Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘שבת’

בע"ה

"עוז ואמונה"

רשימה לחג פסח

הרב אחיעד אטינגר בשער ישיבת "עוז ואמונה" בשכונת "נוה שאנן". המקור: אתר הישיבה.

 

הרב אחיעד אטינגר ברחובות שכונת "נוה שאנן". המקור כאן.

גיבור השנה בעיני הוא הרב אחיעד אטינגר הי"ד.

גיבור בחייו – אב לשנים עשר ילדים. גר במשך תשע שנים בשכונת "נוה שאנן" בתל אביב והקים בה את ישיבת "עוז ואמונה".

גיבור במותו – בעת שנסע מביתו בעלי שבשומרון לישיבתו בשכונת "נוה שאנן" בתל אביב סב על עקבותיו כדי להלחם במחבל.

שכונת "נוה שאנן" הוקמה בשנת תרפ"א 1921 בדרומה של תל אביב כשכונה עצמאית ובשנת תרפ"ד 1924 סופחה לעיר תל אביב.

השכונה ידעה ימים יפים אך נסיבות הזמן (כגון בניית התחנה המרכזית הישנה והחדשה) גרמו לשינוי בתדמיתה עד שנהפכה בשנים האחרונות למשכנם של עובדים זרים רבים (קיצור תולדות השכונה ראה באתר עיריית תל אביב).

לכבודו ולזכרו של הרב אחיעד אני מגיש שני מסמכים שכתב רבה  הראשון של שכונת נוה שאנן, הרב מאיר חנוך בן ישי. המסמכים מצויים בתיק בארכיון הספריה  ובו חלופי מכתבים הקשורים לרבנותו של הרב בן ישי בשכונה זו בשנים הראשונות להקמתה.

מסמך אחד עוסק בשמירת שבת והשני הוא טופס מכירת חמץ.

א. דיווח על מצב שמירת השבת בשכונה. תרצ"ד 1934.

בניגוד לניראות כיום, העיר תל אביב בעשורים הראשונים להקמתה היתה עיר מסורתית ובה כבדו התושבים את השבת ושמירתה ברשות הרבים. כך עולה מדיווח מפורט שכתב הרב בן ישי בנידון.

ב"ה

נוה-שאנן, יום כ"ג לחדש מרחשון תרצ"ד.

 

הרב

מ. ח. בן –ישי

נוה שאנן.

 

לכב' הרבנים הגאונים שליט"א, הרבנים הראשיים כאן

העתקה נשלחה לועד משמרת השבת שבת"א.

ר.מ.נ.

א)

בתשובה למכתבכם מיום ז' לח"ז, שקבלתיו זה שלשום, אשר בו נתבקשתי להמציא לכם אינפורמציא על מצב שמירת השבת בשכונתי ועל האמצאים שאני אוחז בהם ושאני אומר לאחוז בהם למען הצל את השבת מחללה, הנני מתכבד להודיע, כי-בדרך כלל- אין לי להתלונן על חילול שבת בשכונתי, חוץ מבשתתי הנקודות דלמטה, אשר מקורן בפירצה הכללית התל-אביבית, וכ"ז שלא תגדר הפירצה במקורה בת"א הרי כל עמלי בנקודות האלה לריק. הפתגם: "לא עכברי גנבא אלא חורא גנבא" ידוע.

ב)

מיום דרכה רגלי על אדמת נוה-שאנן ועד היום הזה לא פסק פי מלהטיף ולחזור ולהטיף על גודל קדושת השבת ועל ערכה לבני ישראל. כמעט שאין שבת (לעתים לא רחוקות גם בימות החול) אשר הקהל לא ישמע מפי דברים דוקרים כלפי פורצי גדר ומפירי ברית, והודות לעמלי הרב הזה כבר פסקה השקאת הגנים בשבת זה רבות בשנים; כבר אין שטיחת בגדים נגד השמש (שהיה תחלה כעין מנהג קבוע) בשבת; כבר אין קול צריחת הגמופונים בשבת; כבר אין הוצאת סחורות מן החניות בשבת.

ג)

בכל מקרה של התפרצות מצד איזה יחיד אני ממהר לשלוח אנשים אל המקום והפירצה נחנקת באבה. כשיש צורך אני מזמין את המתפרצים אלי הביתה וכמעט כולם נשמעים וצייתים, והכל מסתדר בע"ה באין קול ואין צוחה.

ד)

פעם אחת באה תלונה מצד ועד משמרת השבת שבת"א על אחד האופים מנ"ש שאין ציית לתקנות הועד במאפיה שלו, הוא הוזמן אלי והבטיח לציית מהיום ההוא והלאה וגם שלם קנס לקפת הועד משמרת השבת כידוע מתוך דו"ח של משמרת השבת.

ה)

מזמן לזמן הנני יוצא בעצמי בהדי פניא דמעלי שבתא והנני מפקח על סגירת החניות בזמנן בע"ש,והיות ושונא אני את ההתנקשויות ואת הקטטות  הנני נוהג להקדים ולהודיע לבעלי החניות למען ימהרו ויסגרו את חנויותיהם לפני צאתי ואני יוצא ומוצא כבר את החנויות סגורות בלי רעש ובלי קול.

ו)

לפני זמן מה יצא רינון על החנונים שבנ"ש, הזמנתי אלי את כל בעלי החנויות שבנ"ש לישיבה (ועד משמרת השבת שלח גם הוא ביאת כחו לישיבה) וסוף דבר שחתמו כולם על כתב התחייבות  לשמור על קדושת השבת בכל היקפה;  לבקשתם יצאתי בכרוז אל הקונים שיכינו להם כל צרכי שבת במועד הראוי ולא ילחצו על החנונים בשעה מאוחרת דוקא (גליון אחד מטופסי הכרוז רצוף בה).

ז)

היה מקרה בת"א בבית מרזח שע"י האופירה מוגרבי שהעיז לחלל את השבת בעסקו בפרהסיא. לרגלי העובדא, כי הבעל המשכיר  הוא הד"ר של שכונת נוה-שאנן, ד"ר שיפר,  נתבקשתי להשפיע על בית המרזח באמצעית  הד"ר שיפר בעל הבית, המשכיר; כתוצאה מזה המציא לי הד"ר שיפר תעודה בכתב מבעל בית המרזח השוכר, כי הוא מתחייב בקנס למנוע כל דבר חילול שבת בפרהסיא; ולא דבר קל  היה הדבר הזה  להוציאו לפועל ועכ"ז  הסתדר בע"ה עצהיו"ט; עצם התעודה שמורה עמע ולועד משמרת השבת שלחתי העתקה ממנה.

ח)

בזמן האחרון התפרץ אחד לעסוק בבנין ביתו  בשבת; היה נראה שנצטרך לאחוז נגדו אמצעי כפי', כי הראה א"ע קשה כברזל, ביחוד היה זה ענין עם קרקפתא דלא מנח תפילין ומומר לשתות, אבל סוף דבר נענה גם הוא והבטיח שלא לחלל את השבת בפרהסיא !

ט)

יש מקרים בנ"ש בחלבנים שמכרו את בהמותיהם או שיצאו מנ"ש מתוך הלחץ שלחצתי עליהם.

י)

אפשר היה לקבל ספוק מלא ממצב מנוחת השבת שבנ"ש לולא שתי הנקודות דלמטה ה"ה: 1) מכוניות תל-אביביות עוברות דרך רחובות נ"ש ו2)מחלקי החלב המובילים חלב לת"א דרך רחובות נ"ש וזה אחריו גם חלול שבת בצנעא לבעלי הפרות ברפתים, ונגד הפירצה הזו אני חסר אונים ואין בכחי לעשות דבר כ"ז שלא תסתם הפירצה במקורה בת"א. שנים שלמות נלחמתי  נגד זה אבל ללא תועלת,  יש לא ענין עם עמי הארץ ועל טענותי אליהם הם עונים לי: "מדוע בת"א מותר ובנ"ש אסור" ואין הסברותי עושות רושם בזה.

אנשים שאני משתמש בהם לעניני השבת הם : א) ה' הרצק; ב) ה' זימן; ג) ה' מרדכי כהן; ד) ה' קוגל; ה) ה' חולודנקו; ו) ה' גולומבורסקי; וז) ה' בלומנקרנץ.

החותם בכל הכבוד מאיר חנוך בן ישי רב בנוה שאנן.

הערה: אין אני מחזיק טובה לעצמי בדברים  [שפרטתים] למעלה ואני רואה אותם כחובה אלמנטרית שלי, וגם אין אני מזכיר אותם לשם פירסום ואין אני אלא עונה  על מכתבכם שקבלתי, ולולא מכתבכם זה לא הייתם שומעים את הדברים האלה מפי עד היום.

———————————————-

ב. טופס מכירת חמץ. תרצ"ט 1939

במסגרת תפקידו של הרב מאיר חנוך בן-ישי כרב שכונת נוה שאנן, הוא מכר את החמץ של תושבי השכונה לגוי בערב פסח.  כפי הרשום בשטר, החמץ נמכר ליוחנן (יוהן) ריפר מרחוב לוינסקי 71 בתל אביב.

הרב יוסף דוב סולובייצ'יק זצ"ל, באחת משיעוריו, ציין שחג הפסח הוא חג ה"לומדישה" ביותר מבין הימים טובים. וכהכנה לו צריך ידע רב בתחומי הלכה שונים. כדוגמא לכך אמר:  כדי למכור חמץ צריך להיות מומחה בחושן משפט, שהרי שטר מכירת חמץ הוא קשה להבינה על פי דין במסגרת כל דיני ממונות… ("סיפור יציאת מצרים והתשובה לבן החכם: שיעור מפי השמועה ממרן הגרי"ד סולובייצ'יק זצ"ל". מתלמידו הרב שלמה זאב פיק. בקובץ אבני משפט (רחובות) ג תשס"ד עמ' 191-203).

גם שטר זה שלפניכם ארוך ועמוס בפרטים. שלחתי שטר זה לעיונו של הרב מרדכי אליהו רפאלי, שכתב ספר על "מכירת חמץ" (ירושלים תשס"ה). בשיחה טלפונית אמר לי, כי מחבר השטר היה תלמיד  חכם עצום, ויש בשטר חידוש בעניין של קניין דבר שלא בא לעולם.

אני הקפתי במסגרת אדומה את המחוייבות של הרב מאיר חנוך בן-ישי לתושבי השכונה. הרב מכר את החמץ של כולם, גם אלו שלא הגיעו לפניו למכור את חמצם.

"… וגם את המקומות אשר בהם נמצא החמץ של האנשים היושבים בנוה שאנן ובסבי-בותי' שלא באו עד עכשיו למכור את חמצם לאיזו סבה שהיא"

"… והן של אותם האנשים בנוה שאנן וסביבותיה שלא מכרו את חמצם עד עכשיו…"

וע"ז  בעה"ח (=ועל זה באתי על החתום) יום שני בשבת בארבעה עשר יום לחדש ניסן בשעה חמישית ביום שנת חמשת אלפים ושש מאות ותשעים ותשע לבריאת העולם למנין שאנו מונין כאן בנוה שאנן, תל אביב, ארץ ישראל והכל שריר וקים.

נאום מאיר חנוך ב"ר פסח ז"ל בן ישי רב דפ"ק נוה שאנן

חג פסח כשר ושמח

מלא עוז ואמונה.

אבישי


ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

Read Full Post »

 

בע"ה

"זכור את יום השבת לקדשו"

האם מותר להרכיב פאזלים בשבת?

רשימה לפרשת יתרו

חלק קטן מתוך מבחר של עשרות הפאזלים להשאלה ב"בית אריאלה"

בפייסבוק של ספריית "בית אריאלה" פורסמה השבוע הידיעה הבאה:

בואו להשלים את החתיכה החסרה!

שירות חדש בבית אריאלה: פאזלים להשאלה

אחרי ספרים ותקליטורים הגיע הזמן גם לפאזלים להשאלה:

מיום ראשון, 27.1 ולקראת יום הפאזלים הבין לאומי שיחול ב-29.1 – בית אריאלה משיק שירות חדש:

עשרות פאזלים למבוגרים – חדשים ומשומשים – יעמדו לרשות מנויי הספריות בתל-אביב להשאלה ללא תשלום.

השירות יינתן בקומת ההשאלה באמצעות הספרנית בעמדת היעץ באולם ההשאלה למבוגרים בימים: א,ב,ד,ה בין השעות 19:00-10:00, ו' 12:00-9:00.

רעיון שהתחיל מפנייה בפייסבוק והפך לאוסף של פאזלים להשאלה: חנה ברמן קליין פנתה אלינו והציעה לתרום את אוסף הפאזלים שלה. נדלקנו על הרעיון, רכשנו פאזלים חדשים וכך יצרנו אוסף פאזלים להשאלה בספרייה.

מחכים לכם בבית אריאלה עם כל החלקים!

 חשוב לציין כי האוסף מונה פאזלים המונים אלף (1000) חלקים ויותר, והוא מיועד למבוגרים.

בניית פאזל אחד עשויה לקחת שבועות של התמדה ועקשנות.

בעקבות שאלה שעלתה מהשטח, שאלה אותי גב' יעל דינר, אחראית אוספים מיוחדים בבית אריאלה:

 כיון שיום שבת, שבו מרובות שעות הפנאי, מתאים לעיסוק בפאזל ענק מהסוג שאנחנו משאילים, האם מותר לעסוק בבניית פאזל ביום שבת?

למען הסר ספק אקדים ואומר: אין כאן כלל שאלה לגבי שירות השאלת פאזלים של "בית אריאלה", שהוא ראוי, רצוי ומותר. אני מפרסם אותו כאן וממליץ עליו לכל מי שעתותיו בידו.

 מה שמרתק בעיני תמיד הוא דרך ההסקה ההלכתית וגם כאן זו הזדמנות להציץ ל"מעבדת הפסיקה ההלכתית".

אחת מהמלאכות האסורת בשבת היא מלאכת "כותב". במלאכה זו כלול כתיבת אותיות, ציורים וכל שרטוט בעלת משמעות.

במלאכת כתיבה או ציור קלאסיים אנחנו אנחנו רושמים את הסימנים (אותיות, קוים וכדומה). בעשיית פאזלים החלקים אינם "נכתבים" כעת אלא רק מצורפים זה לזה ובכך נוצרת תמונה בעלת משמעות. השאלה שלפנינו: האם צירוף אותיות זה לזה הוא "כותב"?

עקרון זה יש ללמוד מתוך סוגיה בתלמוד הבבלי במסכת גטין דף כ. העוסקת בהלכה אחרת לגמרי. בהלכות גט ישנה דרישה: "וכתב לה ספר כריתות". כלומר יש לכתוב את הגט. גם שטרי שחרור עבדים שווים בדיניהם לגטי נשים. בתלמוד מביאים סוגים שונים של כתיבה: ראויה ולא ראויה.

עבד שיצא בכתב שעל גבי טבלא ופינקס – יצא לחירות, אבל לא בכתב שעל גבי כיפא ואנדוכתרי!

וברש"י פירש:

אנדוכתרי – תכשיט ורוקמין עליו צורות במחט כעין ברושדי"ר בלע"ז ואם רקמו עליהן אותיות הגט אינו כתב, לפי שאינו כתוב וקבוע אלא מוטל על הבגד וב' ראשיו תחובים.

ועל פי זה  זה כתב המגן אברהם (שלחן ערוך, אורח חיים סימן שמ):

משמע בגיטין דף כ' שאם תוחב אותיות של כסף ע"ג בגד מקרי כתב ע"ש וא"כ אפשר דאסור לעשותו בשבת.

למדנו מדברי ה"מגן אברהם", שכתיבה אינה רק יצירה חדשה של אותיות אלא גם צירופם זה לזה. הדוגמא שנקט לאיסור, כאשר תוחב אותיות של כסף ע"ג בגד, היא באותיות קיימות שמצרפם ביחד.

חידושו של ה"מגן אברהם" הועתק להלכה באחרונים, בדגש שמדובר בחיבור קבוע ולא ארעי. (ראה חיי אדם, הלכות שבת כלל לז אות ו).

כעת השאלה ההלכתית שעומדת לפני הפוסקים: האם ביצירת פאזלים יש חיבור קבוע?  האם חיבור חלקים זה לזה בפאזל נעשה בצורה מהודקת ונחשב כמו חיבור אותיות על גבי בגד ?

לבקשתי, הרב יעקב אפשטיין, מחבר סדרת הספרים "חבל נחלתו", כתב בירור הלכתי רחב על "הרכבת פאזל בשבת". ראו נא כאן.

ההמלצה שלי: כל שואל פאזל יעשה "שאלת חכם" במקומו.

שבת שלום

אבישי

נכדי עוז שלח לי תמונה זו כשסיים לעשות פאזל של 400 חלקים !

 

 

 

—————————-

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

rambaml1@gmail.com

 

Read Full Post »

בע"ה

 פמוטות הכסף של זלדה

חנוך גוטליב

 

"וביום השבת"

– רשימה אורחת לפרשת פינחס – 

 

עמוד ראשון מכתב ידה של המשוררת זלדה. באדיבות "מכון גנזים" בבית אריאלה

 

באהבתי את שירת זלדה, בחפשי אחר יצירתה הנוגעת בנפש הדלקת הנר ערב שבת, ראיתי כי כתב יד של השיר פמוטי הכסף (כך במקור, ובדפוס פמוטות הכסף) מצוי באתר גנזים. בעזרתו האדיבה של ידידי ר' אבישי אלבוים מנהל ספרית הרמב"ם ואנשי גנזים אשר בבית אריאלה בתל אביב – נגלה לי כי יש עוד שני כתבי יד של השיר. אם כך הרי יש לפנינו חמש גרסאות השיר. הנוסח הראשוני בכתב יד מפברואר 1960. הנוסח השני בכתב יד ממרץ 1960. הנוסח השלישי בכתב יד לא מתוארך בכתב היד עצמו אך להבנתי תוך בחינת התפתחות הטקסט הוא נכתב אחרי מרץ ולפני דצמבר 1960 אז התפרסם לראשונה השיר בדפוס במאזנים. והגירסא החמישית היא הפרסום  בספר השירים של זלדה "פנאי" ב1967 (גירסא השונה אך במעט מגירסת מאזניים).

שכתוב וניתוח צורני בסיסי ראו כאן

 

אלחנן ניר כתב יפה על הרצוא ושוב בשירת זלדה (במאמרו "כל הנשמות בשקיקה נוראה", המנתח את שירתה והיחס בינה ולשיטת הרצוא ושוב בחב"ד מקור הולדתה). נראה לי שהשיר כאן כולו ברצוא ושוב. בין טירה בשמים ושמחה באלוהים לבין חושך ויערות המוות.

יש עוד רבות לקלף שכבה אחר שכבה ולחשוב מחשבות מה סערה נפשה בכותבה ובמוחקה בחסרות וביתרות, בכל תג ותג שקשרה. רציתי להתמקד בעיקר בבית האחרון ובמעט שלפניו, בית שלא מופיע בגירסא ראשונה כלל ומופיע בצורה שונה בגירסא שניה מכפי שמופיע בשלישית ובדפוס.

טבלת השוואת הגירסאות. מתוך שכתוב וניתוח צורני בסיסי.  ראו כאן הניתוח בשלמותו

 

הדלקת הנרות באה בד בבד עם הדמעות. גם בשיר "ערוגה של חבצלות" מופיעות דמעות בהדלקת נרות של שכנתה. דבורה חיץ במאמרה "השכנה השוכנת בנפשה", כותבת על הבכי המקביל ל"צער השכינה", ומבטא את הגעגועים לבורא ואת ההתעצבות על מצב הפירוד שבהוויה. הדלקת הנרות היא תיקון, חיבור של האדם לאלוקיו, ושל אדם לאדם – ואני אוסיף ואומר בהקשר של השיר פמוטות הכסף (כפי שנראה להלן) – חיבור של דור לדור – נגוהות ירושה.

יש בדמעות הדלקת הנרות משהו שמהדהד שורות משירו של ביאליק "אמי זכרונה לברכה" – "וַיְהִי בְּהַעֲלוֹתָהּ הַנֵּרוֹת וְלֹא יָכְלָה הִתְאַפֵּק, / כִּי מַר לָהּ, כִּי רֻתַּח לְבָבָהּ, / וַתֵּבְךְּ הַצַּדֶּקֶת, וְדִמְעָה מִקִּמְטֵי לְחָיֶיהָ נָפָלָה – / וְנֵר אֶחָד תָּסַס וְכָבָה. / … //  אָז תִּשַּׁל מִלְּחִי הַצִּדְקָנִית דִּמְעָה אַחַת בּוֹעֶרֶת, / רְסִיס אֵשׁ לֶהָבָה, / וּבְצָנְחָהּ, וַיִּפֹּל בַּבַּיִת אוֹר מִשְׁנֶה, כִּי נִצַּת / הַנֵּר אֲשֶׁר כָּבָה. // כִּמְעַט פָּקְחָה אִמִּי עֵינֶיהָ הָעֲשֵׁשׁוֹת וָאֵרֶא: / אוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים שָׁם יָהֵל, / כִּי נָשְׁקָה הַשְּׁכִינָה עֲלֵיהֶן – תַּעֲמֹד זְכוּת הַצַּדֶּקֶת / לָנוּ וּלְכָל-יִשְׂרָאֵל".

אולי דמיון יש כאן, אבל לטעמי שירה של זלדה שונה לגמרי. הדמעה המקדשת ונוסכת אור שבעת הימים אצל ביאליק באה בגלל המסכנות ההווה המתוארת קודם לכן בשיר, אולם אצל זלדה היא אינה אלא תמצית זכרון לעם זוכר, בליל שבת שיש בו "זכר" למעשה בראשית וליציאת מצרים.

אני פה בירושלים עם כוסף קדושה ותשוקה לאל חי – אבל שם, בגלות – היה או יש יהודי אחד ועוד אחד, עולם יהודי שלם, ביערות המוות, שנקבר תחת השלג ואפילו זכרו מחתה הסופה והוא סהר שותק, אולי צל ירח, צידו הנסתר – והוא "כבר ברשות הירח / שמאיר את השער / אל העולם הכמוס" (שירה "ברשות הירח") – אין לו זכרון כלל. הוא נחבא. – אך זלדה מחיה אותו, לא "דמעתו עוד חמה" הנשארת רחוקה שם ביערות המות (בגירסא 2) ולא רק אוחיל פניו (כפי שמופיע בגרסא 3) אלא גם "אכפר" – היא מכפרת על שכחתו – בדמעתו הניגרת מעיניה שלה – כאן עם הבהוב הנרות – הבהוב דייקא – אש עולה ויורדת, מרקדת, בין יש לאין – וכך, בכל זאת – הבו לי יין – הוא כאן, הוא הכאב המר והוא הוא גם אחד מבנאיה של טירה עתיקה – על כן, בנשף הערב, מזגו לנחבא. דמעה מחברת דורות.

הנחבא הלזה, איננו רק מטאפורה כללית, היא מאוד ספציפית – הגירסא הראשונה מגלה לנו שהוא הנחבא הוא הנלבב שצר הפמוטים הללו. בדפוס יש שני בתים נפרדים זה מזה ואולי מתמסגר כל אחד לעצמו, אך בגירסא ראשונה אנו רואים כי "שמו קבור בשלג" הוא המשך ישיר ל"אי הנלבב שצר עטרת תפארת זו". רק נשאר עלום מי היה צורף הכסף, הצדיק (המופיע בגירסא 2) – "שיצק גיל ורעדה כעדיים לשבת?". זלדה הופכת את תשוקתה שלה לאל חי (תשוקתי – גירסא 2), לתשוקתו שלו (גירסת 3 ובדפוס) העוברת מדור קדום אליה, למשהו צומח ועולה ומתרונן מגבעולי הכסף.

יתכן וגם לזלדה היה הוא עלום, רק ידעה היא שקיבלה ממשפחתה שהגיע מאוקראינה את פמוטות הכסף נגוהות ירושה – כתרים ממורקים בדמעות.

כמה כח יש בפמוטי הכסף, לא רק בערב שבת לא רק בשלהבותם החיות – ב"ציפור אחוזת קסם" היא כותבת – "בהיכל הלילה, באפלה העמוקה, כשמבחינה עיני בפמוטי הכסף, מבהיק בלבי חלום המדרגות הלבנות.  מתבשם דמי משכרון הנשמה, הכורעת על סף האושר".

ואחרי הכל, אחרי התרוממות הנפש כל כך, אחרי החופש והשמחה, אחרי החושך והברקים, אחרי גיל ורעדה, אחרי יערות הפרא ויערות המוות, אחרי כאב מר וששון תינוקות – אחרי הכל – כל העולם כולו זבול על בלימה – הבהוב נרות.

ואיך אפשר שלא נסיים בשירה של זלדה "הדליקו הנר" – יש בו מוטיבים שמופיעים גם בפמוטות הכסף – יש בו הנר והיין והשמש השוקעת ושושנת הרקיעים –

הדליקו נר / שתו יין. / השבת קטפה בלאט / את השמש השוקעת. / השבת יורדת בלאט / ובידה שושנת הרקיעים. //

איך תשתול השבת / פרח עצום ומאיר / בלב צר ועיוור? / איך תשתול השבת / את ציץ המלאכים / בלב בשר משוגע והולל? / התצמח שושנת האלמוות / בדור של עבדים / להרס, / בדור של עבדים / למוות?! / למוות, / בדור של עבדים / להרס,למוות. //

הדליקו נר! / שתו יין!  / השבת יורדת בלאט…

 


ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

כתבו אלינו:

rambaml1@gmail.com

Read Full Post »

 

חלקים נרחבים  מתוך הקטלוג האחרון של  בית המכירות הפומביות "קדם" הוקדשו לצמיחתה של "עיר הפלאות" תל אביב. יפה עשו בעלי בית המכירה שייחדו פרק (אמנם צנוע) לחיי הקודש בתל אביב. בפרק זה הוצעו למכירה מסמכים הקשורים לבתי כנסת בעיר ולפעולות רוחניות שונות (כדוגמת אגודת עונג שבת) שנעשו בה.

 המעיין בקטלוג כולו ימצא חומרים נוספים רלוונטיים לנושא. לדוגמא, הוצע לרבים  מכתבו של מאיר דיזנגוף, ראש העיריה הראשון של תל אביב, לרב הראשי הרב אברהם יצחק קוק על שמירת השבת.  במענה לפנייתו של הרב קוק מצהיר דיזנגוף כי "בעיקר תמימי דעים אנחנו… כי צריך להזהר מלחלל שבת בפרהסיה, וגם דאגנו תמיד שלא תעשה כל מלאכה ביום שבת קדש, ורק לצרכים חיוניים והכרחיים כמו הספקת מים לתושבים… אנו משתמשים בעבודת 'גוי-שבת'…" (פריט מס'  207).

כרזה. מאוספי ספריית הרמב"ם

ההיסטוריה של חיי הקודש בתל אביב  ענפה ורחבה. היא מכילה אישים ומוסדות. חצרות אדמו"רים ופעילות תרבותית ענפה. אין ספק שאנחנו כתובת רלוונטית לפניות בנושאים אלו. הנה  השבוע קבלתי  בדואר האלקטרוני בקשה :

אני מתעניינת לגבי השטיבל של חסידות אמשינוב שהייתה בתל- אביב.

הבנתי ממכון "ת"א של מעלה" שיש ספר שנקרא "אהל יוסף", מאת הרב דוד הלחמי ז"ל.

האם אפשר לבקש סריקה של הדפים הרלוונטיים בספר שמספרים על הקמתו של שטיבל זה?

הבקשה נענתה במהירות וביעילות ע"י הספרן שהיה במשמרת (נאור).  כעבור יום הגיעה הבעת התודה ושוברה בצדה:

 המון תודה.

ממש נחמד לדעת שיש "אנשים טובים באמצע הדרך".

יש גם חומר על חסידות מודז'יץ שהייתה ברחוב דיזנגוף בתל אביב?

 

לי, כמנהל  ספריית הרמב"ם, בתוך "בית אריאלה" הספריה המרכזית של העיר תל אביב, ישנה התלבטות עקרונית.

מהי מוטת הכנפיים של הספריה?  האם אנחנו רוצים ויכולים להיות גם ארכיון?

וכפועל יוצא מכך:

האם  עלי לרכוש  מכתבים, כרזות ותמונות המייצגים את חיי מוסדות דת השונים (בתי כנסת, ישיבות, חצרות אדמו"רים) בבניינן ובחורבנן?

אנחנו בעידן חדש. שם המשחק הוא שיתוף: פרוייקטים  מרהיבים של  סריקות  מאוספים מיוחדים ומפעלים שאפתניים של ספריות דיגיטליות. הכל זמין  ברשת לכול.

– דווקא לעת הזאת גדלה החשיבות של הייחוד המקומי.  בהקשר זה מיצוב הספריה כ"מרכז  לתיעוד המורשת  המקומית" הוא אחת מהאפשרויות שצריכות להיבחן.

מודעה. מאוספי ספריית הרמב"ם

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך
שירות סריקה ומשלוח חומר תורני מתוך ספרים וכתבי-עת ישנים וחדשים

 פרטים נוספים פנה אלינו  rambaml1@gmail.com

Read Full Post »

%d בלוגרים אהבו את זה: