Feeds:
רשומות
תגובות

רשימה לפרשת "ראה"

ישיבת היישוב החדש (נודעת גם בשם ישיבת הרב עמיאל) היא ישיבה תיכונית חרדית השוכנת בתל אביב; חלוצת הישיבות התיכוניות ביישוב החדש. נוסדה בשנת תרצ"ז (1937).

הישיבה ידועה בעיקר במשמעת הקפדנית שנוהגת בה ובסגירות המאפיינת אותה.

השילוב של ישיבה עם לימודי חול מעורר התנגדות בעולם החרדי. החשש מהקמת "גימנסיה דתית" הוציאה בעבר מחאות נמרצות ואף חרמות מאת גדולי הרבנים. אך עם כל זאת הצליחה ישיבת היישוב החדש לחמוק מתחת "עיני הראדאר" ואינה מוחרמת בציבוריות החרדית.

פרופ' מרדכי ברויאר סקר במאמרו את "שורשיה ההיסטוריים של הישיבה התיכונית", והתייחס גם לפרשת ייסוד ישיבת היישוב החדש. המאמר נדפס  בתוך  "במשוך היובל: חמישים שנה למדרשיית נעם", עמ' 127-141. (ראה נא כאן)

ברשימה הבאה נכיר מעט את דמותו של הרב יצחק הלפרין ממייסדי הישיבה, "בזכות" מחיקות שמצאנו באחד הספרים בספריית הרמב"ם.

גם "מחיקות" אלו נוגעות בשאלה איך להגדיר את המוסד: "ישיבה עם למודי חול" או "גימנסיה דתית"?

 

ספר "טוב לזכרון" לר' מרדכי קלזר, יצא לאור במהדורת צילום בשנת תשכ"ח  (1968), בצירוף הקדמה חדשה בהדפסת סטנסיל.

 

בהקדמה מובאים תולדות משפחת המחבר. באחד העמודים ישנן מחיקות, אך ניתן לקרוא מה שתחתיהן. המחיקות קשורות לתיאורו של אחד מצאצאי המחבר, ר' יצחק הלפרין.

וכך כתוב שם (המחיקות בתוך סוגריים מרובעות):

עם עלייתו ארצה [היה מן המיסדים של  הגמנסיה הדתית הראשונה בתל אביב אבל היתוש ש]נכנס לו בראש להתמסר לחדרים וישיבות [בתנאים של רוסיה] לא הרפה ממנו גם בארץ ומצא לו כר [לפעולה על יד רבה הראשון של תל אביב המנדטורית הגאון הרב ארונסון זצ"ל והרחיב את בית הספר והישיבה מיסודו ויזם] את הישיבה התיכונית הראשונה בארץ ישיבת ישוב החדש בתל-אביב פעל למענה וממשיך לפעול עד שזכה [לראות שני בתי ספר עם ישיבה אחת בתל אביב ושניה ביפו אחרי מלחמת הקוממיות וגם כתוספת לישיבה התיכונית גם כולל אברכים] זכה לראות נחת מתלמידיו ותלמידי תלמידיו [ ובתוכם בנו איש המדע והתורה אחד מארבעה מפקחי החנוך בירושלים השלמה ר' אברהם רון (הלפרין)].

מחיקות זהות קיימות גם בשלושת עותקי הספריה הלאומית.

כנראה שהמביא  לבית הדפוס חשש והחליט למתן את דבריו.

הקטע ובו המחיקות עוסק בפועלו של הרב הלפרין בשדה החינוך התורני בתל אביב. במה ובמי המדובר ?

בקשתי את עזרתו של מכובדי, חותן אחי, ר' שאול יהודה הי"ו, מלומד ואיש ספר, שחבש את ספסלי "ישיבת היישוב החדש" במשך חמש שנים, בתחילת שנות החמישים.

וכך כתב לי:

אבישי היקר,

ר׳ יצחק הלפרין מיקירי תל אביב יסד את ישיבת תל אביב בימי הרב אהרונסון
ואת ישיבת הישוב החדש בימי הרב עמיאל ואני נמנה על בוגריה.

אני מניח שהמחיקות נוצרו על פי בקשת הרב הלפרין,  בחלקן בגלל אי הדיוקים (הוא לא היה אחד מן המייסדים של "הגמנסיה" הדתית בתל אביב. אולי של הישיבה התיכונית הראשונה, אבל הוא העדיף את הביטוי "ישיבה עם לימוד חול"), בחלקן בגלל ביטויים שלא אהב ("יתוש"), ובחלקם מטעמי אי-רלוונטיות וצניעות (כמו הזכרת בנו ר' אברהם רון-הלפרין).

אוסיף גם כי ר' יצחק הלפרין מייסד הישיבה היה המנהל האדמיניסטרטיבי שלה. ה"משגיח"  היה הרב יהודא (ר' יודל) קולדצקי שהטיל מוראו ומרתו על התלמידים, והגאון מו"ר הרב אפרים בורודיאנסקי היה הגדול האמיתי.

בראש השנה היה ר' יצחק הלפרין התוקע בשופר. גם גיסי ואחותי נ"ע היו מתפללים בישיבה, ורי יודל היה מסדר את מקומי לידם וזו היית זכות וגם חוויה. הרב יצחק הלפרין היה "בעל תקיעה" בצעירותו אצל רבנו חיים מבריסק (נדמה לי בתקופת וואלוז'ין שלו), והתקיעות של ר' יצחק היו לכל הדקדוקים של בריסק. הוא היה אישיות מיוחדת, למדן ואיש מעשה וצדיק גדול (אפילו שהיה מגולח). ליטאי.

בברכה

שאול.

 

שבת שלום

אבישי


ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

כתבו אלינו:

rambaml1@gmail.com

עקבות בספרים (footprints)

בע"ה

"וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם,

וְשָׁמַר יְ-הוָה אֱ-לֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ"

רשימה לפרשת  עקב

יפה היא השפה העברית ועמוקות מילותיה.  ביטויים שמקורם בגוף האדם מקבלים משמעות מופשטת.

כך המילה בראש פרשת השבוע שלנו "עקב". אנחנו משתמשים במושג עקב, כמבטא את החלק האחרון הבולט של כף הרגל, וגם כתבנית או סימן שנותרים בקרקע לאחר שהולכים או עוברים עליה.

ובאופן מושאל, תקופתנו היא תקופת "עקבתא דמשיחא", לדעת הוגי דעות חרדים רבים. כלומר תקופה בה נגלים לנו עקבות המשיח. מקור הביטוי הוא בפסוק החותם את הספר השלישי של תהלים: אֲשֶׁר חֵרְפוּ אוֹיְבֶיךָ יְ-הוָה אֲשֶׁר חֵרְפוּ עִקְּבוֹת מְשִׁיחֶךָ. המשיח עוד לא כאן, אך עקבותיו כבר רשומים במהלך ההיסטוריה.

גם בעולם הספרים והספריות ישנו שימוש לעקבות.

לאחרונה התוודעתי לפרוייקט שאפתני חובק עולם, המנסה לעקוב אחרי נדידת ספרים יהודיים ממקום למקום.  הנה הלוגו של האתר:

ברשימתי השבוע אביא עקבות שנשארו בטעות בספר.

כולנו רגילים בעידן העריכה הממוחשבת לגלות במהלך קריאה של טקסט  הוראות עריכה שנשארו בטעות בגוף הטקסט.

לפניכם דוגמא שכזאת, מזמן הדפוס המכני, ומשום כך היא נדירה.

פירוש "שפתי כהן" לתורה חובר על ידי מרדכי הכהן מצפת. נדפס לראשונה בחיי המחבר בשנת שס"ה (1605) בוונציה.

בדפוס של יצחק גאלדמאן (ורשה תרמ"ד 1883) הוסיפו בסוף חומש שמות שני עמודים שכותרתם: ענין מס’ … צדה לדרך על התורה, מהגאון  בעל באר שבע ז"ל, בפ’ כי תשא.

 

והנה בתחתית העמוד השני (בצד ימין) כתובה הערה קצרה באותיות קטנות. בהגדלה מוצאים אנו את הנוסח הבא:

(האייבינדער יסיר את הדף הזה וידביקנו לסוף כרך שמות)

אייבינדער ביידיש הוא הכורך. בלשון של פעם: מי שמלאכתו מלאכת קישור ספרים.

שאלות ותשובות דברי יוסף, ר' יוסף שורץ. ירושלים תר"ג (1843)

כלומר, לפנינו הערה מודפסת [!] ובה תזכורת לכורך, שדף זה נדפס באיחור מקום, ויש להסירו משם ולהדביקו כאן.

ייתכן והכורך היה אמור לחתוך את שולי הדפים, כדרך הכורכים מאז עד ימינו, (הרבה אנחנו מצטערים על הערות בכתב יד בשולי הגיליון בספרים רבים, שאבדו בשל כך),  ואז ההערה אמורה  לא להופיע לעין הקורא.

הערה זו השאירה עקבות על הספר המודפס.

 


גבי חווה, נחל חווה, הר הנגב. (צילום עצמי)

סוגיה נוספת, הקשורה לכף הרגל, נדונה בפרשנות לפסוק נוסף בפרשת השבוע.

שִׂמְלָתְךָ לֹא בָלְתָה מֵעָלֶיךָ וְרַגְלְךָ לֹא בָצֵקָה זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה. 

(דברים פרק ח, פסוק ד)

פסוק זה מופיע בצורה דומה בהמשך החומש:

וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר לֹא בָלוּ שַׂלְמֹתֵיכֶם מֵעֲלֵיכֶם וְנַעַלְךָ לֹא בָלְתָה מֵעַל רַגְלֶךָ.

(דברים פרק כט, פסוק ד)

פירוש רש"י בפרשתינו עורר תמיהה אצל פרשניו. רש"י באר:

"לא בצקה" – לא נפחה כבצק כדרך הולכי יחף שרגליהם נפוחות (דברים פרק ח, פסוק ד, רש"י).

הקושי ברש"י הוא על רקע הפסוק השני, המציין שבני ישראל הלכו במדבר עם נעלים !

ואם כך הוא, מה שבח "ורגלך לא בצקה", כדרך הולכי יחף ?

העיר על כך הרא"ם (רבי אליהו מזרחי), הרחיב ובאר המהר"ל ב"גור אריה", ובא "שפתי חכמים" וחידש לחלק בין יוצאי מצרים בעלי הנעליים לילידי המדבר שהלכו יחפים.

 

מתוך פירוש המזרחי לר' אליהו מזרחי

 

תחילת פירושו של המהר"ל ב"גור אריה". להמשך ראו נא כאן.

 

חידושו של ה"שפתי חכמים"

ברשותכם, אשתמש בבמה זו לספר סיפור אישי, שיש בו לעניות דעתי גם רלוונטיות לפסוק הנ"ל.

בתחילת חודש ניסן האחרון יצאתי לטיול יומיים בנגב עם בני מאיר נר"ו. טיול רגלי שהתחיל במצפה רמון והמטרה היתה להגיע לנחל חווה, הצופן בחובו גבי מים מלאים משיטפונות החורף ומעיין נובע בלב המדבר. הלכנו יומיים רצופים, כשאנחנו נושאים עמנו את כל הציוד הנדרש לשהות בשטח. אני שלא רגיל במסעות הלכתי בערך כארבעים ק"מ במסע הארוך. לקראת סוף היום השני התנפחה שלפוחית בכף רגלי ולא יכולתי לדרוך עליה. (כן, גם עם נעליים יש בצקות…). עוד מעט חשיכה, לפנינו כברת דרך ללכת, ואנחנו תקועים בגלל כף הרגל שלי !

לעזרתנו הגיע בדואי מקומי, שלקח אותנו ברכב השטח שנהג בו עד לכביש הראשי. הוא לא הסכים לקבל תמורה חומרית על העזרה שהגיש. בקשתו היתה שנעשה גם אנחנו מצוה עם אנשים אחרים. "שכר מצוה – מצוה". 

מצורף בזה כרטיס הביקור,שנתן לנו אבו בלייה סאלם, אותו צדיק בדואי.

המעיין בנחל חווה. באמצע המדבר. מקור מים חיים.

שבת שלום

אבישי

______________

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

rambaml1@gmail.com

 

 

 

 

בע"ה

"בעניין ההרחקה מלימוד חכמת התכונה"

וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה. (דברים פרק ד פסוק ו):

"אמר רבי שמואל בר נחמני, אמר רבי יוחנן: מנין שמצוה על האדם לחשב תקופות ומזלות? שנאמר ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים – איזו חכמה ובינה שהיא לעיני העמים? הוי אומר: זה חישוב תקופות ומזלות" (מסכת שבת דף עה).

חכמינו החשיבו את לימוד האסטרונומיה וממנה חישוב לוח השנה העברי.

פרופ' אברהם פרנקל מנה במחברתו "המחקר המתימטי והאסטרונומי אצל היהודים" (תל אביב, תש"ז 1947) את חלקם  הגדול יחסית במדעים אלו בדורות האחרונים.

מנגד הביא הוא את דברי יש"ר מקנדיאה,שתלמידי החכמים בדורות האחרונים התרחקו מלימוד האסטרונומיה, בגלל הקשיים הנובעים  מההכנות האריתמטיות והגיאומטריות המתחייבות.

דוגמא קטנה לכך ראיתי בספר שאלות ותשובות חוות יאיר, לרבי חיים יאיר בכרך. מהדורה הראשונה של הספר נדפסה בפרנקפורט דמיין בשנת תנ"ט (1699).

תשובה רי"ט בספרו, היא תשובה ארוכה שכולה עוסקת בענייני אסטרונומיה.

החיד"א בספרו "שם הגדולים" מפליג בתיאור כשרונותיו של רבי חיים יאיר. בין השאר מציין הוא כי "ויהי תוכ"ן הרבה כמ"ש סימן רי"ט".

"תוכ"ן הרבה" כוונתו בקי בחכמת התוכנה ועוסק בה.

ציטוט מ"שם הגדולים" להחיד"א

ואמנם בתשובה רי"ט (219) בספר חוות יאיר ישנה תשובה ארוכה (8 עמודים בדפוס ירושלים, תשנ"ז 1997), שכולה עוסקת בדברי חכמינו בסוגיות האסטרונומיה.

לתשובה המלאה ראו נא כאן.

והנה הפלא ופלא, במפתחות לספר, מהמהדורה הראשונה ואילך, מפורש תוכנה של תשובה רי"ט:

איך ייתכן שכך היא תמצית התשובה?  זו תוכנה של התשובה?

נכון.  ישנם משפטים בסוף התשובה בו המחבר מבקש שלא להטרידו בשאלות נוספות, ומעיר לכותב שיעמול בתורה בלבד, אך אין די בכך להשיב על התמיהה.

משפטי הסיום תשובה רי"ט

 

ההצעה שלי, שלימוד זה של אסטרונומיה אינו עניין לרבים, לכן הצניעו במפתח את עניינה האמיתי של התשובה.

מצינו גם חכמי התורה בדורנו, שהצניעו את ידיעותיהם במדעים ובחכמת העמים. כנראה, שלא ילכו התלמידים לשתות ממימיהם.

נציין כדוגמא את הרב שלמה וולבה ואת הרב משה שפירא (ועוד חזון למועד להרחבה בכך).

 

עד כמה לימוד האסטרונומיה הוא קשה, תובעני ומסובך ניתן לראות בסיפור הבא על אחד מגדולי ישראל שטעה בחישוב הלוח.

הרב דוד קלינרמן משערשוב היה מרואי פניו של הגר"א. מחבר ספר "חומות ירושלים" על שלחן ערוך.

הסיפור שלפניכם לקוח מספר "הגאון" שכתב דב אליאך (ירושלים תשס"ב 2002), ומקורו בספר "עליות אליהו" (אות ל"ב) ששמע את הסיפור עדות מפי אחד הנוכחים.

בשולי הסיפור נציין שתי הוספות חשובות.

1.

הרב צדוק הכהן מלובלין ב"ספר הזכרונות" מתעמת עם קונטרס "מגילת טענות" של רבי דוד קלינרמן וחולק עליו.

קונטרס זה, כנראה, היה לפניו בכתב יד, כי איננו ידוע לנו.

רשומת מפעל הביביליוגרפיה

2.

אברהם אריה  עקביא, מראשי המדברים בימינו על הלוח העברי, סבור שטעות עלתה בידי שני החכמים.

המאמר פורסם בחוברת "סיני" כרך ס"א (תשכ"ז 1967). ראה על כך כאן .

[ותודה לרעי ר' יוסף לייכטר, מהספריה הלאומית על ההפניה למאמר]

 

שבת שלום

אבישי


 

נ. ב. נא עיינו בלשונית "תגובות" ותשכילו.

 

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

rambaml1@gmail.com

 

התלמוד של מאיר אגסי

"אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל"

דברים פרק א פסוק 1

עד לפני ימים מספר לא הכרתי ולא שמעתי את השם מאיר אגסי. הוא היה  סופר, צייר, מתרגם, עיתונאי ומבקר אמנות. בן קיבוץ רמת הכובש (דרום השרון). יליד שנת תש"ז (1947).

שער ספרו של מאיר אגסי. "הכד מטנסי". תל אביב, עם עובד, תשס"ח 2008. דיוקן עצמי

מעגלי החיים שבהם חי ויצר מאיר אגסי ז"ל נראים רחוקים כמטחווי קשת מעיסוק בתורה ולימודה.

למרבה הפליאה, השבוע קבלתי לספריה כרך ישן של התלמוד הבבלי, שהיה ברשותו ושהשקיע בו מאמץ לשיקומו.

 

 

כיצד הגיע ספר זה לידינו?

לפני ימים התקשר עמי ידידי אהוד בר-סיני והציע לתרום מקבץ של ספרים על אסטרונומיה יהודית, ספרים מספרייתו הפרטית שהגיעה שעתם להימסר לספריה ציבורית.

בנוסף שאל אותי אם אני מעוניין בכרך ישן ובודד של תלמוד בבלי שנדפס בשנת תקנ"ו (1796).

כשאהוד הביא אלי את הספרים, סחב עמו גם כרך גדול מאד ועב הכרס, שהכיל שלשה מסכתות מסוף סדרת התלמוד: בכורות, זבחים ומנחות.

מצב העותק גרוע. חורים של עש בשדרה המרכזית בכל דפי הספר.

בעמוד הפותח ישנו רישום בעלות של מאיר אגסי ורעייתו (הראשונה) רותי. בכתב ידו המיוחד כתב "מאיר ורותי" (ראה תמונה למעלה, מסומן בחץ). עליו נוספה החותמת: "רותי ומאיר אגסי"*.

כיצד הגיע ספר זה לידיו של מאיר אגסי?

על כך היה לאהוד בר-סיני  סיפור לספר.

 

שער מסכת "בכורות". שימו לב לנזקי העש בצד ימין של דף השער.

אהוד אף הוא קיבוצניק לשעבר, יליד קיבוץ בארי בנגב. בנערותו פגש את מאיר אגסי בפעילות בין-קיבוצית משותפת סביב נושאי אומנות, שעניינו את שניהם. כך  נוצרה חברות.

וכך כתב לי אהוד

"זכור לי שהלכנו ברחובות תל אביב, כשמאיר ראה את התלמוד בחנות לספרים יד שניה. הוא החליט לקנות אותו (25 לירות). הספר היה מפורק לגמרי. לכן הוא נתן אותו לאביו, שחיבר דף אחרי דף ממש בעבודת נמלים עד שהספר חזר לצורתו הראשונית, ובכך הציל אותו מגניזה ודאית…"

 

 

דף ממסכת מנחות (צח:-צט.) שימו לב לחורי העש ולסרט ההדבקה לכל אורכו של קו התפר בין שני העמודים.

לאורך כל דפי הספר – כשלוש מאות ועשרה דפים ! – ישנה הדבקה ידנית של סרט הדבקה שקוף בשדרה של הספר, מקום בו עשו תולעי העש שמות והותירו חללים בנייר.

לימים מסר מאיר אגסי את הספר לאהוד בר סיני.

מאיר עזב את הארץ ועבר לגור בבריסטול שבאנגליה. שם קיפד את חייו בתאונת דרכים בשנת 1998.

לזכרו הוקדש חדר – "מוזיאון מאיר אגסי" – במשכן לאומנות בעין חרוד.

 

רשימה זו, כותרתה היא הפסוק הפותח את "משנה תורה", חומש דברים, שנקרא בו השבת את "פרשת השבוע":

"אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל".

התורה שמוסר משה רבנו  שייכת לכל ישראל. לכל אחד מישראל יש אות בתורה !

שבת שלום

אבישי

 

הבהרה.

ברישום הבעלות בכרך התלמוד הנ"ל  כתוב גם "לה"ו בחזקת".

זהו מאפיין של רישום בעלות דתי.  לה"ו = ראשי תיבות של לה' הארץ ומלואה. הספר הוא רק בחזקתו של המשתמש אך הבעלות האמיתי אינה שלו, כי לה' הארץ ומלואה. לכן הוא ישאיל את הספר למי שמבקש וכד'.  תוספת זו אינה פרי עטו של מאיר אגסי אלא תוספת של אהוד בר-סיני, כשקיבל את הספר במתנה לחזקתו.

———————–

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

כתבו אלינו:

rambaml1@gmail.com

 

 

"אנשי הצבא היוצאים למלחמה"

(במדבר פרק  לא פסוק כא)

רשימה לפרשת מטות-מסעי

 

לפני שנים רכשתי במכירה פומבית כרזה גדולה שכותרתה:

הכרזה מכילה תפילה שנאמרה בבתי כנסיות להצלחת חיילי צבא רומניה, והיא דו-לשונית. עברית מול רומנית.

מבקש למקד את תשומת לבכם לשורות בתפילה ובהן שימוש מושאל בפסוקי תהלים, עם שינויים המתבקשים בעקבות הכנסת אמצעי לחימה חדשים לשדה המלחמה.

פרק כ' בתהלים פותח בפסוק "יענך ה' ביום צרה". פרק זה מתאים להיאמר בשעת צוקה ומלחמה.

בהמשך הפרק מובעת התפילה:

אלה ברכב ואלה בסוסים

ואנחנו בשם ה' נזכיר.

המה כרעו ונפלו ואנחנו קמנו ונתעודד.

———————————————

ובתפילה שלפנינו בשורות יז-יט ישנה מקבילה לפסוקים הנ"ל.

אלה בחיל-רב ואלה בכלי תותח

אלה ברכבי-ברזל ואלה במגדלי-אש הפורחים באויר

ואלה בסוסים.

ואנחנו בשם אלקים נזכיר.

המה יכרעו ויפולו ואנחנו  נקום ונתעודד.

אמנם גם סוסים עדיין משתתפים במערכה אבל מחבר התפילה כבר מכיר בחידושים הטכנולוגים האחרונים.

רכבי ברזל – הטנקים,  ומגדלי -אש הפורחים באויר אלו מטוסי הקרב.

הטנק המודרני הראשון יוצר על ידי בריטניה במהלך מלחמת העולם הראשונה. גם מטוסי הקרב הופיעו לראשונה באותה מלחמה.

 


נאמנותם של יהודי רומניה למדינתם איננה מוטלת בספק.

במהלך מלחמת העולם הראשונה יהודים נלחמו בצבא הרומני ושלמו מחיר יקר עבור נאמנותם למולדת. ראו נא כאן.

מצת הזיכרון בבית הקברות ב Suceava לחיילים היהודים הגבורים שנפלו במלחמת העולם הראשונה. המקור כאן.


 

להערכתי, זמנה של תפילה זו  שלהי מלחמת העולם הראשונה.

בסיס לקביעת התאריך בכל מסמך היסטורי הוא הזכרת המלך (או השליט). במסמך שלפנינו הוא פרדיננד הראשון, מלך רומניה שעלה לכסאו ב – 10 אוקטובר 1914 ומלך עד מותו בשנת 1927.

משמעות היסטורית נוספת אפשר למצוא בשורה הבאה (שורה לה):

"כי גבולי ארצנו יתרחבו ושבו כל בניה לגבולה, והיתה לרומניה גדולה.

לגוי אחד חזק ואיתן, ללאום אחד תחת שבט אדוננו מלכנו פערדינאנד הראשון ירום הודו".

"רומניה הגדולה" היא הוא ביטוי המתאר את רומניה שבין שתי מלחמות העולם, כאשר בהסכמים שנחתמו  בתום מלחמת העולם הראשונה זכתה רומניה לשטחים נוספים ואליה סופחו  טרנסילבניה ובסרביה, שטחים בהם חיו תושבים רומניים.

 

נ. ב. התנצלות.

הצילומים של הכרזה המלווים את הרשימה נעשו בזמנו באיכות לא טובה. לצערי, כעת אין בידי האפשרות להפיק מחדש צילומים איכותיים.

 

שבת שלום

אבישי


ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

כתבו אלינו:

rambaml1@gmail.com

"מסכת נשים"

בע"ה

"כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת"

מגיד שראתה עינן מה שלא ראתה עינו של משה (רש"י)

במדבר פרק כז, פסוק ז. 

 

לעתים נדמה ששאלת מקומן של הנשים ביהדות היא שאלה חדשה, שעלתה על הפרק בעידן המודרני.

ולא היא.

לפניכם דפים מחיבור מיוחד: אוסף כל מימרות חז"ל על האישה וסידורן בשני פרקים: בעד ונגד.

"מסכת נשים" נדפסה בעיר לייפציג בשנת תרס"ב (1902).

החיבור מכיל חמשה דפים בלבד בפורמט ענק (28×39 ס"מ).  ניכרת ההשקעה ביופיה החיצוני של ההדפסה, בבחירת גופנים ועיצוב הספר ביד אומן.

החיבור הוא דו לשוני: עברית וגרמנית. צידו העברי מעוצב בצורת דף גמרא עם פירוש, והוא מחולק לשני פרקים: מילין דרבנן (=דברי חכמים) בשבחה של האשה ובגנותה של האשה.

החלק הלועזי הוא מקוצר. נוספה לו הקדמה על מעשה הספר (גם כאן דפי הספר מימין לשמאל!). לפי הנכתב בשער הספר הלועזי, לפנינו חיבור אחד מסדרה של "אבני ציון בספרות העולמית בכתבים מקוריים"*.

עותק של החיבור נמצא במאגר hebrewbooks  והוא לקוח מספריית חב"ד בניו יורק.

הסריקה השבלונית של הספרים במאגר hebrewbooks (ובדומיו) בצבעי שחור-לבן מאבדת את יופיו של הספר המתבטאת בצבעוניותו ובפורמט האלבומי שלו.

 

 

מחבר הספר: מרדכי (מוריץ) חמיצר (1847-1917).

הפרטים שהצלחתי לאסוף על המחבר מעלים דמות של איש ספר. היה מנהל המחלקה האוריינטלית בבית הדפוס וההוצאה לאור דרוגולין (Drugulin) בעיר לייפציג, גרמניה. הוא היה אספן של כתבי יד וספרים עתיקים ולאחר פטירתו ספרייתו נתרמה לספריה הלאומית. בנו רפאל היה אמן  ופסל  ואף אייר את ספר הילדים העברי הראשון בגרמניה.  נכד בנו הוא  החידונאי דן חמיצר. כנראה שהכישרון (האמנותי) עובר במשפחה מדור לדור.

מתוך הפירוש של המחבר ניכר שהיה בר אוריין, אם כי לא מצאתי סמך לכך.

בחתימת הספר, המחבר מסכם את 'המלצותיו' בחרוזים בשורות מקבילות עברית מול ארמית.

יפה היא שורת הסיכום של הספר:

הכל מן האשה.

ואידך – פירושא הוא, זיל גמור. (=והשאר, פירוש הוא, לך ולמד !).

תודה ליעל דינר, ספרנית ב"בית אריאלה", על עזרתה בתרגום ההקדמה לספר.

שבת שלום

אבישי

—————————-

*

להלן מכתב שקבלתי מקורא ותיק, ובו הבהרה חשובה.

אבישי שלום

כרגיל הרשימות שאתה כותב והנושאים המועלים בהן מעניינות וייחודיות, כולל רשימה זו.

נראה לי, בהסתמך על ההערה בשער הגרמני " Sonderabdruck aus “  של "מסכת נשים" , שחיבור זה איננו יצירה העומדת לעצמה בתוך "סדרה" של ספרים (כפי שציינת בהערתך) – אלא הינה תדפיס בעל כמה עמודים מתוך ספר אחד ויחיד (העורך: Johannes Baensch-Drugulin), שנדפס בפורמט גדול (בקיטלוג מצוינים 41 ס"מ) ובהידור רב, שנושאו הוא אבני דרך – ובשפת המקור – בספרות העולמית. ראה הקיטלוג בקטלוג הספריה הגרמנית כאן

שבת שלום

סיני אלכסנדרוביץ' 


ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

rambaml1@gmail.com

 

הראש היהודי

בע"ה

"הן עם לבד ישכון ובגוים לא יתחשב"

רשימה לפרשת בלק

שירות המענה האינטרנטי של ספריית הרמב"ם מביא עמו 'ערך מוסף' לספריה בצורת שאלות המחכימות אותנו.

הנה אחת מהשאלות שהגיעו אלינו לפני כמה שבועות.

מכבר אני תמה אם ההנחה כי הראש היהודי יותר חכם משל אומות העולם, היא פולקלור או שיש לה ביסוס תורני כל שהוא.

מצאתי והנה החזו"א זצ"ל כותב באגרותיו ח"א אגרת פד:

ב… מצא לנחוץ – שלא נטעה ח"ו – להגיד קבל עם שילדי ישראל אינם טובים בכשרונותיהם מיתר ילדי העמים, ובשקר הזה כרוכים כל השקרים שבחוברת זו, אבל עם אחד ותורה אחת אי אפשר להחליפם, וכל האלילים כליל יחלפו, וישראל לעולם עומד. ע"כ.

בהערה בשולי העמוד כתבו העורכים:

נ"ב על שער חוברת אחת, שדנה מרן זללה"ה לקבורה. ע"כ.

הרי לנו התייחסות של החזו"א לענין. אבל הדברים מחוסרים הבנה שכן לא ידוע לנו מה היא החוברת שעליה השיג החזו"א, מה נתחדש בה ועל מה מצא לנכון לדונה לקבורה.

האם תוכלו לסייע בבירור הענין?

עמוד מתוך ספר אגרות חזון איש, חלק ראשון. ירושלים תשט"ו (1955)

אודה ולא אבוש שלא ידעתי להשיב על שאלתו. לא היה באגרת קצה חוט לזיהוי .

"מאחורי הפרגוד" שמעתי שמדובר בחוברת "הנמוקים בעד הנהגת השמוש בכתב הלטיני בכתיבת העברית", שנדפסה בתל אביב בשנת תרצ"ה (1935) .

מחבר החוברת הוא אנונימי.  שמו מופיע בשער:  ר. מ. ד.  בכל הקטלוגים אין פענוח לראשי תיבות אלו.

טענת מחבר החוברת בעד וויתור על שימוש באותיות אלפבית העברי לטובת האלפבית הלטיני הנוהג בעולם.

אחד הטוענים בעד ה"לטיניזציה" של העברית היה זאב ז'בוטינסקי, שראה בכך הקלה גדולה ללומדי עברית בגיל מבוגר. ראו על כך במאמרו של יוחנן ארנון "עברית באותיות לטיניות בעיני ז'בוטינסקי".

חוברת זו מצויה בגנזי ספריית הרמב"ם, אך מפאת השיפוצים אצלנו אין לי גישה פיזית אליה.

פניתי לידידי דודי בן נעים מספריית בר אילן ובקשתי שיחפש בתוך החוברת על מה ולמה יצא קצפו של מרן החזון איש?

בעזרתו האדיבה והמקצועית הוא איתר בחוברת שתי התייחסויות .

האחת רלוונטית מבחינת התוכן וההערה הנספחת לה מאד פוגענית.

השניה רלוונטית מבחינת הציטוט המדוייק, אך לא סביר שאליה התייחס ה"חזון איש".

 

אף שאיננו יודעים כיצד הגיעה חוברת זו לידי החזון איש,  ברורה היא עמדתו של החזון איש בשאלה האם יש כשרון יהודי מיוחד, או בלשון כותרת הרשימה "ראש יהודי".

לסיום, יפים הם שורות החיתום של  האגרת :

"עם אחד ותורה אחת אי אפשר להחליפם

וכל האלילים כליל יחלפו,  וישראל לעולם עומד"

שבת שלום

אבישי

 

 


ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

rambaml1@gmail.com

 

 

%d בלוגרים אהבו את זה: