Feeds:
רשומות
תגובות

בע"ה

וַיַּקְהֵל עֲלֵיהֶם קֹרַח אֶת-כָּל-הָעֵדָה אֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד…

(במדבר  פרק טז, פסוק יט)

על חופש הדעה ועל הגבלת זכות הדיבור

רשימה לפרשת קורח

מנקודת מבטי על פרשת קורח אני מתפעל מחופש הדיבור וזכות ההתקהלות שנשמרה לקורח במחלוקתו על משה רבנו.  גם כיום אנחנו מכירים משטרים טוטליטרים או מלוכנים בהם מי שמביע דעה כנגד המנהיג או מזלזל בכבודו מוצא להורג או גולה לבית סוהר. והנה במדבר סיני היתה אפשרות לקורח להקהיל את כל העדה כנגד משה רבנו ולא הופעלו כנגדו משטרה או בריונים מטעם השלטון…

ברשימתי הפעם אגע דווקא בבעייתיות של "חופש הדעה והביטוי" ועל המגבלות המוצעות  עליו, כדי שלא יהפך לדמגוגיה והסתה פרועה בראש כל חוצות . נזכור כי הפרעות וההרג שהיו כנגד היהודים בארצות שונות התחילו ממסע שיסוי ציבורי וצעקות "מוות ליהודים" שנשמעו ברחובות.

%d7%90%d7%a8%d7%99%d7%96%d7%941

"הר הארגזים" באולם ספריית הרמב"ם

במסגרת השיפוצים  ב"בית אריאלה"*  העברנו את כל הספרים של ספריית הרמב"ם לאחסון זמני בארגזים. סך הכל נארזו כאלף ושמונה מאות [!] ארגזים. לאחר פינוי כל הספריה מצאתי על הרצפה הריקה דף מקופל שנשר מאחד הספרים.

הדף הוא העתק מכתב ארוך המופנה ל "אדון השר ! "

כותב המכתב מציג את עצמו בפתיח "אני הח"מ חיים  לייבאוויש תושב עיר פיאטרא מחוז ניאמץ אשר במדינת רומעניען"

תאריך כתיבת המכתב  1898.

 

 

תורף דברי האגרת היא הצעת חוק הגבלת חופש הביטוי לפרלמנט הצרפתי, מתוך ראייה את האנטיסעמיטיזמוס (= אנטישמיות) כרעה חולה חברתית שפשטה ופשעה בכל מדינות אירופה.

הכותב מזכיר את עלילת הדם בהונגריה ("טיססא-עסלאר" בין השנים 1882-1883) ואת משפט דרייפוס, שהיה באותה עת בשלב הערעור על גזר דינו.

לפניכם קטע מהמכתב:

"עקסעלענץ ! התגמול הטוב ביותר אשר תוכל לתת לכבוד הלאום העברי הוא לפי חות דעתי שתואיל בטובך להעריך בבתי המחוקקים של הרעפאבליקע  הצרפתית הצעת חוק "לרסן העברת גבול החופש האזרחי"… ושתיעשה לחוק קבוע אשר ירסן את האנארכיזמוס ואת האנטיסעמיטיזמוס… צרפת היא ערש הציוואליזאציע הנאורה, בשלה  נצחון היסודות: חופש, אחוה ושווי הזכיות. אם מאתה יצא חוק לרסן את הגבול יביא לה כבוד גדול ויחקו אותה כל המדינות הנאורות…  לא הבינו החופש להיות סרסורים מדיחים כאשר קרה באלמיר, בבעהמען ובגאליצען נצול הרכוש ורציחת נפש… לא הבינו החופש לגדף את כבוד השופטים ואת משטרי הפקידות… לא הבינו לתת חופש המעשי להנשחתים ובני תרבות רעה לערער את מוסר העם ולהפריע לישרת לב האזרחים… כל איש ישר ישאל לנפשו: "האם לקרוא בראש הומיות פאריז "מוות ליהודים" אין זה חטאת מרי? האם הללו אינם נותנים יד לפושעים?"
 —————————–
השאלות מחכות למענה.

הכותב חוזר במכתבו על תואר הכבוד "עקסעלענץ", שמשמעותו בשפת יידיש הוא  "הוד רוממותו", תואר השמור לקיסרים ולנכבדים מהשורה הראשונה.

אני מסיק מכאן שבוודאי היתה זאת אישיות רמת  מעלה.

למי יועד המכתב? האם לשר צרפתי?

מדוע הכותב – תושב רומניה – כותב לשר צרפתי?
המכתב פה ושם התלכלך אך עדיין אפשרי לקוראו בבירור ברוב המקומות. הרי הוא לפניכם כאן.
קראו, תיהנו, ותוסיפו  דעת.

 

 שבת שלום
אבישי
תוספת:
על האחווה היהודית סביב פרשת דרייפוס והתגייסות יהודי רומניה לתמיכה כתב חיים גרוסמן רשימה מרגשת בכתב העת "קשר" גליון 46 (אביב 2014). הרשימה שכותרתה "גלויה מרומניה אל לוסי דרייפוס בצרפת" נסובה על גלויה שנשלחה בשלהי שנת 1898 מרומניה לאשתו של דרייפוס. לקריאת הרשימה ראו נא כאן.  (תודה לחנוך ג.  על ההפניה). 
—————————–
 * בשעה טובה משפצים את הקומה שלנו ב"בית אריאלה" כחלק משיפוץ כללי שהבניין עובר אחרי שלושים שנה מהקמתו. ספריית הרמב"ם עברה עם חלק קטן מהספרים לאולם קטן למשך השנה הקרובה. אנחנו מקבלים קהל באותו בניין בקומה מינוס 1. אנחנו ממשיכים לתת שירות ממוחשב מהמאגרים השונים ומקצת הספרים שעמנו.
———————————————————————————————————————————————————————————————————————-
  • מדור תרבות ב"בית אריאלה" מציע לציבור הרחב קורסים מעניינים בנושאים שונים. מתוכם שני קורסים עוסקים בלימוד המקורות. ההרשמה נפתחה. מהרו והרשמו !


ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

rambaml1@gmail.com

בע"ה

"וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה, והביאותי אותם וידעו את הארץ אשר מאסתם בה: ופגריכם אתם יפלו במדבר הזה"

(במדבר, פרק יגד פסוקים לא-לב)

רשימה לפרשת שלח

פסוקים אלו מתארים את עונשם של בני ישראל אחרי חטא המרגלים.

לדעתי, יש בהם גם נחמה. 

אתם לא תבואו – אבל ילדיכם ונכדיכם כן יבואו.

במקום אחר, על "בשורת הבנים" בני ישראל קדו והשתחוו (שמות יב, כז וברש"י שם).

על חשיבות הקשר בין הדורות ועל ההמשכיות שבין אב לבניו ונכדיו נוכחתי השבוע, כשהזדמן תחת ידי כרך אחד של גמרא ישנה ממחסני הספריה. דרכו הגעתי לקשר דורות של משפחה אחת בישראל.

 

לפניכם שער ממסכת יבמות, דפוס אמשטרדם, תקט"ו (1755).

בתחתית השער הקפתי במסגרת אדומה את הכיתוב הידני הבא:

"זאת נתנה לי במתנה מאת כבוד אא"ז (=אדוני אבי זקני) המונח (אולי צ"ל המנוח) נפתלי צ"ה (צבי הירש) מצענצמין ז"ל. הק' נפתלי צ"ה  מווארשא"

 

מידע נוסף קיים בדף הכריכה הפנימית המלא ב"קשקושים", בהם רישומי בעלות רבים.

מתוכם דליתי את הציטטות הבאות:

"זה הספר  נתונה במתנה להרב ר' נפתלי דאווידזאהן מאת

זקנו הרב צבי הירש צענצמינער הוא נתן במתנה לכל נכדיו אשר ילדה

[בת…?] ש"ס אחד בדפוס אמשטרדם [ו…?] אלף ז"ה (=זהובים) על ספר תורה"

ומתחתיו כיתוב נוסף:

"זה הגמרא וכל הי"ב כרכים שייך להרב החריף שלשלת

יוחסין המשכיל כבוד שמו ותפארתו נפתלי יצחק דאווידסאהן".

ניצתה בי סקרנות לדעת מי הוא הגביר "צבי הירש צענצמינער" ומי הם נכדיו למשפחת דאווידסאהן ?

בעזרת מאמר שהופיע בחוברת "סיני" עה (ניסן-אלול תשל"ד 1974)  על "חסידות וחסידים בווארשא", פרי עטו של פרופ' אברהם רובינשטיין הגעתי לספר אודות משפחת דוידזון (באידיש).

הספר כולו סרוק וניתן לצפיה ברשת. ראו נא כאן.

מייסד המשפחה הוא מכובדנו צבי הירש. מוצאו היה מסענצמין הסמוכה לקראקא. הוא היה בנקאי ועשיר מופלג, גר בורשה ושם נפטר בשנת תקע"ב (1811).

לצבי הירש "צנצמינר"  היה בן בשם ישראל, ששינה שם משפחתו על שם אביו, "הירשזאהן" (בן הירש).  בן זה זכה לחתן מיוחד במינו, רבי שלמה איגר, בנו של רבי עקיבא איגר זצ"ל.

בתו של צבי הירש נישאה לרב חיים דוידזון, שהיה אב"ד בוורשה.

מצבת ר' חיים דוידסון. נפטר בן 94 שנים! תאריך פטירתו: תרי"ד (1854)

לרב חיים היה בן נפתלי, שהוא נכד לצבי הירש צנצמינר. הוא כנראה* בעליו של הספר מסכת יבמות מהתלמוד הבבלי.

כשנפטר צבי הירש חילק מרכושו הרב לצדקה, ואף נדב סכום הגון להדפסת ספרי מחותנו רבי עקיבא איגר.

גם דאג  לכל נכדיו והבטיח לכל אחד נדוניה 200 טלר ("דרשה-געשאנק" – דורון דרשה), וש"ס ומשניות וספר תורה.

קטע מצוואת צבי הירש צנצמינר. לקוח מהספר על משפחת דוידסון, עמ' 15.

כפי שראינו למעלה הבטחה זו קוימה למהדרין.

על הכרך של מסכת יבמות שהתגלגל לספריית הרמב"ם נכתב:

"זה הספר  נתונה במתנה להרב ר' נפתלי דאווידזאהן מאת

זקנו הרב צבי הירש צענצמינער הוא נתן במתנה לכל נכדיו אשר ילדה

[בת…?] ש"ס אחד בדפוס אמשטרדם [ו…?] אלף ז"ה (=זהובים) על ספר תורה".

 

שבת שלום

אבישי

——-

*

על גבי הכריכה הפנימית כתוב שבעליו הוא "נפתלי יצחק דאווידסאהן" לעומת הכתוב בשער הספר "נפתלי צ"ה (=צבי הירש)".  בנוסח  המצבה המצ"ב כתוב רק רבי נפתלי ותו לא. אינני יודע כיצד ליישב זאת.


נ.ב. להלן רישום בעלות שמצאתי באחד מספרי "בית אריאלה":

של הרב הגאון האמתי הצדיק המפורסם

כקש"ת (=כבוד קדושת שם תורתו) מוהר"ח (=מורנו הרב חיים) דוד זאהן זצ"ל שהי' אבד"ק (=אב בית דין קהילת) ווארשא

 

  • נ.ב. מדור תרבות ב"בית אריאלה" מציע לציבור הרחב קורסים מעניינים בנושאים שונים. מתוכם שני קורסים עוסקים בלימוד המקורות. ההרשמה נפתחה. מהרו והרשמו !


ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

rambaml1@gmail.com

 

בע"ה

וכי תבואו מלחמה בארצכם…

[במדבר  פרק י פסוק ט]

רשימה לפרשת בהעלותך

מלחמות גוררות בעקבותיהן שיבוש מהלך החיים הסדיר.

כך נוכחתי השבוע במהלך מחקר קטן שערכתי בעקבות שאלה ביביליוגרפית שהתעוררה במהלך קיטלוג עותק ישן של משניות "מנחת יצחק", שערך  יצחק זאלער (זלר) בוורשה.

יצחק זאלער היה דמות מיוחדת במינה. לפרנסתו עבד כשען. עסק בצורכי ציבור, היה נשיא "קרן ארץ ישראל של בית החסידים של סקרנביץ", וחיבר ספרים תורניים.

רחוב גענשא בורשא, בו היתה חנותו של ה"שען ר' יצחק זאלער". שימו לב לשעון בצד ימין. אולי הוא מעיד על חנות השעונים במקום. (התמונה לקוחה מ"ויקיפדיה" הפולנית)

 

במיוחד התפרסם ספרו "שערי יצחק": הסברת היהדות לבני הנעורים בשפת האידיש, שהיה פופולרי מאד בפולין ואף זכה להוצאה חדשה בעברית בארץ בשנת תשכ"א (1961) בתוספת הערות של ר' בנימין יהושע זילבר (ר' בנימין הצדיק).

ייחודן של משניות "מנחת יצחק" הוא בליקוט דברי תורה חסידיים וסידורם על סדר המשניות. בכך המשניות הופכות גם לספר מוסר ולהדרכה בעבודת השם.

שער פנימי. דפוס ורשה, שנת תרע"ג (1913)

בסוף הספר נוסף קונטרס קצר בן שני דפים שהם מעין דרשת "הדרן", לחבר את סוף סדר זרעים  להתחלת סדר מועד הבא אחריו. לצפיה בקונטרס זה ראה נא כאן.

מחבר הדרוש הוא "מכבוד המנוח המה"ג (המאור הגדול) הג' (הגאון) ראש ישיבה דפה ווארשא הרב ר' רפאל זאב זצלל"ה".

יצאנו לחפש בכל וורשה היהודית, קהילה עצומה ותוססת חיים תורניים, מי הוא ר' רפאל זאב, ראש ישיבה ?

לאחר חיפוש ובדיקה (ראה נספח)  הגענו למסקנה שמדובר בר' רפאל זאב סקולוב, חתנו של בעל "חלקת יואב" ותלמידו של "אבני נזר".

אותו רבי רפאל זאב נפטר בגיל צעיר בג' חשוון שנת תרע"ח (1918).

כיצד ייתכן שספר שיצא בשנת תרע"ג (1913)  יזכיר אותו בברכת המתים ("זצלל"ה = זכר צדיק לברכה לחיי העולם הבא) ?

מכאן הגענו להשערה שספר זה היה מוכן להדפסה בשנת תרע"ג (1913) אך הפצתו התעכבה עד אחרי גמר המלחמה ואז נוסף לו הקונטרס הנ"ל.

חיזוק להשערתנו מצאנו בהודעה שנדפסה בצד השער ובו מוצע למכירה גם ספרו "שערי יצחק". מהדורתו הראשונה של ספר זה נדפסה רק בשנת תרע"ה (1915).

הנה דוגמא אחת, מני רבות, של הפסקת שטף החיים באילוצי המלחמה.

שבת שלום

אבישי

—–

נספח:

לשאלת זיהויו של ר' רפאל זאב נעזרתי רבות ברעי חנוך גוטליב.

תמיכה בזיהוי.

א. בתחילה נקטנו בדרך של חיפוש אחר שם זה בעיר ורשה בכל המאגרים. כל המובאות שמצאנו היו של ר' רפאל זאב סוקולוב, חתנו של ר' יואב יהושע  וינגרטן, מחבר ספר "חלקת יואב", תלמידו המובהק של  ה"אבני נזר" (האדמו"ר מסוכטשוב, חתנו של האדמו"ר מקוצק). ר' רפאל זאב היה מחוגי החסידים , אליהם השתייך גם ר' יצחק זאלער.

ב. ר' יוסף לייכטר, איש 'הספריה הלאומית' אף הוא הציע זיהוי זה. הוא נסמך על שני מקומות בפירושו שרבי יצחק זאלער מזכיר את רבי רפאל זאב. במשנה של ראש השנה: ראש בית דין אומר מקודש וגם במסכת מנחות פרק י בקשר לספירת העומר. בשני המקומות אלו דברי תורה שנאמרו בשמו של ה'אבני נזר'. בנוסף בקונטרס מזכיר ר' רפאל זאב דברי תורה ששמע מפי רבי יוסף ענגיל, שגם הוא למד אצל האבני נזר.

ספיקות בזיהוי.

א. בבית המכירות הפומביות "אסופה" נמכרו 100 דפים כתבי יד מחידושי תורה של ר' רפאל זאב סוקולוב. בהערה שהוסיפו  בקטלוג המכירה  נכתב: " ותלמיד הגאון בעל "אבני נזר", מזכירו בחידושים כאן בתואר "רבינו". בקונטרס הנדפס לפנינו מוזכר ספר "אבני נזר" (וכן ספרו "אגלי טל") ללא תואר "רבינו".

ב. התייעצתי עם הרב דוד אברהם מנדלבוים, שהוציא לאור בשנת תשנ"ד (1994) את הספר "זכרון שלמה" בו נדפס מחדש הקונטרס "פרפראות לחכמה", שהוא כנראה מחדושי הגאון רבי רפאל זאב זצ"ל.

הוא חווה דעתו הגדולה, כי הסגנון של הקונטרס הזה שונה מסגנון הקונטרס "פרפראות לחכמה". עוד הוסיף והעיר שלספר משניות ע"פ  מנחת יצחק  יש הסכמת בעל "חלקת יואב", אך אינו מציין את הקונטרס  מחתנו.

אודות ר' רפאל זאב.

  1. תשובה אליו בספר שו"ת אבני נזר, חלק יו"ד סימן ע.
  2. צילום מצבתו ומודעת פטירה  באשכול "ישיבות פולין" (אחרי מלחמת העולם הראשונה) בפורום אוצר החכמה.
  3. העתיק חידושים של רבנים  ופרסמם בחוברות "שערי תורה" בשנת תרע"ד (1914). ראו נא כאן וכאן. גם הערות משלו נדפסו כאן (וחתימתן רפאל זאב הלוי).
  4. הערותיו לספר "חמדת שלמה" נדפסו בקובץ בית אהרן וישראל גל' קסב, אב-אלול תשע"ב. (כתב היד בהערות אלו שונה מכתב ידו שנמכר ב"אסופה").
  5. חתם פרנומרנטן לספר מלחמות יהודה לר' צבי יהודה ממלוק. פיוטרקוב תרס"ח 1908 (תודה לרא"י קצנלבוגן).

ברחוב פאווא מס' 51 שכנה הישיבה שעמד בראשה ר' רפאל זאב .

 

——————————

לפני חתימת הרשימה שלח לי חנוך מודעת פרסום, שנדפסה  בחוברת  שערי תורה (ורשה, כסלו תרע"ג), ובה המחבר מודיע על הדפסת  חוברת ראשונה על מסכת ברכות. סביר להניח כי לא השלים את שלושת חוברת זרעים ואת הוצאת סדר מועד במלואו עוד באותה שנה.

ברישומי מפעל הביבליוגרפיה מופיעה רק המהדורה על כל סדר זרעים בשנת תרע"ו. נזכור שהדרוש של ר' רפאל זאב היה "לנעוץ סוף זרעים בתחילת מועד". אם כן הוא, הרי כאן סמך נוסף לאיחור הדפסת סדר מועד. כלומר תחילה נדפס סדר זרעים בשנת תרע"ו ואחריו סדר מועד בשנת תרע"ח.

 


ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

נא פנה אלינו rambaml1@gmail.com

בע"ה

"השם יעזור": על הקשר בין גוף ונפש

רשימה לפרשת במדבר וליום ירושלים

כוחות הגוף מתרוממים על ידי רוח גדולה ותעצומות נפש.

יש לכך דוגמאות רבות. ברשימתנו נביא שתים מהן. אחת מפרשת השבוע והשניה סיפור ירושלמי.

1. 

"ופקדת אלעזר בן אהרן הכהן, שמן המאור וקטרת הסמים ומנחת התמיד ושמן המשחה…"                   

                                                                               (פרק ד פסוק טז)

בעת נדודי ישראל במדבר היתה חלוקת תפקידים בין משפחות הלויים על נשיאת המשכן וכליו.

התורה מציינת שבאחריותו האישית של אלעזר הכהן היו החפצים הבאים: שמן המאור, קטורת הסמים, מנחת התמיד ושמן המשחה.

האם הוא נשא אותם בעצמו ?

ר' משה בן נחמן, בפירושו לתורה, מביא בשם הירושלמי, שאכן זו היתה מטלה אישית.

ממשיך הרמב"ן ושואל הלא "יהא משא גדול… כי הקטורת שס"ה מנה… ושמן המאור לשנה שלמה רב  מאד קפ"ג לוגין*… ומנחת התמיד לא ידענו לכמה ימים ישא ממנה" ואם כן איך ייתכן שאלעזר הכהן סחב כל זאת לבדו?

{* משקל הקטורת (365X0.425) = מאה וחמישים וחמשה (155) ק"ג. משקל השמן (183X0.345X0.92)  = חמישים ושמונה (58) ק"ג. הערכים הם לפי ספר "מדות ושעורי תורה" לר' חיים בניש, כאשר במחלוקת בשיעורים נבחרו המידות הנמוכות.}

עונה הרמב"ן: "אבל היה אלעזר חזק ואמיץ כיעקב אבינו וכן משה רבינו ואהרן אחיו, וקוי ה' יחליפו כח".

 

היכולת הפיזית היא תוצאה מגבורה רוחנית. "קוֹיֵ יְ-הוָה יַחֲלִיפוּ כֹחַ" (ישעיהו מ, לא).

2. 

ד"ר ברנהרד נוימן היה מהרופאים הראשונים בירושלים. הוא הקים את בית חולים "מאיר דה רוטשילד" בשנת 1854. כשחזר לאירופה הוציא לאור בשנת 1877 את ספרו ""עיר הקודש ויושבי-בה", ובו סיכם את תקופת שהייתו בירושלים. הספר נכתב בגרמנית  וחלקים ממנו תורגמו לעברית ויצאו לאור כספרון דק בהוצאת מוסד הרב קוק בשנת תש"ט (1949).

ד"ר נוימן מתאר מקרה שהיה בטיפולו על  ישיש ירושלמי שנדר לצום ששה ימים רצופים, ממוצאי שבת ועד ערב שבת, ללא אכילה וללא שתיה. הוא עמד בנדרו  ולא הזיק לו הצום לבריאותו.

 

"השם יעזור". אמר אותו ישיש ירושלמי.

"וְקוֹיֵ יְ-הוָה יַחֲלִיפוּ כֹחַ, יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים, יָרוּצוּ וְלֹא יִיגָעוּ, יֵלְכוּ וְלֹא יִיעָפוּ" . אמר הנביא ישעיהו.

ושניהם כיוונו לדבר אחד.

שבת שלום

אבישי

 


ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

נא פנה אלינו rambaml1@gmail.com

מר נריה, ה' עמך !

בע"ה

"אם בחוקותי תלכו" – שתהיו עמלים בתורה (רש"י)

רשימה לפרשת בהר-בחוקותי

שאלת שכר הלימוד בבתי המדרש העסיקה את חכמינו מאז  ורלוונטית גם לימינו.

האם שערי בית המדרש ייסגרו בפני מי שאין ביכולתו הכספית לשלם שכר לימוד לו או לילדיו ?

בגנזי ספריית "בית אריאלה" נמצא המכתב הבא. תאריך כתיבתו הוא שנת תש"ו (1946).

אז ישיבת בני עקיבא בכפר הרא"ה היתה בראשית דרכה. הישיבה שילבה לימודי קודש עם עבודת האדמה.

הנמען: ראש הישיבה הרב משה צבי נריה. נריה, כפי כינויו אז, ללא תוארי כבוד.

נשוא המכתב: הנער ידעיה הכהן (אביהם של הרבנים רא"ם, אלישיב, חיים ואביה הכהן ושל אלוף במיל גרשון הכהן) החפץ ללמוד בישיבה.

תוכן המכתב: בן דודו של ידעיה, משה פישר, פונה לרב נריה ומתאר לו, ברגש רב, כיצד ידעיה מגיע אליו בוכה ומבקש את עזרתו להיכנס ללמוד בישיבה, למרות שאין ביד אביו הכסף הדרוש.

 

ב"ה כה' מנ"א תש"ו

מר נריה ה' עמך !

שלום רב לך נריה.

בשעת בקורך אצלנו לא היה סיפק בידי לשוחח אתך. היה הרבה עם לבבי. ואת רצוני זה אני שומר לזכותי להזדמנות הבאה שאי"ה נפגש. אבל עכשיו הנני פונה אליך בקשר לדבר שזעזע אותי וצערני מאד (והייתי עד ראיה לו). היום ביושבי בסמינר עלה אלי ידעיה בעינים דומעות. ובקול חנוק הוא מספר לי שאבא גזר אומר שלא יסע לישיבה והסבה לכך בגלל שאין לאל ידו לשלם. הילד ממש בכה. הוא לא הבין שבגלל סבות כספיות יבצר ממנו ללמוד באותו מקום שזה שנתיים התכונן לו ובצפיה שאין לתארה עברו עליו החדשים האחרונים שבבית הספר. הוא פנה אלי אחרי רוגזו של אבא , שאני איעץ לו מה לעשות. את בקשתו הגדולה מלאתי ע"י שכתבתי לך. ובכן, נריה, בידך הדבר לותר על התשלום של 7 לא"י שיצחק ג. קבע אותו לוינגרטן. ידעתי נאמנה שהוצאה כזאת קשה עליו מאד. אם ידוע לך ששמואל וינגרטן מפרנס גם הורים זקנים וחולים, אף את מצבם הכלכלי בבית ידעתי. קשה לו הדבר מאד. ומה א"כ חטא ידעיה שכל כך רוצה ללמוד. בקשתי היחידה עתה היא שתבין למצב ותחליט אתה מה לעשות. דבר שליצחק ג. קשה לעשות באשר הוא בא כח הישיבה ותו לא. לפי דעתי אין זאת רק שאלת ידעיה במקרה זה אלא בעיה כללית הרבה יותר. בעיה של הורים שאין ביכולתם לשלם את הכל למען חינוך ילדם. בבקשה תתקשר עם (אבי הילד) שמואל וינגרטן ע"מ להוריד מן שכר הלימוד. ואני תקוה שידעיה יוכל ללמוד בישיבתנו.

בתודה למפרע. בב"ח לתו"ע.

תלמידך משה פישר

תשובתו של הרב נריה אינה לפנינו, ולא אדע כיצד נפתרה שאלת המימון.

מה שחשוב הוא המסר. אין דבר העומד בפני הרצון ללמוד תורה, ובפרט לא עיכובים מבחוץ.

שבת שלום

אבישי

 


נספח:

רעי חנוך גוטליב הפנה אותי למסופר על ר' שמואל וינגרטן, אביו של ידעיה, ופועלו באיסוף כסף על מנת לממן את עליית הרב משה צבי נריה (בשם משפחתו הקודם: מנקין) .

סיפור יפה. "כי יש שכר לפעולתך".

מתוך ספר "שחר אורו" עמ' 44.


ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

נא פנה אלינו rambaml1@gmail.com

 

הערה פולמוסית

  •  בע"ה

"ולא תחללו את שם קדשי, ונקדשתי  בתוך בני ישראל, אני ה' מקדשכם"

במדבר פרק כב פסוק לב

רשימה לפרשת אמור, ערב ל"ג בעומר

דפוס יוהניסבורג (תרי"ט 1859)

אחד מן הוויכוחים המשמעותיים ביהדות הוא בין בעלי האמונה התמימה לאלו הדבקים באמונה הבאה אחרי מחקר.

 בימי הביניים הויכוח היה בין המצדדים בלימודי הפילוסופיה למתנגדים לה, ובתקופות מאוחרות נסב הויכוח סביב השפעות הקבלה ומנהגיה.

בקטגוריה של הספרים המצדדים בקבלה ושוללים את חכמת הפילוסופיה בולט ספרו של רבי אביעד שר שלום באזילה, "אמונת חכמים", שנדפס לראשונה במנטובה בשנת ת"ץ (1730), וזכה למהדורה חדשה רק אשתקד (הוצאת "זכרון אהרן", ירושלים תשע"ו 2016). על מהדורה זו וספיחיה ראו נא כאן בפורום מטפחת ספרים ועיטור סופרים.

בספריית "אחד העם" בבית אריאלה מצאתי עותק "אמונת חכמים" ובו שתי הערות בכתב יד שנכתבו על שוליים שהורחבו במיוחד לצורך זה.

הערה ראשונה נוגעת לאחד המסכימים, נחמיה בן יעקב הכהן, שהסכמתו נשמטה במהדורה החדשה של "זכרון אהרן". האם הוא נחמיה חיון שר"י [=שם רשעים ירקב, כלשון ההערה] השבתאי?

בשאלה זו עסקו בפורום הנ"ל ועל כן אנחנו פטורים מלהרחיב בזאת.

 ההערה השניה ארוכה ופולמוסית.

מתנגדי הפילוסופיה הביאו הוכחה מגירוש ספרד, שדווקא פשוטי העם בעלי האמונה התמימה מסרו את הנפש ולא המירו דתם לעומת השכבה המשכילה שלא עמדה בניסיון.

כך כתב רבי יוסף יעבץ החסיד, ממגורשי ספרד,  בספרו אור החיים וממנו הועתק לספרים רבים. כך גם מוזכרת עדותו  בספר "אמונת חכמים" שלנו.

ומאידך מתנגדי הקבלה הצביעו על שבתי צבי ותלמידיו שהמירו דתם כתוצאה מעיסוק יתר בקבלה והדמיונות שבאו בעקבותיו. לטענה זאת מתייחסת ההערה הבאה.

ההערה מתייחסת לכתוב מתחת לפס המסומן !

רבי אביעד שר שלום מזכיר בספרו לשבח את יעקב בן חיים, שיצא ללחום נגד המצדדים בדעה ש"קרי" ו"כתיב" בחומש נובעים מספקות שהיו לפני אנשי כנסת הגדולה.

הוא עצמו מתאר את יעקב בן חיים "והוא היה בקי מאד בגמרא ובפוסקים ובסתרי תורה".

שורה זו מסומנת בטקסט בקו עליון.

מעשה באחד שקרא כמו שהיא כתובה בפני גדולי הדור הרבנים ה"ר יצחק אבוהב וה"ר אברהם ואלאנסי וה"ר שמואל ואלאנסי  בנו ז"ל והתרו בו שיקרא  כפי המסורת ולא רצה ונדוהו והורידוהו מהתיבה עכ"ל. והנה המעיינים בפילוסופיאה כחשו כל זה ועמד להלחם כנגדם כמהר"ר יעקב בן חיים והוא היה בקי מאד בגמרא ובפוסקים ובסתרי התורה ג"כ…

אבל מה נעשה ואנחנו יודעים שאותו יעקב בן חיים, שהיה מגיה הראשון של מקראות גדולות, בסוף ימיו המיר את דתו?

[על כך קראו במאמרו המלומד של פרופ' יעקב שמואל שפיגל הי"ו על "הכיצד מוזכר אלישע בן אבויה במשנה והעיון בספר שמחברו יצא לתרבות רעה", קובץ מאורות ליהודה (אלקנה, תשע"ב) עמ' 395 ואילך]

כאן מצא בעליו של הספר מקום  לגבות את חובו והעיר בחריפות:

האיש הזה הבקי בסתרי תורה ומקנא לכבוד בעלי התלמוד  אשר טרח המחבר להעתיק כל לשונו למען נלך באורחותיו ולא בארחות הרד"ק האפודי והר"י אברבנאל ויתר  הפילוסופים החולקים על חז"ל. האיש הזה היה מגיה בבית דפוס  של הנוצרי דניאל בומבורגי בוויניצאה ואחרי שהדפיס שם מקראות גדולות המיר את דתו ועתה אם  ממגורשי ספרד המירו את דתם רק אלה שלמדו פילוסופיא (כמו שכתב המחבר בפרק הקודם) ומדוע זה עשה החסיד הזה הבקי בסתרי תורה ולא בפילוסופיא ואולי ע"פ הסוד כשבתי צבי ותלמידיו ! – זה פרי האמונה הטפלה של המחבר החכם !!

כנראה שהוכחה אמפירית אין לנו. הניסיון מוכיח שיש  הצלחות גדולות וגם כישלונות מועטים בשתי הדרכים.

לפיכך, הוויכוח חוזר לדפי הספר.

ל"ג שמח

שבת שלום

אבישי


נספח:

חלופי מכתבים עם מכובדי, פרופסור בנימין בראון.

1.
שלום אבישי,
אולי תמצא עניין במאמר ישן שלי, מצ"ב.
שבת שלום,
בני

2. 

למכובדי, שלום וברכה .
קראתי את מאמרך ובוודאי אשוב ואשנה. במאמרך אתה מעמיד מול האמונה התמימה את אמונת הדעת המפוצלת לשניים: הפילוסופיה והקבלה. אני ברשימתי העמדתי את הקבלה בצד האמונה התמימה וכנגדם את הגישה המחקרית – פילוסופית.
מהמעט שאני מבין, הקבלה כשמה מחייבת את הלומד לקבל. כלומר ההתבטלות בפני מסורת הקבלה הוא  תנאי לכל לימוד שכזה.
אמנם לא רציתי לעמת את האדם החוקר מול הקבלה ולכן כתבתי ברשימתי שהויכוח הוא על מנהגי הקבלה והשפעותיה ולא על עצם המסורת הקבלית.  מתנגדי הקבלה עליהם כתבתי אינם המשכילים החילונים של מהפכת ההשכלה אלא תלמידי חכמים מאמינים כדוגמת הנודע ביהודה.
אשמח לשמוע את דעתך בכל עת.
שבת שלום
אבישי
3.  
שלום אבישי,
כדעתך טען באזני גם ידיד שלי לפני שנים. אני בהחלט מבין את ההגיון של עמדה זו. מדובר בשני חתכים של חלוקה, שבכל אחד מהם הגיון אחר: החתך שלפי מקורות האמונה (חושים ושכל לעומת 'קבלה' או מסורת) והחתך שלפי 'אופי' האמונה: אמונה שיש לה תמונת עולם כוללת או  אמונה המוותרת על כך.
שבת שלום,
בני
4. 

תודה. הרבה למדתי ממאמרך.

שבת שלום
אבישי

————————————–

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

נא פנה אלינו rambaml1@gmail.com

 

בע"ה

 

קדושים תהיו – כי קדוש אני ה' אלקיכם.

[ויקרא, פרק יט פסוק א]

רשימה לפרשת אחרי מות – קדושים

קדושים תהיו  – הרי זו כותרת לפרשה כולה, שהיא מרובה במצוות.

כפי שאומר הרשב"ם על הפסוק הזה:  "מפני שהרבה במצוות, הוזהרו להתקדש ולשמור".

כל המצוי בענייני עיתונים וכתבי עת יודע שהכותרת היא זכותו הבלעדית של העורך, כי כותרת טובה מושכת את עין הקורא.

לאחרונה רעשה הארץ על "פקודת השירות המשותף", שעסקה בשילוב נשים ביחידות לוחמות בצה"ל.

דברים בעל פה נשא הרב צבי ישראל טאו, נשיא ישיבת הר המור, בנידון זה. הם הועלו על הכתב בחוברת דקה ופוזרו בין הישיבות בהפצה פנימית. חוברת אחת הגיעה אלי לפני כחודשיים דרך בני שלומד בישיבת מצפה רמון. כותרת החוברת היתה:

עמוד הענן משלים לעמוד האש

על תהליכים  העוברים על החברה הישראלית 

ועל צה"ל מתוך המבט של הארת הגאולה.

כותרת עניינית. התוכן פולמוסי וחריף אך נקודת המבט היא של הארת הגאולה

שער החוברת

בהקדמה לחוברת מובאת ציטטה מדברי הרב קוק זצ"ל, הרואה גם בחושך (עמוד הענן) חלק מתהליך של הופעת האור (עמוד האש).

כשהנושא עלה לדיון ציבורי הוקם מטה הסברה. אחת מפעולותיו היתה הפצת החוברת הנ"ל לציבור הרחב.

אותה חוברת בדיוק, מילה במילה, חולקה באלפי עותקים בבתי הכנסת ברחבי הארץ.

אותה חוברת – אך בשינוי קל. הוחלף דף השער.

הכותרת המקורית, על עמוד הענן המשלים לעמוד האש, נדחקה פנימה לעמוד 2 ובמקומה נוסחה כותרת חדשה.

האם צדקו המפרסמים? האם עשו צדק עם מטרת החוברת?

האם הכותרת מקדשת את המטרה?

שער החוברת

לצפיה בחוברת ראו נא כאן.

שבת שלום

אבישי

%d בלוגרים אהבו את זה: