Feeds:
רשומות
תגובות

על מסחר ומוסר

בע"ה

 "דברי שלום ואמת" 

לפרשת משפטים

"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבוד ובשנה השביעית יצא לחופשי חנם". פסוקים אלו, הפותחים את פרשת השבוע, מעמידים בפנינו מודל התנהגות בתוך חברה שיש בה עשירים ועניים. אמרו חכמינו: "כל הקונה עבר עברי כקונה אדון לעצמו", כי אתה חייב ברווחתו.

ומהפרט אל הכלל. הכנסת שיקולים ערכיים בעולם הצרכנות היא דבר רצוי. האם אנחנו שואלים את עצמנו:

האם להעדיף תוצרת הארץ על תוצרת חוץ? האם נצרוך סוג של בשר שיש בגידולו צער בעלי חיים חריג כגון כבד אווז?

אנחנו דוגלים בדעה כי מסחר ומוסר ילכו יחדיו.

בעולם המצוות קיימת התלבטות דומה. האם רק לשקול את ההידורים ההלכתיים כשלעצמם או גם להביא בחשבון שיקולים ערכיים רחבים.

לדוגמא, השאלה ההלכתית שדנו בה הפוסקים על כשרותם של אתרוגי קורפו מאיי יוון.

לשאלה זו פנים מורכבות  מהבחינה הלכתית (האם אתרוגי קורפו מורכבים?) ויש לה גם צדדים ערכיים. כך עם התבססות תנועת חיבת ציון במחצית השניה של המאה התשע למניינם, שאלת העדפתם של אתרוגי קורפו מול אתרוגים מארץ ישראל עמדה על הפרק. סקירה תמציתית בנושא  תמצאו  ברשימתו של יצחק רפאל על "אתרוגי קורפו ואתרוגי ארץ ישראל" (ספר שרגאי, כרך ב), ראו נא כאן.

בשנת תרנ"א (1891) נוספה טענה חדשה רבת משמעות. בשנה זו נרקמה בקורפו עלילת דם כנגד היהודים והנוצרים תושבי המקום רצחו בפרעות עשרות יהודים. האם נקנה אתרוגים שגדלו בגינות של רוצחי עמנו?

השבוע גיליתי בספריית "בית אריאלה" קונטרס נדיר, שלא מצאתי רישום שלו עד כה במקום אחר ואף לא איזכור על דבר קיומו.

קונטרס "דברי שלום ואמת" מכיל תשעה עמודים, והוא כולל שני מכתבי תמיכה באתרוגי ארץ ישראל.

המכתב הראשון של הרב שמעון שפירא, דיין ברדוביץ (בוקבינה), והשני הוא מכתב הסכמה קצר של הרב יעקב תאומים, רבה של קולומי.

%d7%93%d7%91%d7%a8%d7%99-%d7%a9%d7%9c%d7%95%d7%9d-%d7%95%d7%90%d7%9e%d7%aa1

עמוד ראשון של הקונטרס

מכתבו של הרב שמעון שפירא נכתב בשנת תרנ"ה (1895), והוא תומך בכל לבו בקניית אתרוגי ארץ ישראל. בסוף דבריו יוצא בחריפות נגד קניית אתרוגי קורפו, וכך כותב הוא על אתרוגים אלו:

"בקנותנו אותם  מחזקים אנחנו ידי רוצחים ונותנים חרב בידם להרוג את אחינו ולשפוך דמי

נקיים, איך לא נבוש בהגיענו לפסוק זה (שופטים) וענו ואמרו ידינו לא שפכו את הדם

ועינינו לא ראו, כי מעידים אנחנו עדות שקר בעצמנו. החובה איפא על כל רב בעדתו ועל

יחידי סגולה וטובי העיר לבכר את אתרוגי א"י על פני אתרוגי חו"ל, וביחוד להרחיק בזרוע

את אתרוגי קורפו ולדחותם בשתי ידים לבל יבואו בקהל לנו…"

%d7%93%d7%91%d7%a8%d7%99-%d7%a9%d7%9c%d7%95%d7%9d-%d7%95%d7%90%d7%9e%d7%aa9

עמוד אחרון של הקונטרס

 

קונטרס "דברי שלום ואמת", לצרף את מידת השלום אל מידת האמת.

שבת שלום

אבישי

 


ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

נא פנה אלינו rambaml1@gmail.com

 

לא תגנוב

לא תגנוב !

רשימה לפרשת יתרו

עשרת הדברות כוללות ציוויים בסיסיים בהלכות בין אדם לחברו: לא תרצח, לא תנאף, לא תחמוד  וגם לא תגנוב.

ישנם שני סוגי גנבים: אלה המועדים לכך – הגנבים המקצועיים – וכאלה שזו להם מעידה חד-פעמית, שלא עמדו בפיתוי רגעי.

כנגד אלו האחרונים נכתבו בשערי ספרים על ידי מחזיקיהם 'הערת אזהרה', לאמר: השמר לך 'עלות בהר ונגוע בקצהו'.  הערות אלו מכונות גם 'רישומי בעלות', והן נכתבו בלשון מליצית ובסגנון אישי.

ידידי ר' אלי שטרן, בעליו של בלוג נוטריקון, אוסף רישומים כאלו, וברשותו מגוון מרשים ונכבד.

הדוגמא שלפנינו מיוחדת בכך שיש לה שני נוסחים בספר אחד. אם לדייק הרי לפנינו: טיוטה ונוסח סופי .

ספר החינוך מונה את תרי"ג (613) המצוות על שלל טעמיהן ופרטיהן. במהדורת אמשטרדם שנת תפ"א (1721), הוא נדפס בפורמט קטן עם שער מיוחד. במסגרת השער מצויירים דוד וגוליית והמאבק ביניהם, שהוכרע בחלוקי נחל שקלע דוד במצחו של גוליית.

 

%d7%97%d7%99%d7%a0%d7%95%d7%9a%d7%912

 

בעותק  הספרייה בגב דף השער מופיעות השורות הבאות המתאימות עם תוכן הספר:

 

%d7%97%d7%99%d7%a0%d7%95%d7%9a3%d7%90

 

שש מאות ושלוש עשרה צווי ואזהרה

סבותיהם וטעמיהם לכל אודיע

גם צווי לא תגנוב בל נעדרה

ולמה נאסרה לך גנב אציע

לא נתן אל תגנוב למנה

ואתה  תפרידם, תציבם לבדנה

 

כפי הנראה, לא עלה יפה הניסיון ולא מצא חן בעיני רושם השורות, והוא העביר קו כפול (X) על השורות.

לטעמי האישי, שתי השורות האחרונות לא ברורה בהן משמעות המליצה והן אכן הוחלפו בנוסח שני.

הנוסח החדש מופיע בדף לפני השער:

 

%d7%97%d7%99%d7%a0%d7%95%d7%9a1%d7%90

שש מאות ושלוש עשרה צווי ואזהרה

סבותיהם וטעמיהם, אודיעך על נכונה

גם מצות לא תגנוב לא נעדרה

עתה אתה, איש חסר תבונה

אל תגע בי ידך, אל תגנבני

כפי שרואים מהחותמות, העותק שלנו היה מונח בספרייתו של מרדכי גורדון מביאליסטוק*.

האם הוא מחברם של שורות מחורזות אלו ?

שבת שלום

אבישי

 


*

על מרדכי גורדון מצאתי את האזכורים הבאים בעזרת גוגל ספרים. מתוכם למדתי כי הוא חי במחצית השניה של המאה התשע עשרה (למניינם). היה איש אמיד מאד, פעיל בצרכי ציבור ותומך ב"חובבי ציון".

1. ברשימת המנויים על ספר הדעות והמדות (ורשה, 1865)

%d7%92%d7%95%d7%a8%d7%93%d7%95%d7%9f1

2. ברשימת המנויים על ספר משא קרים (ורשה, 1878)

%d7%92%d7%95%d7%a8%d7%93%d7%95%d7%9f3

3. בתוך "כתבים לתולדות חיבת ציון וישוב ארץ ישראל" (תל אביב 1932)

%d7%92%d7%95%d7%a8%d7%93%d7%95%d7%9f4

4. בספר "בתוך ראשית התחיה" (תל אביב 1935)

%d7%92%d7%95%d7%a8%d7%93%d7%95%d7%9f5

5. בפנקס ביאליסטאק (ניו יורק, 1949)

%d7%92%d7%95%d7%a8%d7%93%d7%95%d7%9f2

 


ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

טיפת נילוס

"טיפת נילוס"

רשימה לפרשת "בשלח"

שבת ט"ו בשבט, שבת שירה.

השבוע התחלתי לקטלג ארגז מלא לוחות שנה ישנים שחיכו שנים רבות לטיפול ולרישום. קבוצה ראשונה של לוחות שנה היו לוחות שנה ממצרים, דפוסי אלכסנדריה וקהיר, החל משנת תרנ"ו (1896) ואילך. ישנה חשיבות באיסוף לוחות שנה ממקומות שונים היות שהם מתעדים מנהגים מקומיים. להפתעתי, גם בלוחות שנדפסו באותו בית דפוס ובפורמט זהה לא היתה עקביות ברישום של אותם מנהגים, והם הופיעו בלוח אחד ונעלמו בלוחות שנדפסו בשנים הבאות אחריו.

ברשימתי אביא את המאפיינים המיוחדים שמצאתי בלוחות השנה שנדפסו במצרים.

אתחיל בשורה שמצאתי אותה רק בלוח לשנת תרפ"ט (1929).

א.  מה היא "טיפת נילוס" המסומנת בלוח  ביום שלישי, י' סיון? 

 

%d7%9c%d7%95%d7%971%d7%91

 

רישום נדיר זה מצאתי גם בלוח קיר לשנת תרס"ד שנדפס באלכסנדריה ומוצג באוסף האפמרה של הספריה הלאומית. שם מצויינת "טיפת נילוס" בד' תמוז. ראו נא כאן.

ההסבר ל"טיפת נילוס" נמצא בחיבור של החיד"א "נחל קדמות", והוא מתייחס לתכונת ארץ מצרים לעומת ארץ ישראל. ארץ מצרים מגדלת ירקות ("כגן הירק") ולעומתה ארץ ישראל טובה לפירות (שבעת המינים). הסיבה להבדל זה נעוץ בתכונת המים שבמצרים שהם ממקור נקבי (הנילוס), לעומת תכונת מי ארץ ישראל שהם מים זכריים. הפתרון לגידול תבואה (שהרי חיטה משבעת המינים) במצרים תלוי בנתינת כוח למי הנילוס על ידי טיפה אחת זכרית שהקב"ה מטיל למי הנילוס אחת לשנה.

ואלו דברי החיד"א:

%d7%98%d7%99%d7%a4%d7%aa2%d7%98%d7%99%d7%a4%d7%aa1

לפי הנכתב, הטיפה מוטלת ב"תקופת תמוז". חישוב התקופה תלוי בחמה ולכן יום זה "זז" בלוחות השונים.

באופן עקיף יש לנו כאן קשר לחג ט"ו בשבט (ראש השנה לאילנות), שאנו מציינים השבת.

 

ב. "פורים של מצרים"

%d7%9c%d7%95%d7%977%d7%91

פורים של מצרים חל בכ"ח אדר בכל שנה. שורשיו של חג זה במעשה שקרה בקהיר בשנת רפ"ד (1524).

ניתן לקרוא על כך בחיבור "מגילת פורים מצרים" שערך אברהם דיין (בת ים, תשנ"ז 1997).  לצפיה בעמודים ראשונים מחיבורו ראו נא כאן.

 

ג. סעודת יתרו ומשה 

מנהג שהיה רווח בקהילות צפון אפריקה בשבוע שלפני פרשת יתרו. כתבה על כך ד"ר מיכל שרף בקונטרס קצר בשם "סעודת יתרו" (לוד, תשנ"ה 1995), המצוי במאגר אוצר החכמה.

סעודה זו מכונה גם "סעודת סיום" ראשי תיבות: סעודת יתרו ומשה.

%d7%9c%d7%95%d7%973%d7%911

 

ד. שמחת כהן

מנהג כהנים  לחגוג את יום י"א בתשרי, מחרת יום הכיפורים, בבגדים חגיגיים ובסעודה לרעיו. כך ממשיכים הם את המסורת שהיתה בזמן בית המקדש. הכהן הגדול כשהיה יוצא בשלום מבית קודש הקודשים, "ביום שאחריו היה עושה סעודה גדולה, ומזמן לאוהביו וקרוביו, ויום טוב היה עושה לפי שיצא בשלום מן המקדש" .

%d7%9c%d7%95%d7%9761

גם מנהג זה רווח  בקהילות צפון אפריקה. מה שיכול ללמד על תפוצת לוח השנה שנדפס במצרים בכל קהילות המגרב.

תיאור לחגיגה זו מצאתי בחוברת "אור תורה" התוניסאית.

מתוך חוברת "אור תורה" גליון תשרי תשס"ו

מתוך חוברת "אור תורה" גליון תשרי תשס"ו

 

ה. טהור

רישום שמצאתי בכמה לוחות, לפעמים על שבת הגדול ולפעמים על שבת פרשת תזריע, ואיני יודע מהותו.

להלן שני לוחות שונים עם ציון זהה. אשמח לקבל הסבר לציון זה.%d7%9c%d7%95%d7%974%d7%901

 

 

%d7%9c%d7%95%d7%974%d7%912

 

%d7%9c%d7%95%d7%975%d7%901

 

%d7%9c%d7%95%d7%975%d7%912

 

שבת שלום

ט"ו בשבט שמח.

אבישי

 


ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

"בחוסר כל – זה נר"

בע"ה

"…ויהי חשך-אפלה בכל ארץ מצרים שלשת ימים: לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו שלשת ימים…"

שמות, פרק י, פסוקים כב-כג

רשימה לפרשת "בא"

לחיים בחושך מגבלות רבות. בעצם זו הדממה של החיים. יש לזה היבט גם  של קריאה וכתיבה. בלתי אפשרי לקרוא וללמוד בחושך מתוך הכתב.

לפניכם שני מקורות, הרשומים בפנקסי, ובו מתארים מחברי ספרים את הקושי הגדול שלהם בהעדר אמצעי תאורה תקינים.

%d7%94%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%95%d7%94%d7%aa%d7%9c%d7%9e%d7%95%d7%931

1.

דוד גולומב היה סוחר. יבואן ראשי של צמר גפן מפרס ומהקווקז אל מערב אירופה. לצורך כך קבע מושבו בעיר הנמל אודסה. עם פרוץ המהפכה הסובייטית הואשם כבורגני וכבעל רכוש, והיו חייו בסכנה עד שהצליח  לצאת מאודסה לברלין עם משפחתו. סיפור חייו ויבולו הספרותי מתוארים בראש  חלק רביעי של ספרו "תרגומנא" על תרגומי התורה. ראו נא כאן.

בסוף ספרו "התורה והתלמוד" כותב על הבריונים (הקומוניסטים) ש"אסרו עלי את החשמלה [!], כבורגני, לבל להשתמש לאורה"

%d7%94%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%95%d7%94%d7%aa%d7%9c%d7%9e%d7%95%d7%932

"החילותיו באודיסה ליל עשרה בטבת תרע"ט. והשלמתיו באותה שנה טו"ב אדר שני

בשעה הרביעית בלילה, לפני פנס כהה, הדולק בחדר משכבי, כי העריצים,

הני בני בריוני הרברבתא יסחבון צעירי הצאן, אסרו עלי את החשמלה,

כבורגני, לבל להשתמש באורה, וגם הנפט צמצמו, המקום יאיר

כנה מתוך חשכה. – סדרתיו בברלין וגם הוספתי את ההערות

במשך הזמן מפורים ועד העצרת, שנת תרפ"ה.

ברוך הנותן ליעף כח."

 

2.

הרב ראובן מרגליות, מנהלה הראשון של ספריית הרמב"ם, בקי עצום וגאון נפלא. בהקדמה לספרו "נפש חיה", ציונים והערות על שלחן ערוך אורח חיים, מתאר את תנאי לימודו במסתור, מפחד שיגוייס כחייל למלחמת העולם הראשונה. הוא הגיש לשלטונות את הסמכתו הרבנית כנימוק לפטור אבל החלטה פורמאלית בעניינו לא התקבלה במשך שנתיים. בהקדמה לספרו "נפש חיה" (לבוב, תרצ"ב 1932) מתאר את התנאים הקשים בהם למד בלילות, בלי נר דולק ורק לאור האש שבתוך תנור החורף.

 

%d7%a0%d7%a81

הקדמת הרב ראובן מרגליות לספרו "נפש חיה" על שלחן ערוך. לבוב, תרצ"ב (1932)

"…אך זאת אזכורה לילי חורף הארוכים בהיותי סגור ומסוגר לבדי בחדר בחוסר כל  ז ה  נ ר*,

כי מיראה שאנשי הבית בראותם נר דלוק כל הערב ירגישו כי אדם מסתתר במעון זה, לכן לא נדלק גם נר,

אך לאור להב אש שבתוך התנור החורף למדתי וכתבתי שטוח על הרצפה…"

* ע"פ מסכת נדרים דף מא: בחוסר כל – אמר רבי אמי אמר רב: בלא נר ובלא שלחן.
שבת שלום
אבישי
——————————-

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

נא פנה אלינו rambaml1@gmail.com

קדיש "תתכלי חרבא"

וְהֵסִיר יְ-הוָה מִמְּךָ כָּל חֹלִי וְכָל מַדְוֵי מִצְרַיִם הָרָעִים אֲשֶׁר יָדַעְתָּ לֹא יְשִׂימָם בָּךְ וּנְתָנָם בְּכָל שֹׂנְאֶיךָ.

רשימה לפרשת וארא

%d7%a9%d7%a2%d7%a8%d7%99-%d7%a9%d7%9e%d7%97%d7%94-%d7%a9%d7%a2%d7%a8

ספר "שערי שמחה" הוא ספר הלכתי, שחברו אחד מן הראשונים, רבי יצחק אבן גיאת. בעותק ספריית הרמב"ם (פירט, תרכ"א-תרכ"ב 1861-1862)  כתובה ההערה הבאה על הכריכה הפנימית:

%d7%a9%d7%a2%d7%a8%d7%99-%d7%a9%d7%9e%d7%97%d7%941

כותב  ההערה, אשר חתום בסופה  מש"י , מציין שבספר זה מופיע נוסח מיוחד של הקדיש, המוזכר עקב אמירתו גם בעתים מיוחדות ונדירות: בקבורה של נפטר ביום טוב שני של גלויות.

"מנהגנו לומר קדיש  על המת… ולומר לו "תתכלי חרבא" וכפנא ומותנא ומרעין בישין מננא ומכל בית ישראל…". [תרגום: "תכלה החרב" והרעב והמוות וחלאים רעים מאתנו ומכל בית ישראל].

עוד מציין בעל ההערה  מש"י, שנוסח זה נשען על דברי הגמרא במסכת כתובות: "רבון העולמים, פדה והצל ומלט והושע עמך ישראל מן הדבר (ומן הרעב) ומן החרב ומן הביזה ומכל מיני פורענויות המתרגשות ובאות לעולם". 

מדוע היה חשוב לבעל ההערה לציין זאת באופן חריג  בפתיחת הספר?  מי הוא כותב ההערה מש"י ?

חיפוש במאגר "אוצר החכמה" אחרי הביטוי "תתכלי חרבא" העלה, שקדיש זה נהוג לאומרו בקהילות המזרח בתשעה באב ויש שאומרים אותו בשעת הלוויה.

תוצאה אחת חריגה הופיעה בין התוצאות של החיפוש. חסידי סדיגורה נוהגים לומר את ה"קדיש תתכלי" !

הנה לפניכם שער חיבור מיוחד שיצא על ידי מכון "כנסת מרדכי" של חסידות סדיגורה בשנת תש"ס (2000). בשער הספר מוזכר  "קדיש תתכלי" שתיקן כבו"ק (=כבוד קדושת) אדמו"ר זיע"א (=זכותו יגן עלינו אמן). %d7%aa%d7%aa%d7%9b%d7%9c%d7%991

מה היא אותה תקנה שתיקן האדמו"ר מסאדיגורה, לומר "קדיש תתכלי" בסיום מסכת? מתי והיכן התחילה?

עיון בתוך החיבור הנ"ל מסביר לנו זאת.

במהלך הכנסיה הגדולה הרביעית של אגודת ישראל  בשנת תשי"ד (1954), שהיתה הראשונה אחרי השואה הנוראה, הציע האדמו"ר מסדיגורה לחדש המנהג ולומר את הקדיש הזה לזכר קדושי השואה. כך עשה אז באותו מעמד, בפני עם רב ובהסכמת רבנים חשובים. נוסח קדיש זה המשיך האדמו"ר לאומרו  אחרי כל לימוד של משנה ואגדה.

%d7%aa%d7%aa%d7%9b%d7%9c%d7%997

לעניות דעתי, עכשיו ברור מי הוא מש"י, בעל ההערה בעותק  הספריה .

הכותב הוא בעל התקנה, האדמו"ר מרדכי שלום יוסף מסדיגורה זצ"ל.

מש"י  הם ראשי התיבות של שמותיו.

האדמו"ר סימן  בספר "שערי שמחה" את המקור למנהג אמירת "קדיש תתכלי".

זו השערתי. מה דעתכם?

 

לקריאת הפרק השלם על "קדיש תתכלי" מתוך "סדר מזמורי תהלים" הנ"ל ובו גם נוסח הקדיש,  ראו נא כאן.

 

שבת שלום

אבישי

———————————————————————

נספח:

לאחר פרסום הרשימה התקבל מכתבו של פרופ' דוד אסף:

אבישי, השערתך נכונה בוודאי. השוואת כתבי היד (ראה למשל האותיות ק, כ) אינה מותירה ספק בכך.

 

%d7%9e%d7%a9%d7%99

צילום המכתב נלקח מקטלוג של בית המכירות הפומביות 'מורשת'

http://www.moreshet-auctions.com/letter-with-the-blessed-signature-of-the-admor-rabbi-mordechai-shalom-yosef-fridman-of-sadigore-author-of-hachnasat-mordechai


בהמשך להנ"ל כתב לי  עו"ד אברהם זילברשלג:

ערב טוב הרב אלבוים הנכבד

כתב היד הוא של הרבי ה"כנסת מרדכי", ובידי מאות דוגמאות לכך… דווקא הדוגמה של אסף אינה בכתב ידו של הרבי אלא רק החתימה!

במאמרי על הרבי "עמוד צלותהון דישראל" התייחסתי לקדיש זה, שהמנהג בחצר סדיגורה לאומרו בכל סיום מסכת.

בל"נ אצרף לך בהמשך העתקים מכתב ידו הייחודי.

ויישר כח על טורך השבועי שאני ועוד ידידים – לא מפספסים!

נ.ב.

בטובו שלח לי אברהם שני שירים שכתב הרבי זי"ע, ועל אחד מהם אף חתם את שמו: "מש"י".

%d7%9e%d7%a9%d7%994%d7%9e%d7%a9%d7%995

——————————————————————————————————————————————-

תוספת לרשימתי.

יד השגחה כיוונה אותי, בשבוע שאחר פרסום הרשימה הגיע למראה עיני המסמך הבא. מסמך זה כתוב בכתב יד על נייר רשמי של האדמו"ר. מופיע בראשו ראשי התיבות מ. ש. י.

מכתב זה הוא ברכת שנה טובה לדודו האדמו"ר מהוסיאטין, ערב ראש השנה של שנת תש"ג (1942).

%d7%9e%d7%a9%d7%993%d7%91

 


ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

לשון הקודש

"לא שינו את לשונם"

רבי הונא בשם בר קפרא אמר: בזכות ארבעה דברים נגאלו ישראל ממצרים: שלא שינו את שמם, ולא שינו את לשונם, ולא אמרו לשון הרע, ולא נמצא בהן אחד פרוץ בערוה.

[שיר השירים רבה, פרשה ד, אות יב]

%d7%9e%d7%90%d7%9e%d7%a8-%d7%94%d7%93%d7%99%d7%91%d7%95%d7%a8-%d7%94%d7%a2%d7%91%d7%a8%d7%991

הרב  יונה דוב בלומברג הדפיס ביפו בשנת תרע"ד (1914) את "מאמר  הדבור העברי", קונטרס דק שנכתב על רקע "מלחמת השפות"  בארץ ישראל באותה עת.

המחבר טוען בלהט בעד הדיבור בלשון הקודש וכנגד הטענה שלשון הקודש אינה צריכה להיות שפת הדיבור החולי, היום-יומי.

לקריאת החוברת ראה נא כאן.

בספריית הרמב"ם שני עותקים מחוברת זו. באחד מהם נוסף הפתק הבא, מודבק לשולי העמוד ובו הערה לנאמר. נראה לי שהיא הוספת המחבר בעצמו.

מהערה זו עולה חשיבותו של השימוש בשפה העברית לא רק בארץ ישראל אלא גם בגלויות שבחוץ לארץ.
%d7%9e%d7%90%d7%9e%d7%a8-%d7%94%d7%93%d7%99%d7%91%d7%95%d7%a8-%d7%94%d7%a2%d7%91%d7%a8%d7%992

א) (לדבור העברי דף ט ע"א א"מ רש"י שם)

וגם זאת כי גם רבותינו חכמי התלמוד שבבל לא חדלו להשתמש

בשפת עבר בכל מקום המצאם כמו שראינו מרב יהודה שאמר

בהיותו בבית המרחץ ודבר בלה"ק הביאו לי נתר

הביאו לי בורית (שבת מ"א א') לאפוקי מאלה

האומרים כי אסור לדבר בלה"ק רק במקום קדוש בלבד, ובאמת

הרי לא יצויר שתהא האומה מוכרחת להשתמש דוקא בשתי שפות

 לעניני קודש וחול לכל ענין לחוד ולכוון לדבר בשפה לפי המקום

זהו שלא מן השם הוא כלל, אלא שבכל מקום המצאה

צריך שיהא לה רק שפה אחת חיה בפיה.

 

"בזכות ארבעה דברים נגאלו ישראל ממצרים… ולא שינו את לשונם"

שבת שלום

אבישי

 


ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

בע"ה

"וימת יוסף… ויישם בארון במצרים"

פסוק אחרון של חומש בראשית

רשימה לפרשת ויחי

אחד הפרסים התורניים הוותיקים ביותר, הוא פרס הרב קוק לספרות תורנית של עיריית תל אביב יפו. הפרס, שתחילתו בשנת תש"ג (1943), ניתן ברציפות עד היום.

משנת תשס"ד (2004) הפרס מחולק אחת לארבע שנים וניתן בשתי קטגוריות: לספרות תורנית מקצועית, לספרות מחקר וספרי עזר תורניים. סכום הפרס הוא  18,000 ש"ח לכל זוכה. שני זוכים בכל קטגוריה.

%d7%a4%d7%a8%d7%a1

שער החוברת שיצאה לאור לכבוד חלוקת השבע עשרה של הפרס, י"ח תשרי תשכ"ב (1961). אוסף ספריית הרמב"ם

 

רשימת זוכי הפרס עד כה מכובדת מאד. ניתן לצפות בה באתר עיריית תלאביב, ראו נא כאן.

לקראת חלוקת הפרס בשנת תשי"ד (1954) התכנסה הועדה והחליטה להעניק את הפרס לספרות מחקר וספרי עזר תורניים לד"ר יהושע בראנד על ספרו:

 

 

%d7%97%d7%a8%d7%a11%d7%91%d7%97%d7%a8%d7%a11%d7%92

מדובר בעבודת מונומנטלית של יהושע בראנד העוסקת בזיהוי ותיעוד של כל מגוון כלי החרס המוזכרים במקורות. הספר עב הכרס  מכיל ‫ 31, [ה]-תרלד, [1], V ע’ .

לבסוף יהושע בראנד  לא קיבל את הפרס. שמו אינו מופיע ברשימה הנ"ל. הסיבה לכך היתה חזרתו של הרב שלמה יוסף זוין מחתימתו על ההמלצה.

במכתב ששיגר למנהל ועדת הפרסים העירונית נימק הרב זוין את סירובו בדברי כפירה שמצא בספר שחיבר ד"ר יהושע בראנד.

בראנד כתב כי קבורת יוסף בארון הייתה מנהג מצרי, ואילו אצל האבות מופיע הביטוי "ויאסף אל עמיו" בלבד. לדעתו קבורה בארון בארץ ישראל היא תופעה מאוחרת של ימי הבית השני, והיא תוצאתה של השקפת עולם חדשה אודות אחריות הפרט על מעשיו לעומת השקפה קודמת שבחנה את האדם רק כחלק ממכלול של משפחה או שבט.  (לקריאת הפרק על "זמן הופעת הארון"  ראו נא כאן).

הרב זוין ז"ל שלל זאת מכל וכל, וראה בדבריו כפירה גלויה בעיקרי האמונה.

להלן העתק נוסח מכתבו של הרב זוין, מארכיון ספריית הרמב"ם.

%d7%94%d7%a8%d7%91-%d7%96%d7%95%d7%99%d7%9f-%d7%97%d7%a8%d7%a11

הרב שלמה יוסף זוין

ירושלים, יונה 6

ב"ה ירושלים יום ג' ח"י אד"ש תשי"ד

לכבוד מנהל ועדת הפרסים של עת"א, מר א.ז. בן-ישי, שלום

היות ולצערי נכשלתי וכשלו חברי השופטים בועדת לספרי מחקר ועזר של פרס הרב קוק, ולא עברנו היטב על הספר "כלי חרס" למר ברנד, שכן בעמודים מ"ט-נ' של הספר נמצאים דברי כפירה גלויה בעיקרי האמונה, בקודש הקדשים של היהדות, שכן הוא קובע: א) שלפי תורת משה אין הפרט אחראי למעשיו, ולכן לא היה מקום לקבורה יחידית בארון, המסמל את אחריות הפרט לגבי שכר ועונש, ואמונה זו התגבשה רק בסוף תקופת בית שני; ב) שיחזקאל הנביא נ ל ח ם נגד ההשקפה שבתורה שכן בתורה משמשים המונחים "האסף אל עמיו" לראיה שהפרט רק מצורף להכלל ואינו אחראי כפרט ו י ח ז ק א ל   נ ל ח ם נגד זה  (ו"האסף אל עמיו" נאמר בתורה: בקבורת אברהם ויעקב, בדבר ד' אל משה ואל אהרן ובדבר ד' אל נתן הנביא, והוא בעצמו מציין שם הפסוקים!), והיות אם בעד ספר זה תקבע עירית תל=אביב פרס , ופרס על שמו של מרן הגראי"ה קוק זצ"ל, תהיה זו שערוריה צבורית גדולה, ואין אני יכול בשום אופן להסכים "להפריס" ספר זה.  לכן אני מתכבד להודיע בזה שאני מבטל בזה את חתימתי על החלטת=ההצעה המוקדמת שחתמנו עליהו בדבר להציע לעירית תל=אביב ליתן לספר זה פרס.

ואני מבקש מאת אדוני לשלוח העתק ממכתבי  זה לחברי השופטים, הרש"ח קוק ור"י גוטמן. חושבני, שגם הם יצטרפו לדעתי, שאי אפשר לתת פרס על שם הרב קוק ז"ל לספר שבו דעות כאלו.

והיה אם יסכימו להיועד יחד ולדון על ספר אחר – אני מוכן לבוא בזמן שיקבע מר. בכל אופן – חתימתי הנ"ל מתבטלת.

בכבוד רב

    ש. י. זוין

שבת שלום

אבישי


לקהל לקוחותינו !

ספריית הרמב"ם ממוקמת ב"בית אריאלה", הוא בניין הספריות המרכזי של תל אביב.  "בית אריאלה" נמצא כעת בעיצומם של שיפוצים נרחבים. עוברים קומה אחר קומה ומשפצים. כעת נפתחו מחדש ספריות העיון וההשאלה (כדאי לבוא ולהתרשם…). הקומה בה אנחנו מצויים, יחד עם אולם עיתונות וכתבי עת וספריית אחד העם, נכנסת לעבודה. כתוצאה מכך ספריית הרמב"ם נודדת למקום זמני בבנין "בית אריאלה" בקומה מינוס 1. קבלנו אולם קטן ובו נתמקם למשך השנה הבאה.

במצב זמני זה יהיה צמצום משמעותי בגישה לאוצרות הספריה, שברובם הגדול יאופסנו במחסנים בזמן השיפוצים. אנחנו נמשיך לתת שירות סריקה דרך הדואר האלקטרוני, במידת האפשר, תוך התבססות  על מאגרי המידע ומעט הספרים שירדו עמנו לקומה מינוס 1. עמכם הסליחה !

—————————

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

נא פנה אלינו