Feeds:
פוסטים
תגובות

אכן סר מר המות

בע"ה, חול המועד פסח תשע"ו

רשימה לפרשת "אחרי מות"

רוטשילד2

כתיבת מצבה היא משימה לא קלה למשפחה. מיצוי האישיות במשפטים בודדים.

לפניכם חידה הקשורה לכיתוב במצבה שלעיל, מצבתו של הלורד היהודי הראשון  נתן מאיר רוטשילד, מהענף הבריטי  של אותה משפחה מפוארת וידועה בעושרה.

חידה זו נשלחה אל תיבת הדואר שלי בעילום שם.

בס"ד

… חשבתי שהדברים הבאים אולי יעניינו אותך:

בספר 'פרקים בתולדות יהדות בבל' מאת אברהם בן יעקב התפרסמו יומניו של הגביר המפורסם ר' דוד ששון מלונדון המכונים 'דברי דוד' . ושם בעמ' 678 כתב:

רוטשילד4

 

 

אכן, תמיהה גדולה. כיצד נכתב על מצבת הלורד שנקבר לפי צוואתו בבית קברות יהודי פסוק "אכן סר מר המות", משפט שאמרו אגג העמלקי? מה הקשר בין הנפטר לפסוק?

 

רוטשילד5א

תמונת נתן מאיר רוטשילד. (לקוחה מערכו בויקיפדיה באנגלית. אין ערך מקביל בויקיפדיה העברית)

 

כדי לעמוד על טיבו של הנפטר השתמשנו בחוברת שנדפסה בלונדון סמוך לפטירתו בשנת 1915, ובה הספדו של הרב הראשי של אנגליה באותה עת הרב ד"ר יוסף צבי הרץ.

החוברת מכילה שנים עשר דפים.  היא כתובה באנגלית גבוהה. לצורך ציטוט מהחוברת נעזרתי  בקריאתו של ידידי חנוך גוטליב. לצפיה בחוברת ראו נא כאן.

רוטשילד3

שער חוברת ההספד על לורד סר מאיר נתן רוטשילד. לונדון 1915

בחוברת תיאורים מרתקים על השילוב של יהודי שומר מצוות ומראשי הקהילה היהודית וגם לורד בבית הלורדים של האימפריה הבריטית.

להלן ציטוטים מתוך החוברת:

הוא היה איש כלבבו של ה', עושה צדק… ויצוהו ה' לנגיד על עמו. נגיד לא רק על יהדות אנגליה אלא העולם כולו ראה בו מנהיג לאחיו היהודים הרחוקים. באשר למליוני היהודים בחלקה של אסיה  והמזרח הקרוב, נראה כי עבורם הכבוד ומקומו כנגיד השיב לתחיה את המושג נשיא כל גלויות ישראל. ונראה אולי שהוא היה גאה בתפקיד שיעדו לו יהודים ולא יהודים…

כשיהודים בולטים מתים,  לעתים קרובות יש לנו הזדמנות לכסות אותם בהתנצלויות ובפרחים. כאשר אנו משקפים כמה אינטנסיבי הם חיו את שאיפותיהם, כמה חלוש קולם למען אחיהם הנרדפים, כמה לא אכפתיים היו כאשר ילדיהם החליפו מסורת ישראל ביתרונה של הבינלאומיות – אנו נוטים לחפש תרוצים עבורם של "רוח הזמן", בחינוך הלא יהודי שלהם, בהפיתויים הגדולים, או במעמד החברתי שלהם. אבל על קברו של היהודי  החשוב ביותר בעולם ביוקרה וכוח, לא היו פרחים, ולא התנצלויות. העולם הפסיד את מלך הנדבנים. ואנגליה הפסידה אזרח נעלה, אשר מותו במיוחד לפני תום המלחמה, הוא אסון לאומי…

מקומו בהיסטוריה מובטח. דרך אהבתו לישראל שמו ינון לעד שזור בישראל, ובכך הוא הופך חלק בנצח ישראל.
האם בתיאור זה ישנה הטעמה לשימוש בתיאור כל כך נדיר: "אכן סר מר המות" ?
מסופקני.
נ.ב.
לקח אותי  טרמפ  נדב שנרב (בעל מחבר ספר "קרן זוית"), ספרתי לו על המצבה, ואמר לי, בהומור, אולי משום שהיה אותו רוטשילד, היהודי הראשון בבית הלורדים ובעל תואר "סר " (האות סמ"ך בצירה) חפשו פסוק שכתוב בו "סר" ומצאו "אכן סר מר המות".
שבת שלום וחג שמח
אבישי
——————————–
נספחים:
1.
מעניין לציין את שירה של זלדה – סר מר המוות
סר מר המוות / והנשמה נפרדת / ברעד / מן התקוות הארציות.
מן האיברים / ומן הדם / הנשמה נקרעת.
הכל / הכל / טובע.
חוש הראיה העדין / מושלך / אל ים הקרח / ועל עשרו הפלאי / טובע.
תם משחק האש / האור / והזמן.
ואין שום מחיצה מבדלת / בין הנשמה והאין.
שום תשוקה, / שום גון.
תם העולם.
2.
נוסח המצבה שהצבנו ביום השלושים לפטירתה של אמי.
הפסוק  "ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך" (דברים פרק ל, פסוק יט), מבטא את השליחות שנטלה על עצמה בחייה.
מצבה אמא
———————————-

תגובות:

1.

מועדים לשמחה, ר' אבישי ויישר כח.
גורם מזמן היה לך לעיסוק בנושא כתובות על מצבות. יהיו דברי התורה והספר בהם אתה מעשיר את קוראיך לזכרה המבורך של אמכם האהובה.
ולעניין ה"חידה" ,  השערתי היא שהמשפט הזה מצא חן בעיני משפחת רוטשילד אוהבת החיים ובחרו בו מבלי לתת את הדעת להקשרו בסיפור המקראי.

לך שלום, לביתך שלום ולכל אשר לך שלום, חג שמח ושבת שלום.
שאול ורחל יהודה.

2.

חכם אבישי, שלום. לעניות דעתי בפס' מוחבא שמו ותארו: סֶר=לורד, מ"ר=מאיר רוטשילד. המות=שם נוסף לאביו, אנשל=אנג'ל=מלאך, לומר מלאך המוות אסף אותו אל אביו.

  חג שמח!
משה אוסי
3.
חנוך גוטליב, העוזר לי במחקרי, כתב:
שלום רבי אבישי
חפשתי את תרגום הפסוק (שמואל א טו לב) לאנגלית והאם הוא מופיע על מצבות אחרות.
אכן "the bitterness of death is past" מופיע בכמה מצבות (חלקן מטושטשות אבל אפשר לראות או לקרוא באתר המתאר את המצבה) וכנראה סר רוטשילד או משפחתו לא היו ראשונים בכך. לא מצאתי כיתובים כאלה בעברית. ברשימה דלמטה נראה שכולם אינם בני ברית.
מעניין האם היתה זו צוואתו או יוזמת צאצאיו.
  1. תיאור כתוב של מצבתה של ANN THOMAS 1897
  2. תיאור כתוב של מצבתה של Phebe Murphree 1888
  3. תיאור כתוב של מצבתו של James EBERHARDT 1910 ותמונה (בתחתית קשה לראות אבל אפשרי לפחות חלק מהמילים)
  4. תיאור כתוב של מצבתה של Susan Jones 1898 ותמונה 
  5. תיאור כתוב של מצבתה של Eliza A. HOLCOMB 1862 ותמונה (לא רואים את הכיתוב).
השבתי לו:

מעניין ביותר.

באחת המצבות אף הוסיפו את הפסוק בספר משלי ח/לה: כי מוצאי מצא חיים. כלומר חוסר פחד מהמוות כי החיים הנצחיים הם אצל הא-ל.

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

rambaml1@gmail.com

בע"ה

רשימה לערב חג פסח

ליל הסדר מתחלק לשני חלקים. חלקו הראשון עד הסעודה וחלקו השני לאחריה. גם פרקי ה"הלל" הנאמרים בליל הסדר מופרדים לשני חלקים באמצעות הסעודה. למה?

בספר "הלבוש" מסביר שיש בליל הסדר שני חלקים:

בחלק הראשון אנחנו מדברים בסיפור יציאת מצרים ואומרים את פרקי ההלל השייכים לה.

ובחלק השני, שאחר הסעודה, מדברים בשאר הגאולות ובגאולה העתידה ובהתאמה כך גם פרקי ההלל .

שפוך 1לבוש

ספר "הלבוש" לר' מרדכי יפה. הלכות פסח סימן ת"פ.

משום כך, מטעים "הלבוש",  אנחנו נוהגים לומר "שפוך חמתך" קודם פרקי הלל שאחר הסעודה, מתוך אמונה בגאולה העתידה.

בתור ילד קטן, אחת החוויות הזכורות לי ביותר בליל  הסדר, כשנשלחתי לפתוח את הדלת ל"אליהו הנביא" בעת אמירת "שפוך חמתך". משום מה, (ואולי דווקא), הילד הקטן במשפחה נשלח למשימה זו. משימה שהיתה די מפחידה ומאיימת, בהתחשב בכך שבבית הורי דלת הכניסה היתה מרוחקת משולחן הסעודה.

שפוך

הגדה של פסח. כתב יד, עיצוב ואיור: נירה קרמר. הוצאת ש. זק ושות' . ירושלים, תשמ"ח (1988)

 

ביסוס האמונה בגאולה העתידה, שתבוא  ותאיר את חשכת הגלות, היא חלק בלתי נפרד מסיפור יציאת מצרים.

מצב של 'לאחר ייאוש' של יהודים בגולה מצריך  ההתמודדות עם שאלת  "ליל הסדר":  איפה אנחנו ואיפה הגאולה?

בלילה שכולו סיפור חירות וגאולה  – ואנחנו נמצאים בפחד האומות מחמת הגלות. היש כאן תקוה לשינוי?

הקדמת פסקת "הא לחמא עניא" בתחילת הסדר גם היא באה לענות על שאלה מציקה זו.  ולכן היא מסתיימת באמונה שבקרוב מאד נגאל: "השתא הכא, לשנה הבאה בארעא דישראל" (שבולי הלקט).

 

הגדשפ

בהקשר זה, אני מבקש להביא בפניכם סיפור שהיה מספר האדמו"ר מאלכסנדר. סיפור תמוה הדורש התבוננות.

הסיפור מופיע בהגדת "מפי ספרים וסופרים" (לונדון תשס"ט, 2009), אוסף מקורי ונפלא של מסורות  חסידיות וסיפורי צדיקים מפי רבי אלעזר דוד פרידמן, תלמיד חכם מופלג.

הגדה של פסח מפי ספרים וסופרים

הסיפור על "האשה המוכה"  דורש הסבר. בוודאי אין הוא  כפשוטו ויש בו כוונות נשגבות.

לעניות דעתי, אפשר שכיוון האדמו"ר בסיפורו את אותה השאלה של ליל הסדר: איך נחגוג את הגאולה כשאנחנו רואים את אריכות הגלות ומצבו השפל של עם ישראל?  זו מעין קובלנה נסתרת כלפי שמיא של הרעיה הנאמנה (עם ישראל).  איך עושים סדר בעולם שלנו, סדר שיש בו חירות עכשיו לעם ישראל, ולא רק נספר את  ההגדה על יציאת מצרים ?

 

חג פסח כשר ושמח

אבישי אלבוים

 

  • הרשימה מוקדשת לעילוי נשמת אמי מורתי מרת פנינה בת חיה הכ"מ, שאתמול מלאו שלושים להסתלקותה. דור ראשון לשבי ציון, שתמיד הביטה קדימה באופטימיות.

 

——————————-

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

נא פנה אלינו rambaml1@gmail.com

 

 

 

הבן החכם ועץ הארז

ארבעה בנים א

מ. אריה (מאייר): הגדה של פסח, ‫ תל אביב, תשי"ט (1959). ‬

רשימה לפרשת מצורע

ידידי ורעי  דוד בן נעים מספריית אוניברסיטת בר אילן אצר תערוכה על ציורי  ארבעת הבנים בהגדה של פסח. כל צייר ודרכי הבעתו. לצפיה במצגת התערוכה ראו נא כאן.

באחת ההגדות ישנו שימוש בצמחים כמעבירי מסרים.

הבן הרשע עומד ליד שיח הצבר הקוצני ואילו הבן החכם עומד לצד עץ ברוש ומצדו השני מין ירק.

עמידתו של הבן החכם ליד עץ הברוש, שהוא מין ממיני הארזים, הזכירה לי שאלה  יפה בפרשת השבוע ושוברה בצידה.

בטהרת המצורע כתוב:

וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי צִפֳּרִים חַיּוֹת טְהֹרוֹת וְעֵץ אֶרֶז וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזֹב. (ויקרא פרק יד)

רש"י במקום מסביר שצמחים אלו (ארז ואזוב)  מסמלים את נגע המצורע  ואת דרכי הריפוי.

הארז הגבוה והתמיר מסמל את האדם בגאוותו ובגסות רוחו.

האזוב הנמוך והשפל מסמל את התיקון לנגע המצורע, שישפיל עצמו כאזוב.

שואל ה"שפת אמת": למה לי ארז ?  למה לא די בלקיחת האזוב, שהוא הביטוי לתיקון החטא?

לשאלה זו עונה הרבי ר' שמחה בונים מפשיסחא, שכל אחד חייב שיהיה גם עץ ארז וגם אזוב.  מחד, מודעות עצמית והכרת ערכו ומאידך , ענווה ושפלות.

ובלשונו:

כי צריכים לשני עניינים. ענווה ושפלות כאזוב וכשני תולעת. ומאידך, צריך גדלות כעץ ארז שלא יפול בייאוש בעצת היצר, על דרך שאמרו חז"ל: לפיכך כל אחד חייב לומר בשבילי נברא העולם. (מתוך ספר "קול שמחה", לקוטי תורות של ר' שמחה בונים מפשיסחא).

הבן החכם – המייצג את האיש השלם – צריך שיהיה לידו גם עץ ארז/ברוש וגם אזוב.

בהגדה זו ישנן גם תמונות נוספות של הבנים: תם ואינו יודע לשאול. דימוי הצומח הצמוד אליהם מעורר למחשבה.

 

ארבעה בנים גארבעה בנים ד

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

התייעצתי עם חברי הגנן ר' מאיר פלדהיים ובקשתי שיזהה לי את הצמחים השונים, וכך השיב לי:

לפי התמונה של דף  ההגדה ששלחת לא נראה שיש כאן כוונה לקשור בין צמח בוטני ספציפי לכל אחד מארבעת הבנים, והציורים של השיחים אינם מאפשרים זיהוי מוגדר לאיזשהו צמח. אלא ציור כללי של צמחיה שאמורה בצורתה לבטא משהו: קוצים של צבר ליד הרשע, עלים חלקים – תמימים ללא פרחים ליד התם, ברוש (גבוה?) ליד החכם ושני ברושים וכמה שיחים ליד זה שאינו יודע לשאול…,  אני לא מצליח לראות כאן משהו ברור יותר.

למה ברוש מסמל את החכם?

אולי בגלל שראשו בשמיים ובגלל ישרותו , ואולי מי שערך את ההגדה הזו הכיר את השיר "ואני ראיתי ברוש", שיר נפלא.

 

יש לכם הסברים לצמחים השונים ?

אשמח שתכתבו לי לספריית הרמב"ם (הכתובת בסוף הרשימה!)

שבת שלום וחג פסח  כשר שמח !

אבישי

 

תגובות:

א.

  1. ברוש – הגמרא במגילה מדמה את מרדכי לברוש (תחת הנעצוץ יעלה ברוש" ובעקבות זאת גם במעוז צור ("כרות קומת ברוש")..
  2. קושיית ה"שפת אמת" הזכירה לי הסברים ל"מתחיל בגנות ומסיים בשבח".

פסח כשר ושמח

אורי

ב.

כדאי לעיין בשיר הברוש והלהבה
שתי תנועות בנפש
שתי תפיסות
ואולי שני בנים

יפה. יישר כח

חנוך

 

שני יסודות  /  זלדה       (מתוך: "שירי זלדה")

הַלֶּהָבָה אוֹמֶרֶת לַבְּרוֹש

כַּאֲשֶׁר אֲנִי רוֹאָה

כַּמָּה אַתָּה שַׁאֲנָן

כַּמָּה עוֹטֶה גָאוֹן

מַשֶּׁהוּ בְּתוֹכִי מִשְׁתּוֹלֵל

אֵיךְ אֶפְשָׁר לַעֲבֹר אֶת הַחַיִּים

הַנּוֹרָאִים הָאֵלֶּה

בְּלִי שֶמֶץ שֶל טֵרוּף

בְּלִי שֶמֶץ שֶל רוּחָנִיּוּת

בְּלִי שֶמֶץ שֶל דִּמְיוֹן

בְּלִי שֶמֶץ שֶל חֵרוּת

בְּגַאֲוָה עַתִּיקָה וְקוֹדֶרֶת.

לוּ יָכֹלְתִּי הָיִיתִי שׂוֹרֶפֶת

אֶת הַמִּמְסָד

שֶׁשְּׁמוֹ תְּקוּפוֹת הַשָּׁנָה

וְאֶת הַתְּלוּת הָאֲרוּרָה שֶׁלְּךָ

בָּאֲדָמָה, בָּאֲוִיר, בַּשֶּׁמֶשׁ, בַּמָּטָר וּבַטַּל.

הַבְּרוֹש שוֹתֵק,

הוּא יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ טֵרוּף

שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֵרוּת

שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דִמְיוֹן

שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחָנִיּוּת

אַךְ הַשַּׁלְהֶבֶת לֹא תָבִין

הַשַּׁלְהֶבֶת לֹא תַאֲמִין.

תודה ושבת שלום

 ג  

.חכם אבישי, שלום  וברכה, ראשית, יישר כח על העלונים שבהם אתה מעשיר אותנו

באשר לקשר בין החכם לברוש – ואולי: 1. כי הברוש הוא עץ מעצי א"י, בניגוד לארז הלבנון. 2. הוא מובא כסמל להפרחת המדבר ("אֶתֵּן בַּמִּדְבָּר אֶרֶז שִׁטָּה וַהֲדַס וְעֵץ שָׁמֶן אָשִׂים בָּעֲרָבָה בְּרוֹשׁ תִּדְהָר וּתְאַשּׁוּר יַחְדָּו" יש' מ"א י"ט , וכן כי הוא מועיל לאדם באשר ממנו עושים רהיטים "רהיטנו ברותים" – שיה"ש), בדומה לת"ח שמעשיר את שומעיו. 3. ממקלות הברוש עשו מין כלי שיר – ("וְדָוִד וְכָל-בֵּית יִשְׂרָאֵל מְשַׂחֲקִים לִפְנֵי יְהוָה בְּכֹל עֲצֵי בְרוֹשִׁים וּבְכִנֹּרוֹת וּבִנְבָלִים וּבְתֻפִּים וּבִמְנַעַנְעִים וּבְצֶלְצֱלִים"-שמ"ב ו' ה'), ות"ח מילותיו כ"שיר
.השירים". 4. ואולי גם כי הברוש הזכיר לו את ה"ראש"-ואין ראש אלא ראש ת"ח
תודה ושבת שלום
 משה

ד.

ר' אבישי יקירי,
שלום וברכה,
יישר כח על העיון המעניין בתמונות ההגדה.
התמונות של החכם והרשע, הזכירו לי מאד תמונות דומות ממגילת אסתר. כתבת על מרדכי שנמשל לברוש בדברי הפסוק, ולפי זה המן הרשע נמשל לנעצוץ,
וכך מצאתי בויקיפדיה:   ttps://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A0%D7%A2%D7%A6%D7%95%D7%A5:

נעצוץ

הגה מצויה

נעצוץ הוא צמח קוצני. במאה ה-20 הוא זוהה עם הגה מצויה, עם עץ האלון, או עם החוח

על פי המסורת, ההגה המצויה הינה הנעצוץ. זהו "עשב רע" המפריע לחקלאים ולגננים, ופוצע את המרחיקים אותו. לכן נבחר לייצג את הצמח שיוחלף בברושים – כפי שאכן קרה בחקלאות בראשית ההתיישבות היהודית החדשה.

יש הסוברים כי דווקא צמח החוח, הדומה מעט במבנהו לברוש – הוא הנעצוץ, כמו שהסרפד דומה במידה מסוימת להדס מוקטן, אלא שזה קטן ומזיק, וזה גדול, ריחו טוב, והוא משמש למצווה.

מעניין שצמח הצבר, תוכו מתוק….
 יישר כח,
שבת שלום,
חג כשר ושמח!
איתן
ה. 
ראיתי שיש שכינו את הפילוסוף היהודי (השנוי במחלוקת) שפינוזה, "בן הקוץ", שכך תרגום שם משפחתו. ראו נא בפורום ספרים וסופרים, בקבוצת דיון על ר' שם טוב גפן:
שפינוזה

 

———————

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

נא פנה אלינו rambaml1@gmail.com

 

בע"ה

"מה ילמד החייל  בעת הפנאי"

בשושן פורים האחרון  נפטר ב"ירושלים שבין החומות" הרב  רפאל בנימין פוזן זצ"ל. מומחיותו של הרב פוזן היתה בפרשנות לתרגום אונקלוס על התורה. זכה להוציא לאור שלשה כרכים עבי כרס בסדרת "פרשגן"; ביאורים ומקורות לתרגום אונקלוס.  הכרך האחרון, על ספר ויקרא, נדפס רק שבועות ספורים לפני פטירתו.  למגינת לבם של רבים לא זכינו שישלים מפעלו. הרשימה מוקדשת לעילוי נשמתו.

Document (1)א

 

סדרת "מחניים" של הרבנות הצבאית הראשית  פקיע שמיה כחוברות המכילות מאמרים ורשימות מן המיטב. תחת המותג "מחניים" יצאו שתי סדרות. אחת,  כחוברת המוקדשת לנושא מסוים, הופיעה לפני החגים בין השנים תש"ט-תשל"ב (1949-1972), והשניה הופיעה מידי שבוע בין השנים תשי"ד-תש"ך (1954-1960). זו הראשונה מפורסמת ברבים, וכלולה במאגר "אוצר  החכמה",  ואילו השניה אינה ידועה כלל.

באחת החוברות השבועיות פנתה המערכת לרבנים ואנשי חינוך ובקשה את התייחסותם לשאלה המטרידה חיילים דתיים רבים, שמפאת סדר יומם העמוס יש להם זמן מועט בסדר יומם ללימוד תורה. השאלה שנשאלה היא "מה ילמד החייל בעת הפנאי".

Document (2)א

בין המשיבים היו  גם הרב  זלמן סורוצקין, שהיה אז ראש מועצת גדולי התורה של "אגודת ישראל". הוא הציע להתמקד בלימוד פרשת השבוע, "שנים מקרא ואחד תרגום".

משיב אחר היה הרב אליהו לופיאן, המשגיח של ישיבת "כפר חסידים", מאישי המוסר הידועים, שהציע להתמקד בלימוד ספרי המוסר.

מעניין לראות גם את התשובות הנוספות ואת הצעות המשיבים לדעותיהם שונות.

Document (3)א

תופעה זו לא היתה חד פעמית. גם בגליון פ"ח (טבת, תשכ"ד 1964) תחת הכותרת: אישי תורה מחשבה ורוח מחווים דעתם על בעיית היחסים בין דתיים לחילוניים, התפרסמו דבריהם של  הרב זלמן סורוצקין (יו"ר מועצת גדולי התורה), הרב דוד כהן (הנזיר, ראש ישיבת "מרכז הרב"), הרב יחזקאל סרנא (ראש ישיבת חברון), לצד דעתו של המשורר אורי צבי גרינברג.

אולי זה מפליא בימינו שרבנים חרדים ידועים נדרשים לשאלות בעיתון המיועד לחיילים, אך אין זה פלא למי שהכיר את האווירה בעשורים הראשונים  של המדינה.

על השינוי בין החרדיות הישנה לזו הקיימת כיום, כתב יאיר הלוי,  בעבודת המוסמך (.M.A), "תגובות הזרם החרדי המרכזי למלחמת ששת הימים" (ירושלים, תשע"א) עמ' 132-147.

בשנת תשע"ב, עת הדפיס הרב פוזן זצ"ל  את הראשון בכרכי "פרשגן; ביאורים לתרגום אונקלוס", בחר לפתוח את הקדמתו על חשיבות לימוד "שנים מקרא ואחד תרגום", באותו ציטוט של  הרב זלמן סורוצקין, ראש מועצת גדולי התורה של "אגודת ישראל".

וזה הנוסח הנדפס בספר:

בשנת תשי"ז הובאה בפני הגאון רבי זלמן סורוצקין זצ"ל מגדולי התורה בדור שלפנינו, שאלת יהודי  המוצא בקושי רבע שעה ביום ללמוד תורה ומבקש לדעת מהו הדבר החשוב ביותר שעליו ללמוד בזמנו המצומצם. ותשובתו היתה: "מעיקר הדין אין חובה ללמוד נושא מסויים ותוכל ללמוד במה שתחפוץ כדקיי"ל אין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ (ע"ז יט ע"א). זולת לימוד "שניים מקרא ואחד תרגום" לפרשת השבוע שהוא חיוב מן הגמרא וגם נפסק להלכה (שו"ע או"ח סימן רפה), על כן ראוי שבזמנך המצומצם תעסוק דווקא בו".

המעיין בסיפור נוכח שהושמט כאן מקורו של הסיפור: חוברת "מחניים" של הרבנות הצבאית.

הרב רפאל בנימין פוזן סיפר, כי הנוסח המקורי של הפתיח היה:

 בשנת תשי"ז התפרסמה ב"מחניים – עיתון החייל הדתי" שאלת חייל המוצא בקושי רבע שעה ביום ללמוד תורה ומבקש לדעת מהו הדבר הכי חשוב שעליו ללמוד בזמנו המצומצם.

השאלה הועברה לגאון רבי זלמן סורוצקין זצ"ל [ראש מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל] שהשיב כך: "מעיקר הדין אין חובה ללמוד נושא מסויים ותוכל ללמוד במה שתחפוץ כדקיי"ל אין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ" (ע"ז יט ע"א). זולת לימוד "שניים מקרא ואחד תרגום" לפרשת השבוע שהוא חיוב מן הגמרא וגם נפסק להלכה (שו"ע או"ח סימן רפה), על כן ראוי שבזמנך המצומצם תעסוק דווקא בו.

לדברי הרב פוזן הוא הכניס את השינויים עקב לחץ מצד  מפיצי הספר, שחששו לאיבוד קהל קוראים חרדי אם צה"ל יוזכר בפתיח.

בשיחות אישיות הצר על ההשמטה  משום שזו אינה האמת, ואף ביקש לפרסם את דבריו, "שאדרבה ראו כיצד התייחס ראש מועצת גדולי התורה  לשאלת חייל: לא זו בלבד שהשיב, אדרבה כלל לא נרתע מלפרסם ב"מחניים" שהיה של הרב גורן, הרב הצבאי הראשי".

והאמת והשלום אהבו.

שבת שלום

אבישי

————

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

נא פנה אלינו rambaml1@gmail.com

 

לעילוי נשמת אמי מרת פנינה הכ"מ.

נגנזה בשמי מרומים ביום שלישי י"ב אדר שני תשע"ו.

דור ראשון לשבי ציון.

 

"וידום אהרן"

(רשימה לפרשת שמיני)

מעשה בחבר שבא לנחם משפחה שאיבדה בת באחת מפעולות הטרור שאירעו לאחרונה.  הוא סיפר להם את "מעשה ברמב"ן ותלמידו". אבי המשפחה מצא בזה מעט ניחומים לאובדן שפקד את משפחתו.
כשהוא תחת הרושם החזק שעשה הסיפור, פנה אלי החבר וביקש למצוא את מקורו של הסיפור ולבדוק את אמינותו. כנקודת מוצא אמר לי שראה זאת  בספר "ילקוט מעם לועז".
לפניכם נוסח הסיפור  מתוך ספר "ילקוט מעם לועז*" על ספר שופטים (ירושלים, תשל"ג 1973).
Image_ד00558
ספר ילקוט מעם לועז – כשמו – הוא ליקוט מספרים הרבה. לשבחו של המלקט ייאמר שכל פסקה מסומנת באות ובסוף כל פרק מופיעים המקורות.
Image_ב00558
הסיפור הנ"ל [אות מ"ז] מקורו הוא בספר "קבלת שבת" לר"ש ינובסקי.
 קבלת שבת הוא ביאור על מזמורי קבלת שבת. נדפס לראשונה בפיוטרקוב בשנת  תרס"ז (1907). ספר לא ידוע ולא מצוי.
רמבן2
ואכן הסיפור מופיע שם ככתבו וכלשונו בעמוד 50. כשבודקים את המקור עליו הסתמך מחבר ספר "קבלת שבת" מוצאים את הנוסח הבא:
 קבלת שבת1ב
כיצד נדע איזהו "בספר אחד" שעליו מסתמך הכותב?
בחיפושנו נעזרנו  בתוכנת "אוצר החכמה" . שם מצאנו את אותו סיפור בספר "חמש ידות" בדף נו. ספר זה הוא ספר דרושים לשבתות ומועדים. חברו ר' בנימין לווין. נדפס בוילנה בשנת תרס"ד (1904).
מעניין שכאן הנוסח אינו ראיה ("וכזאת ראיתי") אלא שמיעה: "דוגמא לזה שמעתי".
חמש ידות1
הייתכן ומקורו של ספר קבלת שבת בספר חמש ידות שקדם לו בהדפסה שלש שנים?
 תמוה שסיפור על הרמב"ן מקורו הידוע לנו מאוחר כל כך.
מקור מוקדם יותר לא מצאתי.
שבת שלום
אבישי
——————
*
ספר ילקוט מעם לועז אינו עשוי מקשה אחת. תחילתו בעבודתו של רבי יעקב כולי (כרך ראשון,קושטא ת"צ 1730) אשר נדפסה בשפת הלדינו והמשכה בידי חכמים אחרים שהלכו בדרכו. ראה על כך בסקירתו של אברהם  יערי  על ספר "משכיות לבב", קרית ספר י,  תרצ"ג-תרצ"ד (1933-1934).
תרגום לעברית נעשה בידי חכם מופלא ר' שמואל ירושלמי (קרויזר). עוד הגדיל לעשות ר' שמואל  כשהוסיף כרכים חדשים לסדרה. גם הכרך על ספר שופטים נכתב על ידו ונדפס לראשונה בשנת תשל"ג (1973).
 **
לאחר כתיבת רשימה זו, ראיתי את הנכתב באשכול "מעשה הקמיע שנתן הרמב"ן  לתלמידו" בפורום מטפחת ספרים ועיטור ספרים. ברוך שכיוונתי.
——————

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

נא פנה אלינו rambaml1@gmail.com

מזבח הדפוס

"על מזבח הדפוס"

 למשמעותו של ביטוי

רשימה לפרשת ויקרא

לבוש2ב

שער ספר לבוש התכלת. פרג תס"א (1701). הביטוי "להעלות על מזבח הדפוס" – מסומן בחץ כתום (בצד שמאל למטה)

בשערי ספרים רבים מצויה המליצה, שהספר הובא/הועלה על מזבח הדפוס.

עד כמה מליצה זו נפוצה ? הרי לפניכם נתוני שאילתא שהרצתי במאגרי הספרים הדיגיטליים הגדולים: אוצרות התורה ואוצר החכמה.

מילות חיפוש: "מזבח הדפוס"

אוצרות התורה: 2316 מופעים בתוך 1292 ספרים

אוצר החכמה: 4064 מופעים בתוך 2934 ספרים.

למרות שכיחותו של הביטוי עדיין משמעותו סתומה.

מה הדמיון בין מכבש הדפוס לכבש המזבח?

מיהו המקריב: מחבר הספר, המוציא לאור או המדפיס?

מכובדי פרופסור יעקב שפיגל, שכל רז לא אניס ליה, הפנה אותי לעמוד בספרו של שאול חנא קוק "עיונים ומחקרים", ובו רש"ח קוק  מסביר את הביטוי ודן בו. ההסבר המקובל הוא שביטוי זה מצטרף לאמירות אחרות על "עבודת הקודש", שבו התייחסו המדפיסים לעבודתם.

שערי לשון הקדש1א

שער ספר שערי לשון הקודש. ונציה, תקס"ח (1807). הביטוי "והביאו על מזבח הדפוס" – מסומן בחץ כתום (בצד שמאל באמצע)

בשיטוטי בעקבות שימושים שונים במטבע הלשון "מזבח הדפוס", מצאתי שפרופ' בר אילן במאמרו על "הספר העברי המקוון" כתב את המשפט הבא: …'העלאה' על גבי המחשב (המשך ל'העלאה על גבי מזבח הדפוס').

משפט זה העלה בפני שאלות שאני מבקש לשמוע מה דעתכם עליהן.

האם יש הבדל בין הדפסת ספר לבין העלאתו במדיות דיגיטליות שונות?

האם רק מעשה  הדפוס דומה למזבח?

במילים אחרות: האם הדמיון להקרבת קרבן על המזבח נובע רק מהשקעת הכספים הדרושים להדפסת ספר, כהרצאת דמים על גבי המזבח?

שבת שלום

אבישי

——————–

תגובות

1.

משה שוחט הפנה אותי לספר שושנת העמקים  לר' אליהו בוחבוט. בפרק העוסק במעלת התומכים בהדפסת ספרים, אות ח,  הובאו בהערה המקורות הבאים:על מזבח

תגובה לתגובה: יש להעיר שהמקורות מדברים על מחברי הספרים ואילו העורך מתייחס לאלו המזילים כספם להדפסת ספרים. חזרנו, אפוא, לשאלה בה אנו עסוקים: מי המקריב  ומה קרבנו ?

אבישי

2.

כב' מכובדי הרב אבישי שיחי'
קראתי את רשימתך המענינת, התפלאתי קצת שלא ציין כב' גם לביטוי המופיע בכמה וכמה ספרים כבר כנראה כתוצאה מביטוי זה והוא "משב"ח הדפוס", לדוגמא ראה ברשומה המענינת מבית הספרים הלאומי ובכך שמישהוא הוסיף שם סימן קריאהhttp://aleph.nli.org.il/nnl/dig/books/bk002066362.html
במחשבה שניה חשבתי שאולי ההיפך הוא הנכון שמשב"ח היה משחק מילים מ'ממכבש' הדפוס, ומשם הפך להיות מזבח. כל זה הוא כמובן תאוריה בעלמא, שעלתה בראשי ברגע זה.
בכבוד רב
שבת שלום ובשורות טובות ישועות ונחמות
י.מ.ר

תגובה לתגובה:

שלום
יותר ממה שמופיע ברשימתי נמצא בצקלוני. אני משתדל להיות קצר וממוקד. משב"ח הדפוס הופעתו מאוחרת למזבח הדפוס, כך שנראית הסברה שהוא משחק מילים על משקל מזבח הדפוס.
אבישי
3.
ביטוי שהשתרש כמליצה המבוססת על מזבח הדפוס הוא "משבח הדפוס"
דומני שזה קשור להשבחת הספר הקיים וההדרתו מחדש
http://forum.otzar.org/forums/viewtopic.php?f=7&t=3789&p=29332
יהודה אהרן הלוי הורוויץ
4. 
שלום אבישי
אני מוצא את הפוסט הזה מעניין מבחינה אחת שלאדם אחד היתה הברקה נחמדה והשתמש בה ואחרים שבאו בעקבותיו מצא הדבר חן בעיניהם ועשו בו שימוש.
ואולי מלכתחילה היתה כאן רק טעות ובמקום "הועלה על מכבש הדפוס" נכתב "מזבח הדפוס", טעות שנבעה מכך שהביטוי המוכר הוא: "הועלה על גבי המזבח" וזה גרר את הטעות "הועלה על מזבח הדפוס".
באשר לשימוש הרב בביטוי הזה, אני חושב שדבר ידוע הוא, שרבנים מרגישים חירות להשתמש באמרות ודברים של אחרים שמוצאים חן בעיניהם גם מבלי לציין מאין נלקחו הדברים, ולכן השימוש הרב בביטוי הזה.
אני מאמין שמשחק המלים "מכבש הדפוס" ו"כבש המזבח"שיחק פה תפקיד.
קשה לי להאמין שהיתה פה כוונת מכוון.
עזרא רענן
5. 

שלום

תגובה/רעיון לביטוי "מזבח הדפוס"
בשימור החומר ישנן דרגות עליה
1.העברה מכתב יד (נכתב ביד) לספר מודפס-יש בה עליה בדרגה של שימור החומר הכתוב (בדומה להעלאת קורבנות)
2.העברה מספר מודפס למסמך סרוק/דיגיטלי יש בה עליה של שימור החומר
אנו מסכימים ששיטת האיתור בעזרת מחשב מקנה לנו גישה חופשית להרבה חומרים מאשר החיפוש הידני
בברכה
משה נוימן

—————–

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

נא פנה אלינו rambaml1@gmail.com

 

 

 

 

 

 

מנהל תקין

וקצת יותר מזה

(רשימה לפרשת פקודי)

סביב מלאכת המשכן הסתובב הרבה מאד כסף, זהב ואבנים טובות.

מדרש רבה על אתר שואל כיצד היה משה רבנו גזבר לעצמו על מלאכת המשכן?

הלוא גם משה רבינו שעליו נאמר "בכל ביתי נאמן הוא"  מחויב לכללי יסוד של מנהל תקין, שמטרתם להסיר לזות שפתיים, כמו שנאמר "והייתם נקיים מה' ומישראל" (במדבר לב, כב).

שני כללים מונה המדרש למנהל תקין ובשניהם עמד משה רבינו.

כללים אלו טוו חכמינו במשנתם ובתלמודם:

  1. עבודה בצוותים. (בקרה)

"אין ממנים שררה על הציבור בממון פחות משנים" (בבא בתרא דף ח עמוד ב).

    2.  דיווח הכנסות והוצאות. (שקיפות)

 "אין התורם (=הלוקח מקופת התרומה) נכנס לא בפרגוד חפות ולא במנעל, ולא בסנדל, ולא בתפילין ולא בקמיע… לפי שאדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך שצריך לצאת ידי המקום" (שקלים  פרק ג משנה ב)

משה רבינו עמד בשני הכללים.

אלה פקודי המשכן אשר פוקד על פי משה… ביד איתמר בן אהרן הכהן…" (שמות פרק לח פסוק כא). גם קבלנו דיווח כספי  וגם בקרה בעת מעשה על ידי שיתוף איתמר.

דוגמא יוצאת דופן לשמירה על כספי ציבור למדתי ממנהלה הקודם של ספריית הרמב"ם, הרב ראובן אליצור ז"ל.

 

Photograph (15)

הרב ראובן אליצור. יליד ירושלים. תרפ"ז-תשס"ט. מנהל ספרית הרמב"ם

במחברת משבצות ישנה, המונחת במגירת שולחני, רשם הרב אליצור באופן מסודר את כל הספרים ה"שמורים", המונחים בארונות סגורים. אחת לשנה בעת ספירת המלאי היה עובר ובודק ש"איש (=ספר) לא נעדר ממקומו".

והנה באחת הבדיקות מצא שחסר ספר "אורים ותומים", פירוש על ישעיה וירמיה, שחיבר רבי מאיר ערמה ונדפס  בוונציה בשנת שס"ג (1603).

מה עשה הרב אליצור? הלך וקנה הספר בכסף מלא, שהרי הוא היה אחראי לשמירתו !

למחברת הנ"ל צירף פתק בדף הראשון. הרי הוא לפניכם.

 

הרב אליצור1

בספירת מלאי שגרתית לא מצאתי את הספר "אורים ותומים"

ד"ו (=דפוס ונציה) שסג  במקומו. חפשתי בכל מקום שידי מגעת אך

ללא תוצאות.

כיון שהמפתחות של ארונות הברזל נמצאים רק בידי

ואני אחראי עליהם – השתדלתי מאד עד שהשגתי בכסף מלא

אקסמפלר (=עותק) אחר מספר זה.

אם במשך הזמן ימצא הספר  – אני מבקש שיחזירו 

לי, או ליורשי, את הספר הזה.

                                            ראובן אליצור

 

בסופה של ההודעה נרשם בעט אדומה הערה משמחת הבאה: 

                                         בספירה שעשיתי ביום ל' כסלו תשנ"א

                                         נמצא הספר המקורי !

                                         – מתברר שהיה טעות במיספור

                                                                         ר. א. 

                                                                       [ראובן אליצור]

מעידה המחברת על כותבה, שהיה זהיר בממון ציבורי וחרד על שמירתו.

שבת שלום

אבישי

—————————–

תגובה:

שבוע טוב,

בעניין הדיווח המדויק על הכנסות והוצאות בפרשת פקודי נהג הרב דוד כהנא ז"ל (ניצול גטו לודז', רבו של חיל האוויר, רבה של יהדות ארגנטינה, ולימים הרב בשכונת צהלה בתל-אביב) להדגיש את טעם האזלא שבמילה "האלף" בפסוק "ואת האלף ושבע המאות וחמישה ושבעים עשה ווים לעמודים", כדי לעוררנו שגם על השאריות, הסכומים הפעוטים, יש לדווח, ולרשום מה שנעשה בהם.

בברכה,

בן-ציון קליבנסקי

——————————

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

נא פנה אלינו rambaml1@gmail.com

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 214 שכבר עוקבים אחריו