Feeds:
רשומות
תגובות

Posts Tagged ‘ספריית הרמב"ם’

בע"ה

"השם יעזור": על הקשר בין גוף ונפש

רשימה לפרשת במדבר וליום ירושלים

כוחות הגוף מתרוממים על ידי רוח גדולה ותעצומות נפש.

יש לכך דוגמאות רבות. ברשימתנו נביא שתים מהן. אחת מפרשת השבוע והשניה סיפור ירושלמי.

1. 

"ופקדת אלעזר בן אהרן הכהן, שמן המאור וקטרת הסמים ומנחת התמיד ושמן המשחה…"                   

                                                                               (פרק ד פסוק טז)

בעת נדודי ישראל במדבר היתה חלוקת תפקידים בין משפחות הלויים על נשיאת המשכן וכליו.

התורה מציינת שבאחריותו האישית של אלעזר הכהן היו החפצים הבאים: שמן המאור, קטורת הסמים, מנחת התמיד ושמן המשחה.

האם הוא נשא אותם בעצמו ?

ר' משה בן נחמן, בפירושו לתורה, מביא בשם הירושלמי, שאכן זו היתה מטלה אישית.

ממשיך הרמב"ן ושואל הלא "יהא משא גדול… כי הקטורת שס"ה מנה… ושמן המאור לשנה שלמה רב  מאד קפ"ג לוגין*… ומנחת התמיד לא ידענו לכמה ימים ישא ממנה" ואם כן איך ייתכן שאלעזר הכהן סחב כל זאת לבדו?

{* משקל הקטורת (365X0.425) = מאה וחמישים וחמשה (155) ק"ג. משקל השמן (183X0.345X0.92)  = חמישים ושמונה (58) ק"ג. הערכים הם לפי ספר "מדות ושעורי תורה" לר' חיים בניש, כאשר במחלוקת בשיעורים נבחרו המידות הנמוכות.}

עונה הרמב"ן: "אבל היה אלעזר חזק ואמיץ כיעקב אבינו וכן משה רבינו ואהרן אחיו, וקוי ה' יחליפו כח".

 

היכולת הפיזית היא תוצאה מגבורה רוחנית. "קוֹיֵ יְהוָה יַחֲלִיפוּ כֹחַ" (ישעיהו מ, לא).

2. 

ד"ר ברנהרד נוימן היה מהרופאים הראשונים בירושלים. הוא הקים את בית חולים "מאיר דה רוטשילד" בשנת 1854. כשחזר לאירופה הוציא לאור בשנת 1877 את ספרו ""עיר הקודש ויושבי-בה", ובו סיכם את תקופת שהייתו בירושלים. הספר נכתב בגרמנית  וחלקים ממנו תורגמו לעברית ויצאו לאור כספרון דק בהוצאת מוסד הרב קוק בשנת תש"ט (1949).

ד"ר נוימן מתאר מקרה שהיה בטיפולו על  ישיש ירושלמי שנדר לצום ששה ימים רצופים, ממוצאי שבת ועד ערב שבת, ללא אכילה וללא שתיה. הוא עמד בנדרו  ולא הזיק לו הצום לבריאותו.

 

"השם יעזור". אמר אותו ישיש ירושלמי.

"וְקוֹיֵ יְ-הוָה יַחֲלִיפוּ כֹחַ, יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים, יָרוּצוּ וְלֹא יִיגָעוּ, יֵלְכוּ וְלֹא יִיעָפוּ" . אמר הנביא ישעיהו.

ושניהם כיוונו לדבר אחד.

שבת שלום

אבישי

 


ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

נא פנה אלינו rambaml1@gmail.com

Read Full Post »

בע"ה

"אם בחוקותי תלכו" – שתהיו עמלים בתורה (רש"י)

רשימה לפרשת בהר-בחוקותי

שאלת שכר הלימוד בבתי המדרש העסיקה את חכמינו מאז  ורלוונטית גם לימינו.

האם שערי בית המדרש ייסגרו בפני מי שאין ביכולתו הכספית לשלם שכר לימוד לו או לילדיו ?

בגנזי ספריית "בית אריאלה" נמצא המכתב הבא. תאריך כתיבתו הוא שנת תש"ו (1946).

אז ישיבת בני עקיבא בכפר הרא"ה היתה בראשית דרכה. הישיבה שילבה לימודי קודש עם עבודת האדמה.

הנמען: ראש הישיבה הרב משה צבי נריה. נריה, כפי כינויו אז, ללא תוארי כבוד.

נשוא המכתב: הנער ידעיה הכהן (אביהם של הרבנים רא"ם, אלישיב, חיים ואביה הכהן ושל אלוף במיל גרשון הכהן) החפץ ללמוד בישיבה.

תוכן המכתב: בן דודו של ידעיה, משה פישר, פונה לרב נריה ומתאר לו, ברגש רב, כיצד ידעיה מגיע אליו בוכה ומבקש את עזרתו להיכנס ללמוד בישיבה, למרות שאין ביד אביו הכסף הדרוש.

 

ב"ה כה' מנ"א תש"ו

מר נריה ה' עמך !

שלום רב לך נריה.

בשעת בקורך אצלנו לא היה סיפק בידי לשוחח אתך. היה הרבה עם לבבי. ואת רצוני זה אני שומר לזכותי להזדמנות הבאה שאי"ה נפגש. אבל עכשיו הנני פונה אליך בקשר לדבר שזעזע אותי וצערני מאד (והייתי עד ראיה לו). היום ביושבי בסמינר עלה אלי ידעיה בעינים דומעות. ובקול חנוק הוא מספר לי שאבא גזר אומר שלא יסע לישיבה והסבה לכך בגלל שאין לאל ידו לשלם. הילד ממש בכה. הוא לא הבין שבגלל סבות כספיות יבצר ממנו ללמוד באותו מקום שזה שנתיים התכונן לו ובצפיה שאין לתארה עברו עליו החדשים האחרונים שבבית הספר. הוא פנה אלי אחרי רוגזו של אבא , שאני איעץ לו מה לעשות. את בקשתו הגדולה מלאתי ע"י שכתבתי לך. ובכן, נריה, בידך הדבר לותר על התשלום של 7 לא"י שיצחק ג. קבע אותו לוינגרטן. ידעתי נאמנה שהוצאה כזאת קשה עליו מאד. אם ידוע לך ששמואל וינגרטן מפרנס גם הורים זקנים וחולים, אף את מצבם הכלכלי בבית ידעתי. קשה לו הדבר מאד. ומה א"כ חטא ידעיה שכל כך רוצה ללמוד. בקשתי היחידה עתה היא שתבין למצב ותחליט אתה מה לעשות. דבר שליצחק ג. קשה לעשות באשר הוא בא כח הישיבה ותו לא. לפי דעתי אין זאת רק שאלת ידעיה במקרה זה אלא בעיה כללית הרבה יותר. בעיה של הורים שאין ביכולתם לשלם את הכל למען חינוך ילדם. בבקשה תתקשר עם (אבי הילד) שמואל וינגרטן ע"מ להוריד מן שכר הלימוד. ואני תקוה שידעיה יוכל ללמוד בישיבתנו.

בתודה למפרע. בב"ח לתו"ע.

תלמידך משה פישר

תשובתו של הרב נריה אינה לפנינו, ולא אדע כיצד נפתרה שאלת המימון.

מה שחשוב הוא המסר. אין דבר העומד בפני הרצון ללמוד תורה, ובפרט לא עיכובים מבחוץ.

שבת שלום

אבישי

 


נספח:

רעי חנוך גוטליב הפנה אותי למסופר על ר' שמואל וינגרטן, אביו של ידעיה, ופועלו באיסוף כסף על מנת לממן את עליית הרב משה צבי נריה (בשם משפחתו הקודם: מנקין) .

סיפור יפה. "כי יש שכר לפעולתך".

מתוך ספר "שחר אורו" עמ' 44.


ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

נא פנה אלינו rambaml1@gmail.com

 

Read Full Post »

  •  בע"ה

"ולא תחללו את שם קדשי, ונקדשתי  בתוך בני ישראל, אני ה' מקדשכם"

במדבר פרק כב פסוק לב

רשימה לפרשת אמור, ערב ל"ג בעומר

דפוס יוהניסבורג (תרי"ט 1859)

אחד מן הוויכוחים המשמעותיים ביהדות הוא בין בעלי האמונה התמימה לאלו הדבקים באמונה הבאה אחרי מחקר.

 בימי הביניים הויכוח היה בין המצדדים בלימודי הפילוסופיה למתנגדים לה, ובתקופות מאוחרות נסב הויכוח סביב השפעות הקבלה ומנהגיה.

בקטגוריה של הספרים המצדדים בקבלה ושוללים את חכמת הפילוסופיה בולט ספרו של רבי אביעד שר שלום באזילה, "אמונת חכמים", שנדפס לראשונה במנטובה בשנת ת"ץ (1730), וזכה למהדורה חדשה רק אשתקד (הוצאת "זכרון אהרן", ירושלים תשע"ו 2016). על מהדורה זו וספיחיה ראו נא כאן בפורום מטפחת ספרים ועיטור סופרים.

בספריית "אחד העם" בבית אריאלה מצאתי עותק "אמונת חכמים" ובו שתי הערות בכתב יד שנכתבו על שוליים שהורחבו במיוחד לצורך זה.

הערה ראשונה נוגעת לאחד המסכימים, נחמיה בן יעקב הכהן, שהסכמתו נשמטה במהדורה החדשה של "זכרון אהרן". האם הוא נחמיה חיון שר"י [=שם רשעים ירקב, כלשון ההערה] השבתאי?

בשאלה זו עסקו בפורום הנ"ל ועל כן אנחנו פטורים מלהרחיב בזאת.

 ההערה השניה ארוכה ופולמוסית.

מתנגדי הפילוסופיה הביאו הוכחה מגירוש ספרד, שדווקא פשוטי העם בעלי האמונה התמימה מסרו את הנפש ולא המירו דתם לעומת השכבה המשכילה שלא עמדה בניסיון.

כך כתב רבי יוסף יעבץ החסיד, ממגורשי ספרד,  בספרו אור החיים וממנו הועתק לספרים רבים. כך גם מוזכרת עדותו  בספר "אמונת חכמים" שלנו.

ומאידך מתנגדי הקבלה הצביעו על שבתי צבי ותלמידיו שהמירו דתם כתוצאה מעיסוק יתר בקבלה והדמיונות שבאו בעקבותיו. לטענה זאת מתייחסת ההערה הבאה.

ההערה מתייחסת לכתוב מתחת לפס המסומן !

רבי אביעד שר שלום מזכיר בספרו לשבח את יעקב בן חיים, שיצא ללחום נגד המצדדים בדעה ש"קרי" ו"כתיב" בחומש נובעים מספקות שהיו לפני אנשי כנסת הגדולה.

הוא עצמו מתאר את יעקב בן חיים "והוא היה בקי מאד בגמרא ובפוסקים ובסתרי תורה".

שורה זו מסומנת בטקסט בקו עליון.

מעשה באחד שקרא כמו שהיא כתובה בפני גדולי הדור הרבנים ה"ר יצחק אבוהב וה"ר אברהם ואלאנסי וה"ר שמואל ואלאנסי  בנו ז"ל והתרו בו שיקרא  כפי המסורת ולא רצה ונדוהו והורידוהו מהתיבה עכ"ל. והנה המעיינים בפילוסופיאה כחשו כל זה ועמד להלחם כנגדם כמהר"ר יעקב בן חיים והוא היה בקי מאד בגמרא ובפוסקים ובסתרי התורה ג"כ…

אבל מה נעשה ואנחנו יודעים שאותו יעקב בן חיים, שהיה מגיה הראשון של מקראות גדולות, בסוף ימיו המיר את דתו?

[על כך קראו במאמרו המלומד של פרופ' יעקב שמואל שפיגל הי"ו על "הכיצד מוזכר אלישע בן אבויה במשנה והעיון בספר שמחברו יצא לתרבות רעה", קובץ מאורות ליהודה (אלקנה, תשע"ב) עמ' 395 ואילך]

כאן מצא בעליו של הספר מקום  לגבות את חובו והעיר בחריפות:

האיש הזה הבקי בסתרי תורה ומקנא לכבוד בעלי התלמוד  אשר טרח המחבר להעתיק כל לשונו למען נלך באורחותיו ולא בארחות הרד"ק האפודי והר"י אברבנאל ויתר  הפילוסופים החולקים על חז"ל. האיש הזה היה מגיה בבית דפוס  של הנוצרי דניאל בומבורגי בוויניצאה ואחרי שהדפיס שם מקראות גדולות המיר את דתו ועתה אם  ממגורשי ספרד המירו את דתם רק אלה שלמדו פילוסופיא (כמו שכתב המחבר בפרק הקודם) ומדוע זה עשה החסיד הזה הבקי בסתרי תורה ולא בפילוסופיא ואולי ע"פ הסוד כשבתי צבי ותלמידיו ! – זה פרי האמונה הטפלה של המחבר החכם !!

כנראה שהוכחה אמפירית אין לנו. הניסיון מוכיח שיש  הצלחות גדולות וגם כישלונות מועטים בשתי הדרכים.

לפיכך, הוויכוח חוזר לדפי הספר.

ל"ג שמח

שבת שלום

אבישי


נספח:

חלופי מכתבים עם מכובדי, פרופסור בנימין בראון.

1.
שלום אבישי,
אולי תמצא עניין במאמר ישן שלי, מצ"ב.
שבת שלום,
בני

2. 

למכובדי, שלום וברכה .
קראתי את מאמרך ובוודאי אשוב ואשנה. במאמרך אתה מעמיד מול האמונה התמימה את אמונת הדעת המפוצלת לשניים: הפילוסופיה והקבלה. אני ברשימתי העמדתי את הקבלה בצד האמונה התמימה וכנגדם את הגישה המחקרית – פילוסופית.
מהמעט שאני מבין, הקבלה כשמה מחייבת את הלומד לקבל. כלומר ההתבטלות בפני מסורת הקבלה הוא  תנאי לכל לימוד שכזה.
אמנם לא רציתי לעמת את האדם החוקר מול הקבלה ולכן כתבתי ברשימתי שהויכוח הוא על מנהגי הקבלה והשפעותיה ולא על עצם המסורת הקבלית.  מתנגדי הקבלה עליהם כתבתי אינם המשכילים החילונים של מהפכת ההשכלה אלא תלמידי חכמים מאמינים כדוגמת הנודע ביהודה.
אשמח לשמוע את דעתך בכל עת.
שבת שלום
אבישי
3.  
שלום אבישי,
כדעתך טען באזני גם ידיד שלי לפני שנים. אני בהחלט מבין את ההגיון של עמדה זו. מדובר בשני חתכים של חלוקה, שבכל אחד מהם הגיון אחר: החתך שלפי מקורות האמונה (חושים ושכל לעומת 'קבלה' או מסורת) והחתך שלפי 'אופי' האמונה: אמונה שיש לה תמונת עולם כוללת או  אמונה המוותרת על כך.
שבת שלום,
בני
4. 

תודה. הרבה למדתי ממאמרך.

שבת שלום
אבישי

————————————–

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

נא פנה אלינו rambaml1@gmail.com

 

Read Full Post »

בע"ה

 

קדושים תהיו – כי קדוש אני ה' אלקיכם.

[ויקרא, פרק יט פסוק א]

רשימה לפרשת אחרי מות – קדושים

קדושים תהיו  – הרי זו כותרת לפרשה כולה, שהיא מרובה במצוות.

כפי שאומר הרשב"ם על הפסוק הזה:  "מפני שהרבה במצוות, הוזהרו להתקדש ולשמור".

כל המצוי בענייני עיתונים וכתבי עת יודע שהכותרת היא זכותו הבלעדית של העורך, כי כותרת טובה מושכת את עין הקורא.

לאחרונה רעשה הארץ על "פקודת השירות המשותף", שעסקה בשילוב נשים ביחידות לוחמות בצה"ל.

דברים בעל פה נשא הרב צבי ישראל טאו, נשיא ישיבת הר המור, בנידון זה. הם הועלו על הכתב בחוברת דקה ופוזרו בין הישיבות בהפצה פנימית. חוברת אחת הגיעה אלי לפני כחודשיים דרך בני שלומד בישיבת מצפה רמון. כותרת החוברת היתה:

עמוד הענן משלים לעמוד האש

על תהליכים  העוברים על החברה הישראלית 

ועל צה"ל מתוך המבט של הארת הגאולה.

כותרת עניינית. התוכן פולמוסי וחריף אך נקודת המבט היא של הארת הגאולה

שער החוברת

בהקדמה לחוברת מובאת ציטטה מדברי הרב קוק זצ"ל, הרואה גם בחושך (עמוד הענן) חלק מתהליך של הופעת האור (עמוד האש).

כשהנושא עלה לדיון ציבורי הוקם מטה הסברה. אחת מפעולותיו היתה הפצת החוברת הנ"ל לציבור הרחב.

אותה חוברת בדיוק, מילה במילה, חולקה באלפי עותקים בבתי הכנסת ברחבי הארץ.

אותה חוברת – אך בשינוי קל. הוחלף דף השער.

הכותרת המקורית, על עמוד הענן המשלים לעמוד האש, נדחקה פנימה לעמוד 2 ובמקומה נוסחה כותרת חדשה.

האם צדקו המפרסמים? האם עשו צדק עם מטרת החוברת?

האם הכותרת מקדשת את המטרה?

שער החוברת

לצפיה בחוברת ראו נא כאן.

שבת שלום

אבישי

Read Full Post »

בע"ה

האם יש חבור בלתי ידוע בהלכות כלאיים לח"נ ביאליק ולנחום סוקולוב ?

(ליום העצמאות)

אם מותר לי למצות במשפט אחד את ההתנגדות החרדית לציונות, אנסח זאת כך: הציונות היא המשך של תנועת ההשכלה, ושתיהן רוצות לחלן (מלשון חולין) את העם היהודי !

אכן רבים מנושאי דגלה של הציונות וממנהיגיה באו מבתים דתיים ובחלקם גם קיבלו חינוך תורני-ישיבתי אך לא שמרו על אורח חיים דתי במשך חייהם.

לפני חג פסח ביקרתי בביתו של ידיד, תלמיד חכם ומשפטן, שהוציא מביתו סך גדול של ספרים וחוברות ודליתי משם פריטים שחסרים לנו. ביניהם מצאתי חוברת דקיקה ובה שיחה של הרב שלמה קורח, רב העיר – הספרדי – של בני ברק. עלעול בחוברת העלה חשד ל"מציאה" של חיבור לא ידוע.

בדבריו על צורת הישיבות בימינו, שהושפעה מהמאבק ברוחות ההשכלה שנשבו מחוץ להן, מעיד בעדות אישית על קונטרס שראה במו עיניו.

"אגלה לכם משהו מבהיל. אחד שמעתי מרבותי ואחד ראיתי במו עיני. מה ששמעתי היו כאלה שחיברו ספרים ועזבו את היהדות, הספרים האלו נמצאים אפילו בספריות של ישיבות כמו ישיבת פוניבז'. לפני ארבעים שנה לקחתי קונטרס גדול בהלכות כלאיים וקראתי בו. מרוב שהיה עמוק, למדתי. כשאני מגיע לחתימה מי כתב את זה, חשכו עיני לראות שהיו אלה ביאליק וסוקולוב. נכנסתי להלם. הם היו למדנים עצומים ועזבו את הישיבות…"

 

 

פירוש קצר לתלמידים על משניות סדר זרעים שהוציא ביאליק (תל אביב, תר"צ – 1930) מצוי אצלנו, אבל על פירוש מעמיק להלכות כלאיים לא שמענו.

האם בספריית ישיבת פוניבז' (אם עודנה קיימת ומתפקדת…) ישנו תיעוד לקונטרס הנ"ל?

בדיקה בקורות חייהם של ח"נ ביאליק ושל נחום סוקולוב מראה שאינן בני אותו גיל, וסוקולוב לא למד כלל בישיבת וולוז'ין כביאליק. האם יש מי שיוכל לבדוק עדות זו מפי הרב קורח בעצמו?

ברשותכם אוסיף מספר מילים על נחום סוקולוב ורקעו התורני.

הוא היה ממעצבי דעת הקהל היהודית במזרח אירופה ונחשב כ"אבי העיתונות העברית המודרנית". בסוף ימיו כיהן כנשיאה החמישי של ההסתדרות הציונית העולמית. נולד בוישוגרוד [פולין] בשנת תרי"ט 1859 – נפטר בלונדון בשנת תרצ"ו 1936. למסעיו והרצאותיו ברחבי העולם היהודי היו מגיעים המונים.

מוצאו ממשפחת רבנים והוא צאצא ישיר לרבי נתן נטע שפירא, בעל "מגלה עמוקות". בצעירותו היה בר אוריין, השקוע בלימוד תורה. (ראה ערכו באנציקלופדיה של תדהר).

סיפור חייו נכתב על יד בנו פלוריאן בספר "אבי, נחום סוקולוב" (ירושלים תש"ל 1970).

התמונה לקוחה מתוך ערכו ב"ויקיפדיה"

הודעה על פטירת ר' נחום סוקולוב. בעמוד השער של עיתון "הירדן". גיליון ר"ח סיון תרצ"ו (1936). תקופת חייו של סוקולוב נפרשה במשך שלושה דורות: דור ההשכלה הנוטה להתבוללות, דור התחיה המדינית ודור הבונים הראשונים ל"בית הלאומי".

להפתעתי, הערותיו הלמדניות של סוקולוב שנכתבו בימי נעוריו על מסכתות קידושין ומנחות נשמרו והן ניתנות לצפיה ב"פרוייקט בן-יהודה". פרוייקט זה מבוסס כולו על עבודת מתנדבים המעלים לרשת את הקלסיקות של הספרות העברית.

לצפיה בכל ההערות הנ"ל בפרוייקט בן-יהודה ראו נא כאן.

ידידי חנוך גוטליב הפנה אותי גם למקור הבא, הקשור לאחרית ימיו.

בעיתון "דבר", בגיליון ליום השלושים לפטירתו, מתואר חדר עבודתו של נחום סוקולוב:

"בין אצטבות (מדפים) מלאות ש"ס וספרים חלוניים בכל השפות עומד שלחן עבודתו"

 

פתחנו באמירה המציגה את אישי הציונות כמי ששנו והעתיקו עצמם מעולמה של תורה לעולמה של ציונות.

נסיים באמונה עזה כי  עת דודים היא לנו, לקרב אבות אל גבורת הבנים והבנים ישובו אל קדושת האבות.

שבת שלום

עצמאות שמח.

אבישי

 

נ.ב.   לעיתים אני מעדכן את הרשימות לאחר הופעתן בעקבות מכתבי קוראים אלי, ומוסיף את הגילויים החדשים שבאו בעקבותיהן.

נא עקבו אחרי הרשימות המתעדכנות באתר. אשמח לקבל מכתבי תגובה מקהל הקוראים.


תגובות:

1.

שלום אבישי.
כתבת "אם מותר לי למצות במשפט אחד את ההתנגדות החרדית לציונות, אנסח זאת כך: הציונות היא המשך של תנועת ההשכלה, ושתיהן רוצות לחלן (מלשון חולין) את העם היהודי !"

האמנם?
וכי אין בפיהם גם טענה שאל לנו לדחוק בגאולה, ושאנו צריכים להיות פסיביים בלבד (בוודאי שחלק מההנהגה החרדית בגולה של לפני מלחמת העולם טענה זאת ולכן נמנעה מלעלות לא"י או לתמוך בתנועות הללו).
האם לא התנגדו לרעיון (של הרב קוק?) שיש עניין גדול בהקמת המדינה על כל חלקיה, הנוהגת בקדושה וברמה מוסרית גבוהה גם בהליכות ה"יום-יום" שיש לכל עם ועם, ושתפקידנו לשמש "אור לגויים" גם, או אולי בעיקר, בנושא הזה?

אריה


השיבותי לו:

שלום

חיכיתי למכתב שכזה. אני בטוח שנמצא בארסנל החרדי טענות מטענות שונות.
ועדיין אני סבור שהמכשול העיקרי הוא על הרצף של תנועת ההשכלה – התנועה הציונית. כלומר  זיהוי המכנה המשותף כסכנה להתבוללות העם היהודי בדרך של אידיאולוגיה חילופית ל"אתה בחרתנו".
כל טוב
אבישי

2. 

באתר הפייסבוק של "אור האורות" היתה התייחסות ארוכה לרשימתי.

(https://www.facebook.com/reiyyaa/posts/1455576124464395)

 להלן ציטוט מתוך האתר ובסופו חילופי מכתבים בין "אור האורות"  וביני.

"הדף היומי" של נשיא ההסתדרות הציונית – נחום סוקולוב
======================================

א.
"האם יש חבור בלתי ידוע בהלכות כלאיים לח"נ ביאליק ולנחום סוקולוב?"
כך פותח הרב אבישי אלבוים את מאמרו החדש בבלוג המצויין שלו 'עם הספר'.

"מצאתי חוברת דקיקה ובה שיחה של הרב שלמה קורח, רב העיר – הספרדי – של בני ברק. עלעול בחוברת העלה חשד ל"מציאה" של חיבור לא ידוע", הוא מציין.

מוסיף אלבוים וכותב: "בדבריו על צורת הישיבות בימינו, שהושפעה מהמאבק ברוחות ההשכלה שנשבו מחוץ להן, מעיד בעדות אישית על קונטרס שראה במו עיניו. וכך אמר הרב רוקח:

"אגלה לכם משהו מבהיל. אחד שמעתי מרבותי ואחד ראיתי במו עיני. מה ששמעתי היו כאלה שחיברו ספרים ועזבו את היהדות, הספרים האלו נמצאים אפילו בספריות של ישיבות כמו ישיבת פוניבז'. לפני ארבעים שנה לקחתי קונטרס גדול בהלכות כלאיים וקראתי בו. מרוב שהיה עמוק, למדתי. כשאני מגיע לחתימה מי כתב את זה, חשכו עיני לראות שהיו אלה ביאליק וסוקולוב. נכנסתי להלם. הם היו למדנים עצומים ועזבו את הישיבות…

ב.
למעשה אין בכך כל חידוש. בארכיוני הספריה הלאומית בירושלים ישנם כתב יד תורניים של נחום סוקולוב!
לגבי אלו של ביאליק – אין צורך להוסיף מילה לכל היודע פרק בתולדות חייו. הלא מבחרותו ועד סוף ימיו היה מחובר למקורות התורניים, עסק בהם, וחיבר מאמרים וספרים תורניים. וכפי שהזכיר מעט הרב אבישי.

ג.
כנראה "החידוש" הוא בכך שנשיא ההסתדרות הציונית, נחום סוקולוב, היה בעברו דתי. כך מבין זאת הרב קורח.
ופה הטעות. השלכת המושגים המגזריים המוכרים כיום, על מציאות שהיתה ואיננה.
סוקולוב, בדומה לרבנים מבני גילו שפעלו בתנועה הציונית, לא היו "חילונים". גם אם הלכו גלויי ראש (ובדרך כלל עם כובע!).

לו היה לי זמן הייתי מביא סיפורים ועדויות מרשימים על זיקתו ליהדות. אבל מספיק שאציין עובדה אחת, מדהימה במשמעותה:
עד יומו האחרון סוקולוב למד דף יומי בגמרא! והוא השתבח בכך בפומבי! קיים אצלי תמליל של נאום שנשא בשנת 1924 ובו הוא מספר כך לפי תומו.

סוקולוב היה איש עמוס לעייפה בעבודת הציבור. סדר יומו כנשיא הההסתדרות הציונית היה צפוף ביותר. ואעפ"כ ראה לעצמו חובה וזכות לפתוח את הבוקר בלימוד גמרא. דווקא גמרא.

וכאמור – זו רק דוגמה אחת. ישנם עוד סיפורים ועדויות על חיבורו העמוק של סוקולוב למסורת, ואין כאן המקום והזמן להאריך בכך.


כתבתי לו:

שלום
יישר כחך.

כרגיל אתה מפתיע בידיעותיך…

שמורה עמי שמועה שקבלתי מר' שמואל אבידור הכהן, כשמצאו את נ"ס בחדר עבודתו והוא ללא רוח חיים היה ש"ס פתוח לפניו. היות ובנו בספרו לא כותב כך וויתרתי על שמועה זו.

אמנם ראיתי שרמ"צ נריה כותב על נ"ס קצת בהסתייגות כמי שלמד תורה בנעוריו ואחר כך…

 

השיב לי:

בקשר לדברי הרב נריה.  ראיתי ואיני זוכר היכן,  את הפרשיה הזו במלואה עם חומר חשוב שאצל הרב נריה  חסר.

 

3.

כתב לי ר' שמריה גרשוני:

א. בהוספות הנצי"ב בכתב ידו לחומשו העמק דבר (ונדפסו ע"י בנו ר' מאיר בר אילן ונוספו כנספח לחומש העמק דבר "הסטנדרטי") הוא כותב פירוש חדש ביחס למיקום הנילוס ומשתמש כראיה בכתבה על החפירות הארכיאולוגיות במצרים. הכתבה (שלה נתן הנצי"ב מראה מקום מדויק) נכתבה ע"י נחום סוקולוב באופן מעמיק המנסה להבין את הפסוקים בתורה לאור חפירות הפירמידות במצרים וסביבתן. הרחבתי על כך במאמרי 'על כתיבת העמק דבר ועל פירוש 'חסידיך'. http://www.machonso.org/uploads/images/12-D-13%2047-56.pdf
ב. מה"מפגשים" שלי איתו, סוקולוב הצטייר לי כ"חילוני", כלשוננו, עם מודעות גדולה למסורת, בדומה לעוד ציונים בני תקופתו שפרקו כל עול, אך לא הפנו עורף.
4. 
כתב לי הרב יהושע וידר:
בעזהש"י
לידידי הרב אבישי שלום וברכה,
בכתבי הרב מובא פעמיים שהרב כינה את סוקולוב בתואר "ר' ", באגרת תש"צ, לבנו הרב צבי יהודה,
ובמאמרי הראיה עמ' 475 בדברים שבעל-פה (שם הזכיר בנשימה אחת את מר אושיסקין ור' נחום
סוקולוב"). לא מסתבר לי שהרב היה מכנה בתואר "ר' " אדם שאיננו שומר תומ"צ.
 בברכה
יהושע
5. 
מכתב שקבלתי משמואל אבנרי, מנהל הארכיון והמחקר בבית ביאליק:

רב אבישי אלבוים משמואל אבנרי – שלום וברכה ויישר כוחך על השפע הטוב שאתה מזכה אותנו באופן קבוע.

 אני נוטה להעריך שארבעים השנים שחלפו מהעת שהרב שלמה קורח קרא את הדברים לבין המועד שסיפר על כך טשטשו בדמיונו את הפרטים לדיוקם וכרכו אצלו לשווא את סוקולב וביאליק בכפיפה אחת. יש לשער שמה שהיה לנגד עיני הרב קורח היה קונטרס נפרד של מסכת כלאיים שפירש וניקד ביאליק, לפני שאיגד את כל מסכתות סדר זרעים שבפירושו והוציא אותן לאור בכרך אחד (בשנת 1932). בתצוגת הקבע של מוזיאון בית ביאליק (שאותה כתבתי וערכתי) מוצגות בין היתר כמה מהמסכתות הנפרדות שפירש ביאליק – ובתוכן גם "כלאיים" – כפי שניתן לראות בתצלום הבא:

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

rambaml1@gmail.com

 

 

Read Full Post »

בע"ה

גדי מקולס

(שיירי חג הפסח)

הרב עזריאל הילדסהיימר היה ממנהיגי יהדות גרמניה ואיש רב פעלים. ספרייתו הפרטית הגדולה שולבה בספריית בית מדרש לרבנים בברלין, אותו ייסד בשנת תרל"ד (1873) וניהל אותו עד יום פטירתו בשנת תרנ"ט (1899) . חלק מספריית הסמינר הגיעה לספריית הרמב"ם באמצעות נכדו, שהיה הספרן האחרון של הסמינר, והצליח להבריח מתחת אפם של הנאצים ימ"ש חלקים נכבדים מהספריה ולהעלותם עמו ארצה.

עותק ספר "גדי מקולס" המצוי אצלנו הוא העותק הפרטי של הרב עזריאל הילדסהיימר. הספר נדפס באלטונא בשנת תק"ל (1770). מחבר הספר העניק אותו לרב עזריאל, כפי שמצויין בשער הספר: "ספר הלז שלח לי הרב המחבר מק"ק נארדין בשנת… הילדעסהיימער". לא הצלחתי לפענח את שנת קבלת הספר המופיעה בהמשך השורה, אך היות והרב עזריאל נולד רק בשנת תק"פ (1820) ובגיל 17 התחיל לימודיו באלטונא, מסתבר שזה אחד הספרים הראשונים באוספו.

תוכן הספר הדק [16 דף] הוא ניסיון לתת פרשנות לפיוט "חד גדיא" המופיע בסוף ההגדה. לפי מחבר הספר, חכמינו 'החביאו' שם את כל סיפור שעבוד עם ישראל בגלויות השונות תחת כל המלכויות ששלטו בעולם: מאשור ובבל, עובר לרומי ואדום, דרך מלכות הישמעאלים… ועד הגאולה השלימה.

בעותק הספריה הגהות ותיקונים בכתב יד. הם אינם בכתב ידו של ר' עזריאל הילדסהיימר, וייתכן וזה כתב ידו של המחבר ר' אברהם אברלי.

בדף הבא תראו שני תיקונים. מצד ימין בשוליים נרשם תיקון מילה בודדת. מצד שמאל למטה ישנו תיקון בחישוב הגימטריה של שם הספר. המחבר מציין ש"גדי מקולס" (253) עולה כמנין שמו "אברהם" (248). לצמצום ההפרש בין שני המנייינים יש לצרף את מניין התיבות [!], כך במקור. לפי התיקון יש לצרף את מניין האותיות של "אברהם" (5) ובכך יושוו המניינים והגימטריה תעלה יפה.

 

מעניינת מאד הערה נוספת הרשומה במקום בו יש דילוג שורות בספר. זה אמצעי ידוע שנקטו בו מדפיסים, באמצעות השארת חלל ריק רמזו כי יש כאן דילוג מחמת צנזורה נוצרית !

בנוסח הספר כתוב על רומא שהיא משולה בפיוט "חד גדיא" לנורא (אש בארמית). אחת הסיבות לכך כי היא שרפה את ספרינו. רומא מזוהה עם מלכות אדום -הוא עשו- כי  משלו בה צאצאיו של צפו בן אליפז בן עשו. כך מסתיימת הפסקה המודפסת:

"ובחורבן הרבה מהם הובאו בשבי לרומא ונוספו על האדומיי' הראשונים שהסיע עצמם משעיר לרומא מזמן צפו אלוף עשו עד חרבן הבית ושמה קבלו אמונתם וכו':"

על זה נוספה הערה הבאה בכתב יד :

"כאן השמיט המדפיס מרגלית טובה מפני  חמת המציק כי הבא[תי?]* ראי' מהתורה […] שלכן הנביא [ל?]קרותו ישו שתום העין"

[* אותיות אלו מחוקות. אם הפענוח נכון, הרי כאן ראיה שמדובר בכתב יד המחבר]

יהי רצון שחמת המציק לא תציק, ובא לציון גואל במהרה בימינו.

שבת שלום

אבישי

———

תגובות:

1.

אבישי,

אינני בטוח שהמחבר שלח את הספר לרב עזריאל הילדסהיימר.

תשווה את הכתב בין השם המצוין בשער למעלה "הק' עזריאל הילדעסהיימער" ל"ספר הלז…"

השנה אולי תקמ"ב, שנתיים אחרי ההוצאה.

תקמ"ב הם האותיות המצוינות בסימון עילי  "בשנת תהי' קיים לי בכ.. (פענוח לא ברור).

ואולי גם ההערות של אותו צד שלישי.

בשורות טובות.

אורי ב.


השיבותי לו:

תודה אורי על ההערות.

כפי שתראה רשום בסוף השורה "הספר הלז… הילדעסהיימער". לדעתי כתב דומה לנכתב בראש.

אולי – בדרך רחוקה –  קיבל אביו של הרב עזריאל ספר זה, ואז השנים מתאימות למה שכתבת.

בנוגע למי כתב את ההערות, גם ציינתי בסוגריים כי ייתכן ובהערה האחרונה כתוב "הבאתי" בגוף ראשון. עיי"ש.

קייץ בריא.
אבישי
——-
2.

בס"ד

תיקון לפיענוח הכת"י.

*כאן השמיט המדפיס מרגלית טובה מפני חמת המציק כי הבא[תי?] ראי' מהתורה […]
שמו של בן פנדירא [ל?]קרותו ישו שתום העין*"
כצ"ל לענ"ד.

בחז"ל (קה"ר י) מכונה ישו בן פנדירא, ע"ש הגוי שאמו זינתה עמו, ואולי התכוון
המחבר שר"ת ו'נאום ה'גבר ש'תום ה'עין – הוא בגימ' ישו.

בידידות ובברכה נאמנה
שלמה יוסף אוביץ
לשעבר חרמון 16 חיפה

————-

3

[כתב לי אברהם יעקב קצנלנבוגן]

נראה שאכן המחבר הוא שכתב את ההגהות, וכפי שראינו שהוא עשה זאת בטופס אחר (או שניים) של הספר.

כאן:
אני משער שזה המחבר:
ראה גם כאן פריט 39
ייתכן שזה אותו עותק שנסחר אח"כ בווינס.

עוד עולה בדעתי דבר כזה:

את הספר הוא ירש מאביו שרשם "הילדסהיימר" פעמיים
ר' עזריאל הוסיף את שמו "עזריאל" ולכן העיין נראית שונה.
שבת שלום
——————
השבתי לו:
נהדר !!!
אבישי
——————
4.

אבישי, שלום וברכה.

הכתבה מאד מענינת, ויש לי מספר הערות.

א.     הכיתוב על שער הספר אינו באותו כתב יד של חתימת רבי עזריאל שבראש העמוד, כך גם לפי פיענוח הכיתוב במילואו. כנראה נרשם ע"י בעלים קודמים.

ב.     פיענוח הרישום הוא: "ספר הלז שלח לי הרב המחבר  מק"ק נארזין בשנת ת'הי' ק'יים' לי ז'כרונו לשיבה ???"  הסימונים על גבי האותיות מראים על השנה תקמ"ז.

ג.      לפי סגנון ההערות אכן נראה כי מתחת יד המחבר יצאו.

ד.      סיומה של ההערה המענינת הוא כך: "הבאתי ראיה מהתורה שמו של בן פנדירא קרותו ישו שתום העין". כנראה שלפני המילה 'קרותו' (ואולי גם לפני 'שתום') היתה אות או מילה נוספת שנחתכה בעת הכריכה.

כל טוב

ח.

 


ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

rambaml1@gmail.com

Read Full Post »

בע"ה

לאן נעלמו הציורים בהגדת "שארית הפליטה" ?

רשימה לשבת הגדול

 

דפוסי "שארית הפליטה" קרובים ללבי. מדובר בספרים שנדפסו אחרי השואה על אדמת גרמניה. רובם ככולם דפוסי צילום באיכות גרועה. לא בכולם מופיעה דפוסת של שנה ומקום. לפני שנים רבות חיזרתי אחריהם בטרם ירדו לתהום הנשייה ויטמנו בגניזות בתי הכנסת, וערכתי רשימה כוללת של ספרים אלו, שנדפסה  בכתב עת "המעיין" (דפוסי שנחאי ו"שארית הפליטה").

באוסף ההגדות, שהגיעו מ"ספריית אחד העם", משכה את לבי ההגדה הנ"ל. בשער המעטפת שלה נרשם כי נדפסה במינכן בשנת תש"ז (1947) , בהוצאת המחלקה לתרבות של מרכז "מזרחי" ו"תורה ועבודה" של שארית הפליטה בגרמניה.

זו היא הגדה עממית, עם ספורי הפלאות ומשלים באידיש, כדרך רוב הפרסומים המיועדים ל"שארית הפליטה".

כשפתחתי את ההגדה קפצו לנגד עיני חללים ריקים המופיעים בתוך דפי ההגדה. היה לי ברור שחסרות כאן התמונות, שהיו בהגדה המקורית.

אמנם יהודי "שארית הפליטה" של השואה הנוראה יצאו לחירות, אך זו היתה דלה ומסכנה. בליל הסדר הם ישבו מול הגדה של פסח, כשבמקום ציורים המרחיבים דעתו של אדם – ישנם חללים ריקים.

 

 

השערתי הראשונה הייתה שתמונות אלו לא הועתקו בגלל קשיים טכנולוגיים, שאיפיינו את איכות ההדפסה הגרועה בכל דפוסי "שארית הפליטה".

חיפשתי אחר הגדה המקורית. מצאתי באוספי "אחד העם" הגדה עם מאפיינים עממים דומים. היא נדפסה בהוצאת "האחים לוין-עפשטיין" בורשה, ומתוארכת לשנת תרפ"ה 1925 בערך. היא רשומה ב"אוצר ההגדות" מס' 2980. ואכן במקומות הריקים נמצאו הציורים.

יצויין שאין זאת ההגדה המקורית אלא טיפוס קרוב לה.

בדפדוף ב"אוצר ההגדות"  למדתי שציורים אלו הודפסו לראשונה במחצית השניה של המאה התשע עשרה למניינם ומאז הועתקו בהגדות רבות. זהות הצייר לא ידועה.

כפי שתראו, בהגדה זו איכות התמונות היא כל כך ירודה. החושך רב על האור, ואתה יכול רק לנחש מה אמור להופיע בתמונה המקורית.

תמונות אלו  מבטאות את העניות והדלות של חיי היהודים בגולת פולין בשנים שבין שתי מלחמות עולם.

ואולי זאת  היתה הסיבה מדוע לא הועתקו התמונות בהגדת "שארית הפליטה"?

 

"יציאת מצרים". במרכז התמונה שני שומרים (מצריים?). אך מה היה מצוייר בצד ימין של התמונה?

 

בזכות הכותרת (באידיש) על הציור, אנחנו יודעים לנחש מה מצוייר בתמונה. חניית עם ישראל בתחתית הר סיני !

 

שבת שלום

חג פסח כשר ושמח

אבישי

 


ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

rambaml1@gmail.com

Read Full Post »

Older Posts »