Feeds:
רשומות
תגובות

בע"ה

"וַיֹּאמֶר, לֹא-יֵרֵד בְּנִי עִמָּכֶם"

בראשית פרק מב פסוק לח

רשימה לפרשת וישב

יעקב אבינו סרב להיפרד מבנימין ולשלוח אותו עם אחיו למצרים. היו לו סיבות טובות לכך, הלא נותר הוא בן יחיד לאמו.

על דוגמא אחרת לקשיי הניתוק של בן מהוריו וממשפחתו התוודעתי, אגב אורחא, כשעסקתי בהבנת הרקע למכתב הבא.

התאריך המתנוסס בראש המכתב: חשון תרע"ד (1913). כותב המכתב היה הרב יעקב מאיר, באותה עת ה"חכם באשי" של קהילת סלוניקי, ולימים ה"ראשון לציון" בתקופת המנדט. המכתב מופנה למנהל גימנסייה הרצליה בתל אביב [!], ותוכנו בקשה לקבל לבית הספר תלמיד שנשלח מסלוניקי.

שלוניקי ב' חשון התרע"ד

לכבוד מנהל הגימנאסייא העברית נ"י

יפו

———–

אדון יקר ונכבד

הצעיר יוסף בן אברהם בורלה חניך תלמוד-התורה

הגדול, חפץ לגמור את חק למודיו בבית ספרו […] […]

הנני רוצף תעודת האדון הנכבד י' איפשטיין אשר ממנה

יוכח לדעת על מהותו. הוא איננו דורש תמיכה כי אם

לקבלו חנם בבית ספרו. יואל להודיעני אם אפשר למלאות

בקשתי ואודה לו במוקדם.

הנני דורש בשו"ט ומוקירו ומכבדו

הצב"י יעקב מאיר

[מקום החותם]

התמונה לקוחה מספר זכרון סלוניקי (1967).

בסיפור זה ישנן שלוש דמויות. כותב המכתב (הרב יעקב מאיר), נשוא המכתב (התלמיד יוסף בורלא) ומנהל בית הספר בסלוניקי (האדון י' אפשטיין).

יוסף בורלא היה אחד מקבוצה של בני נוער שנשלחו לארץ ישראל מתוך תקוה שיחזרו לסלוניקי וישתלבו בעבודה החינוכית בקהילה.

קבוצה זו נשלחה לשנה אחת לגימנסיה הרצליה בתל אביב ואחר כך המשיכה לבית מדרש למורים "דוד ילין" בירושלים.

תיאור על תהליך התארגנות הקבוצה וקשייה מופיע בזכרונותיו של דוד בנבנשתיעלייתי לארץ ישראל, בתוך "שבט ועם" חלק שמיני תשל"ח (1978).

דוד בנבנשתי עצמו, היה נכדו של הרב שמואל יוסף בנבנשתי, אב בית הדין בסלוניקי, שהטיל ווטו על עזיבת נכדו האהוב את הקהילה. וכך כתב הוא בזכרונותיו:

האם צדק הרב שמואל יוסף בנבנשתי ?

שבת שלום

אבישי


ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

כתבו אלינו:

rambaml1@gmail.com

 

 

מודעות פרסומת

הסיפור החסידי

בע"ה

הסיפור החסידי

רשימה לפרשת וישב

מספרים "העולם": מעשה באשה  שקראה בספר "צאינה וראינה" את הסיפור של יוסף ואחיו, והדבר נגע ללבה ורחמיה נכמרו על יוסף האומלל שסבל כה הרבה.

לשנה הבאה כאשר קראה שנית את העובדא, אמרה בתמימותה: עכשיו הרי הוא מתחייב בנפשו, כי היה לו לזכור וללמוד מאשתקד לבלתי לכת לאחיו לדותן… [זכות אבות ג, בני ברק, תשס"ז]

השבוע השתתפתי ב"טיש"  הסיפור החסידי שהתקיים במסגרת אירועי שבוע החסידות – "צמאה" – בבנייני האומה.

בשולחן מספרי הסיפורים ישבו הרב גרשון קיציס ובנו ד"ר זאב קיציס, העורך הראשי של מיזם "זושא – מגלים את הסיפור החסידי", הרב מיכי יוספי והרב דב זינגר.

רבות דובר שם על איך צריך לשמוע סיפור חסידי. כדוגמא הובא הסיפור על תמימותה של האשה, קוראת ה"צאינה וראינה", שחוותה את הסיפור על יוסף כאילו קורה כעת, וכך בכל שנה מחדש.

ובלשונו המיוחדת של הרב דב זינגר, מי שחושב שהסיפורים הם על מה שעבר – הרי הוא "עבריין". הסיפורים החסידיים אמורים להיות רלוונטיים ונוגעים אלינו.

בספריית הרמב"ם יפתחו בע"ה בראשית חודש שבט שתי קבוצות לימוד שיעסקו מידי שבוע בסיפור חסידי אחד ובתורה חסידית אחת.

מוזמנים להצטרף, פרטים על כך תמצאו במודעות המצורפות בסוף הרשימה.

על אף האמור לעיל, שאלת האמינות של הסיפורים על צדיקים וחסידים תמיד תהיה מעניינת. האמנם כך היה? האם הסיפור שעבר כמה גלגולים עד שהגיע אלינו הוא אמיתי ?

הדגש על האמינות הביאו סופרים שונים לציין זאת בשער ספריהם.

במהדורות  השונות של ספר סיפורי צדיקים (דפוס ראשון, לבוב תרס"ט 1909) שהוציא לאור אברהם יצחק סובלמן, הודגש בשער כי יש מקור נאמן לכל סיפור.

"כל הסיפורים והח"ת (=והחידושי תורה) האלה, שמע הרב המחבר שליט"א בעצמו מפי זקנים נכבדים חסידים מפורסמים, נאמרים בשם קדוש כל אחד וא' מרבותיו זצ"ל, כאשר נרשם בכל דיבור ודיבור בשם מי שאמרו".

בתחום זה מגיע ציון לשבח לסופר יוסף אליהו על רמת אמינות גבוהה מאד שיש בשני ספריו המתוקים על הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל: "התורה המשמחת" ו"אורו של עולם".

הוא טרח לאמת כל סיפור והעמיד רף גבוה של בדיקות כדי לתת את הסיפור האמיתי.  הנה לפניכם סיפור חסידי על ר' שלמה זלמן "מתקן שעונים" .

 

 

שבת שלום

אבישי

————————————————

 

 

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

כתבו אלינו:

rambaml1@gmail.com

 

 

 

חסד של קבלה

בע"ה

"חסד של קבלה"

רשימה לפרשת וישלח

 

{ח} וַיֹּ֕אמֶר מִ֥י לְךָ֛ כָּל-הַמַּֽחֲנֶ֥ה הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֣ר פָּגָ֑שְׁתִּי וַיֹּ֕אמֶר לִמְצֹא-חֵ֖ן בְּעֵינֵ֥י אֲדֹנִֽי:

{ט} וַיֹּ֥אמֶר עֵשָׂ֖ו יֶשׁ-לִ֣י רָ֑ב אָחִ֕י יְהִ֥י לְךָ֖ אֲשֶׁר-לָֽךְ:

{י} וַיֹּ֣אמֶר יַֽעֲקֹ֗ב אַל-נָא֙ אִם-נָ֨א מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ וְלָֽקַחְתָּ֥ מִנְחָתִ֖י מִיָּדִ֑י כִּ֣י עַל-כֵּ֞ן רָאִ֣יתִי פָנֶ֗יךָ כִּרְאֹ֛ת פְּנֵ֥י אֱלֹהִ֖ים וַתִּרְצֵֽנִי:

{יא} קַח-נָ֤א אֶת-בִּרְכָתִי֙ אֲשֶׁ֣ר הֻבָ֣את לָ֔ךְ כִּֽי-חַנַּ֥נִי אֱלֹהִ֖ים וְכִ֣י יֶשׁ-לִי-כֹ֑ל וַיִּפְצַר-בּ֖וֹ וַיִּקָּֽח:

 

בתחילת הפרשה יעקב אבינו שולח מתנות לקראת עשיו  ההולך לקראתו, כדי לפייסו ולהימנע מעימות  בין מחנה עשיו למחנהו.

המהלך הצליח ועשו מתפייס. הוא מגיע למפגש עם יעקב ורוצה להשיב לו את המתנות.

יעקב אבינו מסרב ומפציר בו לקבל את המתנות עד שעשיו מתרצה לקחתן.

מדוע היה חשוב ליעקב אבינו שהמתנות יישארו אצל עשיו ?

מה ניתן ללמוד מכאן על חשיבות נתינת מתנות וקבלתן בין אדם לחברו ?

 

השבוע הסתלק לבית עולמו במפתיע חבר ושכן עופר טהורי ז"ל, ממייסדי היישוב פדואל. עופר באופיו ובמקצועו היה מגשר ומפשר.

במהלך ההלויה הקריא הרב שלנו קטע שכתב עופר על "חסד של קבלה",  ובו סיפר על "איש הטבק" של ילדותו.

קטע זו לקוח מסדרת מאמרים תורניים-חברתיים שעופר שילב באתר העסקי שלו "שילוב".

נתינת מתנות אינה עניין נימוסי או כלי להשגת יעדים. נתינת מתנות וקבלתן יוצרות זיקה ויחס של אהבה בין נותן המתנה ומקבלה.

כך למדונו חכמינו: "הנותן פת לתינוק צריך להודיע לאמו" (תלמוד בבלי, מסכת ביצה דף טז).

כהסברו של רש"י שם: "… ומתוך כך ידעו אביו ואמו שהוא אוהבם ותרבה חבה ורעות בישראל".

בעותקי ספריית הרמב"ם מצאתי הקדשה מקסימה, שצורפה לספר שלחן ערוך ("שלחן הטהור")  חלק אבן העזר,  דפוס הלברשטט שנת תרכ"א (1861).

 

עיון בהקדשה מעלה את הפרטים הבאים:

  1. מקבל המתנה לימד במשך עשרים וחמש שנים שיעורי תורה.
  2.  מועד מסירת הספר היה שנת תרכ"ב (ברכ"ת, 1862), שנה אחרי הדפסת הספר.

על נסיבות מסירת המתנה נוכל להוסיף פרטים נוספים בעקבות זיהוי של אחד מהחותמים, הרביעי ברשימה, המתוחם בקו סגול בסריקה לעיל.

J.J.  Krimke

יצחק יעקב קרימקה*, הוציא לאור בהנובר מספר ספרים וביניהם ספר לימוד בעברית "חנוך לנער…". מהדורה ראשונה נדפסה בשנת תרל"ט (1879).

[ׁשותף לו בחיבור הספר היה S. Kayserling, ששם משפחתו כשם החותם האחרון על ההקדשה הנ"ל:  Dr. J. Kayserlingׂ]

 

רישום מהדורה שלישית של הספר בקטלוג הספריה הלאומית

יצחק יעקב קרימקה היה שותף לחיבור אחר, ספר "עלי שיח", שנדפס בהנובר בשנת תר"ל (1870).

ספר זה הוא קובץ מאמרים שבו שותפים: "המה  הנבחרים לשבת באהל תורה בבית המדרש של המנוח מוה' מיכל דוד ז"ל אשר השאיר אחריו בשנת יושר (=תקט"ז 1756)"

שער הספר

רישום הספר במפעל הביבליוגרפיה העברית.

ספר זה ניתן לצפיה כאן.

על מיכל דוד הנובר ועל בית המדרש שהוקם מתרומתו למדתי מקריאה ב"חלוקי אבנים", הנספח המצויין שכתב ר' יצחק דוב פעלד לשו"ת נשאל דוד (מהדורת מכון חתם סופר, ירושלים תשל"ה 1975):

סוף דבר.

יש לשער כי  ספר "שלחן ערוך – אבן העזר" ניתן במתנה על ידי קבוצת לומדים בבית מדרש "מיכל דוד" בהנובר.

מקבל המתנה, ששמו לא ידוע, הורה בבית המדרש הוותיק "מיכל דוד" במשך שנות דור, בין השנים תקצ"ז-תר"כב (1837-1862).

 

שבת שלום

אבישי

* פרטים נוספים על הרב יצחק יעקב קרימקה, מהנובר, ראו בתגובות לרשימה.


ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

כתבו אלינו:

rambaml1@gmail.com

ילדי רב החובל

בע"ה

"ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה"

רשימה לפרשת ויצא

חכמינו מונים עשרים ושתים שנים שיעקב שהה הרחק מאביו יצחק בחרן וכנגדם נענש, מידה כנגד מידה, כשפירש יוסף מיעקב במשך עשרים ושתים שנים אחרי מכירתו. (ראו חשבון מפורט ברש"י אחרון בפרשת תולדות).

צער הפרידה והגעגועים הביתה היה גם מנת חלקם של קבוצת בחורים, תלמידי ישיבת טלז, שהצליחו להימלט מתחת ציפורני הטרף של הגרמנים הנאצים ועוזריהם בליטא, בעת מלחמת העולם השניה, ולהגיע לרוסיה.

כגורל כל היהודים שנמלטו מפחד הגרמנים הנאצים הם גורשו על ידי השלטונות הרוסים לסיביר בצפון היבשת, ללא כל ידיעה לגורל משפחותיהם שהותירו מאחור. בתנאי קיום קשים מאד, שמרו הם על המצוות (ככל שיכלו) ועל רמה רוחנית גבוהה.

אחד ממנהיגי אותה חבורה היה הרב חיים שטיין זצ"ל, מבכירי ישיבת טלז בליטא ולימים אחד מראשי ישיבת טלז בקליבלנד. הוא אף רשם יומן מפורט במשך כחמש שנות סבל ונדודים ברחבי רוסיה.

יומן נדיר זה יצא לאור בשנת תשע"ה (2015), בעריכת הרבנית אסתר פרבשטיין, על ידי מכללה ירושלים, המרכז לחקר השואה.

הקטע הבא לפניכם מתאר מחד גיסא את עבודת הקודש שלהם בתנאים הקשים בסיביר, ומאידך גיסא פותח פתח לאירוע חריג בעולמם, שהזכיר להם את הגעגועים לבית ולמשפחה.

יום ששי, כ"ט מנחם אב תש"א (1941).

כאמור בקטע הנ"ל נקלעו בני הישיבה לסרט שהוקרן בחדרם ו"בהכרח ראו את התמונה".  הסרט נגע לליבם והזכיר להם את הוריהם, שנשארו מאחור, ולא ידעו מה עלה בגורלם.

"ילדי רב החובל גרנט" הוא סרט הרפתקאות סובייטי משנת 1936, בבימויו של ולדימיר וינשטוק ודוד גוטמן, על פי ספרו של הסופר הצרפתי המפורסם ז'ול ורן.

כרזת הסרט מתוך ויקיפדיה . 88 דקות אורכו .לצפיה בסרט המקורי ראו נא כאן.

———————————–

הפסקה המצוטטת לעיל פותחת במאמצי החבורה להשיג "קרן של איל לצורך שופר", כדי לתקוע בו בחג ראש השנה ההולך וקרב.

האם לבסוף תקעו הם בשופר אי-שם בסיביר?

בדף הבא של היומן המצ"ב מספר הרב חיים שטיין על דרשה שנשא בפני החבורה בערב ראש השנה, חלקה בדמעות שליש, ושם אמר:

"לבסוף הזכרתי כי ממחרת נרגיש חוסר השופר, שקולו נשמע בכל תפוצות ישראל. והוספתי, שאנו לפי מצבנו אין לנו צורך בקול שופר, שעקרו בא לעורר את האדם מתרדמתו. והאדם שהשרפה כבר אחזה קירות ביתו אין לו צורך בקולות וצעקות לעוררו משנתו…"

לצערם, שופר לא היה להם, סביבם בוערת שריפה המכלה כל, אך עולמם הרוחני נשאר שלם.

שבת שלום

אבישי


ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

כתבו אלינו:

rambaml1@gmail.com

ברכה ספרדית

בע"ה

"… גַּם-בָּרוּךְ יִהְיֶה"

בראשית כז, לג

רשימה לפרשת תולדות

הנושא המרכזי בפרשת השבוע הוא הברכות שמבקש יצחק אבינו לברך את עשו ובא יעקב אבינו תחתיו וקיבל את הברכות.

בצקלוני ממתין זמן רב לפענוח כיתוב מרובה על שער ספר "קרבן אליצור", שחברו הרב מנצור מרזוק, ונדפס בשלוניקי בשנת תקל"ז (1777).

מדוע התעכבתי ? כי אני לא אמון על קריאת כתב יד ספרדי חצי קולמוס. הוא שונה מהכתב שלנו כיום ומרובות בו אותיות מחוברות.

לעזרתי בא  ר' יצחק גבאי שרתם למלאכה שניים מידידיו, הרב מרדכי מוטולה והרב משה שבת, שפענחו אות לאות ואף הוסיפו מידיעותיהם הרבות. להם השבח והתהילה.

בטרם נבאר ונרחיב את שידוע לנו ואת שאינו ידוע לנו, עלי לומר שהחכמים הספרדים מצטיינים במתן ברכות חמות ובשילוב מליצות בתוכן.

גם בשער ספר זה נרשמה ברכה ארוכה ומעניינת.

להלן הפענוח, כשהוא בסמיכות לכתב המקורי.

 

סביב שער הספר מופיעות כתיבות שונות. שתים מהן נכתבו בוודאות בירושלים והשלישית – הארוכה מכולן – לא ידועה לנו מקומה.

הירושלמיות הן:

א. קדש למדרש פרחי כהונה י"ב – מהגביר סי'[ניור] יצחק ב'[כר] אלישע הכהן נר"ו

פרופסור ירון בן נאה במאמרו היסודי על "ישיבות ירושלים והיצירה התורנית" מונה למעלה ממאה בתי מדרש שפעלו בירושלים  במאה התשע עשרה. רבים מהם נתמכו על ידי גבירים. מספר 74 ברשימה היא ישיבת פרחי כהונה.

ב. החלפתי עם ס'[פר] א' שנתתי לה"ר משה ארוואץ יצ"ו, אני הצעיר מרדכי ב[כר] יצחק יצ"ו. והס'[פר] שנתתי לו הוא קול אליהו ח"א, ונתן זה הס'[פר] עם ס'[פר] מטה אפרים

הרב משה ארוואץ  עלה לארץ ישראל ממרוקו בשנת תרי"ט 1859 ונפטר בה בשנת תרנ"ג 1893 ומצבת קבורתו ידועה בהר הזיתים.

——————

הכתיבה השלישית, זו שבראש השער, היתה קשה לפענוח. הרב משה שבת נר"ו הסביר לי, שאין זו הכתיבה המזרחית המצויה אלא כתיבה בסגנון ספניולית-ספרדית (המתאפיינת בכתיבה קליגרפית מתעגלת ומחוברת, ויש לה שורשים בפרובאנס בתקופת הראשונים)*.

ג.

הספר הנז' נתנו לי במתנה גמורה, דין הוא הדר, החכם השלם סו"ה [=סיני ועוקר הרים] מו"ר כמהר"ר שלמה בכר אהרן, אנא דאמרי ליפוש חיי סגי ומסגי, והעושר יחדיו יהיו תמים, ובני בנים יושבים על מדין,  סמוכין עלי שלחנו מלא דשן, סמוכין דרבנן, וכל חותמי ברכות שבמקדש יחולו עלי ראשו, ברכות שמים מעל. כ"ד [=כה דברי] אינוש מזער, עבד נרצע לכל יודעי דת ודין. הצעיר אהרן בכר דוד ס"ט.

צרור של ברכות העניק אהרן בן (בכ"ר=בן כבוד רבי) דוד על ראש שלמה  בכ"ר אהרן, שנתן לו ספר זה במתנה.

הוא מברך אותו באריכות ימים ובעושר, ושיזכה לראות בני בנים סמוכים על שולחנו  ועוסקים בתורה.

שורות ספורות אלו מלאות במליצות הבנויות על פסוקים בתנ"ך ועל לשון חכמים במקורותינו. לדוגמא, המליצה הפותחת ליפוש חיי סגי ומסגי (=יאריך ימים וירבה זרעו בבנים ובבני בנים) היא זו שמסיימת את מסכת יומא בתלמוד הבבלי.

בחתימתו מתבטל הוא אהרן בן דוד בפני שלמה בן אהרן, ומכנה עצמו "אינוש מזער (=איש קטן) עבד נרצע לכל יודעי דת ודין".

מי הוא הנותן ומי הוא המקבל ?

שני החכמים לא נזכר שם משפחתם ולא הצלחתי לאתרם.

רבי משה שבת משער, כי לפי סגנון השמות, מיקום הכתיבה באזור יגוסלביה-מקדוניה שילהי שנות הת"ק. לפי שבאיזורים אלו לרבים מהם לא היו שמות משפחה, ונהגו לחתום פלוני בכ"ר פלוני – מה שהפך לאחר מכן למשפחת בכר, שאגב רובם בולגרים, יגוסלבים וכדו', ולא שלוניקאים. 

יפה ברכה זו לשבת בה התברכנו "מטל השמים ומשמני הארץ… הוה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך …" (בראשית כז, כח-כט).

שבת שלום

אבישי


*

על סגנונות הכתיבה הספרדית כתב לי הרב משה שבת (מחבר ספר "ישיבות בגדאד", ירושלים, תשע"ו) סיכום קצר כדלהלן:

שלום לאנשי השם ר' אבישי ור יצחק יצ"ו
יש לסווג את סגנון הכתיבה בעולם הספרדי והמזרחי לכמה אנפין.
הכתיבה המזרחית מתקופת הראשונים ועד הדורות האחרונים – די דומה לכתב רש"י.
הכתיבה התימנית – כנ"ל, עם איפיון רבועי מעט.
הכתיבה הפרסית, הבוכרית ומעט הכורדית (תלוי באזורים) – היא עירוב של כתב רש"י עם כתיבה מרובעת.
הכתיבה החלבית – הינה שילוב מזרחי עם ספניולי, וזה בהתאם למקור המורכב של קהילה זו – מזרחי קדום, ספרדי, איטליאני. גם בבגדאד, עד לפני מאה שנים בערך, הכתיבה היתה מזרחית די אופיינית, אולם אט אט התעגלה יותר והחלה די להידמות לחלבית (אפשר לראות דוגמאות בספרי ישיבות בגדאד, ולחזות שינויים מהותיים בין תקופה לתקופה).
הכתיבה הספניולית-ספרדית – מתאפיינת בכתיבה קליגרפית מתעגלת ומחוברת, ויש לה שורשים בפרובאנס בתקופת הראשונים (ראה צילומים בהקדמות ספרי רבינו אברהם מן ההר (בלוי), אוטוגרף של הר"א מן ההר!).
הכתיבה המרוקאית – הינה השתלשלות שונה מעט מהכתיבה הספרדית-פרובאנסית הקדומה, והיא מתאפיינת בריבועיות.
הכתיבה התוניסאית – נקראת מעל"ק, נראית כהתפתחות מהכתיבה המרוקאית, היא מתעגלת יותר.
כ"ז אני כותב על רגל אחת, אולם אפשר לפתח את התפתחות הכתיבה הספרדית והמזרחית למחקר שלם.
אודות הכתיבה הספרדית בכלל: ראה שו"ת הרמב"ם (פריימן), סי' ה; שו"ת התשב"ץ ח"א, סי' ב, והמגיה שם (מכון י"ם ציין לארשת ח"ד ואמ"א).
—————————————————

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

rambaml1@gmail.com

מתנת חתונה כפולה

בע"ה

דורון דרשה

 "וַיּוֹצֵא הָעֶבֶד כְּלֵי-כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב, וּבְגָדִים, וַיִּתֵּן, לְרִבְקָה; וּמִגְדָּנֹת–נָתַן לְאָחִיהָ, וּלְאִמָּהּ"

רשימה לפרשת "חיי שרה"

מתנות הם חלק מכל חתונה. ישנם מתנות שהצדדים מעבירים ביניהם עם גמר השידוך ויש מתנות שמעניקים המוזמנים לסעודת החתונה.

המתנות  שמביאים בעת החתונה נקראות בפולקלור היהודי "דורון דרשה". על שום מה?

כיום מקובל שהחתן דורש במסיבת האירוסין (ה"ווארט"), אך כנראה המנהג הקדום היה שאת הדרשות אמרו בעת מסיבת החתונה.

אמור מעתה, "דורון דרשה" אלו מתנות בעת החתונה.

מדוע החתן דורש?

יש על כך מאמר קצר מחודד מאדמו"ר "אמרי אמת" מגור, מובא בספר אבני זכרון לר' נחום רוטשטיין:

כאשר החתן היה תלמיד חכם צעיר ניתנו לו  ספרים כ"דורון דרשה", בליווי הקדשה מתאימה מהנותן לחתן.

בספריית הרמב"ם מצוי עותק של שער ספר "מדרש כתובה", דפוס ורשה תקפ"ג (1823), בו מופיעות כמה הקדשות שכולן "דורון דרשה" !

כמדומני שעיון בתוכנן של ההקדשות מעלה שהספר התקבל כמתנת חתונה. כעבור תקופה מסויימת הוא ניתן על ידי בעליו, רב מפורסם,  שוב כמתנת חתונה לחתן צעיר חדש.

 

הקדשה 1 (בראש דף השער / צד שמאל)

פענוח השורות:

דורון דרשה ומנחת אהבה ל…

… מיכאל דב…

ממני… (חתימה לא מזוהה).

 

 

הקדשה 2 (בראש השער / צד ימין)

פענוח השורות:

דורן לדרשה…

מהורר שמואל… בהרבני מ' חיים

… מאת הרבני

המופלג… בקוראי

שמו מ' מיכאל דוב וויינגארט…

בהרב הגאון מה ישכר אבד

דק' טשענסטחואווי  

 

הקדשה 3 (באמצע השער / בצד שמאל)

פענוח השורות:

ליום חתונת החתן המשכיל

… שמואל…

הגדול מ' ישכר…

מאת מיכאל דוב וויינ[…]

בהגאון מ' ישכר…

הדמות החורזת את כל ההקדשות, כמקבל וכנותן, הוא הרב מיכאל דוב וויינגוט (נפטר בשנת תרמ"ז  1887, בן 68 שנים), מחבר ספר "אגודות אזוב מדברי", שהיה אב"ד  בעיר לויביטש.

בנו של הרב ישכר וויינגוט, מחבר ספר "פתחי שערים", שהיה אב"ד בטשנסטחוב.

ספר "מדרש כתובה", שהוא ביאור רחב על כמה סוגיות במסכת כתובות, ניתן לרב מיכאל דוב בעת חתונתו כ"דורון דרשה".

ידוע שהרב מיכאל דוב חי בצניעות והסתפק במועט. לאחר שנים, בחתונת קרוב משפחתו שמואל בן חיים, העניק הרב מיכאל דוב  מתנה לחתן את הספר שהיה מונח בספרייתו הפרטית.

לדעתי, הקדשה 3 היא בכתב ידו.  מאן דהוא הוסיף את הקדשה 2, הכתובה בתוספת תארים ובכתב יד שונה.

 

החותמות הנוספות בדף השער שייכות לצנזורה הרוסית שהוטלה על הספרים אחרי שנת 1837 ולחותמת הרב מטעם המאשר את הספר.

לימים הגיע הספר לעקד ישיבת חכמי לובלין ועלה ארצה אחרי השואה דרך מפעל "אוצרות הגולה".

 


נספח: דגל המדפיס הוורשאי צבי הירש

(בעזרת חנוך גוטליב)

בשער ספר "מדרש כתובה" מופיע דגל מדפיס נדיר.

אינו רשום בספרו של אברהם יערי על "דגלי המדפיסים העבריים".

דגל זה שייך למדפיס היהודי  הראשון בעיר וורשה !

לעת עתה מצאנו כדוגמתו רק בספר אחד נוסף מאותו בית דפוס וורשאי: "תיקון שבת" שנדפס בשנת תקפ"ז (1827).

 

חיים דב פרידברג, בספרו על תולדות הדפוס בפולניה (תל אביב, תש"י 1950), כותב על מייסד בית הדפוס שהחליף את שם משפחתו. תחילה נקרא צבי הירש בן נתן נוסונוביטש, ואחרי שהחליף את שמו – צבי הירש שריפטגיסער.

נוסונוביטש כי הוא בנו של נתן.

שריפטגיסער על שם מלאכתו. 

האותיות המופיעות בתוך הדגל (H-N) הם ראשי תיבות של שמו הראשון, הירש נוסונוביטש.

(האותיות w-d משמעותם מדפיס ב…)

ראו נא את האותיות הגדולות (w-D-H-N) בשורה התחתונה של שער הספר הבא. ספר זה הוא מתחילת עבודתו של צבי הירש כמדפיס בשנת תקע"ד (1814).

 

לפניכם שלשה קטעים מספרו  של פרידברג, הלקוחים מתוך הפרק על מדפיסי ורשה:

 

שבת שלום

אבישי

———————————-

 

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

rambaml1@gmail.com

 

בע"ה

"הכת  הידועה" – האם היא הציונות? 

רשימה לפרשת "וירא"

מאה שנה להצהרת בלפור

האדמו"ר רבי שמואל בורנשטיין מסוכוצ'וב (תרט"ז-תרפ"ו, 1855-1926) היה בנו של ה"אבני נזר" ונכדו של הרבי מקוצק.

לאחר פטירתו נדפסו דברי תורתו בסדרת ספרי "שם משמואל" על התורה והמועדים.

בחלק השני, ספר שמות עמ' מח, מופיע ציטוט מר' שמחה בונים מפשיסחא  ובתוספת אקטואלית מהאדמו"ר "שם משמואל"  על "הכת הידועה".

כך אמר הרבי מפשסיחא: "שבאם הגוי קורא על ישראל דברי זלזול, והישראל עונה לגוי לעומתו, הרי הוא מאריך את הגלות רח"ל [=רחמנא ליצלן (ה' יצילנו)] עכ"ד [=עד כאן דבריו]. אלא יסבול את הגלות בהתנשאות הנפש, היפוך הכת הידועה שאינם יכולים לסבול הכניעה וסבלות הגלות, ובזה נזכה לפאר תחת אפר בב"א [במהרה  בימינו אמן]".

 

הפנה אותי לפסקה זאת, ידידי הרב אליעזר בן פורת, איש שלבו ומחשבתו בארץ ישראל, ושאלני:  לאיזו "כת ידועה" מתכוון האדמו"ר זצ"ל בדבריו אלו?

בתשובתי אליו כתבתי:  עיינתי ב"שם משמואל". גם ראיתי שיש, בקצה  המחנה, שרצו לפרש דבריו כנגד הציונות. נראה לי שטעות בידם כי הרב שמואל היה מגדולי חובבי יושבי הארץ ותומכיה.  על דרך ההשערה ייתכן שמדובר בקבוצות שהתארגנו להגנה עצמית בעקבות הפרעות. ראה נא כאן מאמר בנושא.

דוגמא לניסיון לפרש את דבריו של ה"שם משמואל" על הכת הידועה כציונות, ישנו בקונטרס שמעו דבר ד',  שנדפס  בעילום שם בשנת תשס"ו (2006).

 

אף הוא החזיק  עמי וענה לי:

הסברך לקטע ב"שם משמואל" מסתבר. דרך אגב, בנו של האדמו"ר הרב שמואל זצ"ל, הרב חנוך הניך זצ"ל שכהן כאדמו"ר אחרי פטירת אחיו ר' דוד זצ"ל בגטו ווארשא, היה עובד בקרן הקיימת, וערך את הירחון "ההד", עד אשר לקח ר' בנימין את העריכה. כל זה מורה שמורשת חסידית זו היתה לה גישה חיובית מאד לציון ושאפה לקרב את כל החרדים לרעיון הציוני, אשר לשם כך נוסד "ההד".

לקריאת פרק בנידון מספר "מראה הדשא", שחיבר בנם ונכדם הרב אהרן ישראל בורנשטיין (ירושלים, תשס"ד 2004), ראו נא כאן.

יש לציין שכותבי תולדות ה"אבני נזר" ובנו ה"שם משמואל" מציינים, כי חיבת הארץ ויישובה על ידי יהודים שומרי תורה ומצוות היו יקרות וחשובות להם,  אך ה"אבני נזר" התנגד לציונות ההרצליאנית.

האם השתנתה עמדתו של ה"שם משמואל" ביחס לציונות לאחר הצהרת בלפור ?

ראו נא המסופר אודותיו ב"ספרי חסידים" של הרב זווין:

ראוי לשים לב כי דרשה זו היא משנת תרע"ז  1917 (ותודה לצוריאל שהעיר זאת בתגובה המפורטת לקמן). זמן קצר אחרי פרסום הצהרת בלפור.

האם יש  לכם הסבר מי היא אותה "הכת הידועה", אליה כיוון ה"שם משמואל" ?

שבת שלום

אבישי

 

———————-

תגובות:

1.

ר' יוסף לייכטר, איש הספריה הלאומית:

לר' אבישי שלום וברכה

ה'שם משמואל' אהב את ארץ ישראל, אך התנגד נמרצות לציונות ולמזרחי.

ראה הכרוז שפירסם נגד חתנו, שהיה פעיל במזרחי.

 [דיון במכתב והאם הוא מזויף – ראה  בפורום משפחות סופרים של אוצר החכמה:

2.

ר' צוריאל חלמיש, איש עשהאל אשר בדרום הר חברון :

הרב אבישי, תודה רבה על הטור מהיום.

1. על כל עניין הצהרת בלפור, יכול כת"ר להפנות למאמרו של י' קראוס, 'התגובות
התיאולוגיות על הצהרת בלפור' (ברשת). שם, עמ' 6-7, כותב ביחס לאדמו"ר ר' שמואל
הנידון:

בנו, ר' שמואל (תרט"ו-תרפ"ו, 1133-1199), ממשיך השושלת לבית סוכוטשוב לא היה
בין התומכים הנלהבים של התנועה הציונית ההרצלינית, כפי שהוא מעיד על עצמו.
נראה שהסיבה לכך נעוצה במחלוקת הקוטבית, שהתעצמה אחר הקונגרסים הראשונים, בין
גדולי ישראל באשר  לתנועה הציונית ההרצלינית, הממוסדת בהסתדרות הציונית

ר' שמואל, כאביו, סבר ששלוש השבועות אינן מהוות מחסום המונע את בנין ארץ
ישראל. אולם אופיה החילוני של התנועה הציונית גרם לו להסתייג מהמפעל הציוני,
אף שפעילותה הדיפלומטית של התנועה הציונית היתה הגשמת שאיפתו של אביו, כמובא
בתשובתו לעיל. מבוכה זו, העלתה אצלו ספק מהו אכן רצון ה', והאם אכן הגיע העת
של "עד שתחפץ". מחד גיסא, הוא היה עד לנסיבות מדיניות המאפשרות שיבה של עם
ישראל לארצו, משאת נפשם של יהודים אלפי שנים, ומאידך גיסא "לבושו" החילוני של
מהלך מדיני זה, מורה לכאורה שאין זה רצון ה'. מבוכה זו, גרמה להפסקת פעילותו
של ר' שמואל בקניית אדמות המכונה אצלו "מכשולים על כל צעד", בארץ ישראל.

יחסו האמביוולנטי של ר' שמואל, לפעילות אקטיבית שמטרתה רכישת אדמות בארץ
ישראל, שנבע מהספק המכרסם, מהו רצון ההשגחה העליונה בשעה זו, הותר על ידי
הצהרת בלפור ותוצאותיה המדיניות. כך מעיד עליו כותב תולדותיו:

בעת שרעשה הארץ מקול השמועה שעלה זכרוננו לטובה על שולחן ממלכות הארץ, והבטחה
ניתנה לנו ממלכות ענגלאנד לבחור את ארצנו הקדושה, אז קרא מרן הקדוש לבית איזה
עסקנים חרוצים… ואמר אליהם: כל זמן שלא ראינו אות הוכחה מן השמים שחפץ בנו
ה', ואדרבה עוד פגשנו מכשולים על כל צעד בענין זה, על כן גם אנחנו לא דחקנו את
השעה לעשות הכנות במידה מרובה בדבר ממשי לטובת הישוב של נחלתנו וארצנו הקדושה,
אבל עתה שנתקיים בו מה שכתוב "קול דודי דופק פתחי לי" וגו' ונתן בלב ממלכות
לבחור לנו את ארצנו הק', וכמו שנמצא לקצת הראשונים ז"ל שכמו בבית שני נפקדו
ישראל על ידי כורש מלך פרס שהעביר קול בכל מלכותו מי בכם בכל מלכותו מי בכם
מכל עמו יהי אלקיו עמו ויעל וגו' כך תהיה תחילת הגאולה העתידה שהשי"ת יתן בלב
ממלכות הארץ לבחור לנו את נחלתנו. ע"כ חוב קדוש מוטל עלינו להתעורר ולהכין את
לבבנו אליו יתברך שמו, ולעשות גם אנחנו מצידנו כפי יכולתנו בחומר וברוח והגיע
העת לגשת אל המלאכה להרבות הישוב בארצנו על פי רוח התורה והמצוה.

ראה אהוד לוז, *מקבילים נפגשים*, עם עובד, תל אביב, תשמ"ה, עמ' 919-911
,י' שלמון, "התנגדות החרדים לציונות 24 בתקופת הרצל",* דת וציונות – עימותים
ראשונים*, הספריה הציונית, ירושלים, תש"ן, עמ' 314-339.

צבי יהודה מאמלק, *אביר הרועים*, קאליש, תרצ"ה, עמ' קו-קז. ראה הערתו של
מנדל פייקאז' באשר לעמדתו של ר'  שמואל והאם ניתן לסמוך על עדות ביוגראפית, *חסידות
פולין – בין שתי המלחמות ובגזרות ת"ש – תש"ה*, מוסד ביאליק, ירושלים, תש"ן,
עמ' 238.

 

2. נדמה לי שלא הודגשה בדבריך העובדה שהדרשה נאמרה שנה *לפני* הצהרת בלפור –
בפרשת שמות תרע"ז. כדאי אפוא לציין כי דברי השמ"ש הובאו גם בספרו של פייקאז
שהזכיר קראוס בהע' 25 לעיל, בעמ' 270, ושם ביאר אותם פייקאז כהנחייה להתנהלות
נכונה אל מול האסונות שעבר עם ישראל בזמן מלחמת העולם הראשונה, ולפיכך אפשר
לשער שהדברים מתייחסים לקבוצות שרצו לקחת חלק במלחמת העולם בדרך כל שהיא (וגם
אם מדובר בקבוצות ציוניות, הרי שעל עצם הציונות – עליה לארץ ישראל – לא באה
ביקורת, אלא על פעולות מסויימות הנוגעות לניסיון להסיר את ה'כניעה וסבלות
הגלות' דווקא).

בברכה רבה
צוריאל

3.

ר' ישכר דוד קלויזנר, נכד ה'אם הבנים שמחה' הי"ד

לכבוד הרב אבישי אלבוים שליט"א
מנהל ספריית הרמב"ם (בית אריאלה)

שלום וברכה.

הרב אליהו קאופמן כותב: "הציונות חיה, נושמת חזק ובמיוחד בועטת. לפני למעלה ממאה שנה חלם הרצל על הקמת מדינה מערבית לאלה שחפצו להתבולל באירופה. אך הנוכרים, משום מה, לא קיבלו אותם. הרצל חלם ודיבר על עם יהודי חדש ומנותק ממורשתו עם תרבות נוכרית שתקנה לו כרטיס כניסה לכל מקום בעולם שם ירצה העם החדש להתנחל. להרצל לא היה איכפת היכן יתנחל, ובטח שהוא לא ראה ממטר את הילידים האומללים שייאלצו לשלם את מחיר ההתנחלות שלו, בין אם יהיו אלה כושים אפריקאים באוגנדה, אינדיאנים ב"ערבות הפמפס" בארגנטינה, הבדואים של אל עריש או אלה שלבסוף שילמו את חלומו: הערבים הפלסטינים בני ה"ארץ המובטחת". הרצל אמנם הלך לעולמו לא מעט זמן לאחר שחלומו החל להתגלגל וקיבל תאוצה ב-1917(הכיבוש הבריטי) , אך החלום הזה החל להתגשם, מעשית, לפני 62 שנה ומאז הפך לחלום בלהות עבור עם אחר.

"מאז 1948 בונים בארץ ישראל "עם חדש". המדינה הציונית הפכה, לדעת רבים, למטרה בפני עצמה, אך ישנה גם דעה הפוכה הגורסת כי המדינה הציונית איננה אלא אמצעי להגשים מטרה אחרת: עם חדש, תרבות חדשה והכל בקושאן המערב – ללמד את המזרח "תרבות מהי". ישראל מתקראת "הדמוקרטיה היחידה במזה"ת". אינני יודע עד כמה המדינות במזה"ת הן אמנם דמוקרטיות. אך ישראל היא כנראה האחרונה שבהן הראויה לשאת תואר דמוקרטי כלשהו".

לכת הזאת בדיוק כיוון ה"שם משמואל" – ב"הכת הידועה"!

ה'שם משמואל' היה אוהב ציון ואוהב ישראל בדוגמת
רבה של ירושלים הגאון הגדול רבי יוסף חיים זוננפלד זצ"ל
וזקיני ה'אם הבנים שמחה' הי"ד היה בדומה להם.
4.
(הכותב: אביגדור)

ימחול מר, אולם הסברו אינו מתקבל על הדעת כלל, וכי לאותם קבוצות של הגנה עצמית יקרא 'הכת הידועה' וכו', הלא ודאי שנראה מדבריו כי הוא מדבר אודות איזו תנועה שיש בה איזה כח וכדו', והסברא נותנת כי לציונות כוונתו.

מלבד זאת, חיבתו לציון אינה ראיה כלל, משום שמ"מ יתכן שהתנגדותו היתה להסתדרות הציונית, מכל הסיבות שרבים וטובים, על אף חיבתם הגדולה לציון, התנגדו לתנועה זו. [כדוגמא,ננקוטט את הרבי הא"א מגור, שעודד את חסידיו לעלות לאר"י, ומ"מ אין ספק כי התנגדותו לתנועת הציונות היתה מן המפורסמות, או למרן הח"ח שאהבתו ושאיפתו לציון וירושלים היתה מן המפורסמות, ובחתא מחתא, הוסיף הוא והתנגד לציונות ולמזרחי, ואף לרבנים שבראשם דוג' הר' ריינס].
מלבד זאת, הקפתו של בנו ר' העניך אינה ראיה כלל כי אף הוא גרס כן. הלא בנו מ"מ הרה"ק ר' דוד הי"ד היה מגדולי אגו"י שטרום השואה, שדרכה והשקפתה על הציונות ידועים. וא"כ יתכן בעליל כי בנו ר' העניך נקט זאת ע"ד עצמו בלבד. מה גם שכידוע רבים מבניו פקרו לגמרי, וממילא לא יעלה על הדעת לייחס לאביהם את השקפת עולמם, רק מחמת שהם בניו.
כך או כך, אף אנו בין כל ישראל עדיין נושאים קינה ונהי על כי מ"מ הגלות נשתרשה, העמיקה והאריכה, [ואף אם לא לכך הייתה כוונת הר"ר בונים זי"ע…], ומצפים לבנין ארץ ישראל והמקדש, בבוא הגאולה השלימה.

השבתי לו:

בע"ה

שלום
אני שותף לדעה שהאדמו"ר התנגד לציונות החילונית, וכפי שציינו בתגובות שהבאתי בסוף רשימתי.
ועדיין אני בספק אם השתמש בביטוי זה ביחס לציונות. יותר נראה לי שכוונתו לקבוצה אחרת.
כל טוב
אבישי
5.

(הכותב: ס.)

שלום וברכה,

לגופו של דבר, אין לי כל ספק שהדברים כן מכוונים אל הציונות.

"הכת הידועה" בהא הידיעה, חייב להיות תנועה, משהו גדול וידוע, ולא ארגונים מקומיים.

התנועה היחידה, עד כמה שידוע לי, שביקשה להשים קץ לגלות, היתה הציונות.

(אולי התאריך יבהיר אם בכלל אפשרי שכוונתו לארגונים שהצעת, כי בתרע"ז היו כולם בעיצומה של המלחמה העולמית הראשונה, תחת משטר צבאי של הגרמנים כמדומני, ולכאורה לא היה אז מקום לארגונים כאלו ואחרים).

הראיות על חיבת ארץ ישראל בבית סוכטשוב אינם סותרים את טענתו על אלו שאינם מקבלים את גזירת הגלות.

גם אלו שמתנגדים לקיצור הגלות, אין כל סיבה שלא יאהבו את הארץ הקדושה וישאפו או יעודדו לעלות אליה ולבנותה. אך מבלי לנקוט בפעולות לקיצור הגלות.

דהיינו רק במידה שהדבר מתאפשר מבלי לעלות בחומה. והדברים ידועים.

הויכוח כאן הוא לא על ארץ ישראל, אלא על אלו שאינם מסכימים לקבל את גזירת הגלות.

השבתי לו:

בע"ה
שלום
ההתנגדות של בל אבני נזר לציונות היתה על רקע החילוניות שבה. מה שעורר סימן שאלה אם זהו רצון ההשגחה העליונה.
כמדומני שבלשונו של הסיפור (אם כי אין מביאים ראיה מן הסיפור) השתמש האדמו"ר בביטוי שעד הצהרת בלפור לא דחקנו את השעה, מה שכמובן מזכיר את פירש"י על שלא יעלו בחומה. הצהרת בלפור היתה קו פרשת מים אצל גדולים רבים ביחס להארה מן השמים, שיש כאן מקום  להתעוררות דלתתא.
בברכה
אבישי
6.

הרב אליעזר בן פורת

הרב אבישי יקירי וחביבי שלום רב!
 
שמחתי לקבל את דבריך היקרים. תודה לך על שכללת את דברי בתוך הדיון על הנושא. לאחר קריאת התגובות, עדיין לא זזה דעתי ממקומה. אמת, דעתו של הבן האדמו"ר רבי הנך זצ"ל אינה בהכרח משקפת את דעתו של אביו רבי שמואל זצ"ל, אך הדברים שהבאת בשם הרב זוין המיוחסים לאדמו"ר זצ"ל, מורים בבירור כי ראה בהצהרת בלפור אות משמים, ולא חלילה מעשה של ה"סטרא אחרא" כדעתו של ה"ויואל משה".
 
חורף טוב ובריא.
 
בידידות נאמנה,
אליעזר

 


ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

rambaml1@gmail.com

 

%d בלוגרים אהבו את זה: