Feeds:
רשומות
תגובות

מגדל כבית סוהר

בע"ה

וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה-לָּנוּ עִיר, וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם

פרק יא, פסוק ד

רשימה לפרשת נח

במרכז פרשת דור הפלגה עומדת בניית העיר ובה מגדל גבוה, ש"ראשו בשמים".

מאיירי דף השער, במחזור דפוס זולצבך תקס"ב (1802), ציירו אירועים שונים מהתנ"ך. ביניהם את בניית המגדל בדור הפלגה.

נדמה והמודל שעמד לפניהם הוא תמונת מגדל פיזה, הנוטה על צידו. מגדל זה ראשית הקמתו היתה בשנת 1173 וסיומו בשנת 1372 (למניינם). בסוף המיליניום שעבר המגדל שוקם. העבודות לייצובו נמשכו כאחת עשרה שנים. הבעיה במגדל פיזה היתה הקרקע הבלתי יציבה עליה נבנה. אולי גם המגדל של דור הפלגה סבל מבעיות ביסוס. על דרך ההשאלה נאמר, שאם ישנם שני סוגי מינות, "כפר בעיקר" מול "קיצץ בנטיעות", דור הפלגה "כפרו בעיקר".

ציור ישן של מגדל פיזה

—————————————————————————–

בבואנו לעיין בפרשה זו יש לשאול, לאיזה מטרה נבנה המגדל של דור הפלגה? האם הייתה לו גם פונקציה מעשית?

אני מבקש להציע הסבר  נוסף להסברים המקובלים.

הסבר זה נשען על מציאות היסטורית, שבה מגדלים היו חלק ממערכת מבוצרת, והם שמשו לבתי סוהר בתקופות שונות.

בראשות דור הפלגה עמד השליט כל-יכול  נמרוד הרשע. להקמת העיר הגדולה נדרש מנהיג דיקטטור, המפיל חיתתו על כל נתיניו ומנצל אותם ככוח עבודה למפעליו.

לכל שליט שכזה יש בתי סוהר. ראה דוגמאות בימינו: סטאלין והגולאגים שלו או קוריאה הצפונית ומחנות עבודת הפרך הידועים לשמצה שם.

אביא שתי דוגמאות, לשימוש במגדלים כבתי סוהר, וביטויים בספרים.

1.

סיפור כליאתו של המהר"ם מרוטנבורג בשנת ה' מ"ו (1286) במבצר אנזיסהיים (Ensisheim), וסירובו להשתחרר בכופר נפש שאספו למענו הקהילות, כבר דשו בו רבים וטובים.

בשנותיו המרובות שם, חיבר המהר"ם מרוטנבורג פירוש למשניות בסדר טהרות. בסוף פירושו לפרק רביעי במסכת אהלות, שקרוי פרק "מגדל העומד באויר" על שם הפתיח שלו, חותם הוא באמירה הבאה:

"כל אלו הדברים סבבתי והוספתי בפרק מגדל העומד באויר, במגדל אנזשהיים בהיותי תפוש שמה…"  מגדל אנזשהיים הוא בית הסוהר בה היה כלוא.

2.

אברהם יערי בספרו על דגלי המדפיסים העבריים מביא את הדגל של המדפיס צבי הירש (אמשטרדם, תס"ו 1706).

בראש הדגל מופיע הפסוק "מגדל עוז שם ה' בו ירוץ צדיק ונשגב".

יערי מסביר, שהמדפיס היה שבתאי ידוע ולכן השתמש בפסוק זה, "שהיה שגור מאד בפי השבתאים לאחר שנאסר שבתי צבי והושם במגדל" (שם, עמ' 155).

 

אני מודע שלשון מקרא לחוד ולשון חכמים לחוד. אך גם בתנ"ך המציאות של מגדלים מופיעה במקומות רבים כחלק ממערך שמירה וביצור. מערכים אלו מתאימים גם לכליאה.

ברור גם לי, שאין זה פשוטו של מקרא בפרשת מגדל דור הפלגה. תפקיד המגדל היה כפי שכתוב בפסוק: "נעשה לנו שם". הפירוש שנתתי הוא נכון על התהליך. מתחילים במשימה טכנית – הנדסית  גדולה ומסיימים במפולת של הבניין על הבונים אותו.

מובא בפרקי דרבי אליעזר, שבבניית המגדל בדור הפלגה היו בוכים על לבנה שנפלה ולא על אדם שנפל.

האם אין זה ביטוי נפלא למציאות בה פועלים משטרים דיקטטורים אפלים, בה חיי אדם וחירותו שווים כקליפת השום ?

 

שבת שלום

אבישי


ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

rambaml1@gmail.com

מודעות פרסומת

אתרוג תמורת אתרוג

בע"ה

 

לכבוד חג סוכות.

א.

אתרוג תמורת ספר. 

להלן קטע ממכתב השמור בספריית "בית אריאלה".

השולח הוא הרב יונתן אייבשיץ, מו"צ (=מורה צדק) בוורשה. הנמען הוא יצחק גרשטנקורן ממייסדי בני ברק. התאריך: שלהי שנת תרצ"ה (1935).

במכתב מופיעה בקשה לקבל אתרוג תמורת ספר.

"וזה קודם חג הפסח העל"ט (העבר עלינו לטובה) בעת שאדומו"ר שליט"א מקארטשוב הי' בבני ברק שלחתי לו עבור כבודו נ"י הספר הקדוש ישרש יעקב ממרן הקוה"ט (הקדוש והטהור) מנאדרזין זי"ע (זכותו יגן עלינו) אשר הוצאתי לאור ובטח הגיע ליד כבודו נ"י, 

והנני כעת בשאלתי ובבקשתי מלפני כבודו נ"י (נרו יאיר) אם יש באפשרות כ"ת (כבוד תורתו) נ"י לשלוח לי תמורת הסה"ק (הספר הקדוש) הזה אתרוג טוב ויפה ומהודר מארצינו הקדושה יהי' לי זאת למשיבת נפש מאוד…"

ב.

אתרוג תמורת אתרוג.

בכרך החדש, הששי בסדרת "אביהם של ישראל", בחר הרב שמואל אליהו לשים על הכריכה האחורית סיפור אנושי ומרגש.

הסיפור על הרב מרדכי אליהו זצ"ל, שהחליף את האתרוג המהודר שלו עם אתרוג פשוט של נער יתום. בסיפור זה יש את כל המרכיבים ההופכים אותו מסיפור ל"דבר תורה", למשהו שיש ללמוד אותו וממנו.

מצאתי את עצמי בימים האחרונים שב ומספר אותו במקומות שונים, ואני מבקש לשתף גם אתכם בו.

כריכה קדמית

כריכה אחורית

כשספרתי זאת לילדי בשולחן שבת (לפני שבוע וחצי…), בתי רעות הוסיפה שיש בסיפור זה  גדלות מיוחדת של  הרב אליהו. הוא מוותר על מצווה, על ערך רוחני שחשוב לו מאד, לטובת עשיית טוב ליהודי אחר.

————-

נ.ב. לאחר פרסום הרשימה קבלתי משני קוראים נאמנים סיפורים דומים.

  1. אבישי היקר שלום רב,

    בסיפור על הרב אליהו – הרב לא ויתר על אתרוג מהודר אלא נטל אתרוג מהודר כיוון שהושג במאמץ גדול של יתום.

    הסיפור דומה לסיפור של הרב מנסכיז עם האתרוג והסוס (סיפורי חסידים של הרב זווין חלק מועדים עמוד 122).

    מועדים לשמחה.

    ערן רביב

2.

אלישיב קלרמן הוסיף וכתב:

הסיפור על הרב אליהו מזכיר את סיפורו של עגנון "האתרוג", המספר על הגאון הירושלמי הרב מטפליק, שנתן את אתרוגו לבת השכן, שפסלה את אתרוגו של אביה החורג, כיוון שהכיר את האב שהיה נוהג להכות אותה ואת אמה. ["האש והעצים" עמ' רע"ה].

(הסיפור במקורו ארוך יותר, לפניכם קטע הסיום)

 

ג. 

[דבר תורה]

שיחת חולין בסוכה.

הרב צדוק הכהן מלובלין מציין בספרו "צדקת הצדיק" (אות קיח), שהמאמר "שיחת חולין של תלמידי חכמים צריכה לימוד" נאמרה בסוכה.

סמיכות זמן ומקום אינה מקרית. מצוות סוכה מצויינת בכך שהיא מקיפה את כל האדם. בכל הליכותיו ומעשיו בסוכה הרי הוא מקיים מצווה של  ישיבה בסוכה. לכן ראוי שגם שיחת חולין יהיה בה טעם זקנים.

הרב צדוק לומד זאת על פי מקור הדברים בתלמוד במסכת סוכה.

במשנה בתחילת פרק שני נאמר:

אמר רבי שמעון: מעשה בטבי עבדו של רבן גמליאל שהיה ישן תחת המטה, ואמר להן רבן גמליאל לזקנים: "ראיתם טבי עבדי שהוא תלמיד חכם ויודע שעבדים פטורין מן הסוכה לפיכך ישן הוא תחת המטה!".

ועל זה נאמר בגמרא, ששתי הלכות ניתן ללמוד משיחה זו של רבן גמליאל:

תניא: אמר רבי שמעון: משיחתו  של רבן גמליאל למדנו שני דברים: למדנו שעבדים פטורים מן הסוכה, ולמדנו שהישן תחת המטה לא יצא ידי חובתו.

שואלת הגמרא:

ולימא 'מדבריו של רבן גמליאל'? (פירוש: מדוע רבי שמעון השתמש בלשון "משיחתו" ולא אמר "מדבריו", שזו הלשון הרגילה בכל מקום. מדוע אמר כאן: "משיחתו"…?)

משיבה הגמרא:

מילתא אגב אורחיה קא משמע לן  (פירוש: השמיע לנו בדרך אגב דבר נוסף, מוסר השכל -), כי הא דאמר רב אחא בר אדא – ואמרי לה אמר רב אחא בר אדא אמר רב המנונא אמר רב: מנין שאפילו שיחת תלמידי חכמים צריכה לימוד ? – שנאמר (תהלים א כ) [וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ] וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל [וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ] .

צדקת הצדיק. אות קיח

כתב רבי צדוק: "ואמרו זה… בשיחת רבן גמליאל בסוכתו".  מפני שמעלת הסוכה, צילא דמהמנותא (=צל השכינה), מזכה ששיחת חולין יש בה מעלה וצריכה לימוד.

חג סוכות שמח

אבישי


ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

rambaml1@gmail.com

בע"ה

כתיבה בספר החיים

רשימה ליום הכיפורים

בימים אלו שבין כסה לעשור אנחנו מאחלים איש  לרעהו "כתיבה וחתימה טובה", ומתכוונים לכתיבה וחתימה בספר החיים.

כתיבה בספר משמעותה להיות רשום, להיות קיים, להיות…

בעבר כל ספריה התכבדה ב"ספר מצאי", בו נרשם כל פריט שהגיע לספריה. בלשון המקצועית קראו לזה "אינוונטאר", שמשמעותו  "אני במלאי".

כמעט ולא היה שימוש מעשי בספרים אלו. והם עברו מן העולם סמוך ונראה לתחילת עבודתי בספריית הרמב"ם, לפני כעשרים וחמש שנים.

ובכל זאת… לפניכם מידע על 'הערת אזהרה' הרשומה בספר האינוונטאר של "ספריית שער ציון", לפני  כמאה שנה (ואולי פחות…).

 

באחד מעותקי ספר "שאגת אריה", שיצא לאור בשנת תקצ"ג (1832) בבית הדפוס המפורסם של האחים שפירא בעיר סלאוויטא, כתוב בכתב יד:

מתנת הרב יעקב שכויץ לבית הספרים

"שער ציון" ועומד ס' זה לפקודתו של הנותן

לאשר יצוה עליו

(וכן רשום בס'

האינוֶנטאר).

יעקב שכויץ היה דמות ידועה בין אנשי העליה הראשונה. מתושביה הראשונים של המושבה גדרה.  מבאי ביתו ומשומעי לקחו של הרב קוק ביפו.

היה מצאצאי הש"ך, רבי שבתי כהן, מגדולי מפרשי השלחן ערוך. לכן היה חותם לעיתים את שמו ש"ך-עוויטש  או יעקב הכהן שכי.

פינחס גרייבסקי היטיב להכירו ופרסם בחוברת מגנזי ירושלים (כד, תרצ"ב 1932) רשימה אודותיו בשם: "קוים וציונים לתולדות הרה"ח והחוקר הישיש ר' יעקב הכהן שכביץ".  (ראו עמוד 1, עמוד 2)

הנה תמונת דיוקנו, פרי מכחולו של הצייר הרמן שטרוק, המצויה במוזיאון לתולדות גדרה והביל"ויים.

ספר "שאגת אריה" ניתן בהשאלה קבועה לספריה  על ידי יעקב שכויץ, תוך כדי שהוא משייר לעצמו זכות בעלות על הספר.

ספריית "שער ציון" בבית אריאלה, הספריה המרכזית של תל אביב, נושאת בשם "שער ציון" החל משנת 1891.

יעקב שכויץ נפטר בשנת תרצ"ג (1933). ספר זה ניתן, אפוא, לספריה בטווח השנים שבין 1891-1933.


[דבר תורה]

רגיל אני בליל ראש השנה לברך את כל חברי בברכה ארוכה: "לשנה טובה תכתב ותחתם לאלתר בספרן של  צדיקים גמורים". נוסח זה למדתי לומר מראש הישיבה שלי, הרב אברהם שפירא זצ"ל, ראש ישיבת מרכז הרב.

התשתית לברכה זו הם דברי רבי יוחנן במסכת ראש השנה (דף טז:). "אמר רבי כרוספדאי אמר רבי יוחנן: שלשה ספרים נפתחין בראש השנה: אחד של רשעים גמורין, ואחד של צדיקים גמורין, ואחד של בינוניים: צדיקים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים; רשעים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה; בינוניים תלויין ועומדין מראש השנה ועד יום הכפורים; זכו – נכתבין לחיים; לא זכו נכתבין למיתה.".

השבוע התבקשתי לעזור בפענוח ראשי תיבות המופיעים בדפוסים הרגילים של שולחן ערוך, בפירוש "מגן אברהם" על הלכות ראש השנה סוף סימן תקפ"ב.

 

המגן אברהם מביא דעה, "שגם צדיקים אין נחתמים אלא ביום הכיפורים רק שנכתבים בראש השנה".

מקור הדברים נכתב בקיצור: "ובס' י"מ ח"ב מתה"מ פ"י". מה פשר ראשי התיבות?

שאלה נוספת היא, כיצד ניישב זאת עם דברי רבי יוחנן לעיל, שצדיקים נכתבים ונחתמים לאלתר בראש השנה?

במהדורת שולחן ערוך השלם של  מכון ירושלים פענחו את ראשי התיבות: ובס' [-ספר] י"מ [-עשרה מאמרות לרמ"ע מפאנו] ח"ב [-חלק שני] מתה"מ [מאמר חקור הדין (כנראה ראשי התיבות משובשים בדפוסים הישנים)] פ"י [-פרק י].

המעיין בספר "עשרה מאמרות" ימצא חידוש גדול בפירוש דברי רבי יוחנן.  מילת "לאלתר" – אין פירושה מייד ! אלא במובן של "על אתר". כלומר, במקומו המתאים לו – ביום הכיפורים.

לפיכך, ההולך בשיטת ספר "עשרה מאמרות", יש לו להסתפק בראש השנה בנוסח הברכה הקצר: "לשנה טובה תכתב".

ביום הכפורים הבא עלינו לטובה נחתם כולנו בספר החיים.

חתימה טובה לכל בית ישראל !

אבישי אלבוים


ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

כתבו אלינו:

rambaml1@gmail.com

 

"לקוח את ספר התורה הזה"

דברים פרק לא פסוק כו

רשימה לפרשת נצבים – וילך

כנוסע מתמיד ברכבת ישראל אני מזדמן תכופות לתחנת תל אביב מרכז – סבידור.  פספסתי רכבת ? אני מעדיף להמתין בבית הכנסת הקטן והנאה המצוי שם ולעיין באחד הספרים.

(תמונת לוח הזכרון המיוחד לבית הכנסת הזה, שהוא מעוצב בצורה של קרונות רכבת וקטרים ומכונה "מסילת החיים", מצורף בסוף הרשימה).

בבית הכנסת ספריה צנועה ובה מדף שלם המוקדש לסדרת הספרים החדשה של רבי יוסף חיים מבגדד.

השפעתו של רבי יוסף חיים מבגדד [תקצ"ה-תרס"ט 1835-1909), ה"בן איש חי", על הקהילה היהודית בבגדד ועל כל קהילות המזרח היתה עצומה לשעתה ולדורות.

רבי יוסף חיים הרבה לכתוב, ספרים רבים בדרוש ובהלכה יצאו מתחת ידו ונדפסו בחייו ולאחר פטירתו. עד ימינו עוד מוציאים לאור ספרים חדשים, או מהדורות חדשות של ספריו הישנים בתוספת דפים חדשים, מכתבי יד שלא היו ידועים עד כה.

דוגמא אחת יוצאת דופן מצאתי בספריית בית הכנסת הנ"ל ומהרתי לרוכשה בחנות ספרים בבני ברק. יד ההשגחה זמנה אותי לשם בי"ג אלול, יום פטירתו של רבי יוסף חיים זצ"ל.

ספר "ברכת חיים" על ההפטרות יצא לאור לראשונה בשנת תשמ"ה (1985) מכתב יד שהביא עמו ר' דוד נכדו של ר' יוסף חיים. כעת  בשנת תשע"ו (2016) יצאה מהדורה חדשה עם הוספות מרובות.

מה מקור ההוספות?

מספר על כך  המהדיר במבוא לספר: "במרתף המודיעין של הצורר העיראקי סדאם חוסן [!]"

סיפור ההצלה של כתבי יד וספרים ממרתפי בניין המודיעין העיראקי על ידי הצבא האמריקאי,  והטיפול המושקע בהם, מסופר לפרטיו באתר מיוחד

Preserving the Iraqi Jewish Archive.

אמנם יש לציין כי בתוך כל אלפי הדפים  יש מיעוט דמיעוט של פריטים חשובים ומקוריים. הצביע עליהם ד"ר עזרא שבט, איש המכון לתצלומי כתבי יד בספריה הלאומית, ברשימה שפרסם ב"גילוי מילתא".

לרשימתו אפשר להוסיף גם את הדפים החדשים בספר "ברכת חיים" מכתב היד המקורי של המחבר. אלו לא זוהו עד כה כיון שקוטלגו תחילה בתוך מאגר ספרים שנכתבו בערבית. חוסר ההבחנה בין כתב ספרדי, המכונה חצי קולמוס, לכתב ערבי, הביא לטעות. באורח פלאי נמצאו הדפים ויצאו מאפילה לאורה.

כדאי להטעים אתכם ברעיון אחד ממקוריות חידושיו של רבי יוסף חיים.

אחת מהפטרות הנחמה, שאנו קוראים בשבע השבתות שאחרי תשעה אב, פותחת בפסוק:

" קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליו זרח" (ישעיהו פרק ס פסוק א).

המילה "אורך" – הרי"ש מנוקדת בצירה – במשמעות של אור. ר' יוסף חיים מציע לקרוא זאת גם במשמעות של קו אורך גיאוגרפי. "אורך" – הרי"ש מנוקדת בסגול – כמו "אורך היריעה האחת".

קוי אורך ורוחב אנחנו מכירים על גבי מפות וגלובוסים, ה"בן איש חי" מלמד כי גם ברוחניות יש קוי אורך ( מזרח- מערב !), וקוי רוחב (צפון – דרום !). אנחנו מתפללים ומייחלים ליום בו תתגלה הוראת האור הנמצא בקוי האורך של העולם.

לקריאת הדרשה במקורה, ראו נא כאן.

 

כתיבה וחתימה טובה לכל קוראי רשימותי.

שבת שלום

אבישי

 

 

נ.ב. תמונת לוח הזיכרון "מסילת החיים" בבית הכנסת של רכבת ישראל, תחנת תל אביב מרכז – סבידור.

מה עוד ניתן ללמוד ממסע הרכבת לחיים שלנו ?

ראו קישור לסרטון קצר בסדרת "עלי ספר"  של ספריית הרמב"ם בפרק "על מסילת הברזל".


ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

כתבו אלינו:

rambaml1@gmail.com

ב"ה

רשימה לפרשת כי תבוא

"תניא: רבי אלעזר הקפר אומר: עתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל שיקבעו בארץ ישראל"

(מסכת מגילה דף כט עמוד א)

ספר התרומה. דפוס זולקוב תקע"א 1811. עותק ספרית הרמב"ם

דבר תורה.

מדרש אגדה: למה נסמכה פרשת "אתם נצבים" לקללות ? לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתים, חוץ מארבעים ותשע שבתורת כהנים, הוריקו פניהם ואמרו: מי יוכל לעמוד באלו ? התחיל משה לפייסם (מובא ברש"י, דברים פרק כט פסוק יב)

על מדרש אגדה זה שואל ה"כלי יקר" שתי שאלות:

  1.  למה לא נבהלו מן אותן ארבעים ותשע קללות שבתורת כהנים (בחומש ויקרא) ?
  2. למה אמר "מאה חסר שתיים", כי אם חסר שתיים אין כאן מאה, והיה לו לומר "תשעים ושמונה", כדרך שאמר חוץ מן ארבעים ותשע?

שח לי אחד ממבקרי הספריה, ששמע הסבר נפלא בדרשתו של הרב ישראל מאיר לאו הי"ו, לפני סליחות ראשונות בבית הכנסת הגדול בתל אביב שנה שעברה.

בקללות בחומש ויקרא משולבים בסופם שני פסוקי נחמה. פסוקים המעידים כי לא נעזבנו ולא נשכחנו וכי ה' זוכר לנו ברית ראשונים. אך בקללות שבפרשתנו בחומש דברים אין סוף טוב.

לא רק מניין פסוקי הקללה כפול (49/98) אלא גם ובעיקר אנחנו  מונים "מאה פחות שתיים" – אותם שתי הברכות שבסוף פרשת הקללות.

לכן משה נצרך להציב את עם ישראל ולהעבירו בברית עם ה', כדי להסביר להם שהקללות הן אזהרות בלבד ולא נבואה לעתיד.

(להרחבה, דברי הרמב"ן על הפרשה  פרק כח פסוק מב).

———————————————

אחת מדרשות חכמינו המבטאת את רעיון הברכה שבסוף הקללה, המסמלת את הגאולה שבסוף הגלות, היא זאת שהצבנו בראש הרשימה.

"תניא: רבי אלעזר הקפר אומר: עתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל שיקבעו בארץ ישראל"

אחד מביטוייה הממשיים של דרשה זו, אלו ספרים שהגיעו אלינו מחורבנן של ספריות בתי המדרש בחוץ לארץ. ספרים שעליהם מוטבעים חותמות של אותם "בתי מדרשות שבבל".

כל חותמת שכזאת מספרת לנו על בתי מדרש נשכחים בקהילות שנמחקו בגולה.

נצעד בעקבות חותמת באחד הספרים המונחים במחסני ספריית הרמב"ם.

 

חותמת נאה זו מופיעה על דפי ספר התרומה, דפוס זולקוב משנת תקע"א (1811).

במרכז החותמת נרשם:

"בית המדרש

נתיסד שנת תרלד"

ומסביבה בעיגול נרשמו פרטי בית המדרש באותיות לטיניות.

בקשתי מרעי חנוך גוטליב שיחקור את החותמת, יזהה את בית המדרש וידלה פרטים אודותיו ברשת האינטרנט.

כל הממצאים דלהלן שלו הם ואני חב לו תודה על עזרתו הרבה.

אתגר לא פשוט.  אבל יגעת ומצאת תאמין !

בעיגול החותמת כתובMora Salomon Leipzigersche Stiftung zu Breslau

כלומר, החותמת שייכת לבית המדרש של קרן מורא סלומון לייפציגר בעיר ברסלאו.
 מורא לייפציגר היתה גברת עשירה, שכנראה הזילה מכספה והשאיר בעיזבונה קרן לייסוד בית מדרש.
לפי רישום ב GENI  היתה נשואה ליעקב לייפציגר ובתו של שלמה (סלומון) פורסט. נפטרה בשנת 1842.
בחיפושים ברשת האינטרנט יש מידע מועט מאד על בית המדרש של קרן מורא סלומון לייפציגר. מצאנו שני מורים מכובדים שעסקו בהוראה במקום.
הרב ד"ר יעקב לוי, מחבר מילונים מרובי עמודים לתלמוד, למדרשים ולתרגומים.

עיתון "המגיד" מתאריך 03 מרץ 1892

הרב משה שמואל צוקרמנדל, מהדיר התוספתא.

לקוח מספר "אוצר ישראל"

 כשהתחלתי לקרוא על הקהילה היהודית בברסלאו (ורוצלב) באותה עת נקלעתי למבוכה.
מדובר בקהילה גדולה שפעלו בה באותם שנים ראשי חכמת ההשכלה לצד מוסדות קהילתיים מסורתיים. להיכן שייך בית המדרש שלנו?
תשובה ראויה לשאלה זאת עדיין לא מצאתי. אבל מושג על השתייכותה הדתית של מורא לייפציג, מי שהקרן קרויה על שמה, יש לנו.
 חנוך בחיפושיו ברשת מצא באתר "hebrewbooks" שלשה ספרים ובהם נזכרים ברשימת המנויים ("פרענומעראנטן"): מורא לייפציגר ובעלה יעקב.
עיון ברשימות ובמאפייני החתומים מעלה כי הגבירה מורא לייפציג וודאי היתה חלק מהקהילה המסורתית – אורתודוקסית, אך בעלה יעקב (לאחר פטירתה?) הסתפח אל הקהילה החדשה.
  1.  "היד החזקה" לר' יהודה ליב קאלישר. דפוס ברסלוי  תק"פ (1820). ספר תורני-למדני. (הספר באתר HB). בין החתומים רבנים רבים, וביניהם (מסומן בחץ) "הקצין ר' מורי לייפציג". כנראה לא ידע מחבר הספר שמדובר באישה….

 2. ספר ברית אבות על הגדה של פסח. דפוס ברסלוי  תקצ"ט (1839). הספר מכיל שני פירושים . (הספר באתר HB). גם כאן מדובר רשימת חתומים רבנית מכובדת ומכילה הרבה "מו"ה" (=מורנו הרב).
 

3. ספר "יסוד עולם" לר' יצחק הישראלי. דפוס ברלין תר"ו (1846). ספר זה של אחד מהקדמונים עוסק בחכמת העיבור (אסטרונומיה) ובחכמת המדידה.  (הספר באתר HB). הספר נדפס בהשראת "חכמת ישראל". ברשימת החתומים ישנם דוקטורים (.Dr) ופרופסורים (.Profׂ) רבים. הראשון ברשימה מהעיר ברסלאו הוא ד"ר אברהם גייגר!

באמצע הרשימה (מסומן בחץ) מופיע יעקב לייפציגר.

*(ראה השלמות בסוף הרשימה פרק 2).

ספר "יסוד עולם" לר' יצחק הישראלי. ברלין תר"ו (1846)

 ———————————————————
הוספות  ועדכונים משולחנו של חנוך:
1. איך הגיעה ספרית בית המדרש מורה סלומון לייפציגר לספריית הרמב"ם?
  • כידוע הגרמנים אספו הרבה ספריות יהודיות (ואכמ"ל)
  • אחרי המלחמה היה מרכז אמריקאי שנקרא OAD שעסק בריכוז הרכוש הגנוב ולאחר מכן בחלוקתו .
  • מצאתי מסמך של OAD בו רישום של ספריות שהוא אסף משלל הגרמנים ובינהן ספרית בית המדרש מורה סלומון לייפציגר (ראה במסמך שורה 163)
 2. על  מורא סלומון לייפציגר.
להבנתי היא היתה נדבנית לא קטנה – תרמה (או השאירה קרן אחריה) גם לבית החולים היהודי בברסלאו – ראה דוגמא . זה  סיכום/חוזר מ 1917, אבל בראשית הקובץ שם יש מסמכים קדומים יותר – למשל זה 
ראיתי שהיא היתה אלמנה – ראה בMETADATA של הקובץ הזה – בגרמנית = Akte fehlt. Feststellung der Familie mütterlicherseits der verwitweten Mora Salomon Leipziger geb. Friedländer.
ותרגומו = Establishment of the family paternal of the widowed Mora Salomon Leipziger b. Friedlander.
מעניין שכאן מצויין שם משפחת נעוריה פרידלנדר (ולא פורסט כמו בג'ני).
המסמכים נראים אוצר של היסטוריה אבל בגרמנית ובכתב יד.
* הקביעה שמורא אלמנה מנוגדת לחתימת בעלה יעקב על ספר יסוד עולם בשנת תר"ו 1846. אולי היה עוד יעקב לייפציגר בברסלאו, ומי שחתום על ספר "יסוד עולם" אינו בעלה של מורא ?
 3. על בית המדרש של קרן Mora Salomon Leipzigersche :
על  בית המדרש  יש מסמכים בארכיון הקהילה של ברסלאו המצוי בארכיון היהודי בוורשא.
תיק   105/0204:

_Statut der Mora Salomon Leipzigersche Beth-ha-midrasch-Stiftung zu BreslauJahresbericht der hebräischen Unterrichts-Anstalt über das Schuljahr 1881/82, Breslau 1882., Kultuskommission I.

תרגום  – חוק בית המדרש של מורה סלומון לייפציג לברסלאו דו"ח שנתי של מוסד ההוראה העברי על שנת הלימודים 1881/82, ברסלאו 1882., קולטוסומציון א.

הצלחתי לפתוח את הקבצים בארכיון בוורשה. הכל בגרמנית. יש כמה וכמה מסמכים, ראו נא כאן.

——————

הרחבה נוספת שהגיעה  לדואר של הספרייה.

שלום
בקשר לרשימה האחרונה יש תיק באוסף וורשא על הקרן (בדעתי היה לשלוח בער"ש אך חשבתי שאולי לא יעניין הדברים הגרמניים, אך כעת בדקתי עוד פעם וראיתי שנתוסף שם קישור לתיק הנ"ל הנני להוסיף עוד תיק הקשור הוא התיק על מינוי יעקב לוי ושם יש הרבה דברים נוספים על תקנות הביה"מ.
בכבוד וברכה
יעקב יצחק הכהן מיללער
———————–

המשך »

בע"ה

"וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה"

רשימה לפרשת "כי תצא"

כיצד פתרו בעיות של "שלום בית" בין הרב לאשתו במושבה "משכונות יעקב"  ?

במחצית השניה של המאה ה- 19 הוקמה מושבה חקלאית יהודית קטנה, "משכונות יעקב", בסמוך לעיירה ינובה (ביילרוס). המושבה הוקמה  על אדמות הכתר ומנתה עשרות משפחות. בעיתון המליץ משנת תרמ"ג 1883 (שנה 19 גיליון 15 עמודות 231-233. לעיון בגיליון ראו נא כאן) ישנו תיאור מפורט על יסוד המושבה וקשיי החיים בה. תמונות משנותיה המאוחרות של  המושבה מצויות באתר בית התפוצות.

אנקדוטה מחיי המושבה הקטנה מצאתי  באחד המכתבים השמורים בארכיון ספריית "בית אריאלה". "מעשה רב" על גט שנתן הרב המקומי לאשתו מיוזמתו ועל דרך הטיפול הלא שגרתי  שנקטו כנגדו במקרה  זה.

המכתב המדובר נשלח בשנת תרס"ה (1905) ע"י שלמה אדלר לבנו ישראל יהודה (יש"י אדלר), שהיה אחד ממייסדי תל אביב ואיש רב פעלים  בשדה החינוך והוראת העברית בהתיישבות החדשה בארץ ישראל.

על שמו היישוב רמת ישי בעמק יזרעאל, שנבנה מכספי תרומתו של יש"י אדלר, ובתנאי שהמתיישבים ישמרו על קיום מסורת ישראל ! (עיתון דבר. 08.09.43).

תמונת יש"י (ישראל יהודה) אדלר ואשתו ברכה. לקוחה מאתר "משפחות מייסדי תל אביב"

יש"י אדלר תרם את ספרייתו לספריה העירונית של ת"א. חותמתו מצויה בספרים רבים ב"בית אריאלה".

 

יש"י אדלר היה יליד העיירה ינובה הסמוכה לעיר פינסק. אביו שנשאר בנכר שמר עמו על קשר מכתבים רצוף ובו עדכונים על מצב המשפחה וסיפורים מהקורה בעיירתו ובסביבתה.

הסיפור שלפנינו מחיי המושבה "משכונות יעקב", הסמוכה לינובה, שבה פתחנו את רשימתנו. מן הראוי להקדים, שכנראה דמות הרב המקומית, במקום נידח זה, לא היתה "מציאה" וייתכן שהיה "כלי קודש" ולא רב מוסמך.

תמצית הסיפור: הרב המקומי  במושבה הסתכסך עם אשתו ועל דעת עצמו נתן לה גט. לבירור העניין נלקח הרב על ידי בני המושבה לעיירה הסמוכה, אל הרב הגאון שכיהן שם ובית דינו.

פסק הדין היה שעל הרב לקדש את אשתו מחדש, מספק שמא היא מגורשת. הרב הנ"ל סרב לעשות זאת בשום אופן.

בויכוח שהתלהט התערבו בחורים "הנקראים לצבא" (חיילים !) ואיימו להלקות אותו אם לא יישמע להוראות הרבנים.

כשראה הוא שהאיום רציני, (התחילו "להתיר חבלי מכנסיו"), נכנע והסכים לשלום בית, אבל הוסיף תנאי אחד..שתאכל עמו תפוחי אדמה בלתי מקולפים.

וכך הוא דברי האגרת ככתבם וכלשונם:

"… הלא ידעת את המושבה משכונות יעקב אשר היא בכתובים   яковлев [= יעקבלב, קהילת יעקב]

הנה זה כשמונה עשר ירחים לקחו להם איזה רב…, ובהתקוטט עם אשתו כתב הוא

בעצמו גט ונתן לה. ובכן לקחו אותם בני המושבה פה להרה"ג. הוא טען אשר נתן לה הגט בידה ממש

והיא אמרה אשר נפל לה הגט על הארץ וצוו עליו הרבנים שיקדש אותה מחדש, ואח"כ יראו מה לעשות.

והוא לא הסכים לדברי הרבנים בשום אופן. ולקול צעקת הרבנים נתאספו הרבה אנשים

ובתוכם גם בחורי הנקראים לצבא. והסכימו כולם פה אחד לעשות לאיש מקובל, למען ידע מלמטה

מה נעשה מלמעלה. וכן עשו פשטו אותו על השולחן שלשה פעמים. והוא באחד לא אקדש אותה.

ויהי כאשר התחילה להתיר חבלי מכנסיו אז צעק בקול מר אקיים אקיים ככל אשר יצו' עלי

[…]  אבל אמר בתנאי שתאכל עמו תפוחי אדמה בלתי מקולפים. מז"ט מז"ט נעשה שלום ביניהם.

אבל מסופק אני אם יקבלו אותו על להבא לרב, שמעתי כי נסעו מפה הרבנים  לתוך ביניהם.

אמור ואמרת להזהיר גדולים על הקטנים לבל יעשו דבר נבלה כזאת…"

ממני אביך דו"ש שלמה אדלער

 

סריקת חלקו השני והאחרון של המכתב ובו הסיפור. מאוצרות ספריית "בית אריאלה".

 

בשולי הדברים:

האם ניתנת לבתי הדין הזכות להשתמש באמצעים פיזיים כדי לכפות עשיית צדק ? האם ראוי להשתמש בזכות זו כיום ?

לאחרונה כתב על כך הרב יצחק שילת  במוסף "שבת" של מקור ראשון ("כופין אותו", גליון פ' מטות מסעי). במאמר הוא מציע שימוש בלחץ פיזי כדי לכפות גט על בעל סרבן. על הקושי ליישם זאת במציאות ימינו, ראו נא בתגובת פרופ' אביעד הכהן (שם, גיליון פ' דברים).

 

שבת שלום

אבישי

———————

 

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

כתבו אלינו:

rambaml1@gmail.com

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בין אירוסין לחתונה

וּמִֽי־הָאִ֞ישׁ אֲשֶׁר־אֵרַ֤שׂ אִשָּׁה֙ וְלֹ֣א לְקָחָ֔הּ יֵלֵ֖ךְ וְיָשֹׁ֣ב לְבֵית֑וֹ פֶּן־יָמוּת֙ בַּמִּלְחָמָ֔ה וְאִ֥ישׁ אַחֵ֖ר יִקָּחֶֽנָּה.

דברים פרק כ, פסוק ז

רשימה לפרשת שופטים

המהלך הטבעי בו בני זוג קושרים את חייהם יחדיו הוא רב שלבי. לא ביום נוצר קשר  לבבי. תחילתו באופן רשמי רשמי בטקס אירוסין, למשמעויות השונות במשך הדורות, ורק לאחר זמן טקס החופה וקדימה לחיים…

בתקופת המעבר מקובלים חלופי מתנות בין החתן והכלה כדי לקרב את הלבבות. בלשון משנה נקראו מתנות אלו "סבלונות".

תקופת האירוסין יש לה יופי מיוחד, דווקא משום הצפיה לעתיד, ועל כן  הנביא הושע מתנבא שהקשר של עם ישראל לאלוקיו יהיה תמיד במעמד של אירוסין: "וארשתיך לי לעולם…" (הושע ב, כא).

הפריט הבא, פקסימיליה של מתנה ששלח חתן לכלתו, הגיע אלינו לספריה באקראי. עוזרי הנאמן נאור מצא אותו בבית הכנסת בעירו בתוך ערימת ספרים שהוצעו כמתנה לכל דורש.

כך נכתב בעמוד ממול לשער: 

מנחה … מה"ה החתן … הר"ר קאפיל בן … כהר"ר ירמי' ברודא להכלה … גיטל בת … כמהור' זאביל ליידרשדורף.  נעשה ונכתב ע"י הסופר משולם המכונה זימל פאלין שנת נפשי אל יי ק'ו'ת'ה' [תקי"א (1751)].

 

כתב היד מכיל סדר ברכת המזון, סדר מצות חנ"ה (חלה, נדה, הדלקת הנר)  וסדר ק"ש על המיטה.

כתב יד המקורי מצוי במוזיאון היהודי בבודפסט.

מהדורת הפקסימיליה יצאה לאור בשנת 1991 על ידי בית ההוצאה HELIKON בבודפסט, ונלווה אליה חוברת קטנה ובו תיאור כתב היד ע"י איריס פישוף.

הנה דף נוסף ממתנה יפה זו. בציור מופיע סיפור יהודית הקשור לחג החנוכה.

למתעניינים בהלכה, נא שימו לב להערה בעמוד השמאלי הכתובה באידיש.

הערה זו נוגעת למי ששכח לומר תפילת "על הניסים" במקומה באמצע ברכה שניה של ברכת המזון.

מבקש את עזרתכם בפענוח ההנחיות הכתובות שם.

  1. האם הם שונות מההלכה הנוהגת כיום ?

"כל שמונת ימי חנוכה אומר על הנסים בברכת המזון בברכת הארץ ובתפלה בברכת מודים ואם לא אמר אין מחזירין אותו (וע"ל סימן רצ"ד סעיף ד' וה') ומיהו אם נזכר באותה ברכה כל זמן שלא הזכיר את השם אפילו נזכר בין אתה להשם חוזר:

הגה: י"א כששכח על הניסים בברכות המזון כשמגיע להרחמן יאמר הרחמן יעשה לנו נסים ונפלאות כשם שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה בימי מתתיהו כו' (כל בו וכבר נתבאר סי' קפ"ז ס"ד)".

(שו"ע, או"ח, סימן תרפ"ב, סעיף א).

    2. מדוע מופיעה כוכבית * (הפניה להערה) לאחר התיבות "תמיד לעולם ועד" ?

 


בשבוע שעבר  מונה הרשימות האוטומטי של בלוג "עם הספר" עבר את רף מאתיים חמישים (250) הרשימות. אירוע משמח, מבחינתי, שהתמדתי מאתיים חמישים שבועות בכתיבה יצירתית, כל פעם מחדש .

פעמים רבות אני מקבל לתיבת הדואר תגובות על הרשימה, שמעשירות את הידע ומוסיפות עניין וצבע. על פי רוב אני מצרף זאת כתגובה לרשימה, ולכן אני ממליץ כשגולשים לבלוג לצפות פעם נוספת גם ברשימה של השבוע שעבר ובפרט בתגובות אליה.

בשבוע שעבר נושא רשימתי היה "ישיבת היישוב החדש". קבלתי תגובות רבות. הרי לפניכם אחת, שנתנה לי מבט חדש על הישיבה והעומד בראשה, ואף השאירה סימן שאלה בסופה. וזו לשון התגובה:

"…יש כמובן הרבה מאוד לספר, גם באישי וגם בציבורי, אבל בזה אני לא שונה מדורות של בוגרים, ותקצר היריעה.

למרות זאת, אנצל את ההזדמנות לסיפור קצר ושאלה בצידו.

כידוע, בישיבת היישוב החדש היו לימודים גם ביום העצמאות (לימודי קודש בלבד, סדר בוקר והשיעור), אך תלו על הישיבה את דגל ישראל, וכולם היו צריכים להופיע בחולצות לבנות. במקום זמירות של ימי חג שרו בחדר האוכל משירי ארץ ישראל (פזמונים ישראליים).

אני זוכר היטב דבר תורה שאמר לנו הרב קולודצקי (ר' יידל) באחד מאותם ימי עצמאות.

הוא שאל, איך חז"ל למדו מפרשת ואתחנן כמה וכמה הלכות הקשורות לעניין התפילה וכיצד ראוי להתפלל, הרי לכאורה התפילה הזו לא עלתה יפה ומשה רבינו לא נענה לתפילה זו.

והשיב: שמשה רבינו כן נענה בתפילה זו, כאשר אמר לו הקב"ה "עלה ראש הפסגה ושא עיניך וגו' ". ההיענות למשה רבינו היתה בכוח הראיה שנתן הקב"ה למשה רבנו ובאותה עת העניק אותו לכל דורות ישראל שבגלות, אותו הכוח להסתכל על הארץ מבחוץ, גם אם מעולם לא היית בה, אבל להרגיש אותו געגוע כמי שנולד וחי בה.

את הדברים הנ"ל אמר ר' ייד'ל בשם הרב קוק, אך מעולם מאז לא שמעתי ממישהו שהכיר את הדברים בדברי הרב קוק או ידע לומר איפה/מתי אמר אותם".

בברכה

איצו ליפשיץ

 


שבת שלום

אבישי

 

—————–

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

כתבו אלינו:

rambaml1@gmail.com

%d בלוגרים אהבו את זה: