בס"ד
פסיקה בהלכות צבא
במדורי "עלי ספר", גיליון פרשת מקץ -חנוכה תשע"ג, ברכתי על התופעה שבה פסיקה הלכתית בנושאי צבא באה מתוך המערכת של הרבנות הצבאית ועל ידי אנשי צבא.
המערכת הצבאית מתנהלת באופן שונה מזו האזרחית ויש לכך השלכות לגבי התנהגות חיילים שומרי מצוות.
ככלל, פסיקה הלכתית צריכה לבוא אחרי הכרת השטח והבנת הצרכים של השואלים. סמכותו של הפוסק המקומי, "מרא דאתרא" (=רב המקום) , שואבת את כוחה מתוך הבנה, שפסיקה מקומית עדיפה מפסיקה חיצונית.
אחת הדוגמאות הטובות הוא פסיקה בנושאי צבא. נתונים ועובדות שיובאו לרב פוסק מובהק אינן מספיקות כדי שיוכל להוציא פסק ראוי, אם הוא לא חי בתוך המטריה הצה"לית ומכיר את צורת התנהלותה.
זכורה לי דוגמא נדירה שבה רב פוסק מובהק חזר בו בפומבי מפסיקה קודמת, כנראה לאחר שהובהרו לו הנסיבות וגבולות הגיזרה במערכת הצה"לית. בספר תחומין (חלק שלישי , תשמ"ב, עמ' 23) הובאו "שלשה פסקי הלכה למעשה בעניינים צבאיים". השאלות נגעו למילוי הוראות מטכ"ל בנושא בטיחות בשבת. הוראות הנוגעות בסוגיית חילול שבת לצורך פיקוח נפש. במאמר הובאו דעות הרבנים אלישיב וקלופט זצ"ל, שאין לסמוך על הוראות הצבא באופן גורף. המאמר הנ"ל זכה לתגובות ולדיונים בכרך הבא (חלק רביעי, תשמ"ג עמ' 241-251). בשולי הדברים נדפסה מחדש דעתו של הרב קלופט זצ"ל ובו הוא חוזר מפסקו הקודם ומקבל את הוראות הבטיחות בצה"ל כמות שהן.
על חשיבות התקשורת בין השואל לרב המשיב:
אני מבקש לחשוף בפניכם קטע שהושמט בעת פרסומו של מכתב "תשובות בעניני שבת בצבא" שהשיב הרב יהודה זרחיה סגל זצ"ל. המכתב פורסם על ידי בגיליון "המעין" האחרון (תשרי תשע"ג) לזכרו של חברי הרב אהוד ברזילי. במכתב הרב סגל עונה על שלש שאלות שנשאל על ידי הרב אהוד בעת היותו משרת בצבא כחייל במסגרת "הסדר מרכז הרב". מכתב השאלות לא נמצא לפנינו ועל כן רק מתוך עיון בתשובה – אפשר לשער מה היתה השאלה.
לצפיה במכתב המקורי ראה כאן.
במאמר ב"המעין" מצויינות שתי שאלות:
1. האם מותר לשאת נשק בצבא במקום שאין עירוב.
2. שאלות המתעוררות עקב שירות עם חיילים חילוניים, שמחללים שבת בעבודות המטבח.
בגיליון "המעיין" פרסמנו רק חלק מהאגרת. הרב נשאל וענה על שלש שאלות ואנחנו פרסמנו רק שתיים. חסרה שם תשובה ב) לפי סדר אגרת התשובה.
מה היתה הסיבה שהביאה אותנו "לעשות צנזורה" ?
להערכתנו, כנראה חלה כאן אי הבנה בין השואל והרב ולכן תשובתו לא היתה ממוקדת.
כאן אני חושף את החלק שלא פורסם, המתחיל בצילום בשורה הראשונה במילים: ב) בהקשר לשאלה…
להלן נוסח הכתוב בצילום לעיל:
ב) בהקשר לשאלה: "הרי נוכל להשאיר אגוזים כדי להשתמש ברובה לצורך אפוד"
לא פירשת דבריך. אם כוונתך לאגוזים משום הפסד אוכלים, הרי מפורש בברכות נ' ע"ב
במידי דלא ממאיס שרי ופרש"י "רמון ואגוז וכל דבר קשה" (כיון שהקליפה מגינה) ועי'
באו"ח סי' ק"ס סי"ב ובסי' קע"א ס"א מפורש באגוז דשרי ע"ש.
ואם השאלה על ההוצאה בשבת , כשהאפוד הוא הרובה, הנה לכאורה לא ברור אם חגורה
כזו כשהרובה בארכו הגדול הרבה יותר מרוחב גופו של אדם נחשב כאפוד, (ולא דומה לחפץ אחר
הנכנס בתור אפוד וחגור) וידידי הגר"ש טנא הסכים שזה קצת ספק, אבל לחייל בצירוף
ד' העה"ש הנ"ל יש להתיר בתור אפוד (והבנתי שהסכים להנ"ל).
הרב הסתפק מה רצה השואל ("לא פרשת דבריך") ומעלה שתי אפשרויות: האם היתה לו בעיה עם הפסד האגוזים (בל תשחית?) או שנקודת המבט שלו היא על טלטול הרובה אגב חגורתו?
כששיתפתי את עורך "המעין" הרב יואל קטן נר"ו בחוסר הבהירות הנ"ל, השיב לי :
נדמה לי שהרב אהוד זצ"ל רצה להקל בנשק בדין מוקצה ע"י פטנט שישאירו אגוזים שאת קליפתם ישברו בעזרת הנשק כך שהוא יהיה כלי שמלאכתו להיתר ולאיסור ולא תהיה בו בעיית מוקצה. אני לא בטוח שאני צודק, ובכל מקרה גם התשובה לא ברורה.
ברור הוא, שאם הרב אהוד היה נזקק לשירותיו של "רב צבאי" על אתר, היה קל לו להסביר את כוונותיו, על בסיס שפה צה"לית משותפת.
ראויים לחתום את רשימתנו בדבריו הברורים של הרב סגל בסוף אגרת תשובתו.
ואני חוזר לזרזך להתייעץ עם הרבנות הצבאית היטיב, ולא ללחוץ עליהם בשום דבר, כיון שיש לכבד את המרא דאתרא כידוע, ובפרט שיש כאן מסורת צבאית מכובדת ע"י רבנים גאונים כמו הגר"ש גורן ואחריו הרב ר' גד נבון שליט"א וגם בתוך הרבנות רבו ת"ח גדולי תורה.
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום
משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.
נא פנה אלינו rambaml1@gmail.com
לכבוד ר' אבישי שלו' וברכה
ראיתי דבריך ונהנתי
בעניין השאלה של הרב אהוד, ייתכן והיה צריך לקרוא בשאלה במקום אגוזים – אפודים, ואז אולי השאלה הייתה שאם ישאירו אפודים שם – הרי שנושאים את הנשק לצורך מבצעי, משום שבמקום שיש אפוד הרי שהחייל מזווד כלוחם לכל דבר ואין נשיאת הנשק לריק.
זו השערה בעלמא אך ייתכן שהיא מסתברת, וכיון שהנשאל לא הכיר את המציאות ואת טיב הפתרון – קרא את השאלה לאור התשובה, דהיינו חשב שמדובר בדיני מוקצה ואגוזים
הרעיון עלה לי משום שאתמול השתחררתי משירות מילואים.
משה..
יפה מאוד