Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘ספריות תורניות’

בס"ד

זכיתי לכתוב במדור  "עלי ספר" בתוך "שבת בשבתו" (גיליון פרשת וירא), על דמותו המיוחדת של רבי חיים חזקיה מדיני, בעל ה"שדי חמד".

לקריאת הרשימה נא ראה  "עלי ספר" פרשת וירא.

מבקש אני לרשום בזה שתי השלמות ותוספות לרשימתי.

1. חלוקות הדעות בשאלת עמדתו של הרב בנוגע לתנועה הציונית.

פרופ' מאיר בניהו כתב על  "ציונותו של רבי חיים חזקיה מדיני" (בתוך  "הד המזרח" גיליון ל [תש"ה], 40 שנה לפטירת בעל "שדי חמד").

שורת הסיכום במאמרו:

"אכן ציוני מבטן ומלידה היה, אשר בכח השפעתו עשה נפשות רבות למען הרעיון הנשגב הזה, וראוי הוא אפוא להיזכר בין מחוללי הרעיון ומקימיו"

בין השאר נסמך הוא על ידיעה שהתפרסמה בזמנו כי ה"שדי חמד" שקל את השקל הציוני.

לקריאת המאמר בשלמותו ראה כאן.

מכתב נלהב  על  רעיון שיבת ציון ובו הרב ה"שדי חמד" קורא לתמוך באחד המשולחים של תנועת "שיבת ציון"  נדפס בספר שיבת ציון.

כריכת ספר אור החמ"ה

כנגד זאת יצא בקול גדול בספר "אור החמ"ה" , ביוגרפיה של  ה"שדי חמד" שיצאה לאור על ידי מכון שם עולם (תל אביב, תשס"א) . בעמ'  קיא-קטו   מצוטט מכתב של הרב "נגד תעלולי החברות הציוניות וגרוריהם"  (לשון עורך הספר) . ממועני המכתב הם המוציאים  לאור של  ספר  "אור לישרים" (ורשה תר"ס), המוקדש כולו למכתבים אנטי ציונים.

הגדילו לעשות מחברי הספר וכדי להוכיח אמינות המכתב , (לאור התקדים שמכתבים מזוייפים רבים  נגד הציונות – גם של ה"שדי חמד"  – פורסמו על ידי  מח"א בלוך בספריו דובב שפתי ישנים), צילמו העתק  של המכתב בכתב יד מפנקסו האישי, תוך שהם מציינים שמדובר  בהעתק שכתב סופרו של ה"שדי חמד"  ובסופו  ישנם שורות מעטות בכתב ידו המקורי של ה"שדי חמד".

לצפייה בפרק המלא מתוך הספר "אור החמ"ה" הקש כאן.

פרסום המכתב עורר דיון בפורום מטפחת סופרים וספרים של אתר "אוצר החכמה" והועלו בו מספר תהיות:

תחת הכותרת: מכתב השדי חמד מזויף?

… מצאתי מכתב של השדי חמד כנגד התנועה הציונית. ליבי אומר לי שהמכתב מזויף ,הן מסגנונו והן מתוכנו.
בדקתי בדובב שפתי ישנים של בלוך הזייפן הידוע, שם מצאתי בח"א כמה מכתבים של השדי חמד, אבל מכתב זה אינו שם. מה גם שהמדפיסים הציגו כאן תמונת כתב היד שמזכירה את כתב ידו של השדי חמד.
מישהו יכול לתרום מידע כל שהוא?

שתי תגובות צדו את עיני:

1. איני יודע להכריע אם הוא מזויף, אך המכתב כתוב בסגנון אשכנזי – הונגרי. השדי חמד נהג לשלב בכתיבתו הרבה מליצות, ומכתב זה חף ממליצות.

2. כבר ידוע השימוש הנפלא שניתן לעשות ע"י האוצר בהשוואת לשונות וביטויים ככלי לזיהוי ויחוס כתבים וחיבורים.  והנה תפסתי צמד מילים תמים ובודד מתוך המכתב כולו: 'הנני מנגד' חיפשתי באוצר את תפוצת שימושו. התוצאות שקיבלתי מענינות מאד. צמד מילים זה מופיע רק בכתבים של אדמור"י וחסידי חב"ד. האם השד"ח העתיק מכתב זה מתוך מכתב עמיתיו שבחברון חסידי חב"ד?

האין זה  פלא, איך הדעות חלוקות וקוטביות בנוגע לעמדתו הציונית של ה"שדי חמד" ?!

כנראה, שגם ה"שדי חמד" מצטרף לרשימה ארוכה של תלמידי חכמים, שכותבי התולדות עושים בהם כבתוך שלהם.

2. גורל ספרייתו של ה"שדי חמד".

נשאלתי : מה עלה בגורלה? היכן היא כיום?

ברשימתי ציינתי כי ספרייתו של ה"שדי חמד" נתרמה לבית החולים משגב לדך.

א. בן-יעקב ברשימתו "ר' חיים חזקיהו מדיני"  (בתוך  "הד המזרח" שם) כותב כי הספריה נתרמה לבי"ח כדי להימכר ובכסף יחזיקו את בית החולים. לבסוף  נפדו כל הספרים ע"י נדבנית מהעיר אורן באלג'יר, שהקימה את ישיבת שדי חמד בתוך מתחם בית החולים וכל הספרים הובאו לישיבה, ושם הם שמורים עד היום הזה.

עדות מפורטת לכך נמצאת בחוברת משנת תרס"ו (1906), "המשא…אשר נשא הרב המופלא… יעקב מאיר… באסיפה השנתית… בחצר בית החולים משגב לדך…" עמ' 15-16.

החוברת מצויה במאגר Hebrewbooks (היברו-בוקס). לצפיה ראה כאן.

הרב אברהם אלברט מאשדוד סיפר לי , כי  דודו הרב ישראל מנחם קיהן (מח"ס מנחת ישראל) ראה את הספרים בבית החולים.

בספריית הרמב"ם מצוי ספר "סדר ברכות" (הוסיאטין תרס"ד) ועליו חותמת  של השדי חמד. הבעלים המציינים כי  קנו ספר זה ממנהלי בי"ח "משגב לדך".  פרט המלמד על הכלל, כי כנראה הספרים (או חלקם) נמכרו והתגלגלו לידיים פרטיות.

שער הספר – עותק ספריית הרמב"ם
 

הערת הבעלים

חותמת הרב

מודעות פרסומת

Read Full Post »

בס"ד

"גג על גג"

 סגנונות שונים בלימוד התורה

ראיינתי ספרן וותיק לגיליון הבא של  ספרני היהדות. הראיון נסב על תחילת  הקריירה שלו  כמנהל ספריה של ישיבה וותיקה ומפורסמת בבני ברק. הראיון היה מרתק ונאמרו בו אמירות נוקבות.  תמללתי את הראיון והעברתי לו לבדיקה. לאחר זמן אמר לי שהוא איננו יכול להסכים לפרסום, כי יש בדברים שאמר זלזול  ברבנים. כדוגמא לכך הביא מה שאמר על אחד הרבנים, מראשי הישיבה ומנהיג ציבור מפורסם. להלן הציטוט של הקטע הרלוונטי מהראיון:

ש: מה היה מקומה של הספריה בתוך הישיבה ?

ת:  בישיבת … ראשי הישיבה התנגדו לספריה. הרב …  היה מפורש נגד ספריה. הוא התנגד לאנציקלופדיה תלמודית כי היה בדעה שזה מקל ולוקח את העיון בלימוד. מחפשים בקיאות. כל אחד צריך שיהיה לו את זה בראש (מעצמו לא מלימוד בספרים אחרים). גם ב'מאירי' הוא לא עודד להשתמש.  לכן באולם הישיבה היה רק מה שצריך: גמרא, רמב"ם ור' חיים. זה מה שנחוץ ללימוד.

 לא הסכמתי איתו. למה יש כאן לזות שפתיים לומר על תלמיד חכם, שדי לו בגמרא על הסטנדר ?

ראש ישיבה שלא רואה  עין בעין כמוך (הספרן) את חשיבות העיון בספרים רבים ולא בספרייה גדולה,  האם יש כאן "לשון הרע" ?

לכאורה יש כאן חילוק בין תלמידי חכמים בעלי אופי שונה.  בימי חלדי המועטים נפגשתי  בדוגמאות לתלמידי חכמים מסוגים שונים; כאלו שמרחיבים בעיונם  וכאלו שבקיאים בחכמת הצמצום.

לפני כשנתיים פניתי לראש ישיבת תל אביב, הסמוכה לספריה, והצעתי לו לשים עותק דיגיטאלי של קטלוג ספריית הרמב"ם  במחשבי ספריית הישיבה. הוא השיב לי, שהוא באופן אישי אינו נזקק לספרים רבים בלימודו. אך מבין הוא שישנם כאלה,  שזקוקים למרחב ומעיינים בספרים הרבה. ולשם כך קיימת ספרייה !

קטלוג ספריית הרב"ם על גבי תקליטור

ראש הישיבה שלי ב"מרכז הרב", הרב אברהם אלקנה  כהנא שפירא זצ"ל, היה טיפוס כזה. אהב ספרים. רגיל היה לומר, בבדיחות הדעת,  שעיקרי תורתו למד על הסולם בספריית ישיבת חברון, בה למד בנעוריו.  כשעלה על הסולם לקחת ספר מסויים היה רואה את הספר לידו  ומסתקרן, וכך עובר מספר לספר והזמן חולף עמו.  ידידי הספרן הבלתי נשכח של מרכז הרב עדיאל לוין סיפר לי, שהיתה לו הנחיה קבועה, להביא לר' אברום לעיונו את הספרים החדשים, טרם כניסתם לספריה.

אחד ומיוחד מבין באי ספריית הרמב"ם בשנים עברו היה ר' חיים אלימלך קורנברג, תלמיד חכם בעל שיעור קומה גדול, עם מאור פנים רחב וענווה גדולה. ר' חיים נפטר בחטף במהלך  ראש השנה תשס"ה בעלותו לשהות בחג  בחצר חסידות גור בירושלים.

בספר הזכרון "חיים של תורה", שיצא לזכרו בעריכת הרב אברהם יחיאל רוזנבך,  ישנו פרק המוקדש לשיטת הלימוד של חכמי גליציה.

שם הפרק: "גג על גג" – עם חכמי גליציה ותורתם.

שיטת הלימוד של חכמי גליציה עד הדור האחרון,  (כולל מנהל הראשון של ספריית הרמב"ם, הרב ראובן מרגליות, מלבוב), שילבה פילפול מחודד עם בקיאות עצומה. "גג על גבי גג" משמעו בניין שנבנה קומה אחר קומה. בשם ה"חזון איש" אמרו, כי בשביל תורת גליציה היה צורך בידיעת כל התורה כולה, בקיאות בתלמוד ובנושאי כליו, לצד חריפות מרובה.

כיום מועטים הלומדים בדרך זו.

כזה היה ר' חיים קורנברג. "ראש ברזל". אמר לי שעד  גיל חמישים זכר כל מה שלמד, בלא שכחה כלל.  היה מגיע לספריה כש"חקירה" פלונית מעניינת אותו,  ותמיד חיפש מה אומר על כך ה" בית יצחק" – ר' יצחק שמלקיש – מגדולי  רבני גליציה לפני כמאה שנים. יום אחד בא אלי לספריה עם חקירה חדשה וביקש לשמוע את דעתי הקטנה (איזו ענווה!). נושא החקירה היה בדיני לשון הרע, שר' חיים התרחק מהם כמו מאש.  הסכיתו ושמעו:

מה הדין כאשר מספרים בחוגי ה"עדה החרדית" על רב פלוני שהוא רחמנא ליצלן "ציוני". ובאמת רב זה הינו ציוני נלהב ?

מצד אחד באזני המספר והשומע יש כאן בוודאי לשון הרע. מצד שני הלוא מי שעליו סופר הלשון הרע רואה בזה מחמאה, והוא מתגאה ב"ציונותו" ?

תמצית החקירה הוא בשאלה: האם לשון הרע הוא עניין יחסי או עניין מוחלט? כלומר רק במקרה שכולם רואים זאת לגנאי ייחשב לשון הרע ?

לצערי, לא פשט ר' חיים   את ספקו ואינני יודע מה ההלכה בנידון.

על פניו  דומה שאלה זו  לנושא בו פתחנו: ראש ישיבה לא רואה ערך בעיון ספרים רבים ולא בספרייה גדולה .  האם יש כאן "לשון הרע" ?

אשמח לשמוע חוות דעתכם !!!

נ. ב.  לעת עתה גנזתי את הרעיון לפרסם את הראיון [מצונזר], למרות שהיה בו "טעם זקנים משובח".

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת  ישנים וחדשים לא תשלום

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

נא פנה אלינו rambaml1@gmail.com

Read Full Post »

%d בלוגרים אהבו את זה: