Feeds:
פוסטים
תגובות

בע"ה

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם

וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת.

רשימה לפרשת שלח

מצוות ציצית היא דוגמא טובה עד כמה חשובה העברת המסורת מדור לדור. כאשר ניתק פתיל מסורת הדורות קשה מאד להחיותו מחדש. כוונתי, כמובן, למאמצים להטלת פתיל התכלת בציצית בדורנו, לאחר מאות בשנים בהם אבדה לנו הלכה זו.

מודעה פרסומית לטליתות. נדפסה בסוף ספר "קרבן אהרן". דפוס פיוטרקוב תרנ"ט 1899. מוצעים לקניה טליתות ממגוון  בתי חרושת: "פון אללערלליא  פאבריקן".

כבן לחסיד רדז'ין אני שמח שבני ממשיכים מסורת משפחתית ומתעטפים בטלית גדול עם תכלת. כך עשה בני מאיר נר"ו כשהתעטף השבוע בטלית מתחת לחופתו ביום חתונתו.

החוזה מלובלין בספרו "זאת זכרון" רואה בציווי "לדורותם" – ברכה. בדבריו מצאתי חידוש מעניין.

תורף דבריו: כל דיבור שלי מעביר רק חלק ממחשבתי, וכל מה שאני מלמד לאחרים הוא אחד מעשר (1/10) ממה שאני מבין לעצמי. אם ההבנה שלי טובה אוכל להעביר גם אחד משמונה (1/8) . לכן "דבר הברור לאדם יכול ללמד גם לאחרים". 

"לדורותם" – הקב"ה מברך אותנו בהשגה בהירה כדי שנוכל להעביר את המסר לדורות הבאים.

במהדורה החדשה של ספר "זאת זכרון" (הוצאת "פאר מקדושים", בני ברק תשע"ד 2014)  מופיעות בהערה מקבילות לרעיון זה בעוד שני ספרי יסוד בחסידות:  "דגל מחנה אפרים" (בשם סבו הבעש"ט !) ו"מאור עינים" (על פיו היחס הטוב הוא 1/7).

צילום מספר "זכרון זאת" מהדורת פאר מקדושים. ראו נא ד"ה 'לדרתם' והערה קט.

 

אינני יודע מה מקור היחס שנקבע בין המחשבה לדיבור (1/10, 1/7) המובא בספרים הקדושים הנ"ל.

שנזכה "לדורותם" – במחשבה, בדיבור ובמעשה.

שבת שלום

אבישי

———————————

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

כתבו אלינו:

rambaml1@gmail.com

מודעות פרסומת

בע"ה

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹבָב בֶּן רְעוּאֵל הַמִּדְיָנִי חֹתֵן מֹשֶׁה, נֹסְעִים אֲנַחְנוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר יְ-הוָה אֹתוֹ אֶתֵּן לָכֶם, לְכָה אִתָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ כִּי יְ-הוָה דִּבֶּר טוֹב עַל יִשְׂרָאֵל. 

במדבר פרק י פסוק כט

רשימה לפרשת בהעלותך

בספריית "בית אריאלה" שמור חדר עבודה של אשר צבי גינצבורג, הידוע בשם העט "אחד העם".

בבית המדרש שבו למדתי משנתו של "אחד העם" היתה פסולה ומוחזקת בכפירה.

(הרב צבי יהודה קוק, "מתוך התורה הגואלת", עמ' 218).

"אחד העם" בא מבית דתי ואף למד בישיבה. משום כך אין להתפלא שבחדרו, בין חפציו האישיים, מונחים תפילין!

חדר "אחד העם" בספריית בית אריאלה המחודשת

על אצטבא המונחת בכניסה לחדרו מצוי סדור תפלה עם פירוש של רבי יעקב מעמדין, דפוס למברג 1863.

 

כריכת הסידור המהודרת (לשעבר)

רישום בדף השער מלמד כי סדור זה יירש "אחד העם" מאביו ישעיהו.

שער הספר. מוקף בעיגול רישום ידני של אביו.

לר' ישעיה גינצבורג

בדף האחרון של הסידור ישנו רישום בעלות נוסף, שאני מסתפק בו אם הוא  מימי בחרותו של "אחד העם", כיון שלשמו נוסף התואר ה"ר [=הרב רבי].

דף אחרון. מוקף בעיגול רישום ידני של אשר צבי גינצבורג

זה הספר מן ה"ר יעקב מעמדין שייך לה"ר אשר צבי גינצבורג

בתוך הספר ישנו הערה קצרה אחת בכתב יד שאתייחס אליה בהמשך.

אשר גינצבורג חי בתל אביב ונפטר בה בשנת תרפ"ז (1927). הוא נקבר בבית הקברות הישן ברחוב טרומפלדור.

בית קברות זה תועד בספרו של צבי קרול  וצדוק לינמן (ספר בית הקברות הישן בתל-אביב כולל שמות של הנפטרים…מראשיתו 1902 עד 1939. ‬תל אביב ת"ש, 1940) ובו מופיעים גם תמונות של מצבות אישים ידועים הקבורים שם.

בעיון מקרי בעותק ספריית הרמב"ם מצאתי כי 'חוללה' תמונת קברו של אחד העם ותמונת קברו של ביאליק.

מעשה הראוי לכל גנאי. כבר כתבתי על כך ברשימה קודמת "ימח שמם?".

גרפיטי ! על יד מצבתו של אחד העם נכתב "ימח שמו".

בהקדמה לסידורו כותב רבי יעקב עמדין על התופעה הייחודית של קיום עם ישראל באריכות הגלות והמשמעות שלה:

ואיך לא יבוש הכופר בהשגחה ויעמוד נכלם. מי שיעיין  ביחוד עניננו ומעמדנו בעולם: אנחנו האומה הגונה שה פזורה אחר כל מה שעבר עלינו מהצרות  והתמורות אלפים מהשנים ואין אומה בעולם נרדפת כמונו, מהרבים היו צרינו, מה עצמו נשאו ראש הקמים עלינו מנעורינו, להשמידנו, לעקרנו, לשרשנו מפני השנא' שסבת' הקנא' רבת צררוני, גם לא יכלו לנו לאבדנו לכלותינו. כל האומות הקדומות העצומות אבד זכרם, בטל סברם, סר צלם, ואנו הדבקים בה' כולנו חיים היום. לא נפקד ממנו בכל תוקף אריכות גלותינו אפילו אות וניקוד א' מתור' שבכתב וכל דברי חכמים קיימים, לא יטה לארץ  מנלם: לא שלט בהם יד הזמן  ולא כלם. מה יענה בזה פילוסוף  חריף היד המקרה עשת' כל אלה? חי נפשי, כי בהתבוננו בנפלאו' אלה גדלו אצלי יותר מכל ניסים ונפלאות  שעש' השי"ת  לאבותינו במצרים ובמדבר ובא"י, וכל מה שאר' [שארוכה] הגלו' [הגלות] יותר נתאמ' [נתאמת] הנס יותר ונודע מעש'  [מעשה] תקפו וגבורתו

על דברים אלו נוספה הערה בכתב יד בשולי הספר:

"ואולי זה הוא כוונת הכתוב "הללו את ה' כל גוים, שבחוהו כל האומים, כי גבר עלנו חסדו". והקושיא שהוא… משום ש"גבר עלינו חסדו" – ישבחוהו האומות? …  לפי דבריו אפשר לפרש … שאמר לגויים שישבחו את ה'… אמרו שאינו משגיח וא"כ  מה בצע כי נעבדנו? כי באמת  הוא משגיח וזה לכם האות "כי גבר עלינו חסדו".

ביטוי נפלא לאמונה והשגחה א-לוהית בעולמנו היא ההתבוננות בקורות עם ישראל לדורותיו.

וכדברי רבי יעקב עמדין:

מה יענה בזה פילוסוף  חריף, היד המקרה עשתה כל אלה?

הנה כי כן, מסידור שהיה מונח אצל "אחד העם", למדנו פרק בהלכות אמונה לישראל ולעמים.

שבת שלום

אבישי


ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

כתבו אלינו:

rambaml1@gmail.com

ולשגור ע"פ המשניות

בע"ה

ולשגור ע"פ המשניות

רשימה לחג שבועות

 

בעותק דהוי של משניות סדר זרעים משנת 1884, המצוי בספריית הרמב"ם, כתובה שורה אחת באותיות קטנות בגב הכריכה הפנימית:

ביום א' יום השלישי לבואי עם גיסי המנוח זלמן ע"ה כ"ה אייר תרנ"ה החילותי ללמוד ס' זרעים ולשגור ע"פ המשניות

הספר הגיע לספריה מעזבונו של הרב אברהם יעקב ניימרק (תר"מ-תשכ"ב 1880-1962), שהיה רב בעיירה פרען (ליטא) קודם עלייתו ארצה בשנת תרפ"ב (1922). הרב היה חבר הרבנות בתל אביב וחיבר סדרת ספרים בשם "אשל אברהם".

חותמות של הרב אברהם יעקב ניימרק בספר

רישום בעלות ברוסית על גבי הכריכה האחורית מעיד שכרך זה היה בחזקתו של אביו יהושע אליהו משנת 1898.

במבוא "שלשה שריגים",שכתב הרב אברהם יעקב ניימרק לכרך זרעים, הראשון לסדרת "אשל אברהם" (תל אביב, תרצ"ז 1937), מספר הוא על אישיותם המיוחדת של אבותיו ואהבת התורה שבערה בם. מעניין לציין שהרב ניימרק בא מבית של תלמידי חכמים חסידי חב"ד ורעייתו היתה מצאצאי אחי הגר"א, שילוב של חסידים ומתנגדים. אלמלא שקצרה היריעה הייתי מעתיק דבריו במילואם. הרוצה לעיין בפרק הנפלא "שלשה שריגים"  (בעיקר בחציו השני) יראה נא כאן.

לעניינו נעתיק כאן קטע קצר מתוך המבוא, המתאר את לימוד המשניות בעל פה בקרב משפחת ניימרק לדורותיה, אצל סבו ודודו.

ניתן, אפוא, להניח שכרך המשניות שלנו שימש לשינון המשפחה לדורותיה, או בניסוחו של בעל הספר הנ"ל "לשגור בע"פ המשניות".

שבת שלום

וחג מתן תורה שמח !

אבישי


נ.ב.

נ.ב. בספר "הנה רבקה יוצאת", עיונים במדעי היהדות לכבוד רבקה דגן, (ירושלים תשע"ז), מופיע מאמר של ד"ר אהרן ארנד: "עדויות וסיפורים על בחינות מיוחדות בבקיאות בתלמוד". במאמרו ריכז סיפורים על בקיאות בעל פה יוצאת דופן אצל תלמידי חכמים שונים.

ד"ר אהרן ארנד מיוחד ברשימותיו. המעוניין לראות מאמר זה יפנה אלי בפרטי, לפי הכתובת הצויינת בסוף כל רשימה בבלוג.


ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

rambaml1@gmail.com

בע"ה

מצווה להציל את הישיבה של ר' רפאל

רשימה לפרשת במדבר

השבוע געשה ורעשה הארץ על משבר אי הקמת הממשלה .

ברשימתי זאת אני חורג ממנהגי ומצטט סיפור שקראתי לאחרונה והשאיר עלי רושם.

יהודה אבנר, דיפלומט שומר מצוות וחובש כיפה, היה יועצם של ארבעה ראשי ממשלות: לוי אשכול, גולדה מאיר יצחק רבין ומנחם בגין. הוא כתב ספר עב כרס (674 עמודים) "אדוני ראש הממשלה": מאחורי הקלעים של הנהגת ישראל. ירושלים, תשע"ח 2018. (הספר יצא תחילה באנגלית בשנת 2010).

מי שקורא בספר רואה עד כמה קשה מאד להיות ראש ממשלה במדינת ישראל. הקושי הגדול האמיתי הוא לייצג את עמדתנו ולעמוד על שלנו בפני אומות העולם, ובפרט בפני ידידותינו ובעלות בריתנו.

צדק בלעם בתיאורו את עם ישראל: "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב".

סיפור יוצא דופן מתאר יהודה אבנר ביום הראשון לעלותו של מנחם בגין על כסא ראש הממשלה. יהודה, שהיה מזוהה עם מפלגת העבודה וראשיה, נקרא לבגין כדי לעזור לו לנסח מכתב תשובה לאגרת שהגיעה מנשיא ארצות הברית. בה בעת הגיעה הידיעה כי המחבלים שגרו קטיושות לגליל. שני אירועים משמעותיים בו-זמנית המחייבים התייחסות רצינית וכובד ראש.

… ואז מגיעה שיחת טלפון מרבי רפאל,  בנו של הצדיק הירושלמי רבי אריה לוין.
בגין מפסיק את כל עיסוקיו ופונה לשוחח עם רבי רפאל. על מה שקרה בעקבות שיחה זו קראו בהרחבה להלן.
בסופו של סיפור כותב יהודה אבנר:
סוף-סוף ישב על כסא ראש הממשלה בישראל אדם כלבבי  – יהודי בכל נימי נפשו.

 

נ.ב. בטעות הקלדה  עלתה אתמול לפרסום טיוטת הרשימה על אבא קובנר, המיועדת לשבוע הבא. עמכם הסליחה.

שבת שלום

אבישי


ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

rambaml1@gmail.com

בע"ה

וַאֲכַלְתֶּם יָשָׁן נוֹשָׁן, וְיָשָׁן מִפְּנֵי חָדָשׁ תּוֹצִיאוּ.

ויקרא פרק כו פסוק י

רשימה לפרשת בחוקותי

לפני כארבע שנים, עת החלו השיפוצים הנרחבים ב"בית אריאלה", נדרשנו לפנות מהמחסן ספרים ישנים שהצטברו שם ברבות הימים. כשמיינתי את הספרים – אלו לחיים ואלו לגניזה –  צלמתי בנייד שלי שערים שצדו את תשומת לבי.

ממיין ספרים במחסן הישן של "בית אריאלה"

אחד מהם היה של ספר "האהבה והקנאה" (וילנה תרמ"ב 1882), שהופיעה בו חותמת בעלות  בעברית ובלועזית:

א.ל. הורביץ בראשון לציון

ארץ ישראל

 

לפני זמן קצר גילינו שהעותק שהיה בספריית הרמב"ם מצא את דרכו למכירה פומבית.

הוא הוצע במחיר התחלתי של 30$  ונמכר בסכום של 35$.

המקור כאן King David Auctions 2.3 19

 

מי היה א.ל. הורביץ ?

אריה ליב הורביץ  נולד באיישישוק (פלך וילנה) בשנת תרכ"ב 1862.

שימש כמזכירו של הרב אלחנן ספקטור בקובנה לענייני חיבת ציון (ע"פ ערכו באנציקלופדיה של תדהר).

ממייסדי חברת "שאלו שלום ירושלים", שחבריה התחייבו לדבר רק עברית.

בשנת תר"ן 1890 עלה ארצה. היה מראשוני המורים העבריים במושבות.

שימש כמנהל ספריית "שער ציון" ביפו בין השנים תרס"ד-תרס"ו  1904-1906.

 

אריה ליב הלוי הורביץ.  המקור: ספר "עיר וספר", תולדות ספריית שער ציון – בית אריאלה. ירושלים תשמ"ז 1987

כל ימיו לחם א.ל. הורביץ על  הנחלת השפה העברית.

כשהציעו לנהל את ספריית "שער ציון" התלבט אם לקבל את התפקיד.  וזאת משום  ש"בצעירותו בווילנה נשבע הורביץ אמונים לשפה העברית ולפיכך ראה בניהול ספריה המכילה ספרי לעז מעין  הפרת נדר".

ספר "עיר וספר", תולדות ספריית שער ציון – בית אריאלה. ירושלים תשמ"ז 1987, עמ' 52.

אם נשאל, איך ייתכן שאיש זה, שנלחם על שימוש בעברית בלבד בכל מקום, בחותמתו מופיע כיתוב לועזי  בצד הכיתוב העברי? 

כנראה שזה היה נדרש ואולי מורה על חשיבותו בעיני השלטון העותומני.  

נ.ב. תודתי לרעי חנוך גוטליב על עזרתו.

ל"ג שמח ושבת שלום

אבישי


 

נספח:

  1. באתר מוזיאון ראשון לציון ב"אלבום המשפחות" מופיע כרטיס של הורביץ אריה ליב.

התמונה שם איננה של אריה ליב הורביץ מראשון לציון כי אם של אדם אחר בשם אריה ליב הורביץ, ממייסדי שכונת "נחלת שבעה" בירושלים, ובנו המאומץ של דוד ילין (הסבא).

השוו את שתי התמונות ותיווכחו !

 

המקור: אתר geni


2. במקומות רבים מסופר על היוזמה שנקט א"ל הורביץ בחתונתו. הוא ביקש כי במקום מתנות ישלחו תרומה לטובת הפועלים בארץ ישראל. רבים הלכו בעקבותיו ונוצרה קרן כספית משמעותית ממפעל זה. ראו בהרחבה על כך בערכו ב"תדהר".

מפליא לראות שגם בהולדת בנו 'שאר ישוב' תרם "מה שחסכנו בהוצאות הסעודה 5 פרנק לקפת מוסדת גמילות חסדים במזכרת בתיה ו 5 פרנק לקפת גמ"ח "בת יעקב" הנוסדה בראשל"צ".

הצבי, 09/03/1900

 


ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

rambaml1@gmail.com

בע"ה

"וְאִם לֹא מָצְאָה יָדוֹ דֵּי הָשִׁיב לוֹ וְהָיָה מִמְכָּרוֹ בְּיַד הַקֹּנֶה אֹתוֹ עַד שְׁנַת הַיּוֹבֵל וְיָצָא בַּיֹּבֵל וְשָׁב לַאֲחֻזָּתוֹ"

ויקרא, פרק כה פסוק כח

רשימה לפרשת בהר

פרשת השבוע עוסקת רבות בעניינים כספיים. כידוע, העולם עומד על הכסף ו"מי שיש לו מנה רוצה מאתיים". סכסוכים כספיים הם דבר נפוץ ובתי הדין נדרשים להם תדיר לבקרים.

תחילת הפרשה עוסקת במי שמוכר שדהו נחלת אבות. סביר להניח שהמוכר את אחוזת משפחתו נאלץ לעשות זאת ממצוקה כספית. התורה מאפשרת לו לפדות בחזרה את שדהו. במידה ו"אִם לֹא מָצְאָה יָדוֹ דֵּי הָשִׁיב לוֹ", אוטומאטית תחזור השדה אליו בשנת היובל.

ספר "די השב" נדפס בליוורנו בשנת תרי"ז (1857). בספר קובצו תשובות של שני חכמים מתוניס: ר' דוד בונאן ור' יהודה הלוי.

רמוזים שמותיהם בשם הספר: די ראשי תיבות: דוד יהודה.

שער הספר. עותק ספריית הרמב"ם (בית אריאלה)

בסוף הספר נדפס קונטרס "המרת דת פוסלת". הקונטרס בן שבע דפים עוסק בשאלה סבוכה בדיני ירושה (מה הדין ביהודי שהמיר דתו  ויש לו בנים כשרים, ולאחר מיתתו של המומר נפלה לו ירושה, האם בניו זכאים לקבל אותה? ). הקונטרס חובר על ידי הרב ישראל אליקים, שהיה שד"ר ושליח חברון לצפון אפריקה. כידוע לתפקיד השד"רות נבחרו תלמידי חכמים מובהקים.

חתימת קונטרס "המרת דת פוסלת". "הכ"ד (-הלא כל דברי) איש צעיר גלה בריש גולים מארצו יצא ארץ מרחקים / עמ"ק חברון שושנת העמקים/ הלומד תורה לפרקים/ ביו צוקו'ת ובין צרת'ן נותן ריוח בין הדבקים / שפיל ואזיל בשליחותייהו דרבנן קדישי להחיות נפשות עצובות הנאנחים והנאנקים / שם בה' מבטחו שלוחי מצוה אינם נזוקים / הצעיר ישראל אליקים ס"ט"

כאשר שב הרב ישראל אליקים משליחותו בחוץ לארץ לחברון נכלא בבית סוהר למשך שלשה חדשים !

תלמיד חכם גדול זה נקלע לתוך סכסוך על מנהיגות קהילת חברון, שגרר עמו דרישה לחובת דיווח על כספי ציבור הן מהממונים והן מהשלוחים.

תיאור כליאתו של "הרב הגדול ישיש למאד ושמו ה"ר ישראל אליקים" בעיתון "המגיד" מיום ג' מנחם אב תרכ"א, 10 ביולי 1861.

פרשה מביכה זו חרגה מגבולות הארץ ורק התערבותו של הקונסול ההולנדי [!] הביאה בסוף לשחרור של חכם ר' ישראל אליקים מבית המאסר.

כתב על כך אברהם בן יעקב בספרו "יהודי בבל בארץ ישראל" (ירושלים תש"מ) עמ' 24-25, ראו נא כאן.

העמדה שנוקט אברהם בן יעקב שופטת את השד"רים לחובה, ושהם השתמטו בכוונה מהצגת דוחו"ת.  אני נוטה לומר שלא כך היו פני הדברים. הטענה של השלוחים היתה ששד"ר יוצא על בסיס אמון מלא בישרותו. עמדה זו מבוססת על הכתוב בקונטרס "שבר פושעים" לר' יהודה פאפו. ירושלים תרכ"ב. הקונטרס נמצא במאגר אוצר החכמה.

פתיח הקונטרס "שבר פושעים" נגד יוסף שלום מחברון, הוא שהביא למאסרם של השד"רים.

הואיל ונגענו ברשימתנו זאת בנגיעות כספיות, נסיים במה שמעתי בשם הרבנית חנה טאו זכרונה לברכה. הרבנית בשעה שהיתה מצחצחת את פמוטי הכסף לכבוד שבת היתה מסברת לבנה: ראה נא, כסף דורש צחצוח והקפדה תמידיים, שלא יעלה חלודה.

שבת שלום

אבישי


ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

rambaml1@gmail.com

 

בע"ה

רשימה לפרשת קדושים

 (נכתבה ב"יום הזכרון לשואה")

דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם

 

לעזריאל קרליבך ב"ספר החורבן" יש קטע מפעים על קדושת החיים היהודיים ובו ניתוח עומק של שנאת העמים לעם ישראל.

מסר דומה מצאתי השבוע כשעיינתי בכתבי האדמו"ר מקאליב,שנפטר לפני ימים אחדים.

האדמו"ר ר' מנחם מנדל טאוב מקאליב היה ניצול מחנה המוות אושוויץ. כל ימיו עסק בהנצחת הגבורה היהודית בשואה ובקירוב לבבות ישראל לאביהם שבשמים. ניכר היה בדמותו החיצונית, כי זקנו לא גדל בעקבות טיפולים כימיים שעבר במחנות.

על הפסוק הפותח את פרשת קדושים, דבר אל כל עדת ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו, הקדיש האדמו"ר מקאליב עמודים רבים בספרו "קול מנחם" (ראשון לציון, תשל"ה 1975), ושם מצאתי את הפנינה הבאה:

מאז ומתמיד אומות העולם רודפים ושונאים את כלל ישראל, שהם לא מבינים למה כל העדה כולם קדושים, כולם רוצים ללמוד, כולם רצים לדבר מצוה, כולם גדורים בעריות, ואילו אצלם אין הדבר כן, אלא ישנו אחד שהוא כביכול נזיר ומובדל מעניני העוה"ז והוא מוציא את כל הציבור ידי חובתם. והם יכולים ללכת בשרירות לבם, כמו שרואים. 

———————————————–

ברשימתינו השבועית  נשתף אתכם במחקר קטן שבא לידינו ושהתגלגל לכיוון בלתי צפוי.

בעותק ספריית הרמב"ם בשער ספר נתיבות המשפט (דפוס קניגסברג תרי"ט 1859) מצאנו שתי חותמות בעלות.

חותמת אחת של הבעלים הראשונים, עליה כתוב:

יצחק במ"ו שמואל ספירשטיין

מורה הוראה דפה גראיווא

וחותמת שניה של הבעלים האחרונים. חותמת זו נחתמה גם פעמיים על גבי החותמת הראשונה.

אליהו אהרן מילייקאווסקי

חונה פה

גראייעווא

הרב אליהו אהרן מיליקובסקי, היה רב בעיירה גרייבה ועלה ארצה בשנת תרפ"ח. כיהן כחבר הרבנות בתל אביב וספרייתו הפרטית נתרמה לספריית הרמב"ם.

בעבר כשהוצאתי חוברת הספדים "דבר לדור" על הרב קוק זצ"ל, אחת התגליות היתה הספד שמצאתי בכתב ידו של הרב אליהו אהרן מיליקובסקי, שהיה אמור לשאת בבית כנסת בתל אביב אך מפאת מחלה ההספד נשאר בכתובים.

זכרתי שהרב קוק נולד בעיירה גרייבה והרי חתימות אלו גם הם של רבני גרייבה, ולכן החלטתי לחקור את החותמת הראשונה, זאת של הרב יצחק ספירשטיין, דמות שאינה מוכרת.

פניתי לרעי חנוך גוטליב. בדיקה ראשונה שלו העלתה שהיו שתי עיירות בשם זה. אחת בלטביה , בקרבת העיר דווינסק, בה נולד הרב קוק והשניה בפולין, בפלך לומז'ה ובאיזור העיר ביאליסטוק, שם כיהן ברבנות הרב מיליקובסקי ומורה ההוראה ר' יצחק ספירשטיין.

בהמשך חנוך שלח לי מה שמצא על משפחתו של ר' יצחק ספירשטיין ובעיקר על בנו יעקב.

תמונתו של יעקב ספירשטיין. המקור כאן.

יעקב ספירשטיין היגר לארה"ב בשנת 1905 ופתח בקליבלנד עסק  לממכר גלויות. תחילה מכר את הגלויות עם עגלה הרתומה לסוס, בהמשך הצטרפו אליו בניו והעסק התפתח. ובסוף ימיו (1980) החברה שהקים גלגלה מחזור של חצי מליארד דולאר בשנה!

בניו שינו את שם משפחתם מספירשטיין לסטון. קריית החינוך טלזסטון, היא מיזם שהוקם במימונם. המחשבה היתה להעלות לארץ ישראל את ישיבת טלז האמריקאית ששכנה בקליבלנד במימון משפחת סטון (מקליבלנד) ולכן צירוף השמות טלז/סטון.

בנו יצחק (ארוין), בספר יזכור של העיר ביאליסטוק (ראו נא כאן), מספר את קורות חייו של אביו. להלן שני קטעים של המקור האנגלי ולאחריו תרגום של רעי חנוך גוטליב. תודתי מסורה לו

  1. הפתיח. מספר את נסיבות בריחתו של אביו מגרייבה הפולנית.

My father, Jacob Sapirstein, was born in Bialystok and later lived in Grajewo, a nearby village. In 1905, the Cossacks came and burned it down. At that time the Russo-Japanese War was being fought, and my father decided to leave rather than go into the army, because he had seen his friends coming back as cripples. He watched despairingly as straw-filled wagons pulled up, disgorging maimed soldiers with no concern for their welfare. Families and friends had to take care of them as best they could. My father vowed to leave home to escape the Czarist oppression.

He went to Szczecin, then crossed the border into Germany. The Jewish community there put him in a hospital for six weeks to build him up because of malnutrition.

אבי, יעקב ספירשטיין, נולד בביאליסטוק ואח"כ חי בגרייבה, כפר קרוב. ב 1905, הקוזאקים הגיעו ושרפו את העיירה. בו בזמן היתה מלחמת רוסיה-יפן ואבי החליט לעזוב במקום להתגייס לצבא, כיון שראה את חבריו חוזרים נכים מן המלחמה. הוא התבונן בייאוש בעגלות מלאות קש, ובהן חיילים פגועים, ללא כל דאגה לרווחתם. חבריהם ומשפחותיהם היו צריכים לדאוג להם ככל שיכלו.אבי נשבע שיעזוב את הבית על מנת להמלט מהדיכוי הצארי.

הוא הלך לעיירה שצ'צין ומשם חצה את הגבול לגרמניה. הקהילה היהודית סייעה לו להתאשפז בבית חולים למשך 6 שבועות על מנת לחזק את עצמו בגלל שהיה בתת-תזונה

      2. הסיום. הנקודה היהודית בכל מהלך חייו.

Throughout his life, Jacob Sapirstein has observed the Sabbath and remained active in Jewish organizations. He was one of the founders of the Hebrew Academy of Cleveland, a day school with over 800 students. He purchased 400 dunams of land in Israel and helped establish Kiryat Telshe -Stone, a growing city.

כל חייו יעקב ספירשטיין שמר שבת ונשאר פעיל בארגונים יהודיים.הוא היה אחד ממיסדי ההיברו-אקדמי בקליבלנד – בית ספר עם מעל 800 תלמידים. הוא קנה 400 דונם בארץ ישראל ועזר להקמת קרית טלז-סטון.

 

בספר "גראיווע – יזכור בוך", ניו יורק 1950, מופיעה מודעת הנצחה למיודענו, בעל החותמת.

יצחק ספירשטיין החתום על המודעה הינו אחיו של יעקב, שנולד בשנת 1892, שהיא גם שנת פטירת אביו .

 

פרשת חייו של יעקב, מפליט נרדף לנדבן יהודי עשיר, מסמלת את תנודות חייו של היהודי בארצות גלות. פעם למטה ופעם למעלה.

שבת שלום

אבישי

——————————————

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

rambaml1@gmail.com

 

 

 

 

%d בלוגרים אהבו את זה: