידות. החליט החכם לנסוע לתוניס כדי לפגוש את ר' חי טייב, להקשות לו קושיות מסובכות ולנסות את חכמתו. נסע החכם לתוניס, עם היכנסו לנמל העיר תוניס חיפש החכם סבל שישא את מטענו לבית המלון. בינתיים ראה ר' חי טייב, בעיני רוחו, שמישהוא עומד לבוא מארץ רחוקה להציג בפניו קושיות ולבחון את ידיעותיו. הוא מיהר להחליף את בגדיו וללבוש בגדי סבל ערבי, וכך להתייצב  בפני החכם. אמר ר' חי לחכם: האם תרצה שאשא את חפציך לבית המלון? השיב לו החכם: אני בדיוק מחפש סבל. נשא ר' חי טייב את המטען על גבו והלכו שניהם יחדיו. בדרכם פתח ר' חי טיב בשיחה, ושאל את האורח: מדוע באת לתוניס ? אם הגעת לכאן רק כדי להקשות קושיות לרבי חי טייב, הרי שהתשובות לקושיותיך הן כדלקמן…, והחל נושא ונותן בדברי החכם ומתרץ את קושיותיו. שמע החכם את דברי מלווהו הסבל, התפלא מאד בלבו ואמר: אם הסבל הפשוט מיטיב כל כך לקרוא את מחשבותי ולדעת מדוע הגעתי לתוניס, ואף יודע להשיב על הקושיות שטרם שאלתי אותן והן עדיין שמורות בלבי, אם כך מה הוא כוחו של אותו הרב שאני עומד לנסותו ? מיד אמר לסבל המלווה: החזר את המטען שלי לנמל, אני מבקש לשוב לעירי, האוניה שהביאה אותי – תשיב אותי. וכך היה.

כתביו וחידושיו נשרפו עוד בימי חייו ולא נשאר רק מעט מזעיר.  ספרו "חלב חיטים", חידושים על מסכתות התלמוד, יצא לאור בשנת תרנ"ו (1896) כששים שנה אחרי פטירתו. בשער הספר נכתב כי שם הספר 'חלב חטים' הוא נוטריקון ( ראשי תיבות) של חכם י'צחק חט'ייב ב'סילוקו למ'ת.

פורסם במדור "עלי ספר" , שבת בשבתו גיליון פרשת וישלח תשע"ג.

להגדלה לחץ על התמונה.  www.zomet.org.il/_Uploads/1455.pdf

 בשולי  רשימתי.

כשעברתי על כל ספורי ר'  חי טייב בספר "צמידי הזהב", כדי לבחור מהם פרט אחד לגיליון, צדה עיני את  הכותרת  הבאה:

אהבתו של רבי חי טייב לטיפה המרה.

וכך מתחיל הסיפור:

רבי יצחק חי טייב היה ידוע באהבתו לטיפה המרה, היא משקה ה"בוכה" המקובל כל כך אצל יהודי תוניסיה. הוא התמכר למשקה זה כי להפיג את צערו על שריפת כל חיבוריו.

[צמידי הזהב עמ' 89. המקור:  פרח שושן לר' שושן הכהן]

כך  מתואר החכם בבואו לסעודת ברית מילה בבית אחד מעשירי תוניס:

לפתע נכנס לבית השמחה איש פשוט במראהו, לבוש בגדים בלויים ונעלים מרופטות ומטולאות… הוא הובל אחר כבוד לשבת  בראש השולחן… האורח מיהר ליטול לידו כוס שכר, הוא משקה הבוכה (עראק) , ולשתותה עד תום. אחר כך נטה על צידו, הניח את רגליו המלוכלכות בטיט וברפש על המושב בצידי השולחן, ונרדם.

[צמידי הזהב עמ' 92-3. המקור: "שבחי הצדיקים לר' דוד עידאן)

ש. מה גרם לר' יצחק טייב צער רב כל כך ?

ת. שריפת כל חבוריו !!!

ש. מי שרף את חיבוריו?

ת. הרב מזוז מביא בקונטרסו "איש הפלא" (נדפס בראש המהדורה החדשה של "חלב חטים") מספר נוסחאות.

מוזמנים אתם  לקרוא זאת  כאן.

ש. האם אתם מכירים חכמים אחרים, שנשרפו, נגנבו או אבדו כתביהם ?

ת. וודאי, רבים הם.  הסיבות מגוונות: מחמת מלחמות, אסונות טבע  או בגזל ובגניבה.

ש. האם אתם מכירים חכם אחר, שלקח זאת אישית באופן קשה כל כך ?

ת. אני לא זוכר. אם  אתם מכירים – נא כתבו לי, אשמח לשמוע ולפרסם זאת !

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

נא פנה אלינו rambaml1@gmail.com

מודעות פרסומת

Read Full Post »

"בואו של צדיק". צייר: ישראל בקר

כמו רבים אחרים גם אני אוהב לקרוא ביוגרפיות על אנשים מפורסמים. בתחום שלי מדובר ברבנים ותלמידי חכמים, שהיו בחייהם מופת לרבים.  רוב החיבורים מן הסוג הזה נכתבים "אחרי-מות", הכתיבה נועדה לתאר את הדמות כפי שידועה לציבור. חסרה לי הנימה האישית.

לכן טעם מיוחד יש  ברשמים אישיים על אנשים  מאד מפורסמים; כאלו שנכתבו בגובה העיניים,  ועל ידי מי שנכח שם בזמן אמת.  לדעתי, דווקא התיאורים  האלו הם הכי קרובים למקור.  סוגה מיוחדת היא כתיבת רשמים על פגישות ראשונות או חד פעמיות, כאלו שהשאירו רושם בל ימחה דווקא על הצופה מן הצד. רציתי להביא בהרחבה דוגמא לכך.

יום אחד הזדמן לידי ספר "בימת חיי" (תל אביב תשל"ט 1979).

על כריכת הספר: המחבר ואמו על מרפסת ביתם. צייר: ישראל בקר

ספרו הביוגראפי ישראל בקר, שהיה שחקן נודע ובמאי, מדור הנפילים של  תיאטרון הבימה. הספרן שעובד עמי (נאור תגר) סיפר לי שהוא קרוב משפחתו ומתוך סקרנות נגשתי לקרוא את הספר.  בספר תיאור של חוויות ילדות של ילד בן טובים ושובב שגדל בביאליסטוק בימים של טרום מלחמת העולם השניה. ישראל בקר מלווה את זכרונותיו בציוריו הצבעוניים שבאמצעותם מביע הוא את עולמו הפנימי. אולי  נכון יותר לומר שהזכרונות הם אלו שמלווים את הציורים.  

שם, להפתעתי, מצאתי סיפור כדלקמן:

בשנת תרפ"ה הגיע לביאליסטוק אורח יחיד במינו. ה"חפץ חיים",הוא הרב והמנהיג הרוחני של יהודי פולין, שיצא למסע התעוררות וביקור בקהילות ישראל. יום בואו היה יום חג והילולה ליהודי העיר. אלפים ורבבות יצאו מבתיהם לקבל את פני הצדיק, את ה"חפץ חיים", וכשהגיע ברכבת והושיבוהו בכרכרה, כדי להסיעו למעונו התירו  היהודים  המשולהבים את הסוסים מרתמתם, רתמו עצמם בכרכרה, וכך הובילוהו על פני העיר. גויים עמדו משתאים נוכח המראה, ושאלו – מי זה האורח? והתשובה היתה קנטרנית ומבודחת קמעא. "הרי מלך היהודים הגיע". הביאוהו לביתו של הרב גרוסמן, שם עמד ה"חפץ חיים" להתאכסן במשך שהותו בעיר. גרנו אז באותו בית, דלת מול דלת. במשך השבוע הזה המו הרחובות הסמוכים מהמוני יהודים סקרנים, חסידים, אשר בקשו לחזות בזיו פניו. ביום האחרון לשהותו  בביתו של הרב גרוסמן – באה אשתו ואמרה לאמי:
"מרים, בואי מהר, קחי את הילדים, "החפץ חיים" יברך אותם". אחי ואחיותי נעלמו כלא היו, ורק אני, אוחז ביד אמי, הוכנסתי לחדר שבו ישב. מה שאני זוכר במיוחד, אלה הם עיניו. עיני תכלת עמוקות וזכות המסתכלות וחודרות ומחייכות. קרבתי אליו והוא שאלני: "מה שמך ילד?" אמרתי: "ישראל". על כך השיב: "ישראל? הרי כל עם ישראל נמצא בתוך השם הזה! ומה אתה רוצה להיות כשתגדל, ישראל?" עניתי בקול חלוש: "אינני יודע". ואז אמר לי: "טוב, אתה תהיה כל מה שתרצה להיות!". ברכה זאת דבקה בי עד עומקי ישותי. שנים על  שנים הייתי מהרהר בה… הרי היא תמצית כל חיי. היא מעודדת אותי בכל רגעי הספק. אם ארצה דבר מה באמת, אשיג. ה"חפץ חיים" אמר לי כך. אני בוטח בה, בברכה הזאת והיא עולה בזכרוני רק אז כאשר קשה לי ביותר. כשאני עומד על פרשת דרכים. כשעלי להחליט ולעשות צעד נועז. לעשות. [עמ' יב-יג]

 עד כמה היתה פגישה זאת משמעותית עבורו, המשיכו וקראו נא את השורות הבאות:

למחרת שיחרור הכותל, במלחמת ששת הימים, באתי עם שחקני הבימה לירושלים. קבלנו רשות לגשת לעיר העתיקה, לכותל. עמדתי יחד, עם המוני בית ישראל, אשר נהרו לחזות בשריד המקודש. אנשים בכו ושמחו, התפללו ורקדו ואני עמדתי ביניהם, וברכת "החפץ חיים" מהדהדת בלבי… [עמ' טו]

 ר' ישראל מאיר מראדין, הנודע בכינויו ה"חפץ חיים" היה אחד מן הרבנים המפורסמים ביותר בדורות האחרונים.  אישיותו של החפץ  חיים זכתה לתיאורים נרחבים וסדרות של ספרים נכתבו עליו ועל פעלו.

בין ציוריו הרבים בספר בחרתי להביא לפניכם  בראש הרשימה את הציור פרי מכחולו של ישראל בקר  "בואו של צדיק". דרכו תוכלו להתרשם עד כמה כבוד נחלו צדיקי הדור  אצל היהודים בימים ההם.

 ************************************************************************

 

ברשימות הבאות אני מקוה להביא בפניכם  דוגמאות נוספות ל"פנינים" שכאלו. והנה לפניכם "קדימון" לרשימה הבאה.

מי היה מעלה בדעתו למצוא תיאור מרתק  על ביתו ואורח חייו של צדיק בגליציה דווקא בספרו של המרגל מרקוס קליינברג  ("המרגל האחרון". תל אביב תשס"ז 2007).  מתברר  שמרקוס (הוא מרדכי) היה נכדו של הרב משה חיים  קלינברג, הרב מקששוביצה. רב מפורסם, שהיה בנם של אדמו"רים ונכדו של  הרב הקדוש ר' יצחק אייזיק מקומרנה.  אותו מרקוס גדל כילד אצל סבו והוא אף הקדיש לו פרק בזכרונותיו . נשאיר זאת לרשימה הבאה.

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך
שירות סריקה ומשלוח חומר תורני מתוך ספרים וכתבי-עת ישנים וחדשים

לפרטים נוספים פנה אלינו  rambaml1@gmail.com

Read Full Post »

%d בלוגרים אהבו את זה: