בע"ה
קוצי תשעה באב
יום אחד לפני צום תשעה באב התגלגלה לידי בספריה חוברת דקיקה על שמות צמחי ארץ ישראל. חיבור מילוני מקורי הנותן שמות עבריים לצמחי הארץ בהתבסס גם על ידע עממי. המחבר אפרים רבינוביץ (לימים: הראובני). השנה תרע"ז (1917). החוברת, הגם שאינה תורנית, מופיעה במאגר Hebrew Books.
בעמוד האחרון של שמות הצמחים ראיתי צמח 'חדש' בשם קוצי תשעה באב.
מי הוא הצמח העונה לשם המיוחד זה ומדוע נקרא כך?
ברשימת הצמחים שבאתר "נאות קדומים", שהוקמה על ידי בנו נגה הראובני, מופיע שמו הבוטני – לכיד קוצני – בצד שמו במקורות קוצי תשעה באב.
המקור: כאן
נזכרתי מעשה בילדותי בשטיבל של חסידי ראדז'ין בחיפה.
נוהגים היינו, ילדי השטיבל, לקטוף בערב תשעה באב 'גולגלך', פירות עץ האזדרכת, ולהביא שקיות מלאות מהם לבית הכנסת. במהלך קריאת איכה היינו זורקים אותם על המתפללים. משתדלים לקלוע לכובעם או לתוך חולצתם. לא פעם זה היה נגמר בצעקות או בשפיכת מים עלינו וגירושנו מהשטיבל.
אינני יודע מה מקור המנהג המוזר הזה שכילדים התלהבנו ממנו. ברי לי שהוא עתיק יומין והובא לשטיבל מהשטיבלים החסידיים שחרבו באירופה בזמן השואה.
היום קראתי בזכרונותיו של בן ציון גולד, יהודים ויהדות בפולין לפני השואה (ירושלים, כרמל, תשס"ט 2009). ושם מספר הוא על מנהג זה בתשעה באב בעיר ראדום בה נולד וגם מצאתי טעם בדבריו.
"מעשי המשובה של הילדים ריככו את חומרת האבל של תשעה באב. בשעת קריאת מגילת איכה, כשהמבוגרים ישבו על הקרקע כמנהג האבלים, ניסו הילדים להסיח את דעתם והשליכו על זקניהם זרעים קיצוניים." (עמ' 47).
בני יצחק הראה לי שבספר אליה רבה על שלחן ערוך לר' אליהו שפירא, נפטר בשנת תע"ב 1712, מופיעה הסתייגות ממנהג זה.
בשלחן ערוך, הלכות תשעה באב סימן תקנט סעיף ה כתב מרן כי בשעת הקינות אסור לספר דבר…". הוסיף וכתב על זה ב'אליה רבה':
וכ"ש [וכל שכן] שרע עלי המעשה במה שקצת נוהגין קלות וזורקין זה לזה בבה"כ [בבית הכנסת].
כנראה שמנהג זה לא התבטל בדורות הבאים כי גם המשנה ברורה מביאו בלשונו ועוד מוסיף עליו:
סימן תקנט סעיף ה
(כב) אסור לספר דבר – וכל שכן שרע עלי המעשה במה שקצת נוהגין קלות, וזורקין זה לזה בבית הכנסת. ועוון גדול הוא, דאפילו שלא בתשעה באב אסור להראות קלות בבית הכנסת, וכל שכן בתשעה באב ובשעת קינות, שעם ישראל מקוננים על בית ד' שנחרב ועל עמו שנפזרו בכל העולם.
כמדומני שמנהג זה נדיר מאד כיום במחוזותינו.
אודה למי שייספר שאצלו בבית הכנסת או השטיבל נהגו כך אמש.
בציפיה לישועה ולבניין בית המקדש בימינו.
אבישי
תוספת:
מכל התשובות הרבות שקבלתי עולה שתופעה זו, שהייתה רווחת בהרבה בתי כנסת בארץ ויסודה במנהג ישן-נושן, נעלמה בבת אחת – בדור אחד, ונראית לנו כיום מוזרה. הלוא דבר הוא !
להרחבה במקורות נוספים ראו נא גם מדור התגובות לרשימה זו.
מגוון תשובות שקבלתי:
- א.ט. כתב:
גם לי זכור שאספנו בערב תשעה באב את הבובקעס. בבית הכנסת בשכון פאג"י בירושלים היו זוקים למרות שלא היה לרוחם של רב בית הכנסת, הרב בנימין זאב יעקבזון זצ"ל ושל ההונגרים (ואבי ז"ל בתוכם) שבין המתפללים. מאידך, ההונגרים שאבות אבותיהם הגיעו לארץ וכבר נקראו "סאברעס" ("צברים" – בעברית) בבית הכנסת בבתי הונגרים בירושלים, היו זורקים.
היום אני חושב, שרק "מספרים" על זה אבל אינני מכיר בתי כנסת שזורקים בהם בובקעס.
3. דוד א. כתב:
אני גם זוכר מנהג זה מילדותי שלי בראשית שנות השישים. בערב תשעה באב, בבית הכנסת הגדול שבשדרות סמאטס בתל אביב, היינו הילדים זורקים חרולים כאלה על המתפללים
4. יהודה י. כתב:
ב'ה לא ראיתי מעין זה כבר עשרות שנים.
10. יוסי ל. כתב:
גם אני זוכר מילדותי. ביקרתי אצל סבי ר' יהודה אהרן לייכטר ז"ל בקרית אתא (אז כפר אתא). סבי התפלל בשטיבל של גור. וגם שם אספו הילדים מלא חופניים מפרי האזדרכת ונמטירו אותם על המקוננים, שישבו על ספסלים הפוכים ברחבה שלפני השטיבל.
11. נתנאל ר. מספר:
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.
משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.
כתבו אלינו:
rambaml1@gmail.com
