Feeds:
רשומות
תגובות

בע"ה

שבת פרשת "תצוה"

 בניית המשכן, כליו ובגדיו

 

כספרן אני פוגש ספרים רבים, ופה ושם אף מעלעל בתוכנם.

בבחינת "הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיָּיִן וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה" (שיר השירים ד, ב) – אל תקרי ודיגלו אלא ו"דילוגו עלי אהבה".

בקיאות מדומה זו מביאה, לעיתים,  לצירוף רחוקים ולקישור בין הכתוב בספרים שונים.

בשבת זו המוקדשת לענייני משכן ומקדש, בחרתי להביא דוגמא אחת לפניכם.

 

ירושלים2

לפני שנה ומחצה הלך לעולמו תלמיד חכם מיוחד, ר' אברהם גניחובסקי זצ"ל. לאחר פטירתו יצאו ספרים וחוברות על הנהגותיו המיוחדות בין אדם לחברו* ובין אדם למקום.

הנה סיפור אחד מתוך ספר "ויאמר הנני", שכתב תלמידו שמואל בנימין שיפר (בני ברק תשע"ד 2014):

ירושלים1

כבסיס לסיפור עומדת ההלכה כי המתפלל צריך לכווין פניו לכיוון ירושלים, וליתר דיוק לכיוון בית קדש הקדשים. כך נפסק בשולחן ערוך (אורח חיים סימן צד, א) וכך נהגו בכל בתי הכנסת בעולם היהודי.

ברור לכותב הסיפור, שדין זה מיוחד רק לתפילה. לעומתה בברכת ההבדלה, הנאמרת במוצאי שבת, אין צד  שיצדד עצמו המבדיל לכיוון ירושלים.

 

והנה  הזדמנה לי תמונה מתוך ספר "אביר המלכות", סיפור חייו של האדמו"ר ר' אברהם יעקב מסדיגורה. בתמונה האדמו"ר נראה מבדיל, ובכיתוב הנילווה צויין, שמנהגו היה לעמוד כשפניו לצד מזרח !

 

אביר3

מתוך ספר "אביר המלכות". מחבר: אריה בקנרוט. ירושלים תשס"ד 2004

 

לקוראי הנאמנים אני מפנה את השאלה : הישנם מקורות  המרחיבים את תכולת ההלכה –  שנאמרה לגבי תפילת העמידה – לתפילות או ברכות נוספות ?

שבת שלום

אבישי

* היה שותף לועדה הרוחנית של ארגון "מסילה לכלכלה נבונה". ראה על כך סרטון קצר.

————————————————————–

תגובות:

א.

יש"כ, סיפור דומה שמעתי על גדול אחר, שבשעת חופה הכלה לא הייתה מכוסה כראוי והוא הסתובב לברך את הברכות לכיוון ירושלים. אמנם בחופה יש מנהג אחר, והוא להעמיד את החתן והכלה לכיוון ירושלים.
תחילה סברתי שהגדול הוא הגרי"ד סולוביצ'יק, אך נזכרתי שהרב שכטר, ראש ישיבת YU, סיפר שהגרי"ד עמד בחופה כזו וביקש ברכון לברך את הברכות, ותלמידיו שאלוהו, והלוא הרב יודע בעל פה את הברכות, ומדוע פתאום התעקש לברך מברכון? סיפר להם הרב: הכלה הייתה חשופה וצריך שני כיסויים, ולכן עצמתי את עיני וצירפתי לכך את כיסוי הברכון, וכך יכולתי לברך.
שבת שלום
משה גרוס
ב.
ר' אלימלך צוויבל שלח אלי את המקורות הבאים:
1
 2
ג.

ר' אריה שטרן ציטט את המקור הבא:

ר' אברהם טען גם שהמנהג המקובל בזמנו במזרח שכל אחד ישב ופניו לרוח אחרת, הוא פסול לא רק בגלל ההלכה של סדר הישיבה שהוזכרה לעיל אלא גם מפני שההלכה של פנייה לכיוון ירושלים לא נפסקה רק בתפילת העמידה אלא גם בכל תחינה שהיא, גם כזו שאינה נאמרת בעמידה, והואיל וברכות קריאת שמע כוללות גם תחינות, כגון "והאר עינינו בתורתך", עליהן להאמר בפניה לכיוון ירושלים[1].


[1] ראב"ם, המספיק, מהדורת נסים דנה, עמ' 94 – 95.

לפי ר' אברהם פניה לירושלים היא בבקשה בלבד, מסתבר שבהבדלה אין צורך.

בברכה

אריה

ד.

תגובה לבלוג השבועי – 'לכוין פניו לקודש הקדשים'
שלום רב !
ב'שערי תשובה' בדין עניית ברכו (או"ח סי' נז) כתב: כתב בשלמי ציבור בשם מהרנ"ש ז"ל שלא להפך פניו ממזרח עד שיסיים לומר ברוך וכו'. וסימן לדבר 'מעולם לא אמרתי דבר וחזרתי לאחורי'.
ראיתי את תגובתו של משה גרוס עם סיפור הכלה בחופה ושני הכיסויים. כמדומני ששמע השומע וטעה, כי לא מצינו מעולם שני כיסויים מול ערוה, כמו"כ עצימת עיניים להרבה פוסקים אינה מועילה.
היה אפשר לפרש שרצה לכסות את פיו בברכון, ובגמ' בפרק 'מי שמתו' מוכח שכשמניח ידו על פיו אפשר לברך מול ערווה ( הפוסקים לא הביאו את הדבר להלכה, אבל הרוגוטשובער ציין אליה כפתרון הלכתי).
בכבוד רב
 ישראל גולדווסר
ה.

אבישי שלום!

א.      נדמה לי כי מת בקבורה משכיבים שרגליו לכיוון ירושלים – לא עיינתי בכך עתה.

ב.       בשכה"ג הל' נפילת אפים ב מובא שמהר"י ברונא היה נופל נפילת אפים כנגד ארון הקודש.

ג.      עי' במאמר השתחוואות כלפי מזרח  לרב דינר בקול התורה ס"ד תשס"ח.

ד.      עלי תמר ברכות פרק ד: במחזור ויטרי סימן תע"ה ברכת אירוסין מכוון פניו כלפי מזרח נגד צד ירושלים שכל תפלות שאנו מתפללים אנו מביטין אל היכל ה' כי כן מצינו בדניאל וכוין פתחין ליה בעליתא נגד ירושלים לבד משאר כל הברכות שאין אנו קפידין להביט שם לכך צריך לכוון כלפי מזרח בברכת חתנים עכ"ל.

ה.        ומחזור ויטרי זה מובא בכמה מקומות.

ו.       לקט יושר חלק א (אורח חיים) עמוד ח ענין ד: ובשעה שמשימ' על ראשו הפך פניו למזרח והוי מברך באהאמ"ה אקב"ו להתעטף בציצית

ז.      אבל ברמב"ם על המשנה מסכת ברכות פרק ד משנה ב: ושתי תפלות אלו חובה על כל מי שנכנס לבית המדרש ללמוד, הלא תראה שלא אמר בכניסתו מה היה אומר שמשמע שזה רק ספור מה שהיה אומר ר' נחוניה בן הקנה ותהיה הרשות בידינו, אלא אמר בכניסתו מה הוא אומר, ר"ל אם נכנס הנכנס לבית המדרש מה הוא צריך לומר. ויש לו להתפלל שתי תפלות אלו בין עומד בין יושב או איך שיהיה, ואינו מכוין פניו לרוח שמתפללין אליה, ואינו מברך, ואין בה השתחויה, וקראה תפלה כפי עיקר מובן המלה שכל בקשה נקראת תפלה.

ח.      בנענועי הלולב עי' תשובה שכתבתי בחבל נחלתו כרך יד סי' כג.

ט.        בהתפנות בשטח פתוח מקפידים על כיוון ההתפנות שלא יהיה מזרח מערב. (וכן לגבי שינה עם כל הדעות והמחלוקות).

י.    עי' שו"ת בצל החכמה ח"ג סי' סד  לענין קידוש לבנה.

יא.  ויש דעות לגבי חתונה אם המדובר על החו"כ או על המברך שפניו למזרח.

 

שבת שלום

יעקב אפשטיין

 

ו.

מספר מקורות ללא סדר:
ביסוד ושורש העבודה ובאוצר התפילות ועוד מובא לכוון פניו לכיוון מזרח בברכת הלבנה – גם היא במוצ"ש.
באהע"ז סי' סח מובא באחרונים שיש המעמידים חתן וכלה תחת החופה לכיוון מזרח.
במנהגי ר"י מדורא עמ' 46 שהמברך ברכות הנישואין יפנה למזרח.
במגן אברהם סי' רכג מובא שלפני ברכת הטוב והמטיב על בשורה טובה ישחה לכיוון מזרח, ושם באחרונים שכך הוא בכל ברכות השבח וההודאה.
וכן מובא במנהגי וורמיישא שהמוהל הופך פניו למזרח בעת הברכות.
במהרי"ל מובא להשתוות למזרח במודים אנחנו לך שבויברך דוד.
בלקט יושר מובא שפונה למזרח בברכת ציצית ובק"ש על מיטתו ובפסוקי ק"ש לא מטריח עצמו בכך.
בשו"ת נודע ביהודה תנינא או"ח יג מובא שקריאת התורה אינה צריכה להיות למזרח.

בברכת ארבעת המינים ובנענועים מובא לכוון למזרח. ביציאה מבית הכנסת מובא להשתחוות למזרח. י"א שאסור לאדם שיפנה או שיישן בין מזרח למערב.
וראה עוד עניינים אלו בשו"ת בצל החכמה ח"ג סי' ז וסי' סד, והביא שם ממחזור ויטרי שבברכות שאינן תפילות אין מכוונים לכיוון ירושלים. אכן לפי מחזור ויטרי ועוד מכוונים בקדיש בעת הקבורה למזרח.
וכן גם בפיה"מ לרמב"ם ברכות ט ד על הנכנס לכרך שמתפלל בכניסתו וביציאתו ולא לנוכח המקדש.
ולוואי ונזכה לכוון לבנו לפחות לשמים.
בברכה
אביגדור לוינגר

 

 

—————————————————————————

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

rambaml1@gmail.com

"לתעלומה נקרא אור"

בע"ה

 

לשבת פרשת תרומה

434

תרומה איננה רק שאלה של כסף.

אנשים רבים תורמים מזמנם, מכישרונם  ומידיעותיהם ללא מטרת רווח.

על פרוייקט אחד מסוג זה ברצוני לספר לכם:

"לתעלומה נקרא אור", מבית היוצר של "איש ספר", מעורכי פורום אוצר החכמה.

בעיירה קטנה בליטא חי סנדלר פלאי בשם ר' משה מרקוביץ.  במשך שעות היום היה מטליא נעליים בחנותו ובשעות הלילה היה רושם מזיכרונו  רשימות על אישים תורניים וחיבוריהם.

לפי עדויות של אנשים שנפגשו עמו, הסנדלר היה איש פשוט, שלא ידע אפילו לכתוב בלשון הקודש ונעזר בבנו לשם כתיבת רשימותיו.

מקור התמונה: ספר קשת גבורים / אהרון בן-ציון שורין

מקור התמונה:
ספר קשת גבורים / אהרון בן-ציון שורין

רשימות אלו נדפסו בספר "שם הגדולים השלישי", שנדפס תחילה  בוילנה בשנת תר"ע (1910) ומהדורה שניה מתוקנת בקיידן בשנת תרצ"ב (1932).

הספר נדפס במתכונת ספר "שם הגדולים" הראשון, לרב חיים יוסף דוד אזולאי. לספר שני חלקים: מערכת גדולים ומערכת ספרים לפי סדר אלף-בית.

ברם, הספר הנדפס מכיל רשימות של מחצית האות אלף בלבד !

קיימים שני כתבי יד של הספר: אחד בספריה הלאומית והשני בספריית בר אילן. כתב היד של בר אילן מורחב יותר והוא נבחר כבסיס לפרוייקט.

כפי שראיתם בתמונה למעלה, מדובר בכתב יד צפוף וקשה לקריאה, המכיל פרטים רבים על אנשים וספרים.

הפרוייקט  לתעלומה נקרא אור מציע לנו להיות שותפים בהדרת הכתב יד.

כל מי שנדבה רוחו מעתיק עמוד אחד מהספר ומפענח את הכתוב בו.

 לאחר מכן מעלים הכותבים את העתקתם, והגולשים מעירים ומתקנים לפי צילום כתב היד.

בכתב היד ישנן  כשמונה מאות תמונות כפולות עמודים. עד כה נעשתה עבודה על כמאה וחמישים עמודים.

את התוצר הסופי (עד כה) ניתן לראות כאן.

הפרוייקט נפסק באמצע העבודה. בימים אלו כתב לי "איש ספר" שהוא רוצה להתניע מחדש את התהליך.

אתם מוזמנים להירתם לפרוייקט ייחודי זה  ולתרום מזמנכם לטובת הכלל.

לכניסה לתעלומה נקרא אור לחצו נא כאן.

 

שבת שלום

אבישי

————————————-

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

rambaml1@gmail.com

רישום בעלות על ספרים

בע"ה

לשבת פרשת "משפטים"

כתב יושר

זכות הקניין היא אבן הבסיס עליה נשענים כל דיני ממונות  שבין אדם לחבירו.

ההלכה אינה מאשרת שימוש בספר של חברך ללא רשותו.

בעלי ספרים, שחששו שספריהם ילקחו ללא רשותם,  טרחו לרשום 'הערת אזהרה' בשערי ספריהם.

הערות אלו לבשו לעיתים צורה שירית והם מהווים סוגה ספרותית מיוחדת.

ידידי אלי שטרן, בבלוגו המצויין "נוטריקון", אוסף רישומי בעלות מיוחדים בשערי ספרים ישנים.

לאחרונה מצאתי בספר "כתב יושר", ורשה  1859, רישום בעלות מעניין. העברתי זאת לאלי שטרן לפענוח ולהשלמת אוספיו.

כתב יושר3א

 

לֹא לִמְכַחֵשׁ, גַּנָּב וּבַעַר

יוֹעִיל שְׁמִי אִם אֶכְתְּבֵהוּ בַּשַּׁעַר,

הֲלֹא יִגְדַּע מִנְעֲלֵי בַּרְזֶל וּנְחֹשֶׁת

וּמַה, לִקְרוֹעַ הֶעָלֶה לֹא יֵדַע עַוָּל בּוֹשֶׁת?

רַק לְאִישׁ אֱמוּנִים אֲשֶׁר יִרְאַת ד' עָלָיו

אוֹלַי יִמְצְאוֹ וְלֹא יָדַע שֵׁם בְּעָלָיו,

לְמַעֲנוֹ וּלְמַעֲנִי אֶרְשׁוֹם שְׁמִי לְמַזְכֶּרֶת

לְמַעַן יֵדַע לְמִי הָשֵׁב הַמַּחְבֶּרֶת.

 

רישומי בעלות מעניינים נוספים תמצאו באתר בלוג "נוטריקון".

 

שבת שלום

אבישי

—————————————-

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

rambaml1@gmail.com

04

שער ספר מרכבת המשנה. אזמיר, תקט"ז (1755). מאוספי ספריית הרמב"ם

לשבת פרשת יתרו. מתן תורה.

 רוב לוחות הברית המופיעים באומנות יהודית, כגון בציורי שערי ספרים, עגולות בראשן.

האם הלוחות הברית היו מרובעים בכל צד או עגולים בראשם ?

שאלה זו נתונה במחלוקת  ולא באתי ללהכניס ראשי בין הרים גדולים.

חביבה עלי תשובתו המנומקת של הרב ישראל יעקב פישר זצ"ל, ראב"ד העדה החרדית בירושלים,  בספרו  "אבן ישראל".

לדעתו הלוחות היו עגולים. כהוכחה לדבריו מסתמך על המשנה בפרקי אבות שהלוחות הם מעשרה דברים שנבראו  ב"ערב שבת בין השמשות". כלומר הן קיימים כבר מששת ימי בראשית .

בתלמוד הירושלמי נקבע כי "אין מרובע מששת ימי בראשית". כלומר בכל הטבע  הבראשיתי אין בנמצא צורה חתוכה כרבוע. להבדיל ממעשה ידי אדם, החותך  בכלים חדים ויוצר צורות רבועיות שונות.

הלוחות שייכיםל"מעשה בראשית", משום כך, סובר הרב פישר, הן אינן מרובעיםאלא עגולים.

דברי התלמוד הירושלמי נאמרו בהקשר להלכה המופיעה במשנה. "אלו הם נדרי הבאי (= גוזמא): [האומר] אם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד" (מסכת נדרים פרק ג).

נחש וקורת בית הבד  אלו שני הפכים.

הנחש מבטא בצורה הטובה ביותר את הלולאות שבטבע, הנחש מתקדם בעקלתון.

קורת בית הבד, מעשה ידי אדם, היא הביטוי של הקו הישר, ההולך מצד אל צד.

גם ברוחניות יש לנו ביטויים דומים. על  "רז היושר והעיגולים" כתב  בהרחבה הרב קוק זצ"ל בספרו אורות הקודש חלק שלישי.

שבת שלום

אבישי

 

03

שער חומש במדבר. פרנקפורט דאודר, תק"ו (1746). מאוספי ספריית הרמבם

 

 

 

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

rambaml1@gmail.com

נחשון*

"ובני ישראל עברו ביבשה בתוך הים"

לשבת פרשת "בשלח"

* על פי מסורת חז"ל, נחשון בן עמינדב היה הראשון שקפץ לים סוף ביציאת מצרים, עוד לפני שהים נקרע לשניים.

 

 

קפריסין1א

אבי במחנה המעצר בקפריסין. המקור: אלבום משפחתי

סיפור חייו של אבי ז"ל. יליד שנת 1925. משפחתו ברחה לרוסיה עם פלישת הגרמנים לפולניה במלחמת העולם השניה. המשפחה הוגלתה לסיביר, שם עבר את המלחמה. לאחריה חזר דרך פולין האנטישמית למחנות העקורים בגרמניה. השתייך לתנועת פועלי אגודת ישראל.  בחג סוכות תש"ז (1946) עלה על אונית מעפילים "לטרון", שהפליגה מחופי צרפת לארץ ישראל. האוניה נתפשה על ידי הבריטים וכל נוסעיה הוגלו למחנה מעצר בקפריסין. כעבור שמונה חדשים הגיע ארצה והקים את ביתו בחיפה.

אני מבקש להתמקד ברגע אחד. על חופי צרפת מתאספים פליטים יהודים מארצות  וממפלגות שונות, לקראת עליה על אוניית המעפילים. לפני שעלו על האניה אספו את כולם (1252 איש)  ואמרו להם: זו האניה, סירות הצלה אין, מי שמפחד – לא יעלה !

אבי מעולם לא למד לשחות. הוא וכל חבריו  לא ידעו לשחות.  הם עלו על אוניה ישנה ורעועה (שנת ייצור סביבות 1870) , שספק היה אם תשרוד את המסע. אבא סיפר שהאוניה איבדה את היציבות במהלך ההפלגה והיו מריצים את האנשים מצד לצד לשמור על האיזון.

שוו בנפשכם, את ההתלבטות, את רמת הסיכון. אם האניה תטבע בסערה – אין מושיע להם.

ההחלטה של כולם  (למעט חמישה):  עולים !

בעיניו הוא לא היה גיבור,  בעיני הוא הנחשון. אלו הנחשונים של הדור שלנו.

לאחרונה התוודעתי לתמונות של מעפילי אוניית לטרון, השמורים בארכיון הציוני המרכזי בירושלים. התמונות צולמו בעת הגעת האוניה לחיפה והעברת הנוסעים לאוניות הגירוש לקפריסין.

לטרון1

אוסף הארכיון הציוני המרכזי

לטרון3א

אוסף הארכיון הציוני המרכזי

לטרון6

אוסף הארכיון הציוני המרכזי

אוניה

אוסף הארכיון הציוני המרכזי

 

 

מסע הספינה זכה לתיאור אמין בספר "שבעת המנעולים", סיפור עלילתי לבני הנעורים פרי עטה של הסופרת אסתר  שטרייט-וורצל.

בקשה אישית: אני מחפש אנשים החיים עמנו  שהיו על אונית "לטרון" או בני משפחתם שברשותם זכרונות כתובים/מוקלטים שהשאירו אחריהם המעפילים.

IMGשבת שלום

אבישי

————————

תגובות:

א. ר' יוסף לייכטר, ספרן בבית הספרים הלאומי.

לר' אבישי שלום וברכה

התרגשתי מאוד למקרא רשימתך. אמי ז"ל ביחד עם אחותה תבלט"א ניסו לעלות לארץ על ספינת המעפילים תיאודור הרצל. סיפרה לי דודתי: עלינו  לספינה בנמל מרסיי, בערב פסח תש"ז. קבוצת המעפילים הייתה מפולגת, היו בה   שומרי תורה ומצוות שעלו במסגרת של פא"י וקבוצה אחרת של 'השמור הצעיר' ורוויזיוניסטים. לדתיים ניתנו מצות, לאחרים צנימים. וכך בילו את הפסח בירכתי הספינה, חמץ ומצה בכפיפה אחת. עם התקדש החג החלה הספינה בהפלגה. אחד מהחבורה החל באמירת ההגדה כשוכלם מסובים בצפיפות בדרגשיהם. המקדש לא הספיק לסיים את הקידוש וגל גדול טילטל את הספינה, היין נשפך, פני העולים הוריקו והאנשים הקיאו. מספרת דודתי בשלב זה פרצתי בבכי, 'וכי כך נראה ליל הסדר'? ממשיכה דודתי: לידי שכבה חברה והיא אמרה לי: 'למה את בוכה? זוהי יציאת מצרים שלנו'. ומאז מספרת הדודה שמורה לי פינה חמה בלב לאותה בחורה צעירה שעודדה אותי בשעת מצוקה. ההפלגה שאמורה הייתה להמשך  שלושה ארבעה ימים התמשכה כשבועיים. האונייה ניסתה להתחמק מעיני הצי הבריטי, אך ללא הצלחה. בהתקרבם לחופי המולדת אילצו המשחתות הבריטיות את האונייה להגיע לנמל חיפה. שם עלו עליה חיילים בריטים. העולים ניסו להבריחם על ידי זריקת קופסאות שימורים. הבריטים פתחו באש ושלושה בחורים נהרגו הי"ד. העולים הובלו בספינות הבריטיות לקפריסין. אמי בזכות גילה הצעיר, זכתה לשוב ארצה בערב יום הכיפורים תש"ח. אחותה שהייתה מבוגרת יותר נשארה בקפריסין עוד שלושה חודשים.

כל טוב

יוסף

 

ב. בן ציון קליבנסקי, חוקר יהדות מזרח אירופה

שלום אבישי,

סיפורך מעניין, ודי בו לכתיבת שני ספרים. אין לי מה לתרום בנוגע לאניית "לטרון", אך הואיל וכתבת כי משפחתך הוגלתה לסיביר, אולי תמצא עניין בספרה של אמי: גיטה לנגלבן-קליבנסקי, מירכתי צפון: מלחמת הישרדות של צעירה יהודייה מליטא על גדות אוקיינוס הקרח הצפוני, אלקנה: "חקר יהדות ליטא", תשע"ד. הוא נותן יותר ממושג על החיים בסיביר ועל היחס של השלטונות הסובייטיים לגולים.
בברכה,
בן-ציון קליבנסקי

 

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

rambaml1@gmail.com

 

*** מדור תרבות בבית אריאלה פותח שבוע הבא סדרת מפגשים עם אנשי רוח, המציגים את מקומו של אלוקים בעולמם האישי. לפרטים נוספים ראו נא כאן.

נא אמון: איפה זה ?

בס"ד

על שמות מקומות תנ"כים בשימוש יום-יומי

לשבת "פרשת בא"

 

נא7

מדפוסי נא אמון: גיא חזיון. תר"מ (1880),  מטעם המלך. תרס"ח (1908)

העיר "נא אמון", המוזכרת בשערי ספרים כמקום הדפסה מוכר וידוע, היא העיר אלכסנדריה במצרים.

מדוע כינו היהודים את אלכסנדריה בשם זה "נא -אמון"?

התשובה היא: השם לקוח מהמקורות, וליתר דיוק מהתנ"ך.

בהפטרת פרשתנו, פרשת בא, אנו קוראים:

"אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הִנְנִי פוֹקֵד אֶל אָמוֹן מִנֹּא, וְעַל פַּרְעֹה וְעַל מִצְרַיִם וְעַל אֱלֹהֶיהָ וְעַל מְלָכֶיהָ וְעַל פַּרְעֹה וְעַל הַבֹּטְחִים בּוֹ" (ספר ירמיהו, פרק מו).

גם בספר נחום מוזכרת עיר זאת שבמצרים:

"הֲתֵיטְבִי מִנֹּא אָמוֹן הַיֹּשְׁבָה בַּיְאֹרִים מַיִם סָבִיב לָהּ אֲשֶׁר חֵיל יָם מִיָּם חוֹמָתָהּ". (ספר נחום, פרק ג)

בשני המקומות תרגם יונתן בן עוזיאל את שם המקום:  אלכסנדריא.

(הזיהוי של נא אמון עם העיר אלכסנדריה אינו אפשרי. כבר האברבנאל מעיר : "היטיבי מנא אמון – הבוטחת בגבוריה עד שאין לה חומה, ובכל זאת החריבה נבוכדנצר בלכתו על נינוה, ואינה אלכסנדריא, שנבנתה צ' שנה אחרי מות נבוכדנצר, אלא עיר אחרת שאומנים בה מלכי מצרים". אמנם באנצ"מ בערך "נא אמון" מובאת דעתו של  האגיפטולוג וילהלם שפיגלברג הקרובה לדרכו של התרגום. ראה נא כאן את הערך).

לפנינו תופעה מיוחדת: קריאת שם עברי – תנ"כי  לעיר ידועה ומפורסמת.

ידועה דוגמא נוספת מעיר עתיקה, העיר חאלב בצפון סוריה, המכונה בפי היהודים: ארם צובה .

העיר נכבשה על ידי דוד במלחמתו עם בני עמון, כמתואר בהרחבה בספר שמואל.

וַיִּרְאוּ בְּנֵי עַמּוֹן כִּי נִבְאֲשׁוּ בְּדָוִד וַיִּשְׁלְחוּ בְנֵי עַמּוֹן וַיִּשְׂכְּרוּ אֶת אֲרַם בֵּית רְחוֹב וְאֶת אֲרַם צוֹבָא עֶשְׂרִים אֶלֶף רַגְלִי וְאֶת מֶלֶךְ מַעֲכָה אֶלֶף אִישׁ וְאִישׁ טוֹב שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף אִישׁ… (ספר שמואל ב, פרק י)

מעניין למצוא בכפיפה אחת את שתי הערים בכתובה ירושלמית  משנת תרנ"ח (1898).

הכתובה סרוקה באוסף הכתובות  המופלא באתר הספריה הלאומית.

 

חלב1

 

 

בין התנאים המפורטים בגוף הכתובה מתחייב החתן "ולא יעבור מאר"ץ [=ארם צובא = חאלב] והלאה ולא מנ"א [=נא אמון = אלכסנדריה של מצרים] והלאה ולא בדרך ים כלל עד שיניח לה גז"כ [=גט זמן כשר]…".

חלב2

 

שבת שלום

אבישי

 

נ. ב. תגובות תתקבלנה בברכה.

————————————–

מכתבי קוראים:

1. פרופ' עמיחי רדזינר.

תודה על הפוסט,

הנוסח של הכתובה שהבאת הוא נוסח ספרדי סטנדרטי, ולמרבה האירוניה (ואולי גם הבושה על כך שהפכו את הכתובה למסמך מגוחך בשל שמרנות מוגזמת. אם כבר, היה מקום ללמוד מהתנאי על כך שהיא צריכה להיות מסמך שמגן על האשה מעגינות, אבל לתנאים מודרניים שיעשו זאת יש התנגדות מוחלטת ואכמ"ל) הוא מופיע עד היום בכתובות ספרדיות שהרבנות בארץ מנפיקה (מצ"ב). כמובן שאפשר למצוא גם בחו"ל יהודים שנישאים עם כתובה ובה התנאי הלא רלוונטי הזה.

עמיחי

כתובה1

2. ד"ר אייל דוידסון.

אבישי יקר,

יישר כוח על בלוגיך המופלאים. בכל פעם יש לי עונג שבת, גם אם זה יוצא ביום חמישי.

א. תמיהתו של אברבנאל אף היא תמוהה. הכיצד נבנתה אלכסנדריה צ' שנה אחרי נבוכדנצר (המאה השישית לפסה"נ), אם היא נקראה ע"ש אלכסנדר מוקדון (המאה הרביעית לפסה"נ)?

ב. התופעה של "עברות" שם ערים מיוחדת אך לא ייחודית. בימי הביניים נקראה טריפולי דסוריה בשם "סינים" וקיסריה בשם "חצור". ויש דוגמאות נוספות. כך גם שמות ארצות – אשכנז, ספרד, מצרים, תוגרמה וכו'.

חזק וברוך,

איל

 

3. ד"ר מנחם פינקלשטיין.

תודה רבה.

הערה: נא-אמון היא כינוי למצרים בשירי מכות מצרים המפורסמים של נתן אלתרמן (1944), והשיר הפותח "בדרך נא-אמון".

מנחם פינקלשטיין

 

4. שמאי ברקו.

תודה על הרשימה על נא אמון. מעניין ומחכים כרגיל.
ביחס לתמיהתו של ד"ר איל דוידסון על אברבנאל:
נבוכדנצר מת בשנת ג'שס"ד לבריאת העולם, 44 שנים לפני בנין בית המקדש השני שהיה בשנת ג'ת"ח (ראה גמרא ראש השנה ג ומגילה יא).
לפי המנין המקובל אצל חז"ל, "מלכות פרס בפני הבית ל"ד שנה", ואחר כך מתחילה מלכות יון דהיינו אלכסנדר מוקדון, וזו השנה הראשונה למנין השטרות (כל זה מבואר בגמרא בעבודה זרה ט).
לפי זה עברו 78 שנים ממות נבוכדנצר עד תחילת שלטון אלכסנדר, ואלכנסדריה נבנתה מעט אחר כך.
תמיהתו של ד"ר איל דוידסון נובעת מההסתמכות על המחקר המודרני המאריך בכמעט מאתיים שנה את שנות מלכות פרס. ולפיכך אכן יש למעלה ממאתים שנה בין נבוכדנאצר לאלכסנדר מוקדון. על הסתירה בין התארוך של חז"ל לתארוך המודרני ראה כאן.
נעשו מספר ניסיונות לישוב סתירה מפורסמת זו, ראה למשל כאן.
כדאי לציין את דברי הרב מדן (בקישור לעיל) שמי שמקבל את דברי המחקר המודרני בענין זה (אך כן מקבל את התארוך של המקרא), צריך לכתוב בראש מכתביו את התאריך הנכון לשיטתו: ה'תתקמ"ג לבריאת העולם.
בין כך ובין כך, אין לתמוה על האברבנאל שהלך לפי סדרי הזמנים של חז"ל.
 5. תלמיד חכם.

על נא אמון – עכשיו הבנתי לראשונה בחיי את השו"ע אבן העזר סו' סי' עה. יישר כח

שו"ע אבן העזר סי' עה סעיף ה:

יש מי שאומר, דהא דכופין לעלות לארץ ישראל, היינו בדאפשר בלא סכנה. הלכך, מסוף המערב עד נוא אמון אין כופין לעלות, ומנוא אמון ולמעלה כופין לעלות דרך יבשה, וגם דרך ים בימות החמה, אם אין שם לסטים.

—————————————————————

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

rambaml1@gmail.com

שלג גדול יהיה וקר.

tkhv rcv

שער ספר "אליה רבה".  מהדורת זולצבך, תק"ץ (1830). מאוספי ספריית הרמב"ם

 

  לשבת פרשת וארא – שבת מברכין חודש שבט.

תלמיד חכם אחד הפנה את תשומת לבי לרמז המופיע בספרים והמנבא לנו שנה עם מזג אויר קר ומושלג.

הרמז הוא במילה "ויגש", שהיא שם של פרשת שבוע הנקראת בתחילת החורף. המילה "ויגש" נדרשת בראשי תיבות כפולים: מימין לשמאל ומשמאל לימין.

כך הם הראשי תיבות:

ו' יהיה ג' שבט,

שלג גדול יהיה וקר.

כלומר, אם ראש חודש שבט יחול ביום רביעי, כפי שיקרה שבוע הבא, וביום ששי  יהיה התאריך ג' בשבט. אזי צפוי בעולם (בארץ?) שלג וקור.

הרמז מופיע בספרו של ר' אליה שפירא, "אליה רבה", סימן תרפ"ה אות ד. הספר נדפס לראשונה בשנת תקי"ז (1757).

אליה רבה2

הפיסקה בספר "אליה רבה"

 

בדיקה אקראית שעשיתי בשנים גשומות ומושלגות לא העלתה ממצאים תואמים. לא כך היה בשנת תרע"ב (1912) – השנה בה נמדד בירושלים גובה שלג של קרוב למטר, ולא בשנת תשי"ב (1952) – השנה בה ירד שלג בתל אביב והיה קר מאד בכל הארץ.

התייחסות מעניינת מופיעה במהדורה החדשה של ספר הלבוש עם פירוש אליה רבה (ירושלים, הוצאת זכרון אהרן, תש"ס 2000). בהגהות לס' תרפ"ה  מובא שכבר בדקו את אמיתות הסימן.

שלג תוספת

 

אף אם משמעותו המטאורולוגית של הרמז אינו ברור לנו ,נוכל להפיק לקח חשוב מעיון ברמז זה.

כך הוא הלשון:

מצאתי כתב לעולם כשחל ר"ח שבט ביום ד' אז הוא קר ושלג גדול באותו חורף והסי' הוא  ויגש ר"ת יום ו' ג' שבט כי אז הוא כך בדוק ומנוסה והירא  דבר ה' הניס וגו' (אייזק דרשן) .

הפסוק המובא בסוף הציטוט לקוח מפרשתנו. "הירא את דבר ה' מעבדי פרעה הניס את עבדיו ואת מקנהו אל הבתים: ואשר לא שם לבו אל דבר ה' ויעזב את עבדיו ואת מקנהו בשדה". במכת הברד מסופר שכאשר בא משה רבינו התריע על המכה השביעית [!], לא האמינו לו חלק מהמצרים ולא אספו את מקניהם ורועיהם אל הבתים. למרות אזהרת משה לקו רבים.

אחרי שש מכות, מדוע היו כאלו שלא שמו לב לדבר ה' ?  

שאלה זו נשאלה על ידי המפרשים. בספר קיצור אלשיך מדייק בלשון הפסוקים שאין כאן דבר והפוכו. לא נאמר "ואשר לא ירא"   אלא "ואשר לא שם לבו". אין כאן צדיק מול רשע, מאמין מול כופר. אלו שלא אספו את מקניהם היו גם הם מ"היראים", ידעו שיגיע ברד אבל היו שאננים. אמרו עוד לא הגיע הזמן. יש לנו עוד כמה שעות מרעה…

אנחנו מכירים תקדימים היסטוריים בני זמננו על יהודים במקומות שונים, בבוא ימי פורענות ממתינים עוד ועוד, מתוך מחשבה שתמיד אפשר יהיה לצאת והימלט. לצערנו, לעיתים זה היה כבר מאוחר.

לירוא את דבר ה' משמעותו להיות נכונים ובזריזות ולא לעמוד מן הצד ולהמתין לרגע האחרון.

שבת שלום וחודש מבורך !

אבישי

נ.ב. תגובות נא לשלוח לכתובת המצויינת למטה.

——————————-

 

תגובות:

1.

הרב יודא הרשקוביץ

מעורכי גליון "עלים לתרופה", היוצא ע"י חסידי בעלז באנטוורפן ומופץ בכל העולם היהודי.

 

תודה רבה והצלחה מרובה!

בענין זה ראה בגליוננו – עמוד 2 – ובע"ה גם בגליון הבא.

בברכת יישר כוחכם וחילכם בכל פעליכם

יודא הרשקוביץ

 

לצפיה בגיליון ראה נא עלים לתרופה גליון פרשת וארא תשעה.

 

2.

ערן רביב הוסיף לי ידע מתוך ידיעותיו בחישובי הלוחות .

 

לידידי אבישי שלום רב,

בהתייחס לבלוג,

ר"ח שבט חל ביום ד' בשבוע בשנים שסימנן הכז (שנה פשוטה, שבה ראש השנה חל ביום ה', השנה כסדרה כלומר מרחשוון בן 29 ימים וכסלו בן 30 ימים ופסח בשבת).

לשם התרשמות החל משנת ת"ר ועד ת"ת – 37 פעמים, ובס"ה בשכיחות של כ- 18% מהשנים.

ובשנים הבאות בתשע"ח, תשפ"ט, ובתשצ"ב.

בברכה ערן

 

3.

הרב יהושע וידר, הוסיף מתורת הרב יעקב משה חרל"פ זצ"ל.

 

בעזהש"י
שלום לידידי הרב אבישי שליט"א,
יישר כח על זיכוי הרבים בפנינים השונות. בנוגע למשמעות תגובת עבדי פרעה
להתראה אודות הנסת המקנה והעבדים לבתים, קיימת בפסוקים הנגדה:

"הַיָּרֵא אֶת דְּבַר ד' מֵעַבְדֵי פַּרְעֹה   –    הֵנִיס אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ אֶל הַבָּתִּים:

וַאֲשֶׁר לֹא שָׂם לִבּוֹ אֶל דְּבַר ד'        –    וַיַּעֲזֹב אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ בַּשָּׂדֶה:"        (שמות ט, כ-כא)

לאור הנגדה זו מבאר הגרי"ם חרל"פ זצוק"ל:
"…כי כך היא המידה, שכּל מי שאין לו תשומת לב על דרכיו אינו חש ומרגיש משום דבר.
ולא תיתכן תשומת לב זולת על ידי יראה…שמבלי יראה אין שימת לב…כי יראת שמיים
ושימת לב אחד הוא" (מי מרום ה, עמ' קלז).
ודברי פי חכם -חן.
יהושע וידר

 

———————————————-

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

rambaml1@gmail.com

 

 

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 116 שכבר עוקבים אחריו