בע"ה
מתג ורסן
רשימה לחג שבועות
בימים אלו של היציאה מעידן הקורונה והחזרה המדורגת לשגרה – ספריית הרמב"ם עדיין ללא קהל. אנחנו נותנים שירות מרחוק באמצעות המייל כפי שעשינו בעבר.
בזמן הפנוי שלנו אנחנו במחסן מסדרים ספרים. סוג של עבודת כפיים. מפה ושם אני רואה עותק מיוחד ואז אני מצלם אותו לימים יבואו.
ברשימתי השבוע כמה זוטות שעלו ובאו.
א. בספר "עדות ביהוסף" (וילנה תרכ"ו 1866) לר' יוסף בן יצחק רוזין מטלז, חותנו של רבי יעקב יצחק ריינס, מופיעה מחיקה באחד מעמודי ההקדמה. עולה השאלה": מה מסתירים?
בדקתי בעותקים סרוקים במאגרים השונים. באוצרות התורה ובהיברובוקס מופיעה אותה המחיקה. באוצר החכמה המילה חסרה.
מה מסתירים?
[זולת אשר באמת לא לגדולים בארץ יצאתי בספרי זה, כי המה עומדים על המקור, ואינם צריכים למים (—מחיקה—) כאלה אשר אני אצוק היום, ורק לאנשים אשר כערכי ולחברים המקשיבים לכל דבר תורה, המובא לפניהם, לאלה שמתי מטרה החפץ הלזה –]
הניגוד הוא בין הגדולים אשר עומדים על המקור ואינם צריכים למים מסוג אחר , שהמחבר יוצק.
בהתחלה חשבתי שיש כאן ביטוי חריף כדוגמת מים סרוחים. לאחר עיון נוסף (ובהסתמך על הקצה של האות אלף הבולטת כלפי מעלה) נדמה לי שהביטוי הוא מעודן: מים שאובים, שהם הניגוד למי מעיין מקוריים. האם בשביל זה היה צורך לתקן את כל העותקים?
ב. ספר טור על יורה דעה, "בית ישראל", מהדורה ראשונה עם פירוש דרישה ופרישה (לובלין שצ"ה 1635). ספר עב כרס.
על חודי הדפים כתוב שמו "בית ישראל על יורה דעה". תופעה נדירה. זו גם שאלה הלכתית בהלכות שבת (שש"כ, כח, ב).
מבט ספרני טהור. יש שאלה במחקר כיצד הניחו פעם ספרים על המדפים.
בספר "הספרים על מדף הספרים" של הנרי פטרוסקי (תל אביב, עם עובד, תשס"א) מוקדש לכך דיון מיוחד בעמודים 126-127.
התמונות הבאות מתוך ספר זה והן לקוחות מתוך איורים עתיקים (א. 1499, ב. 1665 למניינם). אפשר להבחין בשני מצבי הנחת ספרים: א. בערימה, ב. בעמידה כאשר חודי הדפים כלפי חוץ.
בשני המצבים מתבקש לסמן את שם הספר על קצות דפיו כפי שנעשה בעותק "בית ישראל" שלפנינו.
א.
ב.
ג. בגב דף השער בספר "כנסת יחזקאל" (סדילקוב תקצ"ד 1834) מופיעה האזהרה השגרתית על שמירת "זכויות יוצרים": להוי ידוע שיש ת"י המביא לדפוס הסכמות על משך יוד שנים ולא נחשד שום אדם לפרוץ פרץ להדפיס הספר הנ"ל…
אבל הכותרת… מתג ורסן.
האם אנחנו זקוקים למתג ורסן כאחת הבהמות?
"אל תהיו כסוס כפרד— אין הבין. במתג ורסן עדיו לבלום" (תהלים פרק לב).
נחמד.. לא?
חג שבועות שמח
שבת שלום
אבישי
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.
rambaml1@gmail.com
השערתי, שבתחילה המחבר כתב "סרוחים" ואחר כך תוקן ל"שאובים" ולבסוף הוחלט למחוק.
אם תביטו במילה המחוקה תראו שהאות ש היא בדפוס ולא בכתב רש"י כשאר התיבות.
נראית כאות ס שתוקנה לאות ש.
שלום
אולי חשש הרב רוזין שיהיה משמע מדבריו ששומעיו יהיו כמי שנפלו על ראשו ורובו מים שאובים, הנטמא מגזירת י"ח דבר.
חג שמח וכל הברכות
חיים מאיר נריה
חמוד
מרתק! חג שמח
אולי באמת מים גנובים, אבל לא במשמע שגנב מאחרים. אלא כמו מחברים המציינים שספר זה נועד לאנשים פשוטים שמים גם אם הם גנובים (פשוטים), זה מתוק להם. בסטייה ממשמע הפסוק במשלי. בכל אופן יש שיטות לקרוא את שמתחת למחיקה בספריה הלאומית.
נכון.
אבל מישהו כנראה תפס שזה עלול להשמע כפשוטו (אגב, גם בהקשר זה נשמע כך). וכנראה שלכן מחק את הביטוי.
מים שאובים מתפרש כמו מים גנובים, וד"ל.
ואולי זה 'מים מלוחים'?
האות השנייה במילה המחוקה, יש לה בליטה ישרה למעלה, כך שאין זו אות צ'.
שני האפשרויות האחרות הם או א' או ל'.
לא נראה שזו ל', כיון שבהשוואה לאות ל' הבליטה אינה כל כך גדולה.
אם כן, נשאר רק אות א'. ולכן מקובך עלי הצעת הכותב, שהמילה היא: שאובים.
אפשר שזה נמחק, כיון שבאמת אין זה ספר של "מים שאובים", שמשמעותו ליקוט מספרים אחרים בלבד.