שאינו יודע

ערב פסח, תשפ"ב

שאינו יודע – לשאול

לא שפר חלקו של הבן "שאינו יודע לשאול", המוצג בהגדות כילד קטן וחסר בינה. לפנינו התייחסות שונה.

סריקה מתוך פקסימיל של שני דפים שנשמרו מהגדה עתיקה של פסח /  על פי א. יערי (ביבליוגרפיה של הגדות פסח, פריט 5) שנת ההוצאה של המקור רע"ה 1515 בערך. על פי י. יודלוב (אוצר ההגדות, פריט 9) נדפס המקור בקושטא או בסלוניקי בין רפ"ז ל-רצ"ה (1535-1527) / Berlin : מוציא לאור לא ידוע, תרפ"ז 1926 / עותק ספריית הרמב"ם (בית אריאלה).

רבינו חיים יוסף דוד אזולאי באחד מפירושיו להגדה (גאולת עולם, ליוורנו תקנ"ד 1794) מביא את שכתב ר' שלמה אלקבץ (כ"י / כתב יד ) בזכות אותו הבן שהוא "ירא וחרד לדבר ה' ואינו שואל מפני היראה מהשגיאה".

ושאינו יודע לשאל וכו' כתב הרב הגדול עיר וקדיש / מהר"ש הלוי בן אלקבץ זלה"ה בפירושו כ"י / וז"ל לאו בשופטני עסקינן אבל הוא ירד וחרד לדבר ה' ואינו / שואל מפני היראה מהשגיאה ואינו יודע לסדר שאלתו על כל / ענין וענין ככל אחיו ולכן פתח לו שתלהיבהו לשאול / ותמשיכהו בדברים עד שמתוך זה יפתח פיו ויאירו דבריו / וזהו והגדת לבנך לשון המשכה שתמשיכהו בדברים עד יסיר /  החסום מפיו  וימהר לדבר צחות עכ"ל לעניננו. וכדבריו / דייק אומרו ושאינו יודע לשאל דהו"ל לומר ושאינו יודע ותו / לא אבל דקדק ושאינו יודע לשאל כי יודע הוא ומבין רק שאינו / יודע לסדר שאלה כאחיו אחד חכם אחד תם.

---

 + + + + + + + + + + + + + + + + + + + ++ + + + ++ + + + ++ + + + + + + + + + + + +

אחד מגדולי מפרשי התנ"ך והתלמוד הוא ר' שלמה יצחקי (רש"י). אין צורך להכביר במילים על כך.

רש"י הצטיין במידה אחת שאינה מצויה בשאר הפרשנים והחכמים. פעמים רבות כתב "איני יודע".

חכמי הדורות אספו מקורות רבים בהם רש"י התבטא באופן שכזה. ראשון להם ר' יאיר בכרך בספרו שו"ת חוט השני (פרנקפורט תל"ט 1679 סימן יט). שנה אחריו ר' עקיבא איגר בגיליון הש"ס ( נדפס בש"סים במסכת ברכות דף כה ע"ב) ועוד.

כמאמר בסיסי למי שמתעניין בנושא אני ממליץ על ר' יונה בעמנואל במאמרו:  "לא ידעתי" בפירוש רש"י לש"ס. פורסם ב"המעין" (שנה לא, גיליון א, תשנ"א). שם יש סיכום טוב של ההיבטים השונים והפניה למקורות נוספים.

ר' שמואל אשכנזי,  כשלעצמו "בור סוד שאינו מאבד טיפה",  כתב:

("אור תורה", גליון צט תשל"ו )

בגליונות "נחלת יעקב יהושע" בשנה זו (פרשיות תולדות ואילך) עסקו בפענוח רשימה של "איני יודע" בפירוש רש"י, המופיעה בשולי גמרתו של הרב חים קנייבסקי. שם הופיע הסיפור הבא על כוחו של "איני יודע" בגאולן של ישראל:

שנזכה להיות במעלת "שאינו יודע".

לא נבוש לשאול: "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות"?

כי בשאלה סוד הגאולה.

חג פסח כשר ושמח.

אבישי

---

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

כתבו אלינו:

rambaml1@gmail.com

Read Full Post »

מלחמת אין ברירה

ב"ה

רשימה לפרשת בשלח

תחילת הפרשה:

וַיְהִ֗י בְּשַׁלַּ֣ח פַּרְעֹה֮ אֶת־הָעָם֒ וְלֹא־נָחָ֣ם אֱ-לֹהִ֗ים דֶּ֚רֶךְ אֶ֣רֶץ פְּלִשְׁתִּ֔ים כִּ֥י קָר֖וֹב ה֑וּא כִּ֣י ׀ אָמַ֣ר אֱ-לֹהִ֗ים פֶּֽן־יִנָּחֵ֥ם הָעָ֛ם בִּרְאֹתָ֥ם מִלְחָמָ֖ה וְשָׁ֥בוּ מִצְרָֽיְמָה. {שמות פרק יג, פסוק יז}

סוף הפרשה:

וַיָּבֹ֖א עֲמָלֵ֑ק וַיִּלָּ֥חֶם עִם־יִשְׂרָאֵ֖ל בִּרְפִידִֽם׃ וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק מָחָר אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה וּמַטֵּה הָאֱ-לֹהִים בְּיָדִי.וַיַּ֣עַשׂ יְהוֹשֻׁ֗עַ כַּאֲשֶׁ֤ר אָֽמַר־לוֹ֙ מֹשֶׁ֔ה לְהִלָּחֵ֖ם בַּעֲמָלֵ֑ק וּמֹשֶׁה֙ אַהֲרֹ֣ן וְח֔וּר עָל֖וּ רֹ֥אשׁ הַגִּבְעָֽה. {שמות פרק יז, פסוקים ח-י}

בתחילת הפרשה ישנו חשש מבוסס שעם ישראל לא ירצה להלחם. לעומתו בסוף הפרשה – מלחמת עמלק – ישראל נלחמים ומנצחים. לא בורחים ולא נסים בחזרה למצרים. מדוע?

שאלה זו שואל ר' משה בן נחמן (הרמב"ן), מגדולי מפרשי התורה.

כדי לחדד את השאלה, נזכיר את מלחמת דוד בגוליית. מדוע דוד לא פחד לצאת בידיים חשופות מול גוליית הענק?

מלחמה זו מתוארת בתרשים יפה שנדפס בשער ספר "ילקוט שמעוני" דפוס פרנקפורט דמיין בשנת תס"ט (1709).

בצילום מוגדל אפשר לקרוא גם הפסוק המלווה את התרשים בתחתיתו ומספר את הסיפור כולו.

וַיִּקַּח מַקְלוֹ בְּיָדוֹ וַיִּבְחַר לוֹ חֲמִשָּׁה חַלֻּקֵי אֲבָנִים מִן הַנַּחַל וַיָּשֶׂם אֹתָם בִּכְלִי הָרֹעִים אֲשֶׁר לוֹ וּבַיַּלְקוּט וְקַלְּעוֹ בְיָדוֹ וַיִּגַּשׁ אֶל הַפְּלִשְׁתִּי. {שמואל א פרק יז פסוק מ}

המקור: קטלוג ברנד מכירות פומביות כאן.

הרמב"ן בפירושו מחלק בין שני סוגי מלחמה.

א. מלחמה מתוך שנאה.

ב. מלחמה על כיבוש הארץ.

מלחמת עמלק היתה מתוך שנאה. מלחמה 'על כל הקופה'. אין לאן לברוח. מלחמת "אין ברירה". האויב לא ירפה. לעומתה מלחמת כיבוש הארץ מיד הכנעני אינה הכרחית. אפשר לשוב מצרימה.

לענ"ד, יש קוי דמיון למלחמה בעמלק ומלחמת דוד בגוליית. כדברי דוד על גוליית: "כִּי מִי הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה כִּי חֵרֵף מַעַרְכוֹת אֱ-לֹהִים חַיִּים?". זו מלחמה אידיאולוגית. אין על מה להתפשר. אין לאן לברוח. עוצמות החיים והאמונה מתגלים לעת הזאת.

---

שכני ורעי פרי פויירשטיין העמידני על אי סדר בדברי רש"י בפרשתינו. תופעה שהזכרנו ברשימה בשבוע שעבר – חוזרת שוב !

וַיְהִ֗י בְּשַׁלַּ֣ח פַּרְעֹה֮ אֶת־הָעָם֒ וְלֹא־נָחָ֣ם אֱ-לֹהִ֗ים דֶּ֚רֶךְ אֶ֣רֶץ פְּלִשְׁתִּ֔ים כִּ֥י קָר֖וֹב ה֑וּא כִּ֣י ׀ אָמַ֣ר אֱ-לֹהִ֗ים פֶּֽן־יִנָּחֵ֥ם הָעָ֛ם בִּרְאֹתָ֥ם מִלְחָמָ֖ה וְשָׁ֥בוּ מִצְרָֽיְמָה. {שמות פרק יג, פסוק יז}

רש"י:

בראותם – מלחמת וירד העמלקי והכנעני וגו׳ (במדבר י״ד:מ״ה), אם הלכו דרך ישר היו חוזרין. אם כשהקיפו דרך מעוקם, אמרו: נתנה ראש ונשובה מצרימה (במדבר י״ד:ד׳), אם הוליכן בפשוטה, על אחת כמה וכמה.
פן ינחם – יחשבו מחשבה על שיצאו ויתנו לב לשוב.

שימו לב לדבורי המתחיל של רש"י. מקדים את המאוחר (בראותם) למוקדם (פן ינחם).

גם כאן מפרשי רש"י, המזרחי והמהר"ל, עומדים על כך שיש סיבה לחילוף סדר דבורי המתחיל ברש"י.

כותב המהר"ל:

… הפך הפירוש כדי שיהיה דבוק פן ינחם אצל ושבו מצרימה, כאלו כתוב בראותם מלחמה פן ינחם ושבו מצרימה, כי פי' ינחם – יחשבו מחשבה על שיצאו ויתנו לב לשוב.

הדגש בפסוק הוא ההתחרטות על עצם היציאה והמחשבה לשוב מצרימה. עקרון ששב ועולה בהמשך הפרשה, ומתאים לדברי הרמב"ן שהבאנו לעיל.

שבוע טוב

אבישי

---

 

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.

משתדלים לענות לכל פונה בהקדם.

כתבו אלינו:

rambaml1@gmail.com

Read Full Post »

רש"י – חדש מפני ישן תוציאו

חדש מפני ישן תוציאו

רשימה שבועית מספריית הרמב"ם

מה הוא הספר העברי הנדפס הראשון ?

הספר הראשון בו מופיע תאריך ולכן ידוע מתי נדפס הוא פירוש רש"י לתורה, שנדפס ברג'ו די קלבריה שבאיטליה בשנת רל"ה 1475. ייתכן וקדמו לו ספרים בעילום התאריך שנים ספורות קודם. מדובר על כעשרים שנה מאוחר לתחילת הדפוס בהדפסת הספר הראשון על ידי יוהאן גוטנברג בשנת 1455 באותיות לטיניות.

הביבליוגרף ישעיהו וינוגרד ושותפו משה רוזנפלד בכרכי "אוצר הספר העברי" תעדו את כל הספרים מראשית הדפוס בשנת רכ"ט (1469) והלאה. בעקבות תגלית מעניינת מאד ביקש וינגרוד ז"ל לעדכן את תוכנת "אוצר הספר העברי" ובמקום התאריך הקודם הידוע שנת רכ"ט (1469) נכתב כעת שנת ר"ד (1444).

צילום שלשה עמודים מגליון הדפוס. באמצעי שבהם כתוב: תם ונשלם שבח לאל בורא עולם ב'י'ל'א'ו'. הסריקות באדיבות משה רוזנפלד

מתוך כריכות ספר עתיק הוצאו שני גליונות דפוס המכילים 32 עמודים קטנים ובהם פיוטים וסליחות. בעקבות סימני מים ותיעוד ארכיוני תוארכו עמודים אלו לשנה משוערת ר"ד (1444) ומקום ההדפסה באביניון (צרפת).

כלומר לפנינו עדות לספר עברי כעשר שנים לפני גוטנברג !

כתבה מפורטת על כך פורסמה ב"ידיעות אחרונות". המעוניינים לקבלה נא לפנות אלי בכתובת הספריה.

על חשיבות המהדורות הראשונות, כמו פירוש רש"י על התורה, נוכחתי שבת שעברה במהלך שיעור קצר שהעברתי באחד ממנייני החצרות בשכונתי.

במה דברים אמורים ?

המהר"ל ב"גור אריה" מעיד על שינוי מוזר בסדר דבורי המתחיל בפירוש רש"י על הפסוק: וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה, לִפְנֵי יְ-הוָה לֵאמֹר: הֵן בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לֹא-שָׁמְעוּ אֵלַי, וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה, וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם.(פרק ו פסוק יב).

כך הוא נראה במהדורה הראשונה בדפוס רג'ו די קלבריה שבאיטליה בשנת רל"ה 1475:

המקור: מאגר ספרים סרוקים של הספריה הלאומית כאן.

שימו לב !

רש"י מקדים לפרש את סוף הפסוק – ואני ערל שפתים – לתחילתו – ואיך ישמעני פרעה !

 

המהר"ל מסביר זאת על פי ביאורו של ר' אליהו מזרחי אודות ה'קל וחומר' שישנו בפסוק: הֵן בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לֹא-שָׁמְעוּ אֵלַי, וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה. הלוא בני ישראל לא שמעו אל משה מקוצר רוח ועבודה קשה? עונה על כך המזרחי, שהתורה היא זו שמעידה שבני ישראל לא שמעו אל משה מקוצר רוח ועבודה קשה, אך משה רבינו סבר שהבעיה היתה רק בכך שהוא ערל שפתים. סוף הפסוק "אני ערל שפתים" מאשש את הקל וחומר.

על כך כתב המהר"ל:

"לפיכך הפך רש"י הפירוש ואני ערל שפתיים קודם איך ישמעני פרעה, מפני שעל ידי זה הוי קל וחומר שפיר".

להפתעתי בחומש שהבאתי עמי לשיעור – הוצאת בלום. ירושלים תשמ"ג 1983 – סדרו את רש"י מחדש, כפי סדר הפסוק וכך הוא גם באתרי אינטרנט שונים (ראו כאן וכאן).

צילום ממהדורת א. בלום. ירושלים תשמ"ג (1983)

לפעמים המדפיסים רצו לתקן ונמצאו מקלקלים.

כדאי הוא לחזור לדפוסים קדומים ולראות שאין זו טעות. "חדש מפני ישן תוציאו"

שבת שלום

אבישי

————–

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

כתבו אלינו:

rambaml1@gmail.com

Read Full Post »

האם רש"י ראה את הירושלמי?

בע"ה

"וַיַּעֲשׂוּ אֶת-אַבְנֵי הַשֹּׁהַם, מֻסַבֹּת מִשְׁבְּצֹת זָהָב, מְפֻתָּחֹת פִּתּוּחֵי חוֹתָם, עַל-שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"

 "וַיַּעֲשׂוּ, שְׁתֵּי מִשְׁבְּצֹת זָהָב, וּשְׁתֵּי, טַבְּעֹת זָהָב; וַיִּתְּנוּ, אֶת-שְׁתֵּי הַטַּבָּעֹת, עַל-שְׁנֵי, קְצוֹת הַחֹשֶׁן"

(רשימה לפרשת פקודי)

—————————————————————————————————————————————————————————–

כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה מִמִּשְׁבְּצוֹת זָהָב לְבוּשָׁהּ

(תהלים מה, יד)

ת"ר: שבעה בנים היו לה לקמחית וכולן שמשו בכהונה גדולה.

אמרו לה חכמים: מה עשית שזכית לכך?

אמרה להם: מימי לא ראו קורות ביתי קלעי שערי.

אמרו לה: הרבה עשו כן ולא הועילו (יומא דף מז .)

רש"י: ראיתי בהש"ס ירושלמי, "כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה",

 אשה צנועה ראויה לצאת ממנה כהן גדול, הלבוש משבצות זהב.  

השבוע קבלתי בדואר חוברת צנועה, תדפיס  מתוך ספר שיצא לאור בניו יורק בשנת 1941.

לחוברת צורף מכתב קצר, ובו התנצלות מאספן ירושלמי נכבד, שמצא חוברת זו ובה חותמת ספריית הרמב"ם במשרדו, והוא ממהר להשיבה לבעליה.

עוד כתב שבחוברת יש הרבה הגהות בכתב יד, כנראה של המחבר.

החוברת היא תדפיס מאמר על ציטוטי הירושלמי ברש"י ( THE YERUSHALMI QUQTATIONS IN RASHI) שכתב ד"ר מיכאל היגר, בעל  סדרת ספרי "אוצר הברייתות".

באחד העמודים מצאתי ציטוט של דברי רש"י שהבאתי לעיל.

מקור זה, המופיע בסעיף 14, מצוטט בירושלמי שלש פעמים. מיכאל היגר ציטט שתי פעמים בדפוס והוסיף בכתב יד מקור נוסף.

 

נתמקד בשאלה :

האם רש"י ראה את הירושלמי ?

שאלה זו דשו בה רבים. תלמידי חכמים וחוקרים. לכאורה התשובה הפשוטה היא : כן.

במקומות רבים בפירוש רש"י לתנ"ך ולתלמוד רש"י מסתמך על התלמוד הירושלמי, כפי הנראה מפירושו למסכת יומא לעיל: "ראיתי בהש"ס ירושלמי".

בספר שאלות ותשובות "משנה הלכות" לר' מנשה קליין זצ"ל יש תשובה בנידון, ובה יוצא בחריפות נגד מי שטוען שרש"י לא ראה את הירושלמי.

תחילת התשובה בספר "משנה הלכות".

כסייעתא לדבריו מביא עשרות מקומות שרש"י מסתמך על הירושלמי. לקריאת התשובה במילואה ראו נא כאן.

ועדיין רבו המסתפקים אם היה לפני רש"י תדיר את הירושלמי.

כך כתב החזון איש באגרותיו:

אגרות חזון איש. חלק שלישי, סוף אגרת קעח

וכך פותח ה"שדי חמד" את הבירור בעניין זה:

"שדי חמד", כללי הפוסקים מערכה ח אות י.

בתוך דבריו  ה"שדי חמד" מביא גם דעות אחרות. מעניין שהדיון שם מסתמך על דעות חוקרים [!] ומזכיר את שלמה בובר, שמשון בלוך ואחרים..

למערכה זו ב"שדי חמד"  ראו נא כאן.

ספק זה מתבסס על כמה מקומות שרש"י מביא את הירושלמי בשם חכם אחר.

הרב א. י. ברומברג הקדיש סדרת מאמרים בקובץ "סיני" לשאלה זו. לטענתו היתה לרש"י סיבות (במקומות ספורים) מדוע לא הזכיר את הירושלמי במקורו ונשען על ציטוט בשם חכם אחר. אחד ההסברים תולה זאת בשינוי גירסאות בירושלמי והעדפתו של רש"י את הגירסא המצויה במקור המשני.

בתוך דבריו מראה הוא שיש ברש"י מאות מקומות בהם הביא את הירושלמי בלי להזכיר מקורו, מה שמלמד על בקיאותו של רש"י בירושלמי.

דוגמא אחת היא הפסוק שלנו על בגדי כהן גדול: "כל כבודה של בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה" (תהלים פרק מה, יד).

רש"י על תהלים פירש את הפסוק בלי להזכיר את הירושלמי, כפי שהזכיר זאת בפירושו לתלמוד במסכת יומא שהבאנו בראש דברינו.

כך הוא פירושו של הפסוק על אתר:

כל כבודה בת מלך וגו' : … והם כניסיה של מלך, אשר נהגו עצמם בצניעות , עתה בגדיהם חשובים ממשבצות זהב של כהנים גדולים.

 

מתוך מאמרו של הרב א.י. ברומברג "רש"י והירושלמי". סיני כרך טז. לקריאת תחילת המאמר ראה נא כאן.

 

שבת שלום

אבישי

———————

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

rambaml1@gmail.com

Read Full Post »

מצות ציטרון

בע"ה

רשימה לליל הסדר

בין מאות ההגדות באוסף שלנו, בספריית הרמב"ם (בית אריאלה), מצויה הגדה אחת פשוטה שנדפסה על ידי האחים לעווין-עפשטיין בוורשה. שנת ההדפסה לא צויינה בשער הספר, כנראה כי הגדות אלו חזרו ונדפסו מידי שנה. על פי "אוצר ההגדות" היא משנות תרפ"-, כלומר נדפסה במהלך שנות העשרים למאה הקודמת למניינם.

מה שמיוחד בעותק שלנו שיש עליו רישום בעלות בעמוד הפתיחה. בהגדה זו השתמש רב חשוב, מנקיי הדעת בירושלים, הרב יצחק שלמה זילברמן. הרב מוכר כמייסד "שיטת זילברמן" בתלמודי התורה. קשה לצמצם במילים ספורות את אישיותו, שהיתה מעמיקה ומיוחדת. הרב שימש תלמידי חכמים וחקר אחר האמת בכל אשר עשה.

אחת הסוגיות הסבוכות ורבת המחלוקת בין פוסקי ההלכה קשורה למדידות שיש לבצע כיום, כדי לקבוע מה היא הכמות המינימאלית הנדרשת כדי לצאת ידי חובת מצות אכילת מצה ומרור. מקובל כי באכילת מצה, שהיא מצווה הכתובה בתורה – "בערב תאכלו מצות", יש מקום לנקוט בה כדעות המחמירות. מעניין לראות שהרב זילברמן לא נקט את "שיעור חזון איש" לחומרא, אלא העתיק את דעתו של הרב חיים נאה (שמשקף מסורת של דורות קודמים).

בכריכה הפנימית כתב הרב:

(כפי מה שהעלה בס' שיעורי תורה לרא"ח נאה)/  שיעור רביעית 27 דרהם מים. 86.4 גרם/  כזית מצה (כחצי ביצה בלי קליפתה 8 דרהם ויש להוסיף/  כנגד הדבוק בשיניים דרהם 1) 28.8 גרם./  כזית מרור (למי שא"א לאכול כנ"ל) מעלי חזרת 17.3 [גרם]/  ומקלח החזרת 19.2 גרם והוא פחות מעט משליש ביצה/  בקליפתה ונכון להוסיף קצת כנ"ל.

כאמור בשורה הראשונה, יש כאן הסתמכות על הרב חיים נאה בספרו "שיעורי תורה". המהדורה המלאה נדפסה לראשונה בירושלים בשנת תש"ז. ראו נא את הפרק המתאים  כאן.

---

מעל ארון המטבח בביתי, יושבת ומחכה בסבלנות קופסה מלאה מצות יד לליל הסדר.

בתמונה שעל הקופסה ישנו פירוט תכולה אפשרית: רש"מ/רש"י/קמח מלא/ציטרון.

אני יכול להעיד משנה שעברה כי המצות שלי הם דקות וטעימות, אך הן אינן  רש"מ/רש"י/קמח מלא/ציטרון, היות ואין סימון וי במשבצת הייעודית.

אנחנו מכירים תפילין של רש"י ושל ר"ת (רבינו תם),  אך מה הם מצות רש"י ומי החולק כנגדו בשם רש"מ?

התשובה היא שפענוח ראשי התיבות כאן נוגע לאופן טחינת החטים למצה: האם באמצעות ריחיים של מכונה או ריחיים של יד.

שורת מאמרים נכתבה בקובץ הוותיק "בית אהרון וישראל" של חסידות קרלין-סטולין על הנידון הנ"ל (ראו נא כאן, כאן וכאן). מסקנת הכותבים היא שטחינה בריחיים של יד זו חומרא רחוקה.

פתרנו את חידת רש"מ/רש"י. אך מי יודע מהו הידור "ציטרון" ?

בחיפושי במאגרים וברשת מצאתי שני מקומות בהם מוזכרים מצות אלו, שהן דקות במיוחד, ושניהם עוסקים בשיעורם למצות אכילת מצה.

לעובי של המצות ישנה השלכה על כמות המצות הנדרשת לקיום מצוות אכילת מצה.

1. במדריך לפסח של הרב משה ויא.
2. בספר "אבני שש" לרב יעקב שמשון שפירא:

אבני שש. הרב יעקב שמשון שפירא. ביתר עלית. תשע"ו (2016). מקור ראה נא כאן.

 

מדוע נקראו מצות אלו "ציטרון" – לא אדע !

האם זה שם של איש או שם מקום ?

האם זהו ביטוי באידיש (ציטרי"ן = לימונים) או בשפה אחרת ?

אשמח לקבל תשובות מקהל הקוראים.

 

חג פסח כשר ושמח

אבישי

---

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

rambaml1@gmail.com

 

 

Read Full Post »

"כזה" – על ציור אחד בפירוש רש"י לתלמוד

וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם וְלֹא חִלְּלוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יְחַלְּלֶנּוּ.

דברים פרק כ, פסוק ו

רשימה לפרשת שופטים 

 

בפירוש רש"י לתלמוד הבבלי מופיעים פה ושם תרשימים. מי יודע כמה תרשימים  יש בש"סים שלפנינו?

אם חפשתם אתגר  לילדים לימי החופש, תנו להם את עשרות כרכי הש"ס הגדולים ובקשו שיעברו דף-דף ויחפשו את התרשימים. כך עשה ידידי ר' אלי גניאור, ששם לו למטרה לחקור את התפתחותם של  הציורים ברש"י בדפוסי התלמוד השונים.

הוא ביקש זאת מנכדו  משה יהודה, שמנה אותם במהלך יומיים רצופים  (הוא פתח את כל הדפים של ה״חתן ש״ס״ של אביו), וסיכם שהמספר עלה ל103. כנראה הוא פספס אחד כי ישנם 104 ציורים  בפירוש רש״י לתלמוד בבלי במהדורת ווילנה.

עכשיו, שימו לב לעובדה המפתיעה הבאה:

בכל הדפוסים הישנים של התלמוד (מדפוס בומברג עד דפוס בערמן) נשמטו הציורים בגמרא, רש"י ותוספות ונשאר מקומם חלק, מלבד סוטה מג. שישנו הציור ברש"י.  (הרב רפאל נתן נטע רבינוביץ, בחיבורו "מאמר על הדפסת התלמוד"):

כלומר, בכל מהדורות התלמוד  החל ממהדורת בומברג, שיצאה בוונציה ב-1520, ועד למהדורת בערמן, שיצאה בפרנקפורט על האודר בשנות התשעים של המאה ה-17, אין מוצאים תרשימים על דפי התלמוד. המדפיסים השמיטו את הציורים והשאירו מקום חלק, כדוגמא שלפניכם.

דף ממסכת עירובין.  אמשטרדם ת"ד (1644)

התרשים היחיד מופיע במסכת סוטה דף מג ע"א, על צורת הכרם.

נושא הדיון הוא על השב מהמלחמה בגלל שנטע כרם ולא חללו, הנלמד מפסוק בפרשת השבוע המופיע בכותרת הרשימה לעיל.

המשנה מגדירה כרם כמטע שיש בו לפחות לחמשה עצים.

רש"י מוסיף, שעל העצים לעמוד בסדר מיוחד: "הַנּוֹטֵעַ שְׁתַּיִם כְּנֶגֶד שְׁתַּיִם וְאַחַת יוֹצְאָה זָנָב, הֲרֵי זֶה כָרֶם".

כדי להמחיש את צורת העמדה של העצים הוסיף רש"י מילה אחת "כזה". כלומר כמו  הציור  הרשום שם.

 

דף ממסכת סוטה. ונציה ר"פ (1520)

כאמור זהו התרשים היחיד המופיע במהדורה הראשונה של התלמוד שהדפיס בומברג בונציה בשנת ר"פ (1520).

מהדורה זו היתה מהדורת בסיס לכל המהדורות שאחריה.

אותו ציור יראה משוכלל יותר במהדורת התלמוד, הוצאת  וגשל, שנדפס בירושלים בשנת  תשס"ח (2008):

מחקר  של תרשים זה, בגלגוליו השונים בדפוסי הש"ס,  ידגים עניינים רבים השייכים לטיפול בתרשימים בטקסטים הלכתיים, הן בכתבי יד והן בדפוס.

אלי גניאור כתב על כך בגיליון החדש (גליון לט)  של ספרני היהדות.

הנושא מרתק. יש בו שילוב של למדנות וטכנולוגיה. מומלץ בחום!

שבת שלום

אבישי

————————————–

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

rambaml1@gmail.com

 

Read Full Post »