Feeds:
רשומות
תגובות

Archive for the ‘Uncategorized’ Category

בע"ה

תמונת האדמו"ר "ישמח משה"

רשימה לפרשת תצוה

משה רבינו לא נזכר בכל פרשת תצוה.

שתי סיבות נמנו בדבר:

  1. בחטא העגל משה רבינו התחנן על סליחה לעם ישראל ואמר "ואם אין – מחני נא מספרך אשר כתבת." ולפי שקללת חכם אפילו על תנאי מתקיימת לא הוזכר שמו בפרשת תצוה (בעל הטורים).
  2. משום שיום פטירתו  של משה רבינו בז' אדר. יום זה יחול על פי רוב בשבוע שבו קוראים פרשת תצוה (בשם הגר"א). דיון והרחבה על כך בספר קהלת יצחק לר' יצחק רייטבורד (וילנא, תר"ס 1900).

ברשימתי נעסוק בתמונתו של אחת הדמויות החסידיות רבות ההשפעה, שהעמידו אחריהם שלשלת אדמו"רים מפורסמת סיגט-סאטמר, רבי משה טייטלבוים, שחי בין השנים תקי"ט- תר"א (1758-1841).

בשער ספרו "ישמח משה" מכונה בתארים מופלגים, עד שנכתב עליו: "מו"ה (=מורנו הרב) איש הא'להים טייטל בוים זצוק"ל (=זכר צדיק וקדוש לברכה)".

שער  ספר "ישמח משה". למברג תר"ט (1849). עותק ספריית הרמב"ם

תמונות של אדמו"רי החסידות מדורות קדומים אינו חזון נפרץ. להפך כמעט ואין תמונות כאלו, ואלו שישנן כתמונת בעל התניא מוסברים שנעשו בידי צייר גוי ולא ברשות.

בידינו תמונת ה"ישמח משה": מה מקורה? מי הצייר?

מבקש אני להיות מעתיק שמועה, מה ששמעתי מגב' רות ויטשנר, לשעבר עובדת מחלקת כתבי יד בספריה הלאומית, על מקור הציור.

 מסורת זאת היא קבלה מאמא שלה גב' מלכה פרוינד, ילידת ס. אויהל (הונגריה), דור שמיני ל"ישמח משה"!

בעת דרשת שבת הגדול או שבת תשובה עמד צייר גוי  על עץ מול החלון של בית הכנסת וצייר את הרב.

לפי המסופר, כאשר מתה אשה גויה זקנה, שבנה היה הצייר, מצאו אצלה את האורגינל. ראשי הקהילה שזיהו בציור את האדמו"ר צלמו את הציור ועשו ממנו העתקים רבים.

גב' מלכה פרוינד עלתה ארצה בשנת תרפ"ח 1928. היא תרמה את התמונה המצולמת לאוסף שבדרון בספריה הלאומית. רות מצאה את התמונה באופן אקראי באוסף שבדרון ומאחורי התמונה היתה הקדשה של אמא.

שער ספר "ישמח משה". למברג תרי"א 1851. עותק ספריית הרמב"ם

נ.ב.

העתונאי יאיר שרקי הפיק לאחרונה סדרת כתבות על "ברוקלין של קודש": מסע בקהילה החרדית באמריקה. בפרק על קרית יואל (סאטמר) הוא מדווח כי בעקבות הצבעה בין תושבי מונרו  קבלה "קרית יואל" עצמאות מוניציפאלית ותקרא Palm Tree [עץ תמר]. על שום מה? על שם משפחת טייטל-בוים, שמם של אדומ"רי סיגט-סאטמר, צאצאי ה"אוהל משה".

שבת שלום

אבישי


ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

rambaml1@gmail.com

מודעות פרסומת

Read Full Post »

בע"ה

ראשי תיבות כ"י

רשימה לפרשת תרומה

העיסוק בראשי תיבות הוא מקצוע מתפתח. במשך הדורות נוספים שימושים לראשי התיבות, וספרים חדשים יוצאים לאור ובהם מבחר רחב יותר של אפשרויות לראשי תיבות ישנים וגם נוספים ראשי תיבות חדשים לרשימות.

את רשימתי השבוע אקדיש לראשי התיבות "כ"י".

על פי רשימה ביבליוגראפית המופיעה בסוף ספרו של ברוך קרוא (קרופניק) "לכסיקון ראשי תיבות", תל אביב תש"ה (1945), הספר העתיק ביותר ובו רשימת ראשי תיבות בעברית הוא משנת 1613.

ספר זה מצוי לצפיה בgoogle books ומשם לקחתי את הצילומים הבאים.

כפי שתראו ל"כ"י" יש פענוח יחיד: כנסת ישראל.

שער הספר משנת 1613

עמוד מהספר משנת 1613

בבית הכנסת שלנו בקהילת פדואל מחלקים מתנה לבני המצוה סט ספרים "העמק דבר", פירוש התורה לרב נפתלי צבי יהודה ברלין (הנצי"ב מוולוז'ין).

חברי הגבאי הוותיק אבי בלוך מוסיף הקדשה אישית לכל בן מצוה. הוא בוחר פסקה מפירושו של הנצי"ב לאותה פרשה ועליה מוסיף את ברכת הקהילה.

השבוע פנה אלי בתמיהה על ראשי תיבות לא ברורים המופיעים בפרשתנו.

על הפסוק "… ופניהם איש אל אחיו, אל הכפרת יהיו פני הכרובים" (פרק כה פסוק כ) כתב הנצי"ב:

כ"י אלו מה פיצוחם?

האם כנסת ישראל?  … לא נראה מתאים.

בדקתי במהדורה חדשה של פירוש הנצי"ב (ירושלים, תשס"ה) ומצאתי שם נוסח אחר:

תמהתי מהו הנוסח הנכון? האם הגיהו במהדורה מאוחרת את הנוסח הישן ועל סמך מה?

בדיקה  והשוואה בין שתי המהדורות (המופיעות במאגר "אוצר החכמה") מעלה עשרות מקומות נוספים בפירוש הנצי"ב עם תופעה זהה: כ"י הופך ל"כביכול".

הלכתי אצל ספרי "ראשי תיבות" לסוגיהם השונים והופתעתי עד מהרה לגלות שאין כאן חידוש כלל !

הנה בספרו של אברהם יצחק שטרן (סיגט, תרפ"ו 1926) זו האפשרות הראשונה מני רבות:

מחברים רבים וקדומים כבר עשו שימוש בר"ת אלו. דוגמא אחת מתוך "ספר הגירושין"  למקובל רבי משה קורדוברו (נפטר בשנת ש"ל 1570). בני ברק, מהדורת הרב משה צוריאל, תשע"א (2011):

 

אבקש את עזרת הקוראים והלומדים:

כיצד הפך "כביכול" לכ"י? מתי, היכן ועל שום מה?

שבת שלום

אדר שמח!

אבישי


ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

rambaml1@gmail.com

Read Full Post »

בע"ה

קנין כסף

חותמות "חברת תועלת"

(רשימה לפרשת משפטים)

חותמות שעל גבי ספרים מעוררות סקרנות. מאחוריהם עומד מוסד או איש שאליו היה שייך הספר. מי היו? מה הסיפור מאחורי החותמת?

אוספי חותמות וניתוחם יכולים לתת גם חתכי אורך ורוחב היסטוריים. כך היא רשימתו של ראובן גפני על "חתימה קהילתית" – חותמות בתי כנסת בארץ ישראל בעת החדשה ("אריאל". גליון תשע"ז, 2017, עמ' 134-158).

חותמת אחת יפה היא נשוא מחקרנו. חותמת זו שייכת לחברת תועלת באמשטרדם. 

 

קנין כסף לחברת תועלת באמסטרדם,  כ"ה לחודש אלול ה'תק"פ ליצירה. דמי מחירו 5 f. שואל קאסטער, שומר הספרים.  N.45, מבוא לשון ארמית

חתימות נוספות של "חברת תועלת" מצאנו באוסף הספרים הנדירים של הביבליוגרף שמעון בריסמן שבאוניברסיטת וושינגטון (סנט-לואיס).

לצפיה באתר המקורי ולתוספת הסבר (באנגלית) ראו נא כאן

מי היתה חברת "תועלת" ואלו ספרים נאספו בספריית החברה?

בחרתי בהגדרה קצרה המופיעה בקטלוג מכירות של "יודאיקה ירושלים":

"חברת תועלת" נוסדה באמשטרדם בשנת 1820, על ידי המשכילים ההולנדים, שומרי מסורת וחובבי שפת עבר. לחברה היה אוסף ספרים חשוב".

המקור: קטלוג יודאיקה ירושלים. תשמ"ז.

 

המושג "המשכילים ההולנדים" זוקק ביאור. אף כי תנועת ההשכלה בגרמניה כבר היתה קיימת ישנה הבחנה ברורה במחקר בין תנועה זו לבין המשכילים ההולנדים של "חברת תועלת". החברים ההולנדים אמנם לקחו לעצמם את לימוד השפה העברית והתנ"ך כמשימה אך לא היו להם כל דרישות לשינויים וריפורמה בחינוך וכד'.

החברה התקיימה ופעלה כעשרים שנה ולאחר פירוקה הועבר אוסף הספרים ובו מאות פריטים לרשות הסימנריום המקומי.

מאמר מקיף ויסודי על פרשה זו כתבה פאולה טוייהאוט-קינינג, "כתבי  החברה האמסטרדמית "תועלת" וההשכלה בגרמניה", בתוך מחקרים על תולדות יהודות הולנד כרך חמישי. ירושלים, המרכז לחקר יהדות הולנד באוניברסיטה העברית, תשמ"ח (1988). הרוצה לקרוא את המחקר הנ"ל ישלח נא בקשה אלי לפי כתובת המייל של ספריית הרמב"ם המופיעה בסוף הרשימה.

בחותמות של "חברת תועלת" בצד החתימה האישית נכתב גם תיאור שחוזר על עצמו: "שומר הספרים".

שומר הספרים הוא כנראה הספרן של ימינו, מי שבידו המפתח והאחריות לאוצר הספרים..

הנה דוגמא לשימוש בביטוי זה בספר "שיר אמונים" (אסיפת בקשות, פזמונים ושירים), אמשטרדם תקנ"ג (1793):

 

ש"י עגנון עשה שימוש בביטוי זה בסיפורו "מעשה עזריאל משה שומר הספרים", בקובץ סיפורי פולין בתוך "אלו ואלו" עמ' 315-319.

עזריאל משה מכיר את שמות הספרים ומיקומם בארונות בית המדרש ומשם כל חכמתו.


נספח:

חותמת חברת "תועלת" מצויה בספריית הרמב"ם על עותק ספר "מבוא הלשון הארמית", פרג תקע"ג (1813). המחבר: יהודה בן יונה ייטלש.

בפתח הספר, באופן חריג, המחבר מפנה שאלה פתוחה לקהל קוראיו. השאלה היא על תרגום אונקלוס לפסוק מפרשת השבוע פרשת משפטים.

הפסוק "לא תבשל גדי בחלב אמו" מתורגם באונקלוס "לא תיכלון בשר בחלב". השאלה היא מדוע סטה אונקלוס מפשט הכתוב וממסורת חכמינו ז"ל האוסרים בישול של בשר בחלב?

הרב רפאל בנימין פוזן ז"ל בספרו "פרשגן", ביאור מקיף על תרגום אונקלוס (ירושלים, תשע"ד 2014), ליקט תשובות שונות לשאלה זו. לצפיה ראו נא כאן.


שבת שלום

אבישי


ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

כתבו אלינו:

rambaml1@gmail.com

 

Read Full Post »

בע"ה

"לא תעשה לך פסל…"

(שמות, פרק כ פסוק ג)

רשימה לפרשת יתרו

כשרצינו להחליף את האוטו הישן  בחדש הציעו לנו  לקנות רכב של חברה מסוימת, שסמלה המסחרי דומה לסימן +.  התלבטתי אם אני רוצה רוצה לנהוג באוטו שזאת צורת הסמל שמעטר אותו. שכן שלי תמה על כך ואמר לי שאין זה דומה לשתי וערב (=צלב) אלא לסימן פלוס "+" הידוע והמוכר.

אני חוזר ונדרש לשאלה זו בעקבות ספרו החדש של הרב ד"ר שמעון בולג "בריכות בחשבון", שמאגד בתוכו אוסף של ענייני מתמטיקה וחשבון במקורות היהדות. המלקט הינו בר סמכא בתחום. במבוא לספר מוקדש פרק ל"שאלת השימוש בסימן + לציון פעולת החיבור". לקריאת הפרק ראו נא כאן.

בבדיקה שערך הרב ד"ר בולג נמצאו ספרים רבים שהעדיפו להתעלם מסימן "+" ולהמירו בסימן חילופי, שאינו מזכיר צורת שתי וערב (=צלב).

להלן דוגמאות שלקטנו על פי הרשימה המופיעה בסוף מאמרו.

  1. מפתח האלגיברה החדשה / אשר אנשיל ווירמש. אופנבך תפ"ב 1722

    שער הספר.עותק הספריה הלאומית

     

    סימן "*" (כוכבית) לפעולת חיבור

    2.  כליל החשבון / דוד פרידזנהויזן. ברלין תקנ"ז 1797

    שער הספר. צילום מאתר hebrewbooks

    סימן "_I_" (קמץ הפוך) לפעולת חיבור

     

    3. מלאכת מחשבת החדש / שלום בליינקר. ברדיטשוב תקצ"ד (1834)

    שער הספר. צילום מאתר hebrewbooks

    סימן "_I_" (קמץ הפוך) לפעולת חיבור


יש לציין כי  הרב ד"ר בולג הביא במאמרו מקורות הלכתיים המתירים שימוש בצורת שתי וערב לצורכי חול.

תשובה מפורשת להיתר שימוש בסימן "+" לחישוב מספרים כתב הרב חיים דוד הלוי ז"ל, שהיה רב ראשי של תל אביב שנים רבות, בספרו "עשה לך רב" חלק חמישי תשובה כא.

לקריאת התשובה בשלמותה ראו נא כאן.

 


מפורסם הוא  ה"סטייפלר", רבי יעקב ישראל קנייבסקי ז"ל, שברח מכל מראה צורת שתי וערב בצורה קיצונית. כך מסופר אודותיו:

מתוך ספר "ארחות רבינו" / הורביץ אברהם. בני ברק תש"ן

לסיכום:

  1. סימן + לא עבר בקלות את המסננת היהודית, שמרחיקה כל צל צלם עבודה זרה.

2. מותר להשתמש בסימן "+" כסימן חשבונאי, ואע"פ כן אפשר שזו מידת חסידות להחליפו בסימן אחר.

שבת שלום

אבישי

 


תוספת:

לאחר פרסום הרשימה קבלתי מכתב מהרב ד"ר שמעון בולג ובו התייחסות לרשימתי הנ"ל.

שלום וברכה לאי"ט

קיבלתי עותק מן הכתבה היפה על שימוש בסימן "פלוס".

תודה מיוחד על הסגנון המכובד והמעודד.

שמחתי על ההבאה של דברי הרב חיים הלוי, הכרתי את התשובה.
ישנו עוד מקור – דיון רחב בבן איש חי ח"ב פ' מסעי ובפרט שם סע' ב' וד'. אפשר להעביר למתענינים.

כמו בנושא בכמה וכמה נושאים הובאו רק אחדים מדברי המפרשים.

"ילקוט ברכות בחשבון" הנו ליקוט ולא מתיימר להקיף הכל, וברצ"ה בחלק נוסף תהיינה גם השלמות רבות.

עיקר כוונתו היא להראות עד כמה רבותינו עמלו גם בנושאים חשבוניים.

תודה שוב על עזרתכם בעבר לפני שנים.

בברכה ובהצלחה, חילכם לאורייתא

ש.ב.


ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

כתבו אלינו:

rambaml1@gmail.com

Read Full Post »

בע"ה

מכתב של הרצל לאדמו"ר מגור ה"שפת אמת"

רשימה לפרשת בא

בשנת תר"ס (1900) קיבל האדמו"ר מגור, ה"שפת אמת", מכתב מבנימין זאב הרצל. המכתב היה מזוייף. למכתב היתה מצורפת מעטפה מבוילת עם כתובתו של הרצל בוינה.

לסיפור זה התוודעתי בעקבות פניה אלי של הרב זאב קרוב ז"ל, איש חינוך ורב פעלים, שנפטר השבוע. לזכרו אני מקדיש את רשימתי ובה רכזתי את כל הידוע לי על פרשה זו.

לציבור הרחב היה מוכר הרב זאב גם כאביו של אהרן קרוב, שיצא מחופתו לעזרת ישראל מיד צר ונפצע קשה מאד במבצע "עופרת יצוקה".

לפני כחמש שנים התקשר אלי הרב זאב וסיפר לי שראה מכתב ששלח הרצל לאדמו"ר מגור ה"שפת אמת".

– המכתב מופיע בספר "רגלי מבשר" (קלויזבורג תרפ"א 1921) עמוד כ ואילך,  ראו נא כאן. –

היתה לו הרגשה שהמכתב לא אמין וביקש ממני לבדוק זאת.

לאחר בדיקה השבתי לו שמדובר בזיוף. ישנה הכחשה רשמית, בת זמנו של המכתב, שפורסמה בעיתון המליץ -גליון 1501- מתאריך כג תמוז תר"ס (1900). זה לשונה:

שער עיתון המליץ. כג תמוז תר"ס (1900).

לאחר כמה ימים הוספתי וכתבתי לו:

שלום הרב זאב
יד ההשגחה גלגלה אלי היום את המאמר המצורף המועתק מספר פלונסק. המאמר
מתייחס לפגישות של רבנים עם האדמו"ר "שפת אמת" בנוגע לציונות. דואב
הלב לקרוא. בתוך התיאורים מוזכר המכתב של הרצל לאדמו"ר מגור והחשש הכבד
שהינו מזויף.  לקריאת המאמר ראו נא כאן.

במאי עסקינן? בזכרונות שכתב אברהם גרין (אחיו הגדול של דוד בן גוריון) על ביקור משלחת רבנים ציונים אצל ה"שפת אמת", ובהם פרק מיוחד על המכתב של הרצל.

לפי המסופר ה"שפת אמת" הראה לחברי המשלחת את המעטפה לדואר חוזר שקיבל מהרצל, כי את המכתב המקורי שלח לורשה ואצלו נשארה רק המעטפה.

 

המעניין הוא שנוסח המכתב המזוייף שהגיע לידי ה"שפת אמת", ומצוטט בספר "רגלי מבשר", אכן  כולל בסופו את המעטפה לדואר חוזר… וכך "כתב" הרצל:

הנני מקוה כי ראוים הדברים האלו הקצרים גם לקדושים לשום

לב עליהם, ומיחל הנני כי  יכבדני כבוד קדשו בתשובה

ברורה דרך מעטפה אשר אני מניח ר"פ [רצוף פה]

ואשאר מוקיר ומכבד את דברי קדשו

בנימין זאב (המכונה) דר. הרצל 

 

על אף ההכחשה הרשמית לעיל המעידה על זיופו של המכתב, הוא התפרסם בבמות שונות כמכתב אותנטי.

אני לא מצאתי פרסום משנת כתיבתו של המכתב, לא באחד מעתוני התקופה ולא כטופס עצמאי.

נוסח שלם של המכתב נדפס רק כעבור עשרים שנה, בספר "רגלי מבשר" (קלויזבורג תרפ"א 1921) עמוד כ ואילך.  ראו נא כאן.

וכן בבטאון של ציוני גרמניה " Jüdische Rundschau" (יידישע רונדשאו) בשנת 1922, גליון 1.

גם ר' אברהם יצחק ברומברג, בספרו על האדמו"ר "שפת אמת" (ירושלים תשי"א 1951) מתייחס אל המכתב כעובדה, וכותב שלא ידוע אם השפת אמת השיב להרצל על פנייתו.

א"י ברומברג. ציטוט מספרו על אדמו"ר שפת אמת

 

בעקבות דברי א"י ברומברג, חיפשתי בעיתון "הצפירה" בשנת 1899, הסרוק כולו במאגר עיתונות יהודית הסטורית, ולא מצאתי את המכתב.  גם ב- Jüdische Rundschau כתוב שהמכתב אמור [?] להתפרסם ב"הצפירה" בשנת 1899.

אשמח לקבל כל מידע נוסף על פרשה זו.

————————————————————-

* על יחסו של "השפת אמת" לציונות  כתב ר' ראובן  זכריה בגליון כט של צהר. ראו נא כאן.

 

שבת שלום

אבישי


נספח:

מכובדי  משה נחמני, מנהל ארכיון "אור האורות", הפנה אותי למכתב המופיע בספר "גאולת הארץ" לר' מרדכי אשכנזי, שנדפס בורשה בשנת תרס"ד (1904).

בפתיחת הספר, אחרי מכתבי הסכמות מרבנים חשובים, מופיע מכתב משנת תרנ"ט (1899) בחתימת "ועד הכולל של הקונגרס הציוני" ובשם הרצל. שם נכתב כי:

"כי לא נוכל אנחנו לפנות עתה  אל הרבנים והצדיקים אל כל אחד ואחד בפרטות אחרי שרבנים רבים לקחו חלק בהקונגרס השני והמה נוכחו כי דרכי חו"צ (חובבי ציון) לא רק אינם מתנגדים אל דתה"ק (דת תורתנו הקדושה) אך גם אינם נוגעים אף כחוט השערה בכל קדשי הדת…"

———————–

הרב ד"ר יצחק אלפסי, מראשי המדברים בחקר החסידות, בספרו היסודי "החסידות וארץ ישראל" (ירושלים, הוצאת שם, תש"ע, עמ' 84) כותב בהערה:

"לאחרונה אף פורסמה "תשובתו" של בעל שפת אמת להרצל – "על משמרת חומותינו", ט' באדר תשט"ו ע' רפ"ח אולם זיופו ניכר לעין…"

——————————

בחוברת "לאורו", גל' 18 פרשת בשלח תשע"ח, כתב הרב פרופ' נריה גוטל שליט"א תגובה למאמר קודם על היחס הראוי להרצל.

למען הסרת "אות הקלון" הדברים מובאים כאן ככתבם וכלשונם.

 

 

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

כתבו אלינו:

rambaml1@gmail.com

 

Read Full Post »

 

זואולגיה בשער ספר ישן

רשימה לפרשת וארא

כִּ֣י אִם-אֵֽינְךָ֘ מְשַׁלֵּ֣חַ אֶת-עַמִּי֒ הִנְנִי֩ מַשְׁלִ֨יחַ בְּךָ֜ וּבַֽעֲבָדֶ֧יךָ וּֽבְעַמְּךָ֛ וּבְבָתֶּ֖יךָ אֶת-הֶֽעָרֹ֑ב וּמָ֨לְא֜וּ בָּתֵּ֤י מִצְרַ֨יִם֙ אֶת-הֶ֣עָרֹ֔ב וְגַ֥ם הָֽאֲדָמָ֖ה אֲשֶׁר-הֵ֥ם עָלֶֽיהָ.  (שמות פרק ח, יז)

"את הערוב". כָּל מִינֵי הַחַיּוֹת רָעוֹת וּנְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים בְּעַרְבּוּבְיָא, וְהָיוּ מַשְׁחִיתִים בָּהֶם [רש"י]

ספר "חק יעקב" על הלכות פסח נדפס פעמיים בחיי המחבר, הרב יעקב  ריישר (נפטר בשנת תצ"ג 1733). הראשונה בשנת תנ"ו (1696) בדעסוי בדפוס משה בן שמחה בונם, והשניה בשנת תפ"ד (1724) ביעסניץ בדפוס ישראל בן אברהם. ברם דא עקא, המביא לדפוס של המהדורה השניה ערך שינויים והוסיף מדעתו משפטים בטקסט המקורי, ולא נודע כי בא אל קרבו. הספר חזר ונדפס פעמים הרבה, לפעמים לפי מהדורת דעסוי ולפעמים לפי מהדורת יעסניץ. מיודעי הרב יחיאל דוב ולר, שההדיר את הפירוש במסגרת מפעל שלחן ערוך של מכון ירושלים – שלוחת חולון, כתב מאמר מקיף על כך בקובץ "זכור לאברהם" (תשנ"ג 1993). ראו נא כאן.

הפעם אני מבקש לעסוק בשער המיוחד של המהדורה השניה. וליתר דיוק באיורי תחריט עץ המופיעים במסגרת השער ויוצרים את אחד השערים היפים שראיתי בספריה.

שער מהדורת יעסניץ תפ"ד (1724). דפוס ישראל בן אברהם. עותק ספריית הרמב"ם

 

בשער הספר  אפשר למנות ששה צמדים של חיות וצפורים.

כדי לזהות את בעלי החיים המופיעים בשער פניתי ל"ספארי"  ברמת גן ובקשתי את עזרתם.

הנחת העבודה היתה שהצייר צייר בעלי חיים שהיו מוכרים לו. כלומר אנחנו רוצים לאתר בעלי חיים שאיזור התפוצה שלהן הוא מרכז אירופה, לפי שיעסניץ היא עיר בגרמניה.

מכלל זה יש להחריג את האריות, המופיעים בתחתית מסגרת השער.

לשמחתי נענתה לאתגר

 קרן שלחה לי זיהוי אפשרי, המותאם לבעלי חיים באירופה. היא ציינה כל בעל חי בתוך מלבן הסמוך אליו בדף השער.

כדי לפתוח את  הקישורים שבתוך המלבנים, המכילים גם תמונות, נא ראו כאן קובץ בפורמט PDF.

נציין  שייתכן ובציור ישנם שני סוגי איילות, ומופיעים בו  סנאי אירופאי, ציפורי שיר וגם ארנבת.

 

עוד שתי הערות קצרות:

1. לא מצאתי ספר נוסף מבית דפוס זה (או אחר) ובו מופיע שער מיוחד זה.

2. בעותק הסרוק ב"אוצר החכמה" מופיע שער נטול מסגרת. כך שייתכן ולא כל עותקי הספר עוטרו בשער זה.

 

שבת שלום

אבישי


לאחר פרסום הבלוג הגיע אלי מכתבו של איתי מאור, תלמיד כיתה ח'.

התרשמתי מהרצינות שבה התייחס לזיהוי החיות ואני משתף אתכם במכתבו:

הנדון : זיהוי חיות על כריכת ספר ישן

שלום רב . אני שמעתי שאתם זקוקים לעזרה בזיהוי החיות על הכותרת ולכן אעזור . אני מסכים עם רוב  הדברים שנאמרו על זיהוי החיות על השער מלבד לכמה דברים .

ראשית , בעניין מכפילי הפרסה . אמנם נראה בציור שאלו מכפילי פרסה אך איורים ישנים של חיות אינם מדויקות במיוחד . ייתכן שמדובר בחמור מבוית שצורת הפרסות שלו צוירה לא נכונה . מבנה הגוף הכללי מזכיר חמור  [ אין   מין של איילה שנראה כך ]ולכן אני חושב כך .

בעניין הארנבת ברור שמדובר בבעל חיים ממשפחות הארנבות אך נראה כי צויר לארנבת סוג של רעמה סביב הצוואר uשערות ארוכות על ראשו. רעמות כאלו אופייניות לגזע של ארנבון  אירופאי  הגזע נקראה Lionhead rabbit  . מקור הגזע באירופה וגם עם הוא לא היה קיים באותה תקופה בה נכתב הספר לחיות מבויתות כמו הארנבון האירופאי נוטה להיות מגוון רחב בסוג וצבע הפרווה . לסיכום העובדה שרעמות כאלו קיימות רק אצל ארנבוני מחמד מעידה על כך שמדובר בארנבון אירופאי ולא בארנבת.

זה מול זה להשוואה:

ארנבון אירופאי

 


ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

כתבו אלינו:

rambaml1@gmail.com

 

 

 

 

 

 

Read Full Post »

בע"ה

"וַיָּקָם מֶלֶךְ-חָדָשׁ עַל-מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא-יָדַע אֶת-יוֹסֵף"

רשימה לפרשת שמות

 

לידיצה הוא שמו של כפר בצ'כיה שנהרס עד היסוד כפעולת תגמול של הנאצים ימ"ש על חיסול קצין בכיר שלהם ופושע מלחמה בשנת 1942, בעיצומה של מלחמת העולם השניה.

מעשה זה עורר בשעתו  גל של מחאות בעולם ואף הופקו  סרטים על הטרגדיה של תושבי המקום .

 

אנדרטת "הילדים של לידיצה" (מתוך "ויקיפדיה")

מה הקשר בין הרס "לידיצה" לבלוג "עם הספר"?

שאלת השנאה והאנטישמיות בעולם איננה יורדת מסדר היום. החל מפרעה הרשע ועד ימינו אנו.

לשנאה זו פנים רבות. חלקם גלויות – פרעות ורציחות – וחלקם סמויות – דיפלומטיות – ועטופות בשלל תירוצים ואינטרסים.

 

באחד התיקים בספריית הרמב"ם מונח תכריך של דפים בודדים בהדפסת סטנסיל. בדפים אלו יש מבחר מדרשותיו של הרב פנחס המבורגר*, יליד ירושלים למשפחה מיוחסת, שירד לארה"ב מחמת המצב הכלכלי בארץ ישראל בשלהי שנות העשרים של המאה הקודמת, וכיהן שם ברבנות בקהילות שונות במשך עשרות שנים. דפים אלו הם טיוטא של ספר "אמרי פינחס הלוי", שלא זכה להגיע לדפוס.

נוסח עמוד השער של הספר

דרשה אחת ארוכה  ונוקבת נשא הרב פינחס המבורגר בחג פסח בשנת תש"ה (1945) בבוסטון ובה האשים את הממשל בארה"ב ואת הנשיא רוזוולט על שתיקתם בזמן השואה. הוא השווה אותם "לבכור השבי" (ראה רש"י, שמות פרק יא פסוק ה), ששמחו לאידם של היהודים !

בנספח לאותה דרשה מספר הכותב כי בסוף הדרשה "קיבל על הראש" מנשיא הקהילה, בטענה שאל לו לרב להתערב בפוליטיקה, והוא לא נשאר חייב לו וענה ל'כסיל כאיוולתו'.

בפסקה אחת מאותה דרשה מתייחס להשוואה בין הרס לידיצה לרצח היהודים בשואה.

 

"… הנה נראה עכשיו איזה הפסד גרמו יהודי גרמניא, להגרמניא הארורה,, הלוא מלבד שהיהודים עזרו לפתח את הטעכניקע החדישה של גרמניא זו, הלוא הם הי' מסורים בלב ונפש להגרמניא הארורה, עד שהתבוללו בתוכם, והיהודים הגרמנים, הי' רגילים להגיד, שארץ ישראל שלהם, היא: גרמניא, וברלין, הי' מחליפים בעד עיה"ק ירושלים, ומה שילמו ליהודים הרוצחים הארורים, ע"ז שהראו פאטריוטות כזו לגרמניא, שממנה יצאתה אש-המלחמה, והציתה את כל העולם, על היהודים אשר בתוכם. או למשל תקחו יהודי – פולאניא, קראתי סטאטיסטיקא כזו; שמספר היהודים בפולאניא, הגיעו עד כעשרה אחוזים מהאוכלוסיא הכללית של פולניא, אבל המסים לקופות הממשלה, הגיע עד כדי חמישים אחוזים מההכנסה הכללית של כל פולאניא, ואותם הדברים הם, גם בשאר ארצות אירופא, איפוא שהיהודים הי' נחתים שם, בכל ארץ וארץ, העשירום ופיתחו את המסחר והתעשי' וכו' ושילמו להם בקאנצטראציע – לאגערס, ואזרחי המדינות ההם שימשו בתור כלבי – מישוש – וחיפוש, בעד החיות –טרף הגרמניים. א"כ אנו רואים מזה, מה עשינו להארצות ההם, ואיזה תשלום-גמול השיבו לנו בעד טובותינו. ועכשיו נראה איך התיחסו אלינו אל העמים המתימרים להיות הדימוקראטים הלוחמים בעד חופש-העולמי. כמה פעמים התחננה היהדות העולמית לפני הדימקראטים הללו כביכול, שהם ימחו לכל הפחות נגד גרמניא, המשמידה נשים וטף, באופן כה אכזרי, שמעולם לא נשמע רצח כזה באופן כזה, נגד נשים וטף, ומה ענו על כל התחנונים שלנו, אלה הדימוקראטים, שעלניו [שעלינו] לדעת שהמלחמה היא לא מלחמה יהודית, ז"א שעליהם להתחשב עם הטף והנשים, אלא היא מלחמה עולמית ואע"פ שהיטלר ימח"ש אמר לא פעם בפומבי, שעיקר מלחמתו ושינאתו היא פנוי' כלפי היהודים. ואחרי זה, שגם הדימוקראטים כבר שמעו, מפי המשמיד ימ"ש,  שעיקר מלחמתו היא נגד  היהודים, אז התנצלו הדעמוקרא[ט]ים ואמרו: שהם מפחדים למחות נגד הגעז – קאמערס, מפני שהם חוששים, שעי"ז שהם ימחו נגדו, אז יתרגז גם עליהם, אבל בימים ההם, קרה אסון אחר, מושבה קטנה  בטשעכסלאוקיא, ושמה "ליציטא", ששם ג"כ נכנסו הרוצחים הללו, והרגו בלי רחם, את כל תושבי המושבה הזאת, שהי' כמאתים איש ואשה, אבל תומ"י כשנודע ע"ד הרצח הזה, להדעמוקראטים שלנו, אז כבר לא חששו פן, ואולי, מחאתם, והבעת דעתם, ירגיז את הרוצחים הללו, והם מחו נגד הרצח הזה בשם האנושיות, ואני רוצה לשאול, כמה חיוך וגיחוך, גרמו הדעמוקראטים שלנו, לאלו שעדיין נשאר אצלם איזה זיק  אנושית, שבשעה שהחיות רמסו וטרפו חמשה מיליונים יהודים, ובתוכם נשים ועוללים ויונקים, במיתות משונות כאלו, אז לא נזכרו הדעמוקראטים ע"ד איזה מושג, ששמו הוא: אנושיות".

—————————

בדיוק השוואה כזאת – בין לידיצה לשואה – ראיתי גם בספר שאלות ותשובות "משנה הלכות" (חלק יט, תשע"ה 2015). בסופו נדפס מחדש קונטרס "פרסומי ניסא" ובו רשם המחבר, הרב מנשה קליין זצ"ל, את שעבר עליו בימי השואה במחנות. הרב מנשה קליין (שחי רוב שנותיו אחר המלחמה בארה"ב עד שעלה ארצה)  עורך חשבון נוקב עם האומות הנאורות שלא באו לעזרתנו.  רוזוולט, נשיא ארה"ב דאז, מכונה "רשע".

משנה הלכות. חלק יט. עמוד תשעד

 

גם כיום, מדינת ישראל זוכה ליחס "מיוחד" במשפחת העמים. יחס שלילי, כמובן. אנחנו מותקפים בכל זירה בינלאומית.  גם מדינות שעזרנו להם בחקלאות, ברפואה ובעת אסונות טבע מפנות אלינו גב בפורומים שונים. מדוע?

שאלה זו אשאיר פתוחה. שורשיה עמוקים ורב הנסתר על הנגלה.

שבת שלום

אבישי


להרחבה נוספת, ראו נא מאמר מקיף ומעניין שכתב פרופסור יוסף גורני, "בין לידיצה למיידניק", ("קשר", גיליון  34 אוניברסיטת תל אביב, אביב 2006) ובו סקר  את יחס העיתונות בעולם באותן שנות שואה לרצח היהודים ובהשוואה לאחרים.

*

פינחס המבורגר היה נכד אחיו של הרב משה יעקב חרל"פ. מראשוני תלמידי ישיבת "מרכז הרב".

מתוך ספר לקוטי הראי"ה (תשנ"א) לרב משה צבי נריה, עמ' 187

בראש קונטרס "אמרי פינחס" הנ"ל מופיעים מכתב ברכה מהרא"י קוק (תרצ"ג) והסכמות מהרב איסר זלמן מלצר (תש"ו), הרב שלמה דוד כהנא (תש"ו), מד"ר היל גורדון (תש"ה) ומכתב הסכמה ארוך מהרב משה יעקב חרל"פ (תש"ד). מכתב זה צוטט על ידי הרב משה צבי נריה בספרו לקוטי הראי"ה (תש"ן) בהשמטת הפתיח והחתימה.

מתוך "לקוטי הראי"ה (תש"ן) עמ' 419


ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

rambaml1@gmail.com

 

Read Full Post »

Older Posts »

%d בלוגרים אהבו את זה: