Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘ספריית בית אריאלה’

שער

"ויתן על פניו מסוה"

[פרשת כי תשא]

חכמים ראשונים נמנעו מלהצטלם.  נימוקים רבים היו להם: על דרך הנסתר והקבלה ועל דרך הפשט.  כך נהגו גם חכמי תורת המוסר, תלמידיו ותלמידי תלמידיו של ר' ישראל סלנטר זצ"ל.  באגרת ששלח הסבא מקלם, ר' שמחה זיסל, לבנו יקירו, גוער  בו על ששלח לו תמונות ('בילדער') של נכדותיו. עם כל זה מודע הוא שמנהג  שהתפשט בעולם הוא, וכדרך בעלי המוסר מפיק ממנו משל נאה לחיים.

חכמה ומוסר

אגרת הסבא מקלם, מתוך ספר "חכמה ומוסר" חלק שני.

אחד משלשת תלמידיו הגדולים של ר' ישראל סלנטר היה ר' איצלה בלזר מפטרבורג, שבסוף ימיו עלה לארץ ישראל וקבע מושבו ב'חצר שטרויס'  בפאתי העיר העתיקה בירושלים.  לאחרונה יצא ספר  לתולדותיו של ר' איצלה . הספר חובר ונלקט על ידי  צאצאיו, משפחת בלזר הירושלמית, ובו שזורים  מסורות משפחתיות חשובות.

הספר, בן זמננו,  גדוש בתמונות  של רבנים הנזכרים בספר, ולמרות זאת עולה בו הפליאה על  תמונתו יחידאית של ר' איצ'לה  – הכיצד והיכן צולמה?

בתמונה מופיע ר' איצלה במלוא תפארתו עולה במדרגות.

הגרסה המשפחתית המובאת להלן מעניינת מאד. הנה היא לפניכם:

טקסט

מתוך: מרדכי בלזר, רבי איצלה מפטרבורג, ירושלים תשע"ד (2014) עמ' 614

למרות הכתוב בראש העמוד, כי  תמונתו צולמה ללא ידיעתו, אני נשארתי עם התחושה שר' איצלה ידע שמצלמים אותו.

המצלמה של פעם אינה מצלמת כיס, לפעמים גלויה לפעמים נסתרת.  המצלמה של פעם, כמתואר בסיפור, היא מתקן גדול ומורכב, המוצב מראש בזירת האירוע.  לכן ברור לכל ש"כאן מצלמים !!!"

זוהי התמונה המקורית .

תמונה1

הספר מעניין.  ממליץ להתמקד  בפרקים המתארים את אישיותו המוסרית  והליכותיו.

——————————————————————————

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

rambaml1@gmail.com

מודעות פרסומת

Read Full Post »

הרב אברהם יצחק קוק זצ"ל

סדרת זוטות:8

פנקס קטן יש לי ובו רשמתי במשך שנים  מה שתפש את עיני: פריטים מיוחדים. עותקים חריגים. זוטות וסתם פיקנטריה. לפניכם  דף נוסף מן הפנקס.

יוסף משה קרומר היה  יהודי מוזר, שהסתובב בארץ ישראל, בגרמניה ובאנגליה במחצית הראשונה של המאה ועשרים. בין השנים תר"ע-תרצ"ד (1910-1934)  הוא כתב תזכירים לארמון הקיסר הגרמני  וילהלם השני, מכתבים למוסדות יהודיים כגון הנהלת הקהילה היהודית בברלין ומודעות למערכות העיתונים הגדולים בארץ ובחוץ לארץ. בכל אלו הוא התנבא על אסונות שיבואו  בעקבות חטאי האנושות. "נבואות" אלו הודפסו על ידו בחוברות "הצופה לבית ישראל" (ירושלים תרצ"ד 1934), שחולקו חינם לכל.

בעלעול בחוברות מצאתי שתי התייחסויות מעניינות הקשורות לרב אברהם יצחק קוק, רבה הראשי של ארץ ישראל באותן ימים.

א. דעת הרב קוק על נסים ונפלאות.

כדרכן של  טיפוסים משונים, היוצאים ובאים בבתי רבנים, הגיע גם הוא לרב קוק והביע בפניו את  הגיגי לבו ומחשבתו. קראו נא מה השיב לו הרב קוק על הצעתו שיעשה נסים גלויים, כדי לזרז את הגאולה:

קרמר7א

"…שמוכן אני להראות נסים ונפלאות גלויים, בכדי שהיהדות הגרמנית תחזור למוטב ותבוא לידי הכרה כי ישנו רק אל אחד בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד.

אותו הדבר הצעתי גם כאן בארץ ישראל להמרא דאתרא, והוא ענה לי, שאם אפילו אעמיד את השמש בצהרים כיהושע בגבעון, אין ברצונו לראות את הדבר הזה".

("הצופה לבית ישראל" א עמ' פא, "ויצו יוסף" (חלק שלישי לספר "הצופה לבית ישראל") עמ' יז)

ב. הרב קוק ורצח ארלוזרוב.

הרב אברהם יצחק הכהן קוק  זצ"ל היה ידוע בחיבתו לחלוצים בוני הארץ  ובקרבתו הרעיונית לפועלי ארץ ישראל .

פרשת "רצח ארלוזרוב", ממנהיגי היישוב, בשנת תרצ"ג (1933)  העיבה על  מערכת היחסים בין הרב קוק זצ"ל  לפועלי ארץ ישראל והעמידה חייץ גבוה ביניהם. ברציחתו של ארלוזרוב נחשד אברהם סטבסקי, איש התנועה הרביזיוניסטית. הרב קוק התנגד בכל לבו ובכל נפשו לחשדות כנגד אברהם סטבסקי ונלחם לזיכויו מגזר דין מוות שנגזר עליו.

קרמר3

דן שלזינגר, מבעלי הוצאת "סיני", הוציא לאור  (תל אביב תשס"ה 2005) חוברת מיוחדת  לסיקור עמדתו של הרב קוק בפרשה בשם: "לא לעולם מועקה…". שם החוברת לקוח מתוך  שיר שמצא דן שלזינגר בכתב יד קדשו של הרב קוק מאותם ימים סוערים. באמצעות השיר אנחנו נחשפים  לנעשה מאחרי הקלעים בחדריו הפנימיים של הרב קוק זצ"ל.

הרב קוק לא עשה שיקול אישי, ויצא למערכה, אף שברור היה לו שיפסיד הרבה מהפופלאריות שלו, כשיצא נגד הממסד בארץ, שנשלט אז על ידי תנועת העבודה. דוגמא לכך מצאתי בחוברת  "הצופה לבית ישראל" שפרסם יוסף משה קרומר.

כחלק מ"נביאותו" ניסה  יוסף  משה קרומר להפיץ את  החוברות  שלו בכל חוג אפשרי בארץ ובחו"ל.

כדרכם של חיבורים שונים פרסם הוא מכתבי תמיכה שנינתו לו בראש החוברת, וביניהם מכתב תמיכה אישי שהעניק לו הרב קוק. (אישי – לא הסכמה לספר !)

כך ארע לו כשהציע את החוברות לחברי ההסתדרות בפ"ת.

קרמר4א

"לבסוף עלי להעיר הערה קלה: בכ"ה אדר ש"ז בשעה 9 בערב הייתי בפתח תקוה אצל ההסתדרות, ושם הצעתי בחנם לפקידים את ספרי "הצופה לבית ישראל", אבל כשאחד מהם הציץ וראה בעמוד הראשון את השם "הרב קוק" נרתע וענה בקול ובחימה גדולה: "לא נקח את הספר הזה, כי רב העומד לימין רוצחים, לא נוכל לקחת ולקרוא ספר שבו הוא נזכר". (עמ' כא)

—————————–

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

Read Full Post »

התמונה לקוחה מאתר torahmusings.com

התמונה לקוחה מאתר torahmusings.com

מדוע התפטר הרב חיים הליר מתפקידו כרב העיר לומז'ה ?
בימים אלו של מערכת בחירות סוערת לתפקיד רב ראשי חזרתי לעסוק בפרשיה היסטורית מסקרנת מן העבר ולגירסאות השונות אודותיה.
העיר לומז'ה בפולין התהדרה בעבר בשורת רבנים מפורסמים שכהנו בה. רבנים שבהמשך דרכם התפרסמו בכל תפוצות ישראל , כדוגמת הרבנים: יהושע ליב דיסקין, אליהו חיים מייזל, מלכיאל טננבוים ועוד.
פרשה מיוחדת היא בחירתו של הרב חיים הליר כרב בלומז'ה בשלהי שנת תרע"ב (1912) והסתלקותו מתפקידו לאחר מספר חודשים בלבד !
על גובה אישיותו תעיד המצבה שעל קברו ובה מכונה "הגאון החסיד, רבם של ישראל".
heller.

להלן הגירסאות השונות:
1. יום טוב לוינסקי ב"ספר זיכרון לקהילת לומזה (תל אביב תשי"ג 1952) תולה זאת בלזות שפתיים של רכלנים, ש"הודיעו" לכבוד הרב כי את משרתו קנה חותנו העשיר תמורת כספים שפיזר לטובתו בקרב בעלי בתים משפיעים.
הלר1

2. א. י. בראז'יז'ינסקי במאמר שפרסם ב"הצופה" ,במלאות 75 שנה לרב חיים הלר, "הרב פרופ. חיים הלר – איש האשכולות" כותב:
"כבן שלושים נתקבל לרב בעיר הפלך לומזה, שעל כסא רבנותה ישבו גאונים ומפורסמים מדור דור. אולם לתמהון מכיריו הרבים לא האריך לשבת על כסא הרבנות בלומזה, כי קיים בעצמו: "ושנא את הרבנות", הוא ראה ברבנות ובכל הכרוך בה, "ביטול תורה", שכן דרכי הציבור שללו ממנו את עתו וזמנו ואת היכולת לעסוק בדברי עיון ולהפיץ את מעיותיו חוצה, משום כך התפטר למורת רוחו של חותנו ושל כל בני המשפחה.
3. עדות מכלי ראשון נותן לנו הרב סולוביצ'יק זצ"ל במסת ההספד הנפלאה "פלטת סופריהם", על ידיד נפשו ר' חיים הליר. ההספד נדפס בספרו "בסוד היחיד והיחד" עמ' 268-294.
הלר2

הסיבות שהביאו אותו לקבלת ההחלטה, יהיו אשר יהיו, הן עדות לקשיים שיש לרב בישראל, שרוצה להיות נאמן לעצמו ורחוק מפוליטיקות.

***********************
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

Read Full Post »

בעילום שם המחבר

ישנם ספרים  תורניים לא מעטים בהם המחברים מעלימים את שמם. הספר נדפס ללא שם מחבר.

מחברים המעלימים את שמם  מאתגרים את המקטלגים בספריות. הם מנסים לאתר את שם המחבר בדרכים שונות. לפעמים המידע נשאב מתוך הספר,  אם מוזכרים שמות ספרים  קודמים שחיבר המחבר או סימנים מובהקים אחרים אודותיו, ולפעמים נעזרים בגורמי חוץ.  לעיתים הספרנים המקטלגים מתקשרים טלפונית לכתובת המו"ל שרשומה בספר ומבררים את שם המחבר. למיטב ידיעתי, כך נוהגים בספריה הלאומית.

לאחרונה פנה אלי ספרן בית הכנסת ביישוב בו אני גר  ושאלני: מי הוא מחבר סדרת הספרים "בלבבי משכן אבנה" המצויה בספריית בית הכנסת ?

הסדרה מונה ששה חלקים ועוסקת בעניני מוסר והדרכה.

בפתיחה לחלק הראשון ישנן הסכמות נלהבות מחכמי זמנינו, אך בהשמטת שם המחבר.

כך לדוגמא רושם הרב שריה דבליצקי:

"האברך היקר, השקוד על התורה והעבודה ומעמיק ביראת ה', הרה"ג ר' שליט"א מעיה"ק ירושלים…" . תיאור מפליא . אך מיהו אותו אברך יקר ירושלמי ? 

בדויי3

בדיקה בקטלוג הספריה הלאומית העלתה כי מחבר הספר הוא הרב איתמר שורץ.

מה הסיבה להעדר השם?   האם צניעות וענווה?

המקרה של "בלבבי משכן אבנה"  משך את תשומת לבי משום האנקדוטה הבאה.  באתר המרכז הרוחני-יהודי "שורשים"  בתל אביב מופיעים שיעורים והרצאות מוקלטות. בין השאר מצאתי שם סדרת הרצאות בנושא: "שבת  קודש על פי הסוד". שם  המרצה: הרב בלבבי משכן אבנה.

מוזר, לא כן ?!

להעברה לאתר "שורשים" לחץ על התמונה.

ספרים רבים לאורך כל השנים נתפרסמו בעילום שם. אחד המפורסמים שבהם הוא ספר התניא, לאדמו"ר הראשון של חב"ד ר' שניאור זלמן מלאדי, שהוציא לאור בחייו את חיבורו זה (כמו גם את הלכות תלמוד תורה)  בעילום שמו. פרופ' משה חלמיש בספרו  " נתיב לתניא" (תל אביב תשמ"ח 1988, עמ' 18)  מזכיר עובדה זו ומעלה השערות לפתרונה.

מעניין כי גם בעולם הכללי תופעה זו היתה מוכרת בעבר, אך הלכה ונמוגה עד שנעלמה כמעט כליל. מאמר על כך נדפס בחוברת "זמנים" , רבעון להיסטוריה, מס' 104: "קיצור תולדות האנונימיות" מאת רוברט ג' גריפן.

יש לבדל תופעה זו, של הדפסה בעילום שם, מתופעה אחרת דומה: כתיבה בשם עט,  "פסידונים" בלע"ז. תופעה  מוכרת  ונפוצה במקומות הבאים:

1. העיתונות החרדית. היא מלאה בכותבים שחותמים בשם בדוי. שמעתי פעם הסבר, שהסיבה לכך היא שאברכים לא רצו להסתבך עם מס הכנסה ורשויות החוק.  לעיתים זהו צורך המערכת, שמחמת מיעוט כותבים יש מספר מאמרים באותו גיליון של הכותב.  כך סיפר לי בעבר אחד העורכים  בגיליון מוסף שבת של עיתון "יום ביום"   של ש"ס.

2. בקבוצות דיון ובפורומים. שם נח לאנשים להתבטא בעילום שם. זוהי נורמה  מקובלת בכל מרחבי הפורומים האלקטרוניים ואינה ייחודית למגזר הדתי.  אמנם ניתן להתרשם שהכותבים הקבועים  מוכרים זה לזה בזהותם האמיתית וישנה היכרות אישית ביניהם.

בדויי6

בעבר היה מי שטרח ואסף רשימה ארוכה של "בדויי השם"  וחשף את זהותם האמיתית. שאול חיות הוציא בוינה בשנת תרצ"ג (1933) את ספרו "אוצר בדויי השם" , ובו  5145 ערכים !!!

האם כשם שנכתב אז "אוצר בדויי השם" , יהיה  כיום מי שירים את המשימה  על שכמו וירשום לדורות הבאים "מי הוא מי " בעיתונות הדתית ובפורומים התורניים ברשת?

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

נא פנה אלינו rambaml1@gmail.com

Read Full Post »

המגפה השחורה

ברשימתי הקצרה לפרשת השבוע  ("עלי ספר", שבת בשבתו  לפרשת וארא תשע"ג)  עסקתי ב"מגפה השחורה" ותוצאותיה הרי האסון לקהילות היהודיות באירופה.

1457.pdf

קצרה היריעה במדורי הנ"ל לספר את כל הסיפור הנורא של המגפה השחורה וספיחיה בעם ישראל.

אינני יודע אם נברא העט והסופר שיכול לתאר פרעות ורצח ברברי על ידי אנשים שפלים כפי שחוו אבותינו.

בבלוגי אבקש להרחיב מעט את הידע שלנו על גבי הנרשם ברשימתי.

מקובלת היא  העובדה כי מספר היהודים שמתו במגפת הדבר היה מועט, גם ביחס לחלקם באוכלוסיה הכללית.  לכן יצאה העלילה על היהודים שהם מרעילי הבארות.

לדוגמא:

אוצר הג

הרב יעקב כהן כספרו המונומנטלי "אוצר הגדולים" כתב בלשונו הארכאית והציורית:

דור ה"א קוף -קן (1340-1390).

 הנה קראתי דור הזה  דור עני, כי מיום נורע לנו השתלשלות קשרי תורה בדורות ראשונים, הנה בדור הוה שניות קוף קן כמעט מועטה בלי נוכל לצייר סדר השתלשלות. והטעם כי בשנת קח קט היו מגפות גדולות בכל ארצות אירופא, שנת אלף שמח לנוצרים, ואז נסתבב שמיהודים מתו מועטים, ואז העלילו על יהודים שהשליכו סם המות בבארות ובנהרות, ואז נהרגו ונשללו כל היוהדים באירופא, וכמו שכתוב באורך בזה בספרי קורות היהודים. ולכן מועטים מאוד הספרים ויריעות מדורות אילו ואבאר הדברים באורך. חלק א עמ' קכד.

 האמנם כך הוא ?

לאחרונה פורסם מאמר "על התמותה במגפה השחורה" בתוך ספרו של שלמה איידלברג "בנתיבי אשכנז" (ניו יורק תשס"א 2001)  ובו מגיע הוא למסקנה כי "גם ההסבר, שהמוני הפורעים חשדו ביהודים שהרעילו את בארות המים, מפני שהתמותה היתה קטנה יותר בין היהודים בגלל סדר חייהם המיושב, אין מקורו אלא ברציונליזציה של שנאת ישראל".

המחבר נסמך על מחקר  היסטורי שנעשה  ופורסם לראשונה ב REJ בשנת 1948.

שחורה2 שער

      לקריאת המאמר המעניין במילואו לחץ כאן.

       המאמר המקיף על מהלך האירועים, שהביאו לפוגרומים כנגד היהודים  ב"מגפה השחורה", נכתב על ידי פרופסור מרדכי ברויאר ופורסם בקובץ  "שנאת ישראל לדורותיה" (ירושלים, תש"ם). אני מעריך שיד רוב הקוראים אינה ממשמשת בספר זה, ולכן כשירות לציבור סרקתי את המאמר במילואו, והרי הוא לפניכם בלחיצת כפתור.

"המוות השחור ושנאת ישראל" / מרדכי ברויאר

הרשימה עסקה בדמותו של בעל "ספר האגודה" המיוחס לרב אלכסנדר זוסלין הכהן, שנהרג על קידוש השם בפרעות של אותה תקופה בעיר ערפוט.

הקביעה כי אכן נהרג הוא על קידוש השם נכתבה כמוסכמה באנציקלופדיות ועל ידי חוקרים תלמידי חכמים מובהקים.

כך נרשם  בערכו באנציקלופדיה העברית חלק שלישי עמודה 631

כך כתב פרופסור שרגא אברמסון בתוך דבריו: "כלום נזכר ספר האגודה בתשובות מהר"ם מרוטנברוק", שפרסם בכתב העת הוותיק סיני כר' נח  תשכ"ו (1966) עמ' קפח.

וכך גם ציין הרב יצחק שילת בספרו "על הראשונים"  ובו סקירה תמציתית על רבותינו הראשונים וחיבוריהם ההלכתיים.

שחורה3 שער

לא נעלם מנגד עיני כי  יש המערערים על קביעה זו,  וטעמם עמם.

חכמי הדור הסמוך ונראה לפרעות המגפה השחורה נוהגים להוסיף את התואר "קדוש" , לכל מי שנהרג על קידוש השם.  בכל האזכרות של בעל ספר האגודה לא מצאנו לו תואר שכזה.

בהקדמתו של המהדיר הרב אליעזר בריזל  לספר האגודה (ירושלים תשכ"ו-תשל"ט 1966-1979) , שנכתבה בפתיחת חלק נזיקין, העיר על כך :

"לפי המבואר בספרי קורות הדורות, העתקות מפנקסאות הישנים ממגנצא, מבואר שנהרג הרב בשנת הגזירה דשנת קח, מיהו זה חידוש שמהרי"ל ועוד ספרי חכמי זמנו לא מזכירים אותו בשם הקדוש כמנהגם על הקדושים, וצריך לזה עוד בירור" (עמ' יז)

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

נא פנה אלינו rambaml1@gmail.com

Read Full Post »

פרט משער ספר "חלב חטים"

רבי יצחק חי טייב 'לא מת'

אחד מהמיוחדים ברבני תוניסיה היה רבי יצחק חי טייב 'לא מת'.

למה מכונה ר' חי טייב בכינוי 'לא מת', כינוי שלא זכה לו אף אחד מגדולי ישראל? משום מעשה שהיה: כאשר שבק חיים לכל חי בשנת תקצ"ו חרת האומן על מצבת קברו: 'רבי חי טייב מת בשנה פלונית במקום פלוני'. האומן היה כנראה אדם פשוט ביותר ולא ידע לנסח בלשון של כבוד 'נתבקש בישיבה של מעלה', 'הלך לעולמו' וכדומה, כי אם פשוט: 'מת'. בא אליו הרב בחלום בחזיון לילה וביקש לחונקו. צרח היהודי מתוך שנתו, והרב המשיך לומר לו: 'האינך יודע מאמר חז"ל, צדיקים במיתתם נקראו חיים ? עתה תקום בבוקר ותוסיף בין השורות את המילה 'לא', השמעת ?! נחרד האיש וילפת, וכאור בוקר עמד והוסיף את המילה 'לא'. ויהי ר' חי טייב 'לא מת' לאות ולמופת בישראל. (הרב מאיר מאזוז. קונטרס  איש הפלא. בני ברק תשמ"ו)

ישנה עדות ראיה על מצבת קבורתו בבית העלמין הישן בתוניס והמילה 'לא' תלויה בין השורות.

ר' יצחק טייב הפך לדמות נערצת עוד בחייו. אחת לשנה בי"ט כסלו, נערכת ההילולה לזכרו בקרב יוצאי העדה התוניסאית.

סיפורי מופתיו ונסיו ומעשהו כאיש פלאי נתפרסמו בקרב יהודי צפון אפריקה. עד כמה גדולה היתה הערצתו גם  בקרב החכמים יעיד ערכו בספר תולדות חכמי תונס, שחיבר חכם תוניסאי, דור אחד אחרי ר' יצחק חי טייב. שם מופיע בקצרה:  מהר"ר יצחק חי טייב החריף מאד, קולע אל השערה, ומספרים עליו נפלאות בקבלה מעשית כהבעש"ט בסגולותיו. 

לא מת1

 ד"ר  מיכל שרף אספה סיפורים אלו בספר "צמידי הזהב"  (לוד,  תשנ"א 1991) ומשם לקוח הסיפור הבא, המשקף את יכולתו של ר' יצחק חי לראות  "מעבר לקיר":

היה  חכם אחד שהתגורר בעיר רחוקה מאד מהעיר תוניס.  הוא שמע שרבי חי טייב הינו איש מופת המחולל נסים ונפלאות ואף מסוגל לראות עתידות. החליט החכם לנסוע לתוניס כדי לפגוש את ר' חי טייב, להקשות לו קושיות מסובכות ולנסות את חכמתו. נסע החכם לתוניס, עם היכנסו לנמל העיר תוניס חיפש החכם סבל שישא את מטענו לבית המלון. בינתיים ראה ר' חי טייב, בעיני רוחו, שמישהוא עומד לבוא מארץ רחוקה להציג בפניו קושיות ולבחון את ידיעותיו. הוא מיהר להחליף את בגדיו וללבוש בגדי סבל ערבי, וכך להתייצב  בפני החכם. אמר ר' חי לחכם: האם תרצה שאשא את חפציך לבית המלון? השיב לו החכם: אני בדיוק מחפש סבל. נשא ר' חי טייב את המטען על גבו והלכו שניהם יחדיו. בדרכם פתח ר' חי טיב בשיחה, ושאל את האורח: מדוע באת לתוניס ? אם הגעת לכאן רק כדי להקשות קושיות לרבי חי טייב, הרי שהתשובות לקושיותיך הן כדלקמן…, והחל נושא ונותן בדברי החכם ומתרץ את קושיותיו. שמע החכם את דברי מלווהו הסבל, התפלא מאד בלבו ואמר: אם הסבל הפשוט מיטיב כל כך לקרוא את מחשבותי ולדעת מדוע הגעתי לתוניס, ואף יודע להשיב על הקושיות שטרם שאלתי אותן והן עדיין שמורות בלבי, אם כך מה הוא כוחו של אותו הרב שאני עומד לנסותו ? מיד אמר לסבל המלווה: החזר את המטען שלי לנמל, אני מבקש לשוב לעירי, האוניה שהביאה אותי – תשיב אותי. וכך היה.

כתביו וחידושיו נשרפו עוד בימי חייו ולא נשאר רק מעט מזעיר.  ספרו "חלב חיטים", חידושים על מסכתות התלמוד, יצא לאור בשנת תרנ"ו (1896) כששים שנה אחרי פטירתו. בשער הספר נכתב כי שם הספר 'חלב חטים' הוא נוטריקון ( ראשי תיבות) של חכם י'צחק חט'ייב ב'סילוקו למ'ת.

פורסם במדור "עלי ספר" , שבת בשבתו גיליון פרשת וישלח תשע"ג.

להגדלה לחץ על התמונה.  www.zomet.org.il/_Uploads/1455.pdf

 בשולי  רשימתי.

כשעברתי על כל ספורי ר'  חי טייב בספר "צמידי הזהב", כדי לבחור מהם פרט אחד לגיליון, צדה עיני את  הכותרת  הבאה:

אהבתו של רבי חי טייב לטיפה המרה.

וכך מתחיל הסיפור:

רבי יצחק חי טייב היה ידוע באהבתו לטיפה המרה, היא משקה ה"בוכה" המקובל כל כך אצל יהודי תוניסיה. הוא התמכר למשקה זה כי להפיג את צערו על שריפת כל חיבוריו.

[צמידי הזהב עמ' 89. המקור:  פרח שושן לר' שושן הכהן]

כך  מתואר החכם בבואו לסעודת ברית מילה בבית אחד מעשירי תוניס:

לפתע נכנס לבית השמחה איש פשוט במראהו, לבוש בגדים בלויים ונעלים מרופטות ומטולאות… הוא הובל אחר כבוד לשבת  בראש השולחן… האורח מיהר ליטול לידו כוס שכר, הוא משקה הבוכה (עראק) , ולשתותה עד תום. אחר כך נטה על צידו, הניח את רגליו המלוכלכות בטיט וברפש על המושב בצידי השולחן, ונרדם.

[צמידי הזהב עמ' 92-3. המקור: "שבחי הצדיקים לר' דוד עידאן)

ש. מה גרם לר' יצחק טייב צער רב כל כך ?

ת. שריפת כל חבוריו !!!

ש. מי שרף את חיבוריו?

ת. הרב מזוז מביא בקונטרסו "איש הפלא" (נדפס בראש המהדורה החדשה של "חלב חטים") מספר נוסחאות.

מוזמנים אתם  לקרוא זאת  כאן.

ש. האם אתם מכירים חכמים אחרים, שנשרפו, נגנבו או אבדו כתביהם ?

ת. וודאי, רבים הם.  הסיבות מגוונות: מחמת מלחמות, אסונות טבע  או בגזל ובגניבה.

ש. האם אתם מכירים חכם אחר, שלקח זאת אישית באופן קשה כל כך ?

ת. אני לא זוכר. אם  אתם מכירים – נא כתבו לי, אשמח לשמוע ולפרסם זאת !

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

נא פנה אלינו rambaml1@gmail.com

Read Full Post »

בס"ד

פסיקה בהלכות צבא

www.zomet.org.il/_Uploads/1453.pdf

במדורי "עלי ספר", גיליון פרשת מקץ -חנוכה תשע"ג, ברכתי  על התופעה שבה פסיקה הלכתית בנושאי צבא באה מתוך המערכת  של הרבנות הצבאית ועל ידי אנשי צבא.

המערכת הצבאית מתנהלת באופן שונה מזו האזרחית ויש לכך השלכות לגבי התנהגות חיילים  שומרי מצוות.

ככלל, פסיקה הלכתית צריכה לבוא אחרי הכרת השטח והבנת הצרכים של השואלים. סמכותו של הפוסק המקומי, "מרא דאתרא" (=רב המקום) ,  שואבת את כוחה מתוך הבנה, שפסיקה מקומית עדיפה מפסיקה חיצונית.

אחת הדוגמאות הטובות הוא פסיקה בנושאי צבא.  נתונים ועובדות שיובאו לרב פוסק מובהק  אינן מספיקות כדי שיוכל להוציא פסק ראוי, אם הוא לא חי  בתוך המטריה הצה"לית ומכיר את צורת התנהלותה.

זכורה לי  דוגמא נדירה שבה רב פוסק מובהק חזר בו בפומבי מפסיקה קודמת,  כנראה לאחר שהובהרו לו הנסיבות    וגבולות הגיזרה במערכת הצה"לית.  בספר תחומין (חלק שלישי , תשמ"ב, עמ'  23) הובאו "שלשה פסקי הלכה למעשה בעניינים צבאיים".  השאלות נגעו למילוי הוראות מטכ"ל בנושא בטיחות בשבת. הוראות הנוגעות בסוגיית חילול שבת לצורך פיקוח נפש. במאמר הובאו דעות הרבנים אלישיב וקלופט זצ"ל, שאין לסמוך על הוראות הצבא באופן גורף. המאמר הנ"ל זכה לתגובות ולדיונים בכרך הבא (חלק רביעי, תשמ"ג עמ'  241-251).  בשולי הדברים נדפסה  מחדש דעתו של הרב קלופט זצ"ל ובו הוא חוזר מפסקו הקודם ומקבל את הוראות הבטיחות בצה"ל כמות שהן.

תחומין2

על חשיבות התקשורת בין השואל לרב המשיב:

אני מבקש לחשוף בפניכם קטע  שהושמט בעת פרסומו של מכתב "תשובות בעניני שבת בצבא" שהשיב הרב יהודה זרחיה סגל זצ"ל. המכתב  פורסם על ידי בגיליון "המעין" האחרון (תשרי תשע"ג) לזכרו של חברי הרב אהוד ברזילי. במכתב הרב סגל עונה על שלש שאלות שנשאל על ידי הרב אהוד בעת היותו משרת בצבא כחייל במסגרת "הסדר מרכז הרב". מכתב השאלות לא נמצא לפנינו ועל כן רק מתוך עיון בתשובה –  אפשר לשער מה היתה השאלה.

סגל3א

לצפיה במכתב המקורי  ראה כאן.

במאמר ב"המעין" מצויינות שתי שאלות:

1. האם מותר לשאת נשק בצבא במקום שאין עירוב.

2. שאלות המתעוררות עקב שירות עם  חיילים חילוניים, שמחללים שבת בעבודות המטבח.

בגיליון "המעיין" פרסמנו רק  חלק מהאגרת. הרב נשאל וענה על שלש שאלות ואנחנו פרסמנו רק שתיים. חסרה שם  תשובה ב)  לפי סדר אגרת התשובה.

מה היתה הסיבה שהביאה אותנו "לעשות צנזורה" ?

להערכתנו, כנראה חלה כאן אי הבנה בין השואל והרב ולכן תשובתו לא היתה ממוקדת.

כאן אני חושף את החלק שלא פורסם, המתחיל  בצילום בשורה הראשונה במילים:  ב) בהקשר לשאלה…

שאלה ב)

שאלה ב)

להלן נוסח הכתוב בצילום לעיל:

ב) בהקשר לשאלה: "הרי  נוכל להשאיר אגוזים כדי להשתמש ברובה לצורך אפוד"

לא פירשת דבריך. אם כוונתך לאגוזים משום הפסד אוכלים, הרי מפורש בברכות נ' ע"ב

במידי דלא ממאיס שרי ופרש"י "רמון ואגוז וכל דבר קשה" (כיון שהקליפה מגינה) ועי'

באו"ח סי' ק"ס סי"ב ובסי' קע"א ס"א מפורש באגוז דשרי ע"ש.

ואם השאלה על ההוצאה בשבת , כשהאפוד הוא הרובה, הנה לכאורה לא ברור אם חגורה

כזו כשהרובה בארכו הגדול הרבה יותר מרוחב גופו של אדם נחשב כאפוד, (ולא דומה לחפץ אחר

הנכנס בתור אפוד וחגור) וידידי הגר"ש טנא הסכים שזה קצת ספק, אבל לחייל בצירוף

ד' העה"ש הנ"ל יש להתיר בתור אפוד (והבנתי שהסכים להנ"ל).

 הרב הסתפק מה רצה השואל ("לא פרשת דבריך") ומעלה שתי אפשרויות:  האם היתה לו בעיה עם הפסד האגוזים (בל תשחית?) או שנקודת המבט שלו היא על טלטול הרובה אגב חגורתו?

כששיתפתי את  עורך "המעין" הרב יואל קטן נר"ו בחוסר הבהירות הנ"ל, השיב לי :

נדמה לי שהרב אהוד זצ"ל רצה להקל בנשק בדין מוקצה ע"י פטנט שישאירו אגוזים שאת קליפתם ישברו בעזרת הנשק כך שהוא יהיה כלי שמלאכתו להיתר ולאיסור ולא תהיה בו בעיית מוקצה. אני לא בטוח שאני צודק, ובכל מקרה גם התשובה לא ברורה.

ברור הוא, שאם הרב אהוד היה נזקק לשירותיו של "רב צבאי" על אתר,  היה קל לו להסביר את כוונותיו, על בסיס שפה צה"לית משותפת.

ראויים לחתום את רשימתנו בדבריו הברורים של הרב סגל בסוף אגרת תשובתו.

ואני חוזר לזרזך להתייעץ עם הרבנות הצבאית היטיב, ולא ללחוץ עליהם בשום דבר, כיון שיש לכבד את המרא דאתרא כידוע, ובפרט שיש כאן מסורת צבאית מכובדת ע"י רבנים גאונים כמו הגר"ש גורן ואחריו הרב ר' גד נבון שליט"א וגם בתוך הרבנות רבו ת"ח גדולי תורה.

צילום המכתב3

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

נא פנה אלינו rambaml1@gmail.com

Read Full Post »

Older Posts »

%d בלוגרים אהבו את זה: