בע"ה, ערב שבת פרשת משפטים תשפ"ג
"אחרי רבים להטות"
שמות פרק כג פסוק ב
בזמן חורף אנחנו מקיימים בספריית הרמב"ם סדרה של עשרה מפגשים בהנחיה משותפת שלי ושל רעות גלוזמן. הסדרה נקראת "חכימא ברמיזא" ובכל מפגש אני עוסקים בסיפור תלמודי אחד. הסדרה שווקה באמצעות דיגיטל ולשמחתנו נחלה הצלחה גדולה.
במפגש האחרון עסקנו ב"תנורו של עכנאי" כפי שמופיע במסכת בבא מציעא דף נט. אני מבקש לשתף אתכם בחידוש שצמח אצלי מתוך הדיון הסוער בקבוצת הלימוד.
תורף הסיפור היא מחלוקת הלכתית בכשרות תנור חרס לעניין טומאה וטהרה. הויכוח התלקח ל"מלחמת עולם". בו כל צד משתמש באמצעים חריגים. התנא רבי אליעזר הגדול קורא לעזרתו מופתים נגד הטבע ובת קול להוכחת צדקתו. כנגדו רבי יהושע טוען "לא בשמים היא" וכבר ניתנה תורה בסיני ובה כתוב "אחרי רבים להטות". הנשיא רבן גמליאל (גיסו של ר' אליעזר) מנדה את רבי אליעזר, שלא מקבל הכרעת הרוב, על כל המשמעויות הטרגיות שבצעד זה.
כדי להבין על מה סערו הרוחות, הבאתי בפניהם את דברי הירושלמי במסכת מועד קטן פרק שלישי. שם נשאלה השאלה האם רבי אליעזר לא יודע את הפסוק בפרשתינו "אחרי רבים להטות"?
וְלֵית רַבִּי אֱלִיעֶזֶר יָדַע שֶׁ"אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטּוֹת"?
לֹא הִקְפִּיד אֶלָּא עַל יְדֵי שֶׁשָּׂרְפוּ טַהֲרוֹתָיו בְּפָנָיו.
כך מסביר מפרש הירושלמי "קרבן העדה":
אמונים אנו על כבוד חכמינו ויחסינו אליהם כגמדים מול ענקים, לכן יש מקום בלב לשאול על מה ולמה פרצה מחלוקת זו במלוא עוזה וסטתה מכללי הוויכוח?
אני מבקש להציע הסבר נוסף.
מדוע נקרא התנור "תנורו של עכנאי" ? בירושלמי מסביר שכך שמו של האיש שבנה את התנור ובתלמוד הבבלי מצאו בכך רמז לתסבוכת בויכוח, שהקיפו אותו בטענות כמו נחש (=עכנאי).
המחלוקת על תנורו של עכנאי מצויה במשנה בסדר טהרות מסכת כלים פרק חמישי:
"חתכו חוליות ונתן חול בין חוליא לחוליא, רבי אליעזר מטהר, וחכמים מטמאין.
זה תנורו של עכנאי".
בפירוש תפארת ישראל למשנה הוסיף ביאור קצר: עכנאי הוא שם אדם שעשה תנורים כאלה כדי שיהיו טהורין אליבא דר"א.
כלומר, אם הבנו עד כה שעכנאי נכנס לסוגיה בדרך אגב, כמי שיצר תנור כזה מסיבותיו שלו, הרי כאן מתבאר שעכנאי פעל בשליחותו של רבי אליעזר.
ייתכן שרבי אליעזר סבר שאפשר לייצר לכתחילה תנור חרס באופן תעשייתי -המיועד לשיווק המוני- בלי חשש שייטמא אם יפול לתוכו שרץ מת וכדומה. זה שינוי מערכתי!
על הפטנט הזה לא הסכימו לו חכמים.
נזכור נא שהלכות הטהרות (שאינו נוהג היום) היה מרכזי מאד בתקופת המקדש ולאחריו.
[על היחס המיוחד לטהרות נשארו לנו עקבות בחז"ל. ראו נא המעשה -הקשה לצפיה- שעליו נאמר: "ללמדך שקשה עליהם טהרת כלים יותר משפיכות דמים" (יומא דף כג), וכן רואים במשנה האחרונה במסכת פסחים, שנזהרו בטומאת טהרות יותר מאיסור כרת].
לולא דמסתפינא הייתי הולך צעד קדימה. ראינו בירושלמי ששריפת הטהרות בפני רבי אליעזר גרמה לו ל"שבירת כלים" בויכוח. אם צדקנו בדרכנו עד כה, אפשר שחכמים אסרו שימוש גורף בתנורים אלו וגזרו טומאה על כל מה שנאפה בתנור שייצר עכנאי, גם כשהוא חדש ועומד בטהרה.
———————————————————-
בספר החינוך (מצוה תצג) עומד על המסר העיקרי של פרשה כואבת זאת.
"טוב לסבול טעות אחת ולא שיעשה כל אחד ואחד כפי דעתו, שבזה יהיה חורבן הדת וחלוק לב העם והפסד האומה לגמרי".
מסר עדכני תמיד ובפרט לימים אלו.
שבת שלום
אבישי
עם הספר 