Feeds:
רשומות
תגובות

בע"ה

האם יש חבור בלתי ידוע בהלכות כלאיים לח"נ ביאליק ולנחום סוקולוב ?

(ליום העצמאות)

אם מותר לי למצות במשפט אחד את ההתנגדות החרדית לציונות, אנסח זאת כך: הציונות היא המשך של תנועת ההשכלה, ושתיהן רוצות לחלן (מלשון חולין) את העם היהודי !

אכן רבים מנושאי דגלה של הציונות וממנהיגיה באו מבתים דתיים ובחלקם גם קיבלו חינוך תורני-ישיבתי אך לא שמרו על אורח חיים דתי במשך חייהם.

לפני חג פסח ביקרתי בביתו של ידיד, תלמיד חכם ומשפטן, שהוציא מביתו סך גדול של ספרים וחוברות ודליתי משם פריטים שחסרים לנו. ביניהם מצאתי חוברת דקיקה ובה שיחה של הרב שלמה קורח, רב העיר – הספרדי – של בני ברק. עלעול בחוברת העלה חשד ל"מציאה" של חיבור לא ידוע.

בדבריו על צורת הישיבות בימינו, שהושפעה מהמאבק ברוחות ההשכלה שנשבו מחוץ להן, מעיד בעדות אישית על קונטרס שראה במו עיניו.

"אגלה לכם משהו מבהיל. אחד שמעתי מרבותי ואחד ראיתי במו עיני. מה ששמעתי היו כאלה שחיברו ספרים ועזבו את היהדות, הספרים האלו נמצאים אפילו בספריות של ישיבות כמו ישיבת פוניבז'. לפני ארבעים שנה לקחתי קונטרס גדול בהלכות כלאיים וקראתי בו. מרוב שהיה עמוק, למדתי. כשאני מגיע לחתימה מי כתב את זה, חשכו עיני לראות שהיו אלה ביאליק וסוקולוב. נכנסתי להלם. הם היו למדנים עצומים ועזבו את הישיבות…"

 

 

פירוש קצר לתלמידים על משניות סדר זרעים שהוציא ביאליק (תל אביב, תר"צ – 1930) מצוי אצלנו, אבל על פירוש מעמיק להלכות כלאיים לא שמענו.

האם בספריית ישיבת פוניבז' (אם עודנה קיימת ומתפקדת…) ישנו תיעוד לקונטרס הנ"ל?

בדיקה בקורות חייהם של ח"נ ביאליק ושל נחום סוקולוב מראה שאינן בני אותו גיל, וסוקולוב לא למד כלל בישיבת וולוז'ין כביאליק. האם יש מי שיוכל לבדוק עדות זו מפי הרב קורח בעצמו?

ברשותכם אוסיף מספר מילים על נחום סוקולוב ורקעו התורני.

הוא היה ממעצבי דעת הקהל היהודית במזרח אירופה ונחשב כ"אבי העיתונות העברית המודרנית". בסוף ימיו כיהן כנשיאה החמישי של ההסתדרות הציונית העולמית. נולד בוישוגרוד [פולין] בשנת תרי"ט 1859 – נפטר בלונדון בשנת תרצ"ו 1936. למסעיו והרצאותיו ברחבי העולם היהודי היו מגיעים המונים.

מוצאו ממשפחת רבנים והוא צאצא ישיר לרבי נתן נטע שפירא, בעל "מגלה עמוקות". בצעירותו היה בר אוריין, השקוע בלימוד תורה. (ראה ערכו באנציקלופדיה של תדהר).

סיפור חייו נכתב על יד בנו פלוריאן בספר "אבי, נחום סוקולוב" (ירושלים תש"ל 1970).

התמונה לקוחה מתוך ערכו ב"ויקיפדיה"

הודעה על פטירת ר' נחום סוקולוב. בעמוד השער של עיתון "הירדן". גיליון ר"ח סיון תרצ"ו (1936). תקופת חייו של סוקולוב נפרשה במשך שלושה דורות: דור ההשכלה הנוטה להתבוללות, דור התחיה המדינית ודור הבונים הראשונים ל"בית הלאומי".

להפתעתי, הערותיו הלמדניות של סוקולוב שנכתבו בימי נעוריו על מסכתות קידושין ומנחות נשמרו והן ניתנות לצפיה ב"פרוייקט בן-יהודה". פרוייקט זה מבוסס כולו על עבודת מתנדבים המעלים לרשת את הקלסיקות של הספרות העברית.

לצפיה בכל ההערות הנ"ל בפרוייקט בן-יהודה ראו נא כאן.

ידידי חנוך גוטליב הפנה אותי גם למקור הבא, הקשור לאחרית ימיו.

בעיתון "דבר", בגיליון ליום השלושים לפטירתו, מתואר חדר עבודתו של נחום סוקולוב:

"בין אצטבות (מדפים) מלאות ש"ס וספרים חלוניים בכל השפות עומד שלחן עבודתו"

 

פתחנו באמירה המציגה את אישי הציונות כמי ששנו והעתיקו עצמם מעולמה של תורה לעולמה של ציונות.

נסיים באמונה עזה כי  עת דודים היא לנו, לקרב אבות אל גבורת הבנים והבנים ישובו אל קדושת האבות.

שבת שלום

עצמאות שמח.

אבישי

 

נ.ב.   לעיתים אני מעדכן את הרשימות לאחר הופעתן בעקבות מכתבי קוראים אלי, ומוסיף את הגילויים החדשים שבאו בעקבותיהן.

נא עקבו אחרי הרשימות המתעדכנות באתר. אשמח לקבל מכתבי תגובה מקהל הקוראים.


תגובות:

1.

שלום אבישי.
כתבת "אם מותר לי למצות במשפט אחד את ההתנגדות החרדית לציונות, אנסח זאת כך: הציונות היא המשך של תנועת ההשכלה, ושתיהן רוצות לחלן (מלשון חולין) את העם היהודי !"

האמנם?
וכי אין בפיהם גם טענה שאל לנו לדחוק בגאולה, ושאנו צריכים להיות פסיביים בלבד (בוודאי שחלק מההנהגה החרדית בגולה של לפני מלחמת העולם טענה זאת ולכן נמנעה מלעלות לא"י או לתמוך בתנועות הללו).
האם לא התנגדו לרעיון (של הרב קוק?) שיש עניין גדול בהקמת המדינה על כל חלקיה, הנוהגת בקדושה וברמה מוסרית גבוהה גם בהליכות ה"יום-יום" שיש לכל עם ועם, ושתפקידנו לשמש "אור לגויים" גם, או אולי בעיקר, בנושא הזה?

אריה


השיבותי לו:

שלום

חיכיתי למכתב שכזה. אני בטוח שנמצא בארסנל החרדי טענות מטענות שונות.
ועדיין אני סבור שהמכשול העיקרי הוא על הרצף של תנועת ההשכלה – התנועה הציונית. כלומר  זיהוי המכנה המשותף כסכנה להתבוללות העם היהודי בדרך של אידיאולוגיה חילופית ל"אתה בחרתנו".
כל טוב
אבישי

2. 

באתר הפייסבוק של "אור האורות" היתה התייחסות ארוכה לרשימתי.

(https://www.facebook.com/reiyyaa/posts/1455576124464395)

 להלן ציטוט מתוך האתר ובסופו חילופי מכתבים בין "אור האורות"  וביני.

"הדף היומי" של נשיא ההסתדרות הציונית – נחום סוקולוב
======================================

א.
"האם יש חבור בלתי ידוע בהלכות כלאיים לח"נ ביאליק ולנחום סוקולוב?"
כך פותח הרב אבישי אלבוים את מאמרו החדש בבלוג המצויין שלו 'עם הספר'.

"מצאתי חוברת דקיקה ובה שיחה של הרב שלמה קורח, רב העיר – הספרדי – של בני ברק. עלעול בחוברת העלה חשד ל"מציאה" של חיבור לא ידוע", הוא מציין.

מוסיף אלבוים וכותב: "בדבריו על צורת הישיבות בימינו, שהושפעה מהמאבק ברוחות ההשכלה שנשבו מחוץ להן, מעיד בעדות אישית על קונטרס שראה במו עיניו. וכך אמר הרב רוקח:

"אגלה לכם משהו מבהיל. אחד שמעתי מרבותי ואחד ראיתי במו עיני. מה ששמעתי היו כאלה שחיברו ספרים ועזבו את היהדות, הספרים האלו נמצאים אפילו בספריות של ישיבות כמו ישיבת פוניבז'. לפני ארבעים שנה לקחתי קונטרס גדול בהלכות כלאיים וקראתי בו. מרוב שהיה עמוק, למדתי. כשאני מגיע לחתימה מי כתב את זה, חשכו עיני לראות שהיו אלה ביאליק וסוקולוב. נכנסתי להלם. הם היו למדנים עצומים ועזבו את הישיבות…

ב.
למעשה אין בכך כל חידוש. בארכיוני הספריה הלאומית בירושלים ישנם כתב יד תורניים של נחום סוקולוב!
לגבי אלו של ביאליק – אין צורך להוסיף מילה לכל היודע פרק בתולדות חייו. הלא מבחרותו ועד סוף ימיו היה מחובר למקורות התורניים, עסק בהם, וחיבר מאמרים וספרים תורניים. וכפי שהזכיר מעט הרב אבישי.

ג.
כנראה "החידוש" הוא בכך שנשיא ההסתדרות הציונית, נחום סוקולוב, היה בעברו דתי. כך מבין זאת הרב קורח.
ופה הטעות. השלכת המושגים המגזריים המוכרים כיום, על מציאות שהיתה ואיננה.
סוקולוב, בדומה לרבנים מבני גילו שפעלו בתנועה הציונית, לא היו "חילונים". גם אם הלכו גלויי ראש (ובדרך כלל עם כובע!).

לו היה לי זמן הייתי מביא סיפורים ועדויות מרשימים על זיקתו ליהדות. אבל מספיק שאציין עובדה אחת, מדהימה במשמעותה:
עד יומו האחרון סוקולוב למד דף יומי בגמרא! והוא השתבח בכך בפומבי! קיים אצלי תמליל של נאום שנשא בשנת 1924 ובו הוא מספר כך לפי תומו.

סוקולוב היה איש עמוס לעייפה בעבודת הציבור. סדר יומו כנשיא הההסתדרות הציונית היה צפוף ביותר. ואעפ"כ ראה לעצמו חובה וזכות לפתוח את הבוקר בלימוד גמרא. דווקא גמרא.

וכאמור – זו רק דוגמה אחת. ישנם עוד סיפורים ועדויות על חיבורו העמוק של סוקולוב למסורת, ואין כאן המקום והזמן להאריך בכך.


כתבתי לו:

שלום
יישר כחך.

כרגיל אתה מפתיע בידיעותיך…

שמורה עמי שמועה שקבלתי מר' שמואל אבידור הכהן, כשמצאו את נ"ס בחדר עבודתו והוא ללא רוח חיים היה ש"ס פתוח לפניו. היות ובנו בספרו לא כותב כך וויתרתי על שמועה זו.

אמנם ראיתי שרמ"צ נריה כותב על נ"ס קצת בהסתייגות כמי שלמד תורה בנעוריו ואחר כך…

 

השיב לי:

בקשר לדברי הרב נריה.  ראיתי ואיני זוכר היכן,  את הפרשיה הזו במלואה עם חומר חשוב שאצל הרב נריה  חסר.

 

3.

כתב לי ר' שמריה גרשוני:

א. בהוספות הנצי"ב בכתב ידו לחומשו העמק דבר (ונדפסו ע"י בנו ר' מאיר בר אילן ונוספו כנספח לחומש העמק דבר "הסטנדרטי") הוא כותב פירוש חדש ביחס למיקום הנילוס ומשתמש כראיה בכתבה על החפירות הארכיאולוגיות במצרים. הכתבה (שלה נתן הנצי"ב מראה מקום מדויק) נכתבה ע"י נחום סוקולוב באופן מעמיק המנסה להבין את הפסוקים בתורה לאור חפירות הפירמידות במצרים וסביבתן. הרחבתי על כך במאמרי 'על כתיבת העמק דבר ועל פירוש 'חסידיך'. http://www.machonso.org/uploads/images/12-D-13%2047-56.pdf
ב. מה"מפגשים" שלי איתו, סוקולוב הצטייר לי כ"חילוני", כלשוננו, עם מודעות גדולה למסורת, בדומה לעוד ציונים בני תקופתו שפרקו כל עול, אך לא הפנו עורף.
4. 
כתב לי הרב יהושע וידר:
בעזהש"י
לידידי הרב אבישי שלום וברכה,
בכתבי הרב מובא פעמיים שהרב כינה את סוקולוב בתואר "ר' ", באגרת תש"צ, לבנו הרב צבי יהודה,
ובמאמרי הראיה עמ' 475 בדברים שבעל-פה (שם הזכיר בנשימה אחת את מר אושיסקין ור' נחום
סוקולוב"). לא מסתבר לי שהרב היה מכנה בתואר "ר' " אדם שאיננו שומר תומ"צ.
 בברכה
יהושע
5. 
מכתב שקבלתי משמואל אבנרי, מנהל הארכיון והמחקר בבית ביאליק:

רב אבישי אלבוים משמואל אבנרי – שלום וברכה ויישר כוחך על השפע הטוב שאתה מזכה אותנו באופן קבוע.

 אני נוטה להעריך שארבעים השנים שחלפו מהעת שהרב שלמה קורח קרא את הדברים לבין המועד שסיפר על כך טשטשו בדמיונו את הפרטים לדיוקם וכרכו אצלו לשווא את סוקולב וביאליק בכפיפה אחת. יש לשער שמה שהיה לנגד עיני הרב קורח היה קונטרס נפרד של מסכת כלאיים שפירש וניקד ביאליק, לפני שאיגד את כל מסכתות סדר זרעים שבפירושו והוציא אותן לאור בכרך אחד (בשנת 1932). בתצוגת הקבע של מוזיאון בית ביאליק (שאותה כתבתי וערכתי) מוצגות בין היתר כמה מהמסכתות הנפרדות שפירש ביאליק – ובתוכן גם "כלאיים" – כפי שניתן לראות בתצלום הבא:

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

rambaml1@gmail.com

 

 

"מפני חמת המציק"

בע"ה

גדי מקולס

(שיירי חג הפסח)

הרב עזריאל הילדסהיימר היה ממנהיגי יהדות גרמניה ואיש רב פעלים. ספרייתו הפרטית הגדולה שולבה בספריית בית מדרש לרבנים בברלין, אותו ייסד בשנת תרל"ד (1873) וניהל אותו עד יום פטירתו בשנת תרנ"ט (1899) . חלק מספריית הסמינר הגיעה לספריית הרמב"ם באמצעות נכדו, שהיה הספרן האחרון של הסמינר, והצליח להבריח מתחת אפם של הנאצים ימ"ש חלקים נכבדים מהספריה ולהעלותם עמו ארצה.

עותק ספר "גדי מקולס" המצוי אצלנו הוא העותק הפרטי של הרב עזריאל הילדסהיימר. הספר נדפס באלטונא בשנת תק"ל (1770). מחבר הספר העניק אותו לרב עזריאל, כפי שמצויין בשער הספר: "ספר הלז שלח לי הרב המחבר מק"ק נארדין בשנת… הילדעסהיימער". לא הצלחתי לפענח את שנת קבלת הספר המופיעה בהמשך השורה, אך היות והרב עזריאל נולד רק בשנת תק"פ (1820) ובגיל 17 התחיל לימודיו באלטונא, מסתבר שזה אחד הספרים הראשונים באוספו.

תוכן הספר הדק [16 דף] הוא ניסיון לתת פרשנות לפיוט "חד גדיא" המופיע בסוף ההגדה. לפי מחבר הספר, חכמינו 'החביאו' שם את כל סיפור שעבוד עם ישראל בגלויות השונות תחת כל המלכויות ששלטו בעולם: מאשור ובבל, עובר לרומי ואדום, דרך מלכות הישמעאלים… ועד הגאולה השלימה.

בעותק הספריה הגהות ותיקונים בכתב יד. הם אינם בכתב ידו של ר' עזריאל הילדסהיימר, וייתכן וזה כתב ידו של המחבר ר' אברהם אברלי.

בדף הבא תראו שני תיקונים. מצד ימין בשוליים נרשם תיקון מילה בודדת. מצד שמאל למטה ישנו תיקון בחישוב הגימטריה של שם הספר. המחבר מציין ש"גדי מקולס" (253) עולה כמנין שמו "אברהם" (248). לצמצום ההפרש בין שני המנייינים יש לצרף את מניין התיבות [!], כך במקור. לפי התיקון יש לצרף את מניין האותיות של "אברהם" (5) ובכך יושוו המניינים והגימטריה תעלה יפה.

 

מעניינת מאד הערה נוספת הרשומה במקום בו יש דילוג שורות בספר. זה אמצעי ידוע שנקטו בו מדפיסים, באמצעות השארת חלל ריק רמזו כי יש כאן דילוג מחמת צנזורה נוצרית !

בנוסח הספר כתוב על רומא שהיא משולה בפיוט "חד גדיא" לנורא (אש בארמית). אחת הסיבות לכך כי היא שרפה את ספרינו. רומא מזוהה עם מלכות אדום -הוא עשו- כי  משלו בה צאצאיו של צפו בן אליפז בן עשו. כך מסתיימת הפסקה המודפסת:

"ובחורבן הרבה מהם הובאו בשבי לרומא ונוספו על האדומיי' הראשונים שהסיע עצמם משעיר לרומא מזמן צפו אלוף עשו עד חרבן הבית ושמה קבלו אמונתם וכו':"

על זה נוספה הערה הבאה בכתב יד :

"כאן השמיט המדפיס מרגלית טובה מפני  חמת המציק כי הבא[תי?]* ראי' מהתורה […] שלכן הנביא [ל?]קרותו ישו שתום העין"

[* אותיות אלו מחוקות. אם הפענוח נכון, הרי כאן ראיה שמדובר בכתב יד המחבר]

יהי רצון שחמת המציק לא תציק, ובא לציון גואל במהרה בימינו.

שבת שלום

אבישי

———

תגובות:

1.

אבישי,

אינני בטוח שהמחבר שלח את הספר לרב עזריאל הילדסהיימר.

תשווה את הכתב בין השם המצוין בשער למעלה "הק' עזריאל הילדעסהיימער" ל"ספר הלז…"

השנה אולי תקמ"ב, שנתיים אחרי ההוצאה.

תקמ"ב הם האותיות המצוינות בסימון עילי  "בשנת תהי' קיים לי בכ.. (פענוח לא ברור).

ואולי גם ההערות של אותו צד שלישי.

בשורות טובות.

אורי ב.


השיבותי לו:

תודה אורי על ההערות.

כפי שתראה רשום בסוף השורה "הספר הלז… הילדעסהיימער". לדעתי כתב דומה לנכתב בראש.

אולי – בדרך רחוקה –  קיבל אביו של הרב עזריאל ספר זה, ואז השנים מתאימות למה שכתבת.

בנוגע למי כתב את ההערות, גם ציינתי בסוגריים כי ייתכן ובהערה האחרונה כתוב "הבאתי" בגוף ראשון. עיי"ש.

קייץ בריא.
אבישי
——-
2.

בס"ד

תיקון לפיענוח הכת"י.

*כאן השמיט המדפיס מרגלית טובה מפני חמת המציק כי הבא[תי?] ראי' מהתורה […]
שמו של בן פנדירא [ל?]קרותו ישו שתום העין*"
כצ"ל לענ"ד.

בחז"ל (קה"ר י) מכונה ישו בן פנדירא, ע"ש הגוי שאמו זינתה עמו, ואולי התכוון
המחבר שר"ת ו'נאום ה'גבר ש'תום ה'עין – הוא בגימ' ישו.

בידידות ובברכה נאמנה
שלמה יוסף אוביץ
לשעבר חרמון 16 חיפה

————-

3

[כתב לי אברהם יעקב קצנלנבוגן]

נראה שאכן המחבר הוא שכתב את ההגהות, וכפי שראינו שהוא עשה זאת בטופס אחר (או שניים) של הספר.

כאן:
אני משער שזה המחבר:
ראה גם כאן פריט 39
ייתכן שזה אותו עותק שנסחר אח"כ בווינס.

עוד עולה בדעתי דבר כזה:

את הספר הוא ירש מאביו שרשם "הילדסהיימר" פעמיים
ר' עזריאל הוסיף את שמו "עזריאל" ולכן העיין נראית שונה.
שבת שלום
——————
השבתי לו:
נהדר !!!
אבישי
——————
4.

אבישי, שלום וברכה.

הכתבה מאד מענינת, ויש לי מספר הערות.

א.     הכיתוב על שער הספר אינו באותו כתב יד של חתימת רבי עזריאל שבראש העמוד, כך גם לפי פיענוח הכיתוב במילואו. כנראה נרשם ע"י בעלים קודמים.

ב.     פיענוח הרישום הוא: "ספר הלז שלח לי הרב המחבר  מק"ק נארזין בשנת ת'הי' ק'יים' לי ז'כרונו לשיבה ???"  הסימונים על גבי האותיות מראים על השנה תקמ"ז.

ג.      לפי סגנון ההערות אכן נראה כי מתחת יד המחבר יצאו.

ד.      סיומה של ההערה המענינת הוא כך: "הבאתי ראיה מהתורה שמו של בן פנדירא קרותו ישו שתום העין". כנראה שלפני המילה 'קרותו' (ואולי גם לפני 'שתום') היתה אות או מילה נוספת שנחתכה בעת הכריכה.

כל טוב

ח.

 


ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

rambaml1@gmail.com

בע"ה

לאן נעלמו הציורים בהגדת "שארית הפליטה" ?

רשימה לשבת הגדול

 

דפוסי "שארית הפליטה" קרובים ללבי. מדובר בספרים שנדפסו אחרי השואה על אדמת גרמניה. רובם ככולם דפוסי צילום באיכות גרועה. לא בכולם מופיעה דפוסת של שנה ומקום. לפני שנים רבות חיזרתי אחריהם בטרם ירדו לתהום הנשייה ויטמנו בגניזות בתי הכנסת, וערכתי רשימה כוללת של ספרים אלו, שנדפסה  בכתב עת "המעיין" (דפוסי שנחאי ו"שארית הפליטה").

באוסף ההגדות, שהגיעו מ"ספריית אחד העם", משכה את לבי ההגדה הנ"ל. בשער המעטפת שלה נרשם כי נדפסה במינכן בשנת תש"ז (1947) , בהוצאת המחלקה לתרבות של מרכז "מזרחי" ו"תורה ועבודה" של שארית הפליטה בגרמניה.

זו היא הגדה עממית, עם ספורי הפלאות ומשלים באידיש, כדרך רוב הפרסומים המיועדים ל"שארית הפליטה".

כשפתחתי את ההגדה קפצו לנגד עיני חללים ריקים המופיעים בתוך דפי ההגדה. היה לי ברור שחסרות כאן התמונות, שהיו בהגדה המקורית.

אמנם יהודי "שארית הפליטה" של השואה הנוראה יצאו לחירות, אך זו היתה דלה ומסכנה. בליל הסדר הם ישבו מול הגדה של פסח, כשבמקום ציורים המרחיבים דעתו של אדם – ישנם חללים ריקים.

 

 

השערתי הראשונה הייתה שתמונות אלו לא הועתקו בגלל קשיים טכנולוגיים, שאיפיינו את איכות ההדפסה הגרועה בכל דפוסי "שארית הפליטה".

חיפשתי אחר הגדה המקורית. מצאתי באוספי "אחד העם" הגדה עם מאפיינים עממים דומים. היא נדפסה בהוצאת "האחים לוין-עפשטיין" בורשה, ומתוארכת לשנת תרפ"ה 1925 בערך. היא רשומה ב"אוצר ההגדות" מס' 2980. ואכן במקומות הריקים נמצאו הציורים.

יצויין שאין זאת ההגדה המקורית אלא טיפוס קרוב לה.

בדפדוף ב"אוצר ההגדות"  למדתי שציורים אלו הודפסו לראשונה במחצית השניה של המאה התשע עשרה למניינם ומאז הועתקו בהגדות רבות. זהות הצייר לא ידועה.

כפי שתראו, בהגדה זו איכות התמונות היא כל כך ירודה. החושך רב על האור, ואתה יכול רק לנחש מה אמור להופיע בתמונה המקורית.

תמונות אלו  מבטאות את העניות והדלות של חיי היהודים בגולת פולין בשנים שבין שתי מלחמות עולם.

ואולי זאת  היתה הסיבה מדוע לא הועתקו התמונות בהגדת "שארית הפליטה"?

 

"יציאת מצרים". במרכז התמונה שני שומרים (מצריים?). אך מה היה מצוייר בצד ימין של התמונה?

 

בזכות הכותרת (באידיש) על הציור, אנחנו יודעים לנחש מה מצוייר בתמונה. חניית עם ישראל בתחתית הר סיני !

 

שבת שלום

חג פסח כשר ושמח

אבישי

 


ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

rambaml1@gmail.com

בע"ה

"הגדה של פסח עם תרומה"

במבנה ספריית בית אריאלה מתבצע השנה שיפוץ גדול. כחלק מהמהלך הגדול גם אוספי ספרים זזים ממקום אחד למשנהו. כך הגיע לספריית הרמב"ם אוסף הגדות גדול שהיה מונח ב"ספריית אחד העם". בשבועות הבאים (עד חג הפסח) נציג בכל פעם הגדה אחת שתפסה את עיני מאוסף זה.

מה להגדה של פסח ולתרומה?

תרומה – למי ולמה?

עיון בתוך ההגדה מלמד שמדובר בנוסח מורחב של קידוש ליל הסדר.

הפיסקה הנוספת פותחת במילים "תרומה הבדילנו מכל עם, ארץ חמדה הנחיל אותנו".

נציין, שלא כפי שניתן להבין מהכתוב בעמוד השער ובראש העמוד של הקידוש, נוסח קידוש זה אינו של הרמב"ם.

המעיין במשנה תורה לרמב"ם, הלכות שבת פרק כט הלכה יט, יראה כי  הקידוש של הרמב"ם למועדים מסתיים במילים "רצה בנו ויפארנו". התוספת מיוחסת לרב סעדיה גאון.

"הגדה עם תרומה" מצויה בהגדות שנדפסו ליהודי תימן. ברישומי מפעל הביבליוגרפיה מצאנו אותן בארבע הגדות, בדפוס ליוורנו תרנ"ט 1899, עדן תרס"ה 1905, עדן תרע"ז 1917, ירושלים תשי"ח 1958.

הרב ישכר תמר, בפירושו המורחב "עלי תמר" לתלמוד הירושלמי  (אלון שבות, תשנ"ב 1992), כותב שראה את ההגדה שלפנינו, שנדפסה בירושלים וחסרה שנת דפוס, ונותן טעם יפה מדוע דווקא בליל הסדר הוסיפו הרחבה לנוסח הקידוש.

כוס של קידוש הנו אחד מארבע כוסות של ליל הסדר. שואל הרב ישכר תמר, כיצד יהיה היכר שאינו רק כוס של קידוש, שאנחנו עושים בכל חג?

ומתרץ הוא, שמשום כך הוסיפו לברכת הקידוש מטבע ארוכה, המציינת את מצוות ההגדה גם על כוס ראשון.

דברים נאים ומתקבלים.

שבת שלום

וחג פסח כשר ושמח

אבישי

בע"ה

"החודש הזה … ראשון הוא לכם לחדשי השנה" 

(שמות פרק יב פסוק ב)

רשימה לשבת "ויקהל-פקודי", שבת פרשת החודש.

פרשת החודש, הפותחת בפסוק לעיל, היא האחרונה מארבע הפרשיות,  ונקראת בשבת הקודמת לחודש ניסן, הוא החודש הראשון למניין החודשים בתורה.

בחרתי לכבוד שבת זו לכתוב על לוחות שנה.

לפני מספר שבועות עסקנו בלוחות שנדפסו במצרים, ("טיפת נילוס", רשימה שזכתה לתגובות רבות), וכעת נעסוק בלוחות שנדפסו באירופה.

מהלוחות הישנים ניתן להפיק מידע על חיי היהודים ועל תפישת עולמם, כי מה שהיה חשוב להם – צויין בלוחות.

בכל הלוחות שנדפסו באירופה בולט ציון חגי הגויים בהבלטה, במקביל לתאריך העברי, מה שמלמד על החיכוך היום-יומי עם הסביבה הנוכרית.

שתי דוגמאות לפנינו ובשתיהם נביא את רשימת הכרוניקה, רשימת האירועים ההיסטוריים בסדר כרונולוגי, המופיעה בראש הלוח.

הראשונה, לוחות "חשבון על הדרך", שיצאו לאור בעיר למברג (לבוב) על ידי A. Spruch, וקהל היעד שלהם היו היהודים תושבי גליציה, בוקבינה, מולדובה ורוסיה.

בספריית הרמב"ם לוחות מהשנים: תרמ"ו (1886), תרמ"ז (1887), תרנ"ו (1896), תר"ס (1900).

בראש הדף "קראניק", כרוניקה של אירועים בסדר היסטורי מבריאת העולם ועד ימינו.

אז מה היה לנו ?

בטור הימני מתחיל באירועים יהודיים מ"בריאת עולם" ועד ל"לידת רמב"ם".

ובטור השמאלי אירועים שונים ומשונים, וביניהם:

647 שנים "להמצאת פאפיר" (נייר), 447 שנים "להמצאת בוך דרוק" (הדפסת ספרים), 327 שנים "להמצאת טאבאק" ו-16 שנים "למאנאפאל מטאבאק" (המונופול על הטבק!).

כמובן, לא נשכחו ברשימה אנשי המלוכה וכיבושי צבא (53 שנים "לעשו' חיל במאלדאווא").

בסוף כל לוח הועתקו רשימת הירידים ותאריכיהם. ראו נא כאן.

—————————

השניה, לוחות לכל עדת בני ישראל, שיצאו לאור בברלין על ידי M. Poppelauer's Buchhandlung, וקהל היעד שלהם היו היהודים תושבי מרכז אירופה.

בספריית הרמב"ם לוחות מהשנים: תרנ"ג (1893), תרנ"ד (1894), תרנ"ט (1899), תר"ס (1900).

 

תחת הכותרת "זכור ימות עולם" מופיעה רשימה היסטורית קצרה ותחתיה רשימת "ימי  מיתת אנשי השם וגדולי ישראל".

ברשימת האירועים ההיסטוריים נמצא (בדומה ללוחות לעיל) את  454 שנים "למציאת הדפוס", 419 שנים "לראשית הדפסת ספרים  בלה"ק" (בלשון הקודש), בצד אירועים מקומיים כגון 82 שנים "לדת ישוב היהודים בפרייסן" ו- 35 שנים "ללידת הקיסר המלך ווילהעלם השני".

מפתיעה, במידת מה, הגיוון של הרשימה השמית של הנפטרים, המכילה תערובת של רבנים ומשכילים יוצאי אשכנז. נראה שכל המשכילים נרשמו באותיות לועזיות.

המוקדם ביותר הוא ר' יצחק אלפסי (רי"ף), שתאריך פטירתו י' סיון בשנת ד' אלפים תתס"ג (1103). המאוחר הוא Prof. Dr. H. Graetz [פרופ' ד"ר צבי גרץ, היסטוריון ומחבר סדרת הספרים "דברי ימי ישראל"], שיום פקודתו בתאריך ד' אלול תרנ"א (1891).

 

שבת שלום

אבישי


ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

rambaml1@gmail.com

 

"מחני נא מספרך"

בע"ה

"מחני נא מספרך"

רשימה לפרשת כי תשא

בספריית הרמב"ם מצויים מסכתות תלמוד בבלי, שהודפסו בפרנקפורט דמיין בין השנים ת"פ-תפ"ב (1720-1722).

עמוד אחרון . תלמוד בבלי. פרנקפורט דמיין, תפ"ב 1722. עותק ספריית הרמב"ם

עמוד אחרון של תלמוד בבלי. פרנקפורט דמיין, תפ"ב 1722.
נסרק מעותק ספריית הרמב"ם

 

מסכתות אלו  כרוכות בכריכת קלף מהודרת, ובוודאי היו רכושו של אדם אמיד מאד ובעל השפעה.

בכל אותם כרכים המצויים בספריית הרמב"ם היה מודבק פתק זהה בכריכה הפנימית, ובו רישום בולט של שמות בעליהם הראשונים. בכל הפתקים נמחה חלק מהכתוב  באופן גס, וחסרות בו אותיות ומילים.

הנוסח החלקי דלהלן הוא צירוף הכתוב על המדבקות השונות :

הגמרא 

הלז שייך לב"ב [לביבליותק (-לספריה)]  שלי אשר קנה מהונו לכבוד קונה ה"ה הקצין המפורסם

פו"מ [פרנס ומנהיג] וש"מ כש"ת כהר"ר [—]ל כ"ץ שליט"א

מ[—-]

אני הכותב הק' [הקטן] אליעזר מיכאל בר מאיר מפריזנהויזן

 

?????????????

?????????????

 

מי היה אותו קצין מפורסם, בעליהם הראשון של כרכי התלמוד?

באחד הכרכים מצאתי גם רישום ידני, שייתכן ומגלה לנו פרט נוסף.

בספר כתוב, לפי פתרוני,  כי "הגמרא הלזו שייך להאלוף והקצין ענזיל … כץ…"

?????????????

במסגרות מוקפות המילים "ענזיל", "כ"ץ".

בחיפושי אחר עשיר מפורסם בשם זה מצאתי את הקצין ענזיל כ"ץ, דודו של אדמו"ר יצחק אייזיק טויב, מייסד חסידות קאליב.

ר' דוב מבוליחוב (תפ"ג-תקס"ה, 1723-1805) בזכרונותיו מספר על עושרו הרב של ענזיל כ"ץ, וכי הוא שילם על קישוטים "כלי קודש מכסף טהור לספר התורה", ש"אף בימי שלמה ראויים היו כלי כסף אלה שיבאו לבית  המקדש".  

ראו נא את הקטע הבא, המתאר את כלי הכסף המקשטים את ספר התורה, שהיה רכושו של הקצין ענזיל כ"ץ:

לקוח מתוך ספר "הצדיק מקאלוב וקהילתו" מאת ד"ר טוביה סילאג'י-ווינדט. חיפה תשכ"ט (1969)

אני נותרתי עם הספקות:

מדוע נמחה שמו של בעליו הראשון של הספר?

האם שמו של הקצין היה ענזיל כ"ץ, והאם הוא אותו עשיר שמושבו בטערצאל (הונגריה)?

 

שבת שלום

אבישי

 


ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

נא פנה אלינו rambaml1@gmail.com

 

משלוח מנות אישי

  משלוח מנות בין איש לאשתו ובין אדם לעצמו

"תורה של פורים"

לפני כשנה הגיעו ימי חג הפורים באמצע ימי השבעה על אמא הכ"מ [=הריני כפרת משכבה].

לפי ההלכה ישבתי בביתי, נוהג אבלות בצנעא, ולא יצאתי מביתי למעט לתפילות ולקריאת מגילה.

באותה עת עלתה בדעתי השאלה, האם אדם רשאי לשלוח מנות לאשתו ולצאת בכך ידי חובה.

הלא משלוח מנות הוא "איש לרעהו", וכי אין רעות גדולה וחשובה מזו שבין בני הזוג?

כעת שלחתי שאלה זו למכובדי הרב יעקב אפשטיין, מחבר סדרת הספרים "חבל נחלתו" (שמונה עשר כרכים, בירורי הלכה המקיפים את כל תחומי החיים), ובקשתי לשמוע חוות דעתו על האפשרות שאתן משלוח מנות לאשתי (על מנת שלא יהיה לי חלק בזה), האם יוצאים בכך ידי חובה?

מסקנת דבריו היא שלא נתקנה מצווה זו לאשתו ולבני ביתו הסמוכים על שולחנו. לתשובתו המפורטת ראו נא כאן.

בתוך תשובתו של הרב אפשטיין הובאה גם דעת הרב הגדול האדר"ת, הרב אליהו דוד רבינוביץ תאומים, שבשעת הצורך, כדוגמת זוג בטיול בסוף העולם…, ייתן איש את משלוח המנות לאשתו ויצא בכך ידי חובתו. וכך סבר וכתב האדר"ת:

"לעניות דעתי  נראה דאם אין לו למי לשלוח ישלח לאשתו, דגם כן נקראת ריעו, כמו שכתוב  [מלאכי ב, י"ד] "חברתך ואשת בריתך" – ויקנה לה על מנת שלא תהא לו רשות במתנתו…"

הערות הרב האדר"ת נדפסו בקובץ "מקבציאל" גליון ל' עמוד קיג.

לא אכחד, שאף שקיימתי בפורים שעבר משלוח מנות כדין על ידי שליח לשכני ורעי, התלהבתי מהרעיון לתת משלוח מנות לאשתי. השכמתי קום ובטרם חזרה אשתי מקריאת המגילה חכתה לה הפתעה על שולחן המטבח – משלוח מנות אישי !

סיפרתי על כך לרב אלישע וישליצקי, שבא לנחמנו למחרת פורים. בסגנונו המיוחד ענה כנגדי, שיתר על כן חושב הוא שעל האדם לשלוח משלוח מנות גם לעצמו !

הרב אלישע הוסיף כי זו מחלת הדור, שחסרה לו הכרת ערך עצמו ואהבה עצמית מתוך ענווה, ולכן הצעתו בחג פורים ישלח כל אחד משלוח מנות לעצמו…

תורף דבריו נשענים על אמירה שנונה, שמייחסים אותה לרב ישראל סלנטר מייסד תנועת המוסר, כי במצוות "ואהבת לרעך כמוך" כלולה גם אהבת עצמו. כי אם אינו מכיר את מעלותיו ואינו אוהב את עצמו – מה טעם לצוותו  על "ואהבת לרעך – כמוך"?

הבטחתי לרב אלישע, שאחפש את המקור לאמירה זו של רבי ישראל סלנטר. יגעתי אך לא מצאתי.

אמנם פנינה אחרת מצאתי בשמו, על מעלת הרעות שבין איש לאשתו, שהיא – ורק היא – קיום מצוות "ואהבת לרעך – כמוך" כפשוטה.

מתוך ספר "שערי תשובה" עם ביאור "דלתי תשובה" לרב יצחק בן שושן. קרית ספר, תשס"ג (2003).

 

שבת שלום

חג פורים שמח !

אבישי

 

האיורים מתוך ספר "מועדי ישראל". שיקגו תש"ג 1943.

 

לעילוי נשמת אמי מורתי מרת פנינה אלבוים, שלימדה אותנו תורת חיים והקימה משפחה לתפארת.

 

 


ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

נא פנה אלינו rambaml1@gmail.com