כַּלֵה שעיר וחותנו

בע"ה

רשימה לפרשת נצבים

ערב ראש השנה תשע"ט

בתפילת ראש השנה  ופיוטי הסליחות הקודמים לה אנו מתפללים להרמת קרן ישראל ולגאולתן.

במסגרת זו גם מופיעות בקשות למיגור מלכות הרשעה, ובלשון אחד הנוסחים: "כַּלֵה שעיר וחותנו".

שעיר הוא עשיו וחותנו הוא ישמעאל, על פי הנאמר בחומש בראשית פרק כח פסוק ט.

במקורות שלנו ישנן ארבע מלכויות המשתעבדות בעם ישראל במרוצת הדורות. מלכויות אלו יש להן שמות שונים בדברי חכמינו.

בקשות מעין אלו "זכו" במהלך הדורות למחיקה על ידי הצנזורה (הפנימית או החיצונית) ונעלמו בתקופות מסויימות.

במיוחד אנחנו מכירים תופעה זו בהדפסות שונות של התלמוד הבבלי.

בספריית הרמב"ם מצוי עותק של מסכת יומא דפוס פרג ת"ר (1840). ברשותנו כרך בודד מסט שלם  שנדפס על ידי משה לנדא, נכדו של ה"נודע ביהודה".

בעותק הספריה נוספה הערה ארוכה בעמוד הקודם לשער הספר.

כותרת ההערה: 

מצאתי  בש"ס ישן נושן מה שהשמיטו המגיהים בש"ס שלנו מפני חלול השם.

ביומא דף ע"ז ע"א בגמ'…

 

בדף ע"ז  מדפי המסכת שימו לב ל'מתג' ההפניה בשולי העמוד השמאלי וזו לשונה:

עיין בהגהה בראש המסכת

בראש העמוד בשני צדדיו רשום מספור העמוד: ע"ז (ע"א) =עמוד א. כלומר דף ע"ז עמוד א, במתכונת התלמוד הנפוצה, נמצא כאן בשני העמודים. עקב הפורמט הקטן של דפוס זה כל דף מחזיק עמוד אחד מהדפוס הגדול המקובל.

נקדים ונאמר שהקטע המושמט עוסק במאבקו של המלאך גבריאל במלכות פרס ובמלכות יוון שלא ימשלו על ישראל.

זהו הקטע החסר בתלמוד הבבלי-מסכת יומא, דפוס פרג ת"ר (1840), אשר הושלם בכתב יד בראש הספר:

"א"ר יוחנן באותה שעה הוציאו לגבריאל מאחורי הפרגוד ומחיוהו שיתין פולסי דנורא אמרו ליה אי לא עבדת לא עבדת אי עבדת אמאי לא עבדת כדפקדוך ועוד דעבדת לית לך אין משיבין על הקלקלה אייתוה לדוביאל שרא דפרסאי ואוקמיה בחריקיה ושמש עשרים ואחד יום היינו דכתיב ושר מלכות פרס עומד לנגדי עשרים ואחד יום והנה מיכאל אחד השרים הראשונים בא לעזרני ואני נותרתי שם אצל מלכי פרס יהבו ליה עשרין וחד מלכי ופרוותא דמשהיג אמר כתיבו לי לישראל באכרגא כתבו ליה כתיבו לי רבנן באכרגא כתבו ליה בעידנא דבעו למיחתם עמד גבריאל מאחורי הפרגוד ואמר שוא לכם משכימי קום מאחרי שבת אוכלי לחם העצבים כן יתן לידידו שנא מאי כן יתן לידידו שנא א"ר יצחק אלו נשותיהן של תלמידי חכמים שמנדדות שינה בעולם הזה וזוכות לעולם הבא ולא השגיחו עליו אמר לפניו רבש"ע אם יהיו כל חכמי או"ה בכף מאזנים ודניאל איש חמודות בכף שניה לא נמצא מכריע את כולם אמר הקב"ה מי הוא זה שמלמד זכות על בני אמרו לפניו רבש"ע גבריאל אמר להם יבא שנאמר ואני באתי בדבריך אמר להו ליעול אעיילוהו אתא אשכחיה לדוביאל דנקט ליה לאיגרתיה בידיה בעא למרמא מיניה בלעה איכא דאמרי מיכתב הוה כתיבא מיחתם לא הוי חתמא איכא דאמרי אף מיחתם נמי הוה חתמא כדבלעיה מחיק לה מיניה היינו דבמלכותא דפרס איכא דיהיב כרגא ואיכא דלא יהיב כרגא ואני יוצא והנה שר יון בא עוי עוי וליכא דאשגח ביה"

נתמקד במשפט הסיום של הקטע "ואני יוצא והנה שר יון בא עוי עוי וליכא דאשגח ביה", ובפירוש רש"י:

עוי עוי: צעק וצווח גבריאל על זאת שלא ימשלו מלכי יון על ישראל.

למעונינים הנה הדף  השלם עם תרגומו לעברית במהדורת הרב עדין שטיינזלץ.

 "מצאתי בש"ס ישן נושן" – מאימתי ?

ב'הגהות וציונים' בשולי העמוד של ש"ס עוז והדר נרשם כי קטע זה "הלך ובא" לאורך היסטוריית הדפסת התלמוד.

הוא נשמט בדפוס בזל בשנת של"ח 1578

חזר והופיע בדפוס אמשטרדם בשנת ת"ד 1644

נעלם שנית בדפוס פרנקפורט דאודר בשנת תנ"ו 1696

ושב להופיע בדפוסי וילנה המאה של התשע עשרה למניינם.

עולה מהערה זו כי ש"ס ישן נושן הוא אחד מהדפוסים שקדמו לשנת של"ח 1578.

מתוך 'הגהות וציונים' במהדורת עוז והדר

שיתקבלו תפילותינו בפני אדון כל !

כתיבה וחתימה טובה

שבת שלום

אבישי

---

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

rambaml1@gmail.com

 

Read Full Post »

"זולצבך אדום" ונשיאת שוויץ רות דרייפוס

בע"ה

"לקוח את ספר התורה הזה… "

                                                                        [דברים, פרק לא פסוק כו]

רשימה לפרשת וילך

בספריית הרמב"ם שמורים עותקים של מסכתות בודדות מדפוסים ישנים. דפוסים ישנים אלו 'נדחו' משימוש עקב הדפסת מהדורות חדשות, נאות ומשובחות  מהם.

אף על פי כן חיבה יתירה יש באותן מסכתות, שלמדו והשתמשו בהם דורות של לומדים כמות שהן.

אחד מבתי הדפוס בהם הדפיסו את התלמוד היה בזולצבך, עיר קטנה בבאווריה סמוכה לנירנברג.  שתי מהדורות הודפסו שם. אחת המכונה "זולצבך אדום" בין השנים  תקט"ו-תקכ"ג (1755-1763) והשניה המכונה "זולצבך שחור" בין השנים תקכ"ו-תק"ל (1766-1770). ולמה מכונה הראשונה "זולצבך אדום" והשניה "זולצבך שחור"? משום שסימן היכר מובהק בין המהדורות הוא צבע האותיות של מקום הדפוס בעמוד השער.

משתי המהדורות ישנם כרכים בודדים בספריית הרמב"ם. אני מבקש להתמקד בשער של מסכת אחת  מ"זולצבך אדום" וברישומי הבעלות שבראש דף השער.

בטרם נפענח את הכתוב בראש השער בכתב יד, שימו לב לחותמת הנמצאת משמאל ובה מופיע באותיות לועזיות שם בעלים מיוחד "DreYfuss" – דרייפוס.

נשמע מעניין, כי השם דרייפוס מוכר לכולנו מפרשה היסטורית מפורסמת.

דרייפוס שלנו שמו הפרטי היה יעקב ב. והוא חי בעיר Endingen – אנדינגן הנמצאת במדינת Schweiz – שוויץ.

חיפוש במרשתת אחר דרייפוס השוויצרי העלה תוצאה אחת מעניינת.

 רות דרייפוס (בגרמנית: Ruth Dreifuss; נולדה ב-9 בינואר 1940) הייתה נשיאת שווייץ מ-1 בינואר 1999 עד 31 בדצמבר 1999. היהודיה הראשונה, כמו גם האישה הראשונה בתפקיד זה.

דרייפוס נולדה ב-1940, בעיר סנט גאלן שבסנט גאלן (קנטון) במזרח שווייץ, למשפחה יהודית. אביה, זיגי דרייפוס (1899 – 1956) הגיע לשם מאנדינגן שבקנטון ארגאו בצפון המדינה, שם חיה משפחתו מאז המאה ה-17. אנדינגן הייתה אחת משתי עיירות בלבד, בהן הורשו יהודים לחיות בשווייץ עד האמנסיפציה של 1866. (מתוך ערך רות דרייפוס בויקיפדיה)

אם כן, מסכת זאת היתה שייכת לבן משפחתה של נשיאת שוויץ לשעבר, גב' רות דרייפוס, שמוצא משפחתה מהעיירה אנדינגן.

בשורות הספורות הנ"ל כלול מידע נוסף, המתאר את האנטישמיות בשוויץ, שבא לידי ביטוי בהגבלות  על תעסוקה ובצמצום שטח המחיה של היהודים לשתי עיירות קרובות.

במשך השנים הוגבלו היהודים במספרם ובניידותם. ב-1678 החליט בית המחוקקים השווייצרי לרכז את מעט היהודים ששרדו בשווייץ, באזור מצומצם אחד – עמק הנהר סורב, החופף פחות או יותר לאזור קנטון ארגאו שבשווייץ של היום. ב-1776 הוחלט לצמצם עוד יותר את האזור המותר להתיישבות יהודים ונקבעו שתי עיירות בלבד בתוך עמק הנהר סורב, שבהן הותר ליהודים להתיישב – אנדינגן ולנגנאו. (מתוך ערך יהדות שוויץ בויקיפדיה)

נעבור כעת לשורות בראש השער הכתובות בכתב יד:

שורה עליונה: שייך להאלוף והקצין כש"ת יוסף טריוואז פע"ק [?] מלענגנוי"

שורה שניה: […] יו' גי'[?]  אייר תקצ"ט האב גיקויפט מן […] יוסף טריווץ בעד

שורה שלישית: יב' […]* וחצי, אני הק' יעקב טריווץ מענדינגען.

 לפנינו גלגולו של ספר, שהתרחש בתוך הקהילה הקטנה של יהודי שוויץ, שהתרכזה בשתי עיירות סמוכות.

הספר היה רכושו של האלוף והקצין יוסף טריוואז תושב לנגנאו (לענגנוי). בשנת תקצ"ט (1839) הוא נרכש (האב גיקויפט) בידי יעקב טריווץ מהעיירה הסמוכה אנדינגן. משם התגלגל לידיו של יעקב דרייפוס, מאבותיה של של נשיאת שוויץ, רות דרייפוס.

נספח:

— נכתב בעזרתו הברוכה  של רעי חנוך גוטליב —

אחת התגובות המעניינות שקבלתי אחרי פרסום הרשימה הנ"ל היתה של  Pinney Stieglitz (ראה במדור תגובות). הוא כתב שדרייפוס זה וריאנט גרמני לשם המשפחה בצרפתית טריבס. מקור השם היא העיר טרואה Troyes, עירו של רש"י.

לאחר בדיקה אכן יש אסמכתאות רבות לקביעה זו.  ראו נא מפורשות  כאן.

יוצא, אפוא, שכנראה יעקב ב. דרייפוס קיבל את הספר בירושה  מזקנו [?]יעקב טרייוץ (=טרייבס) שקנה אותו משאר בשרו יוסף טריוואז (=טרייבס).

 מדובר בשתי קהילות קטנות שחיו בבידוד ולהן בית עלמין משותף אחד,  האם נצליח לאתר את בעליו הקדומים של הספר?

רישום המצבות של ביה"ק באנדינגן-לנגנאו נמצא באתר Jewishgen, ברשימה שמות של כ 2700 קברים. מתוכם כ 600 (!!!) ממשפחת דרייפוס. אין TREVETS ברשימות !

בהנחה  שדרייפוס הוא טריווס/טריבס הרי נפתחו לנו אפשרויות חדשות.

חנוך ריכז את השמות הרלוונטיים לתאריכים שאנו עוסקים בהם (סביב שנת תקצ"ט 1839 המוזכרת לעיל בשער הספר, כשנה בה נרכש הספר מיוסף ליעקב טריווץ).

ברשימה מופיעים שני יוסף אפשריים ויעקב יחיד. כל זאת בהנחה סבירה שעד סוף ימיהם חיו בלנגנאו/אנדינגן ושם נקברו .

*

רעי חנוך גוטליב בדק ומצא שהמטבע החוקי בשוויץ באותה עת היה פרנק, שחולק לעשרה  Batzen.

מוצע לפענח את הכתוב "בעד י"ב בהץ וחצי"

 

 

---

       דף מתוך תלמוד בבלי. מסכת בבא בתרא. דפוס "זולצבך אדום". תקכ"ג (1763)

---

שבת שלום

וחתימה טובה

אבישי

---

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

rambaml1@gmail.com

Read Full Post »

"כזה" – על ציור אחד בפירוש רש"י לתלמוד

וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם וְלֹא חִלְּלוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יְחַלְּלֶנּוּ.

דברים פרק כ, פסוק ו

רשימה לפרשת שופטים 

 

בפירוש רש"י לתלמוד הבבלי מופיעים פה ושם תרשימים. מי יודע כמה תרשימים  יש בש"סים שלפנינו?

אם חפשתם אתגר  לילדים לימי החופש, תנו להם את עשרות כרכי הש"ס הגדולים ובקשו שיעברו דף-דף ויחפשו את התרשימים. כך עשה ידידי ר' אלי גניאור, ששם לו למטרה לחקור את התפתחותם של  הציורים ברש"י בדפוסי התלמוד השונים.

הוא ביקש זאת מנכדו  משה יהודה, שמנה אותם במהלך יומיים רצופים  (הוא פתח את כל הדפים של ה״חתן ש״ס״ של אביו), וסיכם שהמספר עלה ל103. כנראה הוא פספס אחד כי ישנם 104 ציורים  בפירוש רש״י לתלמוד בבלי במהדורת ווילנה.

עכשיו, שימו לב לעובדה המפתיעה הבאה:

בכל הדפוסים הישנים של התלמוד (מדפוס בומברג עד דפוס בערמן) נשמטו הציורים בגמרא, רש"י ותוספות ונשאר מקומם חלק, מלבד סוטה מג. שישנו הציור ברש"י.  (הרב רפאל נתן נטע רבינוביץ, בחיבורו "מאמר על הדפסת התלמוד"):

כלומר, בכל מהדורות התלמוד  החל ממהדורת בומברג, שיצאה בוונציה ב-1520, ועד למהדורת בערמן, שיצאה בפרנקפורט על האודר בשנות התשעים של המאה ה-17, אין מוצאים תרשימים על דפי התלמוד. המדפיסים השמיטו את הציורים והשאירו מקום חלק, כדוגמא שלפניכם.

דף ממסכת עירובין.  אמשטרדם ת"ד (1644)

התרשים היחיד מופיע במסכת סוטה דף מג ע"א, על צורת הכרם.

נושא הדיון הוא על השב מהמלחמה בגלל שנטע כרם ולא חללו, הנלמד מפסוק בפרשת השבוע המופיע בכותרת הרשימה לעיל.

המשנה מגדירה כרם כמטע שיש בו לפחות לחמשה עצים.

רש"י מוסיף, שעל העצים לעמוד בסדר מיוחד: "הַנּוֹטֵעַ שְׁתַּיִם כְּנֶגֶד שְׁתַּיִם וְאַחַת יוֹצְאָה זָנָב, הֲרֵי זֶה כָרֶם".

כדי להמחיש את צורת העמדה של העצים הוסיף רש"י מילה אחת "כזה". כלומר כמו  הציור  הרשום שם.

 

דף ממסכת סוטה. ונציה ר"פ (1520)

כאמור זהו התרשים היחיד המופיע במהדורה הראשונה של התלמוד שהדפיס בומברג בונציה בשנת ר"פ (1520).

מהדורה זו היתה מהדורת בסיס לכל המהדורות שאחריה.

אותו ציור יראה משוכלל יותר במהדורת התלמוד, הוצאת  וגשל, שנדפס בירושלים בשנת  תשס"ח (2008):

מחקר  של תרשים זה, בגלגוליו השונים בדפוסי הש"ס,  ידגים עניינים רבים השייכים לטיפול בתרשימים בטקסטים הלכתיים, הן בכתבי יד והן בדפוס.

אלי גניאור כתב על כך בגיליון החדש (גליון לט)  של ספרני היהדות.

הנושא מרתק. יש בו שילוב של למדנות וטכנולוגיה. מומלץ בחום!

שבת שלום

אבישי

————————————–

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

rambaml1@gmail.com

 

Read Full Post »

בעקבות שלמה מענדעלאוויטש

בע"ה

"לשום שמו שם" (יב, כא)

רשימה לשבת פרשת "ראה"

במחסן הספריה מצאתי כרכים בודדים של תלמוד בבלי, שנדפס  בוילנה בין השנים תרס"ז – תרע"א (1907-1911), על ידי האלמנה והאחים ראם.

באופן בולט במיוחד ובאותיות אדומות נרשם בדפי השער את שם הבעלים: שלמה מענדעלאוויטש.

 

 

 

 

 

 

 

 

————————–

לא זוכר שראיתי בספר אחר חותמת כזאת, בולטת וחריגה בגודלה .

הסתקרנתי. מי הוא שלמה מנדלביץ' ?

אספתי פיסות מידע נוספות מתוך כריכות הספרים, בתקוה שבצירוף כולם תיפתר התעלומה.

הרי הן לפניכם:

1.  שתי חותמות אישיות.

 

שם אביו היה  חיים אליעזר והוא  גר בזאלעשט.

רישום האותיות הלועזיות מורכב מאותיות וצירופים הטעונים פענוח*.

M.M. – כנראה ראשי תיבות של מחוז מרמרוש (רומניה)

צירוף אחד חוזר בשני החותמות באופן דומה: MARAGYULAFALUA / M. GUALAFALU

————————————

2.

שלמה מנדלביץ' היה גבאי החברה משניות דק"ק זאלעשט.

————————————-

3. רישום לידה

שלשה ימים לפני ראש השנה של שנת תרע"א (1911) נולד לו בן ושמו נתנאל.

—————————————-

4.    רישום בעלות

"זה הגמרא שייך להנגיד החסיד איש יקר רוח חו"ב ה"ה כש"ת מו"ה שלמה  מענדעלאוויטש נ"י".

———————————

עם הנתונים האלו נגשתי לחפש בגוגל.

מצאתי רשומה קצרה ב MyHeritag.

שלמה סולומון מנדלוביץ, נולד ב-1889

שלמה סולומון מנדלוביץ נולד בשנת 1889, לחיים אליעזר מנדלוביץ ולשרה פסיה מנדלוביץ.

שלמה נישא לרייזל רוזה מנדלוביץ לבית דרומר.

רייזל נולדה בשנת 1890.

היו להם 7 ילדים: בן ציון מנדלוביץ', שרה פסיל מנדלוביץ ו-5 ילדים נוספים.

—————————————————

בעקבות המידע החדש על שמות הילדים נסיתי צירופים שונים בגוגל, עד שמצאתי אתר מרשים ומלא תכנים לזכרו של בן ציון מן (תרפ"ז-תשע"ד,1927-2014).

בן ציון מן הוא בן ציון מנדלוביץ, ששרד לבדו מכל משפחתו את השואה.

בתוך סיפורו האישי שזורים פרטים על אביו, ר' שלמה,  חייו ומותו.

מתוך האתר:

בן ציון מן  נולד למשפחה שהשתייכה לחסידות סאטמר והוא היחיד מכל המשפחה ששרד את השואה. ב-1948 עלה לארץ ישראל, נלחם במלחמת העצמאות ונפצע ברגלו…  

ילדותו

 בן ציון נולד בתאריך כ"ד בכסלו תרפ"ז, 18 בדצמבר 1927.
הוריו, שלמה ורייזל מנדלוביץ, התגוררו בעיירה אוקנה-שוגאטאג הנמצאת במחוז מרמרוש ברומניה, לא הרחק מהעיר סיגט. הקהילה היהודית בעיירה מנתה כמאתיים וחמישים נפשות. הוריו השתייכו לחסידות של הרבי מסיגט וגם לזרם החסידי סאטמר. הם גידלו שבעה ילדים: נתנאל, יחיאל, רפאל, שרה-פסיה, בן ציון, משה ופנחס. למשפחה הייתה חנות כלבו ובנוסף הם מכרו שתיה חריפה, טבק ודברי טקסטיל. היחסים עם המקומיים היו טובים ולאביו היה קשר תמיד עם מפקד המשטרה המקומית, שהתגורר בשכנות אליהם. הכל התקיים על מי מנוחות עד שפרצה מלחמת העולם השנייה וגם אז היה נראה שהמלחמה לא תגיע אליהם. באמונה ובתקווה הם קיוו שהמלחמה תסתיים והסכנה לא תפגע בהם. רק בתחילת שנת 1944 החלו הגרמנים להתקדם לעבר הונגריה ורומניה ואז כבר היה בלתי אפשרי להימלט מהאזור.

פרוץ מלחמת העולם השנייה

בתאריך 19 במרץ 1944 פלשו הנאצים להונגריה וסביבתה. בכ"ג בניסן תש"ד קיבלו יהודי העיירה הודעה מהשלטונות שתוך ארבעה ימים הם נדרשים לעזוב את בתיהם ולעבור לגטו ברבשט. באיסרו חג של פסח הם נאלצו לעזוב את הבית ולקחת עימם דברי לבוש וכסף ולמצוא מקום ללון בבתי היהודים בברבשט. הצפיפות הייתה גדולה ולמזלה של המשפחה האב שלמה הספיק למכור את ביתם ולקבל סכום כסף, שתמורתו הם קנו דברי מזון לתקופה בה שהו בגטו. הגרמנים אסרו על היהודים לצאת מתחומי הגטו וכך הם שהו בתנאים קשים במשך כחודש. בתאריך כ"ד באייר, 17 במאי, הם נלקחו לעיר סיגט ולאחר כיום הם הועלו על רכבות בדרך לפולין.

נסיעה האחרונה

למחנה אושוויץ-בירקנאו הם הגיעו בבוקרו של יום כ"ד באייר תש"ד. הייתה המולה ברמפה אליה הורדו היהודים בכוח ובאלימות. מיד הם הופרדו לטור של נשים ולטור של גברים והחלה הסלקציה. ברגעים אלה בן ציון היה ליד אביו והוא הבחין באמו ובאחותו שרה ובאחיו פנחס נשלחים לטור אחורי. אביו גער בו מדוע הוא אינו קורא להם שיבואו אך תוך זמן קצר נשלח אביו שמאלה. בן ציון החל לרוץ אחריו אך הוחזר ע"י החיילים. הוא שוב החל לרוץ אחרי אביו והפעם הוחזר באלימות למקומו. היות והוא היה נער.

הוא נשלח לטור הימני. רק כעבור שעות ספורות הבין כי הטור שמאלה נועד למוות ואילו הטור הימני נועד לעבודה ולחיים. במחנה אושוויץ שהה כשבוע ימים ולאחר מכן נשלח לעבודות כפייה בהנחת פסי רכבת, בחיתוך עצים ובהמשך בעבודות מטבח במחנה של הצבא הגרמני. בחודש פברואר 1945 הסתיימה המלחמה בניצחון צבא בנות הברית.

ללא משפחה

בתאריך 10 בפברואר 1945 בן ציון הנער השתחרר ממחנה העבודה ויחד עם קבוצת יהודים הם התגוררו בבית נטוש בעיירה קטנה. לאחר מספר שבועות הם נדדו בדרכים ובחודש יולי 1945 בן ציון הצליח להגיע חזרה לעיירה אוקנה-שוגאטאג מתוך תקווה לפגוש בני משפחה שאולי נותרו בחיים. הוא פתח מחדש את חנות הכלבו המשפחתית והתפרנס ממכירת מוצרים לבני העיירה. במשך כשנתיים הוא שהה בבית ילדותו הגדול והריק וקיווה לראות מישהו מבני משפחת אך לשווא. איש לא חזר מהמלחמה. בגיל 20 הוא החליט לנסות לעלות לארץ ישראל, והצליח להגיע באוניית מעפילים לחופי ארץ ישראל אך האונייה הוחזרה ע"י הבריטים לקפריסין ולאחר מספר שבועות הוא הפליג שוב בספינת מעפילים עד לחופי ארץ ישראל והגיע לנמל יפו.

תמונת נתנאל מנדלוביץ ז"ל, אחיו של בן ציון, שתאריך לידתו נרשם על ידי אביו בכרכי התלמוד (ראה לעיל רישום לידה: פריט 3). 

 יחיאל מנדלביץ', אחיו של בן ציון

הצטערתי להיווכח, כי לפני שנה נפטר בן ציון, כך שנבצר ממני להביא לפניו את הגמרות, שאביו רכש בגולה ושמו רשום עליו באותיות מודגשות.

לאתר לזכרו של בן ציון מן ראו נא כאן.

———————————————–

שבת שלום וחודש טוב

אבישי

[פורסם ביום חמישי כח מנחם אב תשע"ה, 13 אוגוסט 15]

 

*חברי חנוך גוטליב צועד מידי שבוע בעקבות הרשימה, חוקר ומעשיר את ידיעותי. אני מקווה שיענה להצעתי למסד באופן קבוע ורציף תוספת והשלמה לרשימותי. 

שלום רבי אבישי,

סיפור מאוד מעניין ותגלית לא פחות מעניינת.

איך הגיעו הגמרות לספריה?

אחר העיון כמה דברים –

1. MARAGYULAFALUA / M. GUALAFALU – זה למעשה אותו דבר. (השני הוא קיצור MARA זה שם האזור יש שם הרבה דברים שמתחילים במרה) – זה השם ההונגרי של ז'ליושט.

ראה בטבלה למטה שמות המקומות הרלוונטיים מתוך טבלה מקיפה יותר –

Jewish	Hungarian	Romanian	Yiddish	Page	הערות שלי – ח.ג
Berbest	Bádfalva	Berbesti	ברבשט	56	אצלנו מופיע bardflau יש כמה Berbesti ובמרמורש זה ממש קרוב.
Julest	Máragyulafalva	Giulesti	ז'יולשט	65	מקום מגוריו של שלמה מנדלביץ סמוך מאוד לאוקנה שוגטאט
Okna Sugatag	Aknasugatag	Okna Sugatag	אוקנה-שוגאטאג	67

2. אכן M.M זה מחוז מרמרוש בהונגרית – Máramaros megye

3. בחותמת כתוב שהיה שלמה גבאי בזיולשט. גם חתימת MARAGYULAFALUA מעידה על זיולשט. אע"פ שבאתר המשפחה נאמר שגר באוקנה-שוגטאט (אולי בגלל שזיולשט הוא כפרון קטן ואוקנה עיירה ומאוד קרובים)
4. על העיירות אפשר לקרוא בספר מרמורש (כולל סופן בזמן הנאצים) (ז'יולשטברבשט אוקנה-שוגטאט)
5. הגירוש בזמן הנאצים לגטו ברברשט – הוא למעשה ל Berbesti עיירה מעט צפונית.
6. רישום לידתו של שלמה סלמון מנדלביץ – הוריו אליעזר ושרה פסיה – תאריך הולדתו כה אב התרמט – ממש השבוע לפני 126 שנים – מתנת יום הולדת יפה נתת לר' שלמה מנדלביץ.

שבת שלום,

חנוך

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

rambaml1@gmail.com

Read Full Post »