המיוחד במעשה הכיור שהיה מצופה מראות שתרמו הנשים משלהן.
מפרשי המקרא (רש"י, אבן עזרא) טורחים לבאר מדוע השתמשו דווקא בהן.
המראה ביהדות מיוחד לשימוש הנשים בדווקא. נציין לתשובה שכתב הרב יצחק זילברשטיין נר"ו בספרו "טובך יביעו" על העמדת מראה בחדר מדרגות כאן.
מראות הצובאות הוא גם השם שבחר הרב משה אלשיך לפירושו לספרי הנביאים.
האלשיך הקדוש היה מחכמי צפת בתפארתה, תלמיד מרן ר' יוסף קארו ורבו של רבי חיים ויטאל. היה דיין, ראש ישיבה ודרשן. איש אשכולות. ידועים פירושיו לכל ספרי התנ"ך, שנדפסו במהדורות רבות.
שער מהדורת זולקווא תקטו 1755. עותק ספריית הרמב"ם
שער מהדורת אופיבך תע"ט 1711. עותק ספריית הרמב"ם
רבי משה אלשיך השתמש בשמות שונים לספריו. בספר "ירים משה", פירושו של האלשיך לפרקי אבות, דפוס פיורדא תקכ"ד 1764, המביא לבית הדפוס טרח ומצא שאפשר להקביל 12 שמותיו של משה רבינו לשמות הספרים.
שער מהדורת פיורדא תקכ"ד 1764. עותק ספריית הרמב"ם
הנה הם לפניכם:
משה / תורת משה. נתנאל / שושנת העמקים. שמעיה / עיני משה. אבי סוכו / דברים נחומים. אבי זנוח / הדברים טובים. חבר / משאת משה. יקותיאל / מראות הצובאות. טוביה / רוממות אל. ירד / רב פנינים. אבי גרר / חלקת מחוקק. בן בתיה / חבצלת השרון. בן עמרם / ירים משה.
לכל צמד הוצמד פירוש כפי שתראו בדף המצולם. נצטט את שכתב על "מראות הצובאות".
יקותיאל נקרא מרע"ה (משה רבינו עליו השלום) על שקוו ישראל לאל בנדבת המשכן ומכל הנדבה חיבב ה' מראות הצובאות.
למדנו שדווקא תרומת הנשים היתה חביבה ביותר לפני ה' ורק היא זכתה לציון מפורש בפרשת "ויקהל".
שבת שלום
אבישי
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה בהקדם.
יום פטירתו של מנהלה הראשון של הספריה הרב ראובן מרגליות חל בתאריך ז' אלול. ר' ראובן זצ"ל היה בקי נפלא בנגלה ובנסתר ומחבר ספרים מעוררי פליאה בהיקפם.
הספריה שלנו קיבלה את התהודה והתהילה שלה הודות לר' ראובן. "הספריה של רב' ראובן מרגוליס" בפי הוותיקים.
לפניכם הקדשה שקיבל ובה תמצית אישיותו הספרנית.
כותב ההקדשה דוצנט חיים ליפשיץ, היה אסיר ציון, ממייסדי "חוג הראי"ה", ומפקח ארצי לתרבות תורנית.
ב"ה לספריית הרמב"ם
ולנשר הגדול המרחף עפ"נ אוצר הספרים,
צנא דמלא ספרא (=סל מלא ספרים)
הגאון מוה"ר ראובן מרגליות שליט"א
בהדרת כבוד ויקר
חיים ליפשיץ
ת"א-יפו
אור לכז בשבט תש"ך
ב.
השבוע מלאו 50 שנה לפטירתו של רבי ראובן זצ"ל. ידוע הפולמוס שהיה לו בשנת תש"א (1941) עם פרופ' גרשם שלום לאחר שהאחרון פרסם על "שבתאותו" של ר' יהונתן אייבשיץ. נאמתי וכתבתי על כך בעבר כאן.
לפניכם שתי טיוטות של רשימות בכתב ידו של ר' ראובן מאותם ימים ובהן ביטויים בחריפות יתירה ובזלזול רב כנגד פרופסור גרשם שלום. לא קל היה לי לפרסם זאת, ואולי אני טועה.
מר' חנניה ויינברגר, בן אחותו של ר' ראובן, שמעתי כי השניים השלימו ביניהם וג"ש אף ביקר בביתו של רא"מ.
בטיוטא הראשונה הרב מרגליות מראה את חוסר הידע של גרשם שלום במקורות והסתמכותו על ספרי עזר.
עמוד 1.
הפרופיסור לקבלה ופעולתו המדעית
יושב לו פרופיסור בהר הצופים ומגיד בכל סמסטר אי אלה דפים "זוהר" לפני חצי תריסר בחורים ובחורות שנרשמו ללמוד "קאבאלא", חוק הוא באוניברסיטה כי כל מתלמד מוכרח להרשם בכמה מחלקות למען קבל תעודת גמר ומגיסטר, בחרו אחדים מהסטודנטים-ות את הרע במיעוטו ונרשמו במקצוע שאין מתעניין בו, והפרופיסור ושומעיו משתעמים. זה שנים שהוא מחפש נושא לקנות בו עולמו בספרות, נוהג שבעולם כל בוגר באוניברסיטה כותב איזה דיסרטציה מחקר על איזה נושא לשם קבלת התואר, אבל פרופיסור כבר ילך לפניו שמו שרכש ע"י עבודות מקיפות במקצועו, ספרים רבי הערך נכס לדורות. הפרופיסור שלנו עודנו מתכונן לכך, כבר הכין אפילו כרטיסיה מילולית הזוהר, למען יוכל למצוא מאמר הנצרך לו ע"י המון פתקאות שהוכנו, אבל עוד לא הומצא המפתח להפתקאות עצמן, וביחוד הלוא אי אפשר לאכות נהמא בנהמא נחוצה קונקורדנציה תלמודית ומדרשית אז אפשר שימצא איזה הקבלה, בלעדה איך אפשר לנסות לכתוב איזה דבר… שהלב יודע מרת נפשו כי אינו לא במקרא ולא בתלמוד. ספרי עזר מצויים אמנם למדי בספרייתו אבל כמו… להפרופיסור אינו מוצא אשר יבקש, פתגמי התלמוד נרשמו בלשון זר לו עד אשר אינו יודע איך לחפש אותם, וגם במעט שיעלה אחרי חפש מחופש גם בו אינו בוטח, מפחד הוא מעין רואים, יודע הוא נפש קוראיו כי בקבלה הוא יכול להגיד להם ככל העולה על רוחו בבטחון גמור שאיש לא יבקר אחריו, תלמידי חכמים שיודעים פרק בקבלה הן לא יטפלו בדבריו, חבריו באוניברסיטה מפחדים להכנס לעולם המסתוריןואינם מתעניינים בתגליותיו, אבל כשינסה כוחו בעבודה הזקוקה להשוואות מתלמוד ומדרש מפחד הוא כי יראו עד היכן אי ידיעתו מגעת וידינו קל וחומר בעצמם, אם בנגלה כך בנסתר לא כל שכן–
ובכן סבב לו הפרופפיסור בספריות העולם והעתיק אי-אלה קטעים מכתבי יד, שברובם לא היה חסרון כלל לספרות ולמדע היהדות אלמלי נשארו גם הלאה בגניזות, כבוד מחברי הקקטעים במקומם מונח אבל כמותם רבים הם בספרי קבלה מודפסים, הסיכום המחודש על יסוד הקטעים שפרסם הוא קטן ודל, וההערות המועטות שהואיל לצרף להטכסטים [המשך בעמוד 2] על פי ספרי עזר המה מלאים שבושים גסים ומגוחכים…
עמוד 3.
ומקוצר יד לתת עבודה יסודית בקבלה פנה – ובצדק – לפרשה אחרת, לתנועת "שבתי צבי", ובאמת מעט מאד אשר אנחנו יודעים על מהות הכת ההיא והשקפת עולמה, הקרובים אליה בזמן השתדלו להכיח אותה ולא הרבו לדבר על יסודיה והלך נפשה רק על תעלוליהם ומשיבותיהם, ובכן החומר בכת"י אשר בספריות הוא מעניין, אבל מי שאיננו חושב להיות רק מו"ל כי אם שהפרסום מכת"י יחשב כעבודה מדעית הרי צריך להיות בקי קצת בספרות שממנה נשאבו הציטטות שבכת"י. והנה הדפיס הפרופ. בקובץ על יד ב (סדרה חדשה, ירושלים תרצ"ז) אגרת מגן אברהם מארץ המערב שחוברה כנראה [?] בידי אברהם מיכאל קרדוזו, בהקדמתו הקצרה הוא אומר מכיון שהספר נכתב בטעם יפה ובבהירות רבה לא הארכתי בביאורים והסתפקתי בציון מקורותיו בדברי רז"ל, כדאי לבחון שנים שלשה עמודים ולראות איך נעשתה המלאכה. בעמ' מ: כאשר זה מפורסם באמרם ז"ל אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליה מלמעלה, ומציין הפרופ. "חולין צ"ז ב" והנה בחולין צ"ז מדובר בהלכות רבות בענין ביטול בששים, מין במינו, כבוש כמבושל ועוד, אבל אין שם זכר למאמר אגדי זה, אין זאת אומרת שאין מאמר כזה בתלמוד, ישנו וישנו במסכת זו אלא בדף ז' ע"ב, אבל כיצד בא הפרופיסור לציון זה "חולין צ"ז ע"ב" [?] פתחתי הספר אוצר לשון חכמים של פערלא ע' 29 והנה במספר 351 מצויין לנכון חולין צ"ז: ובכן נפתרה חידת הבקיאות. לעומת זה באותו עמוד: דהא קיימא לן דלא עביד קוב"ה ניסא לשקרא, פה אין כבר כל ציון, יכולים אנו לתאר לנו יגיעת המו"ל בחפשו בספרי עזר ערך "קיימא לן" "לא" "דלא" וכמוהם, יגע ולא מצא, אלא שלא עלתה על דעתו שבמקור הדברים נאמרים בלשון תמיה "עביד הקב"ה ניסא לשקרא?" ברכות נ"ח ע"א…
בטיוטא השניה, בדפים הבאים, נפגש עםהמשך הפולמוס סביב השבתאות. ג"ש טען שרבי יהונתן אייבשיץ היה שבתאי נסתר. כנגדו כתב רא"מ קונטרס שהפריך את ראיותיו. בעקבות זאת פורסם ע"י ג"ש קונטרס תגובה חריף בשם "לקט מרגליות". בטיוטא זאת ישנה תגובה ל"לקט מרגליות" של ג"ש.
משום מה, טיוטא זאת, בכתב ידו של ר' ראובן מרגליות, נכתבה בגוף שלישי.
קטעים מתוך טיוטא ראשונה מצאתי בחבור "לפולמוס המחודש על שבתאותו של רבי יונתן אייבשיץ" (ירושלים תש"ב 1942) מאת א. השילוני, הוא יצחק רפאל. החיבור הנ"ל מצדד ברב מרגליות וכנגד גרשם שלום. ברור שיצחק רפאל ראה טיוטות אלו ואף העתיק מהם. וצריך עוד להתיישב ולהתבונן בדבר.
דוגמא לדבר מסוף חבורו של יצחק רפאל מצולם הדף הבא, שזהה לנוסח בעמ' 3 בקונטרס כתב היד לעיל.
שבת שלום
אבישי
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה בהקדם.
בתוך מרחב ספריית הרמב"ם מותקנות עמדות בהן מוצפנים חלקי פאזל של "כתר ארם צובא". על מנת להצליח במשימה ולפתור את סודו של ה"כתר" – נדרשים שיתוף פעולה וחשיבה מחוץ לקופסא.
למי מיועד המשחק ?
לבני הנעורים, למי שצעיר ברוחו. בין גילים 90-9.
מתאים לקייטנות הורים, למשפחות, לבני/בנות בר מצווה, לחברה' שמחפשים אתגר.
פרשת מי מריבה, שבעטיה לא נכנס משה לארץ ישראל, זכתה לפירושים רבים.
רבי אפרים מלונטשיץ בפירושו "כלי יקר" על אתר מוצא מקום למשנה חינוכית היפה לשעה ולדורות. כשמדובר בנוער בוגר אז טוב להגיד מוסר מאשר להכות. שכנוע עדיף על איום.
בספריית הרמב"ם בשער עותק ספר "נועם ירושלמי", וילנא תרכ"ו 1866, מופיע חותמת עגולה מיוחדת.
מפני שייכותה העקיפה למייסד תנועת המוסר היא מובאת כאן.
וכך נוסח הכיתוב בה:
בעיגול החיצוני.
שייך לרב ומ"ץ מיכל פיינשטיין ולבהמ"ד שלו
בעיגול הפנימי.
הס' לבה"כ שזכה בדין
במרכז החותמת.
בזארעצי בווילנא
חותמת זו הופיעה גם בקטלוג בית המכירות "אור הגנוז" כאן.
בחותמת זו מידע על דמות רבנית ועל בית מדרש ובית כנסת מיוחדים.
על הרב מיכל פיינשטין.
ר' מיכל פיינשטיין שימש כמורה צדק (מו"ץ) בוילנה במשך כעשרים שנה, לאחר מכן היגר לארה"ב, שם שימש ברבנות עד פטירתו בשנת תרפ"א (1921). כך הוא נוסח מצבתו:
2. על בית הכנסת בזארעצי בווילנא
באתר www.uzupiorespublika.com מופיעה תמונת בית הכנסת בזארעצי (כיום) וסיפור המקום. הרי הם לפניכם:
זרצ'ה הוא אחד הפרברים העתיקים ביותר של וילנה, שמופיע במקורות הכתובים כבר במאה ה-15. על פי מפקד הבתים משנת 1887 היו בזרצ'ה 80 בניינים בבעלות היהודים. בשל הצפיפות בבית הקברות היהודי הישן בשניפישוק בשנת 1829 נרכשה חלקת אדמה לבית העלמין היהודי החדש בפאתי זרצ'ה. במקום זה (ברחוב אוז'ופיו 36 ו-38) על המדרון של נחל וילניה עד 1840 היה בית הכנסת מעץ וממול בכיכר היה שוק של זרצ'ה. באותו המקום בשנת 1841 נבנה בית הכנסת החדש מאבן בעל קומה אחת. בשנת 1915 בו הותקן חשמל. לבית הכנסת זה הייתה חשיבות מיוחדת ליהודי וילנה.
כאן הרב המפורסם ישראל סלנטר (1883-1810), מייסד תנועת המוסר, הקים את הישיבה בווילנה ובין השנים 1849-1840 היה מנחה הישיבה. המונח מוסר פירושו לחיות וללמוד באופן חרוץ ביותר על פי הכללים והחוקים של היהדות. תנועת המוסר יצרה שיטות חינוכיות להשתלמות האדם הרוחנית.
בשנת 1846 בזמן שהותו בווילנה ביקר בבית הכנסת זה סר מוזס (משה) מונטפיורי, ברון ובנקאי אנגלי, הנדבן והשדלן הגדול שהקדיש את חייו לסיוע ליהודים בכל העולם.
הדרך מהרובע היהודי של וילנה לבית העלמין של זרצ'ה היה לאורך רחובות אוז'ופיו וקריביו הנוכחיים, אותו היו מכנים כ"דרך המתים". תהלוכות הלוויה היו עוצרות ליד בית הכנסת זה כדי לכבד את זכרו הנפטר. מכאן את בני הקהילה המכובדים ביותר היו נושאים על הידיים. משנת הקמת בית הקברות של זרצ'ה ב-1830 ועד 1939 נקברו בו על פי הערכה מעל 70 אלף איש.
בית הכנסת של זרצ'ה הוא מקום התרחשות העלילה העיקרי של רומן "העגונה" של חיים גראדה, סופר האידיש, יליד וילנה, אחד מגדולי סופרי היידיש של המאה העשרים.
בזמן כיבוש ליטא הנאצי בשנת 1941 בית הכנסת נסגר וב-1942 נהרס קשות. אחרי המלחמה בתקופה הסובייטית המבנה שוחזר אבל כבר כבית דירות. ב-2012 נערכו חפירות ארכיאולוגיות של המקום, ולאחר מכן שינו את המבנה לבית פרטי. בפנים נשמרו כמה שרידים של עיטור קירות בית הכנסת. רוב היהודים של זרצ'ה נספו בשואה.
הזיכרון ההיסטורי של בית הכנסת של זרצ'ה נתמך ונשמר על ידי קהילת אוז'ופיס וממשלת רפובליקת 2020 (C)ליטא.
אף כיום נשמר בזארעצי אשר בווילנא כבוד ליהודי המקום. ובשלטים בכניסה למקום מופיעה גם שפת האידיש.
עדיין נשארו לי שאלות פתוחות.
1.האם בית הכנסת, שבו החלה פעילותו הפומבית של הרב ישראל סלנטר, מייסד תנועת המוסר – הוא אותו מקום המופיע בחותמת ושבו כיהן הרב מיכל פיינשטין זצ"ל ?
2. "הס' [=הסמוך?] לבה"כ שזכה בדין". מה הכוונה שזכה בדין ?
שבת שלום
אבישי
נ.ב. תודה לרעי חנוך גוטליב על השותפות בבלוגי.
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה בהקדם.
עם הספר 