Feeds:
רשומות
תגובות

Archive for the ‘Uncategorized’ Category

בע"ה

"… גַּם-בָּרוּךְ יִהְיֶה"

בראשית כז, לג

רשימה לפרשת תולדות

הנושא המרכזי בפרשת השבוע הוא הברכות שמבקש יצחק אבינו לברך את עשו ובא יעקב אבינו תחתיו וקיבל את הברכות.

בצקלוני ממתין זמן רב לפענוח כיתוב מרובה על שער ספר "קרבן אליצור", שחברו הרב מנצור מרזוק, ונדפס בשלוניקי בשנת תקל"ז (1777).

מדוע התעכבתי ? כי אני לא אמון על קריאת כתב יד ספרדי חצי קולמוס. הוא שונה מהכתב שלנו כיום ומרובות בו אותיות מחוברות.

לעזרתי בא  ר' יצחק גבאי שרתם למלאכה שניים מידידיו, הרב מרדכי מוטולה והרב משה שבת, שפענחו אות לאות ואף הוסיפו מידיעותיהם הרבות. להם השבח והתהילה.

בטרם נבאר ונרחיב את שידוע לנו ואת שאינו ידוע לנו, עלי לומר שהחכמים הספרדים מצטיינים במתן ברכות חמות ובשילוב מליצות בתוכן.

גם בשער ספר זה נרשמה ברכה ארוכה ומעניינת.

להלן הפענוח, כשהוא בסמיכות לכתב המקורי.

 

סביב שער הספר מופיעות כתיבות שונות. שתים מהן נכתבו בוודאות בירושלים והשלישית – הארוכה מכולן – לא ידועה לנו מקומה.

הירושלמיות הן:

א. קדש למדרש פרחי כהונה י"ב – מהגביר סי'[ניור] יצחק ב'[כר] אלישע הכהן נר"ו

פרופסור ירון בן נאה במאמרו היסודי על "ישיבות ירושלים והיצירה התורנית" מונה למעלה ממאה בתי מדרש שפעלו בירושלים  במאה התשע עשרה. רבים מהם נתמכו על ידי גבירים. מספר 74 ברשימה היא ישיבת פרחי כהונה.

ב. החלפתי עם ס'[פר] א' שנתתי לה"ר משה ארוואץ יצ"ו, אני הצעיר מרדכי ב[כר] יצחק יצ"ו. והס'[פר] שנתתי לו הוא קול אליהו ח"א, ונתן זה הס'[פר] עם ס'[פר] מטה אפרים

הרב משה ארוואץ  עלה לארץ ישראל ממרוקו בשנת תרי"ט 1859 ונפטר בה בשנת תרנ"ג 1893 ומצבת קבורתו ידועה בהר הזיתים.

——————

הכתיבה השלישית, זו שבראש השער, היתה קשה לפענוח. הרב משה שבת נר"ו הסביר לי, שאין זו הכתיבה המזרחית המצויה אלא כתיבה בסגנון ספניולית-ספרדית (המתאפיינת בכתיבה קליגרפית מתעגלת ומחוברת, ויש לה שורשים בפרובאנס בתקופת הראשונים)*.

ג.

הספר הנז' נתנו לי במתנה גמורה, דין הוא הדר, החכם השלם סו"ה [=סיני ועוקר הרים] מו"ר כמהר"ר שלמה בכר אהרן, אנא דאמרי ליפוש חיי סגי ומסגי, והעושר יחדיו יהיו תמים, ובני בנים יושבים על מדין,  סמוכין עלי שלחנו מלא דשן, סמוכין דרבנן, וכל חותמי ברכות שבמקדש יחולו עלי ראשו, ברכות שמים מעל. כ"ד [=כה דברי] אינוש מזער, עבד נרצע לכל יודעי דת ודין. הצעיר אהרן בכר דוד ס"ט.

צרור של ברכות העניק אהרן בן (בכ"ר=בן כבוד רבי) דוד על ראש שלמה  בכ"ר אהרן, שנתן לו ספר זה במתנה.

הוא מברך אותו באריכות ימים ובעושר, ושיזכה לראות בני בנים סמוכים על שולחנו  ועוסקים בתורה.

שורות ספורות אלו מלאות במליצות הבנויות על פסוקים בתנ"ך ועל לשון חכמים במקורותינו. לדוגמא, המליצה הפותחת ליפוש חיי סגי ומסגי (=יאריך ימים וירבה זרעו בבנים ובבני בנים) היא זו שמסיימת את מסכת יומא בתלמוד הבבלי.

בחתימתו מתבטל הוא אהרן בן דוד בפני שלמה בן אהרן, ומכנה עצמו "אינוש מזער (=איש קטן) עבד נרצע לכל יודעי דת ודין".

מי הוא הנותן ומי הוא המקבל ?

שני החכמים לא נזכר שם משפחתם ולא הצלחתי לאתרם.

רבי משה שבת משער, כי לפי סגנון השמות, מיקום הכתיבה באזור יגוסלביה-מקדוניה שילהי שנות הת"ק. לפי שבאיזורים אלו לרבים מהם לא היו שמות משפחה, ונהגו לחתום פלוני בכ"ר פלוני – מה שהפך לאחר מכן למשפחת בכר, שאגב רובם בולגרים, יגוסלבים וכדו', ולא שלוניקאים. 

יפה ברכה זו לשבת בה התברכנו "מטל השמים ומשמני הארץ… הוה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך …" (בראשית כז, כח-כט).

שבת שלום

אבישי


*

על סגנונות הכתיבה הספרדית כתב לי הרב משה שבת (מחבר ספר "ישיבות בגדאד", ירושלים, תשע"ו) סיכום קצר כדלהלן:

שלום לאנשי השם ר' אבישי ור יצחק יצ"ו
יש לסווג את סגנון הכתיבה בעולם הספרדי והמזרחי לכמה אנפין.
הכתיבה המזרחית מתקופת הראשונים ועד הדורות האחרונים – די דומה לכתב רש"י.
הכתיבה התימנית – כנ"ל, עם איפיון רבועי מעט.
הכתיבה הפרסית, הבוכרית ומעט הכורדית (תלוי באזורים) – היא עירוב של כתב רש"י עם כתיבה מרובעת.
הכתיבה החלבית – הינה שילוב מזרחי עם ספניולי, וזה בהתאם למקור המורכב של קהילה זו – מזרחי קדום, ספרדי, איטליאני. גם בבגדאד, עד לפני מאה שנים בערך, הכתיבה היתה מזרחית די אופיינית, אולם אט אט התעגלה יותר והחלה די להידמות לחלבית (אפשר לראות דוגמאות בספרי ישיבות בגדאד, ולחזות שינויים מהותיים בין תקופה לתקופה).
הכתיבה הספניולית-ספרדית – מתאפיינת בכתיבה קליגרפית מתעגלת ומחוברת, ויש לה שורשים בפרובאנס בתקופת הראשונים (ראה צילומים בהקדמות ספרי רבינו אברהם מן ההר (בלוי), אוטוגרף של הר"א מן ההר!).
הכתיבה המרוקאית – הינה השתלשלות שונה מעט מהכתיבה הספרדית-פרובאנסית הקדומה, והיא מתאפיינת בריבועיות.
הכתיבה התוניסאית – נקראת מעל"ק, נראית כהתפתחות מהכתיבה המרוקאית, היא מתעגלת יותר.
כ"ז אני כותב על רגל אחת, אולם אפשר לפתח את התפתחות הכתיבה הספרדית והמזרחית למחקר שלם.
אודות הכתיבה הספרדית בכלל: ראה שו"ת הרמב"ם (פריימן), סי' ה; שו"ת התשב"ץ ח"א, סי' ב, והמגיה שם (מכון י"ם ציין לארשת ח"ד ואמ"א).
—————————————————

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

rambaml1@gmail.com

מודעות פרסומת

Read Full Post »

בע"ה

דורון דרשה

 "וַיּוֹצֵא הָעֶבֶד כְּלֵי-כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב, וּבְגָדִים, וַיִּתֵּן, לְרִבְקָה; וּמִגְדָּנֹת–נָתַן לְאָחִיהָ, וּלְאִמָּהּ"

רשימה לפרשת "חיי שרה"

מתנות הם חלק מכל חתונה. ישנם מתנות שהצדדים מעבירים ביניהם עם גמר השידוך ויש מתנות שמעניקים המוזמנים לסעודת החתונה.

המתנות  שמביאים בעת החתונה נקראות בפולקלור היהודי "דורון דרשה". על שום מה?

כיום מקובל שהחתן דורש במסיבת האירוסין (ה"ווארט"), אך כנראה המנהג הקדום היה שאת הדרשות אמרו בעת מסיבת החתונה.

אמור מעתה, "דורון דרשה" אלו מתנות בעת החתונה.

מדוע החתן דורש?

יש על כך מאמר קצר מחודד מאדמו"ר "אמרי אמת" מגור, מובא בספר אבני זכרון לר' נחום רוטשטיין:

כאשר החתן היה תלמיד חכם צעיר ניתנו לו  ספרים כ"דורון דרשה", בליווי הקדשה מתאימה מהנותן לחתן.

בספריית הרמב"ם מצוי עותק של שער ספר "מדרש כתובה", דפוס ורשה תקפ"ג (1823), בו מופיעות כמה הקדשות שכולן "דורון דרשה" !

כמדומני שעיון בתוכנן של ההקדשות מעלה שהספר התקבל כמתנת חתונה. כעבור תקופה מסויימת הוא ניתן על ידי בעליו, רב מפורסם,  שוב כמתנת חתונה לחתן צעיר חדש.

 

הקדשה 1 (בראש דף השער / צד שמאל)

פענוח השורות:

דורון דרשה ומנחת אהבה ל…

… מיכאל דב…

ממני… (חתימה לא מזוהה).

 

 

הקדשה 2 (בראש השער / צד ימין)

פענוח השורות:

דורן לדרשה…

מהורר שמואל… בהרבני מ' חיים

… מאת הרבני

המופלג… בקוראי

שמו מ' מיכאל דוב וויינגארט…

בהרב הגאון מה ישכר אבד

דק' טשענסטחואווי  

 

הקדשה 3 (באמצע השער / בצד שמאל)

פענוח השורות:

ליום חתונת החתן המשכיל

… שמואל…

הגדול מ' ישכר…

מאת מיכאל דוב וויינ[…]

בהגאון מ' ישכר…

הדמות החורזת את כל ההקדשות, כמקבל וכנותן, הוא הרב מיכאל דוב וויינגוט (נפטר בשנת תרמ"ז  1887, בן 68 שנים), מחבר ספר "אגודות אזוב מדברי", שהיה אב"ד  בעיר לויביטש.

בנו של הרב ישכר וויינגוט, מחבר ספר "פתחי שערים", שהיה אב"ד בטשנסטחוב.

ספר "מדרש כתובה", שהוא ביאור רחב על כמה סוגיות במסכת כתובות, ניתן לרב מיכאל דוב בעת חתונתו כ"דורון דרשה".

ידוע שהרב מיכאל דוב חי בצניעות והסתפק במועט. לאחר שנים, בחתונת קרוב משפחתו שמואל בן חיים, העניק הרב מיכאל דוב  מתנה לחתן את הספר שהיה מונח בספרייתו הפרטית.

לדעתי, הקדשה 3 היא בכתב ידו.  מאן דהוא הוסיף את הקדשה 2, הכתובה בתוספת תארים ובכתב יד שונה.

 

החותמות הנוספות בדף השער שייכות לצנזורה הרוסית שהוטלה על הספרים אחרי שנת 1837 ולחותמת הרב מטעם המאשר את הספר.

לימים הגיע הספר לעקד ישיבת חכמי לובלין ועלה ארצה אחרי השואה דרך מפעל "אוצרות הגולה".

 


נספח: דגל המדפיס הוורשאי צבי הירש

(בעזרת חנוך גוטליב)

בשער ספר "מדרש כתובה" מופיע דגל מדפיס נדיר.

אינו רשום בספרו של אברהם יערי על "דגלי המדפיסים העבריים".

דגל זה שייך למדפיס היהודי  הראשון בעיר וורשה !

לעת עתה מצאנו כדוגמתו רק בספר אחד נוסף מאותו בית דפוס וורשאי: "תיקון שבת" שנדפס בשנת תקפ"ז (1827).

 

חיים דב פרידברג, בספרו על תולדות הדפוס בפולניה (תל אביב, תש"י 1950), כותב על מייסד בית הדפוס שהחליף את שם משפחתו. תחילה נקרא צבי הירש בן נתן נוסונוביטש, ואחרי שהחליף את שמו – צבי הירש שריפטגיסער.

נוסונוביטש כי הוא בנו של נתן.

שריפטגיסער על שם מלאכתו. 

האותיות המופיעות בתוך הדגל (H-N) הם ראשי תיבות של שמו הראשון, הירש נוסונוביטש.

(האותיות w-d משמעותם מדפיס ב…)

ראו נא את האותיות הגדולות (w-D-H-N) בשורה התחתונה של שער הספר הבא. ספר זה הוא מתחילת עבודתו של צבי הירש כמדפיס בשנת תקע"ד (1814).

 

לפניכם שלשה קטעים מספרו  של פרידברג, הלקוחים מתוך הפרק על מדפיסי ורשה:

 

שבת שלום

אבישי

———————————-

 

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

rambaml1@gmail.com

 

Read Full Post »

בע"ה

"הכת  הידועה" – האם היא הציונות? 

רשימה לפרשת "וירא"

מאה שנה להצהרת בלפור

האדמו"ר רבי שמואל בורנשטיין מסוכוצ'וב (תרט"ז-תרפ"ו, 1855-1926) היה בנו של ה"אבני נזר" ונכדו של הרבי מקוצק.

לאחר פטירתו נדפסו דברי תורתו בסדרת ספרי "שם משמואל" על התורה והמועדים.

בחלק השני, ספר שמות עמ' מח, מופיע ציטוט מר' שמחה בונים מפשיסחא  ובתוספת אקטואלית מהאדמו"ר "שם משמואל"  על "הכת הידועה".

כך אמר הרבי מפשסיחא: "שבאם הגוי קורא על ישראל דברי זלזול, והישראל עונה לגוי לעומתו, הרי הוא מאריך את הגלות רח"ל [=רחמנא ליצלן (ה' יצילנו)] עכ"ד [=עד כאן דבריו]. אלא יסבול את הגלות בהתנשאות הנפש, היפוך הכת הידועה שאינם יכולים לסבול הכניעה וסבלות הגלות, ובזה נזכה לפאר תחת אפר בב"א [במהרה  בימינו אמן]".

 

הפנה אותי לפסקה זאת, ידידי הרב אליעזר בן פורת, איש שלבו ומחשבתו בארץ ישראל, ושאלני:  לאיזו "כת ידועה" מתכוון האדמו"ר זצ"ל בדבריו אלו?

בתשובתי אליו כתבתי:  עיינתי ב"שם משמואל". גם ראיתי שיש, בקצה  המחנה, שרצו לפרש דבריו כנגד הציונות. נראה לי שטעות בידם כי הרב שמואל היה מגדולי חובבי יושבי הארץ ותומכיה.  על דרך ההשערה ייתכן שמדובר בקבוצות שהתארגנו להגנה עצמית בעקבות הפרעות. ראה נא כאן מאמר בנושא.

דוגמא לניסיון לפרש את דבריו של ה"שם משמואל" על הכת הידועה כציונות, ישנו בקונטרס שמעו דבר ד',  שנדפס  בעילום שם בשנת תשס"ו (2006).

 

אף הוא החזיק  עמי וענה לי:

הסברך לקטע ב"שם משמואל" מסתבר. דרך אגב, בנו של האדמו"ר הרב שמואל זצ"ל, הרב חנוך הניך זצ"ל שכהן כאדמו"ר אחרי פטירת אחיו ר' דוד זצ"ל בגטו ווארשא, היה עובד בקרן הקיימת, וערך את הירחון "ההד", עד אשר לקח ר' בנימין את העריכה. כל זה מורה שמורשת חסידית זו היתה לה גישה חיובית מאד לציון ושאפה לקרב את כל החרדים לרעיון הציוני, אשר לשם כך נוסד "ההד".

לקריאת פרק בנידון מספר "מראה הדשא", שחיבר בנם ונכדם הרב אהרן ישראל בורנשטיין (ירושלים, תשס"ד 2004), ראו נא כאן.

יש לציין שכותבי תולדות ה"אבני נזר" ובנו ה"שם משמואל" מציינים, כי חיבת הארץ ויישובה על ידי יהודים שומרי תורה ומצוות היו יקרות וחשובות להם,  אך ה"אבני נזר" התנגד לציונות ההרצליאנית.

האם השתנתה עמדתו של ה"שם משמואל" ביחס לציונות לאחר הצהרת בלפור ?

ראו נא המסופר אודותיו ב"ספרי חסידים" של הרב זווין:

ראוי לשים לב כי דרשה זו היא משנת תרע"ז  1917 (ותודה לצוריאל שהעיר זאת בתגובה המפורטת לקמן). זמן קצר אחרי פרסום הצהרת בלפור.

האם יש  לכם הסבר מי היא אותה "הכת הידועה", אליה כיוון ה"שם משמואל" ?

שבת שלום

אבישי

 

———————-

תגובות:

1.

ר' יוסף לייכטר, איש הספריה הלאומית:

לר' אבישי שלום וברכה

ה'שם משמואל' אהב את ארץ ישראל, אך התנגד נמרצות לציונות ולמזרחי.

ראה הכרוז שפירסם נגד חתנו, שהיה פעיל במזרחי.

 [דיון במכתב והאם הוא מזויף – ראה  בפורום משפחות סופרים של אוצר החכמה:

2.

ר' צוריאל חלמיש, איש עשהאל אשר בדרום הר חברון :

הרב אבישי, תודה רבה על הטור מהיום.

1. על כל עניין הצהרת בלפור, יכול כת"ר להפנות למאמרו של י' קראוס, 'התגובות
התיאולוגיות על הצהרת בלפור' (ברשת). שם, עמ' 6-7, כותב ביחס לאדמו"ר ר' שמואל
הנידון:

בנו, ר' שמואל (תרט"ו-תרפ"ו, 1133-1199), ממשיך השושלת לבית סוכוטשוב לא היה
בין התומכים הנלהבים של התנועה הציונית ההרצלינית, כפי שהוא מעיד על עצמו.
נראה שהסיבה לכך נעוצה במחלוקת הקוטבית, שהתעצמה אחר הקונגרסים הראשונים, בין
גדולי ישראל באשר  לתנועה הציונית ההרצלינית, הממוסדת בהסתדרות הציונית

ר' שמואל, כאביו, סבר ששלוש השבועות אינן מהוות מחסום המונע את בנין ארץ
ישראל. אולם אופיה החילוני של התנועה הציונית גרם לו להסתייג מהמפעל הציוני,
אף שפעילותה הדיפלומטית של התנועה הציונית היתה הגשמת שאיפתו של אביו, כמובא
בתשובתו לעיל. מבוכה זו, העלתה אצלו ספק מהו אכן רצון ה', והאם אכן הגיע העת
של "עד שתחפץ". מחד גיסא, הוא היה עד לנסיבות מדיניות המאפשרות שיבה של עם
ישראל לארצו, משאת נפשם של יהודים אלפי שנים, ומאידך גיסא "לבושו" החילוני של
מהלך מדיני זה, מורה לכאורה שאין זה רצון ה'. מבוכה זו, גרמה להפסקת פעילותו
של ר' שמואל בקניית אדמות המכונה אצלו "מכשולים על כל צעד", בארץ ישראל.

יחסו האמביוולנטי של ר' שמואל, לפעילות אקטיבית שמטרתה רכישת אדמות בארץ
ישראל, שנבע מהספק המכרסם, מהו רצון ההשגחה העליונה בשעה זו, הותר על ידי
הצהרת בלפור ותוצאותיה המדיניות. כך מעיד עליו כותב תולדותיו:

בעת שרעשה הארץ מקול השמועה שעלה זכרוננו לטובה על שולחן ממלכות הארץ, והבטחה
ניתנה לנו ממלכות ענגלאנד לבחור את ארצנו הקדושה, אז קרא מרן הקדוש לבית איזה
עסקנים חרוצים… ואמר אליהם: כל זמן שלא ראינו אות הוכחה מן השמים שחפץ בנו
ה', ואדרבה עוד פגשנו מכשולים על כל צעד בענין זה, על כן גם אנחנו לא דחקנו את
השעה לעשות הכנות במידה מרובה בדבר ממשי לטובת הישוב של נחלתנו וארצנו הקדושה,
אבל עתה שנתקיים בו מה שכתוב "קול דודי דופק פתחי לי" וגו' ונתן בלב ממלכות
לבחור לנו את ארצנו הק', וכמו שנמצא לקצת הראשונים ז"ל שכמו בבית שני נפקדו
ישראל על ידי כורש מלך פרס שהעביר קול בכל מלכותו מי בכם בכל מלכותו מי בכם
מכל עמו יהי אלקיו עמו ויעל וגו' כך תהיה תחילת הגאולה העתידה שהשי"ת יתן בלב
ממלכות הארץ לבחור לנו את נחלתנו. ע"כ חוב קדוש מוטל עלינו להתעורר ולהכין את
לבבנו אליו יתברך שמו, ולעשות גם אנחנו מצידנו כפי יכולתנו בחומר וברוח והגיע
העת לגשת אל המלאכה להרבות הישוב בארצנו על פי רוח התורה והמצוה.

ראה אהוד לוז, *מקבילים נפגשים*, עם עובד, תל אביב, תשמ"ה, עמ' 919-911
,י' שלמון, "התנגדות החרדים לציונות 24 בתקופת הרצל",* דת וציונות – עימותים
ראשונים*, הספריה הציונית, ירושלים, תש"ן, עמ' 314-339.

צבי יהודה מאמלק, *אביר הרועים*, קאליש, תרצ"ה, עמ' קו-קז. ראה הערתו של
מנדל פייקאז' באשר לעמדתו של ר'  שמואל והאם ניתן לסמוך על עדות ביוגראפית, *חסידות
פולין – בין שתי המלחמות ובגזרות ת"ש – תש"ה*, מוסד ביאליק, ירושלים, תש"ן,
עמ' 238.

 

2. נדמה לי שלא הודגשה בדבריך העובדה שהדרשה נאמרה שנה *לפני* הצהרת בלפור –
בפרשת שמות תרע"ז. כדאי אפוא לציין כי דברי השמ"ש הובאו גם בספרו של פייקאז
שהזכיר קראוס בהע' 25 לעיל, בעמ' 270, ושם ביאר אותם פייקאז כהנחייה להתנהלות
נכונה אל מול האסונות שעבר עם ישראל בזמן מלחמת העולם הראשונה, ולפיכך אפשר
לשער שהדברים מתייחסים לקבוצות שרצו לקחת חלק במלחמת העולם בדרך כל שהיא (וגם
אם מדובר בקבוצות ציוניות, הרי שעל עצם הציונות – עליה לארץ ישראל – לא באה
ביקורת, אלא על פעולות מסויימות הנוגעות לניסיון להסיר את ה'כניעה וסבלות
הגלות' דווקא).

בברכה רבה
צוריאל

3.

ר' ישכר דוד קלויזנר, נכד ה'אם הבנים שמחה' הי"ד

לכבוד הרב אבישי אלבוים שליט"א
מנהל ספריית הרמב"ם (בית אריאלה)

שלום וברכה.

הרב אליהו קאופמן כותב: "הציונות חיה, נושמת חזק ובמיוחד בועטת. לפני למעלה ממאה שנה חלם הרצל על הקמת מדינה מערבית לאלה שחפצו להתבולל באירופה. אך הנוכרים, משום מה, לא קיבלו אותם. הרצל חלם ודיבר על עם יהודי חדש ומנותק ממורשתו עם תרבות נוכרית שתקנה לו כרטיס כניסה לכל מקום בעולם שם ירצה העם החדש להתנחל. להרצל לא היה איכפת היכן יתנחל, ובטח שהוא לא ראה ממטר את הילידים האומללים שייאלצו לשלם את מחיר ההתנחלות שלו, בין אם יהיו אלה כושים אפריקאים באוגנדה, אינדיאנים ב"ערבות הפמפס" בארגנטינה, הבדואים של אל עריש או אלה שלבסוף שילמו את חלומו: הערבים הפלסטינים בני ה"ארץ המובטחת". הרצל אמנם הלך לעולמו לא מעט זמן לאחר שחלומו החל להתגלגל וקיבל תאוצה ב-1917(הכיבוש הבריטי) , אך החלום הזה החל להתגשם, מעשית, לפני 62 שנה ומאז הפך לחלום בלהות עבור עם אחר.

"מאז 1948 בונים בארץ ישראל "עם חדש". המדינה הציונית הפכה, לדעת רבים, למטרה בפני עצמה, אך ישנה גם דעה הפוכה הגורסת כי המדינה הציונית איננה אלא אמצעי להגשים מטרה אחרת: עם חדש, תרבות חדשה והכל בקושאן המערב – ללמד את המזרח "תרבות מהי". ישראל מתקראת "הדמוקרטיה היחידה במזה"ת". אינני יודע עד כמה המדינות במזה"ת הן אמנם דמוקרטיות. אך ישראל היא כנראה האחרונה שבהן הראויה לשאת תואר דמוקרטי כלשהו".

לכת הזאת בדיוק כיוון ה"שם משמואל" – ב"הכת הידועה"!

ה'שם משמואל' היה אוהב ציון ואוהב ישראל בדוגמת
רבה של ירושלים הגאון הגדול רבי יוסף חיים זוננפלד זצ"ל
וזקיני ה'אם הבנים שמחה' הי"ד היה בדומה להם.
4.
(הכותב: אביגדור)

ימחול מר, אולם הסברו אינו מתקבל על הדעת כלל, וכי לאותם קבוצות של הגנה עצמית יקרא 'הכת הידועה' וכו', הלא ודאי שנראה מדבריו כי הוא מדבר אודות איזו תנועה שיש בה איזה כח וכדו', והסברא נותנת כי לציונות כוונתו.

מלבד זאת, חיבתו לציון אינה ראיה כלל, משום שמ"מ יתכן שהתנגדותו היתה להסתדרות הציונית, מכל הסיבות שרבים וטובים, על אף חיבתם הגדולה לציון, התנגדו לתנועה זו. [כדוגמא,ננקוטט את הרבי הא"א מגור, שעודד את חסידיו לעלות לאר"י, ומ"מ אין ספק כי התנגדותו לתנועת הציונות היתה מן המפורסמות, או למרן הח"ח שאהבתו ושאיפתו לציון וירושלים היתה מן המפורסמות, ובחתא מחתא, הוסיף הוא והתנגד לציונות ולמזרחי, ואף לרבנים שבראשם דוג' הר' ריינס].
מלבד זאת, הקפתו של בנו ר' העניך אינה ראיה כלל כי אף הוא גרס כן. הלא בנו מ"מ הרה"ק ר' דוד הי"ד היה מגדולי אגו"י שטרום השואה, שדרכה והשקפתה על הציונות ידועים. וא"כ יתכן בעליל כי בנו ר' העניך נקט זאת ע"ד עצמו בלבד. מה גם שכידוע רבים מבניו פקרו לגמרי, וממילא לא יעלה על הדעת לייחס לאביהם את השקפת עולמם, רק מחמת שהם בניו.
כך או כך, אף אנו בין כל ישראל עדיין נושאים קינה ונהי על כי מ"מ הגלות נשתרשה, העמיקה והאריכה, [ואף אם לא לכך הייתה כוונת הר"ר בונים זי"ע…], ומצפים לבנין ארץ ישראל והמקדש, בבוא הגאולה השלימה.

השבתי לו:

בע"ה

שלום
אני שותף לדעה שהאדמו"ר התנגד לציונות החילונית, וכפי שציינו בתגובות שהבאתי בסוף רשימתי.
ועדיין אני בספק אם השתמש בביטוי זה ביחס לציונות. יותר נראה לי שכוונתו לקבוצה אחרת.
כל טוב
אבישי
5.

(הכותב: ס.)

שלום וברכה,

לגופו של דבר, אין לי כל ספק שהדברים כן מכוונים אל הציונות.

"הכת הידועה" בהא הידיעה, חייב להיות תנועה, משהו גדול וידוע, ולא ארגונים מקומיים.

התנועה היחידה, עד כמה שידוע לי, שביקשה להשים קץ לגלות, היתה הציונות.

(אולי התאריך יבהיר אם בכלל אפשרי שכוונתו לארגונים שהצעת, כי בתרע"ז היו כולם בעיצומה של המלחמה העולמית הראשונה, תחת משטר צבאי של הגרמנים כמדומני, ולכאורה לא היה אז מקום לארגונים כאלו ואחרים).

הראיות על חיבת ארץ ישראל בבית סוכטשוב אינם סותרים את טענתו על אלו שאינם מקבלים את גזירת הגלות.

גם אלו שמתנגדים לקיצור הגלות, אין כל סיבה שלא יאהבו את הארץ הקדושה וישאפו או יעודדו לעלות אליה ולבנותה. אך מבלי לנקוט בפעולות לקיצור הגלות.

דהיינו רק במידה שהדבר מתאפשר מבלי לעלות בחומה. והדברים ידועים.

הויכוח כאן הוא לא על ארץ ישראל, אלא על אלו שאינם מסכימים לקבל את גזירת הגלות.

השבתי לו:

בע"ה
שלום
ההתנגדות של בל אבני נזר לציונות היתה על רקע החילוניות שבה. מה שעורר סימן שאלה אם זהו רצון ההשגחה העליונה.
כמדומני שבלשונו של הסיפור (אם כי אין מביאים ראיה מן הסיפור) השתמש האדמו"ר בביטוי שעד הצהרת בלפור לא דחקנו את השעה, מה שכמובן מזכיר את פירש"י על שלא יעלו בחומה. הצהרת בלפור היתה קו פרשת מים אצל גדולים רבים ביחס להארה מן השמים, שיש כאן מקום  להתעוררות דלתתא.
בברכה
אבישי
6.

הרב אליעזר בן פורת

הרב אבישי יקירי וחביבי שלום רב!
 
שמחתי לקבל את דבריך היקרים. תודה לך על שכללת את דברי בתוך הדיון על הנושא. לאחר קריאת התגובות, עדיין לא זזה דעתי ממקומה. אמת, דעתו של הבן האדמו"ר רבי הנך זצ"ל אינה בהכרח משקפת את דעתו של אביו רבי שמואל זצ"ל, אך הדברים שהבאת בשם הרב זוין המיוחסים לאדמו"ר זצ"ל, מורים בבירור כי ראה בהצהרת בלפור אות משמים, ולא חלילה מעשה של ה"סטרא אחרא" כדעתו של ה"ויואל משה".
 
חורף טוב ובריא.
 
בידידות נאמנה,
אליעזר

 


ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

rambaml1@gmail.com

 

Read Full Post »

בע"ה

"זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ, בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם, וּבֵין זַרְעֲךָ, אַחֲרֶיךָ:  הִמּוֹל לָכֶם, כָּל-זָכָר"

רשימה לפרשת לך -לך

אתמול קבלתי הודעה בדואר של הספריה על  "סיפור מפעים ומרגש, מע"כ (=מעלת כבודו) חייב לעבוד על זה".

להודעה צורפו שני עמודי מכתב. לדברי השולח הנכבד, החפץ בעילום שמו, מצא הוא אותם בארכיון המדינה במהלך חיפוש ונבירה של עשרות שעות למציאת מסמכים משפחתיים, שאינם ממין העניין.

קריאת המכתב מלמדת אותנו על חשיבות קיום מצוות המילה ועל המאמצים שנעשו במקומות נידחים לקיימה.

תוכן המכתב עוסק בקהילה היהודית הקטנה מאד במושבה "קוקליה", על האי קפריסין, בשנת תרפ"ד 1924, בה נולד בשעה טובה תינוק. מפאת ריחוק המקום לא הצליחו להשיג מוהל שיבואו לשם למולו.  אבי המשפחה מבקש מהרבנות בארץ ישראל להשיג עבור אשתו ובנו בדחיפות אישור כניסה לארץ משלטונות המנדט כדי לקיים מצוות ברית המילה.

כותב המכתב הוא יוסף מירמוביץ, אבי הבן, ובסוף המכתב מאשר דבריו המוכתר: לייב גינזבורג.

נצטט משפטים אחדים מתוך המכתב. נעיר כי הכותב משתמש בכתיב חסר. (כך תחת "מאושר" נכתב "מאשר", "מלה" במקום "מילה" וכו').

"רב נכבד !

מאשר הוא היהודי אם יכל הוא לקיים את כל המצוות הכתובות בספרינו הקדושים. ועל אודות מצוות מלה, שהיא אחת המצוות  העיקריות שלנו הלא אין מה לדבר, ובכל זאת  אני החו"מ איני יכל לקימה כל כך בנקל, ולכן פונה אני אל כבודו במכתבי זה שיואיל נא בטובו הגדול לעזר לי את הוצאת המצוה הזאת לפעל…

כבודו יודע שבכל יום חל עלי אסור ערלת בני ולמצוה גדולה תחשב לו הדבר אם יסיענו בנסיעה זו בהקדם הכי אפשרי… ברגשי כבוד והערצה, יוסף מירמאוויץ"

שיתפתי את רעי חנוך גוטליב בחיפושי על אודות המשפחה המסוימת ועל המושבה "קוקליה" בקפריסין.  תוכלו לקרוא על כך בנספח לרשימה.

—————————————-

ישנם סיפורים רבים על המסירות של עם ישראל בכל הדורות לקיים מצוה מיוחדת זו של ברית המילה. סיפור מיוחד, מפעים ומרגש גם הוא, מסופר בספר "איש צדיק היה" מפי ר' אריה לוין, "אבי האסירים".

סיפור זה שמע מרבו ר' חיים ברלין, שהיה רב שנים רבות במוסקבה תחת שלטון הצאר הרוסי ועלה ירושלימה באחרית ימיו.


שבת שלום

אבישי

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

rambaml1@gmail.com

 


נספח מקורות להרחבה.

בשיתוף עם חנוך גוטליב הי"ו.

א.

באתר הגניאולוגי MyHeritage מופיעים אילן משפחת מירמוביץ מקפריסין. שם מופיעה גם תמונתו של יוסף מירמוביץ, כותב המכתב. 

יוסף היה יליד אוקראינה, שנת 1886. היה בן 38 בעת לידת בנו הנזכר. לזוג יוסף וחנה היה חמשה ילדים. אנחנו מעריכים שהבן הנזכר הוא יחזקאל.

(הערה: היתה משפחת מירמוביץ נוספת במושבה "מרגו" בקפריסין, ייתכן בני דודים, ובנה יוסף מירמוביץ (יליד 1924!) היה שחקן כדורגל ידוע ומאמן נבחרת ישראל).

ב.

בעקבות קשיי הבאת מוהל למושבת קוקליה בקפריסין, התפרסמה תודה מיוחדת  בעיתון "דאר היום",  21 לינואר 1926.

 

ג.

המוכתר לייב גינזבורג, ברשימתו "לתולדות הישוב העברי בקפריסין" ("עיתון "דאר היום". 7 לספטמבר 1924), מספר על בקורו בארץ ישראל באותה שנה.

במהלך הביקור נפגש עם הרב אהרונסון ביפו ועם הרב קוק בירושלים.

"וכשתארתי לפניהם את מצבו האמתי של הישוב הזה התפלאו והשתוממו. והר' קוק הביע את אמרתו: חבל ! מהראוי היה להחזיק  בישוב קפריסין ככתוב: ותטענו בגבולנו".

ד.

על האי קפריסין במקורות היהדות ועל מעמדו ההלכתי ראו נא בהרחבה במאמרו של גדעון חרל"פ,  "קפריסין – האי של ארץ ישראל" (באתר "ישראל המקדשית").

ה.

מחקר מקיף ויסודי על התיישבות היהודים בקפריסין מצוי בספרו החדש של פרופ'  יוסי בן ארצי "אי קרוב-רחוק" (רמת גן, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 2016).

 

בפרק על המושבה "קוקליה" (עמ' 126-132) נרשם שבשנת 1924 חיו בה שבע משפחות בלבד !

וזאת היתה שנת השיא בתולדות המושבה…


לאחר סגירת הרשימה הגיעה אלי מכתבו של פרופ' יוסי בן ארצי, אליו הפניתי את מכתבו של יוסף מירמוביץ בצירוף בקשה לקבלת פרטים נוספים על האיש ומשפחתו.

שלום רב

המכתב שמצאת מעלה חידה מסוימת.

הכותב הוא יוסף מירמוביץ, שהתיישב בקוקליה שליד פמגוסטה, ונשא לאשה את חנה לבית ברנובסקי. הם עלו ארצה בסביבות 1935-6

לפי המידע שבידי, היו להם 5 ילדים, שתי בנות, ואחריהן שלושה בנים:

שבתאי שנולד ב 12.9.1925 ונפל ב 1948 ליד פתח תקווה

ראובן שנולד 1.12.1929, ולימים היה בפלמ"ח ובקיבוץ רעים, נפטר גם הוא. למרבה הצער, בנו שי-שבתאי שנקרא ע"ש אחיו שנפל, נפל גם הוא במלחמת יום הכיפורים.

יחזקאל נולד רק אחרי כן.

אף אחד משניהם לא תואם את תאריך הלידה במכתב הנזכר.

מכאן- שהיה אולי עוד בן שקדם לשבתאי, וייתכן שנפטר כתינוק, ולאחר מותו הביאו ההורים לעולם ילד אחרי שנה וחצי בלבד – אבל זו רק השערה.

 

הם גם קרובים של יוסל'ה מירמוביץ, שהיה שחקן מכבי תל אביב ומאמן אגדי של נבחרת ישראל בכדורגל, שגם לו היה אח בשם מנחם, שנולד בקפריסין ונפל כחייל בריטי בניו גיניאה במאי 1945, שחקן גדול לא פחות בנבחרת אוסטרליה

 

אם תדע יותר- אשמח להתעדכן

בברכה

יוסי

 

Read Full Post »

בע"ה

וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה-לָּנוּ עִיר, וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם

פרק יא, פסוק ד

רשימה לפרשת נח

במרכז פרשת דור הפלגה עומדת בניית העיר ובה מגדל גבוה, ש"ראשו בשמים".

מאיירי דף השער, במחזור דפוס זולצבך תקס"ב (1802), ציירו אירועים שונים מהתנ"ך. ביניהם את בניית המגדל בדור הפלגה.

נדמה והמודל שעמד לפניהם הוא תמונת מגדל פיזה, הנוטה על צידו. מגדל זה ראשית הקמתו היתה בשנת 1173 וסיומו בשנת 1372 (למניינם). בסוף המיליניום שעבר המגדל שוקם. העבודות לייצובו נמשכו כאחת עשרה שנים. הבעיה במגדל פיזה היתה הקרקע הבלתי יציבה עליה נבנה. אולי גם המגדל של דור הפלגה סבל מבעיות ביסוס. על דרך ההשאלה נאמר, שאם ישנם שני סוגי מינות, "כפר בעיקר" מול "קיצץ בנטיעות", דור הפלגה "כפרו בעיקר".

ציור ישן של מגדל פיזה

—————————————————————————–

בבואנו לעיין בפרשה זו יש לשאול, לאיזה מטרה נבנה המגדל של דור הפלגה? האם הייתה לו גם פונקציה מעשית?

אני מבקש להציע הסבר  נוסף להסברים המקובלים.

הסבר זה נשען על מציאות היסטורית, שבה מגדלים היו חלק ממערכת מבוצרת, והם שמשו לבתי סוהר בתקופות שונות.

בראשות דור הפלגה עמד השליט כל-יכול  נמרוד הרשע. להקמת העיר הגדולה נדרש מנהיג דיקטטור, המפיל חיתתו על כל נתיניו ומנצל אותם ככוח עבודה למפעליו.

לכל שליט שכזה יש בתי סוהר. ראה דוגמאות בימינו: סטאלין והגולאגים שלו או קוריאה הצפונית ומחנות עבודת הפרך הידועים לשמצה שם.

אביא שתי דוגמאות, לשימוש במגדלים כבתי סוהר, וביטויים בספרים.

1.

סיפור כליאתו של המהר"ם מרוטנבורג בשנת ה' מ"ו (1286) במבצר אנזיסהיים (Ensisheim), וסירובו להשתחרר בכופר נפש שאספו למענו הקהילות, כבר דשו בו רבים וטובים.

בשנותיו המרובות שם, חיבר המהר"ם מרוטנבורג פירוש למשניות בסדר טהרות. בסוף פירושו לפרק רביעי במסכת אהלות, שקרוי פרק "מגדל העומד באויר" על שם הפתיח שלו, חותם הוא באמירה הבאה:

"כל אלו הדברים סבבתי והוספתי בפרק מגדל העומד באויר, במגדל אנזשהיים בהיותי תפוש שמה…"  מגדל אנזשהיים הוא בית הסוהר בה היה כלוא.

2.

אברהם יערי בספרו על דגלי המדפיסים העבריים מביא את הדגל של המדפיס צבי הירש (אמשטרדם, תס"ו 1706).

בראש הדגל מופיע הפסוק "מגדל עוז שם ה' בו ירוץ צדיק ונשגב".

יערי מסביר, שהמדפיס היה שבתאי ידוע ולכן השתמש בפסוק זה, "שהיה שגור מאד בפי השבתאים לאחר שנאסר שבתי צבי והושם במגדל" (שם, עמ' 155).

 

אני מודע שלשון מקרא לחוד ולשון חכמים לחוד. אך גם בתנ"ך המציאות של מגדלים מופיעה במקומות רבים כחלק ממערך שמירה וביצור. מערכים אלו מתאימים גם לכליאה.

ברור גם לי, שאין זה פשוטו של מקרא בפרשת מגדל דור הפלגה. תפקיד המגדל היה כפי שכתוב בפסוק: "נעשה לנו שם". הפירוש שנתתי הוא נכון על התהליך. מתחילים במשימה טכנית – הנדסית  גדולה ומסיימים במפולת של הבניין על הבונים אותו.

מובא בפרקי דרבי אליעזר, שבבניית המגדל בדור הפלגה היו בוכים על לבנה שנפלה ולא על אדם שנפל.

האם אין זה ביטוי נפלא למציאות בה פועלים משטרים דיקטטורים אפלים, בה חיי אדם וחירותו שווים כקליפת השום ?

 

שבת שלום

אבישי


ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

rambaml1@gmail.com

Read Full Post »

בע"ה

 

לכבוד חג סוכות.

א.

אתרוג תמורת ספר. 

להלן קטע ממכתב השמור בספריית "בית אריאלה".

השולח הוא הרב יונתן אייבשיץ, מו"צ (=מורה צדק) בוורשה. הנמען הוא יצחק גרשטנקורן ממייסדי בני ברק. התאריך: שלהי שנת תרצ"ה (1935).

במכתב מופיעה בקשה לקבל אתרוג תמורת ספר.

"וזה קודם חג הפסח העל"ט (העבר עלינו לטובה) בעת שאדומו"ר שליט"א מקארטשוב הי' בבני ברק שלחתי לו עבור כבודו נ"י הספר הקדוש ישרש יעקב ממרן הקוה"ט (הקדוש והטהור) מנאדרזין זי"ע (זכותו יגן עלינו) אשר הוצאתי לאור ובטח הגיע ליד כבודו נ"י, 

והנני כעת בשאלתי ובבקשתי מלפני כבודו נ"י (נרו יאיר) אם יש באפשרות כ"ת (כבוד תורתו) נ"י לשלוח לי תמורת הסה"ק (הספר הקדוש) הזה אתרוג טוב ויפה ומהודר מארצינו הקדושה יהי' לי זאת למשיבת נפש מאוד…"

ב.

אתרוג תמורת אתרוג.

בכרך החדש, הששי בסדרת "אביהם של ישראל", בחר הרב שמואל אליהו לשים על הכריכה האחורית סיפור אנושי ומרגש.

הסיפור על הרב מרדכי אליהו זצ"ל, שהחליף את האתרוג המהודר שלו עם אתרוג פשוט של נער יתום. בסיפור זה יש את כל המרכיבים ההופכים אותו מסיפור ל"דבר תורה", למשהו שיש ללמוד אותו וממנו.

מצאתי את עצמי בימים האחרונים שב ומספר אותו במקומות שונים, ואני מבקש לשתף גם אתכם בו.

כריכה קדמית

כריכה אחורית

כשספרתי זאת לילדי בשולחן שבת (לפני שבוע וחצי…), בתי רעות הוסיפה שיש בסיפור זה  גדלות מיוחדת של  הרב אליהו. הוא מוותר על מצווה, על ערך רוחני שחשוב לו מאד, לטובת עשיית טוב ליהודי אחר.

————-

נ.ב. לאחר פרסום הרשימה קבלתי משני קוראים נאמנים סיפורים דומים.

  1. אבישי היקר שלום רב,

    בסיפור על הרב אליהו – הרב לא ויתר על אתרוג מהודר אלא נטל אתרוג מהודר כיוון שהושג במאמץ גדול של יתום.

    הסיפור דומה לסיפור של הרב מנסכיז עם האתרוג והסוס (סיפורי חסידים של הרב זווין חלק מועדים עמוד 122).

    מועדים לשמחה.

    ערן רביב

2.

אלישיב קלרמן הוסיף וכתב:

הסיפור על הרב אליהו מזכיר את סיפורו של עגנון "האתרוג", המספר על הגאון הירושלמי הרב מטפליק, שנתן את אתרוגו לבת השכן, שפסלה את אתרוגו של אביה החורג, כיוון שהכיר את האב שהיה נוהג להכות אותה ואת אמה. ["האש והעצים" עמ' רע"ה].

(הסיפור במקורו ארוך יותר, לפניכם קטע הסיום)

 

ג. 

[דבר תורה]

שיחת חולין בסוכה.

הרב צדוק הכהן מלובלין מציין בספרו "צדקת הצדיק" (אות קיח), שהמאמר "שיחת חולין של תלמידי חכמים צריכה לימוד" נאמרה בסוכה.

סמיכות זמן ומקום אינה מקרית. מצוות סוכה מצויינת בכך שהיא מקיפה את כל האדם. בכל הליכותיו ומעשיו בסוכה הרי הוא מקיים מצווה של  ישיבה בסוכה. לכן ראוי שגם שיחת חולין יהיה בה טעם זקנים.

הרב צדוק לומד זאת על פי מקור הדברים בתלמוד במסכת סוכה.

במשנה בתחילת פרק שני נאמר:

אמר רבי שמעון: מעשה בטבי עבדו של רבן גמליאל שהיה ישן תחת המטה, ואמר להן רבן גמליאל לזקנים: "ראיתם טבי עבדי שהוא תלמיד חכם ויודע שעבדים פטורין מן הסוכה לפיכך ישן הוא תחת המטה!".

ועל זה נאמר בגמרא, ששתי הלכות ניתן ללמוד משיחה זו של רבן גמליאל:

תניא: אמר רבי שמעון: משיחתו  של רבן גמליאל למדנו שני דברים: למדנו שעבדים פטורים מן הסוכה, ולמדנו שהישן תחת המטה לא יצא ידי חובתו.

שואלת הגמרא:

ולימא 'מדבריו של רבן גמליאל'? (פירוש: מדוע רבי שמעון השתמש בלשון "משיחתו" ולא אמר "מדבריו", שזו הלשון הרגילה בכל מקום. מדוע אמר כאן: "משיחתו"…?)

משיבה הגמרא:

מילתא אגב אורחיה קא משמע לן  (פירוש: השמיע לנו בדרך אגב דבר נוסף, מוסר השכל -), כי הא דאמר רב אחא בר אדא – ואמרי לה אמר רב אחא בר אדא אמר רב המנונא אמר רב: מנין שאפילו שיחת תלמידי חכמים צריכה לימוד ? – שנאמר (תהלים א כ) [וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ] וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל [וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ] .

צדקת הצדיק. אות קיח

כתב רבי צדוק: "ואמרו זה… בשיחת רבן גמליאל בסוכתו".  מפני שמעלת הסוכה, צילא דמהמנותא (=צל השכינה), מזכה ששיחת חולין יש בה מעלה וצריכה לימוד.

חג סוכות שמח

אבישי


ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

rambaml1@gmail.com

Read Full Post »

בע"ה

כתיבה בספר החיים

רשימה ליום הכיפורים

בימים אלו שבין כסה לעשור אנחנו מאחלים איש  לרעהו "כתיבה וחתימה טובה", ומתכוונים לכתיבה וחתימה בספר החיים.

כתיבה בספר משמעותה להיות רשום, להיות קיים, להיות…

בעבר כל ספריה התכבדה ב"ספר מצאי", בו נרשם כל פריט שהגיע לספריה. בלשון המקצועית קראו לזה "אינוונטאר", שמשמעותו  "אני במלאי".

כמעט ולא היה שימוש מעשי בספרים אלו. והם עברו מן העולם סמוך ונראה לתחילת עבודתי בספריית הרמב"ם, לפני כעשרים וחמש שנים.

ובכל זאת… לפניכם מידע על 'הערת אזהרה' הרשומה בספר האינוונטאר של "ספריית שער ציון", לפני  כמאה שנה (ואולי פחות…).

 

באחד מעותקי ספר "שאגת אריה", שיצא לאור בשנת תקצ"ג (1832) בבית הדפוס המפורסם של האחים שפירא בעיר סלאוויטא, כתוב בכתב יד:

מתנת הרב יעקב שכויץ לבית הספרים

"שער ציון" ועומד ס' זה לפקודתו של הנותן

לאשר יצוה עליו

(וכן רשום בס'

האינוֶנטאר).

יעקב שכויץ היה דמות ידועה בין אנשי העליה הראשונה. מתושביה הראשונים של המושבה גדרה.  מבאי ביתו ומשומעי לקחו של הרב קוק ביפו.

היה מצאצאי הש"ך, רבי שבתי כהן, מגדולי מפרשי השלחן ערוך. לכן היה חותם לעיתים את שמו ש"ך-עוויטש  או יעקב הכהן שכי.

פינחס גרייבסקי היטיב להכירו ופרסם בחוברת מגנזי ירושלים (כד, תרצ"ב 1932) רשימה אודותיו בשם: "קוים וציונים לתולדות הרה"ח והחוקר הישיש ר' יעקב הכהן שכביץ".  (ראו עמוד 1, עמוד 2)

הנה תמונת דיוקנו, פרי מכחולו של הצייר הרמן שטרוק, המצויה במוזיאון לתולדות גדרה והביל"ויים.

ספר "שאגת אריה" ניתן בהשאלה קבועה לספריה  על ידי יעקב שכויץ, תוך כדי שהוא משייר לעצמו זכות בעלות על הספר.

ספריית "שער ציון" בבית אריאלה, הספריה המרכזית של תל אביב, נושאת בשם "שער ציון" החל משנת 1891.

יעקב שכויץ נפטר בשנת תרצ"ג (1933). ספר זה ניתן, אפוא, לספריה בטווח השנים שבין 1891-1933.


[דבר תורה]

רגיל אני בליל ראש השנה לברך את כל חברי בברכה ארוכה: "לשנה טובה תכתב ותחתם לאלתר בספרן של  צדיקים גמורים". נוסח זה למדתי לומר מראש הישיבה שלי, הרב אברהם שפירא זצ"ל, ראש ישיבת מרכז הרב.

התשתית לברכה זו הם דברי רבי יוחנן במסכת ראש השנה (דף טז:). "אמר רבי כרוספדאי אמר רבי יוחנן: שלשה ספרים נפתחין בראש השנה: אחד של רשעים גמורין, ואחד של צדיקים גמורין, ואחד של בינוניים: צדיקים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים; רשעים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה; בינוניים תלויין ועומדין מראש השנה ועד יום הכפורים; זכו – נכתבין לחיים; לא זכו נכתבין למיתה.".

השבוע התבקשתי לעזור בפענוח ראשי תיבות המופיעים בדפוסים הרגילים של שולחן ערוך, בפירוש "מגן אברהם" על הלכות ראש השנה סוף סימן תקפ"ב.

 

המגן אברהם מביא דעה, "שגם צדיקים אין נחתמים אלא ביום הכיפורים רק שנכתבים בראש השנה".

מקור הדברים נכתב בקיצור: "ובס' י"מ ח"ב מתה"מ פ"י". מה פשר ראשי התיבות?

שאלה נוספת היא, כיצד ניישב זאת עם דברי רבי יוחנן לעיל, שצדיקים נכתבים ונחתמים לאלתר בראש השנה?

במהדורת שולחן ערוך השלם של  מכון ירושלים פענחו את ראשי התיבות: ובס' [-ספר] י"מ [-עשרה מאמרות לרמ"ע מפאנו] ח"ב [-חלק שני] מתה"מ [מאמר חקור הדין (כנראה ראשי התיבות משובשים בדפוסים הישנים)] פ"י [-פרק י].

המעיין בספר "עשרה מאמרות" ימצא חידוש גדול בפירוש דברי רבי יוחנן.  מילת "לאלתר" – אין פירושה מייד ! אלא במובן של "על אתר". כלומר, במקומו המתאים לו – ביום הכיפורים.

לפיכך, ההולך בשיטת ספר "עשרה מאמרות", יש לו להסתפק בראש השנה בנוסח הברכה הקצר: "לשנה טובה תכתב".

ביום הכפורים הבא עלינו לטובה נחתם כולנו בספר החיים.

חתימה טובה לכל בית ישראל !

אבישי אלבוים


ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

כתבו אלינו:

rambaml1@gmail.com

Read Full Post »

Older Posts »

%d בלוגרים אהבו את זה: