כרזות על שמירת שבת בתל אביב.
— לשבת בראשית —
לפני שנים רבות חשבתי להעמיד בספריה תערוכה על שמירת השבת בתל אביב.
לצורך זה פניתי לארכיון העירוני וצלמתי כרזות הנמצאות שם, כחלק מאוסף גדול של מודעות שברשותם.
תקופת פרסום הכרזות הינה שנות השלושים והארבעים של המאה הקודמת (למניינם).
לפניכם שתי דוגמאות מאוסף זה .
1.
המסר חד וחלק. מעניין אם הפרסומאים של היום היו ממליצים על סגנון כזה.
2.
בשולי המודעה נקוב תאריך בכתב יד: כ"ח אלול תרצ"ג (1933).
קהל נכבד !
על פי דרישת עירית תל אביב לא נמכר יותר כרטיסי-ישיבה בשביל כסאות המנוחה שעל שפת הים, בימי שבת וחגים… למנוע בעד חילול שבת בעיר העברית הראשונה.
היו זמנים…
חורף טוב !
אבישי.
———-
הוספות משל הקוראים.
א.
חנוך גוטליב :
שני מקורות שמדברים בשבת התל אביבית של פעם…
ענג־שבת בתל־אביב (א.ל גרוסמאן "הדואר״ גליון כ"ב ניו־יורק ט' בניסן תרפ"ה)
שבת. השמים והארץ, כל צבא מעלה ודרי מטה, הכל אומדים: שבת היום! שעתים, או יותר, לפני שקיעת האור וגסיסת החול, משמיע קול שופר בראש כל חוצות תל־אביב: בואו ונצא לקראת שבת המלכה! מוסיפים מחול על הקדש. אין לך סביבה עברית בכל כדור הארץ, שתהיה רוח האומה יונקת ממנה כבתל אביב. העיר היחידה שכל תושביה עברים הם. אין לך מקום בכל העולם כולו שמשמרים את השבת כבתל־אביב, העיר היחידה בתבל שהיא כולה עברית! בגולה, רוב הצבור העברי שובת את שבתו ביום הראשון, ובארץ – ככתוב: יום השביעי שבת" בנכר יש הורים שובתים וחוגגים את שבתם ומועדם והבנים מחללים! ובמולדת – כמה שנאמר: "אתה ובנך ובתך, עבדך ואמתך ובהמתך וגרך״! כך, אף מי שאינו בן־ברית ויש לו משרה בבית־מסחר עברי, או עומד הוא במשא־ומתן עם העברי, בטל הוא ממלאכתו ושובת את שבתו בשבת וביום הראשון הוא עובד. כל בתי־המסחר סגורים, ומי שמאחר אחרי התקיעה לסגור את חנותו, ענשו בידי אדם: השוטר כותב פרוטוקול והשופט מענש… תל־אביב, העיר הצעירה, היא היחידה בתבל, שביום חמדה שורה בה מנוחה, שלוה והשקט: חמור לא גוער, סוס לא צוהל, אבטומוביל לא צורח, וגלגל עגלה אינו מנסר באויר. שבת המלכה פורשת בכנפיה־קודש צל־מנוחה, מנוחת אמת, על פני תל אביב. ומה נאוה היא, העיר הצעירה, השוכנת על חוף תכלת ים, תחת שמים כחולים־עמוקים ומלאים רזא דשבת, והחמה התמה שופכת אור־זהבה על הכמהים למנוחה שלמה, על המטיילים ברחובות השקטים, על השרים בקול צעיר ורענן מתוך רטט הנשמה הכמהה לחיים, על החולמים הבונים וטווים מחוטי־נוגה את הממשיות ותכנה, ועל המתדבקים בקודשא־בריך הוא, אשר נתן לנו מתנה טובה-ושבת שמה!
ובשעת בין השמשות, בשעה שהבנים והבנות יצאו לטייל על שפת הים, והאבות והאמהות מתכוננים ללוות את שבת המלכה, מתוך תפלה חרישה לאלהי אברהם׳ יצחק ויעקב ־ בשעה זו, במסיבת עונג שבת״, בני היכלא מתענגים על דברי תורה וחכמה ושיחות חולין של תלמידי־חכמים. המסיבה הראשונה של הסעודה השלישית בשם ,עונג שבת״, נתייסדה בתל־אביב, בהשפעתו של משוררנו ח. נ. ביאליק. הסיסמה של המסבה היא להשפיע על הנוער בנוגע לקדושת היום, ומתוך כך מדברים על רעיונות ומנהגים חדשים גם ישנים, אף על הדברים העומדים על הפרק ועל אנשים בעלי אישיות מסוימה, מסבות מעין אלה הולכות ומתרבות בתל־אביב, בירושלים ועוד, ובשעת שקיעה, נשמות הצמאות לדבר ה׳ נוהרות אל מרכז הנקודה אשר בקונסרבאטריה ״שולמית": נקודת אור וכח הרוחני שבעצם נשמת המשורר ח.נ ביאליק. ובני היכלא דכסיפין ל"עונג שבת״, השותים בצמא את דברי המשורר שהם בבחינת "טל שמים״ המפרה את המוח ומעודד את הניצוץ הקדוש – בשירה וזמרה הם מלוים את שבת המלכה. והנשמות מרטטות מתוך הרגשה בסוד של "זעיר אנפין״, בשעה שהחזן מבדיל בין קודש לחול – נסתלקה הנשמה היתרה!
שבת (מתוך "שבת", יעקב פיכמן, ספר השבת עמ' 527) – … תל־אביב היא עיר חילונית, עיר שהיא כולה מודרנית, אבל ביום הששי אחר הצהרים השבת הולכת ומשתלטת בכל פנה. זרם החיים הולך ונפסק ושקט יורד על הרחובות הרועשים. כלה אופן עגלה מן השוק ושאון אוטו משתתק. הרחובות כאילו הולכים ומשתטחים, כאילו הולכים ורחבים. במורד רחוב אלנבי, סמוך לשפת הים, המגרש, בטרם ימלא טיילי־שבת, מתפנה לשעה קלה, והוא מלבין כלו, כמו אור ירד עליו. על הים נתלים, כוילאות־שבת שקופים, רקומי תכלת, עבי־שקיעה צחים. כמחיצה דקה הם תלויים מן הרקיע ועד המים הרוגעים. הים התכנס בחוגו ונח מנוחת היום הקדוש. והאיש היושב אז על שפת הים מרגיש באויר, בדממה הטובה, במלמול המים רוך של שבת. אכן מה נעמתם ערבי שבתות, על שפת ים המולדת! (יעקב פיכמן 1881- 1958, משורר עברי, מהאבות המייסדים של הספרות העברית החדשה. היה מצעירי הסופרים העבריים בדור שלאחר ביאליק)
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.
rambaml1@gmail.com
Read Full Post »
עם הספר 