Feeds:
פוסטים
תגובות

ימח שמם?

חכמים, היזהרו בדבריכם !

 (שלהי יום השואה, תשע"ה)

 

בימי ספירת העומר משנה חשיבות למתן את המחלוקות ולהשתמש בלשון פחות חריפה כלפי קבוצות ויחידים החלוקים עלינו אך חולקים עמנו גורל אחד.

השבוע הזדמן לידי עותק של ספר בחינת הקבלה (גוריציה, תרי"ב 1852), שכתבו אחד מחכמי איטליה כנגד הקבלה.

ובשער הספר נוספה הערה בכתב יד כנגד מחברי הספר.

נושא ההערה נוגע בשאלות קיומיות של התבוללות והשכלה והקשר ביניהם.

לצערי, מצאתי שהכותב עשה שימוש במטבע לשון חריפה : "ימח שמם".

הלוואי שנמחה מאוצרנו ביטויים כאלו כנגד יהודים.

 

ימח1

שער ספר בחינת הקבלה. גוריציה, תרי"ב 1852. ‬

 

העתק ההערה:

נדבת ארי' מיכל פריעדמאן* נויארק מ"ב למב"י תרפ"ב**

מספר זה נראה כי מאז הלוך וחסור יהודי איטאליא

כמאמר נארדויא*** ז"ל לי כאשר שאלתיו אודות יהודי צרפת

אמר לי חצי יהודי צרפת כבר מתו – וחצי הנשאר הם

על מפתח הגסיסה – כן יהודי איטאליא  בעון מחבר זה

וחביריו הכופרים ימח שמם שהרסו יהודי איטאליא.

 

* לא ידועים לי פרטים על האיש

** מ"ב – הוא היום ה -42,  למב"י – ראשי תיבות:  למנין בני ישראל (=לספירת העומר), תרפ"ב – שנת  1922.

*** האם מקס נורדאו ?

 

שבת שלום

אבישי

—————————–

תגובות:

1.

שלום רב,
על פי בדיקה בספרים אחרים, "נארדויא" אכן נראה כשמו של ד"ר מקס נורדאו .
אולם, המכתב הוא מ-1922 ונורדאו נפטר רק ב-23 בינואר 1923.
תעלומה.
האם הנך בטוח בקריאתך :  ז"ל ?
אם כן, אולי הז"ל כאן שימש גם כברכה לאנשים חיים כפי שהיה נהוג בעבר.
גלעד הרשושנים
2.

אבישי שלום!

נראה שתשובתו של אותו נורדאו מבוססת על בבלי קידושין (עא ע"ב): "א"ר פפא סבא משמיה דרב: בבל – בריאה, מישון – מיתה, מדי – חולה, עילם – גוססת. ומה בין חולין לגוססין? רוב חולין לחיים, רוב גוססים למיתה".

כיון שבעל הספר היה משלומי אמוני ישראל (לפי תפיסתו) קשה לי להאמין שנורדאו שמזכיר הוא הידוע שהיה מתבולל.

ובקשר לר"א ממודינא  צריך בירור ארוך מי ומה הוא.

יעקב אפשטיין

 

3.

מיודעי, משה חסיד,  שלח לי הפניה לציטוט  דומה מפי מקס נורדאו, בJewish Chronicle בתאריך 10 ינואר 1907.  הציטוט מופיע בספר:

Jews, Race and Environment

מאת Maurice Fishberg

עמ' 463

ראו נא  כאן.

 

4.

בס"ד

רבי אבישי

שבוע טוב

נורדוי ז"ל – זה לשונו ולא זכרונו לברכה.

ולענ"ד שם הכותב אריה ליבל ולא אריה מיכל. אריה ליבל זה צירוף ידוע.

י.ש.

 

5.

שלום

מותר ואולי מצווה לומר "ימח שמם" השאלה רק על מי ?

ומשנה שלימה שנינו על יהודים-  "שם רשעים ירקב" (יומא, ג, יב).
ישראל לורינץ
6.
בעזהש"י
שלום הרב אבישי,
א] בעניין השימוש בביטוי "ימח שמו" מובא בספר "סיפורי חסידים – תורה" בעריכת הרב זוין זצ"ל הסיפור הבא: "חסיד אחד שוחח פעם עם הגאון הצדיק רבי אברהם מסוכאטשוב ז"ל, ונתגלגלו הדברים על אחד מן האפיקורסים, ואמר החסיד "ימח שמו". גער בו הרבי ואמר לו: "האם יודע אתה איך הדין במומר שמת בלא בנים ר"ל?" שתק החסיד ולא השיב כלום. אמר שוב הרבי:
"מומר שמת בלא בנים, מבואר בירושלמי שאשתו חייבת בחליצה. וחליצה היא במקום יבום, ומפורש בתורה שמצות יבום ציוותה התורה כדי ש'לא ימחה שמו מישראל". הרי שהתורהדאגה אפילו למומר שלא יימחה שמו. ואתה אומר 'ימח שמו'?" ". (סיפורי חסידים, תצא).
ב] לגבי המשפט "כמאמר נארדויא ז"ל לי כאשר שאלתיו" וכו' – כנראה ש"ז"ל" כאן הכוונה לראשי-התיבות של "זה לשונו", ופירוש המשפט "כמאמר נארדויא ז"ל לי".
בתרגום ללשון  ימינו הוא "וכפי שנורדאו אמר לי אישית כאשר  שאלתיו" וכו'.
שבוע טוב וחודש טוב
יהושע

——————————————

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

נא פנה אלינו

זכרון של חתול

בע"ה

ציור החתול בפיוט "חד גדיא". הגדת אוצר פרושים וציורים. ניו יורק תרע"ז 1917

ציור החתול בפיוט "חד גדיא".
הגדת אוצר פרושים וציורים. ניו יורק תרע"ז 1917

למרבה הפלא, גידול חתולים בבית יהודי מתקבל בברכה.

החתול נתפש כחיה מועילה, מפני שאוכל הוא עכברים, שהם מכרסמים ומזיקים ידועים.

מוכרים סיפורים על רבנים חשובים שהאכילו חתולים:  רבי יצחק אלחנן ספקטור, הרב אליהו לופיאן ועוד.

מקורות קדומים  בשבח גידול החתולים הביא ר' יצחק נחמן אשכולי בספרו על צער בעלי חיים.

אמנם בהגדה של פסח משתבשים סדר הדברים. החתול אינו אוכל עכברים אלא גדי.

אין זה טבעו של החתול לאכול בעל חיים גדולים.  כך פסק הרמב"ם :

"… אבל כלב שאכל כבשים קטנים או חתול שאכל תרנגולים גדולים הרי זה שינוי ומשלם חצי נזק". (משנה תורה, הלכות נזקי ממון, פרק שלישי)

מדוע דווקא החתול הוא הטורף של הגדי ב" חד גדיא" ?

לחתול מיוחסת תכונה של שכחה. כביטוי העממי: זכרון של חתול.

בתלמוד מיוחסת תכונה זו לחתול מפני שמאכלו הם העכברים.

"שאלו תלמידיו את רבי אלעזר: מפני מה הכלב מכיר את קונו וחתול אינו מכיר את קונו ? אמר להם ומה האוכל ממה שעכבר אוכל משכח,  האוכל עכבר עצמו על אחת כמה וכמה". (מסכת הוריות דף יג עמוד א)

בספרי החסידות מובא שהמאפיין את מצרים הוא השכחה (פרעה לא זוכר את יוסף, ושוכח את הבטחתו לשחרר את בני ישראל לאחר כל מכה). החתול, סמל השכחה, מייצג את מצרים.

לעומת השכחה המצרית, הרי עם ישראל מצטיין בזכרון ארוך הטווח שלו. "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך".

לכן בפיוט "חד גדיא" מי שטורף את הגדי (המסמל את עם ישראל)  הוא החתול.

תולדות יעקב יוסף

ציטוט  מספר "תולדות יעקב יוסף" ( פרשת בהר) לר' יעקב יוסף מפולנאה, תלמיד הבעל שם טוב

זכרון הוא תודעה.

בזכירה –  סוד הגאולה.

חג שמח !

אבישי

 

—————————–

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

נא פנה אלינו

 

"אמר את עצמו"

בס"ד

"שמעון הצדיק אומר:

על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים"

(פרקי אבות)

רשימה שבועית לפרשת צו

הפירוש המקובל על "העבודה" הוא סוג של עבודת רוחנית כדוגמת עבודת הקורבנות, עבודת התפילה או עבודת המצוות.

הרב פינחס קהתי כתב בפירושו למשנה, שיש מפרשים "על העבודה" – כפשוטה, כגון חרישה וזריעה.

קהתי

פרקי אבות, מהדורת קהתי

פירוש זה מצוטט בשם "ספר המאור בשם לב אבות".

פרופסור יוסף תבורי האיר לי, שספר המאור הוא פירושו של הרמב"ם למשנה, והכוונה לפירוש המשנה במהדורת רמב"ם לעם (תל אביב תש"ט 1949). מקור הדברים הוא רק בהערותיו של המהדיר הרב מרדכי דב רבינוביץ שם.

המאור

המאו3

פרקי אבות, מהדורת "רמב"ם לעם"

בנוסף יש להעיר על דברי הרב קהתי,  כי הציטוט מ"לב אבות" מתייחס רק לפתיח ואילו ההסבר הנרחב הוא של הרב רבינוביץ.

ספר "לב אבות", הוא פירוש למסכת אבות, שחברו רבי שלמה בן יצחק לבית הלוי הספרדי. נדפס בשלוניקי בשנת שכ"ה (1565). ספר זה יקר המציאות, היות ולא נדפס שנית מאז. עותק דיגיטאלי של הספר נמצא באתר ספרים סרוקים של הספריה הלאומית ובמאגרים נוספים. ראו נא כאן.

מכאן, לכאורה, תמיהה רבתי על דברי הפלסתר שפורסמו בחוברת "יורו משפטיך ליעקב" (זכרון יעקב, תשנ"ד 1994)

Otzar HaHochma

אכן הרב פינחס קהתי היה חבר בתנועת המזרחי. הוא כתב את פירושו תחילה כקונטרסים המיועדים לציבור העמל במלאכתו וחפץ ללמוד משנה יומית.  ייתכן שהרב פינחס קהתי "אמר את עצמו", בכך שבחר להביא גם פירוש זה בפירושו המצויין למשנה. אך פירושו לדברי שמעון הצדיק בפרקי אבות אינו מקורי, משל עצמו,  אלא הוא לקוח מדברי הקדמונים.

שבת שלום

אבישי

—————————

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

נא פנה אלינו rambaml1@gmail.com

קרבן עולה ויורד

לשבת פרשת ויקרא

 

עולה ויורד1

בספר "ראשון מקור חיים" (פיורדא, תנ"ז 1697) נדפסה בדף האחרון מודעה:

התנצלות המדפיס / דעת הגאונים הרבנים להפיס /

בקרבן עולה ויורד* / אשר בהסכמתם במעלה מוריד /

ונתהפך הסדר / לתת לצדיק לפי כבודו מדור /

הניתנין למעלה ניתנין למטה / כלה אל השערה ויחטא /

ולא במרד ובמעל / הוריד שואל ויעל /

רק בהעמיד הסכמות להדפסתם / נתהפך כחומר חותם /

וכן דרך בעל הדפוס / כזה לטעות /

לכן ידינו אותו לכף זכות / ולא הי' פנאי לחדש ולעשות /

נא' הק' משה מנחם מחוקק

———————————

* עולה ויורד הוא קורבן המובא לפי מצבו הכלכלי של החייב; עשיר מביא שעירה או כבשה, עני ב"דלות" מביא שני ציפורים, וב"דלי דלות" – מנחת סולת בלבד (ויקרא ה:ז, יא).

 

ברשימה שפרסמתי בעבר,  (ראו "שלא נהגו כבוד זה בזה"), הבאתי את מהדורת שולחן ערוך (אמשטרדם,  תנ"ז 1697), שבה המדפיס התנצל  על סדר  ההסכמות ובקש סליחה  בפני הרב נפתלי כץ על פגיעה בכבודו.

להפתעתי  הנה הסיפור חוזר על עצמו באותן שנים ועם אותה אישיות.  להערכתי, גם כאן הפגיעה היא בכבודו של  הרב נפתלי כץ שהסכמתו נדחקה בסוף רשימת המסכימים, אף כי קדמה להם בזמן ובחשיבות.

הרב נפתלי כץ היו רב מיוחס ומקובל, מהחשובים בדורו, והסכמתו כאן היא אחת העדויות היחידות לאיסור שהוטל על ידי רבני  ד' ארצות על הדפסת ספרי דרשות.

מדוע הוטל האיסור? האם בגלל בקורת על ענייני אמונות ודעות שנמצאים בספרי הדרשות (ובפרט לאחר הופעת השבתאות) או מסיבות אחרות?

עיון  בתוך הסכמתו של  ר' נפתלי כץ חושפת טפח מסיבת ההתנגדות לספרי הדרוש :

"ואף אם שעלה במוסכם חכמי גאוני רבני מ"ץ (=מורי צדק) דד"א (=של ד' ארצות) כשהיינו בכנופי' כנסי' של צדיקים שלא ליתן הסכמה להדפסת חיבורים על דרשות…

כי הוא אינו בכלל שארי מחברי חיבורים המשוטטים בארץ בקהלו' וגלילו' ועושים חיבורם קורדם (קרדום) לאכול  ממנו…

(מתוך הפיסקה המסומנת  בריבוע חום בצילום)

הסכמות6א

לפנינו תופעה המוכרת בשם "ספרי שנור"; ספרים שנדפסו למטרת קיבוץ נדבות. המחבר מחזר על הפתחים ובידו הספר למכירה,  לכאורה דרך לאסוף נדבות בצורה מכובדת.  דעת הרבנים לא היתה נוחה מהדפסת ספרים שכאלו.

 

להרחבה בנושא תקנת הרבנים:

ישראל היילפרין בקרית ספר שנה ט (תרצ"ב-תרצ"ג 1932-1933)

ישראל שציפנסקי בספרו תקנות הקהילות חלק רביעי  (תשנ"ג 1993).

 

שבת שלום

אבישי

————————————

 

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

נא פנה אלינו rambaml1@gmail.com

בע"ה

לשבת פרשת ויקהל – פקודי

(סיום בניית המשכן)

לאחרונה מצאתי במחסני הספריה כרכים של ספרי נ"ך שנדפסו בפעסט (היא בודפסט של היום) בשנת תרכ"ג- תרכ"ז (1863-1867).

המייחד את המהדורה הם הציורים המקסימים המלווים את שערי הספרים, הלקוחים ממראות המקום והזמן.

בחרתי לשתף אתכם בשתי תמונות.

הראשונה, מתארת את בית  המקדש ואת הבאים אליו. היא נדפסה בשער ספר ישעיהו.

ציור בית המקדש אינו תואם את המתואר במקורות התנ"כיים. המבנה בתמונה נראה בעיני יותר כארמון אצילים מאשר מקום של קדושה.

אך שימו לב, כל הבאים בשעריו מביאים איתם מנחה: מי הכבש על כתפיו, ומי בכד (מלא יין?) או בסל שבידי האשה.

כך אפיין הצייר שמדובר בבית מקדש ולא בבית כנסת.

 

ציורי פעסט3א1

השניה, לקוחה משער ספר דברי הימים.

הצייר בחר לאייר פסוק מספר קהלת: "דור הולך ודור בא".

הילד על הכתפיים מסמל את דור ההמשך.

בתמונה זאת – כמו בקודמת –  מראה הפנים  והלבוש אינם של דמויות תנ"כיות. הדמויות בתמונה  מציגות את גלריית האנשים שהסתובבו בפסט באותן שנים (סביבות תרכ"ג 1863).

 

פעסט6ד1

שבת שלום

אבישי

* * * * * * * *

תגובות:

ד"ר איל דודסון:

במרכז דודסון (לא קשור אליי…) שליד הכותל הדרומי יש תערוכה של ציורים דמיוניים של בית המקדש מכל מיני תקופות. המעניין הוא שכל צייר דמיין את ביהמ"ק לפי האדריכלות הקרובה לעולמו.

שבת שלום

———————————-

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

rambaml1@gmail.com

"תורה של פורים"

בע"ה

בפורים מותר להגיד תורה גם משירי ילדים.

פרופסור לקבלה יהודה ליבס כתב   הערת אגב מעניינת ומקורית  בסוף מאמרו "גלם בגימטריא חכמה" :

… בהקשר זה יש לזכור את מנהגם של מחדשי העברית להשתמש בחומרים מתחום הקדושה, ולהורידם בכוונה אל הילדות והחולין. כך הוא גם בשיר הילדים הדומה 'עוגה עוגה במעגל נחוגה', המזכיר גם את עניין הגולם וגם את פרשת חוני המעגל; וכך הוא למשל בשיר 'נד נד'…

(פורסם ב"קרית ספר" סג,ד (תשן-תשנא) עמ'  1322)

—————————————————————-

השיר הבא היה להיט בסעודת פורים בביתנו בעקבות הסיפור הבא:

השפן הקטן 
שכח לסגור הדלת 
הצטנן המסכן 
וקיבל נזלת 
 
לה לה לה – אפצ'י 
לה לה לה – אפצ'י 
לה לה לה – אפצ'י 
לה לה לה לה.
 
 
והנה הסיפור שהיה:
הרב מיכאל לסרי הוזמן להרצאות בכנס למורות לא דתיות. מיד כשנכנס החלה המולה בקהל, לא מצא חן בעיניהן שהכניסו הרצאה של רב תורני. 
 
הרב לא התבלבל וביקש חמש דקות בלבד! כאשר מוסכם מראש שבמידה והרב לא יהיה מעניין הוא יעזוב את המקום. 
 
המורות, העדיפו ל'העיף' אותו מאשר לא לתת לו לדבר… וכך הסכימו פה אחד לתת לו אפשרות ל'הקסים' אותן ב- 5 דקות… 
 
הרב עלה לבימה ושאל: "מי מכן מכירה את השיר ה'שפן הקטן'? – שתרים אצבע!" כולן הרימו יד. 
 
הרב ניצל את התמיהה שלהן, ואמר: "יש לי 3 שאלות":
1. מדוע בחר המשורר דווקא שפן ולא חיה אחרת?! 
2. איך קרה שהשפן הצטנן אם הוא בסך הכל שכח לסגור את דלת?! 
3. למה נאמר שלוש פעמים – לה לה לה אפצ'י לה לה לה אפצ'י לה לה לה אפצ'י ואילו בפעם הרביעית לה לה לה לה… – בלי אפצ'י?!"
 
המורות התגלגלו מצחוק… ולשעת כושר זו חיכה הרב. והוא אמר: 
 
אני אענה לכן – שפן מורכב מהאותיות נפש. 
הדלת הפתוחה לכל רוחות העולם, לתרבויות זרות, היא  גורמת  לנו התקררות בעבודת ה'.  מי שרגיל בכך שלש פעמים (הוא ה'חזקה' התלמודית) כבר לא מרגיש בבעייתיות של החשיפה  ולבו נעשה גס בה.
 (תודה לגיסי היקר הרב צבי קפקה על הסיפור ועל הניגון)

פרשנות מקורית זו עוררה ויכוח בין המסובים על גבולות ופתיחות.

 פורים

מתוך כך צמחה לה גם פרשנות חדשה לשיר שנתנו המסובים-המבושמים בסעודה.

המילה "אפצ'י" ניתנת לפירוק לשתי מילים:

"אפ"  – ""צי".

UP באנגלית –  למעלה. רצון לעלות ולהתעלות, כלפי מעלה.

"צי" – גם הוא ערך רוחני  הלקוח מהסינית. אומנות ה"טאי צ'י" נפוצה היום  בארץ. ניתן לראות רבים מבצעים תרגולות טאי צ'י במקומות ציבוריים בתל אביב. "צי" הוא נשימה בסינית. לא רק הנשימה הטבעית אלא גם הרוחניות הפנימית.

ה"אפצ'י =  הוא ביטוי לרוחניות הפנימית השואפת מעלה – מעלה, מעלין בקודש !

אז הבה נתעטש , לה לה לה – "אפצ'י" – לחיים !

ששון פורים שמח.

שבת שלום

אבישי

————————-

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

בע"ה

שבת פרשת "תצוה"

 בניית המשכן, כליו ובגדיו

 

כספרן אני פוגש ספרים רבים, ופה ושם אף מעלעל בתוכנם.

בבחינת "הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיָּיִן וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה" (שיר השירים ד, ב) – אל תקרי ודיגלו אלא ו"דילוגו עלי אהבה".

בקיאות מדומה זו מביאה, לעיתים,  לצירוף רחוקים ולקישור בין הכתוב בספרים שונים.

בשבת זו המוקדשת לענייני משכן ומקדש, בחרתי להביא דוגמא אחת לפניכם.

 

ירושלים2

לפני שנה ומחצה הלך לעולמו תלמיד חכם מיוחד, ר' אברהם גניחובסקי זצ"ל. לאחר פטירתו יצאו ספרים וחוברות על הנהגותיו המיוחדות בין אדם לחברו* ובין אדם למקום.

הנה סיפור אחד מתוך ספר "ויאמר הנני", שכתב תלמידו שמואל בנימין שיפר (בני ברק תשע"ד 2014):

ירושלים1

כבסיס לסיפור עומדת ההלכה כי המתפלל צריך לכווין פניו לכיוון ירושלים, וליתר דיוק לכיוון בית קדש הקדשים. כך נפסק בשולחן ערוך (אורח חיים סימן צד, א) וכך נהגו בכל בתי הכנסת בעולם היהודי.

ברור לכותב הסיפור, שדין זה מיוחד רק לתפילה. לעומתה בברכת ההבדלה, הנאמרת במוצאי שבת, אין צד  שיצדד עצמו המבדיל לכיוון ירושלים.

 

והנה  הזדמנה לי תמונה מתוך ספר "אביר המלכות", סיפור חייו של האדמו"ר ר' אברהם יעקב מסדיגורה. בתמונה האדמו"ר נראה מבדיל, ובכיתוב הנילווה צויין, שמנהגו היה לעמוד כשפניו לצד מזרח !

 

אביר3

מתוך ספר "אביר המלכות". מחבר: אריה בקנרוט. ירושלים תשס"ד 2004

 

לקוראי הנאמנים אני מפנה את השאלה : הישנם מקורות  המרחיבים את תכולת ההלכה –  שנאמרה לגבי תפילת העמידה – לתפילות או ברכות נוספות ?

שבת שלום

אבישי

* היה שותף לועדה הרוחנית של ארגון "מסילה לכלכלה נבונה". ראה על כך סרטון קצר.

————————————————————–

תגובות:

א.

יש"כ, סיפור דומה שמעתי על גדול אחר, שבשעת חופה הכלה לא הייתה מכוסה כראוי והוא הסתובב לברך את הברכות לכיוון ירושלים. אמנם בחופה יש מנהג אחר, והוא להעמיד את החתן והכלה לכיוון ירושלים.
תחילה סברתי שהגדול הוא הגרי"ד סולוביצ'יק, אך נזכרתי שהרב שכטר, ראש ישיבת YU, סיפר שהגרי"ד עמד בחופה כזו וביקש ברכון לברך את הברכות, ותלמידיו שאלוהו, והלוא הרב יודע בעל פה את הברכות, ומדוע פתאום התעקש לברך מברכון? סיפר להם הרב: הכלה הייתה חשופה וצריך שני כיסויים, ולכן עצמתי את עיני וצירפתי לכך את כיסוי הברכון, וכך יכולתי לברך.
שבת שלום
משה גרוס
ב.
ר' אלימלך צוויבל שלח אלי את המקורות הבאים:
1
 2
ג.

ר' אריה שטרן ציטט את המקור הבא:

ר' אברהם טען גם שהמנהג המקובל בזמנו במזרח שכל אחד ישב ופניו לרוח אחרת, הוא פסול לא רק בגלל ההלכה של סדר הישיבה שהוזכרה לעיל אלא גם מפני שההלכה של פנייה לכיוון ירושלים לא נפסקה רק בתפילת העמידה אלא גם בכל תחינה שהיא, גם כזו שאינה נאמרת בעמידה, והואיל וברכות קריאת שמע כוללות גם תחינות, כגון "והאר עינינו בתורתך", עליהן להאמר בפניה לכיוון ירושלים[1].


[1] ראב"ם, המספיק, מהדורת נסים דנה, עמ' 94 – 95.

לפי ר' אברהם פניה לירושלים היא בבקשה בלבד, מסתבר שבהבדלה אין צורך.

בברכה

אריה

ד.

תגובה לבלוג השבועי – 'לכוין פניו לקודש הקדשים'
שלום רב !
ב'שערי תשובה' בדין עניית ברכו (או"ח סי' נז) כתב: כתב בשלמי ציבור בשם מהרנ"ש ז"ל שלא להפך פניו ממזרח עד שיסיים לומר ברוך וכו'. וסימן לדבר 'מעולם לא אמרתי דבר וחזרתי לאחורי'.
ראיתי את תגובתו של משה גרוס עם סיפור הכלה בחופה ושני הכיסויים. כמדומני ששמע השומע וטעה, כי לא מצינו מעולם שני כיסויים מול ערוה, כמו"כ עצימת עיניים להרבה פוסקים אינה מועילה.
היה אפשר לפרש שרצה לכסות את פיו בברכון, ובגמ' בפרק 'מי שמתו' מוכח שכשמניח ידו על פיו אפשר לברך מול ערווה ( הפוסקים לא הביאו את הדבר להלכה, אבל הרוגוטשובער ציין אליה כפתרון הלכתי).
בכבוד רב
 ישראל גולדווסר
ה.

אבישי שלום!

א.      נדמה לי כי מת בקבורה משכיבים שרגליו לכיוון ירושלים – לא עיינתי בכך עתה.

ב.       בשכה"ג הל' נפילת אפים ב מובא שמהר"י ברונא היה נופל נפילת אפים כנגד ארון הקודש.

ג.      עי' במאמר השתחוואות כלפי מזרח  לרב דינר בקול התורה ס"ד תשס"ח.

ד.      עלי תמר ברכות פרק ד: במחזור ויטרי סימן תע"ה ברכת אירוסין מכוון פניו כלפי מזרח נגד צד ירושלים שכל תפלות שאנו מתפללים אנו מביטין אל היכל ה' כי כן מצינו בדניאל וכוין פתחין ליה בעליתא נגד ירושלים לבד משאר כל הברכות שאין אנו קפידין להביט שם לכך צריך לכוון כלפי מזרח בברכת חתנים עכ"ל.

ה.        ומחזור ויטרי זה מובא בכמה מקומות.

ו.       לקט יושר חלק א (אורח חיים) עמוד ח ענין ד: ובשעה שמשימ' על ראשו הפך פניו למזרח והוי מברך באהאמ"ה אקב"ו להתעטף בציצית

ז.      אבל ברמב"ם על המשנה מסכת ברכות פרק ד משנה ב: ושתי תפלות אלו חובה על כל מי שנכנס לבית המדרש ללמוד, הלא תראה שלא אמר בכניסתו מה היה אומר שמשמע שזה רק ספור מה שהיה אומר ר' נחוניה בן הקנה ותהיה הרשות בידינו, אלא אמר בכניסתו מה הוא אומר, ר"ל אם נכנס הנכנס לבית המדרש מה הוא צריך לומר. ויש לו להתפלל שתי תפלות אלו בין עומד בין יושב או איך שיהיה, ואינו מכוין פניו לרוח שמתפללין אליה, ואינו מברך, ואין בה השתחויה, וקראה תפלה כפי עיקר מובן המלה שכל בקשה נקראת תפלה.

ח.      בנענועי הלולב עי' תשובה שכתבתי בחבל נחלתו כרך יד סי' כג.

ט.        בהתפנות בשטח פתוח מקפידים על כיוון ההתפנות שלא יהיה מזרח מערב. (וכן לגבי שינה עם כל הדעות והמחלוקות).

י.    עי' שו"ת בצל החכמה ח"ג סי' סד  לענין קידוש לבנה.

יא.  ויש דעות לגבי חתונה אם המדובר על החו"כ או על המברך שפניו למזרח.

 

שבת שלום

יעקב אפשטיין

 

ו.

מספר מקורות ללא סדר:
ביסוד ושורש העבודה ובאוצר התפילות ועוד מובא לכוון פניו לכיוון מזרח בברכת הלבנה – גם היא במוצ"ש.
באהע"ז סי' סח מובא באחרונים שיש המעמידים חתן וכלה תחת החופה לכיוון מזרח.
במנהגי ר"י מדורא עמ' 46 שהמברך ברכות הנישואין יפנה למזרח.
במגן אברהם סי' רכג מובא שלפני ברכת הטוב והמטיב על בשורה טובה ישחה לכיוון מזרח, ושם באחרונים שכך הוא בכל ברכות השבח וההודאה.
וכן מובא במנהגי וורמיישא שהמוהל הופך פניו למזרח בעת הברכות.
במהרי"ל מובא להשתוות למזרח במודים אנחנו לך שבויברך דוד.
בלקט יושר מובא שפונה למזרח בברכת ציצית ובק"ש על מיטתו ובפסוקי ק"ש לא מטריח עצמו בכך.
בשו"ת נודע ביהודה תנינא או"ח יג מובא שקריאת התורה אינה צריכה להיות למזרח.

בברכת ארבעת המינים ובנענועים מובא לכוון למזרח. ביציאה מבית הכנסת מובא להשתחוות למזרח. י"א שאסור לאדם שיפנה או שיישן בין מזרח למערב.
וראה עוד עניינים אלו בשו"ת בצל החכמה ח"ג סי' ז וסי' סד, והביא שם ממחזור ויטרי שבברכות שאינן תפילות אין מכוונים לכיוון ירושלים. אכן לפי מחזור ויטרי ועוד מכוונים בקדיש בעת הקבורה למזרח.
וכן גם בפיה"מ לרמב"ם ברכות ט ד על הנכנס לכרך שמתפלל בכניסתו וביציאתו ולא לנוכח המקדש.
ולוואי ונזכה לכוון לבנו לפחות לשמים.
בברכה
אביגדור לוינגר

 

 

—————————————————————————

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

rambaml1@gmail.com

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 124 שכבר עוקבים אחריו