Feeds:
רשומות
תגובות

Posts Tagged ‘ציונות’

בע"ה

האם יש חבור בלתי ידוע בהלכות כלאיים לח"נ ביאליק ולנחום סוקולוב ?

(ליום העצמאות)

אם מותר לי למצות במשפט אחד את ההתנגדות החרדית לציונות, אנסח זאת כך: הציונות היא המשך של תנועת ההשכלה, ושתיהן רוצות לחלן (מלשון חולין) את העם היהודי !

אכן רבים מנושאי דגלה של הציונות וממנהיגיה באו מבתים דתיים ובחלקם גם קיבלו חינוך תורני-ישיבתי אך לא שמרו על אורח חיים דתי במשך חייהם.

לפני חג פסח ביקרתי בביתו של ידיד, תלמיד חכם ומשפטן, שהוציא מביתו סך גדול של ספרים וחוברות ודליתי משם פריטים שחסרים לנו. ביניהם מצאתי חוברת דקיקה ובה שיחה של הרב שלמה קורח, רב העיר – הספרדי – של בני ברק. עלעול בחוברת העלה חשד ל"מציאה" של חיבור לא ידוע.

בדבריו על צורת הישיבות בימינו, שהושפעה מהמאבק ברוחות ההשכלה שנשבו מחוץ להן, מעיד בעדות אישית על קונטרס שראה במו עיניו.

"אגלה לכם משהו מבהיל. אחד שמעתי מרבותי ואחד ראיתי במו עיני. מה ששמעתי היו כאלה שחיברו ספרים ועזבו את היהדות, הספרים האלו נמצאים אפילו בספריות של ישיבות כמו ישיבת פוניבז'. לפני ארבעים שנה לקחתי קונטרס גדול בהלכות כלאיים וקראתי בו. מרוב שהיה עמוק, למדתי. כשאני מגיע לחתימה מי כתב את זה, חשכו עיני לראות שהיו אלה ביאליק וסוקולוב. נכנסתי להלם. הם היו למדנים עצומים ועזבו את הישיבות…"

 

 

פירוש קצר לתלמידים על משניות סדר זרעים שהוציא ביאליק (תל אביב, תר"צ – 1930) מצוי אצלנו, אבל על פירוש מעמיק להלכות כלאיים לא שמענו.

האם בספריית ישיבת פוניבז' (אם עודנה קיימת ומתפקדת…) ישנו תיעוד לקונטרס הנ"ל?

בדיקה בקורות חייהם של ח"נ ביאליק ושל נחום סוקולוב מראה שאינן בני אותו גיל, וסוקולוב לא למד כלל בישיבת וולוז'ין כביאליק. האם יש מי שיוכל לבדוק עדות זו מפי הרב קורח בעצמו?

ברשותכם אוסיף מספר מילים על נחום סוקולוב ורקעו התורני.

הוא היה ממעצבי דעת הקהל היהודית במזרח אירופה ונחשב כ"אבי העיתונות העברית המודרנית". בסוף ימיו כיהן כנשיאה החמישי של ההסתדרות הציונית העולמית. נולד בוישוגרוד [פולין] בשנת תרי"ט 1859 – נפטר בלונדון בשנת תרצ"ו 1936. למסעיו והרצאותיו ברחבי העולם היהודי היו מגיעים המונים.

מוצאו ממשפחת רבנים והוא צאצא ישיר לרבי נתן נטע שפירא, בעל "מגלה עמוקות". בצעירותו היה בר אוריין, השקוע בלימוד תורה. (ראה ערכו באנציקלופדיה של תדהר).

סיפור חייו נכתב על יד בנו פלוריאן בספר "אבי, נחום סוקולוב" (ירושלים תש"ל 1970).

התמונה לקוחה מתוך ערכו ב"ויקיפדיה"

הודעה על פטירת ר' נחום סוקולוב. בעמוד השער של עיתון "הירדן". גיליון ר"ח סיון תרצ"ו (1936). תקופת חייו של סוקולוב נפרשה במשך שלושה דורות: דור ההשכלה הנוטה להתבוללות, דור התחיה המדינית ודור הבונים הראשונים ל"בית הלאומי".

להפתעתי, הערותיו הלמדניות של סוקולוב שנכתבו בימי נעוריו על מסכתות קידושין ומנחות נשמרו והן ניתנות לצפיה ב"פרוייקט בן-יהודה". פרוייקט זה מבוסס כולו על עבודת מתנדבים המעלים לרשת את הקלסיקות של הספרות העברית.

לצפיה בכל ההערות הנ"ל בפרוייקט בן-יהודה ראו נא כאן.

ידידי חנוך גוטליב הפנה אותי גם למקור הבא, הקשור לאחרית ימיו.

בעיתון "דבר", בגיליון ליום השלושים לפטירתו, מתואר חדר עבודתו של נחום סוקולוב:

"בין אצטבות (מדפים) מלאות ש"ס וספרים חלוניים בכל השפות עומד שלחן עבודתו"

 

פתחנו באמירה המציגה את אישי הציונות כמי ששנו והעתיקו עצמם מעולמה של תורה לעולמה של ציונות.

נסיים באמונה עזה כי  עת דודים היא לנו, לקרב אבות אל גבורת הבנים והבנים ישובו אל קדושת האבות.

שבת שלום

עצמאות שמח.

אבישי

 

נ.ב.   לעיתים אני מעדכן את הרשימות לאחר הופעתן בעקבות מכתבי קוראים אלי, ומוסיף את הגילויים החדשים שבאו בעקבותיהן.

נא עקבו אחרי הרשימות המתעדכנות באתר. אשמח לקבל מכתבי תגובה מקהל הקוראים.


תגובות:

1.

שלום אבישי.
כתבת "אם מותר לי למצות במשפט אחד את ההתנגדות החרדית לציונות, אנסח זאת כך: הציונות היא המשך של תנועת ההשכלה, ושתיהן רוצות לחלן (מלשון חולין) את העם היהודי !"

האמנם?
וכי אין בפיהם גם טענה שאל לנו לדחוק בגאולה, ושאנו צריכים להיות פסיביים בלבד (בוודאי שחלק מההנהגה החרדית בגולה של לפני מלחמת העולם טענה זאת ולכן נמנעה מלעלות לא"י או לתמוך בתנועות הללו).
האם לא התנגדו לרעיון (של הרב קוק?) שיש עניין גדול בהקמת המדינה על כל חלקיה, הנוהגת בקדושה וברמה מוסרית גבוהה גם בהליכות ה"יום-יום" שיש לכל עם ועם, ושתפקידנו לשמש "אור לגויים" גם, או אולי בעיקר, בנושא הזה?

אריה


השיבותי לו:

שלום

חיכיתי למכתב שכזה. אני בטוח שנמצא בארסנל החרדי טענות מטענות שונות.
ועדיין אני סבור שהמכשול העיקרי הוא על הרצף של תנועת ההשכלה – התנועה הציונית. כלומר  זיהוי המכנה המשותף כסכנה להתבוללות העם היהודי בדרך של אידיאולוגיה חילופית ל"אתה בחרתנו".
כל טוב
אבישי

2. 

באתר הפייסבוק של "אור האורות" היתה התייחסות ארוכה לרשימתי.

(https://www.facebook.com/reiyyaa/posts/1455576124464395)

 להלן ציטוט מתוך האתר ובסופו חילופי מכתבים בין "אור האורות"  וביני.

"הדף היומי" של נשיא ההסתדרות הציונית – נחום סוקולוב
======================================

א.
"האם יש חבור בלתי ידוע בהלכות כלאיים לח"נ ביאליק ולנחום סוקולוב?"
כך פותח הרב אבישי אלבוים את מאמרו החדש בבלוג המצויין שלו 'עם הספר'.

"מצאתי חוברת דקיקה ובה שיחה של הרב שלמה קורח, רב העיר – הספרדי – של בני ברק. עלעול בחוברת העלה חשד ל"מציאה" של חיבור לא ידוע", הוא מציין.

מוסיף אלבוים וכותב: "בדבריו על צורת הישיבות בימינו, שהושפעה מהמאבק ברוחות ההשכלה שנשבו מחוץ להן, מעיד בעדות אישית על קונטרס שראה במו עיניו. וכך אמר הרב רוקח:

"אגלה לכם משהו מבהיל. אחד שמעתי מרבותי ואחד ראיתי במו עיני. מה ששמעתי היו כאלה שחיברו ספרים ועזבו את היהדות, הספרים האלו נמצאים אפילו בספריות של ישיבות כמו ישיבת פוניבז'. לפני ארבעים שנה לקחתי קונטרס גדול בהלכות כלאיים וקראתי בו. מרוב שהיה עמוק, למדתי. כשאני מגיע לחתימה מי כתב את זה, חשכו עיני לראות שהיו אלה ביאליק וסוקולוב. נכנסתי להלם. הם היו למדנים עצומים ועזבו את הישיבות…

ב.
למעשה אין בכך כל חידוש. בארכיוני הספריה הלאומית בירושלים ישנם כתב יד תורניים של נחום סוקולוב!
לגבי אלו של ביאליק – אין צורך להוסיף מילה לכל היודע פרק בתולדות חייו. הלא מבחרותו ועד סוף ימיו היה מחובר למקורות התורניים, עסק בהם, וחיבר מאמרים וספרים תורניים. וכפי שהזכיר מעט הרב אבישי.

ג.
כנראה "החידוש" הוא בכך שנשיא ההסתדרות הציונית, נחום סוקולוב, היה בעברו דתי. כך מבין זאת הרב קורח.
ופה הטעות. השלכת המושגים המגזריים המוכרים כיום, על מציאות שהיתה ואיננה.
סוקולוב, בדומה לרבנים מבני גילו שפעלו בתנועה הציונית, לא היו "חילונים". גם אם הלכו גלויי ראש (ובדרך כלל עם כובע!).

לו היה לי זמן הייתי מביא סיפורים ועדויות מרשימים על זיקתו ליהדות. אבל מספיק שאציין עובדה אחת, מדהימה במשמעותה:
עד יומו האחרון סוקולוב למד דף יומי בגמרא! והוא השתבח בכך בפומבי! קיים אצלי תמליל של נאום שנשא בשנת 1924 ובו הוא מספר כך לפי תומו.

סוקולוב היה איש עמוס לעייפה בעבודת הציבור. סדר יומו כנשיא הההסתדרות הציונית היה צפוף ביותר. ואעפ"כ ראה לעצמו חובה וזכות לפתוח את הבוקר בלימוד גמרא. דווקא גמרא.

וכאמור – זו רק דוגמה אחת. ישנם עוד סיפורים ועדויות על חיבורו העמוק של סוקולוב למסורת, ואין כאן המקום והזמן להאריך בכך.


כתבתי לו:

שלום
יישר כחך.

כרגיל אתה מפתיע בידיעותיך…

שמורה עמי שמועה שקבלתי מר' שמואל אבידור הכהן, כשמצאו את נ"ס בחדר עבודתו והוא ללא רוח חיים היה ש"ס פתוח לפניו. היות ובנו בספרו לא כותב כך וויתרתי על שמועה זו.

אמנם ראיתי שרמ"צ נריה כותב על נ"ס קצת בהסתייגות כמי שלמד תורה בנעוריו ואחר כך…

 

השיב לי:

בקשר לדברי הרב נריה.  ראיתי ואיני זוכר היכן,  את הפרשיה הזו במלואה עם חומר חשוב שאצל הרב נריה  חסר.

 

3.

כתב לי ר' שמריה גרשוני:

א. בהוספות הנצי"ב בכתב ידו לחומשו העמק דבר (ונדפסו ע"י בנו ר' מאיר בר אילן ונוספו כנספח לחומש העמק דבר "הסטנדרטי") הוא כותב פירוש חדש ביחס למיקום הנילוס ומשתמש כראיה בכתבה על החפירות הארכיאולוגיות במצרים. הכתבה (שלה נתן הנצי"ב מראה מקום מדויק) נכתבה ע"י נחום סוקולוב באופן מעמיק המנסה להבין את הפסוקים בתורה לאור חפירות הפירמידות במצרים וסביבתן. הרחבתי על כך במאמרי 'על כתיבת העמק דבר ועל פירוש 'חסידיך'. http://www.machonso.org/uploads/images/12-D-13%2047-56.pdf
ב. מה"מפגשים" שלי איתו, סוקולוב הצטייר לי כ"חילוני", כלשוננו, עם מודעות גדולה למסורת, בדומה לעוד ציונים בני תקופתו שפרקו כל עול, אך לא הפנו עורף.
4. 
כתב לי הרב יהושע וידר:
בעזהש"י
לידידי הרב אבישי שלום וברכה,
בכתבי הרב מובא פעמיים שהרב כינה את סוקולוב בתואר "ר' ", באגרת תש"צ, לבנו הרב צבי יהודה,
ובמאמרי הראיה עמ' 475 בדברים שבעל-פה (שם הזכיר בנשימה אחת את מר אושיסקין ור' נחום
סוקולוב"). לא מסתבר לי שהרב היה מכנה בתואר "ר' " אדם שאיננו שומר תומ"צ.
 בברכה
יהושע
5. 
מכתב שקבלתי משמואל אבנרי, מנהל הארכיון והמחקר בבית ביאליק:

רב אבישי אלבוים משמואל אבנרי – שלום וברכה ויישר כוחך על השפע הטוב שאתה מזכה אותנו באופן קבוע.

 אני נוטה להעריך שארבעים השנים שחלפו מהעת שהרב שלמה קורח קרא את הדברים לבין המועד שסיפר על כך טשטשו בדמיונו את הפרטים לדיוקם וכרכו אצלו לשווא את סוקולב וביאליק בכפיפה אחת. יש לשער שמה שהיה לנגד עיני הרב קורח היה קונטרס נפרד של מסכת כלאיים שפירש וניקד ביאליק, לפני שאיגד את כל מסכתות סדר זרעים שבפירושו והוציא אותן לאור בכרך אחד (בשנת 1932). בתצוגת הקבע של מוזיאון בית ביאליק (שאותה כתבתי וערכתי) מוצגות בין היתר כמה מהמסכתות הנפרדות שפירש ביאליק – ובתוכן גם "כלאיים" – כפי שניתן לראות בתצלום הבא:

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

rambaml1@gmail.com

 

 

מודעות פרסומת

Read Full Post »

בע"ה

ציון ציון עיר אלקינו

רשימה ל"יום ירושלים"

פיוט1

 

לפני כחודש נפטר חוקר החזנות עקיבא צימרמן. עקיבא היה יקיר העיר תל אביב  ומבאי הספריה. ערירי היה בחייו ובמותו. רציתי להקדיש רשימה לזכרו ולשם כך פשפשתי בספרי  החזנים המצויים אצלנו. באחד מאלו הספרים, שהיה שייך לשמואל לענדערמאהן, ש"ץ (=שליח ציבור) מוואזנעטענסק, מצאתי קבוצת דפים בכתב יד ובהם מילות משיר קודש ותווים לשירים אחרים.

ספר שער

חותמת בעלים: שמואל לענדערמאהן. הספר באותיות קריליות. נושא הספר: תרגילים לפיתוח הקול.

 

צילום התווים העברתי לחוות דעתה של עמיתה שלי, גב' יוכבד שוורץ, מנהלת מרכז  למוסיקה וספריה ע"ש פליציה בלומנטל.

בקבוצת הדפים הנ"ל היה חסר הדף הראשון.  התחלתי לחקור מהו השיר הקודש הנ"ל, ומי מחברו וכיצד הגיע לתוך ספר, שבעליו הנו שליח ציבור וחזן מדופלם.

בואו ותצעדו עמי בדרך הארוכה שעשיתי בעזרתו הברוכה של חברי חנוך גוטליב.

מי שיתמיד עד סופה של הרשימה ייפגש בצירוף של ישן וחדש. שליח ציבור וחזן שמלחין שיר  לבקשת צעירים תוססים שהחזון הציוני בוער בם.

הבה נצא לדרך…

א.

חיפוש אינטרנטי העלה שמילות השיר לעיל הן הבתים הרביעי, החמישי והששי  של השיר הבא:

עמוד מתוך ספר המועדים: קינות

מתוך : ספר המועדים, כרך שביעי: ימי מועד וזיכרון: תשעה באב . תל אביב (תשי"ז) עמ' 413. תווים לשני הבתים הראשונים נדפסו בספר המועדים, כרך שמיני: ימי מועד וזכרון: יום העצמאות, שיר ציון: עמ' יב !

נקודות למחשבה:

* מיהו אותו רבי מרדכי הלוי, הרשום כמחבר השיר. האם פייטן קדמון?

*  השיר מופיע בשני חלקים שונים של ספר המועדים: תשעה באב ויום העצמאות. להיכן הוא שייך? לשירי חורבן או לשירי תקומה?

——————————————————–

ב.

מילות השיר נדפסו לראשונה בעיתון "החבצלת" בשנת  תרל"ג, 02/08/1873.

 

לקוח מאתר עיתונות עברית היסטורית

לקוח מאתר עיתונות עברית היסטורית

 

נקודות למחשבה:

  • מקור השיר כפי שמופיע בשוליו  הוא "קבלתי מידידנו החכם הנוסע המפורסם יוסף יהודה הלוי (טשארני), אשר קבל מחכם זקן ומופלג בעת נסיעתו בקוקז". איך זה מתקשר למרדכי הלוי שנרשם לעיל כמחבר השיר. האם אלו מסורות שונות או שיש חיבור ביניהם?
  • בשיר שמופיע ב"החבצלת" ישנן רק שמונה בתים לעומת אחד עשר בתים בשיר שנדפס בספר המועדים?
  •  כותרת השיר "קול נהי על ציון" מתאים לקינה ולתשעה באב.

——————————————————–

ג.

השיר היה מקובל מאד בקרב חברי  התנועה הציונית, הוא הושר באסיפות ציוניות ונדפס בקבצי שירה ציוניים.

נביא כמה דוגמאות:

  1. השיר "ציון, ציון"  פותח את קובץ השירים בהוצאת "בני ציון בביאליסטוק" (ורשה תר"ס 1900).

נבל עשור

 

2. מרים בן פורת, שופטת בבית המשפט העליון, מספרת בזכרונותיה:

מרים בן פורת1

 

3. שמואל ליב ציטרון בספרו "אנשים וסופרים: זכרונות ורשמים מימי בכורי חיבת ציון והציונות" (וילנה, תרפ?)  חיבר פליטון ובו התיאור הבא:

– כזאת אל תדבר – התערב הרביעי בשיחה – המאור שבארץ-ישראל יחזירו למוטב.
"ציון, ציון, עיר אלהינו, מה גדול שברך ומי ירפא לך!" – החל אחד המלמדים לשיר בקול
–  חברים! – נשמע קול קורא – על מה אנחנו עומדים פה? הבה נפוצה בעיר ונודיע את הבשורה הזאת בקהל-עם.

 

נקודות למחשבה:

  • האם השיר התחבר על ידי משורר ציוני או הגיע מקווקז?
  •  כיצד אומץ השיר והפך להימנון ציוני?

————————————————————

ד.

מחבר השיר היה הרב מרדכי הוכמן, שחי בין השנים תקפ"א-תרל"ג (1821-1872).

כך כתב בערל כהן בספרו בספרו "יידישע שטעט, שטעטלעך און דארפישע ישובים אין ליטע ביז 1918" (ניו יורק 1991, עמ' 437)

ברל כהן1

דבריו מבוססים על סדרת כתבות בעיתון "הצפירה" על שירי ציון. בתאריך 23 ליוני 1901 הוקדש פרק מיוחד לשיר זה. לפנינו שתי פסקאות  מהרשימה: הפתיח ותיאור ההפתעה בזיהוי מחבר השיר :

הצפירה2

 

הצפירה

לקוח מאתר עיתונות עברית היסטורית

    "בעודני נער קטן שמעתי את השיר בניגונו המיוחד לי…מפי חסידים בעלי צורה ואנשי שם".
נקודות למחשבה:
*  מדוע היה השיר  עלום שם מחברו במשך שנים רבות?
* המחבר כיהן כרב  וראב"ד (=ראש אבות בית דין) בעיירות פאריץ וקלווריה. האם חיבר שירים נוספים?
—————————————
ה.
הרב מרדכי הוכמן חיבר שירים ארוכים, אך לא הדפיסם בחייו. השיר היחידי נדפס  בספרו "שירי תהלה" בשנת תרנ"ד (1894), והוא מימי עלומיו בשנת תר"ח (1848) עת התפרנס כמלמד. זהו שיר ארוך מאד לבר מצוה של תלמידו.  כל הספר מכיל  שיר אחד. 
שירי תהלה1
 בעת שנתמנה לאב"ד בקלווריה התפרסם תיאור שלו בעיתון "המגיד" (שנת 1865 גל' 19):
המגיד2

לקוח מאתר עיתונות עברית היסטורית

 בתווך של תיאור גדלותו התורנית וכשרונותיו מצויין גם  "והנהו מליץ ומשורר גדול כאחד המשוררים הגדולים אשר בארץ".
(כאן נקרא הוא הרב מרדכי שפירא ולא הוכמן. חלופי שמות המשפחה היתה תופעה נפוצה באותם ימים משיקולים שונים)
תיאור נוסף על גדלותו התורנית נמצא בסוף ספר שחיבר אחד מצאצאי אחיו, ובו צירף חידושי תורה מאבות המשפחה.
הוכמן3

מתוך ספר "עטרת ישראל": הרב ישראל מובשוביץ. תל אביב, תשכ"ה

"שירו "ציון ציון" הרטיט בזמנו גדולים והפך לנחלת רבים".
נקודות למחשבה:
 השיר מבטא כיסופים לציון.  כיצד הופץ השיר והגיע לכל מרחבי יהדות פולין ורוסיה?
*   האם השיר שחובר כקינה והפך לשיר תקומה גם שינה את מנגינתו?
——————————————-
ו.
ישנו תיאור יפה בזיכרונות שמואל ליב ציטרון  ("אנשים וספרים" , עמ' 31-32) על חברת חובבי ציון במינסק, שהיה שותף להקמתה,  בו הם פונים הם לחזן המקומי ומבקשים להלחין להם מנגינה למילות שיר, שהם רוצים שישמש להם כהמנון. השיר הולחן והפך במהרה בתפוצה רחבה להימנון ציוני. אם כי מדובר בשיר אחר ולא בשיר שלנו: "ציון, ציון" – הדברים יפים לעניינו.
ציטרון אציטרוןב
"לפיכך האמנו כולנו, כי הואיל ויש ביכולתו של הש"ץ דמתא לחבר ניגון ל"ויחדשהו" ול "מן המיצר", וודאי שלא יפלא ממנו להמציא מנגינה חדשה גם לשירו של פרוג".
נקודה למחשבה:
* צירוף של ישן וחדש.  שליח ציבור וחזן המייצג את ה"ישן", שמלחין שיר  לבקשת צעירים תוססים, שהחזון הציוני בוער בם.

 * לסיכום

השיר "ציון, ציון" חובר על ידי הרב  מרדכי הוכמן באמצע המאה התשע עשרה (למניינם)  והופץ בעילום שם ברחבי העולם היהודי במזרח אירופה. מסתבר שהיו לשיר בתים רבים ומנגינה שהושר בה .

כעבור שנות דור, השיר אומץ כאחד משירי תקומת ציון, ואפשר לשער שגם הולחן מחדש.

 מילות השיר "ציון, ציון", שנמצאו בתוך ספר של חזנים,  מרמזות על  שילוב מעניין  של חזן ושליח ציבור המשורר שיר שהוא המנון ציוני. 

שבת שלום
ויום חרות ירושלים שמח
אבישי
——————————-

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

נא פנה אלינו rambaml1@gmail.com

Read Full Post »

בס"ד

זכיתי לכתוב במדור  "עלי ספר" בתוך "שבת בשבתו" (גיליון פרשת וירא), על דמותו המיוחדת של רבי חיים חזקיה מדיני, בעל ה"שדי חמד".

לקריאת הרשימה נא ראה  "עלי ספר" פרשת וירא.

מבקש אני לרשום בזה שתי השלמות ותוספות לרשימתי.

1. חלוקות הדעות בשאלת עמדתו של הרב בנוגע לתנועה הציונית.

פרופ' מאיר בניהו כתב על  "ציונותו של רבי חיים חזקיה מדיני" (בתוך  "הד המזרח" גיליון ל [תש"ה], 40 שנה לפטירת בעל "שדי חמד").

שורת הסיכום במאמרו:

"אכן ציוני מבטן ומלידה היה, אשר בכח השפעתו עשה נפשות רבות למען הרעיון הנשגב הזה, וראוי הוא אפוא להיזכר בין מחוללי הרעיון ומקימיו"

בין השאר נסמך הוא על ידיעה שהתפרסמה בזמנו כי ה"שדי חמד" שקל את השקל הציוני.

לקריאת המאמר בשלמותו ראה כאן.

מכתב נלהב  על  רעיון שיבת ציון ובו הרב ה"שדי חמד" קורא לתמוך באחד המשולחים של תנועת "שיבת ציון"  נדפס בספר שיבת ציון.

כריכת ספר אור החמ"ה

כנגד זאת יצא בקול גדול בספר "אור החמ"ה" , ביוגרפיה של  ה"שדי חמד" שיצאה לאור על ידי מכון שם עולם (תל אביב, תשס"א) . בעמ'  קיא-קטו   מצוטט מכתב של הרב "נגד תעלולי החברות הציוניות וגרוריהם"  (לשון עורך הספר) . ממועני המכתב הם המוציאים  לאור של  ספר  "אור לישרים" (ורשה תר"ס), המוקדש כולו למכתבים אנטי ציונים.

הגדילו לעשות מחברי הספר וכדי להוכיח אמינות המכתב , (לאור התקדים שמכתבים מזוייפים רבים  נגד הציונות – גם של ה"שדי חמד"  – פורסמו על ידי  מח"א בלוך בספריו דובב שפתי ישנים), צילמו העתק  של המכתב בכתב יד מפנקסו האישי, תוך שהם מציינים שמדובר  בהעתק שכתב סופרו של ה"שדי חמד"  ובסופו  ישנם שורות מעטות בכתב ידו המקורי של ה"שדי חמד".

לצפייה בפרק המלא מתוך הספר "אור החמ"ה" הקש כאן.

פרסום המכתב עורר דיון בפורום מטפחת סופרים וספרים של אתר "אוצר החכמה" והועלו בו מספר תהיות:

תחת הכותרת: מכתב השדי חמד מזויף?

… מצאתי מכתב של השדי חמד כנגד התנועה הציונית. ליבי אומר לי שהמכתב מזויף ,הן מסגנונו והן מתוכנו.
בדקתי בדובב שפתי ישנים של בלוך הזייפן הידוע, שם מצאתי בח"א כמה מכתבים של השדי חמד, אבל מכתב זה אינו שם. מה גם שהמדפיסים הציגו כאן תמונת כתב היד שמזכירה את כתב ידו של השדי חמד.
מישהו יכול לתרום מידע כל שהוא?

שתי תגובות צדו את עיני:

1. איני יודע להכריע אם הוא מזויף, אך המכתב כתוב בסגנון אשכנזי – הונגרי. השדי חמד נהג לשלב בכתיבתו הרבה מליצות, ומכתב זה חף ממליצות.

2. כבר ידוע השימוש הנפלא שניתן לעשות ע"י האוצר בהשוואת לשונות וביטויים ככלי לזיהוי ויחוס כתבים וחיבורים.  והנה תפסתי צמד מילים תמים ובודד מתוך המכתב כולו: 'הנני מנגד' חיפשתי באוצר את תפוצת שימושו. התוצאות שקיבלתי מענינות מאד. צמד מילים זה מופיע רק בכתבים של אדמור"י וחסידי חב"ד. האם השד"ח העתיק מכתב זה מתוך מכתב עמיתיו שבחברון חסידי חב"ד?

האין זה  פלא, איך הדעות חלוקות וקוטביות בנוגע לעמדתו הציונית של ה"שדי חמד" ?!

כנראה, שגם ה"שדי חמד" מצטרף לרשימה ארוכה של תלמידי חכמים, שכותבי התולדות עושים בהם כבתוך שלהם.

2. גורל ספרייתו של ה"שדי חמד".

נשאלתי : מה עלה בגורלה? היכן היא כיום?

ברשימתי ציינתי כי ספרייתו של ה"שדי חמד" נתרמה לבית החולים משגב לדך.

א. בן-יעקב ברשימתו "ר' חיים חזקיהו מדיני"  (בתוך  "הד המזרח" שם) כותב כי הספריה נתרמה לבי"ח כדי להימכר ובכסף יחזיקו את בית החולים. לבסוף  נפדו כל הספרים ע"י נדבנית מהעיר אורן באלג'יר, שהקימה את ישיבת שדי חמד בתוך מתחם בית החולים וכל הספרים הובאו לישיבה, ושם הם שמורים עד היום הזה.

עדות מפורטת לכך נמצאת בחוברת משנת תרס"ו (1906), "המשא…אשר נשא הרב המופלא… יעקב מאיר… באסיפה השנתית… בחצר בית החולים משגב לדך…" עמ' 15-16.

החוברת מצויה במאגר Hebrewbooks (היברו-בוקס). לצפיה ראה כאן.

הרב אברהם אלברט מאשדוד סיפר לי , כי  דודו הרב ישראל מנחם קיהן (מח"ס מנחת ישראל) ראה את הספרים בבית החולים.

בספריית הרמב"ם מצוי ספר "סדר ברכות" (הוסיאטין תרס"ד) ועליו חותמת  של השדי חמד. הבעלים המציינים כי  קנו ספר זה ממנהלי בי"ח "משגב לדך".  פרט המלמד על הכלל, כי כנראה הספרים (או חלקם) נמכרו והתגלגלו לידיים פרטיות.

שער הספר – עותק ספריית הרמב"ם
 

הערת הבעלים

חותמת הרב

Read Full Post »

בס"ד

מדינה של מי?

היחס המורכב בין הקהילה החרדית למדינה יש לו פנים רבות. חלוקי הדעות הנם רבים – אידיאולוגיים ופרקטיים.. ברצף של החיים אנחנו נפגשים בעימותים שונים על רקע אורחות חיים כדוגמת פרשת "אוטובוסי מהדרין" שבהם הונהגה הפרדה בישיבה בין גברים (קדימה) ונשים (אחורה)  שהתפוצצה בקול גדול השנה.  אך מעבר לפרטים עומדת שאלה כללית: מדינה של מי? כלומרמי הוא עם ישראל האמיתי ולמי  הזכות להקים "מדינה יהודית"?

בימים אלו של חג העצמאות ה-64 חוזרים כולם לעסוק בשאלות היסוד, ברומו של עולם.  אני  מבקש להראות שהוויכוח על הציונות, ועל אופיה של המדינה ואפילו השאלה במלוא חריפותה: האם מדינה ישראל היא מדינה יהודית? הוא ויכוח פנים – יהודי, וויכוח בין אחים וכלפי חוץ עלינו לנקוט חזית אחידה!

הטריג -הזרז- לרשימה זו הוא כתבה שפרסם ידידי הרב דוד נחמן רוטנר, בעיתון החרדי החדש "המבשר" ברשימתו שפורסמה בערב חג העצמאות ("מדינה של מי".  גל' ג' אייר תשע"ב, מוסף קהילות עמ' 12).

עיתון "המבשר" נולד לפני כשלוש שנים בגלל סכסוך פנימי בעולם החרדי-החסידי. בבחירות לעיריית ירושלים רץ המועמד החרדי הרב מאיר פורוש (לשעבר סגון שר השיכון) מול מועמד חילוני ניר ברקת ולא נבחר. הכישלון של הרב פרוש  במירוץ לראשות העיר   נבע, בין השאר, מאי תמיכתה של חסידות גור במועמדותו.  חסידות גור שולטת בעיתון "המודיע", שופרה של היהדות החרדית-החסידית (להבדיל מ"יתד נאמן" הליטאי) .  כתוצאה מהפילוג במחנה הקים הרב מאיר פורוש עיתון מתחרה בשם "המבשר" שזכה להצלחה גדולה בתוך זמן קצר. לכתבי העיתון ישנה גישה לארכיון "אגודת ישראל"  בירושלים ומדי פעם נשלפים מסמכים מקוריים ומפורסמים לראשונה לעיני כל.

בגיליון"המבשר"  של ערב יום העצמאות השנה (תשע"ב 2012) נחשפו תכתובות פנימיות בין יעקב רוזנהיים, שהיה נשיא אגודת ישראל העולמית וישב אז בניו יורק לבין מרכז  אגודת ישראל בירושלים.  במכתב מענה מתאריך כ"ג טבת תש"ה  (דצמבר 1944) כותב הרב משה בלוי כי ישב על המדוכה שעתיים אצל הרב  יוסף צבי הרב דושינסקי, שהיה רב העדה החרדית וממנהיגי הרוחנים של אגודת ישראל, בשאלה: האם על הסניף האמריקאי לפעול במחלקת המדינה האמריקאית נגד הקמת מדינה יהודית-חילונית. ואלו דבריו:

"חושבני שזה לא יעשה רושם טוב גם על אומות העולם שיפנו אליהם בזה. בלי הסברה מפורשת לא יבינו הם דעה כזו, שאם אחרי שני אלפים שנה של צפיה רוצים אומות העולם להקים 'מדינה יהודית' בא"י, היהודים עצמם – ודוקא היהודים המאמינים בקדושת הארץ – אומרים: לא. ועם הסברה מפורשת א"א להמלט מגרמא לחלול ה' הנובע מתוך "עם ד' אלה ומארצו יצאו"… שזה חלול ה', וביחוד בשעה שמצד שני אנו דורשים עליה רחבה, וקשה להפריד בעיני אומות העולם בין דרישה של עליה רחבה המוליכה באופן ישר כמעט אל מדינה יהודית ובין דחיה של מדינה יהודית…"

מעניין כי גישה דומה נקט הרב דושינסקי, בהופיעו בראש משלחת אגודת ישראל בפני "ועדת פיל", שהתכנסה בארץ אחרי מארועות תרצ"ו (1936) והציעה לראשונה  להקים מדינה יהודית על חלק קטן משטח ארץ ישראל המנדטורית.

רצונך לראות את הכתבה "מדינה של מי ?"  כפי שנדפסה ב"המבשר",  גיליון ערב יום העצמאות  תשע"ב [בהיקף של 4 עמודי עיתון]  ?

נא כתוב אלינו ונשלח לך עותק דיגיטאלי.

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת  ישנים וחדשים לא תשלום

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

נא פנה אלינו rambaml1@gmail.com

Read Full Post »

בס"ד

בחודש אלול מלאו ארבעים שנה לפטירתו של הרב ראובן מרגליות, המנהל הראשון והמיתולוגי של ספריית הרמב"ם. לכבודו נתבקשתי לשאת את הרצאת הפתיחה בכנס 'ספרני היהדות' שייערך באוניברסיטה העברית על הר הצופים בתאריך כח תשרי תשע"ב ( 26 לאוקטובר), שיוקדש לנושא "ספרנים כחוקרים".

ר' ראובן לא היה חוקר במובן המודרני של המילה. ר' ראובן היה תלמיד חכם. בקי בכל חדרי התורה. ספריו ומחקריו הנם תורניים מובהקים, וערכם מכיר כל מי שבקי בהויה התלמודית ונחשף לשפע המקורות והחידושים שר' ראובן מביא בספריו.

במהלך ההכנות להרצאה שבתי לעיין בפרשיות שונות בחייו. אחת מהם אני מבקש להביא בפניכם.

השקפתו הציונית של ר' ראובן היתה גלויה לכל. ר' ראובן היה 'מזרחיסט' ידוע,  ואף שימש כנשיא המזרחי בגליציה המזרחית.  עובדה זו היתה לצנינים בעיני מתנגדי הציונות. למרות זאת העריכו אותו גם גדולי תלמידי חכמים בעלי השקפה שונה משלו.

הוא היה בקשרי ידידות עם החזון איש, שאמר עליו כי ר' ראובן עצמו "לא יודע עד כמה הוא יודע".

שונה במקצת הוא סיפור קשריו עם האדמור ממונקטש, ר' חיים אלעזר שפירא, מחבר ספר מנחת אלעזר, וממתנגדיה החריפים של הציונות.

אחד מקונטרסיו/ספריו של ר' ראובן נקרא "שם עולם" . הוא נדפס  לראשונה  בלבוב בשנת תרצ"א (1931).  החיבור הוא מיוחד במינו ומאפיין את מקוריות החשיבה של המחבר. תוכנו  הוא להכריע בכל מקום שבו מובאת בספרות חז"ל מחלוקת  בין  שני חכמים, ובמקור הדברים לא ציינו מי מבעלי המחלוקת מחזיק באיזו דעה. בא ר' ראובן ומוכיח ממקורות אחרים מי סבר מה!

במהדורה השניה של הספר (ירושלים תשכ"ב 1962) נוספה בראש הספר מעין הסכמה של הרב חיים אלעזר שפירא לספרו של ר' ראובן  וזה לשונה:

האפשרות שהקנאי, רח"א שפירא, כתב בשבחו של הרב הציוני הרב ראובן מרגליות לא עלתה על דעתם של קטני הדעת בני זמננו. עד שבאתר שנושאו זיופים וגניבות ספרותיות סופר הקטע הבא:

ושמעתי פעם מר' שלמה ביגלאייזן הי"ו, בעל בית מסחר ספרים הידוע 'ביגלאייזן'.
שראובן מרגליות שלח הספר לה'מנחת אלעזר' לקבל ממנו הסכמה. וה'מנחת אלעזר' כשראה שהמחבר הוא אחד בשם 'מרגליות', חשב שהוא ממשפחת ר' ישעי' אשר זעליג מרגליות ז"ל – שכידוע ה'מנחת אלעזר' חיבבו מאוד, על כן נתן לו הסכמה. וראובן מרגליות הלך והדפיס את הסכמת ה'מנחת אלעזר' בתמימות.

פניתי לרב אייל בן דוד, איש שנהירין לו כל שבילי ר' ראובן מרגליות, שההדיר והוציא לאור מחדש בשנים האחרונות ספרי ר' ראובן, ובקשתי לשמוע מה דעתו על הסיפור הנ"ל. כך השיב לי:

יש אצלי צילום מכתב שכתב (המנחת אלעזר) לר' ראובן שהוא מלא התפעלות מספרו שם עולם. לאחר הוצאת ספר נפש חיה בו מעוטר הספר בהסכמתו של הרב קוק, שלח ר' ראובן את הספר למנחת אלעזר אחרי שתלש את הסכמתו של הרב קוק וכתב לו שכאן הייתה הסכמתו של הרב קוק ומפאת כבודו הוא תלש אותה, מאז ניתק המנחת אלעזר את הקשר עם ר' ראובן (סיפור ששמעתי מחנניה וינברגר שר' ראובן סיפר לו).

לבקשתי שלח לי הרב אייל את עותק המכתב המקורי המובא לפניכם.

בצמוד לו תוכלו לקרוא את השורות הראשונות של המכתב כפי שהעתיק בכתב ידו  מקבל המכתב: הרב מרגליות.

פרסום ראשון של "מכתב ההסכמה" לספר "שם עולם" ששלח הרבי ממונקטש לרב מרגליות:

מכתב של רח"א שפירא, בעל "מנחת אלעזר" לר"ר מרגליות

העתק של ראש המכתב בכתב ידו של הנמען – הרב ראובן מרגליות

הסיפור הנ"ל מלמד אותנו את גדולתו של הרב ראובן מרגליות, כיצד נהג ביושר ובכבוד הראוי כששלח את ספרו נפש חיה לרב חיים אלעזר שפירא והודיעו כי תלש את הדף עם הסכמת הרב קוק. לצערנו מידת הקנאות שנקט בה הרב שפירא גרמה, ככל הנראה, לניתוק קשר המכתבים ביניהם למרות  ההערכה התורנית העצומה שרחש הרב שפירא לרב מרגליות זצ"ל.

Read Full Post »

%d בלוגרים אהבו את זה: