תמונתו של ר' איצלה מפטרבורג

"ויתן על פניו מסוה"

[פרשת כי תשא]

חכמים ראשונים נמנעו מלהצטלם.  נימוקים רבים היו להם: על דרך הנסתר והקבלה ועל דרך הפשט.  כך נהגו גם חכמי תורת המוסר, תלמידיו ותלמידי תלמידיו של ר' ישראל סלנטר זצ"ל.  באגרת ששלח הסבא מקלם, ר' שמחה זיסל, לבנו יקירו, גוער  בו על ששלח לו תמונות ('בילדער') של נכדותיו. עם כל זה מודע הוא שמנהג  שהתפשט בעולם הוא, וכדרך בעלי המוסר מפיק ממנו משל נאה לחיים.

אגרת הסבא מקלם, מתוך ספר "חכמה ומוסר" חלק שני.

אחד משלשת תלמידיו הגדולים של ר' ישראל סלנטר היה ר' איצלה בלזר מפטרבורג, שבסוף ימיו עלה לארץ ישראל וקבע מושבו ב'חצר שטרויס'  בפאתי העיר העתיקה בירושלים.  לאחרונה יצא ספר  לתולדותיו של ר' איצלה . הספר חובר ונלקט על ידי  צאצאיו, משפחת בלזר הירושלמית, ובו שזורים  מסורות משפחתיות חשובות.

הספר, בן זמננו,  גדוש בתמונות  של רבנים הנזכרים בספר, ולמרות זאת עולה בו הפליאה על  תמונתו יחידאית של ר' איצ'לה  – הכיצד והיכן צולמה?

בתמונה מופיע ר' איצלה במלוא תפארתו עולה במדרגות.

הגרסה המשפחתית המובאת להלן מעניינת מאד. הנה היא לפניכם:

מתוך: מרדכי בלזר, רבי איצלה מפטרבורג, ירושלים תשע"ד (2014) עמ' 614

למרות הכתוב בראש העמוד, כי  תמונתו צולמה ללא ידיעתו, אני נשארתי עם התחושה שר' איצלה ידע שמצלמים אותו.

המצלמה של פעם אינה מצלמת כיס, לפעמים גלויה לפעמים נסתרת.  המצלמה של פעם, כמתואר בסיפור, היא מתקן גדול ומורכב, המוצב מראש בזירת האירוע.  לכן ברור לכל ש"כאן מצלמים !!!"

זוהי התמונה המקורית .

הספר מעניין.  ממליץ להתמקד  בפרקים המתארים את אישיותו המוסרית  והליכותיו.

——————————————————————————

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

rambaml1@gmail.com

Read Full Post »

הרב אברהם יצחק קוק זצ"ל: סדרת זוטות 8

הרב אברהם יצחק קוק זצ"ל

סדרת זוטות:8

פנקס קטן יש לי ובו רשמתי במשך שנים  מה שתפש את עיני: פריטים מיוחדים. עותקים חריגים. זוטות וסתם פיקנטריה. לפניכם  דף נוסף מן הפנקס.

יוסף משה קרומר היה  יהודי מוזר, שהסתובב בארץ ישראל, בגרמניה ובאנגליה במחצית הראשונה של המאה ועשרים. בין השנים תר"ע-תרצ"ד (1910-1934)  הוא כתב תזכירים לארמון הקיסר הגרמני  וילהלם השני, מכתבים למוסדות יהודיים כגון הנהלת הקהילה היהודית בברלין ומודעות למערכות העיתונים הגדולים בארץ ובחוץ לארץ. בכל אלו הוא התנבא על אסונות שיבואו  בעקבות חטאי האנושות. "נבואות" אלו הודפסו על ידו בחוברות "הצופה לבית ישראל" (ירושלים תרצ"ד 1934), שחולקו חינם לכל.

בעלעול בחוברות מצאתי שתי התייחסויות מעניינות הקשורות לרב אברהם יצחק קוק, רבה הראשי של ארץ ישראל באותן ימים.

א. דעת הרב קוק על נסים ונפלאות.

כדרכן של  טיפוסים משונים, היוצאים ובאים בבתי רבנים, הגיע גם הוא לרב קוק והביע בפניו את  הגיגי לבו ומחשבתו. קראו נא מה השיב לו הרב קוק על הצעתו שיעשה נסים גלויים, כדי לזרז את הגאולה:

"…שמוכן אני להראות נסים ונפלאות גלויים, בכדי שהיהדות הגרמנית תחזור למוטב ותבוא לידי הכרה כי ישנו רק אל אחד בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד.

אותו הדבר הצעתי גם כאן בארץ ישראל להמרא דאתרא, והוא ענה לי, שאם אפילו אעמיד את השמש בצהרים כיהושע בגבעון, אין ברצונו לראות את הדבר הזה".

("הצופה לבית ישראל" א עמ' פא, "ויצו יוסף" (חלק שלישי לספר "הצופה לבית ישראל") עמ' יז)

ב. הרב קוק ורצח ארלוזרוב.

הרב אברהם יצחק הכהן קוק  זצ"ל היה ידוע בחיבתו לחלוצים בוני הארץ  ובקרבתו הרעיונית לפועלי ארץ ישראל .

פרשת "רצח ארלוזרוב", ממנהיגי היישוב, בשנת תרצ"ג (1933)  העיבה על  מערכת היחסים בין הרב קוק זצ"ל  לפועלי ארץ ישראל והעמידה חייץ גבוה ביניהם. ברציחתו של ארלוזרוב נחשד אברהם סטבסקי, איש התנועה הרביזיוניסטית. הרב קוק התנגד בכל לבו ובכל נפשו לחשדות כנגד אברהם סטבסקי ונלחם לזיכויו מגזר דין מוות שנגזר עליו.

דן שלזינגר, מבעלי הוצאת "סיני", הוציא לאור  (תל אביב תשס"ה 2005) חוברת מיוחדת  לסיקור עמדתו של הרב קוק בפרשה בשם: "לא לעולם מועקה…". שם החוברת לקוח מתוך  שיר שמצא דן שלזינגר בכתב יד קדשו של הרב קוק מאותם ימים סוערים. באמצעות השיר אנחנו נחשפים  לנעשה מאחרי הקלעים בחדריו הפנימיים של הרב קוק זצ"ל.

הרב קוק לא עשה שיקול אישי, ויצא למערכה, אף שברור היה לו שיפסיד הרבה מהפופלאריות שלו, כשיצא נגד הממסד בארץ, שנשלט אז על ידי תנועת העבודה. דוגמא לכך מצאתי בחוברת  "הצופה לבית ישראל" שפרסם יוסף משה קרומר.

כחלק מ"נביאותו" ניסה  יוסף  משה קרומר להפיץ את  החוברות  שלו בכל חוג אפשרי בארץ ובחו"ל.

כדרכם של חיבורים שונים פרסם הוא מכתבי תמיכה שנינתו לו בראש החוברת, וביניהם מכתב תמיכה אישי שהעניק לו הרב קוק. (אישי – לא הסכמה לספר !)

כך ארע לו כשהציע את החוברות לחברי ההסתדרות בפ"ת.

"לבסוף עלי להעיר הערה קלה: בכ"ה אדר ש"ז בשעה 9 בערב הייתי בפתח תקוה אצל ההסתדרות, ושם הצעתי בחנם לפקידים את ספרי "הצופה לבית ישראל", אבל כשאחד מהם הציץ וראה בעמוד הראשון את השם "הרב קוק" נרתע וענה בקול ובחימה גדולה: "לא נקח את הספר הזה, כי רב העומד לימין רוצחים, לא נוכל לקחת ולקרוא ספר שבו הוא נזכר". (עמ' כא)

---

* תוספת שמצאתי (שבט תשפ"א) בספרו של הרב יאיר דרייפוס "חתונה של אבודים" עמ' 178. האם כל האמצעים כשרים להביא את הגאולה? דעת רב  חיים מבריסק – לא !

 

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

Read Full Post »

מדוע עזב הרב חיים הליר את רבנות לומז'ה לאחר מספר חודשים?

התמונה לקוחה מאתר torahmusings.com

מדוע התפטר הרב חיים הליר מתפקידו כרב העיר לומז'ה ?
בימים אלו של מערכת בחירות סוערת לתפקיד רב ראשי חזרתי לעסוק בפרשיה היסטורית מסקרנת מן העבר ולגירסאות השונות אודותיה.
העיר לומז'ה בפולין התהדרה בעבר בשורת רבנים מפורסמים שכהנו בה. רבנים שבהמשך דרכם התפרסמו בכל תפוצות ישראל , כדוגמת הרבנים: יהושע ליב דיסקין, אליהו חיים מייזל, מלכיאל טננבוים ועוד.
פרשה מיוחדת היא בחירתו של הרב חיים הליר כרב בלומז'ה בשלהי שנת תרע"ב (1912) והסתלקותו מתפקידו לאחר מספר חודשים בלבד !
על גובה אישיותו תעיד המצבה שעל קברו ובה מכונה "הגאון החסיד, רבם של ישראל".
.

להלן הגירסאות השונות:
1. יום טוב לוינסקי ב"ספר זיכרון לקהילת לומזה (תל אביב תשי"ג 1952) תולה זאת בלזות שפתיים של רכלנים, ש"הודיעו" לכבוד הרב כי את משרתו קנה חותנו העשיר תמורת כספים שפיזר לטובתו בקרב בעלי בתים משפיעים.

2. א. י. בראז'יז'ינסקי במאמר שפרסם ב"הצופה" ,במלאות 75 שנה לרב חיים הלר, "הרב פרופ. חיים הלר – איש האשכולות" כותב:
"כבן שלושים נתקבל לרב בעיר הפלך לומזה, שעל כסא רבנותה ישבו גאונים ומפורסמים מדור דור. אולם לתמהון מכיריו הרבים לא האריך לשבת על כסא הרבנות בלומזה, כי קיים בעצמו: "ושנא את הרבנות", הוא ראה ברבנות ובכל הכרוך בה, "ביטול תורה", שכן דרכי הציבור שללו ממנו את עתו וזמנו ואת היכולת לעסוק בדברי עיון ולהפיץ את מעיותיו חוצה, משום כך התפטר למורת רוחו של חותנו ושל כל בני המשפחה.
3. עדות מכלי ראשון נותן לנו הרב סולוביצ'יק זצ"ל במסת ההספד הנפלאה "פלטת סופריהם", על ידיד נפשו ר' חיים הליר. ההספד נדפס בספרו "בסוד היחיד והיחד" עמ' 268-294.

הסיבות שהביאו אותו לקבלת ההחלטה, יהיו אשר יהיו, הן עדות לקשיים שיש לרב בישראל, שרוצה להיות נאמן לעצמו ורחוק מפוליטיקות.

***********************
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

Read Full Post »

בעילום שם המחבר

ישנם ספרים  תורניים לא מעטים בהם המחברים מעלימים את שמם. הספר נדפס ללא שם מחבר.

מחברים המעלימים את שמם  מאתגרים את המקטלגים בספריות. הם מנסים לאתר את שם המחבר בדרכים שונות. לפעמים המידע נשאב מתוך הספר,  אם מוזכרים שמות ספרים  קודמים שחיבר המחבר או סימנים מובהקים אחרים אודותיו, ולפעמים נעזרים בגורמי חוץ.  לעיתים הספרנים המקטלגים מתקשרים טלפונית לכתובת המו"ל שרשומה בספר ומבררים את שם המחבר. למיטב ידיעתי, כך נוהגים בספריה הלאומית.

לאחרונה פנה אלי ספרן בית הכנסת ביישוב בו אני גר  ושאלני: מי הוא מחבר סדרת הספרים "בלבבי משכן אבנה" המצויה בספריית בית הכנסת ?

הסדרה מונה ששה חלקים ועוסקת בעניני מוסר והדרכה.

בפתיחה לחלק הראשון ישנן הסכמות נלהבות מחכמי זמנינו, אך בהשמטת שם המחבר.

כך לדוגמא רושם הרב שריה דבליצקי:

"האברך היקר, השקוד על התורה והעבודה ומעמיק ביראת ה', הרה"ג ר' שליט"א מעיה"ק ירושלים…" . תיאור מפליא . אך מיהו אותו אברך יקר ירושלמי ? 

בדיקה בקטלוג הספריה הלאומית העלתה כי מחבר הספר הוא הרב איתמר שורץ.

מה הסיבה להעדר השם?   האם צניעות וענווה?

המקרה של "בלבבי משכן אבנה"  משך את תשומת לבי משום האנקדוטה הבאה.  באתר המרכז הרוחני-יהודי "שורשים"  בתל אביב מופיעים שיעורים והרצאות מוקלטות. בין השאר מצאתי שם סדרת הרצאות בנושא: "שבת  קודש על פי הסוד". שם  המרצה: הרב בלבבי משכן אבנה.

מוזר, לא כן ?!

להעברה לאתר "שורשים" לחץ על התמונה.

ספרים רבים לאורך כל השנים נתפרסמו בעילום שם. אחד המפורסמים שבהם הוא ספר התניא, לאדמו"ר הראשון של חב"ד ר' שניאור זלמן מלאדי, שהוציא לאור בחייו את חיבורו זה (כמו גם את הלכות תלמוד תורה)  בעילום שמו. פרופ' משה חלמיש בספרו  " נתיב לתניא" (תל אביב תשמ"ח 1988, עמ' 18)  מזכיר עובדה זו ומעלה השערות לפתרונה.

מעניין כי גם בעולם הכללי תופעה זו היתה מוכרת בעבר, אך הלכה ונמוגה עד שנעלמה כמעט כליל. מאמר על כך נדפס בחוברת "זמנים" , רבעון להיסטוריה, מס' 104: "קיצור תולדות האנונימיות" מאת רוברט ג' גריפן.

יש לבדל תופעה זו, של הדפסה בעילום שם, מתופעה אחרת דומה: כתיבה בשם עט,  "פסידונים" בלע"ז. תופעה  מוכרת  ונפוצה במקומות הבאים:

1. העיתונות החרדית. היא מלאה בכותבים שחותמים בשם בדוי. שמעתי פעם הסבר, שהסיבה לכך היא שאברכים לא רצו להסתבך עם מס הכנסה ורשויות החוק.  לעיתים זהו צורך המערכת, שמחמת מיעוט כותבים יש מספר מאמרים באותו גיליון של הכותב.  כך סיפר לי בעבר אחד העורכים  בגיליון מוסף שבת של עיתון "יום ביום"   של ש"ס.

2. בקבוצות דיון ובפורומים. שם נח לאנשים להתבטא בעילום שם. זוהי נורמה  מקובלת בכל מרחבי הפורומים האלקטרוניים ואינה ייחודית למגזר הדתי.  אמנם ניתן להתרשם שהכותבים הקבועים  מוכרים זה לזה בזהותם האמיתית וישנה היכרות אישית ביניהם.

בעבר היה מי שטרח ואסף רשימה ארוכה של "בדויי השם"  וחשף את זהותם האמיתית. שאול חיות הוציא בוינה בשנת תרצ"ג (1933) את ספרו "אוצר בדויי השם" , ובו  5145 ערכים !!!

האם כשם שנכתב אז "אוצר בדויי השם" , יהיה  כיום מי שירים את המשימה  על שכמו וירשום לדורות הבאים "מי הוא מי " בעיתונות הדתית ובפורומים התורניים ברשת?

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

נא פנה אלינו rambaml1@gmail.com

Read Full Post »

המגפה השחורה

ברשימתי הקצרה לפרשת השבוע  ("עלי ספר", שבת בשבתו  לפרשת וארא תשע"ג)  עסקתי ב"מגפה השחורה" ותוצאותיה הרי האסון לקהילות היהודיות באירופה.

קצרה היריעה במדורי הנ"ל לספר את כל הסיפור הנורא של המגפה השחורה וספיחיה בעם ישראל.

אינני יודע אם נברא העט והסופר שיכול לתאר פרעות ורצח ברברי על ידי אנשים שפלים כפי שחוו אבותינו.

בבלוגי אבקש להרחיב מעט את הידע שלנו על גבי הנרשם ברשימתי.

מקובלת היא  העובדה כי מספר היהודים שמתו במגפת הדבר היה מועט, גם ביחס לחלקם באוכלוסיה הכללית.  לכן יצאה העלילה על היהודים שהם מרעילי הבארות.

לדוגמא:

הרב יעקב כהן כספרו המונומנטלי "אוצר הגדולים" כתב בלשונו הארכאית והציורית:

דור ה"א קוף -קן (1340-1390).

 הנה קראתי דור הזה  דור עני, כי מיום נורע לנו השתלשלות קשרי תורה בדורות ראשונים, הנה בדור הוה שניות קוף קן כמעט מועטה בלי נוכל לצייר סדר השתלשלות. והטעם כי בשנת קח קט היו מגפות גדולות בכל ארצות אירופא, שנת אלף שמח לנוצרים, ואז נסתבב שמיהודים מתו מועטים, ואז העלילו על יהודים שהשליכו סם המות בבארות ובנהרות, ואז נהרגו ונשללו כל היוהדים באירופא, וכמו שכתוב באורך בזה בספרי קורות היהודים. ולכן מועטים מאוד הספרים ויריעות מדורות אילו ואבאר הדברים באורך. חלק א עמ' קכד.

 האמנם כך הוא ?

לאחרונה פורסם מאמר "על התמותה במגפה השחורה" בתוך ספרו של שלמה איידלברג "בנתיבי אשכנז" (ניו יורק תשס"א 2001)  ובו מגיע הוא למסקנה כי "גם ההסבר, שהמוני הפורעים חשדו ביהודים שהרעילו את בארות המים, מפני שהתמותה היתה קטנה יותר בין היהודים בגלל סדר חייהם המיושב, אין מקורו אלא ברציונליזציה של שנאת ישראל".

המחבר נסמך על מחקר  היסטורי שנעשה  ופורסם לראשונה ב REJ בשנת 1948.

      לקריאת המאמר המעניין במילואו לחץ כאן.

       המאמר המקיף על מהלך האירועים, שהביאו לפוגרומים כנגד היהודים  ב"מגפה השחורה", נכתב על ידי פרופסור מרדכי ברויאר ופורסם בקובץ  "שנאת ישראל לדורותיה" (ירושלים, תש"ם). אני מעריך שיד רוב הקוראים אינה ממשמשת בספר זה, ולכן כשירות לציבור סרקתי את המאמר במילואו, והרי הוא לפניכם בלחיצת כפתור.

"המוות השחור ושנאת ישראל" / מרדכי ברויאר

הרשימה עסקה בדמותו של בעל "ספר האגודה" המיוחס לרב אלכסנדר זוסלין הכהן, שנהרג על קידוש השם בפרעות של אותה תקופה בעיר ערפוט.

הקביעה כי אכן נהרג הוא על קידוש השם נכתבה כמוסכמה באנציקלופדיות ועל ידי חוקרים תלמידי חכמים מובהקים.

כך נרשם  בערכו באנציקלופדיה העברית חלק שלישי עמודה 631

כך כתב פרופסור שרגא אברמסון בתוך דבריו: "כלום נזכר ספר האגודה בתשובות מהר"ם מרוטנברוק", שפרסם בכתב העת הוותיק סיני כר' נח  תשכ"ו (1966) עמ' קפח.

וכך גם ציין הרב יצחק שילת בספרו "על הראשונים"  ובו סקירה תמציתית על רבותינו הראשונים וחיבוריהם ההלכתיים.

לא נעלם מנגד עיני כי  יש המערערים על קביעה זו,  וטעמם עמם.

חכמי הדור הסמוך ונראה לפרעות המגפה השחורה נוהגים להוסיף את התואר "קדוש" , לכל מי שנהרג על קידוש השם.  בכל האזכרות של בעל ספר האגודה לא מצאנו לו תואר שכזה.

בהקדמתו של המהדיר הרב אליעזר בריזל  לספר האגודה (ירושלים תשכ"ו-תשל"ט 1966-1979) , שנכתבה בפתיחת חלק נזיקין, העיר על כך :

"לפי המבואר בספרי קורות הדורות, העתקות מפנקסאות הישנים ממגנצא, מבואר שנהרג הרב בשנת הגזירה דשנת קח, מיהו זה חידוש שמהרי"ל ועוד ספרי חכמי זמנו לא מזכירים אותו בשם הקדוש כמנהגם על הקדושים, וצריך לזה עוד בירור" (עמ' יז)

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

נא פנה אלינו rambaml1@gmail.com

Read Full Post »

רבי יצחק חי טייב "לא מת".

פרט משער ספר "חלב חטים"

אחד מהמיוחדים ברבני תוניסיה היה רבי יצחק חי טייב 'לא מת'.

למה מכונה ר' חי טייב בכינוי 'לא מת', כינוי שלא זכה לו אף אחד מגדולי ישראל? משום מעשה שהיה: כאשר שבק חיים לכל חי בשנת תקצ"ו חרת האומן על מצבת קברו: 'רבי חי טייב מת בשנה פלונית במקום פלוני'. האומן היה כנראה אדם פשוט ביותר ולא ידע לנסח בלשון של כבוד 'נתבקש בישיבה של מעלה', 'הלך לעולמו' וכדומה, כי אם פשוט: 'מת'. בא אליו הרב בחלום בחזיון לילה וביקש לחונקו. צרח היהודי מתוך שנתו, והרב המשיך לומר לו: 'האינך יודע מאמר חז"ל, צדיקים במיתתם נקראו חיים ? עתה תקום בבוקר ותוסיף בין השורות את המילה 'לא', השמעת ?! נחרד האיש וילפת, וכאור בוקר עמד והוסיף את המילה 'לא'. ויהי ר' חי טייב 'לא מת' לאות ולמופת בישראל. (הרב מאיר מאזוז. קונטרס  איש הפלא. בני ברק תשמ"ו)

ישנה עדות ראיה על מצבת קבורתו בבית העלמין הישן בתוניס והמילה 'לא' תלויה בין השורות.

ר' יצחק חי טייב הפך לדמות נערצת עוד בחייו. אחת לשנה בי"ט כסלו, נערכת ההילולה לזכרו בקרב יוצאי העדה התוניסאית.

סיפורי מופתיו ונסיו ומעשהו כאיש פלאי נתפרסמו בקרב יהודי צפון אפריקה. עד כמה גדולה היתה הערצתו גם  בקרב החכמים יעיד ערכו בספר תולדות חכמי תונס, שחיבר חכם תוניסאי, דור אחד אחרי ר' יצחק חי טייב. שם מופיע בקצרה:  מהר"ר יצחק חי טייב החריף מאד, קולע אל השערה, ומספרים עליו נפלאות בקבלה מעשית כהבעש"ט בסגולותיו. 

 ד"ר  מיכל שרף אספה סיפורים אלו בספר "צמידי הזהב"  (לוד,  תשנ"א 1991) ומשם לקוח הסיפור הבא, המשקף את יכולתו של ר' יצחק חי לראות  "מעבר לקיר":

היה  חכם אחד שהתגורר בעיר רחוקה מאד מהעיר תוניס.  הוא שמע שרבי חי טייב הינו איש מופת המחולל נסים ונפלאות ואף מסוגל לראות עתידות. החליט החכם לנסוע לתוניס כדי לפגוש את ר' חי טייב, להקשות לו קושיות מסובכות ולנסות את חכמתו. נסע החכם לתוניס, עם היכנסו לנמל העיר תוניס חיפש החכם סבל שישא את מטענו לבית המלון. בינתיים ראה ר' חי טייב, בעיני רוחו, שמישהוא עומד לבוא מארץ רחוקה להציג בפניו קושיות ולבחון את ידיעותיו. הוא מיהר להחליף את בגדיו וללבוש בגדי סבל ערבי, וכך להתייצב  בפני החכם. אמר ר' חי לחכם: האם תרצה שאשא את חפציך לבית המלון? השיב לו החכם: אני בדיוק מחפש סבל. נשא ר' חי טייב את המטען על גבו והלכו שניהם יחדיו. בדרכם פתח ר' חי טיב בשיחה, ושאל את האורח: מדוע באת לתוניס ? אם הגעת לכאן רק כדי להקשות קושיות לרבי חי טייב, הרי שהתשובות לקושיותיך הן כדלקמן…, והחל נושא ונותן בדברי החכם ומתרץ את קושיותיו. שמע החכם את דברי מלווהו הסבל, התפלא מאד בלבו ואמר: אם הסבל הפשוט מיטיב כל כך לקרוא את מחשבותי ולדעת מדוע הגעתי לתוניס, ואף יודע להשיב על הקושיות שטרם שאלתי אותן והן עדיין שמורות בלבי, אם כך מה הוא כוחו של אותו הרב שאני עומד לנסותו ? מיד אמר לסבל המלווה: החזר את המטען שלי לנמל, אני מבקש לשוב לעירי, האוניה שהביאה אותי – תשיב אותי. וכך היה.

כתביו וחידושיו נשרפו עוד בימי חייו ולא נשאר רק מעט מזעיר.  ספרו "חלב חיטים", חידושים על מסכתות התלמוד, יצא לאור בשנת תרנ"ו (1896) כששים שנה אחרי פטירתו. בשער הספר נכתב כי שם הספר 'חלב חטים' הוא נוטריקון ( ראשי תיבות) של חכם י'צחק ח'י ט'ייב ב'סילוקו ל'א מ'ת.

פורסם במדור "עלי ספר" , שבת בשבתו גיליון פרשת וישלח תשע"ג.

להגדלה לחץ על התמונה.  

 בשולי  רשימתי.

כשעברתי על כל ספורי ר'  חי טייב בספר "צמידי הזהב", כדי לבחור מהם פרט אחד לגיליון, צדה עיני את  הכותרת  הבאה:

אהבתו של רבי חי טייב לטיפה המרה.

וכך מתחיל הסיפור:

רבי יצחק חי טייב היה ידוע באהבתו לטיפה המרה, היא משקה ה"בוכה" המקובל כל כך אצל יהודי תוניסיה. הוא התמכר למשקה זה כי להפיג את צערו על שריפת כל חיבוריו.

[צמידי הזהב עמ' 89. המקור:  פרח שושן לר' שושן הכהן]

כך  מתואר החכם בבואו לסעודת ברית מילה בבית אחד מעשירי תוניס:

לפתע נכנס לבית השמחה איש פשוט במראהו, לבוש בגדים בלויים ונעלים מרופטות ומטולאות… הוא הובל אחר כבוד לשבת  בראש השולחן… האורח מיהר ליטול לידו כוס שכר, הוא משקה הבוכה (עראק) , ולשתותה עד תום. אחר כך נטה על צידו, הניח את רגליו המלוכלכות בטיט וברפש על המושב בצידי השולחן, ונרדם.

[צמידי הזהב עמ' 92-3. המקור: "שבחי הצדיקים לר' דוד עידאן)

ש. מה גרם לר' יצחק טייב צער רב כל כך ?

ת. שריפת כל חבוריו !!!

ש. מי שרף את חיבוריו?

ת. הרב מזוז מביא בקונטרסו "איש הפלא" (נדפס בראש המהדורה החדשה של "חלב חטים") מספר נוסחאות.

מוזמנים אתם  לקרוא זאת  כאן.

ש. האם אתם מכירים חכמים אחרים, שנשרפו, נגנבו או אבדו כתביהם ?

ת. וודאי, רבים הם.  הסיבות מגוונות: מחמת מלחמות, אסונות טבע  או בגזל ובגניבה.

ש. האם אתם מכירים חכם אחר, שלקח זאת אישית באופן קשה כל כך ?

ת. אני לא זוכר. אם  אתם מכירים – נא כתבו לי, אשמח לשמוע ולפרסם זאת !

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

נא פנה אלינו rambaml1@gmail.com

Read Full Post »

פסיקה בהלכות צבא

בס"ד

במדורי "עלי ספר", גיליון פרשת מקץ -חנוכה תשע"ג, ברכתי  על התופעה שבה פסיקה הלכתית בנושאי צבא באה מתוך המערכת  של הרבנות הצבאית ועל ידי אנשי צבא.

המערכת הצבאית מתנהלת באופן שונה מזו האזרחית ויש לכך השלכות לגבי התנהגות חיילים  שומרי מצוות.

ככלל, פסיקה הלכתית צריכה לבוא אחרי הכרת השטח והבנת הצרכים של השואלים. סמכותו של הפוסק המקומי, "מרא דאתרא" (=רב המקום) ,  שואבת את כוחה מתוך הבנה, שפסיקה מקומית עדיפה מפסיקה חיצונית.

אחת הדוגמאות הטובות הוא פסיקה בנושאי צבא.  נתונים ועובדות שיובאו לרב פוסק מובהק  אינן מספיקות כדי שיוכל להוציא פסק ראוי, אם הוא לא חי  בתוך המטריה הצה"לית ומכיר את צורת התנהלותה.

זכורה לי  דוגמא נדירה שבה רב פוסק מובהק חזר בו בפומבי מפסיקה קודמת,  כנראה לאחר שהובהרו לו הנסיבות    וגבולות הגיזרה במערכת הצה"לית.  בספר תחומין (חלק שלישי , תשמ"ב, עמ'  23) הובאו "שלשה פסקי הלכה למעשה בעניינים צבאיים".  השאלות נגעו למילוי הוראות מטכ"ל בנושא בטיחות בשבת. הוראות הנוגעות בסוגיית חילול שבת לצורך פיקוח נפש. במאמר הובאו דעות הרבנים אלישיב וקלופט זצ"ל, שאין לסמוך על הוראות הצבא באופן גורף. המאמר הנ"ל זכה לתגובות ולדיונים בכרך הבא (חלק רביעי, תשמ"ג עמ'  241-251).  בשולי הדברים נדפסה  מחדש דעתו של הרב קלופט זצ"ל ובו הוא חוזר מפסקו הקודם ומקבל את הוראות הבטיחות בצה"ל כמות שהן.

על חשיבות התקשורת בין השואל לרב המשיב:

אני מבקש לחשוף בפניכם קטע  שהושמט בעת פרסומו של מכתב "תשובות בעניני שבת בצבא" שהשיב הרב יהודה זרחיה סגל זצ"ל. המכתב  פורסם על ידי בגיליון "המעין" האחרון (תשרי תשע"ג) לזכרו של חברי הרב אהוד ברזילי. במכתב הרב סגל עונה על שלש שאלות שנשאל על ידי הרב אהוד בעת היותו משרת בצבא כחייל במסגרת "הסדר מרכז הרב". מכתב השאלות לא נמצא לפנינו ועל כן רק מתוך עיון בתשובה –  אפשר לשער מה היתה השאלה.

לצפיה במכתב המקורי  ראה כאן.

במאמר ב"המעין" מצויינות שתי שאלות:

1. האם מותר לשאת נשק בצבא במקום שאין עירוב.

2. שאלות המתעוררות עקב שירות עם  חיילים חילוניים, שמחללים שבת בעבודות המטבח.

בגיליון "המעיין" פרסמנו רק  חלק מהאגרת. הרב נשאל וענה על שלש שאלות ואנחנו פרסמנו רק שתיים. חסרה שם  תשובה ב)  לפי סדר אגרת התשובה.

מה היתה הסיבה שהביאה אותנו "לעשות צנזורה" ?

להערכתנו, כנראה חלה כאן אי הבנה בין השואל והרב ולכן תשובתו לא היתה ממוקדת.

כאן אני חושף את החלק שלא פורסם, המתחיל  בצילום בשורה הראשונה במילים:  ב) בהקשר לשאלה…

שאלה ב)

להלן נוסח הכתוב בצילום לעיל:

ב) בהקשר לשאלה: "הרי  נוכל להשאיר אגוזים כדי להשתמש ברובה לצורך אפוד"

לא פירשת דבריך. אם כוונתך לאגוזים משום הפסד אוכלים, הרי מפורש בברכות נ' ע"ב

במידי דלא ממאיס שרי ופרש"י "רמון ואגוז וכל דבר קשה" (כיון שהקליפה מגינה) ועי'

באו"ח סי' ק"ס סי"ב ובסי' קע"א ס"א מפורש באגוז דשרי ע"ש.

ואם השאלה על ההוצאה בשבת , כשהאפוד הוא הרובה, הנה לכאורה לא ברור אם חגורה

כזו כשהרובה בארכו הגדול הרבה יותר מרוחב גופו של אדם נחשב כאפוד, (ולא דומה לחפץ אחר

הנכנס בתור אפוד וחגור) וידידי הגר"ש טנא הסכים שזה קצת ספק, אבל לחייל בצירוף

ד' העה"ש הנ"ל יש להתיר בתור אפוד (והבנתי שהסכים להנ"ל).

 הרב הסתפק מה רצה השואל ("לא פרשת דבריך") ומעלה שתי אפשרויות:  האם היתה לו בעיה עם הפסד האגוזים (בל תשחית?) או שנקודת המבט שלו היא על טלטול הרובה אגב חגורתו?

כששיתפתי את  עורך "המעין" הרב יואל קטן נר"ו בחוסר הבהירות הנ"ל, השיב לי :

נדמה לי שהרב אהוד זצ"ל רצה להקל בנשק בדין מוקצה ע"י פטנט שישאירו אגוזים שאת קליפתם ישברו בעזרת הנשק כך שהוא יהיה כלי שמלאכתו להיתר ולאיסור ולא תהיה בו בעיית מוקצה. אני לא בטוח שאני צודק, ובכל מקרה גם התשובה לא ברורה.

ברור הוא, שאם הרב אהוד היה נזקק לשירותיו של "רב צבאי" על אתר,  היה קל לו להסביר את כוונותיו, על בסיס שפה צה"לית משותפת.

ראויים לחתום את רשימתנו בדבריו הברורים של הרב סגל בסוף אגרת תשובתו.

ואני חוזר לזרזך להתייעץ עם הרבנות הצבאית היטיב, ולא ללחוץ עליהם בשום דבר, כיון שיש לכבד את המרא דאתרא כידוע, ובפרט שיש כאן מסורת צבאית מכובדת ע"י רבנים גאונים כמו הגר"ש גורן ואחריו הרב ר' גד נבון שליט"א וגם בתוך הרבנות רבו ת"ח גדולי תורה.

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

נא פנה אלינו rambaml1@gmail.com

Read Full Post »

בינה במקרא

 

לימוד בחתך נושאי הוא החידוש המאפיין בדורנו את לימוד התורה שבכתב ואת והעיון  בפרשיות שבוע. כלומר להתמקד בנושא אחד ולערוך סביבו את כל הפרשנים.  הכל סובב על ציר אחד. הפרשנים הקודמים לדורותיהם היו צמודים לטקסט ופירשו  בעיקר את הפסוקים. לעומתם פרשנים  בני זמננו  בוחרים נושאים בפרשה ועוסקים בבירורם. כך  עשתה פרופ' נחמה ליבוביץ בעיוניה,  ר' יצחק נחשוני  בספריו "הגות בפרשיות התורה",  ולאחרונה הרב אלחנן סמט  בסדרת ספריו "עיונים בפרשיות השבוע" ממשיך בכך. ואלו רק דוגמאות. אחד מפורצי הדרך החדשה היה הרב ד"ר יששכר יעקבסון, מחבר ספרי "בינה במקרא, חזון המקרא".

פרטים ביוגרפים על הרב ד"ר יעקבסון תוכלו לקרוא בהמשך הרשימה.

לאחרונה נתרמו לספריית הרמב"ם   פנקסים כתב ידו של הרב יששכר יעקבסון ובו רשם ראשי פרקים לשיעורים  שנתן בשבת בבית כנסת איחוד שיבת ציון בין השנים תשט"ז-תשכ"ו (1956-1966).

הפנקסים נשמרו בעזבונו של שמחה גוטליב ז"ל, שהיה משומעי לקחו של הרב יעקבסון בשנות החמישים, ונמסרו לספריה ע"י בני משפחתו.

בהצצה בפנקס  ניתן לראות כאן את מבטו הרחב על תופעות ואישים, ועל השימוש שעושה בפרשנים מסורתיים וחדשניים, מקורות פנים וחוץ.

הדף המצורף כותרתו : "למהות החלום בספר בראשית". 

ידידי ר' יוסף לייכטר, ספרן מובהק בספריה הלאומית, הקדיש את רשימתו  במדורנו המשותף "עלי ספר" (בתוך "שבת בשבתו" גיליון "וישב", תשע"ג) לרב יששכר יעקבסון.

להלן נוסח הדברים :

                            ויבינו במקרא

הרב יששכר יעקבסון, המבורג ט"ז שבט תרס"א (1901) – תל אביב א' טבת תשל"ג (1972)

איש של תורה ודרך ארץ היה הרב יששכר יעקבסון. הוריו, ר' שלמה וצירל  הנחילו לו אהבת תורה ויראת שמים. למד ב'תלמוד תורה' בהמבורג. את השכלתו  השלים בבית ספר תיכון כללי. למד תורה בישיבת הרב יוסף צבי קרליבך הי"ד בהמבורג, בישיבת גלנטה שבהונגריה,  ובבית המדרש לרבנים בברלין.  לצד לימודיו בבתי המדרש  למד גם באוניברסיטאות של המבורג וברלין, בהן רכש את ידיעת השפות השמיות עברית וארמית, ערבית וסורית. למד גם פילוסופיה, פדגוגיה ופסיכולוגיה. מחלת ריאות בה לקה, גרמה להפסקת לימודיו, הוא לא המשיך במסלול של לימודי רבנות והסתפק בתפקידי הוראה וחינוך.

בשנת תרפ"ה (1925) החל להורות ב'תלמוד תורה' של המבורג, תחת  ניהולו של הרב יוסף צבי קרליבך הי"ד. הרב יעקבסון הושפע עמוקות מדרכו החינוכית של הרב קרליבך, בשיעוריו ובכתביו הרבה להזכירו. עסק גם במתן הרצאות ב'בית המדרש הפתוח'  למבוגרים על שם פראנץ רוזנצוייג. שם הקדיש את כוחותיו לבני הנעורים והמבוגרים, במטרה לקרב אותם ליהדות. בשנת תר"ץ (1930) נשא לאישה את חנה אדית לבית ויסברג, שליוותה אותו בחייו ובעבודתו החינוכית והספרותית. עוד בגרמניה החל בהוצאת חוברות הדרכה   עבור תנועת 'תורה ועבודה' בנושאי הלכה ומועדים ותרגומים  מיצירות המופת של הוגי היהדות.  פעילותו החינוכית התרחבה אחרי עליית הנאצים לשלטון, כשנאסר על הנערים היהודיים ללמוד בבתי הספר הכלליים, וכולם נאלצו ללמוד בבית הספר 'תלמוד תורה'. באותם שנים הכין ספר גדול בשפה הגרמנית בשם 'עם ותורה' ספר ללימוד מחשבת ישראל משולב עם תולדות ישראל. הספר הודפס בשני כרכים ב-3000 עותקים, אך לפני שהספיקו להפיץ את הספרים הם נשרפו על ידי הנאצים. בליל הבדולח נעצרו הרב יעקבסון ורעייתו, אך  שוחררו אחרי 15 יום ומייד נמלטו מגרמניה להולנד. חדשים ספורים לפני מלחמת העולם קיבלו סרטיפיקט ועלו לארץ ישראל.

בתל אביב נפתח מעגל חדש בחייו של הרב יעקבסון. בארץ ישראל חש שעליו להקדיש את מרצו וכוחותיו להוראת התנ"ך בלבד. תוך זמן קצר החל ללמד בעברית רהוטה,  במבטא ייקי מודגש.  תחילה לימד בבית הספר 'מוריה' ובהמשך בסמינר 'תלפיות' ובישיבת 'הישוב החדש'. מלבד זאת נתן הרצאות ב'איחוד שיבת ציון' וב'חוג הנוער הדתי'. מדי ליל שבת התכנסו בביתו בני נוער שבאו לשמוע שיעורים בפרשת השבוע ובהפטרתה. שיעורים אלו היו הבסיס לספריו 'בינה במקרא' ו'חזון המקרא'. הרב יעקבסון היה אדם חולני, בעל גוף חלש ומדוכא בייסורים. ובכל זאת התמיד בעבודת ההוראה ובכתיבת מאמריו וספריו, בבחינת וקווי ה' יחליפו כח … ירוצו ולא ייגעו (ישעיה מ, לא). בכל פעולותיו סייעה לו רעייתו,  ששימשה 'עזר כננגדו' בסדור ספריו, הגהתם והבאתם לדפוס.   לא זכו בני הזוג לבנים, אך את שמם  קנו להם בספרים, שם טוב מבנים ומבנות.

ספרו 'בינה במקרא' הוא עיונים בפרשיות התורה על פי הספרות הפרשנית. בכל פרשה הוא עוסק בסוגיה אחת לדוגמא בפרשת וישב הוא עוסק בדמותה של תמר. הוא דן בפסקו של יהודה 'הוציאוה ותשרף' מביא את דברי רש"י שיהודה דן אותה כבת כהן שזינתה, מביא את קושיית הרמב"ן הרי היא הייתה רק בזיקת יבם ואין לה דין מוות?  בהמשך הוא מביא את פירוש בעל הטורים  "ורבי יהודה החסיד פירש: לא דן אותה יהודה בשריפה, אלא שישרפו לה רושם בפניה לסימן שהיא זונה. וכאשר ידע יהודה שהיה ממנו ולא היתה זונה, לא עשו לה דבר". חיזוק לפירוש זה מצא הרב יעקבסון במאמר של ד"ר יעקב נויבאור, המשווה את פסקו של יהודה לחוקי חמרופי. במסגרת דיוניו לא נמנע הרב יעקבסון מלהביא גם מפרשים חדשים וגם משאינם בני ברית. וזאת על פי הכלל 'ושמע  האמת ממי שאמרה'  (רמב"ם, הקדמה למסכת אבות).   שיטתו המיוחדת בפרשנות התנ"ך ניכרת בספרו 'חזון המקרא' על ההפטרות.  בשנותיו האחרונות החל להוציא את פירושיו על הסידור בשם 'נתיב בינה'.   שני  הכרכים הראשונים יצאו בחייו, ושלושת הכרכים האחרים יצאו אחרי פטירתו. זכה הרב יעקבסון לתלמידים רבים, גם אני הכותב   חש עצמי כתלמידו, כיון שזכיתי ללמוד מפי תלמידו הגדול הרב ח"י הדרי שליט"א.

לצפיה במדור "עלי ספר"  פרשת וישב תשע"ג לחץ כאן.

שער פנקס מעזבונו של הרב ד"ר יששכר יעקסון

 

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

נא פנה אלינו rambaml1@gmail.com

Read Full Post »

טועמיה – חיים זכו

על חלות שבת וחלות חג

מנהגי ישראל  זכו לעדנה בתקופה האחרונה. ספרים רבים נכתבים על מנהגי עדות וקהילות  בישראל. מדורים קבועים בעיתונות בימי שבת וחג מוקדשים לנושא.

אין הכוונה כאן בדווקא מנהגים הלכתיים מחייבים אלא גם  למנהגים עממים  –  ולעיתים גם מוזרים , שאין איש יודע את טעמם ומקורם.

ידידי הרב דוד נחמן רוטנר  כותב טור שבועי מלא עניין על מנהגים בעיתון הירושלמי החדש "המבשר", ובהם מביא לרוב את מנהגי קהילות החסידים.

אחת הרשימות האחרונות עסקה בשאלה מדוע משנים את צורת החלות בתקופת החגים ?  מדוע החלות בחודש תשרי הן עגולות ולא ארוכות, כתבניתן כל השנה ?

חשבתם פעם על כך?

והנה ישנה תשובה. מדובר במנהג אשכנזי קדום. החלות העגולות דומות ל"כתר מלוכה".

בעבר אף  נהגו לעשות עם שתי קצות הבצק צורת כנפיים, לרמז על הכרובים אשר על ארון הברית, אשר היו פורשי כנפיים, ובכך מרמזים לרחמים, שיפרוש ה' כנפיו עלינו. חלות אלו מכונות "פויגל חלות" כלומר "חלות ציפורים".

בני  בכורי מחלק מידי יום ששי  ברעננה חלות ממאפיית הצבי בבני ברק. חלות אלו נודעות בטעמן הטוב. בערב ראש השנה האחרון ירדתי באשמורת הבוקר לעזור לו בהעמסת החלות מהמאפיה. שם למדתי שישנם גם "חלות שטריימל", חלות שנאפות לגובה והן מרשימות בצורתן כאותה מגבעת חסידית העשויה מפרוות, המיוחדת לשבת , הקרויה שטריימל (ואולי כאן הכוונה לסוג הגבוה של השטריימל המכונה 'ספודיק').

כשספרתי על כך למיודעי ר' דוד נחמן רוטנר אמר לי , שהוא מכיר "מצות שטריימל", ביטוי קצת נלעג למי שלא מצליח לעגל את הבצק של המצה וקצוות יוצאים לו מכל הכיוונים, כשטריימל של שבת.

מיזם חדש לקירוב יהודים לתורה ומצוות:

אני אישית סבור, שכל מי שזוכה לטעום טעם של חלת שבת ולא פעם אחת בלבד מובטח לו שהוא בן עולם הבא.

הדרך לקירוב יהודים לתורה עוברת דרך ריחן וטעמן המיוחד של חלות שבת וחג.

אני מציע  מיזם תשובה חדש: דוכני ערב שבת ובו יחלקו חלות שבת טריות וריחניות  לכל יהודי.

לתושבי רעננה, חלת שבת בחינם !!!                  [מודעה פרסומית]

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

נא פנה אלינו rambaml1@gmail.com

Read Full Post »

שמשון ליסין ז"ל

קוראים וותיקים

(מדור מיוחד לזכרם של קוראים נאמנים)

 

שמשון הגיבור

 

בימים אלו  הסתלק לבית עולמו מר שמשון ליסין, אחד מבאי הספריה הוותיקים וכנראה המבוגר שביניהם. הוא  נפטר שלשה שבועות לפני שהגיע לגיל מאה (100) !!!

שמשון נולד להורים שהגרו לארגנטינה ביוזמת  הברון הירש שתמך בהסבת היהודים למלאכת החקלאות (ולא בהצלחה גדולה…). כבר מנעוריו היה בעל תודעה ציונית עמוקה ואף הוציא לאור עיתון ציוני. הגיע ארצה בשליחות עיתונאית בשלהי שנות הארבעים לסקר א ת המאבק להקמת המדינה. שליחות ממנה לא שב לארגנטינה אלא נשאר לגור  בארץ ישראל ולכאן הביא את אשתו ובתו.  

ארץ ישראל היתה אהבתו הראשונה. היה מ"נאמני הר הבית" ועל אף גילו המבוגר היה שותף פעיל במאבק נגד ירידה מרמת הגולן.

שמשון חבוש ברט לראשו היה מבקר קבוע בספריה. בעל מאור פנים וקול צלול.  אף בשנים האחרונות, שנזקק לתמיכה וישב בכסא גלגלים,  התמיד להגיע עם מלווהו הנאמן.

 שמשון נהג להעביר לנו עותק מצולם של עבודותיו שכתב בעזרת חומרים שאסף בספריה במגוון נושאים כגון: שמשון – "בריון" ?,  מי היתה אמם של בני ר' מאיר?, מבט של לא יהודים על השבת !, חרטתו של ר' יונה גירונדי! ועוד.  

להלן מה שכתב על אודות שמשון הגיבור התנ"כי  ועל  תכונות אופי נוספות שהיו לו מלבד כוחו הפיזי הגדול. 

ראויים הדברים גם למי שכתבם.

שמשון – "בריון" ?

יש אומרים ששמשון היה בריון.

שמשון שפט את ישראל עשרים שנה. בריון ?

בריון מי שנולד מיוזמה מיוחדת של הקב"ה כדי להחל "להושיע את ישראל"? שופטים יג, ה: נזיר אלהים יהיה הנער מן-הבטן והוא יחל להושיע את ישראל מיד פלישתים.

בדרך כלל יהיה האל עמו במעשיו. כשבקש מהוריו לקחת לו לאשה אחת מבנות פלשתים  שבתמנתה, מציין פסוק יד, ד: ואביו ואמו לא ידעו כי מיהו'ה היא כי-תאנה הוא מבקש מפלשתים ובעת ההיא פלישתים משלים בישראל. לקח: להכות את האויב מיזמתנו גם בשמוש בתואנה !

 

שמשון היה אדם צנוע. יד- ה,ו: כפיר אריות שאג לקראתו. ותצלח עליו רוח יהו'ה וישסעהו כשסע הגדי. ולא הגיד לאביו ולאמו את אשר עשה. יד – ח, ט: עדת דברים בגוית האריה ודבש. וילך אל-אביו ואל-אמו ויתן להם ויאכלו ולא-הגיד להם כי מגוית האריה רדה הדבש.

האל היה עמו כל זמן שלא גלח את מחלפותיו. אך כאשר גילה את סוד כחו לדלילה וגולח שערו, "יהוה סר מעליו" (טז, כ). ואז טז, כב:  ויחל שער-ראשו לצמח כאשר גלח. ואז הקשה: טז, כח: אדני יהו'ה זכרני נא וחזקני נא אך הפעם הזה האלהים. ואז: טז, ל: תמת נפשי עם-פלשתים. ואז נענה האל לבקשתו.

שמשון היה אציל-נפש. על המלים "זכרני נא" כתוב בסוטה א, י (א) –  מובא ע"י רש"י – זכור לי עשרים שנה ששפטתי את ישראל ולא אמרתי לאחד מהם העבר לי מקל ממקום למקום.

שמואל א-יב, יא (מדברי שמואל לעם): וישלח יהו'ה את ירבעל ואת-בדן ואת-יפתח ואת-שמואל ויצל אתכם מיד אביכם מסביב ותשבו בטח. רד"ק: אף על פי שהיה אחר יפתח הקדימו ליפתח, לפי שהיה גדול ממנו. בדן-שמשון – "הבריון" בין המצילים האלה !

רש"י לפי ראש השנה כה (ב): הרי שלושה קלי עולם עם שלושה חמורי עולם, משה ואהרן ושמואל, לומר לך הקל בדורו כחמורו בדורו.

שקל הכתוב שלשה קלי עולם כשלשה חמורי עולם, לומר לך ירובעל בדורו כמשה בדורו, בדן בדורו כאהרן בדורו, יפתח בדורו כשמואל בדורו (ר"ה, שם).

סוטה י (א):  שמשון על שמו של הקב"ה נקרא שנאמר כי שמש ומגן ה' אלהים… מה הקב"ה מגין על כל העולם כולו אף שמשון מגין  בדורו על ישראל.

                                                                                                                        ט.ל.ח.

כ"ז תשרי תש"ע

המחבר: שמשון בן משה ליסין

 

שמשון – ליסין – שלנו היה איש בריא, חזק כשור, שכיתת רגליו למקומות רחוקים גם אחרי הגיעו לגיל גבורות  למען ארץ ישראל, זכורה לפיתת ידו האיתנה יד סוף ימיו.   שמשון – ליסין – שלנו היה איש צנוע,  אציל נפש, איש גדול.

בזכות דברי תורה אלו יזכה ויהיו שפתותיו דובבות בקברו שכרה לו באדמת ארץ ישראל.

 

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת  ישנים וחדשים לא תשלום

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

נא פנה אלינו rambaml1@gmail.com

Read Full Post »

"גג על גג"

בס"ד

 סגנונות שונים בלימוד התורה

ראיינתי ספרן וותיק לגיליון הבא של  ספרני היהדות. הראיון נסב על תחילת  הקריירה שלו  כמנהל ספריה של ישיבה וותיקה ומפורסמת בבני ברק. הראיון היה מרתק ונאמרו בו אמירות נוקבות.  תמללתי את הראיון והעברתי לו לבדיקה. לאחר זמן אמר לי שהוא איננו יכול להסכים לפרסום, כי יש בדברים שאמר זלזול  ברבנים. כדוגמא לכך הביא מה שאמר על אחד הרבנים, מראשי הישיבה ומנהיג ציבור מפורסם. להלן הציטוט של הקטע הרלוונטי מהראיון:

ש: מה היה מקומה של הספריה בתוך הישיבה ?

ת:  בישיבת … ראשי הישיבה התנגדו לספריה. הרב …  היה מפורש נגד ספריה. הוא התנגד לאנציקלופדיה תלמודית כי היה בדעה שזה מקל ולוקח את העיון בלימוד. מחפשים בקיאות. כל אחד צריך שיהיה לו את זה בראש (מעצמו לא מלימוד בספרים אחרים). גם ב'מאירי' הוא לא עודד להשתמש.  לכן באולם הישיבה היה רק מה שצריך: גמרא, רמב"ם ור' חיים. זה מה שנחוץ ללימוד.

לא הסכמתי איתו. למה יש כאן לזות שפתיים לומר על תלמיד חכם, שדי לו בגמרא על הסטנדר ?

ראש ישיבה שלא רואה  עין בעין כמוך (הספרן) את חשיבות העיון בספרים רבים ולא בספרייה גדולה,  האם יש כאן "לשון הרע" ?

לכאורה יש כאן חילוק בין תלמידי חכמים בעלי אופי שונה.  בימי חלדי המועטים נפגשתי  בדוגמאות לתלמידי חכמים מסוגים שונים; כאלו שמרחיבים בעיונם  וכאלו שבקיאים בחכמת הצמצום.

לפני כשנתיים פניתי לראש ישיבת תל אביב, הסמוכה לספריה, והצעתי לו לשים עותק דיגיטאלי של קטלוג ספריית הרמב"ם  במחשבי ספריית הישיבה. הוא השיב לי, שהוא באופן אישי אינו נזקק לספרים רבים בלימודו. אך מבין הוא שישנם כאלה,  שזקוקים למרחב ומעיינים בספרים הרבה. ולשם כך קיימת ספרייה !

קטלוג ספריית הרב"ם על גבי תקליטור

ראש הישיבה שלי ב"מרכז הרב", הרב אברהם אלקנה  כהנא שפירא זצ"ל, היה טיפוס כזה. אהב ספרים. רגיל היה לומר, בבדיחות הדעת,  שעיקרי תורתו למד על הסולם בספריית ישיבת חברון, בה למד בנעוריו.  כשעלה על הסולם לקחת ספר מסויים היה רואה את הספר לידו  ומסתקרן, וכך עובר מספר לספר והזמן חולף עמו.  ידידי הספרן הבלתי נשכח של מרכז הרב עדיאל לוין סיפר לי, שהיתה לו הנחיה קבועה, להביא לר' אברום לעיונו את הספרים החדשים, טרם כניסתם לספריה.

אחד ומיוחד מבין באי ספריית הרמב"ם בשנים עברו היה ר' חיים אלימלך קורנברג, תלמיד חכם בעל שיעור קומה גדול, עם מאור פנים רחב וענווה גדולה. ר' חיים נפטר בחטף במהלך  ראש השנה תשס"ה בעלותו לשהות בחג  בחצר חסידות גור בירושלים.

בספר הזכרון "חיים של תורה", שיצא לזכרו בעריכת הרב אברהם יחיאל רוזנבך,  ישנו פרק המוקדש לשיטת הלימוד של חכמי גליציה.

שם הפרק: "גג על גג" – עם חכמי גליציה ותורתם.

שיטת הלימוד של חכמי גליציה עד הדור האחרון,  (כולל מנהל הראשון של ספריית הרמב"ם, הרב ראובן מרגליות, מלבוב), שילבה פילפול מחודד עם בקיאות עצומה. "גג על גבי גג" משמעו בניין שנבנה קומה אחר קומה. בשם ה"חזון איש" אמרו, כי בשביל תורת גליציה היה צורך בידיעת כל התורה כולה, בקיאות בתלמוד ובנושאי כליו, לצד חריפות מרובה.

כיום מועטים הלומדים בדרך זו.

כזה היה ר' חיים קורנברג. "ראש ברזל". אמר לי שעד  גיל חמישים זכר כל מה שלמד, בלא שכחה כלל.  היה מגיע לספריה כש"חקירה" פלונית מעניינת אותו,  ותמיד חיפש מה אומר על כך ה" בית יצחק" – ר' יצחק שמלקיש – מגדולי  רבני גליציה לפני כמאה שנים. יום אחד בא אלי לספריה עם חקירה חדשה וביקש לשמוע את דעתי הקטנה (איזו ענווה!). נושא החקירה היה בדיני לשון הרע, שר' חיים התרחק מהם כמו מאש.  הסכיתו ושמעו:

מה הדין כאשר מספרים בחוגי ה"עדה החרדית" על רב פלוני שהוא רחמנא ליצלן "ציוני". ובאמת רב זה הינו ציוני נלהב ?

מצד אחד באזני המספר והשומע יש כאן בוודאי לשון הרע. מצד שני הלוא מי שעליו סופר הלשון הרע רואה בזה מחמאה, והוא מתגאה ב"ציונותו" ?

תמצית החקירה הוא בשאלה: האם לשון הרע הוא עניין יחסי או עניין מוחלט? כלומר רק במקרה שכולם רואים זאת לגנאי ייחשב לשון הרע ?

לצערי, לא פשט ר' חיים   את ספקו ואינני יודע מה ההלכה בנידון.

על פניו  דומה שאלה זו  לנושא בו פתחנו: ראש ישיבה לא רואה ערך בעיון ספרים רבים ולא בספרייה גדולה .  האם יש כאן "לשון הרע" ?

אשמח לשמוע חוות דעתכם !!!

נ. ב.  לעת עתה גנזתי את הרעיון לפרסם את הראיון [מצונזר], למרות שהיה בו "טעם זקנים משובח".

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת  ישנים וחדשים לא תשלום

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

נא פנה אלינו rambaml1@gmail.com

Read Full Post »

ספרים מספרייתו הפרטית של הרב חיים דוד הלוי, רב ראשי לתל אביב יפו בין השנים תשל"ג-תשנ"ח (1973-1998).

הרב חיים דוד הלוי זצ"ל

 בס"ד

הרב חיים דוד הלוי זצ"ל היה רב ראשי לתל אביב יפו משנת תשל"ג (1973) ועד פטירתו בי"ב אדר תשנ"ח (1998). בימים אלו הגיעו לספריית הרמב"ם כמאה ספרים נבחרים מספרייתו הפרטית של הרב חיים דוד הלוי זצ"ל. בספרייתו של הרב היו ספרים מסוגים שונים: חלקם ישנים מאד וחלקם ספרים חדשים, ששלחו לו מחברים בני זמננו.  חלק מהספרים מתייחדים בהקדשות שנכתבו  ע"י מחברי הספרים, ביניהם רבנים מפורסמים.

הקדשת הרב משה מלכה. רב ראשי בפתח תקוה ומחבר שו"ת מקוה המים

הקדשת הרב יונה מצגר, כיום הרב הראשי לישראל

הקדשת הרב יהושע ממן, חבר בית הדין הגדול, מחבר שו"ת עמק יהושע

באוסף ישנם גם שתי הקדשות  שכתב הרב עובדיה יוסף שליט"א על ספריו, שמסר במתנה לרב חיים דוד הלוי זצ"ל. הקדשות אלו  נכתבו בתקופות שונות ויש בהם כדי ללמד על הערכה שרחש הרב עובדיה לרח"ד הלוי.

היכרות רבת שנים היתה לרב עובדיה ולרב חיים דוד, עוד מתקופת לימודיהם המשותפת בישיבת "פורת יוסף" אצל ראש הישיבה הרב עזרא עטיה זצ"ל, בימים שטרם הקמת המדינה.

לימים, משעלה הרב עובדיה יוסף מכהונת רב ראשי לתל אביב אל כהונת רב ראשי לישראל,  ביקש שיבוא להחליפו במשרת רב הראשי לתל אביב.

היו להם חילוקי דעות בענין הציונות. הרב חיים דוד הלוי, תלמידו המובהק של הראשל"צ הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל, היה ציוני לכתחילה ואילו  הרב עובדיה איננו ציוני בהחלט.

יצויין שהרב חיים דוד הלוי  חלק על הרב עובדיה  בעניני הלכה שונים, אף כי בוודאי הכיר בגדלותו ההלכתית.

בשני מקומות בלבד מזכיר הרב עובדיה בספריו את הגרח"ד הלוי .

1. שו"ת יביע אומר ח"ז או"ח סי' לו :

גם בספר מקור חיים החדש להרה"ג ר' חיים דוד הלוי שליט"א (בח"ג עמוד ש"ח) פסק להתיר.

(יש להעיר שבאותו כרך בסי' נג הוזכר הרב ח"ד הלוי בעילום שמו: אמנם ראיתי במאמר של חכם אחד שהובא בקובץ "תחומין" חלק ד')

2. ספר הליכות עולם ח"א עמ' שנב:

וכן ראיתי לידידי הרה"ג ר' חיים ד. הלוי בשו"ת מים חיים (סי' ז).

כשנפטר הרב הלוי צוה הרב יוסף  להכניס את המיטה להיכל ישיבת "פורת יוסף" – מה שלא מקובל –  ובא לתל אביב לאזכרה במלאת שנה.

[ידיעות אלו קבלתי מהרב אחיה אמיתי, חתנו של הגרח"ד, המכהן כרב קיבוץ שדה אליהו, אשר בעמק בית שאן, ותשואות חן חן לו]

להלן ההסכמות:

א.

על ספרו שאלות ותשובות  "יביע אומר", שנדפס בשנת תש"ך (1960), כתב הרב עובדיה:

לכבוד ידידי הרה"ג המפורסם גבור במלחמתה של תורה

שמן תורק שמו כש"ת מה"ר חיים ד. הלוי שליט"א

הרב דראשון לציון

בכבוד רב והוקרה וידידות נצח

עובדיה יוסף

 ב.

על ספרו שאלות ותשובות "יחוה דעת" חלק ראשון, שנדפס בשנת תשל"ז (1977) כתב הרב עובדיה:

כבוד ידינו עוז הרב הגאון המפורסם

כש"ת כמהר"ר חיים ד. הלוי שליט"א

הרב הראשי  וראב"ד לת"א-יפו

ברוב כבוד ויקר

עובדיה יוסף.

 

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת  ישנים וחדשים לא תשלום

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

נא פנה אלינו rambaml1@gmail.com

 

Read Full Post »

מסכים או לא מסכים ?

 על היחס להסכמות רבנים על ספרים.

בעקבות ההסכמות שנתנו רבנים לספר "תורת המלך" (יצהר, תש"ע 2010) וההתעסקות הציבורית בפרשה זו וספיחיה , עולה שאלה מעניינת על מידת הקשר בין הרב המסכים לתוכנו של הספר עליו מופיעה הסכמתו.

האם כל רב חשוב ומפורסם שכותב הסכמה לספר מסויים גם עובר על תוכנו? האם הרב מעיד על טיבו של מחבר הספר בלבד או גם  על איכות החיבור ומסקנותיו ?  

 ההסכמות הן עניין כלכלי. בתחילה ניתנו למדפיסים [!] כהגנה על זכויותיהם (ראה על כך בהרחבה: נ' רקובר. זכות היוצרים במקורות היהודיים. ירושלים תשנ"א 1991, שער שני). כיום עיקר  משמעותן של ההסכמות  היא כמקדם מכירות  בשוק  הספרים העמוס לעייפה (ראה דוגמאות במאמרי, 'שינויים בהסכמות' בתוך 'המעיין' גל' תשרי  תשנ"ח 1998) ואין לייחס להן חשיבות יתירה. זאת ועוד,  יש להניח כי רבנים עמוסים בעבודה ואין עיתותיהם בידיהם לקרוא כל ספר או לראיין כל מחבר שמבקש הסכמה.

שאלה זו על טבעה של הסכמה ומשמעותה עלתה לאחרונה במסגרת דיון   על "כשרות" אנציקלופדיה אוצר ישראל  ("ירושתנו", ספר שלישי – ספר רביעי. בני ברק תשס"ט-תש"ע 2009-2010) . סדרת ספרים זו נדפסה בארה"ב  לפני כמאה שנה  ע"י יהודה דוד איזנשטיין וזכתה למהדורות רבות במשך השנים שעברו, מה שמעיד על הפופולריות של הסדרה  מאז ועד היום. המחבר ידוע בכינויו 'בעל האוצרות' עקב סדרת ספריו בהם כינס אוצרות בתחומים שונים כגון אוצר מדרשים, אוצר ויכוחים, אוצר  מסעות, אוצר דינים ומנהגים ועוד.  רבנים חרדים מסויימים כתבו שאסור להשתמש בה מפני שנמצאו דברי כפירה בערכים שונים של האנציקלופדיה וכן  בספריו האחרים של המחבר.  לא ארחיב בשאלות עקרוניות העולות בעקבות פולמוס  זה  (ישנם גם דעות אחרות, לדוגמא דעתו של  הרב מאיר מזוז שליט"א השולל גישה זו של פסילת ספרים).  בין שני צידי המתרס  עומדים גברי רברבי: פרופ' יעקב ש. שפיגל מאונ' בר אילן מצד אחד ולעומתו מהצד השני  החוקר הרבני המלומד ר' דוד צבי  הילמן (שהסתלק לבית עולמו בשנה האחרונה. תנצב"ה) .  רד"צ הילמן  אסף עשרות ציטיטות המעידים כנגד  "כשרות" האנציקלופדיא אוצר ישראל .  המעניין הוא שלספר יש הסכמות מרבנים ידועים בעלי שם: הרב חיים ברלין  והרידב"ז (ר' יעקב דוד וילובסקי) , שמעידים כי מכירים את האיש ומהללים את ספרו.

מה יעשה רד"צ הילמן עם תוקף מכתבי ההסכמות של הרבנים?

על כך כתב  בסוף דבריו: "חושבני שדי לקוראים תלמידי חכמים במה שליקטתי כדי לדון על אוצר ישראל ועל יוצרו. ליישב היטב את הניגוד בין מה שהבאתי לבין מכתבי הגאונים ר"ח ברלין והרידב"ז – איני יודע".

אחז הוא בפלך השתיקה. כמאמר חז"ל בפרקי אבות: סייג לחכמה – שתיקה.

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך
שירות סריקה ומשלוח חומר תורני מתוך ספרים וכתבי-עת ישנים וחדשים

פרטים נוספים פנה אלינו  rambaml1@gmail.com

Read Full Post »

הספריה – בפעם הבאה שיש לכם שנה פנויה !

 

מוקדש לשבוע הספר

ידידי יולי שפירא, עורך התוכניות  במרכז תרבות בית אריאלה, הציע לי סלוגן לשבוע הספר  

הספריה – בפעם הבאה שיש לכם שנה פנויה !

 על משקל הסלוגן "מוזיאון תל אביב לאומנות  – בפעם הבאה שיש לך שעה פנויה". 

כי ספר אינו עניין לחויה רגעית, משהו שאפשר לעשותו בהיסח הדעת. ספר מחייב לפנות זמן, והרבה זמן.

אבקש להאיר זוית נוספת  לאותו עניין.  התחום  שאני מופקד עליו בספריית הרמב"ם הוא ספרי יהדות . לפני מספר חודשים הגיע אברך לספריה עם קסדה בידו. הוא אסף חומר רב בנושא שעמל עליו ובקש להדפיס עבורו ממאגרי הספריה. סיכמנו כי כתמורה לשירות יביא לנו ספר שחיבר בעבר. האברך ביקש כי אמתין רגע,  ירד לאופנוע שלו והביא לי עותק מספרו "גן נעול" על הלכות ייחוד.  הופתעתי מאד  לקבל ספר המכיל כשש מאות [!] עמודים וכולו מוקדש לנושא אחד: הלכות ייחוד.

 

ייחוד – איסור הימצאות איש ואשה לבדם במקום שאין דרך בני אדם להגיע לשם באותה שעה. כגון שהמקום הוא סגור, מרוחק, חשוך או בכל מקום אחר שקיים בו חשש לביאת איסור בזמן הימצאותם יחדיו. (אנציקלופדיה תורנית מרוכזת)

 ייחוד הוא חידוש יהודי נפלא. אנו חיים בתקופה שבה הטרדה מינית הינה נושא בכותרות העיתונים (ולצערנו גם בארזים נפלה שלהבת…). ידיעת  ההלכה היהודית בדיני ייחוד ויישומה במקומות עבודה  מבטיחה מקדם בטיחות גבוה בתחום רגיש זה.

חשבתי לעצמי, שש מאות עמודים עמוסים  לנושא אחד? מי יספיק לעבור עליו?

לעומתו, אציין כי בספר ההלכה הבסיסי "שולחן ערוך", הלכות ייחוד מרוכזים בסימן אחד בלבד ובו עשרים סעיפים. ראו נא שולחן ערוך יורה דעה אבן העזר סימן כב. מדריך קצר ומעשי לכל משתמש.

הנפח של הספר החדש מעיד כי נועד לאלו שעיתותיהם בידיהם.

מי שרוצה לצלול לתוך ים ההלכה לאורכה ולרוחבה יואיל בטובו למצוא שנה פנויה…

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך
שירות סריקה ומשלוח חומר תורני מתוך ספרים וכתבי-עת ישנים וחדשים

 פרטים נוספים פנה אלינו  rambaml1@gmail.com

 

Read Full Post »

חיי הקודש של תל אביב

 

חלקים נרחבים  מתוך הקטלוג האחרון של  בית המכירות הפומביות "קדם" הוקדשו לצמיחתה של "עיר הפלאות" תל אביב. יפה עשו בעלי בית המכירה שייחדו פרק (אמנם צנוע) לחיי הקודש בתל אביב. בפרק זה הוצעו למכירה מסמכים הקשורים לבתי כנסת בעיר ולפעולות רוחניות שונות (כדוגמת אגודת עונג שבת) שנעשו בה.

 המעיין בקטלוג כולו ימצא חומרים נוספים רלוונטיים לנושא. לדוגמא, הוצע לרבים  מכתבו של מאיר דיזנגוף, ראש העיריה הראשון של תל אביב, לרב הראשי הרב אברהם יצחק קוק על שמירת השבת.  במענה לפנייתו של הרב קוק מצהיר דיזנגוף כי "בעיקר תמימי דעים אנחנו… כי צריך להזהר מלחלל שבת בפרהסיה, וגם דאגנו תמיד שלא תעשה כל מלאכה ביום שבת קדש, ורק לצרכים חיוניים והכרחיים כמו הספקת מים לתושבים… אנו משתמשים בעבודת 'גוי-שבת'…" (פריט מס'  207).

כרזה. מאוספי ספריית הרמב"ם

ההיסטוריה של חיי הקודש בתל אביב  ענפה ורחבה. היא מכילה אישים ומוסדות. חצרות אדמו"רים ופעילות תרבותית ענפה. אין ספק שאנחנו כתובת רלוונטית לפניות בנושאים אלו. הנה  השבוע קבלתי  בדואר האלקטרוני בקשה :

אני מתעניינת לגבי השטיבל של חסידות אמשינוב שהייתה בתל- אביב.

הבנתי ממכון "ת"א של מעלה" שיש ספר שנקרא "אהל יוסף", מאת הרב דוד הלחמי ז"ל.

האם אפשר לבקש סריקה של הדפים הרלוונטיים בספר שמספרים על הקמתו של שטיבל זה?

הבקשה נענתה במהירות וביעילות ע"י הספרן שהיה במשמרת (נאור).  כעבור יום הגיעה הבעת התודה ושוברה בצדה:

 המון תודה.

ממש נחמד לדעת שיש "אנשים טובים באמצע הדרך".

יש גם חומר על חסידות מודז'יץ שהייתה ברחוב דיזנגוף בתל אביב?

 

לי, כמנהל  ספריית הרמב"ם, בתוך "בית אריאלה" הספריה המרכזית של העיר תל אביב, ישנה התלבטות עקרונית.

מהי מוטת הכנפיים של הספריה?  האם אנחנו רוצים ויכולים להיות גם ארכיון?

וכפועל יוצא מכך:

האם  עלי לרכוש  מכתבים, כרזות ותמונות המייצגים את חיי מוסדות דת השונים (בתי כנסת, ישיבות, חצרות אדמו"רים) בבניינן ובחורבנן?

אנחנו בעידן חדש. שם המשחק הוא שיתוף: פרוייקטים  מרהיבים של  סריקות  מאוספים מיוחדים ומפעלים שאפתניים של ספריות דיגיטליות. הכל זמין  ברשת לכול.

– דווקא לעת הזאת גדלה החשיבות של הייחוד המקומי.  בהקשר זה מיצוב הספריה כ"מרכז  לתיעוד המורשת  המקומית" הוא אחת מהאפשרויות שצריכות להיבחן.

מודעה. מאוספי ספריית הרמב"ם

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך
שירות סריקה ומשלוח חומר תורני מתוך ספרים וכתבי-עת ישנים וחדשים

 פרטים נוספים פנה אלינו  rambaml1@gmail.com

Read Full Post »

בואו של צדיק

"בואו של צדיק". צייר: ישראל בקר

כמו רבים אחרים גם אני אוהב לקרוא ביוגרפיות על אנשים מפורסמים. בתחום שלי מדובר ברבנים ותלמידי חכמים, שהיו בחייהם מופת לרבים.  רוב החיבורים מן הסוג הזה נכתבים "אחרי-מות", הכתיבה נועדה לתאר את הדמות כפי שידועה לציבור. חסרה לי הנימה האישית.

לכן טעם מיוחד יש  ברשמים אישיים על אנשים  מאד מפורסמים; כאלו שנכתבו בגובה העיניים,  ועל ידי מי שנכח שם בזמן אמת.  לדעתי, דווקא התיאורים  האלו הם הכי קרובים למקור.  סוגה מיוחדת היא כתיבת רשמים על פגישות ראשונות או חד פעמיות, כאלו שהשאירו רושם בל ימחה דווקא על הצופה מן הצד. רציתי להביא בהרחבה דוגמא לכך.

יום אחד הזדמן לידי ספר "בימת חיי" (תל אביב תשל"ט 1979).

על כריכת הספר: המחבר ואמו על מרפסת ביתם. צייר: ישראל בקר

ספרו הביוגראפי ישראל בקר, שהיה שחקן נודע ובמאי, מדור הנפילים של  תיאטרון הבימה. הספרן שעובד עמי (נאור תגר) סיפר לי שהוא קרוב משפחתו ומתוך סקרנות נגשתי לקרוא את הספר.  בספר תיאור של חוויות ילדות של ילד בן טובים ושובב שגדל בביאליסטוק בימים של טרום מלחמת העולם השניה. ישראל בקר מלווה את זכרונותיו בציוריו הצבעוניים שבאמצעותם מביע הוא את עולמו הפנימי. אולי  נכון יותר לומר שהזכרונות הם אלו שמלווים את הציורים.  

שם, להפתעתי, מצאתי סיפור כדלקמן:

בשנת תרפ"ה הגיע לביאליסטוק אורח יחיד במינו. ה"חפץ חיים",הוא הרב והמנהיג הרוחני של יהודי פולין, שיצא למסע התעוררות וביקור בקהילות ישראל. יום בואו היה יום חג והילולה ליהודי העיר. אלפים ורבבות יצאו מבתיהם לקבל את פני הצדיק, את ה"חפץ חיים", וכשהגיע ברכבת והושיבוהו בכרכרה, כדי להסיעו למעונו התירו  היהודים  המשולהבים את הסוסים מרתמתם, רתמו עצמם בכרכרה, וכך הובילוהו על פני העיר. גויים עמדו משתאים נוכח המראה, ושאלו – מי זה האורח? והתשובה היתה קנטרנית ומבודחת קמעא. "הרי מלך היהודים הגיע". הביאוהו לביתו של הרב גרוסמן, שם עמד ה"חפץ חיים" להתאכסן במשך שהותו בעיר. גרנו אז באותו בית, דלת מול דלת. במשך השבוע הזה המו הרחובות הסמוכים מהמוני יהודים סקרנים, חסידים, אשר בקשו לחזות בזיו פניו. ביום האחרון לשהותו  בביתו של הרב גרוסמן – באה אשתו ואמרה לאמי:
"מרים, בואי מהר, קחי את הילדים, "החפץ חיים" יברך אותם". אחי ואחיותי נעלמו כלא היו, ורק אני, אוחז ביד אמי, הוכנסתי לחדר שבו ישב. מה שאני זוכר במיוחד, אלה הם עיניו. עיני תכלת עמוקות וזכות המסתכלות וחודרות ומחייכות. קרבתי אליו והוא שאלני: "מה שמך ילד?" אמרתי: "ישראל". על כך השיב: "ישראל? הרי כל עם ישראל נמצא בתוך השם הזה! ומה אתה רוצה להיות כשתגדל, ישראל?" עניתי בקול חלוש: "אינני יודע". ואז אמר לי: "טוב, אתה תהיה כל מה שתרצה להיות!". ברכה זאת דבקה בי עד עומקי ישותי. שנים על  שנים הייתי מהרהר בה… הרי היא תמצית כל חיי. היא מעודדת אותי בכל רגעי הספק. אם ארצה דבר מה באמת, אשיג. ה"חפץ חיים" אמר לי כך. אני בוטח בה, בברכה הזאת והיא עולה בזכרוני רק אז כאשר קשה לי ביותר. כשאני עומד על פרשת דרכים. כשעלי להחליט ולעשות צעד נועז. לעשות. [עמ' יב-יג]

 עד כמה היתה פגישה זאת משמעותית עבורו, המשיכו וקראו נא את השורות הבאות:

למחרת שיחרור הכותל, במלחמת ששת הימים, באתי עם שחקני הבימה לירושלים. קבלנו רשות לגשת לעיר העתיקה, לכותל. עמדתי יחד, עם המוני בית ישראל, אשר נהרו לחזות בשריד המקודש. אנשים בכו ושמחו, התפללו ורקדו ואני עמדתי ביניהם, וברכת "החפץ חיים" מהדהדת בלבי… [עמ' טו]

 ר' ישראל מאיר מראדין, הנודע בכינויו ה"חפץ חיים" היה אחד מן הרבנים המפורסמים ביותר בדורות האחרונים.  אישיותו של החפץ  חיים זכתה לתיאורים נרחבים וסדרות של ספרים נכתבו עליו ועל פעלו.

בין ציוריו הרבים בספר בחרתי להביא לפניכם  בראש הרשימה את הציור פרי מכחולו של ישראל בקר  "בואו של צדיק". דרכו תוכלו להתרשם עד כמה כבוד נחלו צדיקי הדור  אצל היהודים בימים ההם.

 ************************************************************************

 

ברשימות הבאות אני מקוה להביא בפניכם  דוגמאות נוספות ל"פנינים" שכאלו. והנה לפניכם "קדימון" לרשימה הבאה.

מי היה מעלה בדעתו למצוא תיאור מרתק  על ביתו ואורח חייו של צדיק בגליציה דווקא בספרו של המרגל מרקוס קליינברג  ("המרגל האחרון". תל אביב תשס"ז 2007).  מתברר  שמרקוס (הוא מרדכי) היה נכדו של הרב משה חיים  קלינברג, הרב מקששוביצה. רב מפורסם, שהיה בנם של אדמו"רים ונכדו של  הרב הקדוש ר' יצחק אייזיק מקומרנה.  אותו מרקוס גדל כילד אצל סבו והוא אף הקדיש לו פרק בזכרונותיו . נשאיר זאת לרשימה הבאה.

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך
שירות סריקה ומשלוח חומר תורני מתוך ספרים וכתבי-עת ישנים וחדשים

לפרטים נוספים פנה אלינו  rambaml1@gmail.com

Read Full Post »

מדפים

אני שמח לארח בבלוג רשימה שנכתבה לפי בקשתי. מקווה שיהיה לכך המשך ברשימות נוספות פרי עטם של ספרני "בית אריאלה".

הספרייה הפרטית של מרים פוזנר
מנהלת מחלקת הספריות ו"בית אריאלה"

הספרייה שלי
חברה ותיקה באה לבקר ונזכרה שלא ראתה מעולם את הספר שלי, שיצא לאור לפני שש שנים. חיפשתי בכל המדפים, בכל החדרים, ולא מצאתי.
כי ככה היא הספרייה שלי:
ראשית: דינמית. ספרים יוצאים ממנה ואינם חוזרים, ספרים אחרים נכנסים ותופסים את מקומם. המצב משקף את המאבק הפנימי שמתחולל בי מאז ומתמיד בין התאווה הפטישיסטית לספרים לבין הרצון לחלוק את הנאת הקריאה עם כל מי שחפץ, גם במחיר פרידה מספרים אהובים.
שנית: מפוזרת על פני החדרים השונים –
למעלה (בגלות) ספרי ההיסטוריה-של-עם-ישראל, ספרי הגרפולוגיה, ספרי הבישול הלא-שימושיים, אנציקלופדיות-לילדים-שאבד-עליהן-הכלח, וספרי זיכרון לאנשים לא הכי קרובים;
בחדר העבודה המילונים והתנ"ך, העם-עובד (מקור לחוד ומתורגם לחוד), השירה (דל), ספרי החינוך, הספרים על ערבים בישראל, הספרים הגדולים במיוחד, הספרים הקטנים במיוחד, מעט רומנים באנגלית ומעט בדנית, מדפי הספרות הלא איכותית (שמשום מה דווקא הם נאחזים היטב במקומם), וגם – מתנת הבת-מצווה שביקשתי לי מאמי הורתי: כל כתבי שלום עליכם;
בכניסה הספרים הכי אחרונים שנרכשו, מדף ספרי הנוער האהובים מני אז, ומדף ספרי הילדים – ישנים שהיו של ילדיי, וחדשים שנרכשו עבור שתי האחייניות;
בסלון ספרי האמנות, עוד ספרות טובה, מדף פסגות-היצירה (סול בלו, איטאלו קאלווינו, גי'מס ג'ויס, ויליאם פוקנר ותומאס מאן), ומדף הספרים המיוחדים: הגדות של פסח, סידור אביחי, שלושה כרכי כל כתבי הנס כריסטיאן אנדרסן בדנית באותיות גותיות, ספרי ברוך כנרי (חמי) על ההיסטוריה של הקיבוץ המאוחד ובראשם הביוגרפיה של טבנקין, שני ספרי אילן היוחסין המשפחתי מצדו של סבא אוסקר פרנקל, שתחילתו בבנדיקס מוזס הנריקס שנולד ב-1725 אך שורשיו מתועדים עד נתן מוזס יליד 1590; הספר של אחי סבא, אקסל פרנקל, על קרוב המשפחה צייר המיניאטורות, ליפמן פרנקל, שפעל בקופנהגן משנות התשעים של המאה ה-18; והסידור הדו-לשוני, עברית-דנית, שהודפס בדפוס האחים גאטטליעב האאזע ואהנע, 1858, נכרך בכריכה אדומה עם עיטורי-זהב מוטבעים, ואשר ניתן לסבתא רבתא, יוליה-גאלאתיאה לוין, לכבוד עמידתה במבחנים, ב-1 במאי 1859.
והספר שלי שאיננו? זהו ספר שירי הפעלה על חיות בשם "גם אתם יכולים?" עם איורים מרהיבים של כריסטינה קדמון.

ספריית הרמב"ם (בית אריאלה)  מעמידה לרשות הציבור ללא תשלום שירות סריקה מכל אוצרות הספרייה. לרשותנו כל מאגרי המידע התורניים העדכניים. משתדלים לענות בכל נושא לכל פונה תוך 24 שעות. כתובתנו  rambaml1@gmail.com

Read Full Post »