Feeds:
רשומות
תגובות

בע"ה

"עוז ואמונה"

רשימה לחג פסח

הרב אחיעד אטינגר בשער ישיבת "עוז ואמונה" בשכונת "נוה שאנן". המקור: אתר הישיבה.

 

הרב אחיעד אטינגר ברחובות שכונת "נוה שאנן". המקור כאן.

גיבור השנה בעיני הוא הרב אחיעד אטינגר הי"ד.

גיבור בחייו – אב לשנים עשר ילדים. גר במשך תשע שנים בשכונת "נוה שאנן" בתל אביב והקים בה את ישיבת "עוז ואמונה".

גיבור במותו – בעת שנסע מביתו בעלי שבשומרון לישיבתו בשכונת "נוה שאנן" בתל אביב סב על עקבותיו כדי להלחם במחבל.

שכונת "נוה שאנן" הוקמה בשנת תרפ"א 1921 בדרומה של תל אביב כשכונה עצמאית ובשנת תרפ"ד 1924 סופחה לעיר תל אביב.

השכונה ידעה ימים יפים אך נסיבות הזמן (כגון בניית התחנה המרכזית הישנה והחדשה) גרמו לשינוי בתדמיתה עד שנהפכה בשנים האחרונות למשכנם של עובדים זרים רבים (קיצור תולדות השכונה ראה באתר עיריית תל אביב).

לכבודו ולזכרו של הרב אחיעד אני מגיש שני מסמכים שכתב רבה  הראשון של שכונת נוה שאנן, הרב מאיר חנוך בן ישי. המסמכים מצויים בתיק בארכיון הספריה  ובו חלופי מכתבים הקשורים לרבנותו של הרב בן ישי בשכונה זו בשנים הראשונות להקמתה.

מסמך אחד עוסק בשמירת שבת והשני הוא טופס מכירת חמץ.

א. דיווח על מצב שמירת השבת בשכונה. תרצ"ד 1934.

בניגוד לניראות כיום, העיר תל אביב בעשורים הראשונים להקמתה היתה עיר מסורתית ובה כבדו התושבים את השבת ושמירתה ברשות הרבים. כך עולה מדיווח מפורט שכתב הרב בן ישי בנידון.

ב"ה

נוה-שאנן, יום כ"ג לחדש מרחשון תרצ"ד.

 

הרב

מ. ח. בן –ישי

נוה שאנן.

 

לכב' הרבנים הגאונים שליט"א, הרבנים הראשיים כאן

העתקה נשלחה לועד משמרת השבת שבת"א.

ר.מ.נ.

א)

בתשובה למכתבכם מיום ז' לח"ז, שקבלתיו זה שלשום, אשר בו נתבקשתי להמציא לכם אינפורמציא על מצב שמירת השבת בשכונתי ועל האמצאים שאני אוחז בהם ושאני אומר לאחוז בהם למען הצל את השבת מחללה, הנני מתכבד להודיע, כי-בדרך כלל- אין לי להתלונן על חילול שבת בשכונתי, חוץ מבשתתי הנקודות דלמטה, אשר מקורן בפירצה הכללית התל-אביבית, וכ"ז שלא תגדר הפירצה במקורה בת"א הרי כל עמלי בנקודות האלה לריק. הפתגם: "לא עכברי גנבא אלא חורא גנבא" ידוע.

ב)

מיום דרכה רגלי על אדמת נוה-שאנן ועד היום הזה לא פסק פי מלהטיף ולחזור ולהטיף על גודל קדושת השבת ועל ערכה לבני ישראל. כמעט שאין שבת (לעתים לא רחוקות גם בימות החול) אשר הקהל לא ישמע מפי דברים דוקרים כלפי פורצי גדר ומפירי ברית, והודות לעמלי הרב הזה כבר פסקה השקאת הגנים בשבת זה רבות בשנים; כבר אין שטיחת בגדים נגד השמש (שהיה תחלה כעין מנהג קבוע) בשבת; כבר אין קול צריחת הגמופונים בשבת; כבר אין הוצאת סחורות מן החניות בשבת.

ג)

בכל מקרה של התפרצות מצד איזה יחיד אני ממהר לשלוח אנשים אל המקום והפירצה נחנקת באבה. כשיש צורך אני מזמין את המתפרצים אלי הביתה וכמעט כולם נשמעים וצייתים, והכל מסתדר בע"ה באין קול ואין צוחה.

ד)

פעם אחת באה תלונה מצד ועד משמרת השבת שבת"א על אחד האופים מנ"ש שאין ציית לתקנות הועד במאפיה שלו, הוא הוזמן אלי והבטיח לציית מהיום ההוא והלאה וגם שלם קנס לקפת הועד משמרת השבת כידוע מתוך דו"ח של משמרת השבת.

ה)

מזמן לזמן הנני יוצא בעצמי בהדי פניא דמעלי שבתא והנני מפקח על סגירת החניות בזמנן בע"ש,והיות ושונא אני את ההתנקשויות ואת הקטטות  הנני נוהג להקדים ולהודיע לבעלי החניות למען ימהרו ויסגרו את חנויותיהם לפני צאתי ואני יוצא ומוצא כבר את החנויות סגורות בלי רעש ובלי קול.

ו)

לפני זמן מה יצא רינון על החנונים שבנ"ש, הזמנתי אלי את כל בעלי החנויות שבנ"ש לישיבה (ועד משמרת השבת שלח גם הוא ביאת כחו לישיבה) וסוף דבר שחתמו כולם על כתב התחייבות  לשמור על קדושת השבת בכל היקפה;  לבקשתם יצאתי בכרוז אל הקונים שיכינו להם כל צרכי שבת במועד הראוי ולא ילחצו על החנונים בשעה מאוחרת דוקא (גליון אחד מטופסי הכרוז רצוף בה).

ז)

היה מקרה בת"א בבית מרזח שע"י האופירה מוגרבי שהעיז לחלל את השבת בעסקו בפרהסיא. לרגלי העובדא, כי הבעל המשכיר  הוא הד"ר של שכונת נוה-שאנן, ד"ר שיפר,  נתבקשתי להשפיע על בית המרזח באמצעית  הד"ר שיפר בעל הבית, המשכיר; כתוצאה מזה המציא לי הד"ר שיפר תעודה בכתב מבעל בית המרזח השוכר, כי הוא מתחייב בקנס למנוע כל דבר חילול שבת בפרהסיא; ולא דבר קל  היה הדבר הזה  להוציאו לפועל ועכ"ז  הסתדר בע"ה עצהיו"ט; עצם התעודה שמורה עמע ולועד משמרת השבת שלחתי העתקה ממנה.

ח)

בזמן האחרון התפרץ אחד לעסוק בבנין ביתו  בשבת; היה נראה שנצטרך לאחוז נגדו אמצעי כפי', כי הראה א"ע קשה כברזל, ביחוד היה זה ענין עם קרקפתא דלא מנח תפילין ומומר לשתות, אבל סוף דבר נענה גם הוא והבטיח שלא לחלל את השבת בפרהסיא !

ט)

יש מקרים בנ"ש בחלבנים שמכרו את בהמותיהם או שיצאו מנ"ש מתוך הלחץ שלחצתי עליהם.

י)

אפשר היה לקבל ספוק מלא ממצב מנוחת השבת שבנ"ש לולא שתי הנקודות דלמטה ה"ה: 1) מכוניות תל-אביביות עוברות דרך רחובות נ"ש ו2)מחלקי החלב המובילים חלב לת"א דרך רחובות נ"ש וזה אחריו גם חלול שבת בצנעא לבעלי הפרות ברפתים, ונגד הפירצה הזו אני חסר אונים ואין בכחי לעשות דבר כ"ז שלא תסתם הפירצה במקורה בת"א. שנים שלמות נלחמתי  נגד זה אבל ללא תועלת,  יש לא ענין עם עמי הארץ ועל טענותי אליהם הם עונים לי: "מדוע בת"א מותר ובנ"ש אסור" ואין הסברותי עושות רושם בזה.

אנשים שאני משתמש בהם לעניני השבת הם : א) ה' הרצק; ב) ה' זימן; ג) ה' מרדכי כהן; ד) ה' קוגל; ה) ה' חולודנקו; ו) ה' גולומבורסקי; וז) ה' בלומנקרנץ.

החותם בכל הכבוד מאיר חנוך בן ישי רב בנוה שאנן.

הערה: אין אני מחזיק טובה לעצמי בדברים  [שפרטתים] למעלה ואני רואה אותם כחובה אלמנטרית שלי, וגם אין אני מזכיר אותם לשם פירסום ואין אני אלא עונה  על מכתבכם שקבלתי, ולולא מכתבכם זה לא הייתם שומעים את הדברים האלה מפי עד היום.

———————————————-

ב. טופס מכירת חמץ. תרצ"ט 1939

במסגרת תפקידו של הרב מאיר חנוך בן-ישי כרב שכונת נוה שאנן, הוא מכר את החמץ של תושבי השכונה לגוי בערב פסח.  כפי הרשום בשטר, החמץ נמכר ליוחנן (יוהן) ריפר מרחוב לוינסקי 71 בתל אביב.

הרב יוסף דוב סולובייצ'יק זצ"ל, באחת משיעוריו, ציין שחג הפסח הוא חג ה"לומדישה" ביותר מבין הימים טובים. וכהכנה לו צריך ידע רב בתחומי הלכה שונים. כדוגמא לכך אמר:  כדי למכור חמץ צריך להיות מומחה בחושן משפט, שהרי שטר מכירת חמץ הוא קשה להבינה על פי דין במסגרת כל דיני ממונות… ("סיפור יציאת מצרים והתשובה לבן החכם: שיעור מפי השמועה ממרן הגרי"ד סולובייצ'יק זצ"ל". מתלמידו הרב שלמה זאב פיק. בקובץ אבני משפט (רחובות) ג תשס"ד עמ' 191-203).

גם שטר זה שלפניכם ארוך ועמוס בפרטים. שלחתי שטר זה לעיונו של הרב מרדכי אליהו רפאלי, שכתב ספר על "מכירת חמץ" (ירושלים תשס"ה). בשיחה טלפונית אמר לי, כי מחבר השטר היה תלמיד  חכם עצום, ויש בשטר חידוש בעניין של קניין דבר שלא בא לעולם.

אני הקפתי במסגרת אדומה את המחוייבות של הרב מאיר חנוך בן-ישי לתושבי השכונה. הרב מכר את החמץ של כולם, גם אלו שלא הגיעו לפניו למכור את חמצם.

"… וגם את המקומות אשר בהם נמצא החמץ של האנשים היושבים בנוה שאנן ובסבי-בותי' שלא באו עד עכשיו למכור את חמצם לאיזו סבה שהיא"

"… והן של אותם האנשים בנוה שאנן וסביבותיה שלא מכרו את חמצם עד עכשיו…"

וע"ז  בעה"ח (=ועל זה באתי על החתום) יום שני בשבת בארבעה עשר יום לחדש ניסן בשעה חמישית ביום שנת חמשת אלפים ושש מאות ותשעים ותשע לבריאת העולם למנין שאנו מונין כאן בנוה שאנן, תל אביב, ארץ ישראל והכל שריר וקים.

נאום מאיר חנוך ב"ר פסח ז"ל בן ישי רב דפ"ק נוה שאנן

חג פסח כשר ושמח

מלא עוז ואמונה.

אבישי


ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

מודעות פרסומת

בע"ה

משפחת רבי עקיבא איגר בהגדה של פסח

רשימה לשבת הגדול

"שלחן עורך". ציור בהגדת וינה תרפ"ח 1928

השבוע קבלנו שקית ובה הגדות של פסח, תרומה של משפחה ממושב שרשים בגליל התחתון.

אחת מהן היא הגדה מעוטרת בציורים נאים שנדפסה בוינה בשנת  תרפ"ח 1928 בבית הדפוס של יוסף שלזינגר.

הציורים הודפסו על דפים נפרדים וצורפו לספר.

הגדות עם איורים צבעוניים ויפים יש לרוב, ברוך השם.

המיוחד בהגדה זו היא הערה המופיעה בשולי העמוד שאחורי דף השער ובה פרטים על מהדורה זו, שהיא הדפסה שניה בתוספת ציורים, באותו בית דפוס. המהדורה הראשונה קדמה לה בשנה .

בהערה מצויין כי דמויות החכמים המצויירות בהגדה לקוחות מדיוקן פניהם של גדולי הרבנים של המאה התשע-עשרה: רבי עקיבא איגר, רבי משה סופר, בנו ר' אברהם שמואל בנימין סופר ונכדו רבי שמחה בונים סופר !

יש להעיר שרבי משה סופר, הידוע בכינויו החת"ם סופר, היה בזיווג שני חתנו של רבי עקיבא איגר. לפיכך יש לנו כאן ארבעה דורות במשפחה אחת.

אחר הפסקה בהגדה : מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא ורבי טרפון שהיו מסבין בבני ברק והיו מספרים ביציאת מצרים כל אותו הלילה, עד שבאו תלמידיהם ואמרו להם רבותינו הגיע זמן קריאת שמע של שחרית – מופיע הציור המקסים הבא על כפולת עמודים.

נשים לב לפרטים בתמונה. ברקע השמש עולה וזורחת (כי הגיע זמן קריאת שמע של שחרית), התמונות הן של נוף ארץ ישראל.

סביב השולחן יושבים חמשה חכמים (כמסופר בהגדה) אבל רק ארבע פניהם אלינו, ואלו החכמים שדמויותיהם היו מוכרות (משמאל לימין): ר' עקיבא איגר, ר' משה סופר החתם סופר, בנו ר' אברהם שמואל בנימין ה"כתב סופר" ונכדו  ר' שמחה בונים ה"שבט סופר" (נפטר תרס"ז 1907).

נביט על השולחן. השולחן אינו "שולחן הסדר", כמו התמונה בראש רשימה זו. אין עליו מצות, ארבע כוסות ושאר סימני הסדר. האם החכמים עוסקים כאן בלימוד תורה בליל הסדר?

שאלה זו נדונה בפרשני ההגדה, ראשונים ואחרונים. לשאלה זו יש לקשור דיון נוסף, עד מתי זמן סיפור יציאת מצרים (ואכילת האפיקומן – עד מתי סוף זמן אכילתו): עד חצות או כל הלילה?

למעשה זה יש מקבילה בתוספתא למסכת פסחים פרק עשירי, הביאו הגהות מיימוניות בהערותיו על סדר ההגדה לרמב"ם. וכך כתוב בתוספתא:

הלכה יא
אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן כגון אגוזין תמרים וקליות חייב אדם לעסוק בהלכות הפסח כל הלילה אפלו בינו לבין בנו אפלו בינו לבין עצמו אפלו בינו לבין תלמידו

הלכה יב
מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו מסובין בבית ביתוס בן זונין בלוד והיו עסוקין בהלכות הפסח כל הלילה עד קרות הגבר הגביהו מלפניהן ונועדו והלכו להן לבית המדרש.

 

שבת שלום

חג פסח כשר ושמח

אבישי


תוספת:

שלום אבישי
מעניין מאוד הציור הזה.
כשאני מחפש אני מוצא כמה דברים.
1. שתי נוסחאות לציורי החכמים.
מעניין שכאן עמ 145 פריט 238 הגדה שיצאה ב 1929 הציור הכמעט זהה (שים לב לשני התלמידים מימין) אבל הדמויות אחרות: רמב"ם, רי"ף, רש"י, בעל-הטורים ובית יוסף. ממש רואים שזו תמונה כמעט זהה – אבל יש הבדלים.
בעמוד 143פריט 236 יש את ההגדה שאתה מביא (שנת 1928) עם אותה תמונה ורישום האנשים. [אפשר לראות תיאור שתי ההגדות והציור זה ליד זה ראה כאן (עמ' 4)]. ואת תמונת הרבנים הראשונים ממהדורה 1929 (שלישית) באיכות טובה – כאן(לחץ על התמונה ודפדף – ל3)
 היו גם שני הנוסחים ב "מהדורה שלישית"  ראה כאן – הרבנים הם רבני הדור ולא רבנים ראשונים! (וכמו כן על השער ציון המהדורה הגם שהיא שלישית מופיע כיתוב קצת שונה)
כאן אפשר לראות שפעם הופיע הציור של רבנים ראשונים ופעם של רבני הדור – במהדורות תרגום שונות ב 1929-1930- צרפתית – רבנים ראשונים (כנ"ל בפולנית), והונגרית – רבני הדור.
2. מהדורה ראשונה.
אני רואה שבדף שהבאת ממנו את ההערה על ציור החכמים, כתוב למעלה שציור זה הוא תוספת – משמע לא היה בכלל ציור המסובים במהדורה ראשונה.
אגב – עכשיו למדתי שיש אוסף הגדות ברשת – ושם אפשר למצוא את המהדורה הראשונה מ 1927 (אבל אין את כל הדפים, כך שאי אפשר לדעת האם היה ציור או לא)
3. על המו"ל – ממשפחת איגר!
 שמחה-בונים (Simcha Bunim Ginz-Schlesinger (Ginz)) היה אח של רעק"א. ובנו של שמחה בונים היה המו"ל ר' יוסף גינס שלזינגר שהוציא את ההגדה. כאן כתוב שייסד את בית הדפוס בוינה ובודפשט. ז"א רעק"א היה דודו. כתוב שם גם כי בשנת תקצ"ד המליץ עליו החת"ס להיות רב באיזו קהילה. הם היו קרובי משפחה (ראה כאן – לאשתו של החת"ס בת הרעק"א, היתה בת שהתחתנה עם ר' יוסף המו"ל הנ"ל, שהיה בן דוד של אימה/אשת החת"ס – ז"א החת"ס הוא חותן-חורג של ר' יוסף) —
שליזנגר החל להוציא הגדות החל מ 1874 ואילך (ראה כאן)
4. על הצייר – ממשפחת איגר!
כתוב הרי על הכריכה שהציורים הם עיבוד של ציורי M. Kunstadt. הצייר מאיר קונדשטט היה נכדו של המו"ל (בן ביתו גיטל). — כולם שם בני משפחה אחת.
 קונדשטט החל לצייר עוד בשלהי המאה ה 19 וצייר דיוקנאות חכמים
 אגב – נראה שזה הציור המקורי שנמכר בלמעלה מ 4000$.
תודה ושבת שלום
חנוך

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

כתבו אלינו:

בע"ה

וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת-הַנֶּגַע… וְאִם-בַּהֶרֶת לְבָנָה הִוא בְּעוֹר בְּשָׂרוֹ…

(ויקרא פרק יג  פסוקים ג-ד)

רשימה לפרשת תזריע 

שיעור "כתם". מתוך ספר "לחם ושמלה" יורה דעה סימן קצ. ד"צ לבוב תרכ"א (1861)

שני שיעורים נאמרו: אחד בנגעים ושני בדיני כתמים, ושניהן כגריס.

במסכת נגעים אומרת המשנה בפרק ששי:

משנה א
גּוּפָהּ שֶׁל בַּהֶרֶת – כִּגְרִיס הַקִּלְקִי מְרֻבָּע.
מְקוֹם הַגְּרִיס תֵּשַׁע עֲדָשׁוֹת.
מְקוֹם עֲדָשָׁה אַרְבַּע שְֹעָרוֹת.
נִמְצְאוּ, שְׁלשִׁים וְשֵׁשׁ שְֹעָרוֹת.
———————————
במסכת נדה אומרת המשנה בפרק שמיני:
משניות א-ב
הרואה כתם על בשרה כנגד בית תורפה – טמאה…
עד כמה היא תולה? רבי חנניה בן אנטיגנוס אומר: עד כגריס של פול.
———————————
מקובל על הראשונים, שגריס הקלקי וגריס של פול – שיעור אחד הוא.

כיצד מודדים שיעור זה?

בשאלה מורכבת זו דן הרב יונה לאנדסופר בספרו "מעיל צדקה" תשובה כ"ז.

תשובה זו היתה לאבן פינה בכל דיון בשאלה משמעותית זו לטהרת אשה לבעלה (דיני "כתמים").

לאחר כל החשבונות מגיע הרב יונה למסקנה אותה הוא מציג בשרטוט, לכאורה לאמר: "כזה ראה וקדש".

ברם ההסתמכות על שרטוטים  יכולה להיות בעייתית.

ספר "מעיל צדקה" מצוי בשתי מהדורות וותיקות. הפוסקים עמדו על כך שבשתי מהדורות השרטוטים אינם תואמים !

מהדורה ראשונה נדפסה בעיר פראג, בה חי המחבר ונפטר בגיל צעיר, בשנת תקי"ז (1756)

שו"ת "מעיל צדקה". מהדורת פראג תקי"ז (1756). עותק ספריית הרמב"ם

והשניה בעיירה  סדילקוב בשנת תקצ"ה (1835).

שו"ת "מעיל צדקה", מהדורת סדילקוב תקצ"ה 1835. עותק ספריית הרמב"ם

הסבר השרטוטים: בדיני כתמים (להבדיל מדיני נגעים) לא משנה צורת הכתם אלא השטח הכולל שלו. כלומר אין זה משנה אם הכתם עגול, רבוע, מעויין או משולש. הגריס הוא גרעין/גרגיר קטניות. בטבלה בחלק התחתון מצויירים שני עגולים. מפני שהרב יונה לאנדסופר הסתפק באיזה גודל גריס (בינוני /גדול) עסקה המשנה הוא הציע שתי אפשרויות. אנחנו נוקטים להלכה כשיעור המצוייר בעיגול הימני (מסומן בתוכו באות ה).

כאמור, הפוסקים עמדו על כך שבשתי מהדורות השרטוטים אינם תואמים !

יש הפרש של כשני מ"מ בין שתי העיגולים הנ"ל לטובת מהדורת סדילקוב. זה אינו הרבה אבל יכול להיות משמעותי לדינא.

כתב על כך המומחה לענייני שיעורים, הרב אברהם חיים נאה, בספרו "שיעורי תורה" (ירושלים, תש"ג 1943):

הרב נאה סבר, שצדק המדפיס הראשון בפראג, וכי שיעור הגריס הוא "רוחב ערך 21 מלימ"ט".

כהצעה שימושית הציע להשתמש במטבע שהיתה נפוצה בעת הדפסת ספרו:  "כרוחב המיל הא"י"

 

1 מיל ארץ ישראלי. קוטר 21 מ"מ. מקור: ויקיפדיה

הרב מרדכי אליהו, במהדורה ראשונה של ספרו "דרכי טהרה" (ירושלים תשד"ם 1984) סבר שגודל הגריס רק 19 מ"מ.

וכמטבע העוברת לסוחר, שאיתה אפשר למדוד, הציע את האסימון.

"דרכי טהרה" (מהדורה ישנה) עמ' כא

בילדותינו שימש אותנו האסימון לשיחות באמצעות הטלפונים הציבוריים בעת שלמדנו בפנימיות. מי מהנוער של היום מכיר זאת?

אמש בעת ניקוי  המזווה בביתי לפסח מצאתי שני אסימונים. פריט אספני לכל הדעות.

 

אכן במהדורה החדשה של ספר "דרכי טהרה" (ירושלים, תשע"א 2011) הרב מרדכי אליהו אינו מזכיר את האסימון,

וכבוד הרב חוזר להשתמש בשיטה הישנה של השרטוטים !

"דרכי טהרה" (מהדורה חדשה), עמוד בסוף הספר.

שיטתו של הרב נסים קרליץ, בספרו "חוט שני" על הלכות נדה (בני ברק תשע"ח 2018), ששיעור גריס 18 מ"מ. ועל זה כותב:

"ודע דמה שמצוייר גודל הגריס בשו"ת מעיל צדקה בספר המצוי בינינו, אין הוא השיעור האמיתי, מפני שצילמו את הספר והקטינו אותו, ובמקור הספר מעיל צדקה היה השיעור גדול יותר [וכהיום  הדפיסו את הספר בציור המקורי]" (עמ' קנב-קנג)

נראה שהרב נסים קרליץ אינו מתייחס למהדורת סדילקוב תקצ"ה (1835) שהצגנו לעיל, כי אז לא השתמשו בטכנולוגיה של צילום, אלא למהדורה מאוחרת. הבעייתיות של הסתמכות על צילומים ברורה, ולמרות זאת גם הרב קרליץ מוסיף שרטוט זה:

לסיכום:

חישוב שטח הגריס, ככל חישוב שטח, נמדד במידת המילימטר*.

אך "טוב מראה עיניים" מנתון יבש של כך וכך מילימטר, ולכן נוספו שרטוטים כנלווים (ולא כמחליפים!) בספרי הלכה רבים.

שבת שלום

אבישי

 


*

גם הרא"ח נאה וגם הרב נסים קרליץ מסתמכים על הציור של ה"מעיל צדקה", ובכל זאת הרא"ח נאה גורס שקוטר הכתם הוא 21 מ"מ ואילו הרב קרליץ כותב ששיעורו הוא 18 מ"מ. הייתכן?

הצעתי היא, שההבדל נובע מהשאלה אם מחשבים בציורו של ה"מעיל צדקה" את עובי הקו שבציור. בדפוס הראשון ציורו השרטוטים במכחול גס. הרא"ח נאה שיער את ההיקף החיצוני והרב קרליץ את הפנימי. במדידות שערכתי עובי הקוים בשני צדדי העיגול הוא כשנים-שלשה מ"מ. מה דעתכם?


תוספת:

בס"ד כ"ח באדר שני תשע"ט

לידידי היקר אבישי

בהתייחס לטורך השבועי, רצ"ב כמה פירורים להשלמת הטור השבועי על הגריס.

"והוא כמטבע שישה צל כסף … ויוצאה כעת בעשרה צל אעסט' וועהרונג…" (מתוך ספר "לחם ושמלה")

במשפט הזה מוזכרים שתי מטבעות שונות, צל' ו- ווערונג

ובכן צל הכוונה לקיצור של "צלם" כיוון שהיה מוטבע צלב על המטבע הנקרא קרוייצר הוא כונה על ידי היהודים צלם או בקיצור צל'.

התמונה לקוחה מויקיפדיה בערך Kreuzer  (בגרמנית) מטבע משנת 1776

ניתן לראות בצד שמאל את הצלב המוטבע על הקרוייצר

https://en.wikipedia.org/wiki/Kreuzer

את המידע למדתי מאבי מורי הרב ישראל נ"ע שהיום היורציי"ט שלו.

—————————————————

    1. אעסט' וועהרונג – הכוונה לווערונג אוסטרי Oesterreichische Waehrung
      בשנות ה- 60 וה-70 של המאה ה-19 אכן היה מושג בארצות ההבסבורגיות (הונגריה, אוסטריה, וגליציה וכו') Österreichische Währung= הילך אוסטרי.  הילך הכוונה למטבע חוקי העובר לסוחר.

 

  • הערה ערב הפסח – מצינו בשטרות למכירת חמץ את הראשי תיבות אעס"וו וראשי תיבות אלו פשרם וורונג אוסטרי חוקי – Authorisierte Oesterreichische Waehrung

 

את סעיפים 3 ו- 4 למדתי מידידי ומורי ר' יעקב לוינגר יבדל לחיים טובים וארוכים.

 

בברכה,

ערן רביב – רבבה


ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

rambaml1@gmail.com

איך אפשר לדעת שכדור הארץ עגול?

רשימה לחודש אדר

"…  ולזה משמיענו הכתוב בתחילת המגילה באומרו מהודו ועד כוש ענין זה שהעולם עגול ככדור שזה מורה על ענין נפלא זה שהקב"ה ממלא כל עולמין וסובב כל עולמין ולית אתר פנוי  מיניה…"

 

רגילים אנחנו לצרף למשלוחי המנות בפורים רעיון שמצאנו באחד הספרים.

השנה צרפנו קטע שנדפס בבטאון "אוצר נחמד", שיוצא לאור על ידי כולל של חסידות סטמר בניו יורק. בראש הגיליון מופיע מדברות קדשו של אדמו"ר חסידות סטמר,  הרב משה טייטלבוים – "ברך משה", על "גודל ההשגחה הנרמז בנס דפורים".

בסוף הקטע מופיע המשפט: שהעולם עגול ככדור שזה מורה על ענין נפלא.

עניין זה שצורת הארץ היא ככדור היה ידוע לקדמונים.

באתר סוכנות החלל הישראלית כתוב:

אולי שמעתם שאבותינו סברו שכדור הארץ שטוח. בסך הכל, די הגיוני: לא היו להם חלליות שיוציאו אותם החוצה לחלל, משם ניתן לראות בבירור שכדור הארץ אינו שטוח, כפי שנראה לעין שלנו על פני האדמה.  אבל, הפתעה-הפתעה, ההשמצה הזאת לא נכונה: מלומדי העת העתיקה ידעו שכדור הארץ עגול. למעשה, היוונים הקדמונים הבינו כבר לפני 2,500 שנה שהאדמה עליה הם חיים היא חלק מכדור ענק – והיו להם מספר רמזים לכך.

תחריט מספר לימוד מימי הביניים, משנת 1550, שמסביר מדוע אנו רואים את תורן הספינה אחרי שגוף הספינה נעלם באופק – כי העולם כדורי. מתוך אתר סוכנות החלל הישראלית.

אכן הראיה הטובה ביותר על הכדוריות היא מתצלומי הלוויינים, המשקיפים על כדור הארץ ממרחק.

שאלת כדוריותו של העולם אינה שאלה פיסית אלא גם שאלה רוחנית.

כפי שצטטנו לעיל בשם האדמו"ר "ישמח משה" תלויה בזה הבנה של דרך הופעת ה' בעולם. והדברים מובאים בארוכה גם בפירוש "אור החיים"  על הפסוק "ויכולו השמים והארץ" (בראשית פרק ב פסוק א). כך לשונו של "אור החיים":  "ומקובלני מפי זקני תורה שטעם עשה ה' העולם כדורי…" (להמשך הדברים ראו נא כאן).

מסורת היא שהגר"א חולק על עמדה זו ומציג את העולם כשטוח. הגר"א סומך דבריו על הפסוק "לאחוז בכנפות הארץ", והלכה היא בהלכות ציצית שכנף הבגד איננה חייבת בציצית אם היא עגולה ("עליות אליהו").  דעה זו כתובה בפירוש בנו ר' אברהם על תקוני הזהר (ראו נא כאן).

הרב יוסף ענגיל בהערתו ב"גליוני הש"ס", על דברי הגמרא במסכת שבת דף עה עמוד א: "מניין שמצוה על האדם לחשב תקופות ומזלות?", מביא את הדעות השונות ותמה בסוף דבריו על האפשרות לטעון שהארץ שטוחה: "וגם אין זו סברא לבד של חכמי האומות רק הוא מבואר במופת".

 

הערה בספר "גליוני הש"ס" על דברי הגמרא במסכת שבת דף עה עמוד א: מניין שמצוה על האדם לחשב תקופות ומזלות?…

המעיין בדבריו ימצא כי טשטוש התחומים בין המבט המדעי לבין המבט הרוחני הביא לדעה, שאין ללמוד את הלכות קידוש החודש לרמב"ם, היות וחישוביו בנויים על חכמת האומות, על יסוד שהעולם הוא ככדור !

שבת שלום

וחודש אדר שמח

אבישי


ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

מלח במקום סוכר

"וְכָל קָרְבַּן מִנְחָתְךָ בַּמֶּלַח תִּמְלָח וְלֹא תַשְׁבִּית מֶלַח בְּרִית אֱ-לֹהֶיךָ מֵעַל מִנְחָתֶךָ עַל כָּל קָרְבָּנְךָ תַּקְרִיב מֶלַח"

(ויקרא ב' יג)

רשימה לפרשת ויקרא

ישנו סיפור מתוק על רב שהגישו לו תה ובו ערבבו מלח במקום סוכר בטעות, וכדי שלא לבייש את מי שהכין (או הכינה) את כוס התה שתה הוא את כולו בלי למצמץ.

בחיפוש במאגר אוצר החכמה מצאתי סיפור שכזה על חכמים שונים: מהרי"ל דיסקין, האדמו"ר "אמרי חיים" מוי'זניץ, ר' אפרים הכהן מחכמי פורת יוסף ועוד.

שמורה אצלי גירסה נוספת, ואינני זוכר כעת מהיכן גזרתי סיפור זה. המסופר הוא עלהרב (ד"ר) אהרן ליכטנשטיין זצ"ל, ראש ישיבת הר עציון וחתנו של הגרי"ד סולובייצ'יק.

מקור: ויקישיבה

'בן דוד' של סיפור מעין זה יעסוק בחכם שלא שם לב לאוכל שבא לפיו מחמת עיונו ברוחניות.

בספר חדש שרכשתי אותו השבוע ראיתי מעשה  שכזה.

הספר הוא מיוחד ומרתק,  גם – ואולי בעיקר-  מפני שעוסק בדמותו של הרב (ד"ר) יחיאל יעקב וינברג, ה"שרידי אש". איש אשכולות של תורה וחכמה.

מעטפת ספר זכרונות ה"שרידי אש". עורך: הרב אברהם אבא וינגוט. ירושלים תשע"ט 2019

המספר מאזן את הסיפור.

מצד אחד, הרב וינברג לא שם לב, שמה שהכניס לפיו היה משולש גבינה עם עטיפת האלומיניום שלו.

ומצד שני, ידע גם ידע בטיבו של מאכל וטעמו. ללמד שלא ב'אינטלקט תלוש עסקינן'…

 

שבת שלום

אבישי


ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

בע"ה

"וַיַּעֲשׂוּ אֶת-אַבְנֵי הַשֹּׁהַם, מֻסַבֹּת מִשְׁבְּצֹת זָהָב, מְפֻתָּחֹת פִּתּוּחֵי חוֹתָם, עַל-שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"

 "וַיַּעֲשׂוּ, שְׁתֵּי מִשְׁבְּצֹת זָהָב, וּשְׁתֵּי, טַבְּעֹת זָהָב; וַיִּתְּנוּ, אֶת-שְׁתֵּי הַטַּבָּעֹת, עַל-שְׁנֵי, קְצוֹת הַחֹשֶׁן"

(רשימה לפרשת פקודי)

—————————————————————————————————————————————————————————–

כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה מִמִּשְׁבְּצוֹת זָהָב לְבוּשָׁהּ

(תהלים מה, יד)

ת"ר: שבעה בנים היו לה לקמחית וכולן שמשו בכהונה גדולה.

אמרו לה חכמים: מה עשית שזכית לכך?

אמרה להם: מימי לא ראו קורות ביתי קלעי שערי.

אמרו לה: הרבה עשו כן ולא הועילו (יומא דף מז .)

רש"י: ראיתי בהש"ס ירושלמי, "כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה",

 אשה צנועה ראויה לצאת ממנה כהן גדול, הלבוש משבצות זהב.  

השבוע קבלתי בדואר חוברת צנועה, תדפיס  מתוך ספר שיצא לאור בניו יורק בשנת 1941.

לחוברת צורף מכתב קצר, ובו התנצלות מאספן ירושלמי נכבד, שמצא חוברת זו ובה חותמת ספריית הרמב"ם במשרדו, והוא ממהר להשיבה לבעליה.

עוד כתב שבחוברת יש הרבה הגהות בכתב יד, כנראה של המחבר.

החוברת היא תדפיס מאמר על ציטוטי הירושלמי ברש"י ( THE YERUSHALMI QUQTATIONS IN RASHI) שכתב ד"ר מיכאל היגר, בעל  סדרת ספרי "אוצר הברייתות".

באחד העמודים מצאתי ציטוט של דברי רש"י שהבאתי לעיל.

מקור זה, המופיע בסעיף 14, מצוטט בירושלמי שלש פעמים. מיכאל היגר ציטט שתי פעמים בדפוס והוסיף בכתב יד מקור נוסף.

 

נתמקד בשאלה :

האם רש"י ראה את הירושלמי ?

שאלה זו דשו בה רבים. תלמידי חכמים וחוקרים. לכאורה התשובה הפשוטה היא : כן.

במקומות רבים בפירוש רש"י לתנ"ך ולתלמוד רש"י מסתמך על התלמוד הירושלמי, כפי הנראה מפירושו למסכת יומא לעיל: "ראיתי בהש"ס ירושלמי".

בספר שאלות ותשובות "משנה הלכות" לר' מנשה קליין זצ"ל יש תשובה בנידון, ובה יוצא בחריפות נגד מי שטוען שרש"י לא ראה את הירושלמי.

תחילת התשובה בספר "משנה הלכות".

כסייעתא לדבריו מביא עשרות מקומות שרש"י מסתמך על הירושלמי. לקריאת התשובה במילואה ראו נא כאן.

ועדיין רבו המסתפקים אם היה לפני רש"י תדיר את הירושלמי.

כך כתב החזון איש באגרותיו:

אגרות חזון איש. חלק שלישי, סוף אגרת קעח

וכך פותח ה"שדי חמד" את הבירור בעניין זה:

"שדי חמד", כללי הפוסקים מערכה ח אות י.

בתוך דבריו  ה"שדי חמד" מביא גם דעות אחרות. מעניין שהדיון שם מסתמך על דעות חוקרים [!] ומזכיר את שלמה בובר, שמשון בלוך ואחרים..

למערכה זו ב"שדי חמד"  ראו נא כאן.

ספק זה מתבסס על כמה מקומות שרש"י מביא את הירושלמי בשם חכם אחר.

הרב א. י. ברומברג הקדיש סדרת מאמרים בקובץ "סיני" לשאלה זו. לטענתו היתה לרש"י סיבות (במקומות ספורים) מדוע לא הזכיר את הירושלמי במקורו ונשען על ציטוט בשם חכם אחר. אחד ההסברים תולה זאת בשינוי גירסאות בירושלמי והעדפתו של רש"י את הגירסא המצויה במקור המשני.

בתוך דבריו מראה הוא שיש ברש"י מאות מקומות בהם הביא את הירושלמי בלי להזכיר מקורו, מה שמלמד על בקיאותו של רש"י בירושלמי.

דוגמא אחת היא הפסוק שלנו על בגדי כהן גדול: "כל כבודה של בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה" (תהלים פרק מה, יד).

רש"י על תהלים פירש את הפסוק בלי להזכיר את הירושלמי, כפי שהזכיר זאת בפירושו לתלמוד במסכת יומא שהבאנו בראש דברינו.

כך הוא פירושו של הפסוק על אתר:

מתוך מאמרו של הרב א.י. ברומברג "רש"י והירושלמי". סיני כרך טז. לקריאת תחילת המאמר ראה נא כאן.

 

שבת שלום

אבישי

———————

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

rambaml1@gmail.com

עץ ואבן במשכן ובמקדש

בע"ה

וּבַֽחֲר֥שֶׁת אֶ֛בֶן לְמַלֹּ֖את וּבַֽחֲר֣שֶׁת עֵ֑ץ לַֽעֲשׂ֖וֹת בְּכָל־מְלֶ֥אכֶת מַֽחֲשָֽׁבֶת

שמות פרק לה,  פסוק לג

רשימה לפרשת ויקהל

רבי יום טוב צהלון היה מחכמי צפת בעת תפארתה (נפטר בשנת שע"ט (1619). חלק מתשובותיו נאספו והודפסו בונציה בשנת תנ"ד  (1694).

ספר חשוב זה עוטר באיורים של המשכן ובתי המקדש (שני הראשונים והשלישי ע"פ ספר יחזקאל). בשער הספר [!] מופיע ציור המשכן באופן בולט.

שער ספר שו"ת רבי יום טוב צהלון. ונציה תנ"ד 1694. המקור: מאגר "אוצר החכמה"

בסוף ההקדמה בפתיח של הספר מובא ציור ובו חתך רוחב של הר הבית ועליו מוקמו העזרות וההיכל.

על אף שהאיור נראה פשטני רואים שהמאיירים הכירו את המקורות ההלכתיים שעוסקים בהר ובמקדש. כך לדוגמא בתחתית הציור רואים את החללים (כיפה על גבי כיפה) שעליו בנוי ההר. מבנה מיוחד זה משמש גם כיום כפתרון למניעת טומאה מעל מקום בו מצוי חשש לטומאת מת.

"ציון הר קדשי". המקור: עותק ספריית הרמב"ם

נציין שאין קשר בין תוכן הספר לאיורי המשכן והמקדש. עצם הופעתם במקום בולט בספר מבטא את מרכזיותם וחשיבותם של המשכן והמקדש.

עןבדה זו עולה גם מהמקום הנרחב שהתורה והנבואה מקדישים למבנה המשכן והמקדש בחומש שמות ובספר מלכים.

מה אפשר ללמוד מהפירוט הרחב של החומרים שמהם בנויים המבנים? מדוע מוקדש מקום כה רחב לתיאור הפיזי של מבנה המשכן והמקדש?

מבקש להביא בפניכם רעיון עמוק שכתב האדמו"ר ר' שמואל מסוכטשוב בספרו "שם משמואל".

אנו רואים שינוי בשימוש בחומרי גלם מתקופת המשכן אל המקדש.

ככל שאנחנו מתקדמים יש שימוש מועדף בחומרים מן הדומם על פני אלו שבאים מן החי.

במשכן שבמדבר –  יריעות מן החי ומהצומח, קרשים מן הצומח, ורק אדנים מן הדומם,

במשכן שילה – בית של אבנים למטה ויריעות רק למעלה.

בבית המקדש – לא היו יריעות מן החי וכולו שילוב של אבן ועץ.

המשמעות היא דו קוטבית.

מחד גיסא: מצד התכלית, שתהיה השראת שכינה למטה, ישנה התקדמות ולכן יש העדפה לחומרים מן הדומם.

מאידך גיסא: ישנה פחות התגלות של קדושה במדרגת החי.

מכאן הסבר להלכה המצמצמת את מקום אכילת הקורבנות:

במשכן שבמדבר – בכל מחנה ישראל, במשכן שילה – כל הרואה, ובבית המקדש רק בתוך החומות.

"שם משמואל" פרשת ראה.

דברי ה"שם משמואל" מתכתבים אצלי עם ההבנה המקובלת שאצל היחידים יש ירידת הדורות (לדוגמא הופעות נבואיות חדלו מן העולם) אבל דווקא בהמון העם ישנה עליה רוחנית ותפיסות מופשטות מובנות היום לכל.

שנזכה להשבת השכינה בתוכנו במהרה, מתחתיות ארץ ועד לרום שמים.

שבת שלום

אבישי


ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

%d בלוגרים אהבו את זה: