Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘רבי דוב בעריש סג"ל’

בע"ה

אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו

(בראשית ו, ט)

קצת על "קצות החושן"

רשימה לפרשת נח

נפתח בסיפור קצר ולא ידוע. שמעתיו הבוקר מר' דוד אנגל. הסיפור מלפני חמישים שנה.

למורנו הרב אברהם כהנא שפירא זצ"ל, ראש ישיבת מרכז הרב, היה שיעור קבוע במוצאי שבת ב"קצות" (ספר קצות החושן על שלחן ערוך חושן משפט), שהוא ספר יסוד בלימוד תורה לעומק ובחריפות. לר' אברום – כך הוא בפי תלמידיו –  היה כוח פלפול עצום והיה כל שיעור כותש דק דק את דברי הקצות. באחת השבתות שינה בסגנונו וקרא את דברי הקצות וביארם ללא קושיות. שאלו אותו מדוע נהג כך? ולא השיב. בעת רצון נענה ואמר כי נגלה אליו בחלום מחבר ספר "קצות החושן" וטען כנגדו: מדוע כותש הוא דבריו? משום כך ר' אברום שינה מדרכו.

—————————-

השבוע, עת סדרתי את מחסן הספריה, נפגשתי בכרכי "קצות" מדפוסים ישנים. בשער כל הכרכים מופיע התיאור "צדיק תמים הי' בדורותיו". חשבתי שהוא דבר נפלא. כי אנחנו מכירים את כותב ה"קצות" כמי שיש לו ראש חריף, והנה מדגישים כאן את צדקותו. שבתי וקראתי את תולדותיו, שחי בעוני גדול, את ענוותנותו ואת צדקותו.

מתוך שער המהדורה הראשונה. למברג תקמ"ח (1788). מקור: אתר hebrewbooks

במחשבה שניה (ואולי שלישית ורביעית…), אני חושב שהתואר "צדיק תמים הי' בדורותיו" מתייחס לאביו הרב יוסף הכהן,  כיון שהתיאור מופיעה במהדורה הראשונה, שנדפסה בחיי המחבר בשנת תקמ"ח (1788), כשהוא רק בן ארבעים ושלש.

על אביו כתב המחבר בהקדמתו כי היה "מריה דעובדן (בעל מעשים) וחד מבני עליה".


ספר ה"קצות" הוא אבן שואבת ללמדנים. בספריית הרמב"ם מצוי עותק של הספר מדפוס ישן עם הערות והשגות ארוכות בכתב יד. לספר ה"קצות" ישנם שני חלקים. לפנינו סט שמורכב כך:

א. חלק ראשון. בשער כתוב שנדפס בלמברג בשנת תקנ"ז (1797). ברם זה אינו נכון. לפי קטלוג מפעל הביבליוגרפיה, הספר נדפס באחד מדפוסי רוסיה  בשנת תקע"ז (1817).

ב. חלק שני. דפוס דיהרנפורט בשנת תקע"ט (1819).

נציג תחילה את שערי הספרים וחותמות הבעלים הזהים בשני החלקים. אחר כך נקדיש מקום לפסקה אחת ב"קצות" .

 

על שערי שני הספרים חתימות של שני בעלים.

הראשון רשם בראש דף השער:

"את אבן החותם תתן על קצות החושן למען לא יזח החושן ממני […] באתי עה"ח

[…] דובלאא (=דוב בן לאדוני אבי) אברהם אבלי סגל זצל"ה".

אני משער שהכוונה לרבי דוב בעריש סגל בן רבי אברהם סגל מטיסמניץ.

על פי "אוצר הרבנים" (ערך 4569) היה רב בטשטרקוב בשנת תק"ע (1810).

אביו היה דמות ידועה. ראו נא אודותיו כאן וכאן.

השני חתם בכמה מקומות: "דוד צבי  מווישגראד", "דוד צבי המכונה אש נ"י".

על פי "אוצר הרבנים" (ערך 5202) היה דוד צבי א"ש רב בטעטינג בשנת ת"ר (1840). אחיו הוא ר' מאיר א"ש, מחבר ספרי אמרי אש ואמרי בינה.

———————————————————————————–

בעותק ספריית הרמב"ם מצויים הערות ארוכות מכתב ידו של הרב דוב הנ"ל בשני חלקי הספר.

ההערות בחלק השני קשות לקריאה כי הדיו נמרח. ייתכן היום באמצעים טכנולוגיים אפשר לפענחן.

לעומתן בחלק הראשון שפר חלקנו וניתן לקרוא ולפענח את הכתוב בקלות יחסית.

בעמוד שלפנינו שלש הערות. אחת בשולי העמוד משמאל. השניה רואים את סופה בתחתית העמוד אך רובה נסתרת בצילום והיא כתובה בשוליים הפנימיים. השלישית והקצרה רשומה לאורך בין שני טורי ה"קצות".

נציין כי תוכן ההערות כולן הוא השגות כנגד דברי ה"קצות" !

הנה ראו סגנון ההערה השלישית:

לא עלה בתיקו רק איבעיא לא איפשיטא ועיין ש"ך סי' שמ"ו סק ח' נ"מ לדינא

 

רשימה זו עסקה קצת ב"קצות החושן" וקצת על תמימות ופלפול.

כך הוא לימוד התורה, שבתחילתה נעשים כאויבים זה לזה וסופה אהבה.

שבת שלום

אבישי

——————————————————————————————————-

נספח:

 מכאן ואילך זו למדנות, המחייבת החזקת ראש ורקע מוקדם. 

במה עוסק ה"קצות" בדף הנ"ל ?

הסמ"ע (=ספר מאירת עיניים) מביא תשובת הר"ן (=רבינו נסים)  כדלקמן:

וכתב הר"ן בתשובה סי' י"ט, על ראובן שהשאיל לשמעון ספר אחד ושמעון הניח בידו ספר אחר למשכון, ובאו שוללים בבית שניהן ושללו מהם אותם הספרים, לימים החזירו לראובן אותו ספר שהיה ממושכן ביד ראובן משמעון. והשיב שחייב להחזיר לשמעון, דאין שמעון חייב באונסו של  ספר של ראובן שהיה בידו.

כלומר, היו כאן חלופי ספרים בין ראובן (המשאיל) לשמעון (השואל). שני הספרים נלקחו באונס מידי המחזיקים בהם. לאחר מכן החזירו רק ספר אחד (זה של שמעון) לידי לראובן. פסק הר"ן שצריך להשיבו לבעליו, כי שמעון לא חייב להשיב לראובן את הספר שלו כי נאנס.

השאלה שלכאורה עולה מפסק זה היא שבדיני שומרים כל שואל חייב באונסין?

והתשובה המופיעה בשו"ת הר"ן תלויה בדין "פרוטה דרב יוסף".

"פרוטה דרב יוסף" היא מחלוקת רבה ורב יוסף אם שומר אבידה דינו כשומר חינם או כשומר שכר, היות שהיה פטור מלתת צדקה אם בא בעת שמטפל בחפץ, כדין עוסק במצוה פטור מן המצוה. לרב יוסף דינו כשומר שכר.

לפי הגמרא, שואל חייב באונסין כי כל ההנאה שלו. טוען הר"ן, היות שלהשאיל ספר ללמוד בו הוא מצוה, גם למשאיל שקיבל משכון לשמירה עבור ההלוואה, יש הנאה  מדין "פרוטה דרב יוסף".

הש"ך במקום תמה על הסמ"ע, היות  פוסקים שלא כדעת רב יוסף להלכה, הרי כאן יש לנו דין שואל שחייב באונסין ?

ה"קצות" (אות לד) יוצא להגנת הסמ"ע בכמה טעמים וסובר שהלכה זו של הר"ן תהיה מקובלת גם על דעת רבה, החולק על רב יוסף. אחת הסברות שמעלה ה"קצות" מפקיעה כאן את דין שואל מעיקרא. הוא נסמך על הכלל כי "מצוות לאו ליהנות ניתנו", ובעצם טובת ההנאה של השואל (שאינו צריך לשכור את הספר בכסף) היא צדדית. ראיה לדבר מביא מסוגיה במסכת בבא מציעא,  בה מסתפקת הגמרא על מי ששאל בגד "כדי ליראות בה", כדי שיחשבו שהוא עשיר, האם זו נחשבת  הנאה ודין שואל לו. הגמרא נשארת בתיקו ולהלכה אנחנו פוטרים אותו.

על דברי ה"קצות" האלו, כאן באה ההערה השלישית והקצרה של המשיג:

לא עלה בתיקו רק איבעיא לא איפשיטא ועיין ש"ך סי' שמ"ו סק ח' נ"מ לדינא

כנראה וצריך להגיה בהערתו ועיין ש"ך סי' שמ"ו סק ה'.

כך הוא לשון הש"ך שם. (ה) לרבעה כו'. עיין בסמ"ע ס"ק ט"ז שמביא אבעיות דש"ס ומסיים בתיקו כו' וזה אינו אלא בש"ס ובפוסקים הוא בעיא דלא איפשטא אבל לא סלקא בתיקו ונ"מ דאם תפס המשאיל אין מוציאין מידו אבל אי הוי סלקו בתיקו מוציאין מידו וכמש"ל סי' כ"ה ס"ב לדעת הרא"ש וטור וכן כתבתי שם בשם רש"ל (וכן כתבתי לקמן ס"ס שצ"א לדעת הטור ע"ש) וכ"כ הטור כאן להדיא ואף לענין אונסין אי תפס לא מפקינן מיניה שוב הארכתי בזה בספרי תקפו כהן:


 

מוזמנים להצטרף ללומדים!

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

rambaml1@gmail.com

Read Full Post »

%d בלוגרים אהבו את זה: