Feeds:
רשומות
תגובות

Archive for the ‘Uncategorized’ Category

 וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ, עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ–וְכָתַב לוֹ אֶת-מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת, עַל-סֵפֶר, מִלִּפְנֵי, הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם.

דברים פרק יז פסוק יח

רשימה לפרשת שופטים

בפסוק הנ"ל המופיע בפרשת השבוע מובע הרעיון של כפיפות המלך לתורה וחוקיה.

במסכת אבות נאמר:

רבי שמעון אומר: שלשה כתרים הם כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות,

וכתר שם טוב עולה על גביהן (פרק ד משנה יג).

אז כמה כתרים ישנן? שלשה או ארבעה?

כותב הרמב"ם בפירושו למשנה כי כתר תורה הוא כתר שם טוב !

"…אבל כתר שם טוב מגיע מאת התורה, רוצה לומר ידיעתה והמעשה בה, כי בהן יגיע השם טוב האמיתי" .

בספר הבא מצאתי הקדשה מיוחדת הבנויה על המשנה במסכת אבות.

 

הפתיח הוא כך:

רבי שמעון אומר: שלשה כתרים הם כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות,

וכתר שם טוב עולה על גביהן (אבות ד')

וכולן נתקימו ברבי ובניו, ועדה השירה זאת כתבתיה להתקדש חג

הולדת הבחור המשכיל אברהם בן אדוני ומורי ורבי הרב הגאון ר'

עזריאל מונק נ"י, למלאת לו שלש עשרה שנה.

וכך הוא המשך הברכה:

אברהם אברהם !

אביך ישמח, תגל אמך

בר היית, זך לקחך

רב לך ברכת אביך

הלוא הוא תורתו בפיך

מצות שפתיו שמרת בקשת

מרחם משחר, מרחם הקדשת

ואתה כהן, כתר תורה כתר כהונה

נזר לראשך, וידך לאל אמונה

קרנך רמה, עטרת בנים אבותם

בך בחר אל מאשר(?) היות שר

עזרך מקדש, אל אביך ויעזרך

רב וגאון לקרית מלך רב

לפני מלכים יתיצב לעמו בקרב

יגדל שמו, ואולם שמך גם הוא ככה

נאמר לאברהם : אגדלה שמך והיה ברכה

חזק בעד עמנו ועטרת תפארת תמגנך

אברהם אברהם ! בך יברך ישראל, קבל נא […] ברכתי, והי' לך ספרי כתבתי,

ונתן הספר אל יודע ספר, וישמח לבי גם אני המחבר

דוד דוב לבית דאוידאוויטץ

 אקרוסטיכון של הברכה : אברהם מונק בערלינ חזק


נשוא הברכה הוא חתן בר המצוה אברהם מונק  (תרס"ג-תשמ"ו, 1903-1986), בנו של הרב עזריאל מונק.

הרב עזריאל מונק היה רב קהילת עדת ישראל בברלין. קהילה אורטודוקסית שייסד חותנו הרב עזריאל הילדסהיימר.

תמונת הרב עזריאל מונק. מקור התמונה אתר geni

 

 

מרתקת ההקדמה שכתבה לו קהילתו, בפתח ספר "מנהגי ביהכ"נ דקהל עדת ישראל פה ברלין", עם הגיעו לגיל שבעים בשנת תרח"ץ 1938. ראו נא כאן.

בהקדמה זו  מוזכר גם בנו  אברהם כמי שעזר בליקוט  והעתקת המנהגים.

לרב עזריאל מונק היתה בת בשם יהודית שהתחתנה עם הרב ד"ר עזריאל הילדסהיימר (נכדו של הרב עזריאל הילדסהיימר הנ"ל). הוא היה מנהל ספריית הסמינר לרבנים בברלין ואחר עלייתו ארצה עבד בספריית הרמב"ם ואף שימש כמנהלה.

חלק נכבד מאוצרותיה של ספרייתנו, ספריית הרמב"ם, נזקף למבצע ההצלה של הרב ד"ר עזריאל הילדסהיימר, שעלה בידו בעת סגירת הסמינר ע"י הנאצים ימ"ש להוציא ספרים מספריית בית המדרש לרבנים מבעד לחלון נסתר ולהבריחם ארצה.

כרטיס קטלוג ישן של פריט נוסף בספריית הרמב"ם שמחברו הוא דוד דוב דוידוביץ מחבר ספר "חידות מני קדם". האות H בשורה התחתונה היא קיצור של הילדסהיימר. חוברת זו אינה נמצאת כיום אצלנו.

זכה הרב ד"ר עזריאל במעשיו לכתר תורה ולכתר שם טוב.

שבת שלום

אבישי

————————————————

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

rambaml1@gmail.com

 

 

 

מודעות פרסומת

Read Full Post »

בע"ה

בית המדרש חומה דפאציעפף

רשימה לפרשת ראה

בימים אלו מסיימים לומדי הדף היומי את מאה ועשרים (120!) הדפים במסכת זבחים, מהלך של ארבעה חודשים רצופים. מיוחד הלימוד במסכת זו שהיא ראשונה לסדר קודשים.

שח לי חברי יוסי זילבר, מעשה ששגור אצל מו"ר אביו ר' יצחק זילבר (מח"ס "טבריה מכורתי", תשע"ח 2018) על דרך ההלצה. מעשה בראש ישיבה ש"תפש" שני תלמידים לומדים בספרייה מסכת זבחים במקום המסכת הנלמדת בבית המדרש בישיבה. זאת לדעת כי המסכתות הנלמדות בישיבות הינן מסדר נשים ונזיקין, ועליהם התחברו ספרי חידושים למדניים. גער ראש הישיבה בתלמידים ואמר להם: נרפים אתם נרפים, על כן אתם אומרים נלכה ונזבחה לה' ! (עפ"י שמות פרק ה פסוק יז).

לכבוד לומדי הדף היומי המתחילים במסכת מנחות בע"ה, הנה פנינה קטנה בשולי עותק ספר "אסיפת זקנים" על מסכת מנחות .

לקט "אסיפת זקנים" על מסכתות זבחים ומנחות הוציאו מרן ה"חפץ חיים" מראדין, במסגרת פועלו לעידוד הלימוד סדר קודשים, בין השנים תרס"ב-תרס"ט (1902-1909).

בעותק הספריה בשולי עמוד השער ובדף האחרון מופיעה החותמת הבאה וזה לשונה: חותם דבהמ"ד [=דבית המדרש] חומה דפאציעפף.

 

היכן היה בית המדרש הזה?

בכריכה הפנימית כתוב כי עותק זה "נקנה מהרבנית עמרמי, רמת גן" במחיר של 1 לירה.

 

באתר של חב"דפדיה מצאתי ערך על הרב משה מרדכי פוגורלסקי (עמרמי):

נולד בשנת תרכ"ג בעיירה פנורניצה שברוסיה, לאביו החסיד הרב נח שו"ב. נפטר בג' אלול תש"א, שימש כרב בפוצ'פ וחיבר ספרים רבים וחשובים. בסוף ימיו התגורר ברמת גן.

עוד סופר שם כי הרב פוגורלסקי ניסה במשך שנים רבות לצאת את רוסיה ולעלות לארץ הקודש, אבל השלטונות לא אפשרו לו. בסופו של דבר המאמצים נשאו פרי, ובשנת תרצ"ז קיבל רשות לעזוב את רוסיה והוא הפליג באוניה מאודסה לחופי ישראל. בישראל קיבל אותו בשמחה בנו דוב והזמין אותו יחד עם רעייתו השנייה, מרת שפרה רחל, להתגורר בבית שבנה לו בחצר ביתו ברמת גן. הוא אכן נענה להזמנה, ובבית זה התגורר עד לפטירתו, ארבע שנים לאחר מכן. במשך השנים שינה בנו דוב, את שם משפחתו לעמרמי, והרב משה מרדכי הרגיש צורך לשנות גם את שמו, כאות כבוד על כך שהתגורר אצל הבן.

הנה ברור, אפוא, דפאציעפף בחותמת שלנו היא העיירה פוצ'פ (Pochep) ברוסיה, שהיתה בה פעילות ערה של חב"ד גם תחת השלטון הקומוניסטי. 

כנראה הרב משה מרדכי פוגורלסקי (עמרמי) הביא עמו ספר זה בעלותו ארצה.

 

תמונת אחד מחמשת בתי הכנסת שהיו  בפוצ'פ. המקור כאן

 


מהו בית מדרש חומה?

חיפוש במאגרים מעלה שהיו עשרות בתי מדרש מפוזרים בערים ועיירות במזרח אירופה וכולם כונו בשם זה.

שתי דוגמאות לפניכם:

  1. בספר שו"ת "ברית יעקב"  לר' ברוך מרדכי ליבשיץ (ורשה, תרל"ו 1876), רב בסעמייאטיץ, ישנה תשובה העוסקת בשאלה אם אפשר לצרף עזרת נשים לבית מדרש חומה.

    "פה עירנו בנוי בית המדרש חומה זה שבעים שנה" לקריאת התשובה כולה ראו נא כאן.

2. בספר  יזכור לקהילת  אנטופול-אנטיפאליע (תל אביב תשל"ב, 1972) מסופר בהרחבה על הקמת בית מדרש חומה. הרשימה כוללת  זכרונות עם תמונת בית המדרש.

"… הבה נבנה בית המדרש "חומה"…" לקריאת הפרק ראו ראו נא כאן.

מה טעם נקראו בתי מדרש אלו בשם חומה? האם שם זה אופיני דווקא לבית מדרש?

שאלות אלו מופנות אליכם, קהל הקוראים !

השערות אפשריות:

  1. על שם צורת המבנה, שהוא גדול ומרווח ובנוי לתלפיות.
  2.  על סמך הפסוק "אני חומה…"  ודרשו חז"ל בזה (פסחים פז א) – אמר רבי יוחנן אני חומה זו תורה. (חנוך גוטליב)

אשמח לקבל תשובות במדור התגובות או כתבו אלי לפי הכתובת המצויינת מטה.

שבת שלום

אבישי


תגובות:

1.

שלום רב

בית חומה – מושג נפוץ בימים ההם והוא בניין בנוי אבן ונחשב יוקרתי ומפואר, כאשר רוב הבתים בעיירות היו עשויים עץ.

וכנראה שהוא הדין לבית המדרש חומה.

עוד על הרב עמרמי והעיירה פוצ'פ, במאמרי המצו"ב כאן.

כל טוב

שניאור זלמן ברגר

 

2.

בס"ד

שלום אבא, הרשימה השבוע היתה ממש יפה.
חשבתי אולי קוראים לבית המדרש חומה, משום שהגמ' אומרת שחכמים לא משתתפים בבניין החומה משום שחכמים לא צריכי נטירותא, ומשום שתורה מגנא ומצלא. א"כ ביהמ"ד הוא החומה שמגינה על המסתופפים בצלו.
יום טוב.
 יצחק אלבוים

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

rambaml1@gmail.com

Read Full Post »

"כִּי תֹאמַר בִּלְבָבְךָ, רַבִּים הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִמֶּנִּי; אֵיכָה אוּכַל, לְהוֹרִישָׁם?"

רשימה לפרשת עקב

כיבוש הארץ היה במלחמה פלאית מול עמים רבים ועצומים. גם בני ענק.

עם ישראל פוחד. משה רבנו מחזק את רוחו ואמונתו. הנשק הסודי בארסנל היה הצרעה !

שלש פעמים בלבד מוזכרת הצרעה בתנ"ך. כולם באותו הקשר של כיבוש הארץ.

וְגַם אֶת הַצִּרְעָה יְשַׁלַּח יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בָּם עַד אֲבֹד הַנִּשְׁאָרִים וְהַנִּסְתָּרִים מִפָּנֶיךָ.

פרשת עקב (דברים ז, כ.)

 וְשָׁלַחְתִּי אֶת הַצִּרְעָה לְפָנֶיךָ וְגֵרְשָׁה אֶת הַחִוִּי אֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַחִתִּי מִלְּפָנֶיךָ.

פרשת משפטים (שמות כג, כח.)

וָאֶשְׁלַח לִפְנֵיכֶם אֶת הַצִּרְעָה וַתְּגָרֶשׁ אוֹתָם מִפְּנֵיכֶם שְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי לֹא בְחַרְבְּךָ וְלֹא בְקַשְׁתֶּךָ.

(יהושע (כטד, יב)

בפרשני התורה מצאנו שתי הצעות  על מהות הצרעה:

  1. דרכו של רש"י והרמב"ן, שמדובר בצרעה הידוע לנו ממקורות חז"ל עד ימינו.

    פירוש הרמב"ן, שמות כד

    2. דרכו של ר' אברהם אבן עזרא, שמדובר במחלה נגיפית.

    פירוש הראב"ע, שמות כד

————————————————–

להבדיל בין הקודש לחול, בין ישראל לעמים, בין מלחמה למלחמה.

השבוע נתקלתי באיור מוזר בגב שער ספר ישן-נושן.

במבט ראשון נדמה לי כקשקוש.

הספר הוא "מסכת סופרים", שהיא אחת מ"המסכתות הקטנות" (חיבור מתקופת הגאונים). מסכת זו עוסקת בדיני כתיבת ספרי תורה ומזוזות.

הספר נדפס בעיר דיהרנפורט בשנת תצ"ב (1732) בדפוס המשובח של ישכר בער כ"ץ. ונלוו אליו פירושים "נחלת אריאל" ו"מעון אריות" מאת ר' אריה ליב שפירא.

שער ספר מסכת סופרים. דפוס דיהרנ פורט, שנת תצ"ב 1732

שערתי שייתכן ולפני "דגל המדפיס". הלכתי אצל ספרו של אברהם מאיר הברמן ובו אוסף של דגלי המדפיסים העבריים.

שם מצאתי דגל מבית דפוס אחר שבדיהרנפורט. 

בדברי ההסבר לדגל כתב הברמן:

המדפיס יחיאל מיכל מייא, שהדפיס ספרים עבריים בדיהרנפורט משנת תקכ"ח (1768) קבע בשערי רוב הספרים שיצאו מבית-דפוסו את חותם העיר דיהרנפורט וזו צורתו: גיאורג הקדוש רוכב על סוס ומוחץ בחניתו את ראשו של הדרקון…

תורף הסיפור הוא על דרקון השוכן ליד מעיין ולא מאפשר גישה למים אלא אם יביאו קרבן אדם. בסופו של דבר האביר הורג את הדרקון וגואל את תושבי העיר ונסיכתם מצרה זו.

סיפור זה התגלגל מהמיתולוגיה המזרחית לאירופה הקלאסית ושם אומץ ע"י הנצרות.

למתעניינים בפרטים, ראו כאן בהרחבה (בפולנית), ובערכו בויקיפדיה (באנגלית) ראו כאן

אם נחזוור ונעיין בציור שלנו נראה את ראש דרקון ואת ראש האביר ודגלו בולטים מעל הכל. כנראה זו וריציה לאותו סיפור מיתולוגי של מלחמת האביר בדרקון בבית דפוס בעיר דיהרנפורט.

 

שבת שלום

אבישי

 


בהדרכתו של יובל מלחי, מטובי מגישי הפודקסטים בארץ, התחלתי לשדר פרקים מתוך הבלוג "עם הספר" בפודקאסט חדש.

אשמח אם תאזינו ותשלחו לי הצעות לפרקים נוספים.

גם ביקורת בונה תתקבל בברכה.

אז לחצו כאן ונסו…

מחכה לתגובותיכם במייל הרשום מטה.

————————-

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

rambaml1@gmail.com

Read Full Post »

בע"ה

תיקון סופרים

רשימה לפרשת ואתחנן

סדרת זוטות [16]

בתחילת דרכי בבלוג ספריית הרמב"ם, רשימותי התבססו על פנקס קטן שיש לי ובו רשמתי במשך שנים  מה שתפש את עיני: פריטים מיוחדים, עותקים חריגים, זוטות וסתם פיקנטריה.

כיניתי את הרשימות הנ"ל בשם "סדרת זוטות" ופרסמתי חמשה עשר פרקים בסדרה זו.

אני מבקש השבוע להוסיף פרק נוסף בסדרת "זוטות", על מה שראיתי השבוע בעת סדור הספרים מחדש על מדפי הספריה.

המשותף לשני הפריטים שיוצגו להלן הוא תיקוני דפוס. אנחנו רגילים בספרים רבים שמוסיפים להם רשימות בסוף הספר ובהם טעויות שנמצאו בספר לאחר הדפסתו.

הטעויות הבאות הן יוצאות דופן במיקומן.

1.

ספר חתם סופר. דפוס מונקטש. שנת הדפסה: תרנ"ט 1899.

פירוש למסכת חולין מאת רבי משה סופר. המו"ל הוא נכדו שלמה אלכסנדרי סופר.

בגב השער מופיעה מודעת "תיקון סופרים". הודעה זו עצמה משובשת ויש בה תיקונים בכתב יד.

השורה האחרונה ברשימת התיקונים היא כלדהלן:

"במקום החתימה של המו"ל בפרט השנה "בהאי יומא דשכיב רבנו" לפ"ק צ"ל "בהא יומא דשכב רבינו" לפ"ק".

 

במה מדובר?

מקובל בספרות התורנית לציין את שנת ההוצאה באמצעות גימטריה. כלומר צירוף של מילים היוצרות ביחד את שנת ההדפסה.

בשער הספר נכתבה שנת ההדפסה העברית: תרנ"ט. בחישוב מספרי עולה תרנ"ט = 659.

אמנם בסוף הקדמת המעתיק הוא ציין את השנה: "בהאי יומא דשכיב רבינו" (תרגום: בזה היום שנפטר רבינו).

חישוב מספרי של "בהאי יומא דשכיב רבינו" עולה 679. יש כאן יתרה של 20 שנה !

 

משום כך מודיע לנו המו"ל ברשימת התיקונים לעיל, שיש להוריד שתי אותיות יו"ד (שערך כל אחת 10). במקום "בהאי" צריך להיות "בהא", במקום "דשכיב"  צריך להיות "דשכב".

נעיר שהקדמת המו"ל ארוכה ומסתיימת בעמוד מספר עשר מעמודי הספר. אף אם היה ספק באשר הקורא הממוצע היה מוצא טעות זאת, ראה המו"ל חובה לתקן טעות זאת.

 

2.

ספר אהבת חסד. דפוס אמשטרדם. שנת הדפסה: תקל"ז 1777.

פירוש של ר' אברהם בן שמשון ויטמונד למסכת אבות דרבי נתן .

לספר שער צבעוני יפה המושך את העין.

בגב השער מופיעה במסגרת מיוחדת הודעת התנצלות שגרתית כלפי הגויים. דוגמאות נוספות להודעות כאלו תוכלו לראות ברשימתי "לראש ולא לזנב".

השורות האחרונות מוקדשות לתיקון טעות.

"וגם ידוע להווי שבהקדמת המעתיק אצל יאמרו נא בית אהרן נשמט יאמרו נא בית ישראל".

אודה ולא אבוש, עברתי פעמיים ושלוש על הדף של דברי המעתיק והתקשיתי למצוא את המיקום המדוייק של החיסרון.

גייסתי את בני יצחק למשימה, בסבלנות עבר על כל השורות ומצא. סמנתי זאת בכוכב אדום אי-שם באמצע  הטור השמאלי.

סיפור המעשה:

המעתיק הוא בלשוננו המהדיר. זה שמעתיק את כתב היד ומכין אותו להדפסה.

לפני המעתיק שלנו, בנימין זאב בן שמעון מברעסלא, עמד העתק משובש של כתב יד, "עלה כולו קמשונים", ולכן רצה להגיהו מחדש. מה שלא מצא חן בעיני אחד מהמעתיקים הקודמים. ביניהם התקיים עימות חזיתי:

"וכאשר בינותי בספרים אשר הועתקו ע"י אנשים מבינים / ראיתי כי עלה כולו קמשונים / ואחד מהם אמר  מי הוא זה ערב את לבו לגשת אם דבריו כנים /  נתראה יחד פנים בפנים / 

ונראה עם מי הדין עם הראשון או עם האחרון / אמרתי מדוע אהי' נחבא אל הכ"לום נבואה ונערכה משפט יאמרו נא בית אהרון /

אבל לא עמד בשאלות תם אני ולא אדע מה זאת אשר שאילתיהו / ויד ישים למו פיהו".

לטעמי נראה התיקון שולי ואולי גם פוגע בחרוז.

לא כך סבר המעתיק, אשר בחר להבליט חסרון זה בהודעה ממוסגרת במקום בולט.

 

שבת שלום

אבישי


ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

rambaml1@gmail.com

 

Read Full Post »

בע"ה

על חותמת בשולי ספר שדוד

רשימה לשבת פרשת דברים. תשעה באב.

על המדף בספריה המתחדשת שלנו מונח עותק יפה של ספר שאלות ותשובות "כנסת ישראל", שחיבר הרב ישראל ששון ונדפס בליוורנו בשנת תרט"ז 1856.

בשולי הכריכה הפנימית מצאתי את החותמת הזאת:

תמהתי מה פשרה של החותמת ?  איך הגיעה לספר ?

שיערתי שמדובר בחותמת שנחתמה בספר בחודש ספטמבר שנת 1945. זו שנה משמעותית שבה הסתיימה מלחמת העולם השניה.

רעי חנוך גוטליב מצא באתר LOOTED CULTURAL ASSETS, המרכז מידע על נכסי תרבות שנבזזו על ידי הנאצים, עוד שני פריטים עם חותמת זהה.

  1. עין יעקב. דפוס שקלוב תקנ"ח 1798.

המקור כאן

חותמת בתוך ספר "עין יעקב" הנ"ל

2. חומש במדבר. דפוס אופנבך תקס"ט 1809.

המקור כאן

חותמת בתוך חומש "במדבר" הנ"ל

בשלב ראשון פוענחה  החותמת:

.desinf – קיצור של  Desinfektion = חיטוי.

[LK –  כנראה שם המעבדה

 

די היה ברור לנו שספרים אלו הם ספיחים של פרשה עגומה הקשורה לשוד הספרים על ידי הנאצים.

כידוע, הנאצים אספו ספרים יהודיים מספריות ברחבי אירופה הכבושה. ספרים אלו נועדו למכון הנאצי לחקר השאלה היהודית.

לאחר קריסת הרייך השלישי נמצאו מאות אלפי הספרים במחסנים בסביבות פרנקפורט.  באוצרות השדודים טיפלו גופים שונים: MFA&A, OAD, JCR.

ספרים רבים הגיעו אחר כך לארץ במסגרת מפעל "אוצרות הגולה" וחולקו לספריות כאן. גם אצלנו בספריית הרמב"ם ראיתי לא מעט עותקים שבאו משם.

 

תמהתי, מדוע לא ראיתי חותמת זו עד כה בשום ספר?

בעיון במסמכים וקריאה במחקרים שונים על שלבי תהליך חלוקת הספרים למדנו כי בשלב הראשון, עם סיום המלחמה באמצע שנת 45,  רוכזו חלק מהאוספים בספריות מקומיות.

בשלב מאוחר יותר רוכזו כל הספרים במחסן אחד באופיבך ומשם נפוצו על פני תבל.

חנוך מצא דיווח מחודש ספטמבר 45  על חיטוי שנעשה ל 8600 ספרים בספריית רוטשילד בפרנקפורט. כנראה זו יוזמה מקומית.

לפניכם הציטוט כפי שהופיע בדיווח:

Example: PAGE 22, Weekly report, dated 12 September 1945: [At the Rothschild Library Collecting Point] ‘the disinfection of books has now reached 8600

נסכם:

שלשת הספרים הנ"ל נשדדו על ידי הנאצים ימ"ש, ונאספו אחר המלחמה בספריית רוטשילד בפרנקפורט.  כמות מצומצמת מספרים אלו עברו חיטוי בחודש ספטמבר שנת 1945.

 

שבת שלום

צום קל ומועיל

אבישי

 


נספח:

1.

חברי איתי ולנר מצא מאמר על אוסף הספרים שהגיעו לאוניברסיטת קייפטאון בדרום אפריקה אחרי השואה. בסטסטיקות בשולי המאמר מוזכרת אותה חותמת:


2.

ישבתי בצום תשעה באב על הרצפה ועיינתי בספר שעוסק בזכרונות רבנים שעברו את השואה.

בסוף הפרק על הרב יעקב אביגדור מדרוהוביץ' קראתי אודות עבודתו במיון הספרים שהובאו לספריית רוטשילד אחרי השואה.

נושא שהתוועדנו אליו רק השבוע…

 

——————————————————————————

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

rambaml1@gmail.com

 

——–

Read Full Post »

בע"ה

"כָּל-דָּבָר אֲשֶׁר-יָבֹא בָאֵשׁ, תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ וְטָהֵר–אַךְ, בְּמֵי נִדָּה יִתְחַטָּא; וְכֹל אֲשֶׁר לֹא-יָבֹא בָּאֵשׁ, תַּעֲבִירוּ בַמָּיִם"

במדבר פרק לא, פסוק כג.

רשימה לפרשת מטות

בפרשת השבוע מסופר על כלי שלל שהובאו למחנה ישראל אחרי המלחמה עם המדיינים. על כלים אלו נצטוו בני ישראל להעביר אותם הכשרה כיון שבושלו בהם מאכלים אסורים.

בפסוקים אלו נקבעו כמה כללי יסוד של דיני הכשרות היהודיים.

בבסיס ההלכה מונחת הקביעה שיש בליעה על ידי חום. כלומר אם מאכל של איסור בושל בכלי כשר לא ניתן להשתמש בכלי היות שבדפנותיו נבלע טעם איסור. אם נבשל שוב בסיר זה יפלט טעם האיסור הבלוע בדפנותיו וייתן טעם פסול במאכל החדש. הכשרת הכלי הוא לפי צורת השימוש שהשתמשו בו.

הלכה זו  נוגעת לא רק לכלים אלא גם למגע בין מאכלים שונים. מגע חם בין מאכל כשר למאכל טרף יאסור את המאכל הכשר לאכילה, היות שבלע טעם איסור.

ההלכה מתייחסת למצב בו מאכל אחד הוא צונן והשני חם.  במקרה כזה יש עדיפות למצב של המאכל התחתון. אם הוא חם אזי שני המאכלים אסורים. אם הוא צונן די בהסרה כדי קליפה.

ההגדרה ההלכתית קובעת כי "תתאה גבר" (בארמית) = "התחתון גובר" (בעברית).

כך נפסק בשולחן ערוך, יורה דעה, סימן צא סעיף ד:

בשר וחלב רותחין שנתערבו יחד ואפילו בשר צונן לתוך חלב רותח או חלב צונן לתוך בשר רותח הכל אסור משום דתתאה גבר.

אבל חלב רותח שנפל על בשר צונן או בשר רותח שנפל לתוך חלב צונן קולף הבשר ושאר הבשר מותר,

ואם נפלו זה לתוך זה צוננין מדיח הבשר ומותר.

לדיון בטעמים להלכה זו, ראו נא כאן  פרק מתוך ספר "נחלת יהושע" לר' יהושע אסטנבולי (ירושלים, תשס"ב 2002).

——————————

השבוע מצאתי כתוב בשער ספר "מעון הברכות" (דיהרנפורט, תקע"ו 1816) את הביטוי  "תתאה גבר".

הקפתי אותו בעיגול ירקרק והגדלתי אותו כפי שתראו בתמונות הבאות.

מדוע נכתב כאן ?

האם עוסקים אנו בדיני כשרות ?

 

 

הספר "מעון הברכות" הוא פירוש למסכת ברכות, הראשונה בסדר התלמוד הבבלי.

אין כאן דיני כשרות.

השימוש בביטוי "תתאה גבר" הוא שימוש מושאל בלבד.

בעליו הנוכחיים של הספר – אברהם הלוי המכונה בראמבערגע  (כנראה לו החותמת A.M. LEVYׁׁׂׂׂ) – מחק את שם הבעלים הקודמים. הוא העביר קו על שמם וכתב את שמו מתחת.

"תתאה גבר" – הספר שייך למי ששמו כתוב אחרון, בשורה התחתונה. אולי כוונתו למאוחר בסדר הדורות.

 

שבת שלום

אבישי

——————————–

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

נא פנה אלינו rambaml1@gmail.com

Read Full Post »

בע"ה

 פמוטות הכסף של זלדה

חנוך גוטליב

 

"וביום השבת"

– רשימה אורחת לפרשת פינחס – 

 

עמוד ראשון מכתב ידה של המשוררת זלדה. באדיבות "מכון גנזים" בבית אריאלה

 

באהבתי את שירת זלדה, בחפשי אחר יצירתה הנוגעת בנפש הדלקת הנר ערב שבת, ראיתי כי כתב יד של השיר פמוטי הכסף (כך במקור, ובדפוס פמוטות הכסף) מצוי באתר גנזים. בעזרתו האדיבה של ידידי ר' אבישי אלבוים מנהל ספרית הרמב"ם ואנשי גנזים אשר בבית אריאלה בתל אביב – נגלה לי כי יש עוד שני כתבי יד של השיר. אם כך הרי יש לפנינו חמש גרסאות השיר. הנוסח הראשוני בכתב יד מפברואר 1960. הנוסח השני בכתב יד ממרץ 1960. הנוסח השלישי בכתב יד לא מתוארך בכתב היד עצמו אך להבנתי תוך בחינת התפתחות הטקסט הוא נכתב אחרי מרץ ולפני דצמבר 1960 אז התפרסם לראשונה השיר בדפוס במאזנים. והגירסא החמישית היא הפרסום  בספר השירים של זלדה "פנאי" ב1967 (גירסא השונה אך במעט מגירסת מאזניים).

שכתוב וניתוח צורני בסיסי ראו כאן

 

אלחנן ניר כתב יפה על הרצוא ושוב בשירת זלדה (במאמרו "כל הנשמות בשקיקה נוראה", המנתח את שירתה והיחס בינה ולשיטת הרצוא ושוב בחב"ד מקור הולדתה). נראה לי שהשיר כאן כולו ברצוא ושוב. בין טירה בשמים ושמחה באלוהים לבין חושך ויערות המוות.

יש עוד רבות לקלף שכבה אחר שכבה ולחשוב מחשבות מה סערה נפשה בכותבה ובמוחקה בחסרות וביתרות, בכל תג ותג שקשרה. רציתי להתמקד בעיקר בבית האחרון ובמעט שלפניו, בית שלא מופיע בגירסא ראשונה כלל ומופיע בצורה שונה בגירסא שניה מכפי שמופיע בשלישית ובדפוס.

טבלת השוואת הגירסאות. מתוך שכתוב וניתוח צורני בסיסי.  ראו כאן הניתוח בשלמותו

 

הדלקת הנרות באה בד בבד עם הדמעות. גם בשיר "ערוגה של חבצלות" מופיעות דמעות בהדלקת נרות של שכנתה. דבורה חיץ במאמרה "השכנה השוכנת בנפשה", כותבת על הבכי המקביל ל"צער השכינה", ומבטא את הגעגועים לבורא ואת ההתעצבות על מצב הפירוד שבהוויה. הדלקת הנרות היא תיקון, חיבור של האדם לאלוקיו, ושל אדם לאדם – ואני אוסיף ואומר בהקשר של השיר פמוטות הכסף (כפי שנראה להלן) – חיבור של דור לדור – נגוהות ירושה.

יש בדמעות הדלקת הנרות משהו שמהדהד שורות משירו של ביאליק "אמי זכרונה לברכה" – "וַיְהִי בְּהַעֲלוֹתָהּ הַנֵּרוֹת וְלֹא יָכְלָה הִתְאַפֵּק, / כִּי מַר לָהּ, כִּי רֻתַּח לְבָבָהּ, / וַתֵּבְךְּ הַצַּדֶּקֶת, וְדִמְעָה מִקִּמְטֵי לְחָיֶיהָ נָפָלָה – / וְנֵר אֶחָד תָּסַס וְכָבָה. / … //  אָז תִּשַּׁל מִלְּחִי הַצִּדְקָנִית דִּמְעָה אַחַת בּוֹעֶרֶת, / רְסִיס אֵשׁ לֶהָבָה, / וּבְצָנְחָהּ, וַיִּפֹּל בַּבַּיִת אוֹר מִשְׁנֶה, כִּי נִצַּת / הַנֵּר אֲשֶׁר כָּבָה. // כִּמְעַט פָּקְחָה אִמִּי עֵינֶיהָ הָעֲשֵׁשׁוֹת וָאֵרֶא: / אוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים שָׁם יָהֵל, / כִּי נָשְׁקָה הַשְּׁכִינָה עֲלֵיהֶן – תַּעֲמֹד זְכוּת הַצַּדֶּקֶת / לָנוּ וּלְכָל-יִשְׂרָאֵל".

אולי דמיון יש כאן, אבל לטעמי שירה של זלדה שונה לגמרי. הדמעה המקדשת ונוסכת אור שבעת הימים אצל ביאליק באה בגלל המסכנות ההווה המתוארת קודם לכן בשיר, אולם אצל זלדה היא אינה אלא תמצית זכרון לעם זוכר, בליל שבת שיש בו "זכר" למעשה בראשית וליציאת מצרים.

אני פה בירושלים עם כוסף קדושה ותשוקה לאל חי – אבל שם, בגלות – היה או יש יהודי אחד ועוד אחד, עולם יהודי שלם, ביערות המוות, שנקבר תחת השלג ואפילו זכרו מחתה הסופה והוא סהר שותק, אולי צל ירח, צידו הנסתר – והוא "כבר ברשות הירח / שמאיר את השער / אל העולם הכמוס" (שירה "ברשות הירח") – אין לו זכרון כלל. הוא נחבא. – אך זלדה מחיה אותו, לא "דמעתו עוד חמה" הנשארת רחוקה שם ביערות המות (בגירסא 2) ולא רק אוחיל פניו (כפי שמופיע בגרסא 3) אלא גם "אכפר" – היא מכפרת על שכחתו – בדמעתו הניגרת מעיניה שלה – כאן עם הבהוב הנרות – הבהוב דייקא – אש עולה ויורדת, מרקדת, בין יש לאין – וכך, בכל זאת – הבו לי יין – הוא כאן, הוא הכאב המר והוא הוא גם אחד מבנאיה של טירה עתיקה – על כן, בנשף הערב, מזגו לנחבא. דמעה מחברת דורות.

הנחבא הלזה, איננו רק מטאפורה כללית, היא מאוד ספציפית – הגירסא הראשונה מגלה לנו שהוא הנחבא הוא הנלבב שצר הפמוטים הללו. בדפוס יש שני בתים נפרדים זה מזה ואולי מתמסגר כל אחד לעצמו, אך בגירסא ראשונה אנו רואים כי "שמו קבור בשלג" הוא המשך ישיר ל"אי הנלבב שצר עטרת תפארת זו". רק נשאר עלום מי היה צורף הכסף, הצדיק (המופיע בגירסא 2) – "שיצק גיל ורעדה כעדיים לשבת?". זלדה הופכת את תשוקתה שלה לאל חי (תשוקתי – גירסא 2), לתשוקתו שלו (גירסת 3 ובדפוס) העוברת מדור קדום אליה, למשהו צומח ועולה ומתרונן מגבעולי הכסף.

יתכן וגם לזלדה היה הוא עלום, רק ידעה היא שקיבלה ממשפחתה שהגיע מאוקראינה את פמוטות הכסף נגוהות ירושה – כתרים ממורקים בדמעות.

כמה כח יש בפמוטי הכסף, לא רק בערב שבת לא רק בשלהבותם החיות – ב"ציפור אחוזת קסם" היא כותבת – "בהיכל הלילה, באפלה העמוקה, כשמבחינה עיני בפמוטי הכסף, מבהיק בלבי חלום המדרגות הלבנות.  מתבשם דמי משכרון הנשמה, הכורעת על סף האושר".

ואחרי הכל, אחרי התרוממות הנפש כל כך, אחרי החופש והשמחה, אחרי החושך והברקים, אחרי גיל ורעדה, אחרי יערות הפרא ויערות המוות, אחרי כאב מר וששון תינוקות – אחרי הכל – כל העולם כולו זבול על בלימה – הבהוב נרות.

ואיך אפשר שלא נסיים בשירה של זלדה "הדליקו הנר" – יש בו מוטיבים שמופיעים גם בפמוטות הכסף – יש בו הנר והיין והשמש השוקעת ושושנת הרקיעים –

הדליקו נר / שתו יין. / השבת קטפה בלאט / את השמש השוקעת. / השבת יורדת בלאט / ובידה שושנת הרקיעים. //

איך תשתול השבת / פרח עצום ומאיר / בלב צר ועיוור? / איך תשתול השבת / את ציץ המלאכים / בלב בשר משוגע והולל? / התצמח שושנת האלמוות / בדור של עבדים / להרס, / בדור של עבדים / למוות?! / למוות, / בדור של עבדים / להרס,למוות. //

הדליקו נר! / שתו יין!  / השבת יורדת בלאט…

 


ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

כתבו אלינו:

rambaml1@gmail.com

Read Full Post »

Older Posts »

%d בלוגרים אהבו את זה: